Nedarim
Daf 32b
משנה: מֵת הָאָב לֹא נִתְרוֹקְנָה רְשׁוּת לַבַּעַל. מֵת הַבַּעַל נִתְרוֹקְנָה רְשׁוּת לָאָב. בָּזֶה יִיפָּה כֹּחַ הָאָב מִכֹּחַ הַבַּעַל. בְּדָבָר אַחֵר יִיפָּה כֹּחַ הַבַּעַל מִכֹּחַ הָאָב. שֶׁהַבַּעַל מֵיפֵר בְּבֶגֶר וְהָאָב אֵינוֹ מֵיפֵר בְּבֶגֶר.
Traduction
Si à ce moment le père meurt, le droit de ce dernier n’est pas réversible sur le futur (219)Ce n'est pas encore un mari définitif.; mais si le futur meurt, son droit est réversible sur le père (220)Et il pourra délier la fille de ses vœux.. En ceci donc, le pouvoir du père est supérieur à celui du futur mari; mais en d’autres faits, le pouvoir du futur est supérieur à celui du père, en ce que par exemple il peut annuler les vœux d’une fille qui atteint la 2e majorité, tandis que le père ne le peut plus (il n’a plus alors de pouvoir sur elle).
Pnei Moshe non traduit
מתני' מת האב לא נתרוקנה רשות לבעל. שאין הבעל מיפר נדרי אשתו עד שתנשא:
מת הבעל נתרוקנה רשות לאב. ומפר כל ימי נערותה דכתיב בנעוריה בית אביה ומהא שמעינן נמי דכל זמן שהיא נערה לא תצא מרשות אביה אפילו היא ארוסה והילכך ברישא כי מת האב לא נתרוקנה רשות לבעל:
שהבעל מיפר בבגר. אם קידשה כשהיא בוגרת והך סיפא ר''א היא כדמפרש בגמ':
והאב אינו מיפר בבגר. דכתיב בנעוריה:
הלכה: מֵת הָאָב לֹא נִתְרוֹקְנָה רְשׁוּת לַבַּעַל כול'. הֲווֹן בָּעֵי מֵימַר. בְּשֶׁלֹּא הֵיפֵר הָאָב חֶלְקוֹ וָמֵת וְלֹא נִתְרוֹקְנָה רְשׁוּת לַבַּעַל. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. דֶּרֶךְ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים עַד שֶׁלֹּא הָֽיְתָה בִתּוֹ יוֹצֵאת מֵאֶצְלוֹ אוֹמֵר לָהּ. כָּל נְדָרִם שֶׁנָּדַרְתְּ בְּתוֹךְ בֵּיתִי הֲרֵי הֵן מוּפָרִין. הָדָא אָֽמְרָה. אֲפִילוּ הֵיפֵר הָאָב חֶלְקוֹ וָמֵת לֹא נִתְרוֹקְנָה רְשׁוּת לַבַּעַל.
