מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. הַמְקַדֵּשׁ בִּתְרוּמוֹת וּבְמַעְשְׂרוֹת וּבְמַתָּנוֹת וּבְמֵי חַטָּאת וּבְאֶפֶר חַטָּאת הֲרֵי זוּ מְקוּדֶּשֶׁת אַף עַל פִּי יִשְׂרָאֵל. פָּתַר לָהּ בְּתְרוּמָה שֶׁנָּֽפְלָה לוֹ מִשֶּׁל אֲבִי אִמּוֹ כֹהֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
פתר לה. ר''י בתרומה שנפלה לו מאבי אמו כהן. שכל התרומה היא שלו ובידו למכור לכל מי שירצה. ובבבלי סוף האיש מקדש מוקי לה בטבלים שנפלו לו מאבי אמו כהן דאי בתרומה פשיטא דמקודשת אלא בטבלים וקמ''ל דמתנות שלא הורמו כמו שהורמו דמיין וזכה הכהן בחייו בתרומה שבהן להורישו לזה:
מתני' פליגא על ר''י. דקתני המקדש בתרומות כו' אפי' ישראל ה''ז מקודשת אלמא טובת הנאה ממון דאי לאו הכי במאי מיקדשא אי לאו בטובת הנאה שהיה לו בה:
בְּעוֹן קוֹמֵי רִבִּי זְעוּרָא. כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל. רִבִּי אוֹסֵר. מָה רִבִי יוֹסֵי אָמַר. רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי אָחָא אָמַר. 38a הָכֵין אֲגֵיבוֹן. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי בַר חֲנִינָה כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל לָמָּה הוּא אָסוּר. לֹא מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן. אוֹף רִבִּי יוֹחָנָן אִית לֵיהּ יִשְׂרָאֵל לְיִשְׂרָאֵל אָסוּר מִפְּנֵי מַרְאִית הָצַיִן. וְעוֹד מִן הָדָא. הַכֹּהֲנִים וְהַלְּוִיִם הַמְסַייְעִין בַּגְּרָנוֹת אֵין נוֹתְנִין לָהֶן לֹא תְרוּמָה וְלֹא מַעְשֵׂר. וְאִם נָתַן חִלֵּל. וְלֹא יְחַלְלוּ אֶת קָדְשֵׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְהֵן מְחַלְלִין אוֹתָן. יוֹתֵר מִכֵּן אָֽמְרוּ. תְּרוּמָתָן אֵינָן תְּרוּמָה וּמַעְשְׂרוֹתָן אֵינָן מַעֲשֵׂר וְהֶקְדֵּישָׁן אֵינָן הֶקְדֵּשׁ. וַעֲלֵיהֶן הַכָּתוּב אוֹמֵר רָאשֶׁיהָ בְּשׁוֹחַד יִשׁפּוֹטוּ. וְהַמָּקוֹם מֵבִיא עֲלֵיהֶן שָׁלֹשׁ פּוּרְעָנִיּוֹת. הַהוּא דִּכְתִיב לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵּחָרֵשׁ וִירוּשָׁלַיִם עִייִן תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לָמוֹת יָעַר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ג' פורעניות. כנגד ג' עבירות:
ואם נתן ה''ז חילל. ועליו הכתוב אומר ולא יחללו וגו' והן מחללין אותן יותר שנותנין להמסייעין:
ראשיה בשחד ישפטו. וסיפי' דקרא וכהניה במחיר יורו ונביאיה בכסף יקסמו:
בעון. בני הישיבה קומי ר''ז כהן לישראל. מאי אם דוקא קתני הכא הא לך סלע זה ותנם לבן בתי כהן דמשמע שישראל אומר לחבירו ישראל אבל כהן לישראל לא או אפי' כהן לישראל:
ר' אוסר. והשיב להם שאסור משום דנראה ככהן המסייע בבית הגרנו' כדלקמן:
מה ר' יוסי אמר. בדבר זה רבי יוסי בן חנינה דמתיר ליקח בשביל טובת הנא' אם אפי' בכהן לישראל:
הכין אגיבון. כך השיב להם ר''ז:
ע''ד דר' יוסי בר חנינא כהן לישראל למה הוא אסור. כלומר וכי תעלה על דעתכם דר''י בר חנינא אוסר בכהן לישראל דא''כ קשה למה הוא אוסר הרי מדרשת הקרא נפקא לי' דמותר:
לא מפני מראית העין. על כרחיך לומר משום גזירה בעלמא דנרא' ככהן המסייע בגרנו':
אף ר' יוחנן אית לי' ישראל לישראל אסור מפני מראית העין. בתמי' כלו' א''כ לדבריכם במאי פליג ר' יוחנן עלי' ע''כ שאוסר אפי' בישראל וכי שייך בי' מפני מראי' העין וליכא למימר דגזר אטו כהן לישראל דהיא גופא גזירה מפני מראית העין אלא ודאי ריב''ח מתיר אפי' בכהן לישראל ור' יוחנן אוסר בכהן לישראל מפני מראית העין:
ה''ג בדמאי אמר ר' יוסי בר בון כו' כמו שהגהתי כאן כלומר דמתמה על דקאמ' מפני מראית העין והא חילול וביזוי קדשים יש כאן בכהן לישראל:
ועוד מן הדא. שמעינן דחילול קדשים יש ועובר בלא יחלל:
לא אגיבון. לא השיבן כלום על שאלה זו וכן הוא בסוף האיש מקדש. וכלומר שלא חש להשיבם דודאי ריב''ח אפי' בכהן לישראל מתיר כדדריש מקרא:
משנה: קוֹנָם שֶׁאֵינִי עוֹשָׂה עַל פִּי אַבָּא וְעַל פִי אָבִיךָ וְעַל פִּי אָחִי וְעַל פִּי אָחִיךָ אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר. שֶׁאֵינִי עוֹשָׂה עַל פִּיךָ אֵינוֹ צָרִיךְ לְהָפֵר. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר יָפֵר שֶׁמָּא תַעֲדִיף עָלָיו יוֹתֵר מִן הָרָאוּי לוֹ. רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אָמַר יָפֵר. שֶׁמָּא יְגָֽרְשֶׁנָּהּ וּתְהֵא אֲסוּרָה לַחֲזוֹר לוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
רבי עקיבא אומר יפר. השתא מפרש לטעמייהו דאמאי צריך להפר לרבי עקיבא הא עיקר מעשה ידיה ודאי שלו וקאמר ר' בא דהיינו טעמא:
ר' יוחנן בן נורי אומר יפר שמא יגרשנה. בפ' אע''פ מפרש לה דר''י בן נורי ס''ל נמי בהעדפה כת''ק דשל בעל הוי וכדמפרש התם בהעדפה שע''י הדחק פליגי והילכך משום העדפה אין צריך להפר אלא שמא יגרשנה ומשום עיקר מעשה ידיה צריך הפרה דלאחר שיגרשה פקע שיעבודיה דבעל ואז הנדר חייל ותהא אסורה לחזור לו והלכה כריב''ן:
שמא תעדיף עליו יותר מן הראוי לו. כדתנן בפ' אע''פ ומה היא עושה לו משקל חמש סלעים כו' וקסבר ר''ע דהמותר על זה שלה היא וחייל עלה נדרא דהא לא משעבדא ליה ולפיכך צריך להפר והפרה מועלת בו משום דהוי דברים שבינו לבינה שא''א שלא יתערב אותו העודף בשל בעלה ות''ק לא חייש להכי משום דס''ל דהעדפה נמי דידיה הוי:
שאיני עושה על פיך א''צ להפר. משום דמשעבדא ליה ואע''ג דקונם כהקדש והקדש מוציא מידי שיעבוד אלמוה רבנן לשיעבודיה דבעל שאין הקונם מפקיע שיעבודו:
מתני' קונם שאיני עושה על פי אבא כו' אינו יכול להפר. דלא הוי לא נדרי עינוי נפש ולא דברים שבינו לבינה ובהא כ''ע מודים באוסרת הנאתה על פלוני שאין הבעל מיפר:
הלכה: קוֹנָם שֶׁאֵינִי עוֹשָׂה עַל פִּי אַבָּא כול'. תַּמָּן תַּנִּינָן. הַמַּקְדִּישׁ מַעֲשֵׂי יְדֵי אִשְׁתּוֹ הֲרֵי זוֹ עוֹשָׂה וְאוֹכֶלֶת. הַמּוֹתָר. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. הֶקְדֵּשׁ. רִבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר אוֹמֵר. חוּלִין. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אוֹמֵר. בְמוֹתָר חָמֵשׁ סְלָעִים פְּלִיגִין. דּוּ פָתַר לָהּ בְּמַעֲלֶה לָהּ מְזוֹנוֹת וְאֵינוֹ נוֹתֵן לָהּ מָעָה כֶסֶף לִצְרָכֶיהָ. וְתַנִינָן. אִם אֵינוֹ נוֹתֵן לָהּ מָעָה כֶסֶף לִצְרָכֶיהָ מַעֲשֵׂה יְדֶיהָ שֶׁלָּהּ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. בְּמוֹתָר לְאַחַר מִיתָה פְלִיגִין. דּוּ פָתַר לָהּ בִּשֶׁאֵינוֹ מַעֲלֶה לָהּ מְזוֹנוֹת. אֲבָל בְּמַעֲלֶה לָהּ מְזוֹנוֹת דִּבְרֵי הַכֹּל קִידְּשׁוּ. וָכָא אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. אֵינוֹ צָרִיךְ לְהָפֵר. רִבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלֶָר אוֹמֵר. שֶׁלָּהּ. רִבִי עֲקִיבָה אוֹמֵר. שֶׁלָּהּ. רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר. שֶׁלּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ריב''ן אומר שלו. דס''ל המותר נמי שלו כת''ק והילכך קאמר טעמא שמא יגרשנה דכל זמן שהיא תחתיו לא חל הנדר:
ר' יוחנן הסנדלר אומר שלה ר''ע אומר שלה. כלומר ר''י הסנדלר דהתם ס''ל כמו ר''ע דהכא דהמותר שלה ולפיכך יפר משום העדפה וכדמפרש טעמא לקמן. והיינו למאן דמוקי פלוגתייהו דרבי מאיר ור''י הסנדלר דלאו במקדיש דבר שלא בא לעולם פליגי אלא במה תיקנו מעשה ידיה והמותר למי פליגי כמפורש בכתובות:
ר''מ אומר אינו צריך להפר. כלומר לר''מ דקאמר התם המקדיש מעשה ידי אשתו הקדש ולא מחלק כלים בין העדפ' לעיקר מעשה ידיה דהמותר נמי הקדש קאמר והיינו ת''ק דהכא דס''ל דהכל שלו ולא חייל הנדר וא''צ להפר:
אינו יכול להפר. לא קאי על מעשה ידיה לבעל אלא ברישא גבי שאיני עושה ע''פ אבא ואגב גררה נסבה:
וכא. והכא במתני' נמי מפרשינן לפי פלוגתייהו דהתם:
גמ' תמן תנינן. פרק אע''פ ושם מפורש היטב להני אוקימתא עד ד''ה קדשו וע''ש:
הלכה: אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. יְקִימֶינּוּ מִמֶּינּוּ. וִיפִירֶנּוּ מִימֶּינּוּ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. יְקִימֶינּוּ כּוּלּוֹ. וִיפִירֶנּוּ כּוּלּוֹ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. יְקִימֶינּוּ מִימֶּינּוּ. וִיפִירֶנּוּ כּוּלּוֹ. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. יְקִימֶינּוּ כּוּלּוֹ. וִיפִירֶנּוּ מִימֶּינוּ. מַתְנִיתָא כְּמָאן דְּאָמַר. יְקִימֶינּוּ מִמֶּינּוּ. וִיפִירֶנּוּ כּוּלּוֹ. דְּתַנֵּי קִייֵם לַתְּאֵינִים קִייֵם לְכוּלּוֹ. הֵפֵר לַתְּאֵינִים אֵינוֹ מוּפָר עַד שֶׁיָּפֵר אַף לָעֲנָבִים. אָֽמְרָה. קוֹנָם תְּאֵינָה שֶׁאֵיני טוֹעֶמֶת וְעוֹד עֵינָב. תַּפְלוּגְתָא דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרִבִּי עֲקִיבָה. דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר. אַחַר הַנֵּדֶר. וְרִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. אַחַר הָאִסָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' אפילו שמע ושתק ואפילו שמע וקיים. כלומר הא דקתני במתני' יחזור ויפר משום הפרה בטעות לאו דוקא הפרה בטעות אלא הה''ד אם שמע ושתק שתיקתו לאו כלום הוא דאפשר אם ידע שהיא בתו היה מפר לה וכן אם שמע וקיים לאו כלום דהקמה בטעות נמי לאו כלום הוא והכי איתא בהדיא בתוספתא פ''ז נדרה אשתו וקיים לה וסבור בתו כו' ה''ז יפר ואם רצה להקים מקיים:
גמ' אית תניי תני יקימנו ממינו. דרשינן מה מינו ממקצתו וכן יפירנו ואף על גב דליכא למידרש הכי ס''ל להאי תנא מקשינן הפרה להקמה:
אית תניי תני יקימנו כולו ויפירנו כולו. דוקא דס''ל מקשינן הקמה להפרה:
אית תניי תני יקימנו ממינו. כמשמעות המקרא וההפרה כמשמעותיה ולא מקשינן מידי והיינו כתנא דמתני':
אמרה קונם תאינה שאיני טועמת ועוד ענב. דבמתני' קתני קונם תאינים שאיני טועמת וענבים שאיני טועמת הרי אלו שני נדרים וטעמא דאמרה שאיני טועמת לכל חדא חילקה לשנים ואם קיים לענבים לא קיים לתאנים וחייבת עליהן שני לאוין ואם לא אמרה כן אלא אמרה ועוד ענב אם הוו כב' נדרים או לא וקאמר הש''ס דפלוגתא דר' ישמעאל ור' עקיבה היא דפליגי לקמן אם אמרה הריני נזירה לאחר שלשים יום ונשאת בתוך שלשים יום דרבי ישמעאל סבר הולכין אחר שעות חלות הנדר ור' עקיבה סבר הולכין אחר האיסור בשעה שנדרה ואסרה על עצמה והכא נמי לרבי ישמעאל הרי כאן שני נדרים דבשעה שעוברת על נדרה תרי איסורין איכא תאינים ועוד ענב שאסרה על עצמה ולר''ע הולכין אחר שעת האמירה ולא הוי אלא נדר אחד שהרי תלתה הענב בתאינים ולא אמרה ענב שאיני טועם:
משנה: אָֽמְרָה קוֹנָם תְּאֵינִים וַעֲנָבִים אֵילּוּ שֶׁאֵינִי טוֹעֶמֶת קִייֵם לַתְּאֵינִים כּוּלּוֹ קִייֵם. הֵיפֵר עַל הַתְּאֵינִים אֵינוֹ מוּפָר עַד שֶׁיָּפֵר אַף לָעֲנָבִים. אָֽמְרָה קוֹנָם תְּאֵינִים שֶׁאֵינִי טוֹעֶמֶת וָעֲנָבִים שֶׁאֵינִי טוֹעֶמֶת הֲרֵי אֵילּוּ שְׁנֵי נְדָרִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' נדרה אשתו וסבר שנדרה בתו. שאמרו לו בתו נדרה ומתוך כך הפר לשם בתה או איפכא:
נדרה בנזיר. שאמרה הריני נזירה:
בקרבן. לשום נדר:
ה''ז יחזור ויפר. דהפרה קמייתא הפרה בטעות הויא ולא הוי הפרה דכתיב כי הניא אביה אותה עד שתהיה הפרה לעצמה של אותה הנודרת וכתיב ושמע אביה את נדרה עד שידע איזה נדר נדרה ועל הדבר שנדרה:
מתני' כולו קיים. אף על הענבים ואין יכול לחזור ולהפר דכתיב אשה יקימנו ודרשינן יקום ממנו דאם הוקם מקצת הנדר הוקם כלו אבל יפירנו דליכא למידרש הכי אינו מופר עד שיפר כולו ובבבלי מסיק דמתני' אינה להלכה אלא קי''ל. כחכמים דמקשי הקמה להפרה מה הפרה מה שהפר הפר דהא ליכא למידרש מיפרנו הפרה במקצת אף ההקמה מה שהקם הקם ומה שלא קיים לא קיים ואף על גב דבהתרת חכם אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כלו בהפרת הבעל והאב אינו כן:
הלכה: אָֽמְרָה קוֹנָם תְּאֵינִים וַעֲנָבִים אֵילּוּ כול'. אֲפִילוּ שָׁמַע וְשָׁתַק. אֲפִילוּ שָׁמַע וְקִייֵם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' אפילו שמע ושתק ואפילו שמע וקיים. כלומר הא דקתני במתני' יחזור ויפר משום הפרה בטעות לאו דוקא הפרה בטעות אלא הה''ד אם שמע ושתק שתיקתו לאו כלום הוא דאפשר אם ידע שהיא בתו היה מפר לה וכן אם שמע וקיים לאו כלום דהקמה בטעות נמי לאו כלום הוא והכי איתא בהדיא בתוספתא פ''ז נדרה אשתו וקיים לה וסבור בתו כו' ה''ז יפר ואם רצה להקים מקיים:
גמ' אית תניי תני יקימנו ממינו. דרשינן מה מינו ממקצתו וכן יפירנו ואף על גב דליכא למידרש הכי ס''ל להאי תנא מקשינן הפרה להקמה:
אית תניי תני יקימנו כולו ויפירנו כולו. דוקא דס''ל מקשינן הקמה להפרה:
אית תניי תני יקימנו ממינו. כמשמעות המקרא וההפרה כמשמעותיה ולא מקשינן מידי והיינו כתנא דמתני':
אמרה קונם תאינה שאיני טועמת ועוד ענב. דבמתני' קתני קונם תאינים שאיני טועמת וענבים שאיני טועמת הרי אלו שני נדרים וטעמא דאמרה שאיני טועמת לכל חדא חילקה לשנים ואם קיים לענבים לא קיים לתאנים וחייבת עליהן שני לאוין ואם לא אמרה כן אלא אמרה ועוד ענב אם הוו כב' נדרים או לא וקאמר הש''ס דפלוגתא דר' ישמעאל ור' עקיבה היא דפליגי לקמן אם אמרה הריני נזירה לאחר שלשים יום ונשאת בתוך שלשים יום דרבי ישמעאל סבר הולכין אחר שעות חלות הנדר ור' עקיבה סבר הולכין אחר האיסור בשעה שנדרה ואסרה על עצמה והכא נמי לרבי ישמעאל הרי כאן שני נדרים דבשעה שעוברת על נדרה תרי איסורין איכא תאינים ועוד ענב שאסרה על עצמה ולר''ע הולכין אחר שעת האמירה ולא הוי אלא נדר אחד שהרי תלתה הענב בתאינים ולא אמרה ענב שאיני טועם:
משנה: נָֽדְרָה אִשְׁתּוֹ וְסָבוּר שֶׁנָּֽדְרָה בִתּוֹ. נָֽדְרָה בִתּוֹ וְסָבוּר שֶׁנָּֽדְרָה אִשְׁתּוֹ. נָדְּרָה בַנָּזִיר וְסָבוּר שֶׁגָּֽדְרָה בַקָּרְבָּן. נָדְּרָה בַקָּרְבָּן וְסָבוּר שֶׁנָּֽדְרָה בַנָּזִיר. נָֽדְרָה מִן הַתְּאֵינִים וְסָבוּר שֶׁנָּֽדְרָה מִן הָעֲנָבִים. מִן הָעֲנָבִים וְסָבוּר שֶׁנָּֽדְרָה מִן הַתְּאֵינִים. הֲרֵי זֶה יַחֲזוֹר וְיָפֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' נדרה אשתו וסבר שנדרה בתו. שאמרו לו בתו נדרה ומתוך כך הפר לשם בתה או איפכא:
נדרה בנזיר. שאמרה הריני נזירה:
בקרבן. לשום נדר:
ה''ז יחזור ויפר. דהפרה קמייתא הפרה בטעות הויא ולא הוי הפרה דכתיב כי הניא אביה אותה עד שתהיה הפרה לעצמה של אותה הנודרת וכתיב ושמע אביה את נדרה עד שידע איזה נדר נדרה ועל הדבר שנדרה:
מתני' כולו קיים. אף על הענבים ואין יכול לחזור ולהפר דכתיב אשה יקימנו ודרשינן יקום ממנו דאם הוקם מקצת הנדר הוקם כלו אבל יפירנו דליכא למידרש הכי אינו מופר עד שיפר כולו ובבבלי מסיק דמתני' אינה להלכה אלא קי''ל. כחכמים דמקשי הקמה להפרה מה הפרה מה שהפר הפר דהא ליכא למידרש מיפרנו הפרה במקצת אף ההקמה מה שהקם הקם ומה שלא קיים לא קיים ואף על גב דבהתרת חכם אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כלו בהפרת הבעל והאב אינו כן:
רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אָמַר. יָפֵר. אָמַר רִבִּי הִילָא. טַעֲמָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁאִם מְגָֽרְשָׁהּ הָיָה אֲסוּרָה לַחֲזוֹר לוֹ וְאַף מַקְנִיטָתוֹ וְהוּא מִגָֽרְשָׁהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' יוחנן בן נורי אמר יפר א''ר הילא טעמא דר''י בן נורי. כלומר ודאי משום העדפה לא הי' צריך להפר לריב''ן דס''ל נמי כת''ק דשלו אלא שמתוך שיודעת שאם הוא מגרשה תהיה אסורה לחזור לו שאז חל הנדר ואף היא מקניטתו כדי שיגרשנה ותיאסר עליו ולפיכך אמר ריב''ן יפר:
38b רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. יָפֵר. אָמַר רִבִּי בָּא. בְּשֶׁאָֽסְרָה מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ מִלַּעֲשׂוֹת עד ה̇ סְלָעִים הוּא כוֹפֶה. מִיכָּאן וְאֵילַךְ אֵינוֹ כוֹפֶה. שֶׁמִּתְייָרֵא שֶׁמָּא תַעֲשֶׂה יֹתֵר וְנִמְצֵאת נֶהֱנִית מִן הָאִסּוּר. לְפוּם כֵּן רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. יָפֵר שֶׁלּוֹ. אָמַר רִבִּי הִילָא. אֵיפְשָׁר לָהּ לַעֲשׂוֹת חָמֵשׁ סְלָעִים מְצוּמְצָמוֹת. עַד ה̇ סְלָעִים כּוֹפֶה. מִיכָּן וְאֵילַךְ אֵינוֹ כוֹפֶה. שֶׁמִּתְייָרֵא שֶׁמָּא תַעֲדִיף כָּל שֶׁהוּא וְנִמְצָא נֶהֱנֶה מִן הָאִסּוּר. לְפוּם כֵּן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מכן ואילך כו'. כלומר דמשני שאע''פ כן צריך להפר על הכל שהרי יותר מזה אינו כופה ולפיכך חיישינן שמא תעדיף כל שהוא מחמש סלעין ובקל לא יוכל ליזהר ונמצא שנהנה מן האיסור. לפום כן יפר שלו גרסינן:
א''ר הילא איפשר לה לעשות ה' סלעים מצומצמות. כלומר דר' הילא מקשי על טעמיה דר''ע דאמר יפר אף שלו ואמאי הא איפשר לה להזהר שלא לעשות יותר מחמש סלעים מצומצמות ועל זה אינו חל הנדר דהא עד ה' סלעים כופה:
ריב''ן אמר יפר ל''ג עד לקמן ואגב שיטפא דא''ר הילא דלקמן טעו המדפיסים:
שמתיירא כו' לפום כן ר''ע אומר יפר שלו. כלו' והילכך אף על עיקר מעשה ידיה שהן שלו קאמר ר''ע דצריך להפר דשמא לא יוכל להזהר ויהנה ג''כ מן האיסור מן העדפה שהוא שלה:
בשאסרה מעשה ידיה מלעשות עד ה' סלעים הוא כופה. כלומר' ודאי על עיקר מעשה ידיה שהיא מחוייבת לעשו' לו עד ה' סלעים לא חל הנדר אלא כופה לעשות וא''צ להפר אלא דטעמא דמפר משום מכאן ואילך כלומר המותר על שיעור הקצוב שאינו יכול לכופה ושלה הוי והילכך חל הנדר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source