Nedarim
Daf 37b
משנה: קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנָה לַּבִּרְיוֹת אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר וִיכוֹלָה הִיא לֵהָנוֹת בַּלֶּקֶט וּבַשִּׁכְחָה וּבַפֵּיאָה. קוֹנָם כֹּהֲנִים וּלְוִיִּים נֶהֱנִין לִי יִטְּלוּ עַל כָּרְחָהּ. כֹּהֲנִים אֵילּוּ וּלְוִיִּים אֵילּוּ נֶהֱנִין לִי יִטְּלוּ אֲחֵרִים.
Traduction
Si la femme dit: ''Je m’interdis par vœu de tirer une jouissance des créatures (mâles)'', le mari ne pourra pas annuler ce vœu; toutefois, elle pourra bénéficier du glanage, des épis oubliés et de l’angle des champs (tous droits des pauvres). Si elle déclare faire vœu que ni les cohanim, ni les lévites, ne pourront tirer profit d’elle, ceux-ci prendront leurs revenus légaux malgré elle. Si elle spécifie que tels cohanim, ou tels lévites ne pourront pas profiter d’elle, d’autres pourront prendre ces revenus.– (247)Toute la Guemara sur ce est déjà traduite en (Demaï 6, 3).
Pnei Moshe non traduit
מתני' קונם שאיני נהנית לבריו' אינו יכול להפר. שאין זה מנדרי עינוי נפש שהרי יכולה להתפרנס משל בעל דבעל לאו בכלל בריות הוא והא מתני' נמי ר' יוסי היא כדלעיל ואין הלכה כן אלא מפר הוא משום נדרי עינוי נפש:
ויכולה היא ליהנות. חדא ועוד קאמ' כלומ' ועוד טעמא אחרינא שאינו יכול להפר שהרי יכולה היא ליהנות מלקט שכחה ופיאה שאינה נהנית מן הבריות דמתנות עניי' הן ונמצא שאין כאן עינוי נפש:
קונם כהנים ולוים נהנין לי. אין זה תלוי בנד' אשה אלא לדמיון קתני כי היכי דקונם שאינה נהנית לבריות מותר' במתנו' עניי' ה''נ המדי' כהנים ולוים מנכסיו מותרין במתנות כהונה ולויה ויטלו על כרחו:
הלכה: קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנָה לַּבִּרְיוֹת כול'. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. כֵּינִי מַתְנִיתָא. וִיכוֹלָה הִיא לֵהָנוֹת בַּלֶּקֶט וּבַשִּׁכְחָה וּבַפֵּיאָה. תַּנֵּי. וּבְמַעֲשֵׂר עָנִי. לֵית כָּאן מַעֲשֵׂר עָנִי. מַעֲשֵׂר עָנִי נִיתָּן בִּזְכִייָה וְאֵילּוּ בַעֲזִיבָה.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
גמ' כיני מתניתא ויכולה היא ליהנות בלקט ושכחה ופאה. כלומר כן הוא ודוקא אלו קתני דיכולה היא ליהנות ולאפוקי מעשר עני כדקתני בברייתא ולקמי' מפרש טעמא:
לית כן מעשר עני. הך ברייתא לאו עיקר דאין כן הדין במעש' עני שמעשר עני ניתן בזכיה כלומר שיש לבעל הבית זכיה בו ליתנם בטובת הנאה ולזכות למי שירצה ונהנית מן הבריות מיקרי והילכך אסור:
ואילו בעזיבה. אבל לקט שכחה ופאה עוזב ומפקיר אותן ולא שייכא בהו נתינה והילכך מותרת:
רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה אָמַר. אָדָם נוֹתֵן מַעְשְׂרוֹתָיו בְּטוֹבַת הֲנָייָה. וְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אֵין אָדָם נוֹתֵן מַעְשְׂרוֹתָיו בְּטוֹבַת הֲנָייָה. מַאי טַעְמָא דְּרִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. וְאִישּׁ אֶת קֳדָשָׁיו לוֹ יִהְיֶה. וְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. לֹא יִהְיֶה. יִתְּנֵם לְכָל מִי שֶׁיִּרְצֶה.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
ר''י ב''ח אומר אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה. יכול אדם ליקח דבר מה בשביל טובת הנאה שנותן לזה מעשרותיו וס''ל טובת הנאה ממון הוי כדמפרש טעמא דדריש לה מדכתיב לא יהי' משמע שיש לו ג''כ הנאה מקדשיו:
ור' יוחנן אמר אין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה. שאין רשאי ליקח שום דבר בשביל זה וטובת הנאה שזה מחזיק לו טובה בשביל שנתן לו לא הוי ממון ור' יוחנן דריש לו יהי' שהרשות בידו ליתנם לכל מי שירצה אבל צריך ליתן לו בחנם:
כְּתִיב וְכָל נֵדֶר וְכָל שְׁבוּעַת אִסָּר לַעֲנוֹת נָפֶשׁ. כְּגוֹן פִּילְפֵּל שֶׁאֲנִי טֹעֵמֶת. קְלוֹסְקִין שֶׁאֲנִי טוֹעֶמֶת. לֹא סוֹף דָּבָר שֶׁיֵּשׁ מֵאוֹתוֹ הַמִּין אֶלָּא אֲפִילוּ אֵין בּוֹ מֵאוֹתוֹ הַמִּין. שֶׁמָּא יָבִיא לָהּ אַחֵר מֵאוֹתוֹ הַמִּין. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. הָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי חֲתִיכוֹת אַחַת יָפָה וְאַחַת רָעָה. נָֽתְנָה עֵינֶיהָ בְיָפָה וְנָֽדְרָה מִן הָרָעָה הֲרֵי זֶה יָפֵר. מִפְּנֵי מָה הוּא מֵיפֵר. חֲבֵרַייָא אָֽמְרֵי. מִפְּנֵי נִדְרֵי עִינּוּי נֶפֶשׁ שֶׁלָּהּ. רִבִּי זְעִירָא וְרִבִּי הִילָא תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. מִפְּנֵי נִדְרֵי עִינּוּי נֶפֶשׁ שֶׁלּוֹ. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. כָּל הַנְּדָרִים אָדָם מֵיפֵר חוּץ מֵהָאוֹמֶרֶת. הֲנָייָתִי עַל פְּלוֹנִי. הָא 37b הֲנָייַת פְּלוֹנִי עָלַי. יָפֵר. וְהָתַנִּינָן. קוֹנָם פֵּירוֹת חֶנְוָונִי זֶה עָלַי אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר. פָּתַר לָהּ כְּרִבִּי יוֹסֵי וַחֲלוּקִים עָלָיו. תְּתַנִּינָן תַּמָּן. אִם לֹא הָֽיְתָה פַרְנָסָתוֹ אֶלָּא מִמֶּנּוּ הֲרֵי זֶה יָפֵר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. דּוּ מַקִּיף לָהּ. דּוּ יָב לָהּ. אָמַר רִבִּי מָנָא. דּוּ יָב לָהּ מִקָּמָא טָבָא.
