Nedarim
Daf 34a
משנה: 34a אָמַר רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. מָה אִם אִשָּׁה שֶׁקָּנָה הוּא לְעַצְמוֹ הֲרֵי הוּא מֵיפֵר נְדָרֶיהָ אִשָּׁה שֶׁקָּנוּ לוֹ מִן שָׁמַיִם אֵינוֹ דִין שֶׁיָּפֵר נְדָרֵיהָ. אָמַר לוֹ רִבִּי עֲקִיבָה לֹא. אִם אָֽמְרָת בְּאִשָּׂה שֶׁקָּנָה הוּא לְעַצְמוֹ שֶׁאֵין לָאֲחֵרִים רְשׁוּת בָּהּ תֹּאמַר בְּאִשָּׁה שֶׁקָּנוּ לוֹ מִן שָׁמַיִם שֶׁיֵּשׁ לָאֲחֵרִים רְשׁוּת בָּהּ. אָמַר לוֹ רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. עֲקִיבָה דְּבָרֶיךָ בִשְׁנֵי יְבָמִין מָה אַתָּה מֵשִׁיב עַל יָבָם אֶחָד. אָמַר לוֹ אֵין הַיְּבָמָה גְמוּרָה לְאִישָׁהּ כְּשֵׁם שֶׁהָאֲרוּסָה גְּמוּרָה לְבַעֲלָהּ.
Traduction
R. Eliézer justifie son avis en raisonnant ainsi: puisqu’un mari a l’autorité nécessaire pour délier les vœux d’une femme qu’il s’est acquise de son propre chef, à plus forte raison doit-il avoir ce pouvoir sur une femme qui lui est comme assignée par le ciel (226)Savoir par mort de son frère.. -Non, lui répliqua R. aqiba, il n’en est pas de même: sur la femme que l’homme s’est acquise lui-même (de plein gré), d’autres n’ont pas de pouvoir; tandis que sur cette femme (belle-sœur) qui lui est assignée par voie céleste, d’autres ont parfois du pouvoir (227)Si p. ex. d'autres frères survivent.. R. Josué lui répondit: aqiba, tes paroles sont justes s’il y a au moins deux beaux-frères; mais quelle raisons invoques-tu s’il n’y a qu’un beau-frère? C’est que, répond aqiba, la belle-sœur veuve n’appartient pas complètement au beau-frère (avant le mariage), pas plus qu’une fiancée n’est entièrement à son futur.
Pnei Moshe non traduit
מתני' מה אם אשה שקנה הוא לעצמו. היינו ארוסתו:
אשה שקנו לו שמי'. יבמתו:
אינו דין שיפר נדריה. בשותפות עם האב:
שיש לאחרים בה רשות. שגם היא זקוקה לשאר האחים שאם עשה בה יבם זה מאמר ובא אחיו אח''כ ועשה בה מאמר תפיס גם השני דיש מאמר אחר מאמר:
מה אתה משיב על יבם אחד. כלומר תשובתך טובה על דברי ר' אליעזר שאומר אפי' בשני יבמין היבם מיפר מה תשיבני על דברי שאני אומר לאחד ולא לשנים:
אין היבם גמורה לאישה. ליבמה אינה קנויה לו לגמרי להתחייב מיתה הבא עליה כשם שהארוסה גמורה לאישה לענין חיוב מיתה הבא עליה:
משנה: הָאוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ כָּל נְדָרִים שֶׁתִּדּוֹרִי מִכָּן עַד שֶׁאָבֹא מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי הֲרֵי הֵן קַייָמִין לֹא אָמַר כְּלוּם. הֲרֵי הֵן מוּפָרִין רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר מוּפָר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינוֹ מוּפָר. אָמַר רִבִּי אֱלִעֶזֶר. אִם הֵיפֵר נְדָרִים שֶׁבָּאוּ לִכְלָל אָסּוּר לֹא יָפֵר נְדָרִים שֶׁלֹּא בָאוּ לִכְלָל אִיאָסּוּר. אָֽמְרוּ לוֹ הֲרֵי הוּא אוֹמֵר אִישָׁהּ יְקִימֶינּוּ וְאִישָׁהּ יְפֵירֶינּוּ. אֶת שֶׁבָּא לִכְלָל הָקֵם בָּא לִכְלָל הֵפֵר. לֹא בָא לִכְלָל הָקֵם לֹא בָא לִכְלָל הֵפֵר.