Traduction
Les compagnons d’étude ont supposé que lorsque le père n’a pas annulé le vœu pour sa part et qu’il meurt, en ce cas seul, ''le droit de ce dernier n’est pas réversible sur le futur'', pour suffire seul à annuler complètement le vœu (221)''Si, au contraire, après avoir annulé le vœu pour sa part, le père meurt, il n'est pas dit que '''' le droit du père n'est pas réversible sur le mari ''''; celui-ci peut bien faire l'annulation de son côté.''. Il est prouvé, au contraire, qu’il n’y a pas de distinction, de ce qu’il est dit: ''Chez les savants il est d’usage, avant que la fille quitte la maison paternelle (pour celle de son mari), de lui dire que l’on déclare annulés tous les vœux qu’elle a formulés dans la maison paternelle; de même, avant qu’elle entre chez le mari, celui-ci lui dira avoir annulé les vœux qu’elle a prononcés avant son entrée chez lui; car une fois qu’elle est en son pouvoir, il ne peut plus rien annuler rétroactivement''. Cela prouve que, si même après avoir libéré le vœu pour sa part, le père meurt, cette faculté n’est pas réversible sur le mari seul;
Pnei Moshe non traduit
גמ' הוון. בני הישיבה בעיי מימר דדוקא בשלא היפר האב חלקו ומת לא נתרוקנה רשות לבעל שיפר לבדו אבל אם הפר האב חלקו ומת בהא לא קאמר לא נתרוקנה רשות לבעל אלא דהבעל מיפר נמי חלקו:
נישמעינה. ת''ש ממתני' דלקמן דאין חילוק ולעולם לא נתרוקנה רשות לבעל:
דרך ת''ח כו'. ומסיפא קא דייק דקתני התם וכן הבעל עד שלא תכנס לרשותו אומר לה כל נדרים שנדרת עד שלא תיכנס לרשותי הרי אלו מופרין שמשתכנס לרשותו אינו יכול להפר שאין הבעל מיפר בקודמין ואע''ג שהפר לה האב חלקו כדקתני ברישא כל נדרים שנדרת בתוך ביתי הרי הן מופרין אפ''ה צריך הבעל לומר לה כן ולא אמרי' מכיון שהפר האב יכול הבעל להפר אפי' אחר שתכנס לרשותו דלא מיקרי קודמין כיון דלית כאן אלא חלקו משום דבשעת הנדר היה נראה לשניהם וה''נ כן הואיל בשעת הנדר נראה לשניהם והילכך לעולם לא נתרוקנה רשות לבעל הדא אמרה אפי' הפר האב חלקו כו' גרסינן:
וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁיְּקִייֵם אֶחָד מֵהֶן. אִיתָא חֲמֵי. הֵיפֵר הָאָב אֵין מוּפָר. וְאַתְּ אֲמַר הָכֵין. לֹא עַל הָדָא אִתְאֲמָרַת אֶלָּא עַל הָדָא. הֵיפֵר הָאָב אֶת חֲלְקוֹ. לֹא הִסְפִּיק הַבַּעַל לְהָפֵר עַד שֶׁמֵּת. 32b הָאָב מֵיפֵר חֶלְקוֹ שֶׁלַּבַּעַל. אָמַר רִבִּי נָתָן. זוֹ דִבְרֵי בֵית שַׁמַּי. אֲבָל דִּבְרֵי חֲכָמִים אֵין צוֹרֶךְ לְהָפֵר בְּשֶׁלֹּא הֵקִם. אֲבָל אִם הֵקִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר.
Traduction
Il va sans dire, est-il dit, que l’un d’eux peut suffire à maintenir les vœux de la fille''. A quoi bon s’exprimer ainsi, lorsqu’il vient d’être dit: ''Si par exemple le père seul a annulé les vœux, il n’y a pas d’annulation effective''? La fin de la Mishna n’est applicable qu’à ce cas: si après l’annulation partielle par le père, le mari sur le point de l’énoncer aussi meurt, le père peut compléter l’annulation pour le défunt. Selon R. Nathan, c’est là l’avis de l’école de Shammaï; selon les autres sages, il n’est plus besoin d’annuler le vœu (215)Par le décès du mari, sa part de pouvoir sur la fiancée est réversible sur le père, qui a déjà annulé le vœu.. Selon eux, c’est inutile lorsque le mari n’avait pas confirmé le vœu; mais s’il l’avait confirmé, le père ne peut plus l’annuler.
