Nedarim
Daf 30a
משנה: רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהֵן כְּנוֹלָד וְאֵינָן כְּנוֹלָד וַחֲכָמִים מוֹדִין לוֹ. כֵּיצַד אָמַר קוֹנָם שֶׁאֵינִי נוֹשֶׂא פְּלֹנִית שֶׁאָבִיהָ רַע. אָֽמְרוּ לוֹ מֵת אוֹ שֶׁעָשָׂה תְשׁוּבָה. קוֹנָם לְבַיִת זֶה שֶׁאֵינִי נִכְנָס שֶׁהַכֶּלֶב רַע בְּתוֹכוֹ אוֹ שֶׁהַנָּחָשׁ בְּתוֹכוֹ אָֽמְרוּ לוֹ מֵת הַכֶּלֶב וְנֶהֱרַג הַנָּחָשׁ הֲרֵי הֵן כְּנוֹלָד וְאֵינָן כְּנוֹלָד וַחֲכָמִים מוֹדִין לוֹ.
Traduction
R. Meir dit: certains sujets semblent nouvellement nés, sans l’être réellement (et peuvent servir à provoquer le regret); les autres sages n’adoptent pas son avis. Voici un exemple: ''Si l’on dit je m’interdis par vœu d’épouser telle femme, parce que son père est un impie'', puis on lui annonce que le père est mort, ou qu’il s’est repenti, ou s’il a dit: ''Je m’interdis par vœu d’entrer dans cette maison, parce qu’il y a un chien dangereux, ou un serpent'', puis on lui dit que le chien est crevé, ou que le serpent a été tué, ce sont des faits à considérer comme nouvellement survenus, sans l’être réellement (pouvant provoquer l’annulation du vœu); les autres sages ne le reconnaissent pas.
R. Meir dit encore: on suscite le regret en invoquant le texte de la Bible et en disant: ''Aurais-tu émis le vœu si tu avais su transgresser la défense de ne pas se venger, ni d’être en colère (Lv 19, 18), ou la défense de ne pas haïr son frère en son cœur (ibid. 17), ou de manger au précepte d’aimer ton prochain comme toi-même (ibid. 18), ou de manquer au précepte de faire vivre ton frère avec toi (ibid. 25), car il pourrait devenir pauvre, et, par suite de ton vœu inconsidéré, tu serais dans l’impossibilité de le nourrir''. Lorsqu’à la suite de ces remarques il déclare que s’il l’avait su il n’aurait pas prononcé de vœu, cette expression de vœu suffit à le délier.
Pnei Moshe non traduit
מתני' יש דברים שהן כנולד. נראין כנולד ואינם כנולד ומותר וא''צ שאלה לחכם כדקאמר הכא בגמרא:
וחכמים מודים לו. וכך היא גירסת הרמב''ם אבל הרא''ש גורס ואין חכמים מודים לו:
אמרו לו מת. ואף על גב דמיתה נולד הוי הואיל ופירש בשעת נדרו בעבור מה הוא נודר נעשה כתולה נדרו בדבר ולפיכך אם מת או שעשה תשובה שרי:
משנה: וְעוֹד אָמַר רִבִּי מֵאִיר פּוֹתְחִין לוֹ מִן הַכָּתוּב בַּתּוֹרָה וְאוֹמְרִים לוֹ אִילּוּ הָיִיתָ יוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה עוֹבֵר עַל לֹא תִקּוֹם וְעַל לֹא תִטּוֹר וְעַל לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ שֶׁמָּא יַעֲנִי וְאֵין אַתְּ יָכוֹל לְפַרְנְסוֹ וְאָמַר אִילּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא כֵן לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר הֲרֵי זֶה מוּתָּר.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
מתני' שאתה עובר על לא תקום ולא תטור. שאם בקשת ממנו כלי ולא השאילך והדרת הנאתך ממנו או שעשה לך דבר שלא כהוגן ומתוך שנאה הדרתו והתורה אמרה לא תשנא את אחיך בלבבך התורה הזקיקתו לפרנסו ולאהבו ולהחיותו:
שמא יעני. ואי אתה יכול לפרנסו מחמת נדרך ואם אמר אלו הייתי יודע בשעת הנדר בכל אזהרות הללו לא הייתי נודר הרי זה מותר:
הלכה: רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהֵן כְּנוֹלָד. שְׁמוּאֵל אָמַר מִשֵּׁם נֵדֶר טָעוּת. כְּבָר מֵת הַכֶּלֶב כְּבָר נֶהֱרַג הַנָּחָשׁ. רִבִּי אִילָּא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְתוֹלֶה נִדְרוֹ בְדָבָר. קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לְאִישׁ פְּלוֹנִי כָּל זְמָן שֶׁהוּא לָבוּשׁ שְׁחוֹרִים. לָבַשׁ לְבָנִים מוּתָּר בּוֹ. רִבִּי זְעוּרָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אַף הוּא אֵינוֹ צָרִיךְ הֵיתֵר חָכָם.
