Nedarim
Daf 35b
משנה: אֵילּוּ נְדָרִים שֶׁהוּא מֵיפֵר. דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן עִינּוּי נֶפֶשׁ אִם אֶרְחַץ וְאִם לֹא אֶרְחַץ אִם אֶתְקַשֵּׁט וְאִם לֹא אֶתְקַשֵּׁט. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי אֵין אֵילּוּ נִדְרֵי עִינּוּי נֶפֶשׁ.
Traduction
Voici les vœux que le père (ou le mari) peut annuler: ceux pour lesquels il est question de se mortifier le corps, comme de s’interdire le bains (soit à jamais, soit pour cette journée), ou l’interdit des ornement (dans les mêmes conditions). R. Yossé dit (241)Cf. J., (Sheviit 8, 5).: ces 2 sujets ne sont pas des vœux de mortification.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אלו נדרים שהוא מיפר. הבעל לאשתו והאב לבתו:
נדרים שיש בהן עינוי נפש. כדכתיב לענות נפש אישה יקימנו ואישה יפרנו:
אם ארחץ כו'. בגמרא פליגי בפירושא דמתני'. ובבבלי מפרש לה הכי דמתני' נדרים ושבועות קתני דבלשון חכמים שבועות בכלל נדרים הם וה''ק אם ארחץ כלו' הנאת רחיצה עלי לעולם אם ארחץ היום הרי נדר אם לא ארחץ שבועה שלא ארחץ הרי שבועה וכן אם אתקשט הנאת קישוט אסורה עלי לעולם אם אתקשט היום אם לא אתקשט שבועה שלא אתקשט:
אמר רבי יוסי אין אלו נדרי ענוי נפש. אנדר בלבד פליג רבי יוסי על הת''ק דס''ל אם אמרה הנאת רחיצה אסורה עלי לעולם אם ארחץ היום אין זה נדר של עינוי נפש שהרי אפשר לה שלא תרחץ היום ולא תהיה הנאת רחיצה אסורה עליה לעולה שמניעת יום אחד מרחיצה וקישוט אינו עינוי נפש דניוול של יום אחד לא הוי ניוול:
רִבִּי זְעִירָא רַב יְהוּדַה יִרְמְיָה בַּר אַבָּא בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל. שְׁלֹשָׁה שֶׁיּוֹדְעִין לִפְתּוֹחַ מַתִּירִין כְּזָקֵן. סָֽבְרִין מֵימַר. בְּמָקוֹם שֶׁאֵין זָקֵן. רַבָּנִין דְּקַיְסָרִין. אֲפִילוּ בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ שָׁם זָקֵן. 35b אָֽמְרִין קוֹמֵי רִבִּי יָסָא. רַב הוּנָא רָאשֵׁי מַטּוֹת. מָאן אִינּוּן רָאשֵׁי מַטּוֹת. רַב הוּנָא רֹאשׁ לְרָאשֵׁי הַמַּטּוֹת.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
שלשה שיודעין לפתוח. יודעין למצוא פתח להתיר הנדר מתירין כזקן מומחה:
סברין. בני הישיבה מימר במקום שאין זקן מומחה הוא דמתירין ג' הדיוטות וקאמרי רבנן דקיסרין אפי' במקום שיש שם זקן מומחה:
אמרין. חסר כאן וכך היא הגירסא מצאתי בהר''ן אמרין קומי ר' יסא רב הונא שרי נדרין ר' זירא בעא קומי דר' יסא רב הונא ראשי המטות א''ל ואין לית רב הונא ראשי מטות מאן אינון ראשי מטות רב הונא ראש לראשי מטות כלו' שהיה מתמה על שרב הונא מתיר נדרים יחידי והא ראשי המטות כתיב וקס''ד דמומחה סמוך בעינן ורב הונא לא היה סמוך ולא נקיט רשותא מריש גלותא דאי לאו הכי מאי קא מתמה והשיב ר' יסא דלא בעינן סמוך אלא מומחה ורב הונא ראש לכל המומחין:
מָהוּ לִמְנוֹת זְקֵינִים לִדְבָרִים יְחִידִים. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. רַב מְנִיתֵיהּ רִבִּי לְהַתִּיר נְדָרִים וְלִרְאוֹת כְּתָמִים. מִן דִּדְמָךְ בְּעָא גַבֵּי בְּרֵיהּ מוּמֵי בְּכוֹרוֹת. אָמַר לֵיהּ. אֵינִי מוֹסִיף לָךְ עַל מַה שֶׁנָּתַן לָךְ אַבָּא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן. כּוּלָּא יְהִיב לוֹ. לָדוּן יְחִידִי וּלְהַתִיר נְדָרִים וְלִרְאוֹת כְּתָמִים וְלִרְאוֹת מוּמִין שֶׁבְּגָלוּי. מִן דִּדְמָךְ בְּעָא גַבֵּי בְּרֵיהּ מוּמִין שֶׁבְּסֵתֶר. אָמַר לֵיהּ. אֵינִי מוֹסִיף לָךְ עַל מַה שֶׁנָּתַן לָךְ אַבָּא. אַף עַל גַּו דְּתֵימַר. מְמַנִּין זְקֵינִים לִדְבָרִים יְחִידִים. וְהוּא שֶׁיְּהֵא רָאוּי לְכָל הַדְּבָרִים. כְּהָדָא. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מְנֵי לְכָל תַּלְמִידוֹי. וַהֲוָה מִצְטָעֵר עַל חַד דַּהֲוָה גִבֵּי בְּעֵינֵיהּ וְלֹא הֲוָה יְכִיל מְמַנֵּיתֵיהּ. וּמְנֵיהּ יָתֵיהּ לִדְבָרִים יְחִידִים. הָדָא אָֽמְרָה. הָרָאוּי לְדָבָר אֶחָד רָאוּי לְכָל הַדְּבָרִים. וְשֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְכָל הַדְּבָרִים אֲפִילוּ לְדָבָר אֶחָד אֵינוֹ רָאוּי.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
מהו למנות זקנים לדברים יחידים. כגון להתיר נדרי' לבד או להתיר בכורות לבד:
רב מניתיה רבי. רבי היה נותן רשות לרב להתיר נדרים ולראות כתמים ש''מ שנותנין רשות לדברים יחידים אע''פ שאין לו רשות בכל הדברים:
מן דדמך. משנפטר רבי ביקש רב מר' גמליאל בנו ליתן לו רשות להתיר מומי בכורות ולא רצה להוסיף לו:
ור' יוסי בר' בון אמר. לא כך היה המעשה אלא רבי נתן לו רשות לכל הדברים ובהיתר בכורות לא נתן לו להתיר אלא מומין שבגלוי כו' וכן משמע בבבלי סנהדרין דף ה' דאמר משום דרב בקיע במומי טפי ושרי מומי דלא ידעי אינשי והאי חששא לא הוי אלא במומין שבסתר:
אע''ג. ואפילו למ''ד שמותר למנות זקינים לדברים יחידים ודוקא שיהא ראוי זה לכל הדברים כהדא שריב''ל היה ממנה ונותן רשות לכל תלמידיו והיה מצטער על אחד שלא הי' יכול למנותו מפני שהיה לו גבן בעיניו והיה לו מום בעין:
ומני יתיה לדברים יחידים. כלומר והיה לו למנותו לדבר אחד מה שהוא ראוי לו כגון להתיר נדרים אלא הדא אמרה הראוי למנותו לדבר אחד צריך שיהא ראוי לכל הדברים:
אפילו לדבר אחד אינו ראוי. למנותו:
מָהוּ לִמְנוֹת זְקֵינִים לְיָמִים. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. דְּרִבִּי חִייָה בַּר אַבָּא אָתָא לְגַבֵּי רִבִּי לָֽעְזָר. אָמַר לֵיהּ. פַּיֵּיס לְרִבִּי יוּדָן נְשִׂייָא דְּיִכְתּוֹב לִי חָדָא אִיגֶּרָא דְאִיקָר דְּאֵיפּוּק לְפַרְנָסָתִי לְאַרְעָא בַּרְייְתָא. וּפַייְסֵיהּ וְכָתַב לֵיהּ. הֲרֵי שֶׁשָּׁלַחְנוּ לָכֶם אָדָם גָּדוֹל שְׁלוּחֵינוּ וּכְיוֹצֵא בָנוּ עַד שֶׁיַּגִּיעַ אֶצְלֵינוּ. רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי דוֹסִתַּי רִבִּי אַבָּא בַר זְמִינָא וּמָטוּ בָהּ בְּשֵׁם רִבִּי דוֹסִתַּי סַבָּא. אָכֵן כָּתַב לֵיהּ. הֲרֵי שָׁלַחְנוּ לָכֶם אָדָם גָּדוֹל. שֶׁאֵינוֹ בוֹשׁ לוֹמַר. לֹא שָׁמַעְתִּיו.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
