Nedarim
Daf 36a
הלכה: אֵילּוּ נְדָרִים שֶׁהוּא מֵיפֵר כול'. כְּתִיב כָּל נֵדֶר וְכָל שְׁבוּעַת אִסָּר לַעֲנוֹת נָפֶשׁ. אֵין לִי אֶלָּא נְדָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן עִינּוּי נֶפֶשׁ. נְדָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינָהּ מְנַיִין. בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ. עַד כְּדוֹן בְּבַעַל. בָּאָב מְנַיִין. 36a מַה הַבַּעַל אֵינוֹ מֵיפֵר אֶלָּא נְדָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן עִינּוּי נֶפֶשׁ וּנְדָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינָהּ. אַף הָאָב אֵינוֹ מֵיפֵר אֶלָּא נְדָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן עִינּוּי נֶפֶשׁ וּנְדָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינָהּ.
Traduction
Il est écrit (Nb 30 14): tout vœu, tout serment d’abstinence, tendant à mortifier la personne, l’époux peut les ratifier, ou les annuler. On connaît ainsi les droits du mari sur les vœux qui comportent la mortification; d’où sait-on qu’il a un pouvoir sur les vœux d’interdit qui le concernent? C’est qu’il est dit (ibid. 7): entre l’homme et sa femme; et comme le mari a cette faculté, le père l’a aussi sur sa fille, selon ces mots (ibid.): entre le père et sa fille. De cette juxtaposition on conclut à l’analogie suivante: comme le mari peut seulement annuler les vœux qui comportent la mortification, ou les interdits des rapports de la femme avec lui; de même un père annulera seulement les vœux de la fille qui comportent la mortification, ou les interdits des rapports de la femme avec lui.
Pnei Moshe non traduit
גמ' נדרים שבינו לבינה. כגון נדרה שלא לשמשו או שאר דברים הגורמים איבה בינו לבינה מנין מדכתי' בין איש לאשתו:
באב מנין. שאינו מפר לבתו אלא באלו נדרים:
בין אב לבתו. הקישן הכתוב מה הבעל כו' כדלעיל ריש נערה מאורסה:
רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא אָמַר. אִיתְפַּלְּגוּן רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. בֵּין לִנְדָרִים בֵּין לִשְׁבוּעוֹת הַבַעַל מֵיפֵר. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. לִנְדָרִים מֵיפֵר וְלֹא לִשְׁבוּעוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. אַף בְּנִדְרֵי הַזָּקֵן פְּלִיגִין רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. בֵּין לִנְדָרִים בֵּין לִשְׁבוּעוֹת הַזָּקֵן מַתִּיר. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. לִנְדָרִים הַזָּקֵן מַתִּיר וְלִשְׁבוּעוֹת אֵין הַזָּקֵן מַתִּיר. וְאַתְייָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּהָדָא דְאִיסִי. חַד בַּר נַשׁ אֲתַא מִישְׁרֵי נִדְרָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. מִתְעַטֵּף וִיתִיב לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ. מָה אִישְׁתַּבָּעַת. אֲמַר לֵיהּ. איפופי יִשְׂרָאֵל. לֹא עַללַה לְבֵיתִי. אֲמַר לֵיהּ. איפופי יִשְׂרָאֵל. וְלֹא עַללַה לְבֵייתָךְ.
Traduction
R. Jacob b. Aha relate la discussion suivante entre R. Yohanan et R. Simon b. Lakish: selon R. Yohanan, le mari peut annuler, soit les vœux, soit les serments de la femme; selon R. Simon b. Lakish, il ne peut annuler que les vœux qu’elle a énoncés, non ses serments. R. Yossé b. Aboun ajoute qu’au sujet de la libération des vœux par un vieillard (ou savant), la même discussion a lieu entre R. Yohanan et R. Simon b. Lakish: le premier autorise une telle libération, soit pour les vœux, soit pour les serments; le second autorise seulement la libération des vœux, soit pour les serments; le second autorise seulement la libération des vœux, non des serments. Cet avis de R. Simon b. Lakish est conforme à ce qu’a dit R. Yossé. Un homme se présenta à R. Yossé pour le prier d’annuler son vœu; celui-ci s’enveloppa (en tenue d’office), s’assit et demanda au consultant comment il avait formulé le serment? -J’ait dit, fut-il répondu: O Popi (242)C'est le mot provenant de la lecture du mot Jéhovah (lu à rebours), remarque J. Levy, s. v., qui rappelle le procédé analogue d'Origène et S. Jérôme. V. aussi Jos. Halévy, dans Revue des études juives, t. 9, p. 162. (par Dieu) d’Israël, je ne veux pas entrer dans ma maison''. R. Yossé lui dit alors: l’expression ''O Popi d’Israël'' est un vrai serment (valable), et désormais tu ne peux pas rentrer dans ta maison (le savant ne peux donc pas annuler les serments).