Traduction
Selon Samuel, la Mishna autorise l’annulation du vœu, en ce qu’il est erroné, parce que dès l’émission du vœu le chien était crevé, ou le serpent tué. Selon R. Ila au nom de R. Eléazar, le vœu sera annulé parce qu’il ressemble au vœu qui dépend d’un fait réalisé plus tard; ainsi p. ex. si quelqu’un s’interdit par vœu de jouir d’un tel homme aussi longtemps que celui-ci sera vêtu d’habits noirs, le vœu sera délié dès que l’homme en question sera habillé de blanc. C’est aussi l’avis de R. Zeira au nom de R. Yohanan, et le vœu est annulé, sans qu’il soit nécessaire de faire intervenir un savant pour la libération.
Pnei Moshe non traduit
גמ' שמואל אמר. טעמא דמתני' משום נדר טעות הוא דמיירי בשעה שנדר כבר מת או עשה תשובה וכן בסיפא כבר מת הכלב כו':
ר' אילא בשם ר''א. מפרש טעמא מפני שהוא תולה נדרו בדבר ונעשה כאומר קונם שאיני נהנה כו' ואם לבש לבנים מותר בו וה''נ מותר וא''צ היתר חכם וכן אמר רבי זעירא בשם רבי יוחנן דסבירא ליה טעמא דר' אילא והילכך אף הוא א''צ היתר חכם:
אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. הָדָא דְאַתְּ אָמַר עַד שֶׁלֹּא נָֽשְׂאוּ וְנָֽתְנוּ בַּדְּבָרִים כְּנוֹלַד הֵם. 30a חֵיילֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי מִן הָדָא. זוֹ טָעוּת טָעָה נַחוּם הַמָּדִי. מַה טָעָה. שֶׁפָּתַח לָהֶן בְּנוֹלָד. אָמַר לָהֶן נַחוּם הַמָּדִי. אִילּוּ הָיִיתֶם יוֹדְעִין שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ עָתִיד לִיחָרֵב נוֹדְרִין הָיִיתֶם לִהְיוֹת נְזִירִין. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. הָכֵין הֲוָה צָרִיךְ מֵימַר לוֹן. לֹא הָיִיתֶם יוֹדְעִין שֶׁנִּיבְּאוּ לָכֶם נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַייָם שֶׁעָתִיד לִיחָרֵב. לֹא הֲוָה כְנוֹלָד. אָמַר רִבִּי הִילָא. עוֹד הוּא בְּנוֹלָד. יָֽכְלִין הֲווֹן מֵימַר. יָֽדְעִין הֲוֵינָן אֶלָּא דַהֲוֵינָן סָֽבְרִין דְּמִילַּייָא רְחִיקִין. הֶחָזוֹן אֲשֶׁר הוּא חוֹזֶה לְיָמִים רַבִּים וּלְעִיתִּים רְחוֹקוֹת הוּא נִיבָּא. וְאַתְייָא דְּרִבִּי יִרְמְיָה כְּרִבִּי זְעִירָא וּדְרִבִּי יוֹסֵי כְּרִבִּי אִילָא.