Traduction
Il est écrit (Nb 30 7): Tout vœux, tout serment d’engagement tendant à mortifier le corps; de l’explétif et (en tête de ce verset), on conclut d’englober dans ce genre de vœux même ce qui ne mortifie guère, p. ex. l’engagement de ne pas goûter du poivre, ou du pain de choix, collix. En réalité, il ne s’agit pas seulement du cas où l’espèce que la femme s’est interdite existe dans cette province, mais même au cas où elle n’existe pas là, dans la pensée qu’un étranger pourrait l’y apporter. R. Yohanan dit au nom de R. Yanaï: si (lors du vœu) la femme avait devant elle 2 morceaux, l’un beau (dont la privation mortifie le corps), et l’autre laid (dont la privation ne mortifie pas), que la femme se réserve de manger le beau et s’interdit seulement le lait, le mari peut annuler le vœu. Pourquoi alors est-il permis d’annuler (s’il n’y a pas de mortification)? Les compagnons disent (245)Cf. ci-après, 12. que ce vœu est considéré à l’égal d’un interdit, en raison du cas possible où c’est pour elle une mortification; R. Zeira et R. Ila disent tous deux que ce serait une mortification pour le mari de savoir sa femme exposée à une privation. R. Zeira dit au nom de Samuel: le mari peut annuler tous les vœux de la femme, sauf si elle dit: ''J’interdis qu’un tel puisse jouir en rien de ce qui est à moi (246)Ce n'est pas une mortification et ne concerne pas le mari.''. Si donc elle a dit: ''Je m’interdis de jouir en rien d’un tel'', le mari peut l’annuler (en raison de la privation); mais notre Mishna ne dit-elle pas que ''si la femme déclare s’interdire les fruits de tel boutiquier, le mari ne pourra pas annuler ce vœu''? Il explique notre Mishna d’après R. Yossé (qui n’admet pas qu’il y ait mortification en ce cas), tandis que ses compagnons diffèrent d’avis. Quant à l’enseignement final de la Mishna, ''si le mari ne tire ses moyens d’existence que du boutiquier en question, il pourra aussi annuler ce vœu, selon l’avis de R. Yossé'', ce dernier admet alors qu’il y aurait mortification; car, dit-il, ce boutiquier lui fait crédit et lui remet tout ce qu’il veut. R. Mena dit: ce boutiquier lui remet des meilleurs produits qu’il a (voilà pourquoi se passer de lui serait une mortification, et le mari annulera le vœu).
Pnei Moshe non traduit
כתיב וכל נדר. ודריש וכל לרבות כל מה שאסרה עליה אפילו אין בו עינוי נפש מרובה כגון פילפל שאיני טועמת:
קלוסקין. כמו גלוסקא:
ולא סוף דבר שיש. לפניה מאותו המין אלא אפילו אין שם מאותו המין. דדעתה הית' אפי' יביא לה אחר מאותו המין לאסו' עליה וכלומר דאשמועינן דאם אסרה עליה סתם ממין א' מהמינין ולא אמרה מפירות זו המדינה דעתה אף על אלו שיביאו ממדינה אחרת ואע''פ שאין מין זה מצוי בזה המדינה:
היו לפניה שתי חתיכות אחת יפה. ויש בה עינוי נפש ואחת רעה ואין בה עינוי נפש כשהיא מתענה ממנה:
ונתנה עיניה ביפה. כלומר שנתנה עיניה לאכול מן היפה ולא נדרה אלא מן הרעה ה''ז יפר:
מפני מה הוא מפר. הואיל ואין בה עינוי נפש א''כ למה הוא מיפר:
חברייא אמרין מפני נדרי עינוי נפש שלה. כלומ' אע''פ שאין כאן עינוי נפש שהרי יכולה להנות מן היפה אפ''ה נדר של עינוי נפש הוא שהרי נדרה שלא לאכול מזה ויכול להפר:
מפני נדרי עינוי נפש שלו. כלומ' אף על פי שהיא אינה מצטערת עכשיו בנד' זה שהרי היפה לפניה אע''פ כן הוא מצטע' כשהיא מרגלת עצמה לנדו' ולהתענות:
כל הנדרים אדם מיפ'. לאשתו חוץ מאומרת הנייתי על פלוני דאין כאן נדרי עינוי נפש ולא דברי' שבינו לבינ':
הא הניית פלוני עלי יפר והא תנינן קונם פירות חנווני זה עלי אינו יכול להפר ומשני פתר לה שמואל מתני' כרבי יוסי. דכולה ר' יוסי קאמר לה דסבירא ליה דלא הוי עינוי נפש הואיל ויכול ליקח מן האחרים וחלוקים עליו חביריו והלכה כרבנן דהוי נדרי עינוי נפש. וכן מפרק להא דשמואל בבלי דף פ''ב:
דתנינן. הא דתנינן במתני' אם לא היתה פרנסתי אלא ממנו דמודה רבי יוסי דהוי עינוי נפש ומפרש טעמא דהוא מקיף לי' דהוא יהב לי' כלומר שחנוני זה מכירו ומאמינו ונותן לו בהקפה ובכל עת שירצה הוא נותן לו ור' מנא קאמ' טעמא דהוא יהב לי' מוקמא טבא שנותן לו במקח הטוב וסחורה טובה והילכך מודה ר' יוסי בהא דהוי עינוי נפש ויפר:
מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי חֲנִינָה. קוֹנָם כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם נֶהֱנִים לִי. יִטְּלוֹ עַל כָּרְחוֹ. פָּתַר לָהּ בְּאוֹמֵר. אֵי אֵיפְשִׁי לִיתֵּן מַתָּנוֹת כָּל עִיקָּר. תֵּדַע שֶׁהוּא כֵן. דְּתַנֵּינָן כֹּהֲנִים אֵילּוּ לְוִיִים אֵילּוּ נֶהֱנִין לִי. יִטְּלוּ אֲחֵרִים. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. אֹמֵר הוּא יִשְׂרָאֵל לְיִשְׂרָאֵל. הֵילָךְ סֶלַע זֶה וְתֵן בְּכוֹר זֶה לְבֶן בִּתִּי כֹהֶן. פָּתַר לָהּ בְּרוֹצֶה לִיתְּנוֹ לִשְׁנַיִם וּבֶן בִּתּוֹ אֶחָד מֵהֶן. אָמַר לוֹ. הֵא לָךְ סֶלַע זֶה וְתֵן כּוּלּוֹ לְבֶן בִּתִּי כֹהֶן.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
מתני' פליגא על ריב''ח. דקתני יטלו ע''כ ואי טובת הנאה הוי ממון הרי אסורין בהנאתי ואמאי יטלו:
פתר לה. ריב''ח דמתני' מיירי שאינו רוצה ליתן כל עיקר והילכך לא שייך בי' טובת הנאה שהרי אי אפשר לעכבם לעצמו ולפיכך שקלי בע''כ:
תדע שהוא כן. דע''כ טעמא משום הכי הוא שהרי קתני בסיפא כהני' ולוים אלו יטלו אחרים. אבל להני מצי מעכב דלא שקלי אלמא טובת הנאה ממון אדא ע''כ טעמא דרישא משום דאסר להו מכילהו כהני' ולוים ולעכב לעצמו אי אפשר והוי כאילו אינם שלו:
מתניתא. ברייתא פליגא על ר''י דקתני אומר הוא לישראל הא לך סלע זה כו' אלמא דרשאי ליקח בשביל טובת הנאה וקשיא לר''י:
פתר לה. ר''י דהתם מיירי שרוצה ליתן לשנים ובן בתו של זה א' מהן וזה נותן לו סלע שיתן כולו לבן בתו והילכך מותר הואיל ובלאו הכי הי' רוצה ליתן לו אלא שנוטל סלע שיתן לזה את כולו:
Nedarim
Daf 38a
משנה: קוֹנָם שֶׁאֵינִי עוֹשָׂה עַל פִּי אַבָּא וְעַל פִי אָבִיךָ וְעַל פִּי אָחִי וְעַל פִּי אָחִיךָ אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר. שֶׁאֵינִי עוֹשָׂה עַל פִּיךָ אֵינוֹ צָרִיךְ לְהָפֵר. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר יָפֵר שֶׁמָּא תַעֲדִיף עָלָיו יוֹתֵר מִן הָרָאוּי לוֹ. רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אָמַר יָפֵר. שֶׁמָּא יְגָֽרְשֶׁנָּהּ וּתְהֵא אֲסוּרָה לַחֲזוֹר לוֹ.
