Nedarim
Daf 3b
הלכה: הָאוֹמֵר קוֹנָם קוֹנָח כול'. עַד כְּדוֹן עַצְמוֹ. מַהוּ שֶׁיַּקְדִּישׁ לַשָּׁמַיִם בִּלְשׁוֹן קוֹנָם. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. אָמַר לוֹ. הַשְׁאִילֵינִי קַרְדּוֹמָךְ. אָמַר קוֹנָם קוֹרְדּוֹם יֵשׁ לִי. קוֹנָם נְכָסַיי עָלִי. וְיֵשׁ לוֹ קוֹרְדּוֹם. נְכָסָיו אֲסוּרִין שֶׁאֵין לַזֶּה קוֹרְדּוֹם. אָמַר רִבִּי תַחְלִיפָא קַיסָרַייָא. 3b שַׁנְייָא הִיא. שֶׁבּוֹ בְלָשׁוֹן שֶׁהִתְפִּיס אֶת הַקַּרְדּוֹם בּוֹ בְלָשׁוֹן הִתְפִּיס אֶת הַנְּכָסִים. מַה נַפְשֵׁךְ. קָדַשׁ קוֹרְדּוֹם קָֽדְשׁוּ הַנְּכָסִים. לֹא קָדַשׁ קוֹרְדּוֹם אֲפִילוּ הַנְּכָסִים לֹא קָֽדְשׁוּ. אִילּוּ אָמַר. קוֹנָם קוֹרְדּוֹם יֵשׁ לִי. וְחָזַר וְאָמַר. קוֹנָם נְכָסַיי עָלַי. וְיֵשׁ לוֹ קוֹרְדוֹם. נְכָסָיו אֲסוּרִין. יֵאוּת. אָמַר רִבִּי יוֹשׁוּעַ בֶּן חֲנַנְיָה. אִילּוּ אָמַר. נְכָסַיי מוּתָּרִין. וְקָם לֵיהּ. יֵאוּת. לֹא אָמַר אֶלָּא שֶׁאֵין לַזֶּה קוֹרְדּוֹם. הָא אִם יֵשׁ לוֹ קוֹרְדוֹם נְכָסָיו אֲסוּרִין. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁקָּדַשׁ קוֹרְדּוֹם. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁקָּֽדְשׁוּ נְכָסִים. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁאָדָם מַקְדִּישׁ לַשָּׁמַיִם בִּלְשׁוֹן קוֹנָם.
Traduction
Par la Mishna, on sait quelles formules sont effectives pour ce que l’on s’interdit soi-même; mais les mêmes termes servent-ils à déclarer des objets consacrés au culte divin (21)De façon à les interdire pour tous, ou à s'interdire ceux du prochain.? On peut résoudre cette question à l’aide de cet enseignement (22)Tossefta à ce, ch. 4.: Si, à la demande faite d’emprunter une hache, le prochain répond en jurant ne pas en avoir, et l’emprunteur (fâché) s’interdit par vœu (qônam) de tirer jamais parti des biens du premier, s’il a une hache qu’il ne veut pas prêter, ces biens restent interdits au second jusqu’après vérification d’absence de hache (donc, cette formule suffit à effectuer l’interdit des biens d’autrui). Toutefois, objecte R. Tahlifa, de Césarée, il y a cette distinction à établir là que le même langage, servant à l’un pour affirmer ne pas avoir de hache, sert à l’autre pour effectuer l’interdit des biens d’autrui, en raison de ce dilemme: ou la hache a été consacrée (interdite) par l’expression du premier, et les biens du même l’ont été par l’adjuration du second; ou ni l’un ni les autres n’ont été consacrés (on ne peut donc rien conclure de là), et la déduction serait seulement justifiée, d’interdire ses biens au prochain par cette formule, si après le refus de prêt le second avait ajouté qu’il interdit aussi ses biens à son prochain. Au contraire, dit R. Josua b. Hanania, il semble prouvé par cet enseignement que l’interdit est applicable: si en cas de constatation du manque de hache on avait dit que les biens du 1er restent permis, sans rien ajouter, on comprendrait que l’autre motif l’emporte; mais puisqu’il est ajouté audit enseignement: ''ces biens restent interdits jusqu’à vérification d’absence de hache'', aussi longtemps qu’il y a doute sur cette présence, les biens restent interdits. Il en résulte que l’homme peut consacrer des biens au culte divin, en employant le terme qônam (usité au présent cas).
