Nedarim
Daf 29b
משנה: וְעוֹד אָמַר רִבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹתְחִין בַּנּוֹלָד. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין. כֵּיצַד אָמַר קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לְאִישׁ פְּלוֹנִי וְנַעֲשָׂה סוֹפֵר אוֹ שֶׁהָיָה מַשִּׂיא אֶת בְּנוֹ בְקָרוֹב וְאָמַר אִילּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא נַעֲשֶׂה סוֹפֵר אוֹ שֶׁהוּא מַשִּׂיא אֶת בְּנוֹ בְקָרוֹב לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר. קוֹנָם לְבַיִת הַזֶּה אֵינִי נִכְנָס וְנַעֲשָׂה בֵית הַכְּנֶסֶת. אָמַר אִילּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא נַעֲשֶׂה בֵית הַכְּנֶסֶת לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר מַתִיר וַחֲכָמִים אוֹסְרִין.
Traduction
R. Eliézer dit encore: on provoque le regret même par une cause née après l’énoncé du vœu (199)Pour faciliter l'annulation des vœux.; les autres sages l’interdisent. Voici un exemple: Quelqu’un s’est interdit par vœu de jouir en rien de tel homme, puis celui-ci devient scribe (200)On ne peut évier de recourir à lui., ou marie son fils peu après, et le premier dit: ''Si j’avais su que cet homme deviendra scribe, on marie bientôt son fils, je n’aurais pas énoncé le vœu formulé''; ou bien si le premier s’est engagé par vœu à ne pas entrer dans telle maison, puis celle-ci est devenue la synagogue (201)Où il faut aller pour prier., et il dit: ''Si j’avais su que cette maison deviendra un jour la synagogue, je n’aurais pas formulé ledit vœu'', R. Eliézer permettra à cet homme d’en user (202)Le considérant comme relevé de vœu.; mais les autres sages le défendent (ils maintiennent le vœu).
Pnei Moshe non traduit
מתני' ועוד אמר רבי אליעזר. קולא אחרת בנדרים:
פותחין. בנדרים בנולד כגון דבר שאינו מצוי ונולד ונתחדש אחר שנדר ואלו ידע בשעת הנדר שיתחדש דבר זה לא היה נודר:
וחכמי' אוסרים. דטעמא דחרטה שע''י החרטה הנדר נעקר מעיקרו ובדבר שאינו מצוי אינו נעשה נדר עקור מעיקרו שבשביל זה לא היה מניח מלידור כי היה סבור שלא יבא לעולם:
ונעשה סופר. ת''ח והכל צריכים לו:
או שהיה משיא את בנו בקרוב לא הייתי נודר. וכגון שנדר לזמן ולא היה סבור שישיא את בנו בתוך אותו זמן ויצטרך לילך לחופת בנו:
וחכמים אוסרין. משום דנקט גווני טובא הדר ותני דבכולהו ר''א מתיר וחכמים אוסרין והלכה כחכמים:
הלכה: וְעוֹד אָמַר רִבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹתְחִין בַּנּוֹלָד כול'. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. מִמֹּשֶׁה לָמַד רִבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁפָּתַח לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּנּוֹלָד. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אִילּוּ הָיִיתָ יוֹדֵעַ כִי מֵתוּ כָּל הָאֲנָשִׁים הַמְבַקְּשִׁים אֶת נַפְשֶׁךָ נוֹדֵר הָיִיתָ. וְכִי מֵתִים הָיוּ. וַהֲלֹא דָתָן וַאֲבִירָם הָיוּ. אֶלָּא שֶׁיָּֽרְדוּ מִנִּכְסֵיהֶם.
Traduction
R. Yossé dit au nom de R. Josué b. Lévi: R. Eliézer a vu, par la conduite du législateur Moïse, que l’Eternel a suscité chez ce dernier le regret du vœu par un fait né après l’énoncé; car Dieu lui dit comme il est écrit (Ex 4, 19): Ils sont morts tous ceux qui en voulaient à ta vie; or, si tu avais pu prévoir ces décès, aurais-tu énoncé ton vœu (à l’égard de Jéthro, de ne pas rester chez lui (Ex 2, 21)? (Donc, ce vœu a été annulé par une cause survenue après le vœu). Mais comment le texte dit-il qu’ils étaient morts, puisque les gens en discussion (ibid.) n’étaient autres que Dathan et Abiram (qui ont péri lors de la rébellion de Koreh)? C’est que, dès ce moment, ils avaient perdu leur fortune (ce qui ressemble à la mort).
