Vayedaber

Nedarim

Daf 10b

משנה: נוֹדְרִין לֶהָרָגִים וְלֶחָרָמִים וְלַמּוֹכְסִין שֶׁהִיא תְרוּמָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ תְּרוּמָה שֶׁהֵן שֶׁלְּבֵית הַמֶּלֶךְ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן שֶׁלָּהֶן. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים בַּכֹּל נוֹדְרִין חוּץ מִבִּשְׁבוּעָה וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אַף בִּשְׁבוּעָה. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים לֹא יִפְתַּח לֹו בְנֶדֶר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אַף יִפְתַּח לוֹ. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים בַּמֶּה שֶׁהוּא מַדִּירוֹ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אַף בַּמֶּה שֶׁאֵינוֹ מַדִּירוֹ. כֵּיצַד אָֽמְרוּ לוֹ קוֹנָם אִשְׁתִּי נֶהֱנֵית לִי וְאָמַר קוֹנָם אִשְׁתִּי וּבָנַי נֶהֱנִין לִי בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אִשְׁתּוֹ מוּתֶּרֶת וּבָנָיו אֲסוּרִין. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אֵילּוּ וָאֵילּוּ מוּתָּרִין.

Traduction

A l’égard des assassins, des brigands, ou des percepteurs d’impôts, il est permis d’affirmer par vœu que tel produit est de l’oblation sacerdotale, si même ce n’en est pas; ou qu’il est du domaine royal, si même il n’en est pas. L’école de Shammaï dit: pour ces sortes de vœux, on peut employer n’importe quelle expression, sauf le serment; selon l’école de Hillel, il est même permis d’employer la forme du serment. L’école de Shammaï dit: on ne doit pas dès l’abord (vis-à-vis de ces gens) affirmer sous forme de vœu (sans y être contraint); selon l’école de Hillel, c’est permis même en principe. L’école de Shammaï dit: il est seulement permis de formuler l’engagement par interdit sur ce qu’on veut lui enlever; l’école de Hillel le permet aussi pour le reste. Voici comment: lorsque le brigand lui dit d’affirmer son assertion en s’engageant par vœu (s’il mentait) à ne pas jouir de sa femme ou de ses enfants: en ce cas, selon l’école de Shammaï, il peut jouir de sa femme, non de ses enfants; selon l’école de Hillel, les uns et les autres restent permis au mari et père.

Pnei Moshe non traduit

מתני' נודרין להרגין. כדמפרש בגמ' בהרגה כלומר שהורגין את האדם ונוטלין את ממונו:

לחרמין. בשעת החרם שמחרימין ושוללין אבל אינן הורגין ולא זו אף זו קתני:

ולמוכסין. בבבלי מפרש דוקא במוכס העומד מאיליו אבל במוכס שהעמידו המלך ולוקח דבר קצוב בחוק המלכות דינא דמלכותא דינא ואסור לברוח מן המכס וכ''ש שאסור לדור לו ולישבע בשקר:

שהן של תרומה. שאע''פ שהן הורגין וגוזלין אין אוכלין דבר האסור אי נמי תרומה לא חשיבא להו שהיא נמכרת בזול הרבה מתוך שאינה נאכלת אלא לכהנים טהורים:

אף בשבועה. יאסרו פירות שבעולם עלי בשבועה אם אינן של תרומה:

לא יפתח לו בנדר. אם לא שאל ממנו האנס לדור לא יתחיל הוא בנדר:

במה שהוא מדירו. אם שאל ממנו האנס לדור לא ידור אלא במה ששאל בלבד ולא ידור בדבר אחר:

וב''ה אומר אף במה שאינו מדירו. דלא תימא אע''ג דקאמרי ב''ה שהוא פותח לו בנדר ה''מ היכא דפתח ליה ואמר ליה אין דור לי בזה אבל זה שהוא מוסיף לו ולא ידע הלה כלום שהוא רוצה לידור בזה אימא נדר הוי קמ''ל:

הלכה: נִדְרֵי אוֹנְסִין. הִדִּירוֹ חֲבֵירוֹ כול'. מִפְּנֵי שֶׁחָלָה. הָא אִם לא חָלָה לֹא. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. דְּרִבִּי מֵאִיר הִיא. דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר. אָסוּר עַד שֶׁיִּתֵּן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. וְלָמָּה לֵית אֲנָן פָּֽתְרִין לָהּ דִּבְרֵי הַכֹּל. כַּיי דָמַר רִבִּי. בִּסְתָם חֲלוּקִין. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּזֶה אוֹמֵר. מִפְּנֵי כְבוֹדִי. וְזֶה אוֹמֵר. מִפְּנֵי כְבוֹדִי. דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר. 10b אִם בְּזֶה אוֹמֵר. מִפְּנֵי כְבוֹדִי. וְזֶה אוֹמֵר. מִפְּנֵי כְבוֹדָךְ אָמַרְתִּי. דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר. אָמַר רִבִּי הִילָא. כֵּן אוֹרְחֵיהּ דְּבַר נָשָׁה מֵימוֹר לְחַבְרֵיהּ. בורוסתי בייה.