Traduction
Si la femme déclare: ''Je m’interdis par vœu de travailler pour mon père, ou pour ton père, ou pour mon frère, ou pour ton frère'', le mari ne pourra pas annuler ce vœu. Si elle déclare faire vœu de ne pas travailler sur l’ordre du mari, il n’a même pas besoin d’annuler ce vœu (sans valeur); selon R. aqiba, le mari devra l’annuler (pour la libérer), car elle pourrait fournir plus de travail qu’il n’en est dû (lequel excédant tomberait sous le coup de l’interdit). Selon R. Yohanan b. Nouri, le mari devra annuler ce vœu, car il peut survenir qu’il la répudie, et il lui serait interdit désormais de tirer aucun profit d’elle (248)A la reprise de son indépendance, ce vœu reprendrait sa valeur..
Pnei Moshe non traduit
מתני' קונם שאיני עושה על פי אבא כו' אינו יכול להפר. דלא הוי לא נדרי עינוי נפש ולא דברים שבינו לבינה ובהא כ''ע מודים באוסרת הנאתה על פלוני שאין הבעל מיפר:
שאיני עושה על פיך א''צ להפר. משום דמשעבדא ליה ואע''ג דקונם כהקדש והקדש מוציא מידי שיעבוד אלמוה רבנן לשיעבודיה דבעל שאין הקונם מפקיע שיעבודו:
שמא תעדיף עליו יותר מן הראוי לו. כדתנן בפ' אע''פ ומה היא עושה לו משקל חמש סלעים כו' וקסבר ר''ע דהמותר על זה שלה היא וחייל עלה נדרא דהא לא משעבדא ליה ולפיכך צריך להפר והפרה מועלת בו משום דהוי דברים שבינו לבינה שא''א שלא יתערב אותו העודף בשל בעלה ות''ק לא חייש להכי משום דס''ל דהעדפה נמי דידיה הוי:
ר' יוחנן בן נורי אומר יפר שמא יגרשנה. בפ' אע''פ מפרש לה דר''י בן נורי ס''ל נמי בהעדפה כת''ק דשל בעל הוי וכדמפרש התם בהעדפה שע''י הדחק פליגי והילכך משום העדפה אין צריך להפר אלא שמא יגרשנה ומשום עיקר מעשה ידיה צריך הפרה דלאחר שיגרשה פקע שיעבודיה דבעל ואז הנדר חייל ותהא אסורה לחזור לו והלכה כריב''ן:
רבי עקיבא אומר יפר. השתא מפרש לטעמייהו דאמאי צריך להפר לרבי עקיבא הא עיקר מעשה ידיה ודאי שלו וקאמר ר' בא דהיינו טעמא:
הלכה: קוֹנָם שֶׁאֵינִי עוֹשָׂה עַל פִּי אַבָּא כול'. תַּמָּן תַּנִּינָן. הַמַּקְדִּישׁ מַעֲשֵׂי יְדֵי אִשְׁתּוֹ הֲרֵי זוֹ עוֹשָׂה וְאוֹכֶלֶת. הַמּוֹתָר. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. הֶקְדֵּשׁ. רִבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר אוֹמֵר. חוּלִין. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אוֹמֵר. בְמוֹתָר חָמֵשׁ סְלָעִים פְּלִיגִין. דּוּ פָתַר לָהּ בְּמַעֲלֶה לָהּ מְזוֹנוֹת וְאֵינוֹ נוֹתֵן לָהּ מָעָה כֶסֶף לִצְרָכֶיהָ. וְתַנִינָן. אִם אֵינוֹ נוֹתֵן לָהּ מָעָה כֶסֶף לִצְרָכֶיהָ מַעֲשֵׂה יְדֶיהָ שֶׁלָּהּ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. בְּמוֹתָר לְאַחַר מִיתָה פְלִיגִין. דּוּ פָתַר לָהּ בִּשֶׁאֵינוֹ מַעֲלֶה לָהּ מְזוֹנוֹת. אֲבָל בְּמַעֲלֶה לָהּ מְזוֹנוֹת דִּבְרֵי הַכֹּל קִידְּשׁוּ. וָכָא אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. אֵינוֹ צָרִיךְ לְהָפֵר. רִבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר אוֹמֵר. שֶׁלָּהּ. רִבִי עֲקִיבָה אוֹמֵר. שֶׁלָּהּ. רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר. שֶׁלּוֹ.