Traduction
R. Jérémie dit: R. Eliézer autorisait de provoquer ainsi le regret du vœu, avant qu’il ait résulté de sa discussion avec les sages d’admettre de tels faits (ceux de Moïse) comme visant l’avenir (mais, après cette discussion, il y renonça). A l’appui de l’avis contraire (précédent) émis par R. Yossé, on peut rappeler cette explication: lorsque les Naziréens revenant de la captivité trouvèrent le temple détruit et ne purent mettre fin au vœu par l’offre des sacrifices, Nahum les libéra en leur disant que s’ils avaient pu prévoir cette ruine, ils n’eussent pas accompli de vœu (203)(Nazir 5, 5) ( 54a).; sur quoi on a ajouté: C’est une erreur accomplie par Nahum le Mède d’avoir usé du prétexte invoqué pour annuler le vœu en question, puisque l’annulation a pour base un fait survenu après l’énoncé du vœu (il a donc raisonné selon l’argumentation de R. Eliézer). R. Zeira au contraire dit que Nahum aurait dû raisonner ainsi avec les Naziréens: ''Ne connaissiez-vous pas la prophétie énoncée par les premiers prophètes, dès l’époque de l’existence du Temple, qu’il serait un jour ruiné''? S’il s’était exprimé ainsi, ce ne serait pas une cause nouvellement survenue. Au contraire, dit R. Ila, c’est bien là un fait nouveau, car les Naziréens pouvaient arguer qu’ils avaient bien eu connaissance de la prophétie; seulement ils en supposaient encore es effets biens lointains, comme il est dit (Ez 12, 23): la vision qu’il prophétise est pour un temps éloigné, et il prophétise par des époques reculées (204)Suit un passage traduit (Megila 3, 1)..
Pnei Moshe non traduit
עד שלא נשאו ונתנו בדברים בכנולד הם. כלומר קודם שנשאו ונתנו רבנן עמו באלו דברים שהם כנולד אבל לאחר מכאן חזר בו ר''א מדבריו מטעמא דאמרן דלא מוכח ממשה ור' יוסי משמע ליה שר''א עמד במחלוקתו וכדלקמן:
חיילי' דר' יוסי. ראייתו של ר' יוסי דסבירא לי' אליבא דר''א דפותחין בנולד דמשמע ליה מתו ממש ולא ס''ל להאי דרשה כל מקום שנאמר נצים כו' מן הדא דתנן פרק ה' דנזיר:
זו טעות טעה נחום המדי. שכשעלו נזירים מן הגולה ומצאו בית המקדש חרב אמר להן נחום המדי אלו הייתם יודעין שבהמ''ק חרב הייתם נודרים ואמרו לו לאו והתירן וכדמפרש התם מה טעות טעה שפתח להן בנולד ונחום המדי סבר לה כר''א ומדאשכחן דנחום המדי הורה כר''א ש''מ לא חזר בו ר''א והייני טעמיה דר' יוסי:
א''ר זעירא. כלומר דר''ז פליג ולעולם נחום המדי לא הורה כר''א דפותחין בנולד אלא דס''ל דהתם לאו נולד הוא שהרי נביאי' הראשונים היו מתנבאין בעוד שב''ה היה קיים שעתיד ליחרב וכדמצינו במקרא היכל ה' היכל ה' על מקדש ראשון ושני אלא שזה טעותו של נחום המדי דהכין הוה צריך מימר לון בזה הלשון היה לו לומר לא הייתם יודעים כו' אבל באמת לענין דינא אם היה אומר להם כן לאו נולד הוא:
אמר ר' הילא. פליג על ר''ז דס''ל כר' ירמיה:
עוד הוא כנולד. אע''פ שהיו יודעין שיחרב מ''מ לא היו יודעין מתי ויכולין לומר היינו סבורין שהדברים רחוקים עוד ולימים רבים כדאשכחן שאמרו ישראל ליחזקאל החזון וגו' וא''נ היה אומר להן כן לא הוי פתח כלל אלא ע''כ דבנולד פתח להן זה טעותו דס''ל כר''א וש''מ לא חזר בו ר''א:
ואתייא דר' ירמיה. שחזר בו ר''א כר' זעירא ודר' יוסי דס''ל שעמד ר' אליעזר במחלוקתו כר' אילא:
דְּתַנִּינָן תַּמָּן. אֵין מוֹכְרִין בֵּית הַכְּנֶסֶת אֶלָּא עַל תְּנַאי. עַד כְּדוֹן שֶׁבְּנָייָהּ לְשֵׁם כְּנֶסֶת. בְּנָייָהּ לְשֵׁם חָצֵר וְהִקְדִּישָׁהּ מָהוּ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. קוֹנָם לְבַיִת זֶה שֶׁאֵינִי נִכְנָס. וְנַעֲשָׂה בֵית הַכְּנֶסֶת. הָדָא אָֽמְרָהּ. שֶׁבְּנָייָהּ לְשֵׁם חָצֵר וְהִקְדִּישָׁהּ מַהוּ. אֵימָתַי הִיא קְדוֹשָׁה. מִיַּד אוֹ בִשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הָעוֹשֶׂה תֵיבָה לְשֵׁם סֵפֶר וּמִטְפָּחוֹת לְשֵׁם סֵפֶר. עַד שֶׁלֹּא נִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן סֵפֶר מוּתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן הֶדְיוֹט. מִשֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן סֵפֶר אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן הֶדְיוֹט. וּמַה אֵילּוּ שֶׁנַּעֲשׂוּ לְשֵׁם סֵפֶר אֵינָן קְדוֹשׁוֹת אֶלָּא בִשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ. זוֹ שֶׁבְּנָייָהּ לְשֵׁם חָצֵר לֹא כָּל שֶׁכֵּן. אֵילּוּ עֲשָׂאֵן לְשֵׁם חוּלִין וְהִקְדִּישָו קָֽדְשׁוּ.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
דתנינן. הא דתנינן בפ' בני העיר אין מוכרין בהכ''נ אלא על תנאי משום בזיון ובעי הש''ס ע''כ כשבנאה מתחילה לשם כנסת בנייה לשם חצר והקדישה אח''כ לבהכ''נ מהו אם יש לה דין קדושת בהכ''נ:
נשמעינה. ופשיט לה ממתני' דקתני ונעשה לבהכ''נ ש''מ יש לה דין קדושת בהכ''נ מדקרי לה סתם בהכ''נ:
מאימתי קדשה. זה החצר שהקדישה לבהכ''נ:
העושה תיבה לשם ספר. תוספתא בפ''ב דמגילה שעשה תיבה או מטפחת להשתמש בהן הספר:
זו שבנייה. מתחלתה לשם חצר ואח''כ הקדישה לכ''ש דלא קדשה אלא משעה שנשתמשו בה לבהכ''נ:
אילו כו'. זו בעיא אחריתא היא וחסר כאן והכי איתא התם אילו שעשאן לשם חולין והקדישן מהו. ועל התיבה והמטפחות קאי אם חלה הקדושה עליהן אח''כ וקאמר כמה דאת אמר תמן בנייה לשם חצר והקדישה קדשה והכא עשאן לשם חולין והקדישן קדשו:
Nedarim
Daf 30b
משנה: פּוֹתְחִין לָאָדָם בִּכְתוּבַּת אִשְׁתּוֹ. מַעֲשֶׂה בְאֶחָד שֶׁנָּדַר מֵאִשְׁתּוֹ הֲנָייָה וְהָֽיְתָה כְתוּבָּתָהּ אַרְבַּע מֵאוֹת דֵּינָרִין וּבָאת לִפְנֵי רִבִּי עֲקִיבָה וְחִיְּבוֹ לִיתֵּן לָהּ כְּתוּבָּתָהּ. אָמַר לוֹ רִבִּי שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת דֵּינָרִין הִנִּיחַ אַבָּא וְנָטַל אָחִי אַרְבַּע מֵאוֹת וַאֲנִי אַרְבַּע מֵאוֹת לֹא דַייָהּ שֶׁתִּיטּוֹל מָאתַיִם וַאֲנִי מָאתַיִם. אָמַר לוֹ רִבִּי עֲקִיבָה אֲפִילּוּ אַתְּ מוֹכֵר שְׂעַר רֹאשָׁךְ אַתְּ נוֹתֵן לָהּ כְּתוּבָּתָהּ. אָמַר לוֹ אִילּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא כֵן לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר וְהִתִּירוֹ רִבִּי עֲקִיבָה.
