הלכה: אָמַר רִבִּי לִיעֶזֶר כול'. אָמַר רִבִּי לִיעֶזֶר. וּמָה אִם אִשָּׁה שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ בָהּ רְשׁוּת עַד שֶׁלֹּא נִכְנְסָה לִרְשׁוּתִי מִשֶּׁנִּכְנְסָה לִרְשׁוּתִי הוּגְמְרָה לִי. אִשָּׁה שֶׁהָיָה לִי בָהּ רְשׁוּת עַד שֶׁלֹּא נִכְנְסָה לִרְשׁוּתִי. מִשֶּׁנִּכְנְסָה לִרְשׁוּתִי אֵינוֹ דִין שֶׁתִּיגָּמֵר לִי. אָמַר לוֹ רִבִּי עֲקִיבָה. לֹא. אִם אָֽמְרָת בְּאִשָּׁה שֶׁלֹּא הָיָה לָךְ בָּהּ רְשׁוּת עַד שֶׁלֹּא נִכְנְסָה לִרְשׁוּתָךְ. מִשֶּׁנִּכְנְסָה לִרְשׁוּתָךְ הוּגְמְרָה לָךְ. שֶׁכְּשֵׁם שֶׁלֹּא הָיָה לָךְ בָּהּ חֶלֶק כָּךְ לֹא הָיָה לָהּ לָאֲחֵרִים בָּהּ עִמָּךְ חֶלֶק. תֹּאמַר בְּאִשָּׁה שֶׁהָיָה לָךְ בָּהּ רְשׁוּת עַד שֶׁלֹּא נִכְנְסָה לִרְשׁוּתָךְ. מִשֶּׁנִּכְנְסָה לִרְשׁוּתָךְ הוּגְמְרָה לָךְ. שֶׁכְּשֵׁם שֶׁהָיָה לָךְ בָּהּ חֶלֶק כָּךְ הָיָה לָאֲחֵרִים עִמָּךְ בָּהּ חֶלֶק. אָמַר לוֹ רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. עֲקִיבָה. דְּבָרֶיךָ בִשְׁנֵי יְבָמִין. מָה אַתָּה מֵשִׁיב עַל יָבָם אֶחָד. אָמַר לוֹ. כְּשֵׁם שֶׁלֹּא חָלַקְתָּ לָנוּ בֵּין שׁוֹמֶרֶת יָבָם אֶחָד לִשְׁנֵי יְבָמֵין. בֵּין שֶׁעָשָׂה בָהּ מַאֲמָר בֵּין שֶׁלֹּא עָשָׂה בָהּ מַאֲמָר. יָכוֹל בִּנְדָרִים וּבְשְׁבוּעוֹת כֵן. אָמַר לוֹ. אֲבָל. אָמַר לוֹ. אִילּוּ הָיָיתָ בִימֵי רִבִּי לָעְזָר בֶּן עֲרָךְ אָמַר. אֵין מַאֲמָר קוֹנֶה קִנְייָן גָּמוּר. מוֹדֶה שֶׁאֵינוֹ מֵיפֵר לָהּ עַד שֶׁתִּיכָּנֵס לִרְשׁוּתוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר לו. ר' יהושע אילו היית בימי ר' אלעזר בן ערך שאמר המאמר קונה קנין גמור גרסי' כדאמר ביבמות פרק כיצד מה היית אומר והשיב לו ר''ע דהכא מודה נמי ר''א בן ערך שאינו מיפר לה נדריה אע''פ שעשה בה מאמר עד שתיכנס לרשותו ומטעמא דאינה גמירה לי לענין חיוב מיתה לכ''ע:
אמר לו. ר''ע אבל באמת כן הוא אף בנדרים ובשבועות:
יכול בנדרים ובשבועות כן. דברי ר' יהושע הם ששאל לר' עקיבא אם לענין נדרי' ושבועות גם כן לא תחלוק שאפי' ביבם אחד ועשה בה מאמר שאינו מיפר נדריה כמו הארוס:
אמר לו. ר' עקיבא כשם שלא חלקת לנו בין שומרת יבם אחד כו' היינו לענין חיוב מיתה ואין הבא על היבמה חייב סקילה ואפי' עשה בה היבם מאמר כשם שחייב על נערה המאורסה:
משנכנסה לרשותי. כשעשה בה מאמר אינו דין שתגמור לי להיות זכאי בהפרת נדריה בשותפות האב:
שכשם שהיה לך בה חלק. קודם שעשית בה מאמר והיה לך בה חלק משום זיקה כך היה לאחרים עמך בה חלק שהרי היא זקוקה לשניהם:
גמ' עד שלא נכנסה לרשותי. קודם שארסתיה:
משנכנסה לרשותי. כלומר משקידשה הוגמרה לי להיות מיפר בשותפות האב:
אשה שהיה לי בה רשות עד שלא נכנסה לרשותי. היינו יבמה קודם שעשה בה מאמר היה לו חלק בה משום זיקה:
משנה: 34a אָמַר רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. מָה אִם אִשָּׁה שֶׁקָּנָה הוּא לְעַצְמוֹ הֲרֵי הוּא מֵיפֵר נְדָרֶיהָ אִשָּׁה שֶׁקָּנוּ לוֹ מִן שָׁמַיִם אֵינוֹ דִין שֶׁיָּפֵר נְדָרֵיהָ. אָמַר לוֹ רִבִּי עֲקִיבָה לֹא. אִם אָֽמְרָת בְּאִשָּׂה שֶׁקָּנָה הוּא לְעַצְמוֹ שֶׁאֵין לָאֲחֵרִים רְשׁוּת בָּהּ תֹּאמַר בְּאִשָּׁה שֶׁקָּנוּ לוֹ מִן שָׁמַיִם שֶׁיֵּשׁ לָאֲחֵרִים רְשׁוּת בָּהּ. אָמַר לוֹ רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. עֲקִיבָה דְּבָרֶיךָ בִשְׁנֵי יְבָמִין מָה אַתָּה מֵשִׁיב עַל יָבָם אֶחָד. אָמַר לוֹ אֵין הַיְּבָמָה גְמוּרָה לְאִישָׁהּ כְּשֵׁם שֶׁהָאֲרוּסָה גְּמוּרָה לְבַעֲלָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
חזר ר' אלעזר כו'. גירסת הדפוס חסרה ומשובשת והגהתי כמו שהוא בתוספתא ובבבלי:
לא בא לכלל הפר. ואע''ג דאיכא ק''ו בע''כ היקשן הכתיב:
את שבא לכלל הקם. נדרים שחלו כבר:
אם היפר נדרים שבאו לכלל אסור. לאחר שנדרה שאסורה בהם אם אין הבעל מפר לה:
הרי הן מופרין. ר''א אומר מיפר. דמסתמא אין אדם רוצה בנדרי אשתו:
לא אמר כלום. דהוה ליה קיום בטעות לפי שיש נדרים שאינו רוצה בקיומן:
מתני' כל נדרים שתדורי מכאן. כלומר משעה שאצא מכאן עד שאבא ממקום פלוני הרי הן קיימין:
מתני' מה אם אשה שקנה הוא לעצמו. היינו ארוסתו:
אשה שקנו לו שמי'. יבמתו:
אינו דין שיפר נדריה. בשותפות עם האב:
שיש לאחרים בה רשות. שגם היא זקוקה לשאר האחים שאם עשה בה יבם זה מאמר ובא אחיו אח''כ ועשה בה מאמר תפיס גם השני דיש מאמר אחר מאמר:
מה אתה משיב על יבם אחד. כלומר תשובתך טובה על דברי ר' אליעזר שאומר אפי' בשני יבמין היבם מיפר מה תשיבני על דברי שאני אומר לאחד ולא לשנים:
אין היבם גמורה לאישה. ליבמה אינה קנויה לו לגמרי להתחייב מיתה הבא עליה כשם שהארוסה גמורה לאישה לענין חיוב מיתה הבא עליה:
משנה: הָאוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ כָּל נְדָרִים שֶׁתִּדּוֹרִי מִכָּן עַד שֶׁאָבֹא מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי הֲרֵי הֵן קַייָמִין לֹא אָמַר כְּלוּם. הֲרֵי הֵן מוּפָרִין רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר מוּפָר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינוֹ מוּפָר. אָמַר רִבִּי אֱלִעֶזֶר. אִם הֵיפֵר נְדָרִים שֶׁבָּאוּ לִכְלָל אָסּוּר לֹא יָפֵר נְדָרִים שֶׁלֹּא בָאוּ לִכְלָל אִיאָסּוּר. אָֽמְרוּ לוֹ הֲרֵי הוּא אוֹמֵר אִישָׁהּ יְקִימֶינּוּ וְאִישָׁהּ יְפֵירֶינּוּ. אֶת שֶׁבָּא לִכְלָל הָקֵם בָּא לִכְלָל הֵפֵר. לֹא בָא לִכְלָל הָקֵם לֹא בָא לִכְלָל הֵפֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
חזר ר' אלעזר כו'. גירסת הדפוס חסרה ומשובשת והגהתי כמו שהוא בתוספתא ובבבלי:
לא בא לכלל הפר. ואע''ג דאיכא ק''ו בע''כ היקשן הכתיב:
את שבא לכלל הקם. נדרים שחלו כבר:
אם היפר נדרים שבאו לכלל אסור. לאחר שנדרה שאסורה בהם אם אין הבעל מפר לה:
הרי הן מופרין. ר''א אומר מיפר. דמסתמא אין אדם רוצה בנדרי אשתו:
לא אמר כלום. דהוה ליה קיום בטעות לפי שיש נדרים שאינו רוצה בקיומן:
מתני' כל נדרים שתדורי מכאן. כלומר משעה שאצא מכאן עד שאבא ממקום פלוני הרי הן קיימין:
מתני' מה אם אשה שקנה הוא לעצמו. היינו ארוסתו:
אשה שקנו לו שמי'. יבמתו:
אינו דין שיפר נדריה. בשותפות עם האב:
שיש לאחרים בה רשות. שגם היא זקוקה לשאר האחים שאם עשה בה יבם זה מאמר ובא אחיו אח''כ ועשה בה מאמר תפיס גם השני דיש מאמר אחר מאמר:
מה אתה משיב על יבם אחד. כלומר תשובתך טובה על דברי ר' אליעזר שאומר אפי' בשני יבמין היבם מיפר מה תשיבני על דברי שאני אומר לאחד ולא לשנים:
אין היבם גמורה לאישה. ליבמה אינה קנויה לו לגמרי להתחייב מיתה הבא עליה כשם שהארוסה גמורה לאישה לענין חיוב מיתה הבא עליה:
מוּפָר לָךְ בַּמִּנְחָה. מוּפָר לְעוֹלָם. מוּקָם לָךְ בַּמִּנְחָה. מוּקָם לְעוֹלָם. מוּפָר לָךְ עַד הַמִּנְחָה. כְּאוֹמֵר. מוּפָר לֶיךְ מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעֲלָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מופר לך במנחה. אם אמר לה כלשון הזה לא אמרינן דדעתו להקם עד המנחה ושוב אינו יכול להפר אלא מיפר הוא לעולם ובמנחה תחול הפרה קאמר וכן במוקם לך במנחה דעתו שתחול הקמה במנחה ומוקם לעולם:
מופר לך עד המנחה. לא אמרינן דדעתו היה שאינו מופר אלא עד המנחה ולאחר מכאן יקום אלא כאומר מופר ליך מן המנחה ולמעלה ומופר לעולם:
הלכה: הֵפֵר נְדָרִים כָּל הַיּוֹם כול'. תַּנֵּי רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִיבִּי יוּדָה וְרִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים. הֵפֵר נְדָרִים מֵעֵת לָעֵת. מַה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִין. מִיּוֹם אֶל יוֹם. מַה טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּירִיבִּי יוּדָה. בְּיוֹם שֶׁמְעוֹ. מַה מְקַייְמִין רַבָּנִין טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּירִיבִּי יוּדָה בְּיוֹם שֶׁמְעוֹ. תִּיפְתָּר שֶׁנָּֽדְרָה בִּתְחִילַּת הַלַּיְלָה. מַה מְקַייֵם רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִיבִּי יוּדָה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִן מִיּוֹם אֶל יוֹם. תִּיפְתָּר שֶׁנָּֽדְרָה בִּתְחִילַּת לֵילֵי שַׁבָּת וְנִשְׁתַּתֵּק וְחָזַר לְדִיבּוּרוֹ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּירִיבִּי יוּדָה נוֹתְנִין לוֹ כ̇ד̇ שָׁעוֹת. עַל דַּעְתּוֹן דְּרַבָּנִין אֵין לוֹ אֶלָּא אוֹתוֹ הַיּוֹם בִּלְבַד. נִשְׁתַּתֵּק וְחָזַר לְדִיבּוּרוֹ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּירִיבִּי יוּדָה מְצָֽרְפִין לוֹ כ̇ד̇ שָׁעוֹת. עַל דַּעְתּוֹן דְּרַבָּנִין לְעוֹלָם הוּא מֵיפֵר וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁיַּחֲזוֹר לְדִיבּוּרוֹ. לִפְנֵי שְׁקִיעַת הַחַמָּה שָׁעָה אַחַת. עוֹד אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' תני ר' יוסי בי רבי יהודה כו'. גירסת הדפוס משובשת ומוחלפת וה''ג כמו שהגהתי בכאן כפי גי' הבבלי דף ע''ו:
מה טעמא דרבנין. במתני' דאמרי הפרת נדרים כל היום בלבד:
ביום שמעו. כתיב דמשמע אותו היום בלבד:
מה טעמא דר' יוסי בר' יהודה. דאמר מעת לעת מיום אל יום כתיב דמשמע מאותה שעה ביום זה עד למחרת באותה שעה:
מה מקיים ר' יוסי בר' יודה טעמא דרבנן ביום שמעו ומשני תיפתר שנדרה בתחילת הלילה. וביום שמעו הוי נמי מעת לעת וכי תימא ביום שמעו למה לי הא ממילא ש''מ דאם נדרה מתחילת הלילה מפר לה מיום אל יום כל המעת לעת איצטריך דאי לא כתיב אלא מיום אל יום ה''א מחד משבתא לאידך חד בשבתא ליפר לה דמיום אל יום משמע אל יום שכמוהו להכי איצטריך ביום שמעו ביום אחד שלם מעת לעת. הכי מפרק לה בבבלי שם:
מה מקיימין רבנן טעמא דר' יוסי בר' יודה מיום אל יום ומשני תיפתר שנדרה בתחלת לילי שבת ונשתתק. בתוך מעת לעת ואינו יכול להפר ושוב חזר לדיבורו וכדמסיק לקמיה:
על דעתיה דר''י בר' יודה נותנין לו כ''ד שעות. כלומר בהפרת נדרים דעלמא ר' יוסי בר''י לקולא ורבנן לחומרא דלר' יוסי נותנין לו כ''ד שעות ולרבנן אין לו אלא אותו היום בלבד עד שתחשך אבל בנשתתק וחזר לדיבורו איפכא הוא לר''י בר' יודה לחומרא ולרבנן לקולא כדמפרש ואזיל:
על דעתיה דר''י בר' יודה מצטרפין לו כ''ד שעות. לומר אפי' אותן שעות שנשתתק ואינם ראוין להפרה מצטרפין לו לכ''ד שעות דהפרת נדרים אינם אלא בתוך מעת לעת:
על דעתיה דרבנן. דילפי מביום שמעו דמשמע יום הראוי לשמיעה שיפר בו לאפוקי שעות שאינן ראוין להפרה אינם בתוך המנין ולעולם הוא מפר עד שיחזור לדיבורו כלומר משעה שהוא חוזר לדיבורו מחשבינן ואם חזר לדיבורו לפני שקיעת החמה שעה אחת ולא הפר עוד אינו יכול להפר ואם לא חזר לדיבורו עד למחרת מיפר והולך למחר עד שתחשך ולהכי אתא מיום אל יום לרבנן לומר דזמנין משכחת לה שהוא מיפר מיום אל יום ביום המחרת שאותן השעות שנשתתק אינם מן המנין:
ואומר. ועוד דהקישן הכתוב אישה יקימנו וגו':
שכן אם רצה להקם. לה מתחילה קודם שתידור אינו מוקם דבזה כ''ע מודים כדקתני ברישא דמתני':
מקום שהוא מיפר נדרי אשתו משתידור כו'. והשיבו לו חכמים לא מה למיפר נדרי עצמו עד שלא ידור שכן אם רצה להקם מוקם. כלומר שהרי בידו להקם נדריו אם לא יתנה עליהם מראש השנה:
הרי הוא מיפר נדרי עצמו עד שלא ידור. כדאמרינן לעיל בפרק ג' הרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה עומד בראש השנה ואומר כל נדרים שאני עתיד לידור בטלין:
מה אם במקום שאינו מיפר נדרי עצמו משנדר. שהרי הוא בעצמו אינו יכול להפר נדרו אלא אם כן נשאל לחכם דכתיב לא יחל דברו הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלין לו:
גמ' השיבו. חכמים על דברי ר' אלעזר שלמד מק''ו והרי המקוה יוכיח שמעלה את הטמאין מטומאתן בטבילה ואינו מציל את הטהורין מלטמא שאם טבל בעודו טהור לא מהניא ליה טבילה שלא יטמא אח''כ אם יגע בטומאה ואף אני אביא הבעל שאע''פ שמיפר נדרי אשתו לאחר שנדרה אינו מיפר מקודם שנדרה:
משנה: הֵפֵר נְדָרִים כָּל הַיּוֹם. שֶׁיֵּשׁ בַּדָּבָר לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר. כֵּיצַד. נָֽדְרָה בְלֵילֵי שֶׁבָּת מֵיפֵר בְּלֵילֵי שֶׁבָּת וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ. נָֽדְרָה עִם חֲשֵׁיכָה מֵיפֵר עַד שֶׁלֹּא תֵחְשַׁךְ שֶׁאִם לֹא הֵפֵר מִשֶּׁחֲשֵׁיכָה אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כיצד נדרה בלילי שבת. הא דנקט בלילי שבת לאשמועינן שמפירין נדרים בשבת ואפי' שלא לצורך השבת אבל החכם אינו מתיר בשבת אלא נדרים שהם לצורך השבת אע''פ שהיה לו פנאי מע''ש יכול להתיר לצורך השבת אבל שלא לצורך השבת לא מפני שיכול להמתין עד לאחר השבת:
נדרה עם חשיכה. שנדרה בשבת סמוך לחשיכה מיפר עד. שלא תחשך והיינו להחמיר שצריך להפר לה קודם שתחשך שאם לא הפר וחשיכה אינו יכול להפר ואין הפרת נדרים מעת לעת אלא אם כן נדרה מתחילת הלילה:
ויש בדבר להקל ולהחמיר. כלומר פעמים שיש להפרה זמן מרובה ופעמי' זמן מועט:
כל היום. עד שתחשך שנאמר ביום שמעו והא דכתיב מיום אל יום צריכא דלא תימא ביממא אין בליליא לא קא משמע לן מיום אל יום דזמנין שיש לו זמן להפר מעת לעת כגון שנדרה בתחילת הלילה:
מתני' הפר נדרים. שאמרה תורה ואם ביום שמוע אישה יניא אותה:
הלכה: הֵשִׁיב עַל דִּבְרֵי רִבִּי לִיעֶזֶר. וַהֲרֵי מִקְוֶה יוֹכִיחַ. שֶׁמַּעֲלֶה אֶת הַטְּמֵאִין מִטּוּמְאָתָן וְאֵינוֹ מַצִּיל אֶת הַטְּהוֹרִין. 34b חָזַר רִבִּי לִיעֶזֶר וְדָנָן דִּין אַחֵר. מָה אִם בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ מֵיפֵר נִדְרֵי עַצְמוֹ עַד שֶׁלֹּא יִדּוֹר הֲרֵי הוּא מֵיפֵר נִדְרֵי אִשְׁתּוֹ עַד שֶׁלֹּא תִדּוֹר. מָקוֹם שֶׁהוּא מֵיפֵר נִדְרֵי עַצְמוֹ מִשֶּׁיִּדּוֹר אֵינוֹ דִין שֶׁיָּפֵר נִדְרֵי אִשְׁתּוֹ עַד שֶׁלֹּא תִדּוֹר. לֹא. מַה לוֹ אֵינוֹ מֵיפֵר נִדְרֵי עַצְמוֹ עַד שֶׁלֹּא יִדּוֹר. שֶׁכֵּן אִם רָצָה לְהָקֵם מוּקָם. יָפֵר נִדְרֵי אִשְׁתּוֹ מִשְּׁתִּדּוֹר. שֶׁכֵּן אִם רָצָה לְהָקֵם אֵינוֹ מוּקָם. וְאוֹמֵר אִישָׁהּ יְקִימֶנּוּ וְאִישָׁהּ יְפֵירֶינּוּ. אֶת שֶׁבָּא לִכְלָל הָקֵם בָּא לִכְלָל הֵפֵר. וְאֶת שֶׁלֹּא בָא לִכְלָל הָקֵם לֹא בָא לִכְלָל הֵפֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' תני ר' יוסי בי רבי יהודה כו'. גירסת הדפוס משובשת ומוחלפת וה''ג כמו שהגהתי בכאן כפי גי' הבבלי דף ע''ו:
מה טעמא דרבנין. במתני' דאמרי הפרת נדרים כל היום בלבד:
ביום שמעו. כתיב דמשמע אותו היום בלבד:
מה טעמא דר' יוסי בר' יהודה. דאמר מעת לעת מיום אל יום כתיב דמשמע מאותה שעה ביום זה עד למחרת באותה שעה:
מה מקיים ר' יוסי בר' יודה טעמא דרבנן ביום שמעו ומשני תיפתר שנדרה בתחילת הלילה. וביום שמעו הוי נמי מעת לעת וכי תימא ביום שמעו למה לי הא ממילא ש''מ דאם נדרה מתחילת הלילה מפר לה מיום אל יום כל המעת לעת איצטריך דאי לא כתיב אלא מיום אל יום ה''א מחד משבתא לאידך חד בשבתא ליפר לה דמיום אל יום משמע אל יום שכמוהו להכי איצטריך ביום שמעו ביום אחד שלם מעת לעת. הכי מפרק לה בבבלי שם:
מה מקיימין רבנן טעמא דר' יוסי בר' יודה מיום אל יום ומשני תיפתר שנדרה בתחלת לילי שבת ונשתתק. בתוך מעת לעת ואינו יכול להפר ושוב חזר לדיבורו וכדמסיק לקמיה:
על דעתיה דר''י בר' יודה נותנין לו כ''ד שעות. כלומר בהפרת נדרים דעלמא ר' יוסי בר''י לקולא ורבנן לחומרא דלר' יוסי נותנין לו כ''ד שעות ולרבנן אין לו אלא אותו היום בלבד עד שתחשך אבל בנשתתק וחזר לדיבורו איפכא הוא לר''י בר' יודה לחומרא ולרבנן לקולא כדמפרש ואזיל:
על דעתיה דר''י בר' יודה מצטרפין לו כ''ד שעות. לומר אפי' אותן שעות שנשתתק ואינם ראוין להפרה מצטרפין לו לכ''ד שעות דהפרת נדרים אינם אלא בתוך מעת לעת:
על דעתיה דרבנן. דילפי מביום שמעו דמשמע יום הראוי לשמיעה שיפר בו לאפוקי שעות שאינן ראוין להפרה אינם בתוך המנין ולעולם הוא מפר עד שיחזור לדיבורו כלומר משעה שהוא חוזר לדיבורו מחשבינן ואם חזר לדיבורו לפני שקיעת החמה שעה אחת ולא הפר עוד אינו יכול להפר ואם לא חזר לדיבורו עד למחרת מיפר והולך למחר עד שתחשך ולהכי אתא מיום אל יום לרבנן לומר דזמנין משכחת לה שהוא מיפר מיום אל יום ביום המחרת שאותן השעות שנשתתק אינם מן המנין:
ואומר. ועוד דהקישן הכתוב אישה יקימנו וגו':
שכן אם רצה להקם. לה מתחילה קודם שתידור אינו מוקם דבזה כ''ע מודים כדקתני ברישא דמתני':
מקום שהוא מיפר נדרי אשתו משתידור כו'. והשיבו לו חכמים לא מה למיפר נדרי עצמו עד שלא ידור שכן אם רצה להקם מוקם. כלומר שהרי בידו להקם נדריו אם לא יתנה עליהם מראש השנה:
הרי הוא מיפר נדרי עצמו עד שלא ידור. כדאמרינן לעיל בפרק ג' הרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה עומד בראש השנה ואומר כל נדרים שאני עתיד לידור בטלין:
מה אם במקום שאינו מיפר נדרי עצמו משנדר. שהרי הוא בעצמו אינו יכול להפר נדרו אלא אם כן נשאל לחכם דכתיב לא יחל דברו הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלין לו:
גמ' השיבו. חכמים על דברי ר' אלעזר שלמד מק''ו והרי המקוה יוכיח שמעלה את הטמאין מטומאתן בטבילה ואינו מציל את הטהורין מלטמא שאם טבל בעודו טהור לא מהניא ליה טבילה שלא יטמא אח''כ אם יגע בטומאה ואף אני אביא הבעל שאע''פ שמיפר נדרי אשתו לאחר שנדרה אינו מיפר מקודם שנדרה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source