Pnei Moshe non traduit
גמ' עד כדון עצמו. עד כאן לא שמענו במתני' דקונם לשון נדר הוא אלא באוסר דבר על עצמו:
מהו שיקדיש לשמים בלשון קונם. אם יכיל להקדיש נכסיו בקונם שיאסרו על כל העולם או שיאסור נכסי חבירו עליו:
נשמעינה. לזה מן הדא דתני בתוספתא וה''ג כמו שהוא שם אמר לו השאילני קרדומך אמר קונם קירדום יש לי קונס נכסי' עלי ויש לך קורדום נכסיו אסורין בידוע שאין לזה קורדום (ובתוספתא קאמר קורדום שאני קנוי והיינו הך כלומר שלא קניתי קורדום אחר וזה איני משאילך שאני צריך לו ובבבלי פ''ד דף ל''ה הברייתא בנוסחא אחרת) וה''פ קונם נכסים עלי כלומר אחר שלא רצה זה להשאינו חזר המודר ונעצב על כך ואמר לו קונם נכסיך עלי אם יש לך קורדום ואינך רוצה להשאילני:
נכסיו אסורין בידוע שאין לזה קורדום. כלו' עד שיודע בבירו' שאין לזה קורדום וש''מ דיכול לאסור נכסי חבירו עליו בקונם:
שנייא היא. הך ברייתא ואין אתה יכול לפשוט ממנה דהתם טעמא שבו בלשון שהתפיס כו' כלומר מפני שהמדיר אמר מתחילה קונם קורדום עלי אם יש לי ולפיכך כשחזר המודר ואמר קונם נכסים עלי מגו דנתפס הקורדום בלשון קונם שאמר המדי' נתפסו גם הנכסים בו בלשון שאמר חבירו כדמסיק הטעם דמה נפשך קדש קורדום כלומר אם יש לו קורדום וקדש הוא שהרי אסר עליו והילכך קדשו גם הנכסים על זה לא קדש כו' ועיקר הטעם משום דנתפס בלשון שאמר המדי':
אילו אמר קונם קורדום יש לי וחזר ואמר נכסיי עליך ויש לו קורדום נכסיו אסורין יאות. כלומר אילו אמר המדי' ג''כ אח''כ קונם נכסיי עליך והוי אמרינן בזה נכסיו אסורין שפיר הוי ש''מ דיכול לאסור נכסיו על חבירו בל' קונם אבל עכשיו שאמר זה המוד' להמדי' טעמא אחרינא איכא שבו בל' שהתפיס זה הקורדום נתפסו הנכסים לזה:
אמר ר' יהושע בן חנניה אילו אמר. כלומר דר''י ב''ח מהדר לאוקמי הוכחת הש''ס מהאי ברייתא דע''כ מיכרח הוא דנאסרין הנכסים על חבירו בלשון קונם דאילו אמר נכסי מותרין וקם ליה יאות כלומר אי הוי תני כן אם אין לו קירדום נכסיו מותרין ותו לא שפיר נוכל לומר דטעמא משום דבו בלשון שהתפיס המדי' הקורדום נתפסו ג''כ נכסיו כשאמר המודר והילכך אם אין לו קורדום להמדי' שיתפס בקונם נכסיו ג''כ מותרין לזה דאדעתא דהכי מודר אם יש לו והרי אין לו:
לא אמר אלא שאין לזה קורדום. כלומר אבל השתא דקתני דנכסיו אסורין עד שנודע בבירור שאין לזה קורדום:
הא אם יש לו קורדום. כלומר הא אם אפילו יש לנו ספק אם יש לו קורדום נכסיו אסורין כדקתני בידוע דוקא ואע''ג דליכא עכשיו קורדום בבירור דנימא טעמא הוי משום דבו בלשון שהתפיס הקורדום הותפסו הנכסים ואפ''ה קאמ' נכסיו אסורין:
הדא אמרה כו'. כלו' וא''כ השתא שפיר שמעינן דקדש הקורדום אם יש לו וקדשו הנכסים לעולם אע''פ שאין כאן טעם משום דנתפס בלשון הראשון וש''מ שאדם מקדיש נכסיו לשמים בלשון קונם:
רִבִּי יִרְמְיָה בָּעֵי. דָּבָר שֶׁהוּא מְשַׁמֵּשׁ לְשֵׁם חוּלִין וּלְשֵׁם קָרְבָּן מַהוּ לוֹסַר עַצְמוֹ בוֹ. וְהָא תַנִּינָן. קוֹנָס. קוֹנָסָא שְׁמָהּ. וְהָא תַנִּינָן שְׁבוּתָה. שְׁפוּתָה שְׁמָהּ. וְהָא תַנֵּי בַּר קַפָּרָא. חֶרֶס. לֹא חַסְפָּא הִיא. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. לְשׁוֹן גְּבוֹהַּ הוּא. הָאוֹמֵר לַחֶרֶס וְלֹא יִזְרַח. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. לְשׁוֹן אוּמּוֹת הוּא. כְּגוֹן אִילֵּין נֵיוַותָּאֵי דִּינוּן קַרֵייָן לְחַסְפָּא כַסְפָּא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. נִרְאִין הַדְּבָרִים בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים. אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁקּוֹרְאִין לְנָזִיר נָזִיק כֵּן אֲנִי אוֹמֵר. נְזִיר פְּסִילִים לֹא יְהֵא נָזִיר.
Traduction
R. Jérémie demanda: est-ce que l’on peut s’interdire un objet à soi-même en employant un terme ambigu, servant aussi bien à désigner un objet profane qu’à désigner un sacrifice? -Oui, fut-il répondu, le mot qônam étant vague. Cependant, ceci ne prouve rien, et l’on ne peut rien déduire d’un terme corrompu, pas plus que des mots Shboutha, Shqouqa. Pourtant, Bar-Qapara a enseigné que l’appellation Heress (au lieu de Herem) a le sens d’anathème (23)V. J., (Nazir 1, 1) ( 51a)., bien que ce mot ait le sens habituel de tesson (n’en résulte-t-il pas qu’on applique au terme sa signification la plus grave, impliquant l’obligation de sacrifice)? -C’est que, dit R. Zeira, ce mot peut avoir parfois le sens de Très-haut, comme dans ce verset (Jb 9, 7): Il commande, Heress, au soleil, qui ne se lève pas. R. Simon b. Lakish dit: les termes en question sont des expressions populaires (erronées), comme il arrive à des Nabathéens d’appeler le Haspa (tesson) Kaspa (argent). – R. Yossé dit: l’avis de la Mishna (d’attacher de la valeur aux appellations corrompues du mot Nazir) est nécessaire pour les localités où ce n’est pas l’usage de s’exprimer ainsi; mais dans les localités où c’est l’habitude, cela va sans dire, puisqu’il est évident qu’une appellation défectueuse du Naziréat n’en empêche pas la réalisation.