Traduction
⁠— (249)En tête est un passage traduit ci-dessus, (Ketubot 5, 5). Selon R. Meir (qui admet comme valable toute la consécration faite des travaux de la femme, comme le premier interlocuteur d’ici attribue tout au mari), il n’est pas même besoin d’annuler le vœu de la femme (qui d’avance est sans effet). R. Yohanan le cordonnier (au sujet des consécrations), comme R. aqiba ici, admet que l’excédant est à elle, et il faut annuler le vœu; selon R. Yohanan b. Nouri, l’excédant est au mari (250)''En cet état, le vœu n'a pas d'effet; pourtant il devra être annulé, en raison de la répudiation possible.''.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תמן תנינן. פרק אע''פ ושם מפורש היטב להני אוקימתא עד ד''ה קדשו וע''ש:
וכא. והכא במתני' נמי מפרשינן לפי פלוגתייהו דהתם:
אינו יכול להפר. לא קאי על מעשה ידיה לבעל אלא ברישא גבי שאיני עושה ע''פ אבא ואגב גררה נסבה:
ר''מ אומר אינו צריך להפר. כלומר לר''מ דקאמר התם המקדיש מעשה ידי אשתו הקדש ולא מחלק כלים בין העדפ' לעיקר מעשה ידיה דהמותר נמי הקדש קאמר והיינו ת''ק דהכא דס''ל דהכל שלו ולא חייל הנדר וא''צ להפר:
ר' יוחנן הסנדלר אומר שלה ר''ע אומר שלה. כלומר ר''י הסנדלר דהתם ס''ל כמו ר''ע דהכא דהמותר שלה ולפיכך יפר משום העדפה וכדמפרש טעמא לקמן. והיינו למאן דמוקי פלוגתייהו דרבי מאיר ור''י הסנדלר דלאו במקדיש דבר שלא בא לעולם פליגי אלא במה תיקנו מעשה ידיה והמותר למי פליגי כמפורש בכתובות:
ריב''ן אומר שלו. דס''ל המותר נמי שלו כת''ק והילכך קאמר טעמא שמא יגרשנה דכל זמן שהיא תחתיו לא חל הנדר:
בְּעוֹן קוֹמֵי רִבִּי זְעוּרָא. כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל. רִבִּי אוֹסֵר. מָה רִבִי יוֹסֵי אָמַר. רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי אָחָא אָמַר. 38a הָכֵין אֲגֵיבוֹן. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי בַר חֲנִינָה כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל לָמָּה הוּא אָסוּר. לֹא מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן. אוֹף רִבִּי יוֹחָנָן אִית לֵיהּ יִשְׂרָאֵל לְיִשְׂרָאֵל אָסוּר מִפְּנֵי מַרְאִית הָצַיִן. וְעוֹד מִן הָדָא. הַכֹּהֲנִים וְהַלְּוִיִם הַמְסַייְעִין בַּגְּרָנוֹת אֵין נוֹתְנִין לָהֶן לֹא תְרוּמָה וְלֹא מַעְשֵׂר. וְאִם נָתַן חִלֵּל. וְלֹא יְחַלְלוּ אֶת קָדְשֵׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְהֵן מְחַלְלִין אוֹתָן. יוֹתֵר מִכֵּן אָֽמְרוּ. תְּרוּמָתָן אֵינָן תְּרוּמָה וּמַעְשְׂרוֹתָן אֵינָן מַעֲשֵׂר וְהֶקְדֵּישָׁן אֵינָן הֶקְדֵּשׁ. וַעֲלֵיהֶן הַכָּתוּב אוֹמֵר רָאשֶׁיהָ בְּשׁוֹחַד יִשׁפּוֹטוּ. וְהַמָּקוֹם מֵבִיא עֲלֵיהֶן שָׁלֹשׁ פּוּרְעָנִיּוֹת. הַהוּא דִּכְתִיב לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵּחָרֵשׁ וִירוּשָׁלַיִם עִייִן תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לָמוֹת יָעַר.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