Traduction
Si quelqu’un dit à sa femme: ''Je déclare valables tous les vœux que tu formuleras jusqu’à mon retour de tel endroit'', c’est comme s’il n’avait rien dit. Mais s’il dit d’avance: ''Je les déclare nuls'', selon R. Eliézer, ils seront réellement annulés; selon les autres sages, il ne seront pas annulés. Quoi, leur dit R. Eliézer, si le mari peut annuler les vœux déjà arrivés à la période d’interdit (déjà formulés), pourquoi n’aurait-il pas ce pouvoir sur les vœux non encore parvenus à cette période? C’est que, lui répliquèrent-ils, la Bible dit (Nb 30, 14): Son mari le maintiendra, et son mari pourra l’annuler; les vœux seuls susceptibles d’être rendus valables peuvent aussi être annulés, non ceux qu’il est impossible de confirmer.
Pnei Moshe non traduit
מתני' כל נדרים שתדורי מכאן. כלומר משעה שאצא מכאן עד שאבא ממקום פלוני הרי הן קיימין:
לא אמר כלום. דהוה ליה קיום בטעות לפי שיש נדרים שאינו רוצה בקיומן:
הרי הן מופרין. ר''א אומר מיפר. דמסתמא אין אדם רוצה בנדרי אשתו:
אם היפר נדרים שבאו לכלל אסור. לאחר שנדרה שאסורה בהם אם אין הבעל מפר לה:
את שבא לכלל הקם. נדרים שחלו כבר:
לא בא לכלל הפר. ואע''ג דאיכא ק''ו בע''כ היקשן הכתיב:
חזר ר' אלעזר כו'. גירסת הדפוס חסרה ומשובשת והגהתי כמו שהוא בתוספתא ובבבלי:
הלכה: אָמַר רִבִּי לִיעֶזֶר כול'. אָמַר רִבִּי לִיעֶזֶר. וּמָה אִם אִשָּׁה שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ בָהּ רְשׁוּת עַד שֶׁלֹּא נִכְנְסָה לִרְשׁוּתִי מִשֶּׁנִּכְנְסָה לִרְשׁוּתִי הוּגְמְרָה לִי. אִשָּׁה שֶׁהָיָה לִי בָהּ רְשׁוּת עַד שֶׁלֹּא נִכְנְסָה לִרְשׁוּתִי. מִשֶּׁנִּכְנְסָה לִרְשׁוּתִי אֵינוֹ דִין שֶׁתִּיגָּמֵר לִי. אָמַר לוֹ רִבִּי עֲקִיבָה. לֹא. אִם אָֽמְרָת בְּאִשָּׁה שֶׁלֹּא הָיָה לָךְ בָּהּ רְשׁוּת עַד שֶׁלֹּא נִכְנְסָה לִרְשׁוּתָךְ. מִשֶּׁנִּכְנְסָה לִרְשׁוּתָךְ הוּגְמְרָה לָךְ. שֶׁכְּשֵׁם שֶׁלֹּא הָיָה לָךְ בָּהּ חֶלֶק כָּךְ לֹא הָיָה לָהּ לָאֲחֵרִים בָּהּ עִמָּךְ חֶלֶק. תֹּאמַר בְּאִשָּׁה שֶׁהָיָה לָךְ בָּהּ רְשׁוּת עַד שֶׁלֹּא נִכְנְסָה לִרְשׁוּתָךְ. מִשֶּׁנִּכְנְסָה לִרְשׁוּתָךְ הוּגְמְרָה לָךְ. שֶׁכְּשֵׁם שֶׁהָיָה לָךְ בָּהּ חֶלֶק כָּךְ הָיָה לָאֲחֵרִים עִמָּךְ בָּהּ חֶלֶק. אָמַר לוֹ רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. עֲקִיבָה. דְּבָרֶיךָ בִשְׁנֵי יְבָמִין. מָה אַתָּה מֵשִׁיב עַל יָבָם אֶחָד. אָמַר לוֹ. כְּשֵׁם שֶׁלֹּא חָלַקְתָּ לָנוּ בֵּין שׁוֹמֶרֶת יָבָם אֶחָד לִשְׁנֵי יְבָמֵין. בֵּין שֶׁעָשָׂה בָהּ מַאֲמָר בֵּין שֶׁלֹּא עָשָׂה בָהּ מַאֲמָר. יָכוֹל בִּנְדָרִים וּבְשְׁבוּעוֹת כֵן. אָמַר לוֹ. אֲבָל. אָמַר לוֹ. אִילּוּ הָיָיתָ בִימֵי רִבִּי לָעְזָר בֶּן עֲרָךְ אָמַר. אֵין מַאֲמָר קוֹנֶה קִנְייָן גָּמוּר. מוֹדֶה שֶׁאֵינוֹ מֵיפֵר לָהּ עַד שֶׁתִּיכָּנֵס לִרְשׁוּתוֹ.