Pnei Moshe non traduit
גמ' ר' יוסי בשם ר' יהושע בן לוי גרסינן כדלקמן:
ממשה למד ר''א. דאשכחן שפתח לו הקב''ה בנולד דכתיב כי מתו כל האנשים וס''ל מתים ממש נולד הוא. חסר כאן וה''ג ורבנן טעמייהו וכי מתים היו והלא דתן ואבירם היו דכל מקום שנאמר נצים נצבים דתן ואבירם הן אלא שירדו מנכסיהם וכמתים חשיבי והלכך פתח לו הקב''ה בזה משום דעניות שכיחא היא ולאו נולד הוא. א''ר ירמיה הדא דאת אמר. טעמא דר''א:
רִבִּי יוֹחָנָן פָתַח וְתָהֵי. וְאִילוּלֵי דוּ תְהֵא חוּ אֲתֵי. וְתָהוּת לֹה 29b כְנוֹלָד הוּא. אָמַר רִבִּי הִילָא. הַתָּהוּת מְצוּיָה. כְּהָדָא רִבִּי שִׁמְעוֹן לֹא מָצָא פֶתָח לְנִדְרוֹ עַד שֶׁבָּא אֶחָד מִזִּקְנֵי הַגָּלִיל. אִית דְּאָֽמְרִין. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר הֲוָה נְסִיב לֵיהּ מִכָּא וּמוּקִים לֵיהּ הָכָא. נְסִיב לֵיהּ מִכָּא וּמוּקִים לֵיהּ הָכָא. עַד דְּאוּקְמֵיהּ גַּו שִׁמְשָׁא מַפְלֵי מָנוֹהִי. אָֽמְרִין לֵיהּ. אִילּוּ הָיִיתָ יוֹדֵעַ דְּהָהֵן סַבָּא עֲבַד לָךְ כֵּן נוֹדֵר הָיִיתָ. אֲמַר לוֹן. לֹא. וְשָׁרָא לֵיהּ. אָֽמְרוּן. מְנָא לָךְ הָדָא. אָמַר לָהֶן. מְשָׁרֵת מֵאִיר הָיִיתִי בְּבָרְחוֹ שְׁנַיִם. וְאִית דְּאָֽמְרֵי. מַקְּלוֹ שֶׁלָּרִבִּי מֵאִיר הָֽיְתָה בְיָדִי וְהִיא מְלַמֶּדֶת לִי דַּעַת.
Traduction
R. Yohanan faisait exprimer le regret en ces termes: As-tu regret de ton vœu, ou veux-tu y persister? Si tu ne veux pas y persister, mets-toi bien à cœur d’y penser (songes-y bien). -Mais une telle réflexion n’équivaut-elle pas à un fait futur (dont on ne tient pas compte d’ordinaire pour l’expression du regret amenant l’annulation)? -C’est que, répond R. Ila, c’est un fait fréquent de regretter le vœu (et, dès lors, on peut avoir recours à ce prétexte pour aboutir à l’annulation) – (196)Suit un passage traduit en (Moed Qatan 3, 1).