Traduction
On peut susciter le regret du vœu en rappelant à un homme qu’il doit le douaire de la femme. Ainsi, il était arrivé à quelqu’un de s’interdire toute jouissance de sa femme, dont le douaire s’élevait à 400 dinars. Au moment du divorce (qui en résulta), le cas fut exposé à R. aqiba, qui déclara le mari tenu de lui rembourser son douaire. Mais celui-ci dit: ''Maître, mon père a laissé après sa mort 800 dinars, sur lesquels mon frère et moi avons pris chacun 400 dinars; ne suffirait-il pas que ma femme prélève 200 dinars de mon avoir, et qu’il m’en reste 200? -Non, lui dit R. aqiba, quand tu devrais vendre les cheveux de la tête, tu dois lui rembourser son douaire entier. -Si j’avais su, répliqua le mari, que j’eusse à me dépouiller ainsi complètement, je n’eus pas fait le vœu en question''. Sur quoi, R. aqiba le déclara délié (et la femme permis au mari).
Pnei Moshe non traduit
מתני' פותחין לאדם בכתובת אשתו. אם נדר לגרשה פותתין לו אילו היית יודע שיהא עליך לפרוע כתובתה כלום נדרת אם אמר לאו מתירין אותו:
אפי' את מוכר שער ראשך. לאו דוקא כדמפרש בגמרא:
הלכה: כְּתִיב לֹא תִקּוֹם וְלֹא תִטּוֹר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ. 30b הֵיךְ עֲבִידָה. הֲוָה מְקַטֵּעַ קוֹפָּד וּמְחַת סַכִּינָא לְיָדוֹי. תַּחֲזוֹר וְתִמְחֵי לְיָדֵיהּ.
Traduction
Quant au verset du (Lv 19, 18) cité ici (§ 4), voici comment il faut l’entendre (205)V. Ehrmann, ibid., ch. 5, 75, p. 145 et 267 n.: Si en tranchant de la viande on se coupe, se coupera-t-on une seconde fois pour se venger? (Ou frappera-t-on un tiers pour se venger d’autrui)?
Pnei Moshe non traduit
גמ' כתיב לא תקום ולא תטור היך עבידא כו'. כלו' דמפרש טעם המקרא דרך משל ה''ז דומה למי שמחתך בשר בסכין והכה הסכין על ידו שאם תעלה על דעתך לחזור ולהכות להיד שהכתה בסכין על ידו האחרת ולנקום נקמת היד שהוכתה וה''נ כמו כן שהרי אמרה תורה ואהבת לרעך כמוך:
וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. זֶהוּ כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר. זֶה סֵפֶר תּוֹלְדוֹת אָדָם זֶה כְּלָל גָּדוֹל מִזֶּה.
Traduction
Aussi est-il dit (ibid.): tu aimeras ton prochain comme toi-même. R. aqiba dit: c’est là le grand principe de la Loi (206)M. Schuhl, ibid., p. 195, rapproche à juste titre de cet avis les passages analogues des Evangiles (Mt 22, 36-40), et (Mc12, 29-31).. Ben-Azaï dit: le verset (Gn 5, 1), l’homme fut créé à l’image de Dieu (207)''Le texte cite ici le commenc. Du verset, '''' voici le livre de la génération de l'homme '''', et sous-entend la fin.'', est encore un plus grand principe (il nous incite au respect de l’homme).