Pnei Moshe non traduit
ואין צ''ל שקיים א' מהן. קתני במתני' ומתמה הש''ס איתא חמי בא וראה מה צריך לאשמועינן השתא היפר האב כו' כלומר דהפרת זה בלא זה לאו כלום היא ואת אומר אכן דאין צריך לומר שקיים אחד מהן ומאי קא משמע לן בהא:
לא על הדא אתאמרת. לאו ארישא דמתני' קאי היכא ששניהם קיימין אלא על הדא כגוונא דתנינן בברייתא:
היפר. האב את חלקו ולא הספיק הבעל להפר עד שמת. לא הספיק לשמוע שיפר לה עד שמת:
בשלא הקם. השתא מסיק למילתיה דמתני' הא קמ''ל לדברי חכמים דסברי א''צ להפר חלקו של בעל והיינו בשלא הקם אבל אם הקם לה הבעל ואח''כ מת שוב אין האב יכול להפר דמהו דתימא הואיל והשתא נתרוקנה לרשות האב הקמה דבעל לאו כלום היא קמ''ל:
אַתְּ אָמַר. הָאָב מֵיפֵר חֶלְקוֹ שֶׁלַּבַּעַל. בִּיקֵּשׁ לְהָקֵם אָמַר. מוּקָם לֵיךְ סְתָם. מוּקָם לֵיךְ סְתָם. מוּפָר לָךְ חֶלְקוֹ שֶׁלַּבַּעַל. פְּשִׁיטָא דָא מִילְתָא. לֹא הֵיפֵר הָאָב חֶלְקוֹ וְעָֽבְרָה עַל נִדְרָהּ. לוֹקָה. הֵיפֵר הָאָב וְלֹא הֵיפֵר הַבַּעַל מַהוּ שֶׁתִּלָּקָה. אוֹ מֵאַחַר שֶׁאִים יָמוּת הַבַּעַל מִתְרוֹקֶנֶת אֶצֶל הָאָב אֵינָהּ לוֹקָה. נִיחָא כְּמָאן דְּאָמַר. אֵין מִיתָה. בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר. יֵשׁ מִיתָה בַהֲפָרָה. מִיתָה כַהֲפָרָה הִיא. וְכָן מִכֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מֵיפֵר לָהּ וְעָֽבְרָה עַל נִדְרָהּ לוֹקָה. תַּנֵּי. הֵיפֵר הָאָב אֶת חֶלְקוֹ וְלֹא הִסְפִּיק הַבַּעַל עַד שֶׁמֵּת. הַבַּעַל הָאַחֲרוֹן מֵיפֵר לָהּ חֶלְקוֹ שֶׁלָּרִאשׁוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. אָבִיהָ וּבַעֲלָהּ הָאַחֲרוֹן מֵפֵירִין נְדָרֶיהָ.
Traduction
On vient de dire que le père (en cas de décès subit du fiancé) prononcera l’annulation du vœu pour la part du fiancé. S’il désire confirmer le vœu (216)S'il ne l'a pas annulé et veut le maintenir., il dira seulement: ''Que ce vœu te soit maintenu'' (sans rien de plus); pour l’annuler au contraire, il devra spécifier qu’il annule aussi la part qui serait afférente au mari (217)Si celui-ci vivait encore.. Il est évident que si le père n’a pas annulé pour sa part le vœu de la fille (218)Annulé par le fiancé seul. et qu’elle le transgresse, elle mérite la pénalité des coups de lanière pour l’infraction; mais si, à l’inverse, le père a annulé le vœu (quant à lui), sans que le mari l’ait annulé aussi de son côté, la fille est-elle passible de ladite pénalité pour infraction du vœu? Ou dira-t-on, puisqu’en cas de décès du mari le père peut suffire à compléter l’annulation, qu’elle échappe ici à ladite pénalité en raison de l’annulation par le père seul? Cette question est juste d’après celui (l’avis des sages) qui vient de dire que le décès (du mari) n’obvie pas à l’annulation (celle du père suffit alors pour les 2 parts); et, - par suite, - même si le mari vit, la libération partielle du vœu par le père devrait motiver la dispense de la pénalité. Elle n’est pas juste, selon l’avis opposé (de Shammaï), disant que, même pour le décédé, il faut formuler à part la libération; aussi, du vivant du mari qui n’a pas levé le vœu, ce dernier subsiste, et celle qui l’enfreint est passible de la pénalité des coups. On a enseigné: si après l’annulation partielle du vœu par le père, le fiancé sur le point de l’annuler aussi meurt (puis la fille se fiance à un autre), le dernier fiancé interviendra pour annuler le vœu en ce qui le concerne. En effet, dit R. Yossé, la Mishna suivante (§ 3) le confirme, en disant: ''le père et le dernier fiancé peuvent ensemble la délier de ses vœux''.