Pnei Moshe non traduit
דבר שהוא משמש לשם חולין ולשם קרבן. שיש להבין בו משמעות דבר לשום חול ומשמעות לשון קרבן מהו שיאסר עצמו בו:
והא תנינן קונם. וקס''ד דיש בו נמי משמעות דבר חולי' שמשתמשי' בו בלשונות ואפ''ה אזלינן לחומרא ואמרי' דעתו הי' לשם קרבן:
קונסא שמה. ודחי לה הש''ס שכך הוא שם הכינוי קונם קונח קונס ולא שיש בו משמעות לשון והבנת דבר אחר וכן בשבות':
והא תני בר קפרא. בברייתא חרס שג''כ כינוי קרבן הוא:
לא חספא הוא. בתמי' אפ''ה אמרינן דאין הולכין אחר משמעות הלשון וש''מ דאזלינן לחומרא ואם אמר חרס ככר זה עלי כינוי לקרבן הוא:
אמר ר' זעירא. לא היא דלשון גבוה הוא ומשמעותו נמי לשון חמה כדכתיב האומר לחרס וגו' והילכך אף אם הולכין אחר משמעות הלשון אמרינן דעתו היה לאסור לגבוה הואיל ואמרו בלשון נדר:
לשון אומות הוא. אכינויין דמתני' קאי דסבירא לי' לשונות נכרים הן שנודרים בלשונם כך:
כגון אלין ניוותאי. על שם העיר ובמס' שבת והרגו ניוותי אחד. והן קורין לחספא כספא וכן קונח קונס כמו קונם:
נראין הדברים. אנזיק נזיח דמתני' קאי הא דאיצטריך לאשמועינן שהן כינוי נזירות במקומות אחרים שאינם רגילים לדבר כן ואפ''ה כינוי הוי:
אבל במקום שקוראין לנזיר נזיק. שהן מדברים בל' עלגים ועמקי שפה:
כן אני אומר נזיר פסיליס לא יהא נזיר. בתמיה בשביל שהוא מדבר בל' נלעג לא יהא נזיר דאיצטריך התנא להשמיענו זה אלא ע''כ אפי' במקומות אחרים שאין קורין לנזיר כן מיירי ומשום כינוי נזירות היא. פסיליס היא נלעג לשון בפסיקתא בפסוק את מי אשלח שלחתי לעמוס והיו קורין אותו פסיליס:
מִיתְנֵי. שְׁבוּתָה שְׁקוּקָה. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. שְׁבוּקָה שְׁקוּעָה שְׁקוּרָה. נֶדֶר. דְּנָדַר בְּמוֹהִי בְּמוֹמֵי דְנָדַר מֹשֶׁה וַיּוֹאֵל מֹשֶׁה. רִבִּי יוֹנָה בָעֵי. וְלָמָּה לִינָן אָֽמְרִין בְּמוֹמֵי דְנָדַר שָׁאוּל וַיּוֹאֵל שָׁאוּל. יְמִינָא הֲרֵי זוֹ שְׁבוּעָה. שְׂמֹאלָא הֲרֵי זוֹ שְׁבוּעָה. אָמַר רִבִּי מִתַּנְיָה. דִּכְתִיב וַיָּרֶם יְמִינוֹ וּשְׂמֹאלוֹ לַשָּׁמַיִם וַיִּשָּׁבַע בְּחֵי הָעוֹלָם.
Traduction
– La Mishna parle des termes Shboutha, Shqouqa (corruptions de Sheboua’, serment). R. Hiya enseigne qu’il faut y joindre les appellations corrompues Shbouqa, Shqoua’, Shqouda. De même, il est question de vœu énoncé par la formule Mohi, par corruption de Momi, ou du serment formulé par Moïse, dont il est dit (Ex 2, 21): Moïse consentit à rester chez l’homme. Mais, demanda R. Yona, pourquoi ne pas dire qu’il s’agit d’une formule de serment analogue à celle dont s’est servi Saül, dont il est dit (1S 17, 39): Il ne voulut pas (24)Le sens habituel, dont l'exégèse se détourne ici, est: Saül essaya... marcher? (Question non résolue). – Si l’on dit ''que par ma droite ceci me soit interdit'', ou ''par la gauche'', ce sont des formules réelles de serment. C’est que, dit R. Mathnia, il est écrit (Dn, 12, 7): Il leva la main droite et la gauche vers le ciel, et jura par Celui qui vit éternellement.