Pnei Moshe non traduit
רבי יוחנן פתח ותהי. כלומר שאומר לו תהית אם אתה מתחרט או כדו תהית אם אתה עומד בנדרך כדאמר בבלי שם:
ואלול' דתהא הוא אתי. כלומר ואם לא תהית עדיין הוא יבא בלבך להתחרט וכלומר תן דעתך אם עומד אתה בנדרך:
ותהות לא כנולד הוא. בתמיה וקי''ל אין פותחין בנולד:
התהות מצויה. מצוי' הוא שמתחרט על נדרו ובנולד השכיח פותחין:
כהדא. שמצינו שפתחו לו בחרטה לר''ש:
הוה נסיב ליה מכא. כלומר שהיה לוקחו ממקום זה ומעמידו במקום אחר והיה חוקרו ודורשו אם ימצא לו איזה פתח וע''י כן נעתק ממקום למקום עמו:
עד. שהעמידו הזקן במקום השמש והיה מעיין בכליו לפלות מכנים וע''י כן היה ר''ש מצטער בעצמו שהיה עומד בשמש ונמאס עליו מעשה הזקן לנגד עיניו ואמרין ליה כו'. ובבבלי שם דף כ''ג עובדא כה''ג בנוסחא אחרת:
בברחו שנים. בשנים שעברו הייתי משרת אצל ר''מ וממנו למדתי לעשות כן:
מקלו של ר''מ היתה בידי. להפלגת קדושתו ושבחו של ר''מ אמר כן א''נ הכונה משענתו של ר''מ שהיה נשען עליו תמיד ללמוד ממנו:
רִבִּי יִרְמְיָה שָׁרֵי נִדְרָא וּמְקַייֵם לֵיהּ. אִין מִשּׁוּם דְּהוּא חָשַׁשׁ לְהוּא דְשָׁרֵי לֵיהּ לָא יָֽדְעִין. אִין מִשּׁוּם דְּאֵין הַיֵּצֶר תָּאֵב אֶלָּא דָבָר שֶׁאָסוּר לוֹ לָא יָֽדְעִין. רִבִּי יִרְמְיָה כַד לֹא הֲוָה בָּעֵי מֵידוֹן אָמַר. עֵיינִי כְהֵייָא. וְעַל פִּיהֶן יִהְיֶה כָּל רִיב וְכָל נָגַע. הֵקִישׁ רִיבִים לִנְגָעִים. מַה נְגָעִים לְכָל מַרְאֶה עֵינֵי הַכֹּהֵן. אַף רִיבִים לְכָל מַרְאֶה עֵינֵי הַכֹּהֵן.
Traduction
. R. Jérémie, après avoir délié un vœu, le maintint cependant. Pourquoi cela? R. Jérémie craignit-il que la libération de ce vœu ait été faite sans être basée sur un motif suffisant (craignant que le savant qui a délié ne savait pas trouver le prétexte opportun)? -Ou supposait-il que le mauvais penchant souhaite seulement (197)Cf. J., (Yoma 6, 4) (t. 5. p. 236). ce qui lui est défendu? On n’a pas su déterminer par quel motif le vœu fut maintenu. Lorsque le même R. Jérémie ne voulait pas se prononcer dans un jugement, il disait avoir mal aux yeux, par application de ce verset (Dt 21, 5); Par eux sera jugé tout débat, toute plaie; cette juxtaposition de termes vise l’analogie entre les différends et les plaies; or, comme pour celles-ci tout dépend de l’examen par les yeux du prêtre (Lv 13, 12), de même pour les procès, tout dépend de l’examen visuel du prêtre (il lui faut donc avoir bonne vue).
Pnei Moshe non traduit
שרא נדרא ומקיים ליה. היה מתיר נדרו ואע''פ כן היה מקיים הנדר אח''כ וקאמר הש''ס דמספקא לן מ''ט עשה כך:
אין משום. אם משום שהיה חושש ר' ירמיה שהמתיר לו נדרו לא היה כדאי ולא ידע למצוא לו פתח כראוי ובשביל כך לא היה סומך עליו או משום שאין היצר תאב אלא לדבר האסור וכשהתיר נדרו לא היה יצרו תוקפו כ''כ:
ולא. ידעין טעמיה דר' ירמיה. משום מה:
ר' ירמיה. כשהיה רוצה למנוע עצמו מן הדין היה אומר עיניו כהות פסול מלדון דכתיב כל ריב וכל נגע ומקשינן ריבים לנגעים ואיידי דאמ' לעיל מנהגו של ר' ירמיה בנדרים נקט נמי להא:
רִבִּי מָנָא נָדַר מִן חַמְרָא דַאֲבוֹהִי. אֲתַא אֲבוֹהִי סְלַק לְגַבֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ. אִילּוּ הָיִיתָ יוֹדֵעַ דַּאֲנָא מִצְטָעֵר נוֹדֵר הָיִיתָ. אָמַר לֵיהּ לֹא. וְשָׁרָא לֵיהּ. מַה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּאוֹמֵר. הֲנָייָתִי עַל אַבָּא. הָדָא הִיא דָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. כּוֹפִין אֶת הַבֶּן שֶׁיִּזּוֹן אֶת הָאָב. אֶלָּא כִּי נָן קַייָמִין בְּאוֹמֵר. הֲנָייַת אַבָּא עָלַי. רִבִּי מָנָא נָדַר וּסְלַק לְגַבֵּי רִבִּי שַׁמַּי. אָמַר לֵיהּ. אִילּוּ הָיִיתָ יוֹדֵעַ שֶׁהַבִּרְיוֹת רָחֲקִין מִינָּךְ. דְּאַתְּ נָֽדְרָן. נָדַר הֲוֵיתָה. אָמַר לֵיהּ לֹא. וְשָׁרָא לֵיהּ.
