Nedarim
Daf 17b
הלכה: הַשּׁוּתָפִין שֶׁנָּֽדְרוּ הֲנָייָה זֶה מִזֶּה כול'. רַבָּנִין אָֽמְרִין. כָּל טֶפַח וְטֶפַח שֶׁלַּשּׁוּתָפִין הוּא. רִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר. זֶה נִכְנָס לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ וְזֶה נִכְנָס לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ. אִם הָֽיְתָה חָצֵר חֲלוּקָה פְּסֵיפָס אַף רַבָּנִין מוֹדֵיי. עָמַד אֶחָד מֵהֶן וּמָכַר אֶת חֶלְקוֹ אַף רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב מוֹדֶה. הִתְנוּ בֵינֵיהֶן עַל מְנָת לְוַותֵּר בְּחֶזְקַת שׁוּתָפִין הֵן. לֹא צוֹרְכָה דְּלָא הִתְנוּ בֵינֵיהֶן עַל מְנָת לְוַותֵּר. מָה אָמַר בָּהּ רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב. 17b וְהָא תַנִּינָן תַּמָּן. לוֹקֵחַ בְּיֶתֶר וּמוֹכֵר בְּפָחוֹת. מָה אָמַר בָּהּ רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב. וְהָא תַנִּינָן תַּמָּן. לֹא יַשְׁאִילֶינּוּ וְלֹא יִשְׁאַל מִמֶּנּוּ. מָה אָמַר בָּהּ רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב. וְהָא תַנִּינָן תַּמָּן. לֹא יִמְכּוֹר וְלֹא יִקַּח מִמֶּנּוּ. וְהָא דְאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יָקִים. שֶׁלֹּא יִשְׁהֵא.
Traduction
Selon les Rabbins (l’interlocuteur anonyme de R. Eliézer b. Jacob), ''il est défendu d’entrer dans la cour'', parce que chaque espace d’un palme est en commun aux 2 associés en question. R. Eliézer b. Jacob dit: chacun peut entrer dans sa propre maison''; mais, si la cour est séparée en deux par une palissade, les rabbins permettent aussi que chacun entre dans sa part distincte. Si l’un d’eux s’est mis à vendre sa portion de bien, R. Eliézer b. Jacob reconnaît aussi qu’il sera défendu d’y entrer (112)Il ne reste pas même au vendeur la faculté d'y marcher.. Lorsque les deux associés ont conclu ensemble l’accord de pouvoir jouir des choses insignifiantes (superflues), il est évident qu’ils restent chacun dans leur situation respective d’associés (et que chacun peut tirer parti de son côté); mais la question est de savoir quelle est la règle si les deux associés n’ont pas conclu d’avance cet accord? Est-ce qu’en ce cas R. Eliézer b. Jacob permet l’accès, malgré l’interdit réciproque de jouir l’un de l’autre? De même, quel serait son avis au sujet du cas émis plus haut (3, 8): ''Si l’on s’est interdit de jouir d’aucun israélite, on devra acheter les produits au-dessus de leur valeur, ou les vendre au-dessous de la valeur'' (de façon à n’en tirer aucun profit)? Et quel serait son avis pour le cas suivant (4, 7): ''Si l’on s’est interdit de jouir de son prochain, on ne devra ni rien lui prêter, ni lui emprunter, ni lui vendre'', et pour le suivant (§ 4): ''Si quelqu’un s’étant interdit de jouir de son prochain, tombe malade, ce dernier devra rester debout en lui rendant visite, non s’asseoir''; car, ajoute R. Simon b. Yaqim, le visiteur ne devra pas trop longtemps rester chez le malade (qu’il obligerait ainsi)?