מהו למנות זקינים לימים. על זמן מה ולא כל הימים:
פייס. בקש מר' יודא הנשיא שיכתוב לו אגרת אחת של כבוד מפני שצריך אני לילך לחוצה לארץ בשביל פרנסתי:
שלוחינו וכיוצא בנו. וראוי לכל הדברים וזהו נתינת רשות:
עד שיגיע אצלינו. ניתן לו הרשות עד זמן שיחזור ש''מ ממנין לימים ידועים:
אכן כתב ליה. בזה הלשון כתב עליו הרי שלחנו לכם אדם גדול שאינו בוש לומר על הדבר לא שמעתיו מפני ששבח הוא לאדם גדול להיות מודה על האמת ולא יבוש בדבר:
מָהוּ לְהַתִּיר בְּפֶלוֹנֶס. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מַתִירִין בְּפֶלוֹנֶס. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הִתִּיר בְּפֶלוֹנֶס. רִבִּי הוּנָא בְשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה. בְּמָקוֹם שֶׁאֵין טַלִּית. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. בִּנְדָרִים הִקַּלִּים.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
מהו להתיר בפלינס. מין כתונת קטן בלשון יוני כלומר הא דתני לעיל אין נשאלין אלא עטופין מי בעינן דוקא עטיפת סודר וטלית או אפילו כעין עטיפת עראי סגי:
במקום שאין טלית. היה הדבר ואין ראייה מכאן:
בנדרים הקלים. שאין צריך כ''כ עיון לבקש פתח להתיר ובאלו אין צריך עטיפא:
Nedarim
Daf 36a
הלכה: אֵילּוּ נְדָרִים שֶׁהוּא מֵיפֵר כול'. כְּתִיב כָּל נֵדֶר וְכָל שְׁבוּעַת אִסָּר לַעֲנוֹת נָפֶשׁ. אֵין לִי אֶלָּא נְדָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן עִינּוּי נֶפֶשׁ. נְדָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינָהּ מְנַיִין. בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ. עַד כְּדוֹן בְּבַעַל. בָּאָב מְנַיִין. 36a מַה הַבַּעַל אֵינוֹ מֵיפֵר אֶלָּא נְדָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן עִינּוּי נֶפֶשׁ וּנְדָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינָהּ. אַף הָאָב אֵינוֹ מֵיפֵר אֶלָּא נְדָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן עִינּוּי נֶפֶשׁ וּנְדָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינָהּ.
Traduction
Il est écrit (Nb 30 14): tout vœu, tout serment d’abstinence, tendant à mortifier la personne, l’époux peut les ratifier, ou les annuler. On connaît ainsi les droits du mari sur les vœux qui comportent la mortification; d’où sait-on qu’il a un pouvoir sur les vœux d’interdit qui le concernent? C’est qu’il est dit (ibid. 7): entre l’homme et sa femme; et comme le mari a cette faculté, le père l’a aussi sur sa fille, selon ces mots (ibid.): entre le père et sa fille. De cette juxtaposition on conclut à l’analogie suivante: comme le mari peut seulement annuler les vœux qui comportent la mortification, ou les interdits des rapports de la femme avec lui; de même un père annulera seulement les vœux de la fille qui comportent la mortification, ou les interdits des rapports de la femme avec lui.