Pnei Moshe non traduit
בין לנדרי' בין לשבועות הבעל מפר. כדכתיב וכל שבועת איסר:
רשב''ל אמר לנדרים מיפר. דוהפר את נדרה כתיב אבל לשבועות אינו מפר וקרא דכל שבועת איסר מוקי לה בתפסה בלשון נדר כדאמרינן ריש פ''ק:
אף בנדרי הזקן פליגי. במה שהזקן מתיר:
ולשבועות אין הזקן מתיר. דלא יחל דברו דמינה ילפינן שאחרים מוחלין לו בנדר כתיב וס''ל לא ילפינן שבועות מנדרים:
כהדא דר' יוסי גרסינן:
מתעטף ויתיב ליה. ר' יוסי לשמוע ממנו ולבקש לו פתח וא''ל מה אשתבעת כלומר מהו הל' הנדר שלך:
איפופי ישראל לא עללה לביתי. איפופי הוא לשון אלהות ודוגמתו במדרש פסיקתא גבי מנשה מלך יהודה אמר אי ענית לי ענית אי לא ענית אמינא כל אפיא שוין ר''ל אלהות. כלומר שנשבע באלהי ישראל שלא תיכנס אשתו לביתו:
וא''ל ר' יוסי איפופי ישראל ולא עללה לבייתך. כלומר זו שבועה גמורה בודאי ולא תיכנס לביתך שאין לך היתר דס''ל כר''ל דאין הזקן מתיר לשבועות. ובבבלי פ''ג דף כ''ח פלוגתא דב''ש וב''ה היא ולב''ה יש שאלה בשבועות:
Nedarim
Daf 36b
רִבִּי זְעִירָא פָּתַר מַתְנִיתָא אֵילּוּ נְדָרִים שֶׁמֵיפֶר. נְדָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן עִינּוּי נֶפֶשׁ. אִם אֶרחַץ וְאִם לֹא אֶרחַץ. אִם אֶתְקַשֵּׁט וְאִם לֹא אֶתְקַשֵּׁט. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. אֵין אֵילּוּ נִדְרֵי עִינּוּי נֶפֶשׁ אֶלָּא נְדָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינָהּ. אֵילּוּ הֵן נִדְרֵי עִינּוּי נֶפֶשׁ כְּרִבִּי יוֹסֵי. כְּשֶׁאָֽמְרָה קוֹנָם פֶּירוֹת הָעוֹלָם עָלַי. הֲרֵי זֶה יָפֵר. רַבָּנִין אָֽמְרִין. נִדְרֵי עִינּוּי נֶפֶשׁ הֵיפֵר לָהּ מוּפָר לְעוֹלָם. נְדָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינָהּ אֵינוֹ מוּפָר אֶלָּא כָל זְמָן שֶׁהִיא עִמּוֹ. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. בֵּין נִדְרֵי עִינּוּי נֶפֶשׁ בֵּין נְדָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינָהּ הֵיפֵר לָהּ מוּפָר לְעוֹלָם. וְהָא רַבָּנִין אָֽמְרִין. נִדְרֵי עִינּוּי נֶפֶשׁ הֵפֵר לָהּ מוּפָר לְעוֹלָם. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. נְדָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינָהּ הֵיפֵר לָהּ מוּפָר לְעוֹלָם. מַה בֵּינִיהוֹן. בְּשֶׁאָֽמְרָה. קוֹנָם הֲנָייָתִי עָלֶיךָ אִם אֵצֵא מִרְשׁוּתָךְ. 36b וְיָפֵר לָהּ. בְּשֶׁלֹּא אָֽמְרָה. קוֹנָם הֲנָייַת גּוּפִי עָלֶיךָ לִכְשֶׁאֵצֵא מִרְשׁוּתָךְ. רַבָּנִין אָֽמְרִין. נִדְרֵי עִינּוּי נֶפֶשׁ הֵן. רִבִּי זְעוּרָא וְרִבִּי הִילָא תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. נְדָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינָהּ כֵּן. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי זְעוּרָא וְרִבִּי הִילָא רִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי שְׁנֵיהֶן אָֽמְרוּ דָבָר אֶחָד. דַּתַנִּינָן תַּמָּן. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. יָפֵר. שֶׁמָּא יְגָֽרְשֶׁנָּהּ וּתְהֵא אֲסוּרָה לַחֲזוֹר לוֹ.