Traduction
R. Eliézer justifie son avis en raisonnant ainsi'': puisqu’une femme sur laquelle je n’avais pas de droits avant son entrée en ma puissance (par les fiançailles) devient complètement apte à être libérée par moi de ses vœux lorsqu’elle est entrée en ma possession; à plus forte raison dois-je avoir cette même faculté à l’égard de ma belle-sœur veuve, lors de son entrée en ma possession, sur laquelle j’avais déjà des droits avant son entrée (par lévirat). -''Non, lui réplique R. aqiba, il n’en est pas de même'': la femme sur laquelle tu n’avais pas de droits avant son entrée en ta puissance devient complètement apte à être libérée par toi de ses vœux lorsqu’elle est entrée en ta puissance, et comme tu n’avais sur elle pas même une part de pouvoir, de même nul autre n’avait sur elle une part de pouvoir partagé avec toi; tandis que c’est différent pour la femme sur laquelle tu avais déjà des droits avant son entrée en ta puissance et qui est devenue complètement apte à la libération de ses vœux par toi lors de son entrée en ton pouvoir; or, comme avant sa consécration par le mariage tu avais une part de droits sur elle (parce qu’elle t’incombait par le lévirat), de même d’autres participaient avec toi à ce droit (en raison de la pluralité des beaux-frères).'' R. Josué lui répondit: aqiba, tes paroles sont justes s’il y a au moins 2 beaux-frères; mais quelle raison invoques-tu s’il n’y a qu’un beau-frère''? aqiba dit: comme au point de vue de la pénalité capitale (en cas de cohabitation avec la belle-sœur veuve) il n’y a pas de différence entre celle qui incombe par lévirat à un seul beau-frère, ou à plusieurs, ni entre celle qui a reçu de son beau-frère une promesse de mariage et celle qui ne l’a pas reçue, il en sera ici de même pour la libération des vœux. -Est-ce à dire, demanda R. Josué, qu’il en est de même pour la libération des vœux et serments? (N’y eut-il qu’un beau-frère et s’étant même engagé à l’épouser, ne pourra-t-il pas la libérer de ses vœux, pas plus qu’un simple fiancé)? -C’est vrai, répondit R. aqiba (c’est bien ainsi). Mais, reprit R. Josué, si tu avais vécu au temps de R. Eléazar b. Arakh, qui a dit (231)J., (Yebamot 2, 1). qu’une promesse de mariage équivaut à une acquisition complète, que déciderais-tu? En ce cas aussi, répondit R. aqiba, R. Eléazar b. Arakh serait d’avis de ne pas accorder la faculté de libération jusqu’à ce que la femme soit entrée en puissance de mari (pas plus que la cohabitation avec elle n’entraîne la peine de mort).