Pnei Moshe non traduit
מיתני. כמו אנן מיתני ויש לגרוס כן כלומר אנו שונין במשנה אלו השנים שבותה שקוקה ותני ר''ח בברייתא והוסיף אלו שבוקה כו':
נדר דנדר במוהי. כלומר דמפרש הא דקתני במתני' נדר במוהי לא שאמר במוהי לחוד דלאו כלום הוא אלא שנשבע בשבועה שנשבע משה כדמפרש ואזיל במומי והוא לשון שבועה דנדר משה ובמוהי הוא כינוי למשה דמצינו שבועה גביה דכתיב ויואל משה והיינו דתנן נדר במוהי כלומר שצריך שיזכי' נדר שנדר משה וכן קאמר בבבלי עד דאמר במומתא דאמר מוהי:
ולמה. אין אנו אומרים דאם אמר בשבועה שנדר שאול נמי כינוי שבועה היא דהא ג''כ כתיב גביה ויואל שאול. ולא חש הש''ס לתרץ הקושיא דשאני התם דכתיב ויואל שאול את העם וממשה שפיר ילפינן על שבועת עצמו:
ימינא הרי זו שבועה. והאומר ימין ככר זה עלי אסור וכן שמאל ככר זה עלי:
וירם ימינו ושמאלו. וכתיב וישבע אבל בבבלי נזיר דף ג' ילוף לה דימין גופי' איקרי שבועה דכתיב נשבע ה' בימינו ונ''מ דלא מתפיס איניש במילתא דסמיך ליה כדאמר התם:
Nedarim
Daf 4a
משנה: 4a לֹא חוּלִים לֹא אוֹכַל לָךְ לֹא כָשֵׁר לֹא דְכִי טָהוֹר וְטָמֵא נוֹתָר וּפִיגּוּל אָסוּר. כְּאִמְרָא כַּדִּירִיים כָּעֵצִים כָּאִישִּׁים כַּמִּזְבֵּחַ כַּהֵיכָל כִּירוּשָׁלֵם נָדַר בְּאֶחָד מִכָּל מְשַׁמְּשֵׁי הַמִּזְבֵּחַ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִזְכִּיר קָרְבָּן הֲרֵי זֶה נָדַר בְּקָרְבָּן. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הָאוֹמֵר יְרוּשָׁלֵם לֹא אָמַר כְּלוּם.
Traduction
Celui qui dit: ''Ce que je mangerai de ce qui t’appartient sera pour moi comme non profane (mais sacré), ou non approprié pour moi, ni permis, que ce soit pur ou impur, qu’il s’agisse d’un reliquat de sainteté (resté après son temps), ou de ce qui est devenu repoussé (par suite d’un pensée défectueuse lors de l’offre (25)Tous ces termes sont applicables au sacrifice.)'', se rend cet objet interdit. Mais s’il dit: ''Je le considère comme un agneau (à offrir), ou comme les cellules (du Temple), ou comme les bois (à brûler sur l’autel), ou comme les feux, ou comme l’autel, ou comme le parvis sacré, ou comme Jérusalem'', si enfin il a formulé son vœu par l’un des ustensiles de l’autel, bien qu’il n’ait pas mentionné le mot sacrifice, c’est un engagement qui entraîne le sacrifice. R. Juda dit: contracter un engagement, en disant ''Jérusalem (26)''Sans dire: '''' Comme Jérusalem ''''.'''', est non avenu.
Pnei Moshe non traduit
מתני' לא חולין לא אוכל לך. דמשמע הא מה שאני אוכל לך לא יהיה חולין אלא קרבן כדמפרש בגמ' דמכלל לאו אתה שומע הין ובנוסחת הבבלי לחולין שאוכל לך ובפתח (צ''ל בקמץ) הלמ''ד דמשמע לא חולין אלא קרבן:
לא כשר לא דכי. מה שאני אוכל לך:
טהור וטמא נותר ופיגול. אם אמר טהור או טמא שאוכל לך דהיינו קדשים שנוהג בהם טומאה וטהרה ואע''ג דתרומה נמי שייך בה טומאה וטהרה סתם נדרים להחמיר:
נותר. קדשים שניתותרו:
פיגול. שחישב עליהן בשעת עבודה לאכלם חוץ לזמנן או חוץ למקומן:
כאימר'. כטלה הקרבן:
כדירים. כלשכת העצים או כלשכת הטלאים:
כעצים. כגזרי עצים של מערכה:
כאישים. כקרבנות שעל האש ובגמרא מפרש כאש המזבח:
כמזבח. כקרבנות של המזבח וכן כהיכל כירושלים:
משמשי המזבח. כף ומחתה ומזרקות כדמפרש בגמ':
האומר ירושלים. בנא כ''ף לא אמר כלום ות''ק פליג עליהו ומתני' דקתני בכולהו בכ''ף ר''י הוא ואין הלכה כר''י:
כדיריים כו'. כדפרישי' במתני':
הלכה: לֹא חוּלִין לֹא אוֹכַל לָךְ כול'. הָא מַה דָנָא אֲכִיל מִן דִּידָךְ לָא יְהוּ חוּלִין אֶלָּא קָרְבָּן.