Traduction
R. Zeira explique ainsi la Mishna: ''les vœux qu’il est permis d’annuler sont ceux par lesquels il s’agit de se mortifier le corps, comme de s’interdire le bain, ou de se priver d’ornements; R. Yossé dit: ce ne sont pas là des vœux de mortification''; mais les questions de rapports entre le mari et la femme constituent des sujets de mortification. Lorsque la Mishna suivante (§ 2) énumère ces sujets, elle exprime l’avis de R. Yossé, ainsi qu’en continuant par ces mots: ''Si elle déclare s’interdire par vœu de goûter à aucun fruit, du monde, le mari peut l’annuler'', de même que la distinction établie ensuite entre ''les fruits de cette province'' et ceux que le mari pourra apporter à la femme d’une autre province. Ensuite, selon les sages, il faut établir cette distinction: pour les vœux comportant la mortification, la libération aura son effet à tout jamais, tandis que pour les vœux sur les rapports entre l’homme et la femme, la libération ne produit d’effet que durant l’union de ces deux époux (non à partir du jour du divorce). Selon R. Yossé au contraire, pour les deux sortes de vœux, la libération formulée par le mari aura de l’effet à jamais. Mais n’est-il pas dit, selon les rabbins, que pour les vœux comprenant la mortification, le mari peut prononcer une annulation subsistant à jamais, et R. Yossé admet la même faculté pour le mari à l’égard des vœux prononcés par la femme qui concernent le mari? Quelle différence pratique y a-t-il alors entre ces deux avis, et qu’importe qu’il s’agisse de vœux comportant la mortification, ou de ceux qui concernent le mari? Il y a une différence si elle dit: ''je fais vœu qu’il te soit interdit de jouir en rien de moi si je quitte ta demeure'' (alors, ce n’est pas une question de mortification, et le vœu est valable seulement selon R. Yossé). Pourquoi alors ne pas admettre que le mari annulera ce vœu (y compris même l’époque postérieure au divorce), et sur quoi porte donc la discussion? En effet, il s’agit du cas où le vœu a été formulé ainsi: ''Je fais vœu qu’il te soit interdit de jouir en rien de mon corps lorsque je quitterai ta demeure'' (là, il ne s’agit clairement que de l’avenir). Or, les rabbins considèrent ce vœu comme une question de mortification, tandis que R. Yossé le considère comme concernant les rapports avec le mari. D’après l’avis de R. Zeira (qui dit que, selon R. Yossé, la libération par le mari a son effet pour toujours), il y a analogie entre l’avis exprimé ici par R. Yossé et celui de R. Yohanan b. Nouri, énoncé plus loin (§ 4), dans la Mishna qui s’exprime ainsi: ''Si la femme déclare s’interdire par vœu de travailler pour son père, ou pour le père du mari, ou pour son frère (à elle), ou pour son frère (à lui), le mari ne pourra pas annuler ce vœu. Si elle déclare faire vœu de ne pas travailler sur l’ordre de son mari, il n’a même pas besoin d’annuler le vœu (sans valeur). Selon R. Yohanan b. Nouri, le mari devra l’annuler, de crainte qu’il y ait divorce, et il lui serait désormais impossible de la reprendre à cause du vœu'' (ceci prouve que, pour les vœux en fait de rapports avec le mari, celui-ci peut prononcer l’annulation).