Pnei Moshe non traduit
גמ' רבנין אמרי. טעמא דפלוגתייהו מפר' כדפרישית במתני':
חלוקה פסיספס. אם היתה חלוקה ביניהן במסיפס וניכר חלק כל אחד אף רבנן מודו דכל א' נכנס לתוך שלו וקמ''ל דאף שאינה חלוקה. אלא במסיפס בעלמא:
אף ראב''י מודה. שאסור ליכנס דלא תימא דשייר לעצמו דריסת הרגל שיהא מותר ליכנס כבתחילה קמ''ל:
התנו ביניהן ע''מ לוותר כל הדברים שרגילין השותפין להקפיד זה על זה ואם התנו ביניהן מתחלה לוותר זה לזה בהא פשיטא לן לר''א ב''י שבחזקת שותפין הן שכך התנו ביניהם וכל אחד ואחד משתמש בשלו הוא:
לא צורכא. האי דקא מיבעיא לן בשלא התנו ביניהן מתחלה ע''מ לוותר מה אמר בה ראב''י אם הוא מתיר כשנדרו הנאה זה מזה להשתמש לכל אחד אפי' בדברים שאין דרכן לוותר:
והא. כלומר וכן הא דתנינן תמן בפ''ג קונם שאני נהנה לישראל לוקח ביותר ומוכר בפחות וכן הא דתנינן בפרק ד' המודר הנאה מחבירו לא ישאילנו ולא ימכור כו' וכן הא דאמר רבי שמעון בן יקים לעיל גבי המודר הנאה מחברו ונכנס לבקרו עומד אבל לא יושב גזירה שמא ישהא בישיבה בכל כי הני קפידא בעי הש''ס מה אמר רבי אליעזר בן יעקב בשותפין שנדרו הנאה זה מזה אם הוא מתיר בהן כמו שמתיר בדריסת הרגל או לא:
שְׁנֵיהֶן אֲסוּרִין מִלְּהַעֲמִיד שָׁם רֵחַיִים וְתַנּוּר וּמִלְּגַדֵּל תַּרְנְגוֹלִין. נִצְרְכָה לְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב. דּוּ מַתְנִיתָא הַשּׁוּתָפִין שֶׁנָּֽדְרוּ הֲנָייָה זֶה מִזֶּה. מִפְּנֵי שֶׁנָּֽדְרוּ הֲנָייָה זֶה מִזֶּה. הָא אִם לֹא נָֽדְרוּ הֲנָייָה זֶה מִזֶּה סְתָמָן כִּמְוָו‍ֽתְרִין אֵילּוּ לָאֵילּוּ. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. נָהֲגוּ הַשּׁוּתָפִין לִהְיוֹת כִּמְוָוֽתְרִין זֶה אֶת זֶה בִדְבָרִים הַלָּלוּ. תַּמָּן תַּנִּינָן. אֵילּוּ דְבָרִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן חֲזָקָה. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. הַמְגַדֵּל תַּרְנְגוֹלִין בֶּחָצֵר שֶׁאֵינָהּ שֶׁלּוֹ הֲרֵי זוֹ חֲזָקָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְיֵאוּת. מַה נַפְשָׁךְ. אִם יֵשׁ לוֹ רְשׁוּת לְגַדֵּל הֲרֵי גִידֵּל. אִים אֵין לוֹ רְשׁוּת לְגַדֵּל הֲרֵי הֶחֱזִיק. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי בְּנָיָה. בַּכֹּל הַשּׁוּתָפִין מְעַכְּבִין זֶה עַל זֶה חוּץ מִן הַכְּבִיסָה. מִפְּנֵי כְבוֹד בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל. אָמַר רִבִּי מַתַּנְייָה. הָדָא דְאַתְּ אֲמַר מָקוֹם שֶׁהַנָּשִׁים מְכַבְּסוֹת. אֲבָל מָקוֹם שֶׁהָאֲנָשִׁים מְכַבְּסִין לָא בְדָא. וְדָא דְאַתְּ אֲמַר חוּץ מִן הַכְּבִיסָה בְחָצֵר. בְּכָל הֶחָצֵר. בְּרַם בְּאַרְבַּע אַמּוֹת דְּחַבְרֵיהּ לֹא מָצֵי מִימְחֵי בְיָדֵיהּ. אִם הָיָה הַמָּקוֹם מְשׁוּפָּע אֲפִילוּ בְּאַרְבַּע אַמּוֹת דְּחַבְרֵיהּ מִימְחֵי הוּא בְיָדֵיהּ. דּוּ אֲמַר לֵיהּ. אַתְּ שְׁפַךְ וְהוּא אָתֵי לְגַבִּי. תַּנֵּי. מְקוֹם הַתַּנּוּר מְקוֹם הַכִּירַיִים אֵין לָהֶן חֲזָקָה. עַל גַּבֵּיהֶן אֲפִילוּ כָּל שֶׁהוּ יֵשׁ לָהֶן חֲזָקָה. אָמַר רִבִּי זְעִירָה. וּבִלְבַד קִירוּי שֶׁמּוֹעִיל לַתַּנּוּר.