Traduction
R. Mena s’étant interdit par vœu de goûter du vin de son père, celui-ci se rendit auprès de lui pour le délier de cet engagement, en lui disant: -Si tu avais su me faire ainsi de la peine, aurais-tu exprimé ce vœu? -Non. -Qu’il soit donc annulé. – De quel cas parle la Mishna (lorsqu’elle dit susciter le regret, en faisant valoir le respect pour les parents)? Lorsque le vœu est formulé de telle sorte, ''j’interdis à mon père de jouir du mien'', il va sans dire que le vœu est nul, puisque R. Jacob b. Aha ou R. Samuel b. Nahman dit au nom de R. Yonathan (198)J., (Qidushin 1, 8) ( 61a).: on peut contraindre le fils à nourrir son père (et, par suite de cette contrainte, l’interdit précité est inapplicable)? Il ne peut donc s’agir que du cas où l’homme s’interdit de jouir des biens de son père. R. Mena, après avoir formulé inconsidérément un vœu d’interdit, vint consulter à ce sujet R. Saméi, qui lui dit: si tu avais su que les hommes s’éloignent de toi à cause de ta fréquence à prononcer des vœux (ce qui peut entraîner des désagréments), l’aurais-tu formulé? -Non, répondit R. Mena. -Sois donc délié de ce vœu.
Pnei Moshe non traduit
ר' מנא נדר. מיין של אביו ועלה אביו להתיר נדרו משום דברים שבינו לבין אביו ואמו כדלקמיה:
מה אנן קיימין. במתני' דקתני דברים שבינו לבין אביו ואמו פותחין לו בכבוד אביו ואמו:
אם באומר הנייתי על אבא. הא אמר ר' יעקב בקידושין שכופין את הבן שיזון האב והרי הוא משועבד לו ולא חל הנדר. אלא. ע''כ כן אנן קיימין בנדר שלא יהנה מאביו והיינו דברים שבינו לבין אביו ואמו שאביו מצטער על כך ולפיכך פתח ר' מנא בזה:
דאת נדרן. שרגיל אתה לנדור ואין דעת הבריות נוחה מזה:
Nedarim
Daf 30a
משנה: רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהֵן כְּנוֹלָד וְאֵינָן כְּנוֹלָד וַחֲכָמִים מוֹדִין לוֹ. כֵּיצַד אָמַר קוֹנָם שֶׁאֵינִי נוֹשֶׂא פְּלֹנִית שֶׁאָבִיהָ רַע. אָֽמְרוּ לוֹ מֵת אוֹ שֶׁעָשָׂה תְשׁוּבָה. קוֹנָם לְבַיִת זֶה שֶׁאֵינִי נִכְנָס שֶׁהַכֶּלֶב רַע בְּתוֹכוֹ אוֹ שֶׁהַנָּחָשׁ בְּתוֹכוֹ אָֽמְרוּ לוֹ מֵת הַכֶּלֶב וְנֶהֱרַג הַנָּחָשׁ הֲרֵי הֵן כְּנוֹלָד וְאֵינָן כְּנוֹלָד וַחֲכָמִים מוֹדִין לוֹ.
Traduction
R. Meir dit: certains sujets semblent nouvellement nés, sans l’être réellement (et peuvent servir à provoquer le regret); les autres sages n’adoptent pas son avis. Voici un exemple: ''Si l’on dit je m’interdis par vœu d’épouser telle femme, parce que son père est un impie'', puis on lui annonce que le père est mort, ou qu’il s’est repenti, ou s’il a dit: ''Je m’interdis par vœu d’entrer dans cette maison, parce qu’il y a un chien dangereux, ou un serpent'', puis on lui dit que le chien est crevé, ou que le serpent a été tué, ce sont des faits à considérer comme nouvellement survenus, sans l’être réellement (pouvant provoquer l’annulation du vœu); les autres sages ne le reconnaissent pas.