Traduction
Il faut entendre ainsi la Mishna: ''Ce que je mangerai du tien ne sera pas pour moi comme profane, mais considéré à l’égal des sacrifices (sacré);
Pnei Moshe non traduit
גמ' הא מה דאנא אכיל. פירושא דמתני' נקט כדפרישית במתני':
לֹא כָשֵׁר לִי אֶלָּא לַמִּזְבֵּחַ.
Traduction
ce sera inapproprié à moi, mais valable pour l’autel;
Pnei Moshe non traduit
לא כשר. דעתו לא כשר לי אלא למזבח:
לֹא דְכִי לִי אֶלָּא לַמִּזְבֵּחַ.
Traduction
ni permis à moi, mais à l’autel;
טָהוֹר לַמִּזְבֵּחַ וְלֹא לִי.
Traduction
ce sera pur pour l’autel, non pour moi,
Pnei Moshe non traduit
טהור למזבח ולא לי. כדפרישי' במתני' שאמר טהור שאוכל לך או טמא שאוכל לך ולפיכך אנו מפרשים טהור למזבח ולא לי קאמר או טמא לי ולא למזבח דודאי דעתו הי' שיהא כקרבן מה שאוכל לך:
טָמֵא לִי וְלֹא לַמִּזְבֵּחַ. כָּשֵׁר וְדָכִי מִטָּהוֹר וְטָמֵא. לֹא כָשֵׁר לֹא דְכִי מִלְּטָהֵר וְטָמֵא.
Traduction
ou impur pour moi et convenable à l’autel''. En d’autres termes: même l’objet approprié ou permis ne sera pas pur pour moi, mais impur; ou bien: ce ne sera ni approprié, ni permis, de façon à être considéré comme pur, mais impur
Pnei Moshe non traduit
כשר ודכי מטהור. כמו לישנא אחרינא הוא דהכי מיתפרשא כשר ודכי מלהיות טהור שטמא אי נמי לא כשר ולא דכי מלטהר וטמא כלומר דבמתני' מיירי שאמר לכלהו לא כשר ולא דכי טהור וטמא ודעתו שלא יהיה כשר ודכי מלטהר אלא טמא שאני אוכל לך:
פִּיגּוּל. לֹא שַׁנְייָא. הִיא פִיגּוּל שֶׁלָּעוֹלָה הִיא פִיגּוּל שֶׁלִּשְׁלָמִים. נוֹתָר שֶׁלָּעוֹלָה הָיָה לוֹ שְׁעַת כּוֹשֶׁר. נוֹתָר שֶׁלִּשְׁלָמִים לֹא הָיָה לוֹ שְׁעַת כּוֹשֶׁר. אָמַר הֲרֵי עָלַי כַּנּוֹתָר שֶׁלִּשְׁלָמִים מָהוּ.
Traduction
. Quant à ce qui est devenu repoussé, il importe peu qu’il s’agisse d’un holocauste qui a été l’objet d’une pensée défectueuse lors de l’offre, ou qu’il s’agisse de sacrifice pacifique; mais pour le défaut par reliquat après le temps légal, il y a cette distinction à établir que l’holocauste devient impropre de suite (et l’interdit ainsi énoncé devient formel), tandis que le sacrifice pacifique a une plus longue latitude de temps, jusqu’à ce que le reliquat devienne impropre (27)En ce cas, il y a doute sur la portée de l'interdit, qui peut se référer au commencement.. Or, si quelqu’un adopte pour formule d’interdit ces mots: ''Cet objet me sera aussi sacré que le reliquat de sacrifice pacifique'', de quel instant s’agira-t-il? (Question non résolue). – Par le terme ''comme l’agneau'' que faut-il entendre?