Pnei Moshe non traduit
גמ' עד שלא נכנסה לרשותי. קודם שארסתיה:
משנכנסה לרשותי. כלומר משקידשה הוגמרה לי להיות מיפר בשותפות האב:
אשה שהיה לי בה רשות עד שלא נכנסה לרשותי. היינו יבמה קודם שעשה בה מאמר היה לו חלק בה משום זיקה:
משנכנסה לרשותי. כשעשה בה מאמר אינו דין שתגמור לי להיות זכאי בהפרת נדריה בשותפות האב:
שכשם שהיה לך בה חלק. קודם שעשית בה מאמר והיה לך בה חלק משום זיקה כך היה לאחרים עמך בה חלק שהרי היא זקוקה לשניהם:
אמר לו. ר' עקיבא כשם שלא חלקת לנו בין שומרת יבם אחד כו' היינו לענין חיוב מיתה ואין הבא על היבמה חייב סקילה ואפי' עשה בה היבם מאמר כשם שחייב על נערה המאורסה:
יכול בנדרים ובשבועות כן. דברי ר' יהושע הם ששאל לר' עקיבא אם לענין נדרי' ושבועות גם כן לא תחלוק שאפי' ביבם אחד ועשה בה מאמר שאינו מיפר נדריה כמו הארוס:
אמר לו. ר''ע אבל באמת כן הוא אף בנדרים ובשבועות:
אמר לו. ר' יהושע אילו היית בימי ר' אלעזר בן ערך שאמר המאמר קונה קנין גמור גרסי' כדאמר ביבמות פרק כיצד מה היית אומר והשיב לו ר''ע דהכא מודה נמי ר''א בן ערך שאינו מיפר לה נדריה אע''פ שעשה בה מאמר עד שתיכנס לרשותו ומטעמא דאינה גמירה לי לענין חיוב מיתה לכ''ע:
Nedarim
Daf 34b
משנה: הֵפֵר נְדָרִים כָּל הַיּוֹם. שֶׁיֵּשׁ בַּדָּבָר לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר. כֵּיצַד. נָֽדְרָה בְלֵילֵי שֶׁבָּת מֵיפֵר בְּלֵילֵי שֶׁבָּת וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ. נָֽדְרָה עִם חֲשֵׁיכָה מֵיפֵר עַד שֶׁלֹּא תֵחְשַׁךְ שֶׁאִם לֹא הֵפֵר מִשֶּׁחֲשֵׁיכָה אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר.
Traduction
L’annulation des vœux (d’une femme par son mari) peut avoir lieu toute la journée. Cette règle entraîne un allégement et une aggravation. Voici comment: Si elle a émis un vœu la nuit du Shabat (vendredi soir), le mari a le temps de l’annuler, soit en cette nuit, soit toute la journée du Shabat jusqu’à ce qu’il fasse nuit. Si elle formule le vœu tout près de la nuit, il faut que l’annulation soit énoncée de suite avant la nuit close; car, après que la nuit est survenue sans qu’il y ait eu annulation, il serait trop tard.
Pnei Moshe non traduit
מתני' הפר נדרים. שאמרה תורה ואם ביום שמוע אישה יניא אותה:
כל היום. עד שתחשך שנאמר ביום שמעו והא דכתיב מיום אל יום צריכא דלא תימא ביממא אין בליליא לא קא משמע לן מיום אל יום דזמנין שיש לו זמן להפר מעת לעת כגון שנדרה בתחילת הלילה:
ויש בדבר להקל ולהחמיר. כלומר פעמים שיש להפרה זמן מרובה ופעמי' זמן מועט:
כיצד נדרה בלילי שבת. הא דנקט בלילי שבת לאשמועינן שמפירין נדרים בשבת ואפי' שלא לצורך השבת אבל החכם אינו מתיר בשבת אלא נדרים שהם לצורך השבת אע''פ שהיה לו פנאי מע''ש יכול להתיר לצורך השבת אבל שלא לצורך השבת לא מפני שיכול להמתין עד לאחר השבת:
נדרה עם חשיכה. שנדרה בשבת סמוך לחשיכה מיפר עד. שלא תחשך והיינו להחמיר שצריך להפר לה קודם שתחשך שאם לא הפר וחשיכה אינו יכול להפר ואין הפרת נדרים מעת לעת אלא אם כן נדרה מתחילת הלילה:
הלכה: הֵשִׁיב עַל דִּבְרֵי רִבִּי לִיעֶזֶר. וַהֲרֵי מִקְוֶה יוֹכִיחַ. שֶׁמַּעֲלֶה אֶת הַטְּמֵאִין מִטּוּמְאָתָן וְאֵינוֹ מַצִּיל אֶת הַטְּהוֹרִין. 34b חָזַר רִבִּי לִיעֶזֶר וְדָנָן דִּין אַחֵר. מָה אִם בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ מֵיפֵר נִדְרֵי עַצְמוֹ עַד שֶׁלֹּא יִדּוֹר הֲרֵי הוּא מֵיפֵר נִדְרֵי אִשְׁתּוֹ עַד שֶׁלֹּא תִדּוֹר. מָקוֹם שֶׁהוּא מֵיפֵר נִדְרֵי עַצְמוֹ מִשֶּׁיִּדּוֹר אֵינוֹ דִין שֶׁיָּפֵר נִדְרֵי אִשְׁתּוֹ עַד שֶׁלֹּא תִדּוֹר. לֹא. מַה לוֹ אֵינוֹ מֵיפֵר נִדְרֵי עַצְמוֹ עַד שֶׁלֹּא יִדּוֹר. שֶׁכֵּן אִם רָצָה לְהָקֵם מוּקָם. יָפֵר נִדְרֵי אִשְׁתּוֹ מִשְּׁתִּדּוֹר. שֶׁכֵּן אִם רָצָה לְהָקֵם אֵינוֹ מוּקָם. וְאוֹמֵר אִישָׁהּ יְקִימֶנּוּ וְאִישָׁהּ יְפֵירֶינּוּ. אֶת שֶׁבָּא לִכְלָל הָקֵם בָּא לִכְלָל הֵפֵר. וְאֶת שֶׁלֹּא בָא לִכְלָל הָקֵם לֹא בָא לִכְלָל הֵפֵר.
Traduction
Contre le raisonnement par a fortiori de R. Eliézer, les sages ont objecté ceci (232)Tossefta à ce, ch. 6.: le bain, qui sert à enlever l’impureté de ceux qui sont impurs, sans sauver ceux qui sont purs (sans les empêcher de devenir impurs ensuite au contact d’une impureté), prouve que le mari ne peut pas non plus annuler d’avance les vœux futurs de la femme (malgré son pouvoir sur les vœux accomplis). R. Eliézer répliqua ainsi: puisqu’il est admis que l’on ne peut pas annuler ses propres vœux une fois accomplis (sans l’intervention d’un sage), bien que ce soit loisible en s’y prenant d’avance (en le libellant dès le nouvel-an (233)Ci-dessus, (8, 1).; à plus forte raison on peut annuler d’avance les vœux de sa femme, qu’il est permis d’annuler après leur énonciation. -Non, lui observèrent les autres sages, il est loisible à l’homme de déclarer d’avance annulés ses propres vœux futurs, parce qu’il a aussi la faculté de les maintenir s’il veut (sans cette condition préalable); tandis que cette même faculté n’est pas accordée pour les vœux futurs de la femme; car lors même qu’il voudrait d’avance les confirmer, il n’en aurait pas le pouvoir. En outre (selon les termes de la Mishna), ''la Bible dit (Nb 30 14): son mari le maintiendra, et son mari pourra l’annuler; les vœux seuls susceptibles d’être rendus valables peuvent aussi être annulés, non ceux qu’il est impossible de confirmer''.