Pnei Moshe non traduit
זהו כלל גדול בתורה. מקרא של ואהבת לרעך כמוך עיקר גדול הוא לקיום התורה שמתוך זה יזהר במשאו ומתנו עם הבריות ובכלל זה הקנאה והכבוד וכיוצא באלו ועי''ז ימנע מהרבה עבירות ויקיים רוב המצות:
זה ספר תולדות אדם זה כלל גדול מזה. משום סיפא דקרא נקט דכתיב בדמות אלהים עשה אותו וכשיתבונן אדם בזה יזהר מאוד בכבוד חבירו וכדאמר בב''ר אם עשית כן דע למי אתה מבזה בדמות אלקים עשה אותו ולכן אמר זה כלל גדול מזה לפי שהוא כולל ב' ענינים שבהזהר אדם בכבוד חבירו לחוס על כבוד קונו שהוא בדמות אלקים מכ''ש שיזהר מלמעול מעל בה' ולהיות זריז בעשיית המצות לכבודו ית':
שֶׁמָּא יַעֲנִי. לֹא כְּנוֹלָד הוּא. אָמַר רִבִּי זְעוּרָא. עֲנִיּוּת מְצוּיָה. כְּהָדָא. חַד בַּר נַשׁ הֲוָה בַּעַל דִּינֵיהּ עָתִיר. אֲתָא בָּעֵי מֵידוֹן קוֹמֵי רַב. שְׁלַח רַב בַּתְרֵיהּ אֲמַר. עִם הַהוּא אֲנָא בְעִי מֵייתֵי מֵידוֹן. כָּךְ אִין אַתְייָן כָּל גָּמָלַייָא דַּעֲרַבִייָא לָא טְעִינָן קוֹרֻקָסַּייָא דְּאֻפּוֹתֵיקִים דִּידִי. שָׁמַע וָמַר. מַהוּ מִתְגָּאֶה דְּלֹא לֵיהּ. תְּהֵא פְחָתָה בָהּ. מִן יַד נָֽפְקָת קֶלֶוְוסִיס מִן מַלְכוּתָא דְּייֵעוֹל הוּא וּמִדְּלֵיהּ לְטִימְיוֹן. אֲתָא גַּבֵּי רַב. אֲמַר לֵיהּ. צְלִי עָלַי דּוּ נַפְשִׁי תַחֲזוֹר. צְלֵי עֲלוֹי וְחָזַר עֲלָהּ.
Traduction
– La crainte de ''devenir pauvre'' n’est-elle pas un fait en vue de l’avenir? (Pourquoi tenir compte de cette cause)? C’est que, répond R. Zeira, la pauvreté est assez fréquente pour être prévue. Ainsi, un homme se trouvait en procès contre un autre homme fort riche, procès qu’il voulut soutenir devant Rav. Celui-ci convoqua le riche, qui dit: Quoi, soutiendrai-je ma cause contre un tel homme (pauvre)! Si les chameaux d’Arabie arrivent, ils ne pourront pas porter les clefs (208)Le Lexique de Buxtorf traduit: archuloe apothecarum! Et l'édition Fischer le reproduit sans remarque! de mes trésors apoqhch! Rav l’entendant s’écria: Quel orgueil de ce qui n’est pas à lui! Il mérite de le perdre!. Aussitôt, par ordre clhsi'' du roi, ce riche dut venir et présenter sa fortune au fisc tameion. Il alla chez Rav le solliciter de prier Dieu que le roi lui fasse grâce. En effet, Rav pria, et l’homme put revenir la vie sauve.
Pnei Moshe non traduit
שמא יעני לאו כנולד הוא. בתמיה ואמאי פותחין בזה:
עניות מצויה. היא ונולד דשכיח טובא לאו נולד הוא ופותחין בו:
כהדא. שמצינו העניות מצויה בכל עת לסיבה מן השמים כהאי עובדא:
חד בר נש. שהיה לו דין עם א' והיה בעל דינו עשיר ורצה להביאו ולדון עמו לפני רב ושלח רב אחר זה העשיר והשיב עם זה אני אבא לדון כך וכך יבא עלי אם כל גמלים ערביים יבאו לא יוכלו לטעון מפתחות האוצרות שלי ודרך גוזמא הוא לומר שכ''כ עשיר הוא ואין כבודו להתיצב עמו לדין:
שמע. רב ואמר מה זה מתגאה בדבר שאינו שלו תהא פחתה וקללה בממונו וכן הוה ליה שמיד נפקת קלווסים יצאה הגזרה מלפני המלך שיכנס הוא וכל אשר לו לטמיון לאוצר המלך ובא לפני רב ופייסו שיתפלל עליו שתחזור עליו נפשו שיפטרנו המלך ויחזיר לו שלו והתפלל עליו וחזר לו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source