Traduction
(Quel est son avis, en ces divers cas, s’il s’agit de deux associés qui sont en interdit réciproque)? Il doit y avoir interdit, selon lui, puisque la Mishna dit: ''Il leur est défendu à tous d’eux d’ériger dans la cour commune un moulin, ou un four, ou un poulailler''. Or, ces mots ne sont nécessaires que selon R. Eliézer b. Jacob; car d’après les autres sages, il va de soi que c’est interdit, puisqu’aux termes de la Mishna: ''Si 2 associés se sont réciproquement interdit de jouir l’un de l’autre, il leur est défendu d’entrer même dans la cour''; c’est en raison de l’interdit réciproque, tandis qu’à défaut de ce détail l’indication vague équivaut à l’accord tacite de pouvoir jouir de part et d’autre de choses insignifiantes. On a enseigné ailleurs (113)(Baba Batra 3, 7).: Pour certaines choses il y a présomption, et pour d’autres non; parmi ces dernières, on classe l’érection d’un moulin, d’un four, ou d’un poulailler dans la cour. Or, il s’agit là d’un espace commun à deux associés; car, pour les sujets énoncés, les associés semblent s’accorder tacitement à se les abandonner réciproquement comme secondaires. R. Eléazar dit (114)J., Ibid., ( 14b).: l’acte d’élever des volailles dans une cour qui ne vous appartient pas, constitue une présomption de possession (non dans la cour de 2 associés). Cet avis est bien fondé, dit R. Yossé, en vertu de ce dilemme: ou bien l’élevage a eu lieu avec l’autorisation, du propriétaire, et celui-ci ne réclamera rien; ou bien l’élevage a eu lieu sans autorisation, mais aussi sans réclamation du propriétaire, ce qui équivaudra à une présomption de possession. R. Yohanan dit au nom de R. Bania (115)J., Ib., 1, 5 ( 13a).: les associés peuvent s’empêcher l’un l’autre de se livrer dans la cour commune à des travaux fixes, sauf le lavage, par respect pour les filles d’Israël (pour ne pas les contraindre à avoir une tenue négligée au dehors). Toutefois, objecte R. Mathnia, cette observation est juste dans les localités où les femmes lavent; mais où les hommes lavent, il n’y a pas lieu de l’appliquer, avec cette restriction que le lavage pourra être interdit dans le total de la cour, non dans l’espace des 4 coudées avoisinant l’un des associés (c’est son bien propre). Cependant, si ce dernier espace est en pente, bien qu’il s’agisse des 4 coudées voisines de sa part, le voisin peut l’empêcher, en lui faisant observer que l’eau versée sur le bien de l’autre s’écoule sur son propre terrain. On a enseigné: se tenir à la place du four, ou du poêle, ne constitue pas la présomption (c’est sans conséquence); mais elle est constituée en établissant au-dessus de cette place un objet, si petit fut-il (116)Il implique l'autorisation et, par conséquent, une présomption.. Ainsi, dit R. Zeira, ne fût-ce qu’un mur servant à soutenir le four, il faut supposer (vu son utilité) que le possesseur a donné l’autorisation.