R. Meir dit encore: on suscite le regret en invoquant le texte de la Bible et en disant: ''Aurais-tu émis le vœu si tu avais su transgresser la défense de ne pas se venger, ni d’être en colère (Lv 19, 18), ou la défense de ne pas haïr son frère en son cœur (ibid. 17), ou de manger au précepte d’aimer ton prochain comme toi-même (ibid. 18), ou de manquer au précepte de faire vivre ton frère avec toi (ibid. 25), car il pourrait devenir pauvre, et, par suite de ton vœu inconsidéré, tu serais dans l’impossibilité de le nourrir''. Lorsqu’à la suite de ces remarques il déclare que s’il l’avait su il n’aurait pas prononcé de vœu, cette expression de vœu suffit à le délier.
Pnei Moshe non traduit
מתני' יש דברים שהן כנולד. נראין כנולד ואינם כנולד ומותר וא''צ שאלה לחכם כדקאמר הכא בגמרא:
וחכמים מודים לו. וכך היא גירסת הרמב''ם אבל הרא''ש גורס ואין חכמים מודים לו:
אמרו לו מת. ואף על גב דמיתה נולד הוי הואיל ופירש בשעת נדרו בעבור מה הוא נודר נעשה כתולה נדרו בדבר ולפיכך אם מת או שעשה תשובה שרי:
משנה: וְעוֹד אָמַר רִבִּי מֵאִיר פּוֹתְחִין לוֹ מִן הַכָּתוּב בַּתּוֹרָה וְאוֹמְרִים לוֹ אִילּוּ הָיִיתָ יוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה עוֹבֵר עַל לֹא תִקּוֹם וְעַל לֹא תִטּוֹר וְעַל לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ שֶׁמָּא יַעֲנִי וְאֵין אַתְּ יָכוֹל לְפַרְנְסוֹ וְאָמַר אִילּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא כֵן לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר הֲרֵי זֶה מוּתָּר.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
מתני' שאתה עובר על לא תקום ולא תטור. שאם בקשת ממנו כלי ולא השאילך והדרת הנאתך ממנו או שעשה לך דבר שלא כהוגן ומתוך שנאה הדרתו והתורה אמרה לא תשנא את אחיך בלבבך התורה הזקיקתו לפרנסו ולאהבו ולהחיותו:
שמא יעני. ואי אתה יכול לפרנסו מחמת נדרך ואם אמר אלו הייתי יודע בשעת הנדר בכל אזהרות הללו לא הייתי נודר הרי זה מותר:
הלכה: רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהֵן כְּנוֹלָד. שְׁמוּאֵל אָמַר מִשֵּׁם נֵדֶר טָעוּת. כְּבָר מֵת הַכֶּלֶב כְּבָר נֶהֱרַג הַנָּחָשׁ. רִבִּי אִילָּא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְתוֹלֶה נִדְרוֹ בְדָבָר. קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לְאִישׁ פְּלוֹנִי כָּל זְמָן שֶׁהוּא לָבוּשׁ שְׁחוֹרִים. לָבַשׁ לְבָנִים מוּתָּר בּוֹ. רִבִּי זְעוּרָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אַף הוּא אֵינוֹ צָרִיךְ הֵיתֵר חָכָם.
Traduction
Selon Samuel, la Mishna autorise l’annulation du vœu, en ce qu’il est erroné, parce que dès l’émission du vœu le chien était crevé, ou le serpent tué. Selon R. Ila au nom de R. Eléazar, le vœu sera annulé parce qu’il ressemble au vœu qui dépend d’un fait réalisé plus tard; ainsi p. ex. si quelqu’un s’interdit par vœu de jouir d’un tel homme aussi longtemps que celui-ci sera vêtu d’habits noirs, le vœu sera délié dès que l’homme en question sera habillé de blanc. C’est aussi l’avis de R. Zeira au nom de R. Yohanan, et le vœu est annulé, sans qu’il soit nécessaire de faire intervenir un savant pour la libération.