Pnei Moshe non traduit
את אמר. כמו אמר מר האב מיפר חלקו של הבעל כשמת הבעל ומפרש הש''ס דאם ביקש להקים כלומר אם לא הפר מתחילה ומבקש עכשיו להקים באומר מוקם ליך סתם סגי דכיון שהקם שוב אין הפרה:
מופר לך חלקו של בעל. כלומר אבל בהפרה ורוצה עכשיו ג''כ להפר חלקו של בעל צריך שיאמר בפירוש מופר לך חלקו של הבעל דאי לאו הכי מחזי כחוזר ומיפר חלקו:
פשיטא דא מילתא. אם הבעל היפר לבדו ולא היפר האב את חלקו דלאו כלום היא ואם עברה על נדרה לוקה דלא מצינו שתעלה הפרת הבעל לבדו שהרי אפי' אם מת האב לא נתרוקנה לרשות הבעל כדתנן לקמן ופשיטא לן דהפרת הבעל לבדו אינו מועיל כלום אפילו לענין מלקות:
היפר האב. אלא הא קא מיבעיא לן אם האב היפר לבדו מהו שתלקה אם עברה על נדרה הואיל והבעל לא הפר חלקו או דילמא בכה''ג מאחר שאם ימות הבעל נתרוקנה לרשות האב אמרינן דתעלה נמי השתא הפרת האב לפוטרה ממלקות:
ניחא כמ''ד אין מיתה בהפרה. כלומר דהש''ס מפרש דהבעיא אינה אלא למ''ד לעיל אין מיתה בהפרה כלומר כיון שמת הבעל שוב אין צריך הפרה מחלקו כדסברי חכמים והילכך הפרת האב לבדו הפרה מעלייתא היא ואיכא למיבעי שאפי' בחיי הבעל תיהני לפוטרה ממלקות:
ברם כמ''ד יש מיתה בהפרה. אבל לב''ש דסברי לעיל דשייכא שפיר הפרה אף במיתה שאפי' מת הבעל צריך האב לחזור ולהפר חלקו וא''כ הפרת האב לבדו לאו מעלייתא היא אפי' לענין מיתה וכאן ה''נ מכיון שאינו מיפר לה הבעל ועברה על נדרה לוקה לב''ש וליכא למיבעי לדידהו:
הבעל האחרון. אם חזרה ונתארסה בו ביום האחרון מפר חלקו של ראשון עם אביה:
מתניתא אמרה כן. ממתני' דלקמן שמענו כן דקתני נדרה והיא ארוסה ונתגרשה בו ביום ונתארסה בו ביום אפי' למאה אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה והה''ד אם מת הראשון ונתארסה בו ביום דחד טעמא אית להו הואיל ולא יצאת לרשות עצמה שעה אחת:
Nedarim
Daf 33a
משנה: נָֽדְרָה וְהִיא אֲרוּסָה נִתְגָּֽרְשָׁה בּוֹ בַיּוֹם נִתְאָֽרְסָה בּוֹ בַיּוֹם אֲפִילוּ לְמֵאָה אָבִיהָ וּבַעֲלָהּ הָאַחֲרוֹן מְפֵרִין נְדָרֶיהָ. זֶה הַכְּלָל כָּל שֶׁלֹּא יָצָאת לִרְשׁוּת עַצְמָהּ שָׁעָה אַחַת אָבִיהָ וּבַעֲלָהּ הָאַחֲרוֹן מְפֵרִין נְדָרֶיהָ.
Traduction
Si une telle jeune fille fiancée a formulé un vœu, puis elle est répudiée le même jour, et le même jour encore elle est de nouveau fiancée à un autre, y eut-il ainsi cent transitions de cette sorte, le père et le dernier fiancé peuvent ensemble la délier de ses vœux. Voici la règle: Aussi longtemps qu’elle n’est pas devenue une heure complète indépendante (par suite de nouvelles fiançailles immédiates), son père et son dernier fiancé peuvent s’unir pour annuler ses vœux.