Pnei Moshe non traduit
גמ' השיבו. חכמים על דברי ר' אלעזר שלמד מק''ו והרי המקוה יוכיח שמעלה את הטמאין מטומאתן בטבילה ואינו מציל את הטהורין מלטמא שאם טבל בעודו טהור לא מהניא ליה טבילה שלא יטמא אח''כ אם יגע בטומאה ואף אני אביא הבעל שאע''פ שמיפר נדרי אשתו לאחר שנדרה אינו מיפר מקודם שנדרה:
מה אם במקום שאינו מיפר נדרי עצמו משנדר. שהרי הוא בעצמו אינו יכול להפר נדרו אלא אם כן נשאל לחכם דכתיב לא יחל דברו הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלין לו:
הרי הוא מיפר נדרי עצמו עד שלא ידור. כדאמרינן לעיל בפרק ג' הרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה עומד בראש השנה ואומר כל נדרים שאני עתיד לידור בטלין:
מקום שהוא מיפר נדרי אשתו משתידור כו'. והשיבו לו חכמים לא מה למיפר נדרי עצמו עד שלא ידור שכן אם רצה להקם מוקם. כלומר שהרי בידו להקם נדריו אם לא יתנה עליהם מראש השנה:
שכן אם רצה להקם. לה מתחילה קודם שתידור אינו מוקם דבזה כ''ע מודים כדקתני ברישא דמתני':
ואומר. ועוד דהקישן הכתוב אישה יקימנו וגו':
הלכה: הֵפֵר נְדָרִים כָּל הַיּוֹם כול'. תַּנֵּי רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִיבִּי יוּדָה וְרִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים. הֵפֵר נְדָרִים מֵעֵת לָעֵת. מַה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִין. מִיּוֹם אֶל יוֹם. מַה טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּירִיבִּי יוּדָה. בְּיוֹם שֶׁמְעוֹ. מַה מְקַייְמִין רַבָּנִין טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּירִיבִּי יוּדָה בְּיוֹם שֶׁמְעוֹ. תִּיפְתָּר שֶׁנָּֽדְרָה בִּתְחִילַּת הַלַּיְלָה. מַה מְקַייֵם רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִיבִּי יוּדָה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִן מִיּוֹם אֶל יוֹם. תִּיפְתָּר שֶׁנָּֽדְרָה בִּתְחִילַּת לֵילֵי שַׁבָּת וְנִשְׁתַּתֵּק וְחָזַר לְדִיבּוּרוֹ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּירִיבִּי יוּדָה נוֹתְנִין לוֹ כ̇ד̇ שָׁעוֹת. עַל דַּעְתּוֹן דְּרַבָּנִין אֵין לוֹ אֶלָּא אוֹתוֹ הַיּוֹם בִּלְבַד. נִשְׁתַּתֵּק וְחָזַר לְדִיבּוּרוֹ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּירִיבִּי יוּדָה מְצָֽרְפִין לוֹ כ̇ד̇ שָׁעוֹת. עַל דַּעְתּוֹן דְּרַבָּנִין לְעוֹלָם הוּא מֵיפֵר וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁיַּחֲזוֹר לְדִיבּוּרוֹ. לִפְנֵי שְׁקִיעַת הַחַמָּה שָׁעָה אַחַת. עוֹד אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר.
Traduction
On a enseigné (234)Tossefta à ce, ch. 7.: R. Yossé b. R. Juda et R. Eléazar b. Simon disent que pour annuler les vœux, le mari a une latitude d’un jour complet (24 h.). Quel est le motif des rabbins (dans notre Mishna, pour autoriser ''toute la journée'')? C’est qu’il est écrit (ibid. 15): Si son mari se tait ''d’un jour à l’autre''; tandis que R. Yossé b. R. Juda fonde l’avis précité sur ce qu’il est dit ensuite: au ''jour'' où il l’a appris. -Mais les autres rabbins ne tiennent-ils pas compte du texte invoqué par R. Yossé b. R. Juda? -Ces mots sont applicables, selon eux, à un vœu qui aurait été énoncé au commencement de la nuit (en ce cas, le mari a le temps jusqu’au lendemain soir pour la libération). D’autre part, comment R. Yossé b. R. Juda justifie-t-il le texte biblique invoqué par les rabbins à l’appui de leur avis? Selon lui, ce verset vise le cas où le vœu a été énoncé la nuit veille du Shabat, et le mari après s’être tu, revient sur sa parole (pour délier la femme de son vœu). Or, selon l’avis de R. Yossé b. R. Juda, en cas ordinaire de vœu, le mari a une latitude de 24 h. pour se