Pnei Moshe non traduit
שניהם אסורים כו'. כלומר דהשתא פשיט לה דבכל הני אסור אפילו לרבי אליעזר בן יעקב דקתני שניהם אסורין מלהעמיד ריחיים וע''כ לרבי אליעזר בן יעקב נצרכה דאי לרבנן השתא דריסת הרגל דלא מצי מעכבי זה על זה אסורין הני דאי בעי מעכבי מצי מעכבי לא מיבעיא אלא דאפילו ראב''י מודה בהני והא כל הני דחשיב במתניתין מסתמן דרכן לוותר הן כדמסיק:
דו מתני' השותפין כו'. כלומר דהא במתני' מפני שנדרו הנייה זה מזה קאמר הא לאו הכי סתמן של אלו הדברים כמוותרין השותפין זה לזה כדאמר לקמן נהגו השותפין להיות מוותרין זע''ז בדברים הללו ואפ''ה אסורין הואיל ואי בעו מצו מעכבי ומכ''ש בכל הני דקמבעיא לן דמסתמן דאין דרכן לוותר הן:
תמן תנינן. בפ' חזקת הבתים אלו דברים שיש להן חזקה ואלו דברים שאין להן חזקה היה מעמיד בהמה בחצר תנור וכירים ורחיים ומגדל תרנגולים ונותן זבלו בחצר אינה חזקה ובחצר שותפין עסקינן כדמפרש ר' ירמיה טעמא מפני שנהגו השותפין להיות כמוותרין זע''ז בדברים הללו וכן אמר בבבלי התם דאהעמדה כדי שותפין לא קפדי אהדדי והילכך אין ליתן חזקה:
ויאות. הוא דדוקא בחצר השותפין אין להן חזקה דלא קפדי אהדדי אבל בחצר שאינה שלו מה נפשך אם נתן לזה רשות לגדל הרי זה מגדל ברשות ואם אין לו רשות ואע''פ כן גידל וזה לא מיחה בו א''כ הרי החזיק:
בכל השורפין מעכבין זע''ז בחצר. בכל תשמישין הקבועין יכולין לעכב זה על זה שלא לעשות בחצר השותפין:
מפני כבוד בנות ישראל. שאין דרכן של בנות ישראל להתבזות ולעמוד על הנהר יחפות ולגלות שוק וכן אמר בבבלי שם:
לא בדא. לא שייך זה הטעם ויכולין לעכב:
ודא דאת אמר חוץ מן הכביסה בחצר. ודייקינן מינה דבמקום שהאנשים מכבסין מעכבין בכל החצר לכבוס הוא דמעכבין:
ברם בד' אמות דחבריה לא מצי מימחי בידיה. דיכול הוא לומר בשלי אני עושה:
אם היה. ד' אמות שלו מקום משופע ומדרון יכול הוא לעכב מפני שהוא אומר לו אתה שופך בשלך ומכל מקום המים באין אצלי:
תני מקום התנור. הא דאמרינן התם תנור וכיריים אין להם חזקה דוקא מקום התנור והכיריים דאמקום העמדה לא קפדי וכל שאין מקפידין אין להן חזקה אבל על גביהן אפילו כל שהו כדמפרש ר' זעירא שעשה להן קירוי שמועיל לתנור והוי דבר חשוב דודאי ברשות עבדי וכל שצריך רשות יש להן חזקה:
רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. הַשּׁוּתָפִין קוֹנִין זֶה מִזֶּה בְחָצֵר וְחַייָבִין זֶה בְנִיזְקֵי זֶה. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר כַּהֲנָא. בְּאוֹמֵר. צְבוֹר וְאַקְנֶה. אֲבָל אִם צְבוּרִין לֹא קָנָה עַד שֶׁיְּטַלְטֵל.
Traduction
R. Yohanan dit au nom de R. Yanaï (117)J., Baba (Qama 3, 8) ( 3d).: les associés d’une cour sont réputés avoir acquis l’un de l’autre les objets mobiliers (118)Pour pouvoir en user tour à tour.; par contre, ils sont mutuellement responsables des dommages qui y surviennent. Il s’agit là, dit R. Aboun b. Cahana, de ce que l’un dit à l’autre: Amoncelle les objets, et je les acquerrai; mais si un vendeur (du dehors) apporte les produits amoncelés, il faut d’abord les prendre pour les posséder.
Pnei Moshe non traduit
קונין זה מזה בחצר. קונין מטלטלין זה לזה אגב חצר כדמפרש רבי בון באומר צבור ואקנה לך אבל אם היו מטלטלין צבורי' לא קנה עד שיטלטל וימשוך כדין חצר של שניהם ונתבאר בבבלי בהספינה ובהרבה מקומות:
וחייבין זה בנזקי זה. וחילוקי דינים אלו נתבארו בפרק המניח:
Nedarim
Daf 18a
משנה: הָיָה אֶחָד מִן הַשּׁוּק מוּדָּר מֵאֶחָד מֵהֶן הֲנָייָה לֹא יִכָּנֵס לֶחָצֵר. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר יָכוֹל הוּא לוֹמַר לוֹ בְּתוֹךְ שֶׁלַּחֲבֵירָךְ אֲנִי נִכְנָס וְאֵינִי נִכְנָס לְתוֹךְ שֶׁלָּךְ.