Traduction

Le vœu est tel, parce que par exemple ''le fils devient malade''; sinon, pourquoi le vœu subsiste-t-il (et celui qui en est l’objet ne peut-il pas s’en défendre)? -Cet avis, dit R. Jérémie, est celui de R. Meir, qui dit plus loin (8, 8): Si quelqu’un interdit à son prochain par vœu de jouir de lui à moins qu’en venant celui-ci apporte à son fils divers dons, la défense subsiste selon R. Meir, jusqu’à la remise du don stipulé. -Pourquoi ne pas admettre, dit R. Yossé, que notre Mishna est conforme à tous, comme a dit R. Zeira que leur discussion se réfère à un cas indéterminé? Or, de quoi s’agit-il? Tous déclarent l’interdit formel si l’auteur du vœu et celui qui en est l’objet insistent en disant que c’est ''pour l’honneur'', et tous l’annulent si le 1er a dit: ''pour m’honorer'', et le 2e répond qu’en effet c’est ''pour t’honorer''? En effet, dit R. Ila, il n’est pas d’usage de dire seulement au prochain: brwsqi baion (romps le pain) (74)''Ou: '''' mange ''''. V. Brüll, Jahrbücher, t. 1, p. 131.'', sans ajouter ''pour l’honorer''; (donc, la discussion ne se réfère qu’à une invitation vague).

Pnei Moshe non traduit

גמ' מפני שחלה. קושיא היא טעמא דחלה הוא דקאמרת דלא הוי נדר דאנוס הוא הא לא חלה לא ואמאי הא בלאו הכי נדרי זירוזין הויא כדתנן לעיל אף הרוצה להדיר את חבירו שיאכל אצלו נדרי זירוזין הוא:

דר''מ היא. דתנן לקמן פ''ח האומר לחבירו קונם שאני נהנה לך אם אין את בא ונוטל לבנך כור אחד של חיטין ה''ז יכול להפר נדרו שלא ע''פ חכם שאומר לו כלום אמרת אלא מפני כבודי שרוצה אתה לכבדני זהו כבודי שלא אקבל ממך וכן האומר לחבירו קונם שאת נהנה לי אם אין את בא ונותן לבני כור א' של חטין ר' מאיר אומר אסור עד שיתן וחכמים אומרים אף זה יכול להפר נדרו שלא ע''פ חכם שיאמר לו הריני כאלו התקבלתי וקאמר ר' יוחנן התם בהא תלמודא אף הראשון במחלוקת דחלוק היה ר''מ אף ברישא ואסור עד שיתן אלמא דס''ל לר''מ בהדיר חבירו שיאכל ויהנה ממנו לא הוי נדרי זירוזין:

ולמה לית אנן פתרין. למתני' דהכא דברי הכל היא ואפילו רבנן דהתם מודו דבכה''ג לא הוי נדר זירוזין והא דאמרי' בריש פרקין המדי' את חבירו שיאכל אצלו דנדרי זירוזין הויא ראב''י היא כדתנן התם אבל בהא דלקמן טעמא אחרינא הוא ובמילתא אחריתא פליגי:

כהאי דאמר ר' זעירא בסתם חלוקין. כדמוקי ר''ז התם פלוגתייהו דאינן חלוקים אלא בסתם כדמפרש ואזיל דבמה אנן קיימין:

אם בזה אומר כו'. כלומר אם כשהמוד' אומר כלום אמרת אלא מפני כבודי חוזר המדי' ואומר לא כי אלא מפני כבודי נתכוונתי שאתכבד בזה אם תקבל ממני מתנה:

ד''ה אסור. דהרי לנדר גמור נתכוון:

אם בזה אומר מפני כבודי. והמדי' הודה לדבריו ואמר כן הוא מפני כבודך אמרתי ד''ה מותר אלא ע''כ כן אנן קיימין בסתם שהמדי' לא השיב לו כלום דר''מ סבר סתמן כמאן דאמר המדי' מפני כבודי הוא ורבנן אמרי סתמן כמה דאמר מפני כבודך והודה לדבריו ולפיכך אין כאן נדר כלל אבל מתני' דהכא ד''ה היא:

כן אורחא דבר נש מימור לחבריה כורסותי בייה. בתמיה כלומר ר' הילא מפרש טעמייהו דחכמים דבסתם לא אמרי' שהמדיר מפני כבודו נתכוון וכי דרך בן אדם המזמין או נותן מתנה לחבירו לומר לו בחשיבותי וכבודי אני חפץ ולפיכך תקבל ממני אלא ודאי מסתמא אמרינן לכבוד המקבל נתכוון עד שיפרש דבריו. כורסותי מלשון כסא וחשיבות כמו עד די כרסין רמיו ודוגמתו. בייה כמו בייעה ולשון קצר הוא. ובבבלי דף כ''ד קאמר טעמא דאמר מפני כבודי הא לאו הכי נדר הוי ולא הוי נדרי זירוזין דמצי אמר לי' לאו כלבא אנא דמיתהנינא מינך ולא מיתהנית מינאי והיינו נמי כדפרישי' דבסתם חלוקין דקאמ' שהמדי' לא השיב לו כלום דאלו גם המודר לא אמר כלום לא פליגי רבנן דנדרא הויא:

הלכה: נוֹדְרִין לֶהָרָגִים וְלֶחָרָמִים כול'. לֶהָרָגִים בֶּהָרָגָה. לֶחָרָמִים בִּשְׁעַת הַחֶרֶם. תַּנֵּי רִבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אִם הָיָה דָבָר שֶׁלַּסַּכָּנָה מוּתָּר. רִבִּי אָחָא רִבִּי חִינְנָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אִם הָיָה דָבָר שֶׁל יִישׁוּב אָסוּר. תַּנֵּי. תּוֹלִים בַּגּוֹיִים וּבְמַלְכוּת אֲבָל לֹא בְיִשְׂרָאֵל. שֶׁבַּעֲלֵי זְרוֹעַ מְצוּיִין לִיפּוֹל. וְלָא יַפֵּל וִיגַלְגֵּל עֲלוֹהִי קַדְמִיתָא.

Traduction

Par ''assassins'', on entend ceux qui tuent encore à ce moment, et par ''brigands'', ceux qui se livrent encore au brigandage. On a enseigné que R. Juda b. Pazi dit au nom de R. Yohanan: au cas où il y a danger à défaut de la remise, il est permis de formuler le vœu en question (pour s’échapper). Mais R. Aha ou R. Hinena dit au nom de R. Yohanan: s’il s’agit d’un objet qu’il est possible de retrouver sur le continent, il est défendu d’énoncer un mensonge. On a enseigné (75)Tossefta à ce, 2.: Pour se soustraire au percepteur, il est permis d’attribuer ses produits, soit à un païen, soit au gouvernement, mais non à un Israélite (qualifié, à cet effet, de puissant); car il peut arriver aux gens puissants de déchoir, et ensuite le percepteur s’en prendra à lui de la perte qu’il a subie auparavant par son fait.

Pnei Moshe non traduit

גמ' להרגים כו' כדפרישית במתני':

אם היה דבר של סכנה מותר כלומר שידע שיש בדבר סכנה אם לא יתן לו אז מותר לידור אבל לא בסתמא:

אם הי' דבר של יישוב אסור. אם היה דבר שיכול למצוא האנס בישוב ואין צריך לחזור אחר זה כ''כ אסור לידור דאפשר שלא יקפיד האנס ע''ז ביותר הואיל ויכול למצוא דבר כזה בישוב:

תולין בגוים ובמלכות. תולין לומר להמוכס שפירות אלו של גוי אלם או של מלכות הן אבל אין תולין לו לומר של פלוני ישראל אלם הן:

שבעלי זרוע. לפי שישראל כשהם בעלי זרוע מצוין הן ליפול:

דלא יפול ויגלגל עלוהי קדמייתא. דשמא אח''כ יפול בעל זרוע הזה שתלה עליו ויבא המוכס ויגלגל עליו את המכס שהפסיד בשבילו כשהיה בגדולתו:

Nedarim

Daf 11a

משנה: הֲרֵי נְטִיעוֹת הָאֵילּוּ קָרְבָּן אִם אֵינָן נִקְצָצוֹת טַלִּית זוֹ קָרְבָּן אִם אֵינָהּ נִשְׂרֶפֶת יֵשׁ לָהֶן פִּדְיוֹן. הֲרֵי נְטִיעוֹת הָאֵילּוּ קָרְבָּן עַד שֶׁיִּקָּצֵצוּ טַלִּית זוֹ קָרְבָּן עָד שֶׁתִּישָּׂרֵף אֵין לָהֶן פִּדְיוֹן.