Pnei Moshe non traduit
פיגול לא שנייה היא כו'. כלומר בפיגול ודאי אין חילוק בין פיגול של עולה לפיגול של שלמים ובשניהם לא היה להם שעת הכושר מעולם דהרי נשחט חוץ לזמנו:
ניתר. אבל בנותר יש חילוק דשל עולה לא היה לו שעת הכושר ואפילו קודם שניתותר לא יצא מידי מעילה לעולם ואם אמר כנותר של עולה בהא פשיטא לן דאסור:
נותר של שלמים היה לו שעת הכושר. כלומר בנותר שלמים ודאי הי' לו שעת הכושר קודם שניתותר ולפיכך בעי האומר הרי עלי כנותר של שלמים מהו אם בעיקרא קא מתפיס ודעתו היה כקודם שנעשה נותר ומותר אי כדהשתא קא מתפיס ואסור. וכה''ג בעי דלא איפשיטא היא בבבלי דף י''ב:
כְּאִימְרָא. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. כְּאִימָּר תְּמִידָא. תַּמָּן אָֽמְרִין. כִּוְולַד חַטָּאת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. כְּאֵילוֹ שֶׁלְּאַבְרָהָם אָבִינוּ. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה מְסַייֵעַ לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. כְּאִימְרָא דְלָא יְנַק מִן יוֹמוֹהִי. עַל דַּעְתִּין דְּרַבָּנִין דְּתַמָּן נִיתְנֵי. כָּעֲזָרָה. אָמַר רִבִּי אָבִין. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ נִיתְנֵי. כְּקָרְבְּנוֹת הַמִּזְבֵּחַ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן נִיתְנֵי. כְּדִישׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי וְהַמְנוֹרָה.
Traduction
Selon R. Yohanan, on le compare à l’agneau du sacrifice quotidien; selon les sages de là-bas (de Babylone), ce sera semblable au petit de la victime du péché (que l’on fera périr); selon R. Simon b. Lakish, ces mots rappellent le bélier du patriarche Abraham offert lors du sacrifice projeté d’Isaac, (Gn 22, 13). R. Hiya a enseigné un avis conforme à celui de R. Simon b. Lakish, en disant (28)Rabba à (Gn ch. 26. qu’il s’agit d’une victime n’ayant jamais sucé le lait de sa mère (soit le bélier d’Abraham). Toutefois, fut-il observé, d’après l’avis des sages babyloniens (qu’à défaut de victime offerte sur l’autel, il peut s’agir d’autre sacrifice en cas de vœu), la Mishna devrait admettre comme formule d’interdit l’expression ''comme au parvis''. De même, dit R. Abin, d’après l’avis de R. Simon b. Lakish, la Mishna devrait parler de la formule d’interdit ''comme les sacrifices offerts à l’autel'' (y compris le bélier d’Abraham). Enfin, dit R. Yossé b. R. Aboun, même d’après l’explication de R. Yohanan, on peut observer que la Mishna devrait admettre aussi comme formule d’interdit les expressions: ''Comme l’enlèvement des cendres de l’autel intérieur, ou du chandelier sacré''.
Pnei Moshe non traduit
כאימרא. ופליגו בה כאיזה אימרא:
תמן. בבבל אמרין כוולד חטאת כלומר אע''פ שלא אמר כדבר הקרב על המזבח כאימרא דתמיד אלא כוולד חטאת דלמיתה אזלא ה''ז נדר בקרבן:
תני ר''ח. בתוספתא מסייע לר''ל דקתני כאימרא דלא ינק מן יומוהו וזהו אילו של אברהם אבינו:
על דעתין דרבנן דתמן ניתני כעזרה. כלומר דהש''ס מדייק לדברי רבנן דתמן דאף שאין דעתו בקרב ע''ג המזבח נדר בקרבן א''כ ניתני נמי במתני' אם אמר כעזרה. א''נ הואיל ואין שייך למזבח הוי ליה לפרש ולומר כאימרא בעזרה ושפיר הוי מפרשינן דעתו על ולד חטאת דבעזרה הוא דמשכחת לה כגון שילדתו שם והיינו דקאמר בעזרה משום דלא שייכא על המזבח:
ניתני כקרבנות המזבח. סתם וכאילו של אברהם אבינו שהיה קרבן מזבח ובשלמא לר' יוחנן ל''ק דלהכי נקיט כאימרא משום דדעתו על התמיד וסתם תמיד אימרא הוא:
על דעתי' דרבי יוחנן. נמי איכא למידק דמאי שנא כאימרא דתמידא דנקט ואי משום שהוא תמיד בכל יום א''כ ניתני נמי כדישון מזבח הפנימי והמנורה שהן נמי בכל יום:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source