Pnei Moshe non traduit
מתני' נתגרשה בו ביום. ששמע האב שאם עבר היום שוב אינו יכול להפר:
ונתארסה בו ביום. לאחר:
אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה. שהארוס מיפר בקודמין ואפילו נדרים שנדרה בפני ארוס הראשון דכתיב ונדריה עליה נדרים שהיו עליה כבר:
כל שלא יצאת לרשות עצמה שעה אחת. לא מחמת נישואין ולא מחמת בגר:
משנה: דֶּרֶךְ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים עַד שֶׁלֹּא הָֽיְתָה בִתּוֹ יוֹצְאָה מֵאֶצְלוֹ אוֹמֵר לָהּ. כָּל נְדָרִם שֶׁנָּדַרְתְּ בְּתוֹךְ בֵּיתִי הֲרֵי הֵן מוּפָרִין. וְכֵן הַבַּעַל עַד שֶׁלֹּא תִיכָּנֵס לִרְשׁוּתוֹ אוֹמֵר לָהּ כָּל נְדָרִם שֶׁנָּדַרְתְּ עַד שֶׁלֹּא תִיכָּֽנְסִי לְרְשׁוּתִי הֲרֵי הֵן מוּפָרִין. שֶׁמִּשֶּׁתִּיכָּנֵס לִרְשׁוּתוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר. בּוֹגֶרֶת וּשֶׁשָּׁהֲתָה שְׁנים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְאַלְמָנָה שְׁלֹשִׁים יוֹם. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר הוֹאִיל וּבַעֲלָהּ חַייָב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ יָפֵר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין הַבַּעַל מֵיפֵר עַד שֶׁתִּיכָּנֵס לִרְשׁוּתוֹ.
Traduction
Chez les savants il est d’usage, avant que la fille quitte la maison (pour son mari), de lui dire: ''Je déclare annulés tous les vœux que tu as formulé chez moi'' (pour la délier). De même, avant qu’elle entre chez lui, le mari lui dira: ''Je déclare annulés tous les vœux que tu as prononcés avant que tu entres chez moi''; car, une fois qu’elle est en son pouvoir, il ne peut plus rien annuler rétroactivement. Après qu’une fille de seconde majorité (225)Indépendante du pouvoir paternel. a laissé passer douze mois depuis ses fiançailles, ou pour une veuve fiancée après une période de trente jours, selon R. Eliézer, le futur pourra énoncer le libération des vœux, de même qu’il est tenu de pourvoir à sa nourriture; selon les autres sages, ce futur ne peut pas les délier, jusqu’à ce que la femme entre en la puissance du mari (après le mariage effectif).
Pnei Moshe non traduit
מתני' עד שלא היתה בתו יוצאת מאצלו. קודם שתבא לרשות הבעל:
וכן. הארוס אומר לה כן עד שלא תכנס לרשותי שמשתיכנס לרשותו אינו יכול להפר. שאין הבעל מיפר בקודמין:
בוגרת וששהת י''ב חדש. בוגרת כדינה שזמנה חלוק הוא שאם תבעה להנשא ביום הבגר נותנין לה י''ב חדש לפרנס עצמה ואם לא תבעה ביום הבגר אין לה י''ב חדש אלא מיום הבגר ואם עברה עליה י''ב חדש מיום הבגר אין לה אלא שלשים יום כמו אלמנה כמפורש בפ' אע''פ:
וששהת י''ב חדש. נערה שתבעה להנשא וזמנה קצוב י''ב חדש שמכאן ואילך הבעל חייב במזונותיה ובנוסחת הבבלי בוגרת ששהת י''ב חדש ומסיק לה בגמ' תני וששהת:
ואלמנה. ששהתה שלשים יום משתבעה לינשא שהיא אוכלת משל בעלה:
הואיל ובעלה חייב במזונותיה. שכל הנודרת על דעת בעלה נודרת וס''ל לר''א כיון שהיא ניזונת משל בעלה מסתמא על דעתו נודרת:
אין הבעל מיפר. יחידי עד שתיכנס לרשותו והלכה כחכמים:
הלכה: נָֽדְרָה וְהִיא אֲרוּסָה כול'. אָמַר רִבִּי הִילָא. הָיֹה תִהְיֶה. אֲפִילוּ מֵאָה הֲוָיוֹת אָבִיהָ וּבַעֲלָהּ הָאַחֲרוֹן מְפֵרִין נְדָרֶיהָ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. אָבִיהָ וּבַעֲלָהּ הָאַחֲרוֹן מֵפֵירִין נְדָרֶיהָ.