Pnei Moshe non traduit
גמ' שמואל אמר. טעמא דמתני' משום נדר טעות הוא דמיירי בשעה שנדר כבר מת או עשה תשובה וכן בסיפא כבר מת הכלב כו':
ר' אילא בשם ר''א. מפרש טעמא מפני שהוא תולה נדרו בדבר ונעשה כאומר קונם שאיני נהנה כו' ואם לבש לבנים מותר בו וה''נ מותר וא''צ היתר חכם וכן אמר רבי זעירא בשם רבי יוחנן דסבירא ליה טעמא דר' אילא והילכך אף הוא א''צ היתר חכם:
אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. הָדָא דְאַתְּ אָמַר עַד שֶׁלֹּא נָֽשְׂאוּ וְנָֽתְנוּ בַּדְּבָרִים כְּנוֹלַד הֵם. 30a חֵיילֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי מִן הָדָא. זוֹ טָעוּת טָעָה נַחוּם הַמָּדִי. מַה טָעָה. שֶׁפָּתַח לָהֶן בְּנוֹלָד. אָמַר לָהֶן נַחוּם הַמָּדִי. אִילּוּ הָיִיתֶם יוֹדְעִין שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ עָתִיד לִיחָרֵב נוֹדְרִין הָיִיתֶם לִהְיוֹת נְזִירִין. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. הָכֵין הֲוָה צָרִיךְ מֵימַר לוֹן. לֹא הָיִיתֶם יוֹדְעִין שֶׁנִּיבְּאוּ לָכֶם נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַייָם שֶׁעָתִיד לִיחָרֵב. לֹא הֲוָה כְנוֹלָד. אָמַר רִבִּי הִילָא. עוֹד הוּא בְּנוֹלָד. יָֽכְלִין הֲווֹן מֵימַר. יָֽדְעִין הֲוֵינָן אֶלָּא דַהֲוֵינָן סָֽבְרִין דְּמִילַּייָא רְחִיקִין. הֶחָזוֹן אֲשֶׁר הוּא חוֹזֶה לְיָמִים רַבִּים וּלְעִיתִּים רְחוֹקוֹת הוּא נִיבָּא. וְאַתְייָא דְּרִבִּי יִרְמְיָה כְּרִבִּי זְעִירָא וּדְרִבִּי יוֹסֵי כְּרִבִּי אִילָא.
Traduction
R. Jérémie dit: R. Eliézer autorisait de provoquer ainsi le regret du vœu, avant qu’il ait résulté de sa discussion avec les sages d’admettre de tels faits (ceux de Moïse) comme visant l’avenir (mais, après cette discussion, il y renonça). A l’appui de l’avis contraire (précédent) émis par R. Yossé, on peut rappeler cette explication: lorsque les Naziréens revenant de la captivité trouvèrent le temple détruit et ne purent mettre fin au vœu par l’offre des sacrifices, Nahum les libéra en leur disant que s’ils avaient pu prévoir cette ruine, ils n’eussent pas accompli de vœu (203)(Nazir 5, 5) ( 54a).; sur quoi on a ajouté: C’est une erreur accomplie par Nahum le Mède d’avoir usé du prétexte invoqué pour annuler le vœu en question, puisque l’annulation a pour base un fait survenu après l’énoncé du vœu (il a donc raisonné selon l’argumentation de R. Eliézer). R. Zeira au contraire dit que Nahum aurait dû raisonner ainsi avec les Naziréens: ''Ne connaissiez-vous pas la prophétie énoncée par les premiers prophètes, dès l’époque de l’existence du Temple, qu’il serait un jour ruiné''? S’il s’était exprimé ainsi, ce ne serait pas une cause nouvellement survenue. Au contraire, dit R. Ila, c’est bien là un fait nouveau, car les Naziréens pouvaient arguer qu’ils avaient bien eu connaissance de la prophétie; seulement ils en supposaient encore es effets biens lointains, comme il est dit (Ez 12, 23): la vision qu’il prophétise est pour un temps éloigné, et il prophétise par des époques reculées (204)Suit un passage traduit (Megila 3, 1)..