Pnei Moshe non traduit
ר' זעירא פתר מתניתא. פלוגתא דרבנן ור' יוסי מפרש ולא נחית לפרושי אם ארחץ אם לא ארחץ עד לקמן ופליגי ר' זעירא ור' הילא בפירושא דפלוגתייהו דר' זעירא מפרש כר' יוסי ורבנן בתרתי פליגי דמה דקרו להו רבנן נדרי עינוי נפש פליג ר' יוסי ואמר אין אלו אלא דברים שבינו לבינה ופליגי נמי דלרבנן יש הפרש בין נדרי עינוי נפש ובין נדרים שבינו לבינה:
ולר' יוסי אין חילוק כדלקמן:
אילו הן נדרי עינוי נפש כר' יוסי. כלומר הא דקתני במתני' דלקמן אלו הן נדרי עינוי נפש מסקנא דמילתיה דר' יוסי היא כשאמרה קונם פירות העולם עלי כו' דזה בלבד נקרא עינוי. נפש לר' יוסי וכן הא דמחלק לקמן במתני' בין פירות העולם בין פירות מדינה זו הכל ר יוסי הוא דקאמר לה:
רבנין אמרין. השתא מפרש מה בין עינוי נפש לדברים שבינו לבינה לרבנן דבנדרי עינוי נפש אם הפר לה מופר לעולם אפי' לאחר שיגרשנה ונדרים שבינו לבינה אינו מופר אלא כל זמן שהיא עמו וכי מגרשה חייל עלה נדרא:
ר' יוסי. סבר בין נדרי עינוי נפש בין נדרים שבינו לבינה אם הפר מופרין הן לעולם ולקמיה פריך במאי פליגי:
והא רבנין אמרין כו'. כלומר א''כ דלר' יוסי נדרים שבינו לבינה נמי מופרין הן לעולם מאי האי דקאמר ר' יוסי אין אלו נדרי עינוי נפש אלא נדרים שבינו לבינה מה ביניהון דמאי שנא אי קרית להו נדרי עינוי נפש או נדרים שבינו לבינה:
ומשני בשאמרה קונם הנייתי עליך אם אצא מרשותך. כלומר שתלתה איסור הנאתה עליו אם תרחץ ותתקשט. ולא אסיק אכתי למילתיה עד לקמיה:
ויפר לה. כלומר דקס''ד דמקשה דה''ק קונם הנייתי עליך מעכשיו אם אתגרש ואצא מרשותך וא''כ יפר לה עכשיו ואכתי במאי פליגי ומשני בשלא אמרה אלא כן קונם הניית גופי עליך לכשאצא מרשותך אם ארחץ ואתקשט:
ה''ג רבנין אמרין נדרי עינוי נפש הן ר' יוסי אמר נדרים שבינו לבינה הן. ולגי' הספר אפשר לפרש דר' זעירא ור' הילא תריהון אמרין אליבא דרבי יוסי דנדרים שבינו לבינה הן וה''פ דר' יוסי לדבריהם דרבנן קאמר דלמאי דקאמרי רבנן דנדרי עינוי נפש הן אם לא תרחץ ולא תתקשט ויכול הוא להפר שלא תאסר הנאתה עליו אפי' לכשתתגרש וקאמר להו ר' יוסי לדידי מופרין הן לעולם דבין שהן נדרי עינוי נפש ובין שהן נדרים שבינו לבינה מפר הוא לעולם אלא לדידכו דנדרים שבינו לבינה אינן מופרין אלא כל זמן שהיא עמו אודו לי מיהת דהנאת רחיצה וקישוט לאו נדרי עינוי נפש הן אלא נדרים שבינו לבינה ואם תלתה בהן הנאתו ממנה לאחר שתתגרש אינו יכול להפר:
על דעתיה דר' זעירא. דאמר לרבי יוסי דאמר דברים שבינו לבינה אם הפר מופרין הן לעולם ר' יוסי ור''י בן נורי שניהן אמרו דבר אחד:
דתנינן תמן. לקמן בפרקין קונם שאיני. עושה על פיך דהוו דברים שבינו לבינה ר' יוחנן בן נורי אומר יפר שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור לו מחמת נדרה אלמא כי הפר לה מועיל הפרה בדברים שבינו לבינה אף לאחר שיגרשנה כר' יוסי:
רִבִּי הִילָא פָּתַר מַתְנִיתָא אֵילּוּ נְדָרִים שֶׁהוּא מֵיפֵר לָהּ. דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן עִינּוּי נֶפֶשׁ. אִם אֶרחַץ וְאִם לֹא אֶרחַץ. אִם אֶתְקַשֵּׁט וְאִם לֹא אֶתְקַשֵּׁט. מָהוּ אָמַר רִבִּי יוֹסֵי אֵין אִילֵּין נְדָרִים נִדְרֵי עִינּוּי נֶפֶשׁ אֶלָּא אֵילּוּ נְדָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינָהּ. אֵילּוּ הֵן נִדְרֵי עִינּוּי נֶפֶשׁ. דִּבְרֵי הַכֹּל.