בעון. בני הישיבה קומי ר''ז כהן לישראל. מאי אם דוקא קתני הכא הא לך סלע זה ותנם לבן בתי כהן דמשמע שישראל אומר לחבירו ישראל אבל כהן לישראל לא או אפי' כהן לישראל:
ר' אוסר. והשיב להם שאסור משום דנראה ככהן המסייע בבית הגרנו' כדלקמן:
מה ר' יוסי אמר. בדבר זה רבי יוסי בן חנינה דמתיר ליקח בשביל טובת הנא' אם אפי' בכהן לישראל:
לא אגיבון. לא השיבן כלום על שאלה זו וכן הוא בסוף האיש מקדש. וכלומר שלא חש להשיבם דודאי ריב''ח אפי' בכהן לישראל מתיר כדדריש מקרא:
הכין אגיבון. כך השיב להם ר''ז:
ע''ד דר' יוסי בר חנינא כהן לישראל למה הוא אסור. כלומר וכי תעלה על דעתכם דר''י בר חנינא אוסר בכהן לישראל דא''כ קשה למה הוא אוסר הרי מדרשת הקרא נפקא לי' דמותר:
לא מפני מראית העין. על כרחיך לומר משום גזירה בעלמא דנרא' ככהן המסייע בגרנו':
אף ר' יוחנן אית לי' ישראל לישראל אסור מפני מראית העין. בתמי' כלו' א''כ לדבריכם במאי פליג ר' יוחנן עלי' ע''כ שאוסר אפי' בישראל וכי שייך בי' מפני מראי' העין וליכא למימר דגזר אטו כהן לישראל דהיא גופא גזירה מפני מראית העין אלא ודאי ריב''ח מתיר אפי' בכהן לישראל ור' יוחנן אוסר בכהן לישראל מפני מראית העין:
ה''ג בדמאי אמר ר' יוסי בר בון כו' כמו שהגהתי כאן כלומר דמתמה על דקאמ' מפני מראית העין והא חילול וביזוי קדשים יש כאן בכהן לישראל:
ועוד מן הדא. שמעינן דחילול קדשים יש ועובר בלא יחלל:
ואם נתן ה''ז חילל. ועליו הכתוב אומר ולא יחללו וגו' והן מחללין אותן יותר שנותנין להמסייעין:
ראשיה בשחד ישפטו. וסיפי' דקרא וכהניה במחיר יורו ונביאיה בכסף יקסמו:
ג' פורעניות. כנגד ג' עבירות:
מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. הַמְקַדֵּשׁ בִּתְרוּמוֹת וּבְמַעְשְׂרוֹת וּבְמַתָּנוֹת וּבְמֵי חַטָּאת וּבְאֶפֶר חַטָּאת הֲרֵי זוּ מְקוּדֶּשֶׁת אַף עַל פִּי יִשְׂרָאֵל. פָּתַר לָהּ בְּתְרוּמָה שֶׁנָּֽפְלָה לוֹ מִשֶּׁל אֲבִי אִמּוֹ כֹהֵן.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
מתני' פליגא על ר''י. דקתני המקדש בתרומות כו' אפי' ישראל ה''ז מקודשת אלמא טובת הנאה ממון דאי לאו הכי במאי מיקדשא אי לאו בטובת הנאה שהיה לו בה:
פתר לה. ר''י בתרומה שנפלה לו מאבי אמו כהן. שכל התרומה היא שלו ובידו למכור לכל מי שירצה. ובבבלי סוף האיש מקדש מוקי לה בטבלים שנפלו לו מאבי אמו כהן דאי בתרומה פשיטא דמקודשת אלא בטבלים וקמ''ל דמתנות שלא הורמו כמו שהורמו דמיין וזכה הכהן בחייו בתרומה שבהן להורישו לזה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source