Traduction
Si quelqu’un du dehors s’interdit par vœu de jouir de l’un des 2 copropriétaires de la cour, il ne devra pas pénétrer dans la cour. Selon R. Eliézer b. Jacob, il peut arguer qu’il passe dans la partie appartenant au voisin, non dans celle de l’homme sur qui porte l’interdit.
Pnei Moshe non traduit
מתני' היה אחד מן השוק כו'. להודיעך כחו דראב''י נקט לה דאפילו אחד מן השוק שאין לו חלק בחצר שרי ליה ראב''י לכנוס מטעם ברירה והלכה כר' אלעזר בן יעקב:
משנה: הַמּוּדָּר הֲנָייָה מֵחֲבֵירוֹ וְיֵשׁ לוֹ מֶרְחָץ וּבֵית הַבַּד מוּשְׂכָּרִים בָּעִיר אִם יֵשׁ לוֹ בָהֶן תְּפִיסַת יָד אָסוּר אֵין לוֹ בָהֶן תְּפִיסַת יָד מוּתָּר. הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ קוֹנָם לְבֵיתָךְ שֶׁאֲנִי נִכְנָס וְשָׂדָךְ שֶׁאֲנִי לוֹקֵחַ מֵת אוֹ מְכָרָן לְאַחֵר מוּתָּר. קוֹנָם לְבַיִת זֶה שֶׁאֲנִי נִכְנָס שָׂדֶה זוֹ שֶׁאֲנִי לוֹקֵחַ מֵת אוֹ מְכָרָן לְאַחֵר אָסוּר.
Traduction
Si quelqu’un s’interdit par vœu de jouir de son prochain lequel possède un bain ou un pressoir loués en ville à un tiers, il sera interdit au premier de faire usage de ces objets, si le 2e y possède une part non louée (maintenue au propriétaire); au cas contraire, le premier peut en user. Si l’un dit à son prochain: ''je m’engage par vœu à ne pas entrer dans ta maison, ni à acheter ton champ'', puis le prochain meurt, ou cède son bien à autrui, il sera permis au premier d’y pénétrer, ou de l’acheter. Mais s’il s’engage par vœu à ne pas entrer dans cette maison ou à ne pas acquérir ce champ, il ne lui sera jamais permis de modifier ses vues, même après la mort de son prochain, ou après que celui-ci a vendu son champ.
Pnei Moshe non traduit
מתני' המודר הנאה מחבירו ויש לו מרחץ. שיש להמדיר מרחץ ובית הבד מושכרין לאחרים ובא המודר להשתמש בהן רואין אם נשאר להמדיר תפיסת היד בזה המרחץ ובית הבד אסור לזה להשתמש בו ואם לאו מותר ובגמרא מפרש כמה תפיסת היד:
מת או שמכרן לאחר מותר. דכיון דאמר ביתך שדך לא נתכוון אלא בזמן שהם שלו אבל אם אמר בית זה או שדה זו אסרם עליו לעולם:
הלכה: כָּמָּה הִיא תְפִיסַת יָד. לְמַחֲצִית וְלִשְׁלִישׁ וְלִרְבִיעַ.
Traduction
De combien devra être la ''part non louée'' (§ 3), pour interdire au 1er l’usage de l’objet? Ce sera de 1/2, ou 1/3, ou 1/4 (pas moins).
Pnei Moshe non traduit
גמ' כמה היא תפיסת יד. שיהא למדיר בהן למחצית כו' אבל בבציר בהכי לא מיקרי תפיסת יד וכרב נחמן בבבלי דף מ''ו אבל אביי קאמר התם אפי' בבציר אסור:
הלכה: הָיָה אֶחָד מִן הַשּׁוּק כול'. וְלֹא תַנִּינָן כּוֹפִין. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. אִם הָיָה נוֹדְרָן כּוֹפִין. דּוּ אָמַר לֵיהּ. אַתְייָת קֳדָמוֹהִי עָֽבְדַת לֵיהּ כֵּן. תִּנְייָנָא וְעָֽבְדַת לֵיהּ כֵּן. מִכָּן וְאֵילַךְ אוֹ שְׁרֵי נִדְרָךְ אוֹ זְבִין חוּלְּקָךְ.