Pnei Moshe non traduit
גמ' נדרים שבינו לבינה. כגון נדרה שלא לשמשו או שאר דברים הגורמים איבה בינו לבינה מנין מדכתי' בין איש לאשתו:
באב מנין. שאינו מפר לבתו אלא באלו נדרים:
בין אב לבתו. הקישן הכתוב מה הבעל כו' כדלעיל ריש נערה מאורסה:
רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא אָמַר. אִיתְפַּלְּגוּן רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. בֵּין לִנְדָרִים בֵּין לִשְׁבוּעוֹת הַבַעַל מֵיפֵר. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. לִנְדָרִים מֵיפֵר וְלֹא לִשְׁבוּעוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. אַף בְּנִדְרֵי הַזָּקֵן פְּלִיגִין רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. בֵּין לִנְדָרִים בֵּין לִשְׁבוּעוֹת הַזָּקֵן מַתִּיר. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. לִנְדָרִים הַזָּקֵן מַתִּיר וְלִשְׁבוּעוֹת אֵין הַזָּקֵן מַתִּיר. וְאַתְייָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּהָדָא דְאִיסִי. חַד בַּר נַשׁ אֲתַא מִישְׁרֵי נִדְרָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. מִתְעַטֵּף וִיתִיב לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ. מָה אִישְׁתַּבָּעַת. אֲמַר לֵיהּ. איפופי יִשְׂרָאֵל. לֹא עַללַה לְבֵיתִי. אֲמַר לֵיהּ. איפופי יִשְׂרָאֵל. וְלֹא עַללַה לְבֵייתָךְ.
Traduction
R. Jacob b. Aha relate la discussion suivante entre R. Yohanan et R. Simon b. Lakish: selon R. Yohanan, le mari peut annuler, soit les vœux, soit les serments de la femme; selon R. Simon b. Lakish, il ne peut annuler que les vœux qu’elle a énoncés, non ses serments. R. Yossé b. Aboun ajoute qu’au sujet de la libération des vœux par un vieillard (ou savant), la même discussion a lieu entre R. Yohanan et R. Simon b. Lakish: le premier autorise une telle libération, soit pour les vœux, soit pour les serments; le second autorise seulement la libération des vœux, soit pour les serments; le second autorise seulement la libération des vœux, non des serments. Cet avis de R. Simon b. Lakish est conforme à ce qu’a dit R. Yossé. Un homme se présenta à R. Yossé pour le prier d’annuler son vœu; celui-ci s’enveloppa (en tenue d’office), s’assit et demanda au consultant comment il avait formulé le serment? -J’ait dit, fut-il répondu: O Popi (242)C'est le mot provenant de la lecture du mot Jéhovah (lu à rebours), remarque J. Levy, s. v., qui rappelle le procédé analogue d'Origène et S. Jérôme. V. aussi Jos. Halévy, dans Revue des études juives, t. 9, p. 162. (par Dieu) d’Israël, je ne veux pas entrer dans ma maison''. R. Yossé lui dit alors: l’expression ''O Popi d’Israël'' est un vrai serment (valable), et désormais tu ne peux pas rentrer dans ta maison (le savant ne peux donc pas annuler les serments).
Pnei Moshe non traduit
בין לנדרי' בין לשבועות הבעל מפר. כדכתיב וכל שבועת איסר:
רשב''ל אמר לנדרים מיפר. דוהפר את נדרה כתיב אבל לשבועות אינו מפר וקרא דכל שבועת איסר מוקי לה בתפסה בלשון נדר כדאמרינן ריש פ''ק:
אף בנדרי הזקן פליגי. במה שהזקן מתיר:
ולשבועות אין הזקן מתיר. דלא יחל דברו דמינה ילפינן שאחרים מוחלין לו בנדר כתיב וס''ל לא ילפינן שבועות מנדרים:
כהדא דר' יוסי גרסינן:
מתעטף ויתיב ליה. ר' יוסי לשמוע ממנו ולבקש לו פתח וא''ל מה אשתבעת כלומר מהו הל' הנדר שלך:
איפופי ישראל לא עללה לביתי. איפופי הוא לשון אלהות ודוגמתו במדרש פסיקתא גבי מנשה מלך יהודה אמר אי ענית לי ענית אי לא ענית אמינא כל אפיא שוין ר''ל אלהות. כלומר שנשבע באלהי ישראל שלא תיכנס אשתו לביתו:
וא''ל ר' יוסי איפופי ישראל ולא עללה לבייתך. כלומר זו שבועה גמורה בודאי ולא תיכנס לביתך שאין לך היתר דס''ל כר''ל דאין הזקן מתיר לשבועות. ובבבלי פ''ג דף כ''ח פלוגתא דב''ש וב''ה היא ולב''ה יש שאלה בשבועות:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source