Traduction
R. Ila dit: du verset (précité) si elle passe en puissance de mari, etc. (où le terme être est redondant), on conclut que si même il y a cent transitions de cette sorte, ''le père et le dernier fiancé peuvent délier la fille de ses vœux''. En effet, dit R. Yossé, ce sont là les termes mêmes de la Mishna.
Pnei Moshe non traduit
גמ' היו תהיה. כתיב אפי' מאה הויות שנתקדשה למאה זה אחר זה בו ביום אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה:
אמר ר' יוסי מתניתא אמרה כן. לאו אדר' הילא קאי שהרי מפורש בהדיא במתני' ור' הילא דרשא דקרא אשמועינן אלא כדקאמר לעיל סוף הלכה א' שאם מת החרוס הראשון ונתארסה לאחר בו ביום אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה כמו בנתגרשה ומהו דתימא ה''א שאני מת דנתרוקנה רשות לאב בנדר זה קמ''ל הואיל ולא יצאת לרשות עצמה שעה אחת. ואיידי דמייתי לעיל ראיה מהאי מתני' נקט לה הכא וכן דרך הש''ס הזה:
מֵת הַבַּעַל נִתְרוֹקְנָה רְשׁוּת לָאָב. הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר. בְּשֶׁהֵיפֵר הַבַּעַל אֶת חֶלְקוֹ. אֲבָל לֹא הֵיפֵר הַבַּעַל חֶלְקוֹ וָמֵת וְלֹא נִתְרוֹקְנָה רְשׁוּת לָאָב. 33a נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. נָֽדְרָה וְהִיא אֲרוּסָה. נִתְגָּֽרְשָׁה בוֹ בַיּוֹם. נִתְאָֽרְסָה בוֹ בַיּוֹם. אֲפִילוּ לְמֵאָה. אָבִיהָ וּבַעֲלָהּ הָאַחֲרוֹן מֵיפֵירִין אֶת נְדָרֶיהָ. הָדָא אָֽמְרָה. אֲפִילוּ לֹא הֵיפֵר הַבַּעַל חֶלְקוֹ וָמֵת הַבַּעַל. נִתְרוֹקְנָה רְשׁוּת לָאָב.
Traduction
tandis que si le mari meurt en cette condition, son droit est réversible sur le père. D’autre part, les compagnons d’étude ont cru devoir expliquer à l’inverse la fin: c’est seulement lorsque le mari a annulé le vœu en ce qui le concerne (puis meurt), que le père a la faculté de libérer définitivement sa fille du vœu;
Pnei Moshe non traduit
הוון בעיי מימר. בסיפא היו רוצין לפרש איפכא דדוקא בשהפר הבעל חלקו נתרוקנה רשות לאב אבל לא הפר הבעל חלקו ומת לא נתרוקנה רשות לאב כיון שהנדר היה נראה לשניהם:
מֵת הָאָב לֹא נִתְרוֹקְנָה רְשׁוּת לַבַּעַל. רִבִּי חַגַּיי בָּעֵי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה. עַד כְּדוֹן בִּנְדָרִים שֶׁנָּֽדְרָה מִשֶּׁנִּתְאָֽרְסָה. נְדָרִים שֶׁנָּֽדְרָה עַד שֶׁלֹּא תִתְאָרֵס מֵת הָאָב לֹא נִתְרוֹקְנָה רְשׁוּת לַבַּעַל. אָמַר לֵיהּ. וְכִי נְדָרִים שֶׁנָּֽדְרָה עַד שֶׁלֹּא תִתְאָרֵס וְנִתְאָֽרְסָה לֹא כְּבָר נִרְאוּ לָאָב לַבַּעַל לְהָפֵר לָהּ. דְּתֵימַר. מֵת הָאָב לֹא נִתְרוֹקְנָה רְשׁוּת לַבַּעַל. הָדָא אָֽמְרָה. אֲפִילוּ נֵדֶר שֶׁנָּֽדְרָה מִשֶּׁנִּתְאָֽרְסָה. נֵדֶר עַד שֶׁלֹּא נִתְאָֽרְסָה. מֵת הָאָב נִתְרוֹקְנָה רְשׁוּת לַבַּעַל. אָמַר לֵיהּ. וְכִי נֵדֶר שֶׁנָּֽדְרָה עַד שֶׁלֹּא נִתְאָֽרְסָה וְנִתְאָֽרְסָה לֹא כְּבָר נִרְאוּ לָאָב וְלַבַּעַל לְהָפֵר לָהּ. דְּתֵימַר. מֵת הַבַּעַל נִתְרוֹקְנָה רְשׁוּת לָאָב. הָדָא אָֽמְרָה. אֲפִילוּ נֵדֶר שֶׁנָּֽדְרָה מִשֶּׁנִּתְאָֽרְסָה מֵת הַבַּעַל נִתְרוֹקְנָה רְשׁוּת לָאָב.