prononcer; selon les autres sages, la limite de temps cesse à la fin de la journée; mais lorsque le mari s’est d’abord tu, puis revenant sur sa parole il veut délier le vœu, R. Yossé b. R. Juda ne lui accorde plus qu’une latitude 24 h. pour se prononcer; les autres sages au contraire l’autorisent à prononcer la libération, qui restera sans autre limite que celle de la renonciation par le mari (en ce cas, les sages professent un avis bien moins sévère que dans l’hypothèse habituelle); si enfin le mari laisse passer l’heure qui précède le coucher du soleil (au Shabat), il ne pourra plus prononcer l’annulation du vœu.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני ר' יוסי בי רבי יהודה כו'. גירסת הדפוס משובשת ומוחלפת וה''ג כמו שהגהתי בכאן כפי גי' הבבלי דף ע''ו:
מה טעמא דרבנין. במתני' דאמרי הפרת נדרים כל היום בלבד:
ביום שמעו. כתיב דמשמע אותו היום בלבד:
מה טעמא דר' יוסי בר' יהודה. דאמר מעת לעת מיום אל יום כתיב דמשמע מאותה שעה ביום זה עד למחרת באותה שעה:
מה מקיים ר' יוסי בר' יודה טעמא דרבנן ביום שמעו ומשני תיפתר שנדרה בתחילת הלילה. וביום שמעו הוי נמי מעת לעת וכי תימא ביום שמעו למה לי הא ממילא ש''מ דאם נדרה מתחילת הלילה מפר לה מיום אל יום כל המעת לעת איצטריך דאי לא כתיב אלא מיום אל יום ה''א מחד משבתא לאידך חד בשבתא ליפר לה דמיום אל יום משמע אל יום שכמוהו להכי איצטריך ביום שמעו ביום אחד שלם מעת לעת. הכי מפרק לה בבבלי שם:
מה מקיימין רבנן טעמא דר' יוסי בר' יודה מיום אל יום ומשני תיפתר שנדרה בתחלת לילי שבת ונשתתק. בתוך מעת לעת ואינו יכול להפר ושוב חזר לדיבורו וכדמסיק לקמיה:
על דעתיה דר''י בר' יודה נותנין לו כ''ד שעות. כלומר בהפרת נדרים דעלמא ר' יוסי בר''י לקולא ורבנן לחומרא דלר' יוסי נותנין לו כ''ד שעות ולרבנן אין לו אלא אותו היום בלבד עד שתחשך אבל בנשתתק וחזר לדיבורו איפכא הוא לר''י בר' יודה לחומרא ולרבנן לקולא כדמפרש ואזיל:
על דעתיה דר''י בר' יודה מצטרפין לו כ''ד שעות. לומר אפי' אותן שעות שנשתתק ואינם ראוין להפרה מצטרפין לו לכ''ד שעות דהפרת נדרים אינם אלא בתוך מעת לעת:
על דעתיה דרבנן. דילפי מביום שמעו דמשמע יום הראוי לשמיעה שיפר בו לאפוקי שעות שאינן ראוין להפרה אינם בתוך המנין ולעולם הוא מפר עד שיחזור לדיבורו כלומר משעה שהוא חוזר לדיבורו מחשבינן ואם חזר לדיבורו לפני שקיעת החמה שעה אחת ולא הפר עוד אינו יכול להפר ואם לא חזר לדיבורו עד למחרת מיפר והולך למחר עד שתחשך ולהכי אתא מיום אל יום לרבנן לומר דזמנין משכחת לה שהוא מיפר מיום אל יום ביום המחרת שאותן השעות שנשתתק אינם מן המנין:
מוּפָר לָךְ בַּמִּנְחָה. מוּפָר לְעוֹלָם. מוּקָם לָךְ בַּמִּנְחָה. מוּקָם לְעוֹלָם. מוּפָר לָךְ עַד הַמִּנְחָה. כְּאוֹמֵר. מוּפָר לֶיךְ מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעֲלָה.
Traduction
S’il dit ''soit déliée du vœu à l’heure des vêpres'', l’annulation est faite pour toujours (sans supposer le restriction que le vœu devra être maintenu jusque là); de même s’il dit: ''que le vœu soit maintenu à l’heure des vêpres'' le vœu le sera pour toujours (sans restriction). Si le mari dit: ''sois déliée de ce vœu jusqu’aux vêpres'', c’est comme s’il avait dit: tu seras libéré de ce vœu à partir de l’heure des vêpres (et l’on ne suppose
Pnei Moshe non traduit
מופר לך במנחה. אם אמר לה כלשון הזה לא אמרינן דדעתו להקם עד המנחה ושוב אינו יכול להפר אלא מיפר הוא לעולם ובמנחה תחול הפרה קאמר וכן במוקם לך במנחה דעתו שתחול הקמה במנחה ומוקם לעולם:
מופר לך עד המנחה. לא אמרינן דדעתו היה שאינו מופר אלא עד המנחה ולאחר מכאן יקום אלא כאומר מופר ליך מן המנחה ולמעלה ומופר לעולם:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source