Traduction
R. Ila, à son tour, explique différemment notre Mishna: ''les vœux qu’il est permis d’annuler sont ceux par lesquels il s’agit de se mortifier le corps, comme de s’interdire le bain, ou de se priver d’ornement; R. Yossé dit: ce ne sont pas là des vœux de mortification''. En quoi ce dire de R. Yossé diffère-t-il de l’avis exprimé par le premier interlocuteur? -En ce que ces vœux ne sont pas des sujets de mortification, mais une question de rapports avec le mari (par conséquent, il ne peut pas annuler à jamais). D’après tous, c’est une question de mortification lorsque l’on a dit:
Pnei Moshe non traduit
ר' הילא פתר מתניתא אילו נדרים כו'. כלומר דרבי הילא פליג אדר' זעירא בהא דקאמר דרבי יוסי ורבנן בתרתי פליגי ובעיקרא דדינא נמי לרבנן יש הפרש בין נדרי עינוי נפש ובין דברים שבינו לבינה ולרבי יוסי אין שום הפרש וכן בהא דמפרש ר' זעירא דמתני' דלקמן אלו הן נדרי עינוי נפש רבי יוסי הוא דקאמר לה ולדידי' הוא דמחלקינן בין פירות עולם ובין פירות מדינה זו ורבי הילא לא מפרש הכי אלא ה''ק אילו נדרים כו':
מהו אמר ר' יוסי. כלומר ובמה פליג ר' יוסי וקאמר בהא פליג שאין אילו נדרים נקראים נדרי עינוי נפש אלא אילו נדרים שבינו לבינה הן ואם הפר אינו מופר לעולם דבהא לא פליג רב יוסי אדרבנן דבעלמא יש הפרש בין נדרי עינוי נפש לדברים שבינו לבינה אלא דבנדרים דהאי מתני' לחודייהו הוא דפליגי ואילו הן נדרי עינוי נפש דקתני במתני' דלקמן דברי הכל היא ובין לרבנן ובין לר' יוסי מחלקינן בין אמרה פירות העולם עלי ובין אמרה פירות מדינה זו עלי:
אִם אֶרחַץ אִם לֹא אֶרחַץ. וְתַנֵּי כֵן. נִידְרֵי עִינּוּי נֶפֶשׁ. אִם אֶרחַץ אִם לֹא אֶרחַץ. אִם אֶתְקַשֵּׁט אִם לֹא אֶתְקַשֵּׁט. בֵּין עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי זְעִירָא בֵּין עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי הִילָא מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי. דְּתַנֵּי. מַעֲייָן שֶׁלִּבְנֵי הָעִיר. הֵן וָאֲחֵרִים. הֵן קוֹדְמִין לָאֲחֶרִים. אֲחֵרִים וּבְהֶמְתָּן. אֲחֵרִים קוֹדְמִין לִבְהֶמְתָּן. כְּבִיסָתָן וְחַיֵּי אֲחֵרִים. כְּבִיסָתָן קוֹדֶמֶת לְחַיֵּי אֲחֵרִים. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מָאן תַּנָּא. כְּבִיסָה חַיֵּי נֶפֶשׁ. רִבִּי יוֹסֵה. דְּתַנֵי. אֵין נוֹתְנִין מֵהֶן לֹא לְמִשְׁרָה וְלֹא לִכְבִיסָה. רִבִּי יוֹסֵי מַתִּיר בִּכְבִיסָה. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי. תַּמָּן הוּא אָמַר. אֵין רְחִיצָה חַיֵּי נֶפֶשׁ. וָכָא הוּא אָמַר. הַכְּבִיסָה חָיֵּי נֶפֶשׁ. אָמַר רִבִּי מָנָא אָדָם מְגַלְגֵּל בִּרְחִיצָה וְאֵין אָדָם מְגַלְגֵּל בִּכְבִיסָה.