Traduction
mais si avant d’avoir libéré le vœu en ce qui le concerne le mari meut, le père n’a plus la faculté suffisante pour délier seul de ce vœu (qui incombe au père et au futur réunis). Toutefois, il résulte de la Mishna suivante (§ 3) qu’il n’en est pas ainsi, puisqu’il est dit: ''Si une telle jeune fille fiancée a formulé un vœu, puis elle est répudiée le même jour, et le même jour elle est de nouveau fiancée à un autre, y eut-il ainsi cent transitions de cette sorte, le père et le dernier fiancé peuvent la délier ensemble de ses vœux''. Or, il s’agit évidemment là du cas où le père est mort sans avoir délié le vœu pour sa part (bien que la libération du vœu incombe aux 2 ayants-droit réunis); de même, le mari fut-il mort avant d’avoir délié le vœu en ce qui le concerne, la faculté de libération passe alors entière au père. R. Hagaï demanda en présence de R. Yossa: On sait par la Mishna quelle est la règle pour les vœux énoncés par la jeune fille avant le moment de ses fiançailles (222)Alors, elle dépend du père seul dont le pouvoir n'est pas réversible sur le futur (selon la correction du comment. Pné-Mosché.; mais pour les vœux énoncés depuis les fiançailles, est-ce qu’au cas de décès du père pendant les fiançailles, la faculté de libération n’est pas réversible entièrement sur le futur? -Non, dit R. Yossa, car on sait bien qu’une jeune fille qui, ayant énoncé des vœux avant d’être fiancée, se fiance ensuite, sera seulement libérée par la double énonciation du père et du fiancé réunis. Or, il a été dit (§ 2): ''Si le père meurt avant d’être intervenu pour la libération, son droit n’est pas réversible sur le futur'' (ce dernier n’y suffit pas seul (223)Il en est de même pour les vœux faits par la fille déjà fiancée.). De même, ce qui est dit ''si le futur meurt, son droit est réversible sur le père'', est-il seulement applicable aux vœux énoncés avant les fiançailles, ou même à ceux qui ont été énoncés après (quoiqu’il s’agisse de ceux qui sont au pouvoir des 2 ayants-droit)? Certes, fut-il répliqué, car pour les vœux énoncés par une jeune fille avant ses fiançailles, qui ensuite devient fiancée, il faut l’intervention double du père et du futur pour obtenir la libération; et pourtant il est dit: ''Si le futur meurt à ce moment, son droit est réversible sur le père''; cela prouve donc aussi que, pour les vœux énoncés par la jeune fille après les fiançailles, le droit du futur mort à ce moment est réversible sur le père (qui suffira pour libérer définitivement).