Traduction
Pour l’interdit à l’égard d’un associé exprimé par un étranger, la cession n’est pas imposée. Pourtant, enseigne R. Hiya, celle-ci sera imposée, si l’interdit provient de quelqu’un qui en a l’habitude. Ainsi, à un tel homme, on pourra dire: ''lorsque je suis venu la 1re et la 2e fois, tu as agi ainsi (par vœu); donc désormais, ou délie ton vœu, ou cède ta part''.
Pnei Moshe non traduit
גמ' ולא תנינן כופין. בניחותא הוא דבהא אין כופין הנודר למכור חלקו (וכפי גירסת הרשב''א והר''ן ז''ל לעיל) וטעמא דדוקא כששניהם בחצר אחד כופין הנודר מפני שאין יכול להזהר ממנו ושמא יכשל אבל אם המודר הוא אחד מן השוק אין חוששיך:
אם היה נודרן. אם נדרן הוא ורגיל להדיר תמיד כופין וכן הוא בתוספתא פרק ב' אם היה רגיל להדיר. אחרים כופין אותו כדמפרש טעמא מפני שהוא אומר לו באתי בפעם הראשון עשית לי כן להיות נודר ממני בשניה עשית לי כך מכאן ואילך או תתיר נדרך או תמכור חלקך שלא אכשל בנדרך:
בְּתוֹךְ שֶׁלִּי אֲנִי נִכְנָס וְלֹא בְתוֹךְ שֶׁלָּךְ. 18a וְאַתְּ אָמַר. כּוֹפִין. לֹא עַל הָדָא אִיתְאֲמָרַת אֶלָּא עַל הָדָא. בְּתוֹךְ שֶׁלַּחֲבֵירָךְ אֲנִי נִכְנָס וְלֹא לְתוֹךְ שֶׁלָּךְ. עֲלֵיהּ כּוֹפִין אֶת המוכר שֶׁיִּמְכּוֹר אֶת חֶלְקוֹ. בְּאוֹמֵר הֲנָייָתִי עָלֶיךָ. אֲבָל בְּאוֹמֵר. הֲנָייָתָךְ עָלַי. לֹא בְדָא.
Traduction
Comme l’un peut arguer qu’il est censé dire à l’autre: ''J’entre dans ma part, non dans la tienne'', pourquoi le contraindre à céder sa part? Cette obligation se rapport à ce qui suit (§ 2), où il est dit: ''Il peut arguer qu’il passe dans la partie appartenant au voisin, non dans celle de l’homme sur qui porte l’interdit''; malgré cela, celui qui a énoncé le vœu est tenu de vendre sa part, lorsqu’il a dit: ''Il te sera interdit jouir de moi (119)Il s'agit d'éviter à celui qui est l'objet de l'interdit d'entrer dans la cour et d'en tirer profit indûment.''; mais si la formule de vœu est énoncée à l’inverse: ''qu’il me soit interdit de jouir de toi'', cela ne fait rien (la cession n’est pas obligatoire).
Pnei Moshe non traduit
בתוך שלי כו'. קתני במתני' כופין את הנודר שימכור חלקו וקס''ד דאנודר קאי שאם הדיר ניכסי חבירו עליו כופין אותו למכור חלקו ואמאי הא יכול לומר בתוך שלי אני נכנס ואת אמר כופין בתמיה:
לא על הדא איתאמרת. לא אהאי מתני' קאי אלא אסיפא היה אחד מן השוק מודר מאחד מהן הנייה וקאמר ראב''י דיכול לומר בתוך של חבירך אני נכנס ומיירי שאחד מבני החצר הוא שאסר נכסיו על אחד מן השוק כדמשמע לישנא דמתני' מודר הנאה מאחד מהן וכדמסיק עליה הוא דאמרו כופין את הנודר שימכור חלקו ואומר הנייתי עליך הוא דכופין אבל באומר הנייתך עלי שהוא עצמו אסר נכסי חבירו עליו לא בדא אמר שכופין וטעמא דמילתא דכשהדיר הוא נכסיו על חבירו ואף על פי שחבירו מותר ליכנס לחצר דהא לראב''י קיימינן ויכול הוא לומר בתוך של חבירך אני נכנס מכל מקום כופין המדיר למכור חלקו כדי שלא יכשל זה כשיכנס לחצר ויהנה ממנו גם כן בדברים אחרים אבל אם הוא אסר על עצמו נכסי חבירו לא חיישינן מפני שכשהוא הנודר ישמור עצמו מליהנות מחבירו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source