Traduction
''je prononce l’interdit si je prends un bain, ou si je ne le prends pas'', et l’on a enseigné en effet que l’on donne cette qualification à un tel vœu. – Soit d’après l’explication de R. Zeira, soit d’après celle de R. Ila, est-ce que R. Yossé ne se contredit pas lui-même? Il est dit ailleurs (243)Tossefta à Baba Metsia ch. 11.: lorsqu’une source servant à alimenter les habitants d’une ville serait insuffisante (si on la laissait s’écouler ailleurs) pour nourrir encore d’autres, on pourra la réserver à l’usage exclusif des premiers (par un barrage); s’il faut choisir entre l’entretien du bétail et les habitants d’une autre ville, ces derniers l’emportent sur le bétail; s’il faut se décider, pour la prise de l’eau, entre celle nécessaire au blanchissage des premiers et l’alimentation d’autrui, la nécessité de blanchir ses effets l’emporte sur l’obligation de nourrir autrui. D’après qui, demanda R. Yohanan, le blanchissage est-il une question capitale (jusqu’à la faire passer avant l’entretien d’autres habitants)? Ce doit être l’avis de R. Yossé, car il a été enseigné: On ne prendra aucune des villes de refuge (ou une place de leur banlieue), soit pour y tremper le lin, soit pour blanchir les effets (ces places servant exclusivement à protéger la vie des meurtriers par imprudence). R. Yossé seul permet d’en user pour le lavage (qu’il considère comme une question vitale). Or, R. Yossé n’est-il pas en contradiction avec lui-même? Il dit ici, d’une part, que même le bain n’est pas une question vitale (il ne considère pas cette privation comme une mortification), et d’autre part il dit que le blanchissage est une question vitale? C’est que, répond R. Mena, on peut ajourner un bain, non le blanchissage du linge.
Pnei Moshe non traduit
אם ארחץ אם לא ארחץ. פיסקא דמתני' היא:
ותני כן כו'. תניא כוותי' דת''ק דאלו הן נקראין נדרי עינוי נפש:
בין על דעתיה דר''ז ובין על דעתיה דרבי הילא. קשיא דמחלפה שיטתיה דרבי יוסי דהא תרוייהו סברי אליבא דר' יוסי דאין רחיצה מקרי נדר עינוי נפש והא לא שמענו כן לר' יוסי:
דתני. ברייתא הובאה בבבלי דף פ' והתם רמי גם כן דר' יוסי אדר' יוסי:
מעיין של בני העיר. שמושך והולך לעיר אחרת ואין בו כדי סיפוק שתיהן:
הן ואחרים הן קודמין לאחרים. חייהן וחיי אחרים חייהן קודמין ורשות בידן לסותמו שלא ילך לעיר אחרת שלמטה הימנה:
אחרים ובהמתן. חיי אחרים וצורך בהמתן של אותה העיר חיי אחרים קודמין. ובבבלי לא גריס חלוקה זו:
כביסתן וחיי אחרים. אם אין בהן אלא כדי שיעור אחד מהן לצורך כביסת בגדיהן או לחיי אחרים כביסתן קודמת לחיי אחרי':
מאן תנא כביסה חיי נפש. ודמי לחיייהן וחיי אחרים ר' יוסי היא אבל לרבנן חיי אחרים קודמין לכביסתן וכן תני לה בבבלי בהדיא:
דתני אין נותנין מהן. ערי מקלט ומגרשיהם אין נותנין מהן למשרה לשרות הפשתן ולא לכביסה דלחייתם כתיב ורבי יוסי מתיר בכביסה מפני שהוא חיי נפש והשתא מסיק הקושיא מחלפא שיטתיה דר' יוסי:
תמן. במתני' הוא אמר דאפי' רחיצה לאו חיי נפש היא והכא הוא אמר כביסת בגדים חיי נפש בתמי':
אדם מגלגל ברחיצה. מגלגל עצמו ויכול להתאפק מלרחוץ גופו ואין אדם מגלגל בכביסה וכן משני בבבלי דלר' יוסי אלימא ליה כביסה דערבוביתא דמנא מתיא לידי שעמומיתא:
יְהוּדָה אִישׁ הוּצָא עֲבִיד טְמִיר בִּמְעָֽרְתָא תְּלָתָא יוֹמִין מֵיקוֹם עַל הָדֵין טַעֲמָא. מְנַייִן שֶׁחַיֵּי הָעִיר הַזֹּאת קוֹדְמִין לְחַיֵּי עִיר אֲחֶרֶת. אָתָא לְגַבֵּי רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲלַפְתָּא. אָמַר לֵיהּ. אִית לִי טְמִיר בִּמְעָֽרְתָא תְּלָתָא יוֹמִין מֵיקָוֹם עַל הָדֵין טַעֲמָא. מְנַייִן שֶׁחַיֵּי הָעִיר הַזֹּאת קוֹדְמִין לְחַיֵּי עִיר אֲחֶרֶת. קָרָא לְרִבִּי אַבָּא בְּרֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ הָדֵין טַעֲמָא. מְנַייִן שֶׁחַיֵּי הָעִיר הַזֹּאת קוֹדְמִין לְחַיֵּי עִיר אֲחֶרֶת. אָמַר לֵיהּ. תִּהְייֶנָּה הֶעָרִים הָאֵלֶּא תִּהְייֶנָּה עִיר וָעִיר וְאַחַר כָּךְ וּמִגְרְשֶׁיהָ סְבִיבוֹתֶיהָ. אָמַר לֵיהּ. מָאן גָּרַם לָךְ. דְּלֹא יְלַפְתְּ עִם חֲבֵירֶךָ.
Traduction
Juda, habitant de Huza (244)Nom de localité à ajouter à la géographie du Talmud, à moins que ce soit une corruption du mot Houci, usité en (Sheviit 8, 7)., s’enferma dans une caverne trois jours de suite pour réfléchir sur le motif de cette règle: pourquoi la vie des habitants de la 1re ville (où se trouve sise la source d’eau) passe avant celle des habitants de l’autre ville. On vint auprès de R. Yossé b. Halafta, et on lui raconta l’état perplexe de cet homme. Sur quoi, R. Yossé appela R. Aba son fils et lui dit: le motif pour lequel la vie des habitants de cette ville passe avant celle des habitants d’une autre ville, est basé sur l’exégèse de ce verset (Jos 21, 42) … Ces villes seront, et autour de chaque ville il y aura des faubourgs (donc, les besoins de la ville même passent avec ceux du voisinage). Sais-tu pourquoi tu l’ignorais? C’est que tu n’a pas étudié avec tes compagnons (et tu as été réduit à t’isoler dans une caverne pour y réfléchir).
Pnei Moshe non traduit
יהודא איש הוצא. עשה עצמו נטמן במערה ג' ימים לעיין ולעמוד על טעמו של דבר מנין לחייהן שקודמין לחיי עיר האחרת. ובבלי שם האי עובדא בנוסחא אחרת והתם קאמר דהוי קשה לי' טעמי' דר' יוסי דאמר כביסתן קודמת לחיי אחרים:
אתא כו'. וקרא ר' יוסי לר' אבא בריה וא''ל מדרש המק' דכתיב תהיינה הערים האלה עיר עיר ומגרשיה סביבותיה ודרשינן תהיינה לעיר ועיר לכל צרכיה ואח''כ לצורך סביבותיה:
מי גרם לך. שלא ידעת הטעם דלא ילפת עם חברך אלא עשית נטמן במערה בפני עצמך:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source