Pnei Moshe non traduit
עד שלא נשאו ונתנו בדברים בכנולד הם. כלומר קודם שנשאו ונתנו רבנן עמו באלו דברים שהם כנולד אבל לאחר מכאן חזר בו ר''א מדבריו מטעמא דאמרן דלא מוכח ממשה ור' יוסי משמע ליה שר''א עמד במחלוקתו וכדלקמן:
חיילי' דר' יוסי. ראייתו של ר' יוסי דסבירא לי' אליבא דר''א דפותחין בנולד דמשמע ליה מתו ממש ולא ס''ל להאי דרשה כל מקום שנאמר נצים כו' מן הדא דתנן פרק ה' דנזיר:
זו טעות טעה נחום המדי. שכשעלו נזירים מן הגולה ומצאו בית המקדש חרב אמר להן נחום המדי אלו הייתם יודעין שבהמ''ק חרב הייתם נודרים ואמרו לו לאו והתירן וכדמפרש התם מה טעות טעה שפתח להן בנולד ונחום המדי סבר לה כר''א ומדאשכחן דנחום המדי הורה כר''א ש''מ לא חזר בו ר''א והייני טעמיה דר' יוסי:
א''ר זעירא. כלומר דר''ז פליג ולעולם נחום המדי לא הורה כר''א דפותחין בנולד אלא דס''ל דהתם לאו נולד הוא שהרי נביאי' הראשונים היו מתנבאין בעוד שב''ה היה קיים שעתיד ליחרב וכדמצינו במקרא היכל ה' היכל ה' על מקדש ראשון ושני אלא שזה טעותו של נחום המדי דהכין הוה צריך מימר לון בזה הלשון היה לו לומר לא הייתם יודעים כו' אבל באמת לענין דינא אם היה אומר להם כן לאו נולד הוא:
אמר ר' הילא. פליג על ר''ז דס''ל כר' ירמיה:
עוד הוא כנולד. אע''פ שהיו יודעין שיחרב מ''מ לא היו יודעין מתי ויכולין לומר היינו סבורין שהדברים רחוקים עוד ולימים רבים כדאשכחן שאמרו ישראל ליחזקאל החזון וגו' וא''נ היה אומר להן כן לא הוי פתח כלל אלא ע''כ דבנולד פתח להן זה טעותו דס''ל כר''א וש''מ לא חזר בו ר''א:
ואתייא דר' ירמיה. שחזר בו ר''א כר' זעירא ודר' יוסי דס''ל שעמד ר' אליעזר במחלוקתו כר' אילא:
דְּתַנִּינָן תַּמָּן. אֵין מוֹכְרִין בֵּית הַכְּנֶסֶת אֶלָּא עַל תְּנַאי. עַד כְּדוֹן שֶׁבְּנָייָהּ לְשֵׁם כְּנֶסֶת. בְּנָייָהּ לְשֵׁם חָצֵר וְהִקְדִּישָׁהּ מָהוּ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. קוֹנָם לְבַיִת זֶה שֶׁאֵינִי נִכְנָס. וְנַעֲשָׂה בֵית הַכְּנֶסֶת. הָדָא אָֽמְרָהּ. שֶׁבְּנָייָהּ לְשֵׁם חָצֵר וְהִקְדִּישָׁהּ מַהוּ. אֵימָתַי הִיא קְדוֹשָׁה. מִיַּד אוֹ בִשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הָעוֹשֶׂה תֵיבָה לְשֵׁם סֵפֶר וּמִטְפָּחוֹת לְשֵׁם סֵפֶר. עַד שֶׁלֹּא נִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן סֵפֶר מוּתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן הֶדְיוֹט. מִשֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן סֵפֶר אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן הֶדְיוֹט. וּמַה אֵילּוּ שֶׁנַּעֲשׂוּ לְשֵׁם סֵפֶר אֵינָן קְדוֹשׁוֹת אֶלָּא בִשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ. זוֹ שֶׁבְּנָייָהּ לְשֵׁם חָצֵר לֹא כָּל שֶׁכֵּן. אֵילּוּ עֲשָׂאֵן לְשֵׁם חוּלִין וְהִקְדִּישָו קָֽדְשׁוּ.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
דתנינן. הא דתנינן בפ' בני העיר אין מוכרין בהכ''נ אלא על תנאי משום בזיון ובעי הש''ס ע''כ כשבנאה מתחילה לשם כנסת בנייה לשם חצר והקדישה אח''כ לבהכ''נ מהו אם יש לה דין קדושת בהכ''נ:
נשמעינה. ופשיט לה ממתני' דקתני ונעשה לבהכ''נ ש''מ יש לה דין קדושת בהכ''נ מדקרי לה סתם בהכ''נ:
מאימתי קדשה. זה החצר שהקדישה לבהכ''נ:
העושה תיבה לשם ספר. תוספתא בפ''ב דמגילה שעשה תיבה או מטפחת להשתמש בהן הספר:
זו שבנייה. מתחלתה לשם חצר ואח''כ הקדישה לכ''ש דלא קדשה אלא משעה שנשתמשו בה לבהכ''נ:
אילו כו'. זו בעיא אחריתא היא וחסר כאן והכי איתא התם אילו שעשאן לשם חולין והקדישן מהו. ועל התיבה והמטפחות קאי אם חלה הקדושה עליהן אח''כ וקאמר כמה דאת אמר תמן בנייה לשם חצר והקדישה קדשה והכא עשאן לשם חולין והקדישן קדשו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source