Pnei Moshe non traduit
נישמעינה. לזה מן מתני' דלקמן דקתני נדרה והיא ארוסה כו' אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה וע''כ בשלא הפר לה הראשון מיירי דאל''כ למה לי הפרת האחרון הרי האב יכול להפר חלקו אחר שהפר הבעל חלקו אלא בשלא הפר הראשון וקתני אביה והאחרון מפירין ואע''ג דזה הנדר היה נראה לשניהם לאביה עם הראשון אפ''ה כיון שנכנסה לרשות האחרון להפר בשותפות האב מיפר הוא עם האב והכא נמי אפילו לא היפר הבעל חלקו כשמת נתרוקנה רשות לאב כשאין שם ארוס אחר והוא לבדו מיפר:
מת האב כו' ר' חגיי בעי. לפני ר' יוסי מי נימא דעד כאן לא קאמר אלא בנדרים שנדרה משנתארסה הואיל ובשעת הנדר היה נראה לשניהם והילכך מת האב לא נתרוקנה רשות לבעל:
נדרים שנדרה עד שלא נתארסה. אם בזה נמי אמרינן מת האב לא נתרוקנה רשות לבעל אע''פ דבשעת הנדר לא היה רשות שניהם עליה. והיותר נראה דאפכא גרסינן הכא בבעיא ראשונה דעד כאן בנדרים שנדרה עד שלא נתארסה מפני שבשעת נדרה לא הוה עליה אלא רשות האב והילכך לא נתרוקנה רשות לבעל אבל בנדרים שנדרה משנתארסה מאי דאיכא למימר הואיל ובשעת הנדר היה גם רשות בעלה עליה דבכה''ג אמרינן דנתרוקנה רשות לבעל. והשתא שייך שפיר התשובה שהשיבו:
א''ל וכי נדרים שנדרה עד שלא תתארס ונתארסה. לאו דאפי' בזה כבר נראו לאב ולבעל להפר לה אחר שנתארסה:
דתימר. כלומר ואפילו הכי את אומר בהן מת האב לא נתרוקנה רשות לבעל והה''ד בנדרי' שנדרה משנתארסה דמאי שנא הדא אמרה אפילו נדר שנדרה משנתארסה מת האב לא נתרוקנה לרשות הבעל:
חסר כאן הבעיא וניכר החסרון מתוך משמעות הענין וה''ג נדרה עד שלא נתארסה נדרה משנתארסה מת הבעל נתרוקנה לרשות האב. ואסיפא קאי מת הבעל נתרוקנה רשות לאב ובעי דילמא עד כאן בנדרים שנדרה עד שלא נתארסה הואיל ובשעת הנדר לא היה עליה אלא רשות האב והילכך עכשיו חוזרת לרשותו אבל בנדרים שנדרה משנתארסה וברשות שניהם היא אם בדא נמי אמרינן מת הבעל נתרוקנה רשות לאב ופשיט ליה נמי הכי וכי נדר שנדרה עד שלא נתארסה ונתארסה לא כבר נראו לאב ולבעל להפר לה כשנתארסה:
דתימר. ואפי' הכי את אומר מת הבעל נתרוקנה רשות לאב והה''ד בנדרים שנדרה משנתארסה דמאי שנא הדא אמרה כו':
שֶׁהַבַּעַל מֵיפֵר בְּבֶגֶר. מַתְנִיתָא דְּרִבִּי לָֽעְזָר. דְּתַנֵּי בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. אִם הָיֹה תִהְיֶה לְאִישׁ. בְּבוֹגֶרֶת אֲרוּסָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר.
Traduction
– ''Le futur, est-il dit, peut annuler les vœux d’une fille qui a atteint la seconde majorité''. Cette phrase de la Mishna doit émaner de R. Eléazar; car il a été dit en son nom (224)Ci-dessus, 1.: le verset si elle passe en puissance de mari, etc. (Nb 30,1) est applicable à une fiancée ayant atteint la 2e majorité, et qui en cet état est liée par vœu (en ce cas, le père n’a pas à intervenir).
Pnei Moshe non traduit
שהבעל מיפר בבגר. מתני' דר' אליעזר היא. דתני לעיל בבוגרת וארוסה הכתוב מדבר ולומר שבשהיא נתארסה כשבגרה הבעל מיפר לבדו ולא איירי כלל בשותפות האב:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source