Traduction

Si quelqu’un dit: ''que ces plantes servent de sacrifice, si elles ne sont pas brisées'' (par l’ouragan), ou ''que ce talit (ce manteau) serve de sacrifice s’il n’est pas brûlé'', il est permis (le cas échéant d’obligation) de les racheter. Mais si l’on a formulé le vœu ainsi: ''que ces plantes soient consacrées en sacrifice, jusqu’à ce qu’elles soient brisées'', ou ''que ce talit serve de sacrifice jusqu’à ce qu’il brûle'', il ne sera pas permis de le racheter.

Pnei Moshe non traduit

מתני' הרי נטיעות האלו קרבן אם אינן נקצצות. ראה רוח סערה בא וירא שמא יקצצו נטיעותיו ואמר הרי אילו קרבן אם אינן נקצצות או שראה דליקה נפלה בעיר וירא על טליתו שמא תשרף ואמר הרי זו קרבן אם לא תשרף:

יש להן פדיון. כשאר הקדשות ויפדו ויקנו בדמיהן קרבן דכיון דלא אמר הרי הן עלי קרבן לאו למיסרינהו עליה כקרבן איכוין אלא שיהיו לקנות בדמיהן קרבן:

אין להן פדיון. אלא המעות נתפסין בקדושה והנטיעות חוזרות להיו' קדושות דכיון דאמר עד שיקצצו ה''ק לכשאפדה יחזרו ויקדשו עד שיקצצו:

הלכה: הֲרֵי נְטִיעוֹת הָאֵילּוּ קָרְבָּן כול'. רָאָה קְצִיעוֹת הַמֶּלֶךְ מְמַשְׁמְשִׁין וּבָאִין. רָאָה דְלֵיקָה מְמַשְׁמֶשֶׁת וּבָאָה וְאָמַר. הֲרִי נְטִיעוֹת הָאֵילּוּ קָרְבָּן אִם אֵינָן מְקֻצָּצוֹת. טַלִּית זוֹ קָרְבָּן אִם אֵינָהּ נִשְׂרֶפֶת וְנִקְרָעָה. לְמַפְרֵיעָן קָֽדְשׁוּ אוֹ מִיכָּן וְלָבֹא. מַה נְפִיק מִבֵּינֵיהוֹן. נֶהֱנֶה מֵהֶן. אִין תֵּימַר. לְמַפְרֵיעָן קָֽדְשׁוּ. מָעַל. אִין תֵּימַר. מִיכָּן וְלָבֹא. לֹא מָעַל.

Traduction

On entend ainsi la Mishna: si en voyant les gens du roi aller et venir on aperçoit un commencement d’incendie (et l’on craint, par suite, qu’ils coupent les plants ou le vêtement), et l’on s’écrie: ''que ces plantes servent de sacrifice si elles ne sont pas brisées'', ou ''que ce talit serve de sacrifice s’il n’est ni brûlé, ni déchiré'', le vœu n’est pas effectif, et il sera permis de racheter ces objets. Est-ce que la consécration (76)Enoncée après l'extinction. a un effet rétroactif, où est-elle seulement applicable à l’avenir? La question importe au cas où l’on a tiré une jouissance de ces objets avant l’extinction de l’incendie: si la consécration a un effet rétroactif, il y a prévarication (et culpabilité par ce fait); si elle n’est applicable qu’à l’avenir, il n’y a pas de prévarication (la question posée n’est pas résolue).

Pnei Moshe non traduit

גמ' ראה קציעות המלך. כמו קציצי המלך והם עבדיו ומשרתיו שהן ממשמשין ובאין והיה ירא שמא יקצצו נטיעותיו כו' וכלומר דמפרש המתני' דע''כ בהכי איירי דאל''ה אימת קדשי והילכך מוקי לה דמיירי שראה עבדי המלך ממשמשין ובאין וראה דליקה ממש משמש ובאה והיה ירא שמא יקצצו אותן עבדי המלך כדי שלא תתחזק ותתוסף הדליקה וכן בטלית הי' ירא שמא תהי' נשרפת ונקרעת ואמר אם אינן נקצצות או הטלית אינה נשרפת יהו קרבן וסד''א דלא אקדשינהו אלא אדעתא דהכי שהי' סבור שא''א להיות ניצולין והוי כמו נדרי שגגות שלא גמר בלבו להקדישן קמ''ל דדברים שבלב כי הני דלא מוכחי לא הוו דברים. וכעין דמוקי לה אמימר בבבלי דף כ''ח בקציצות כגון דאיכא זיקא נפישא ובטלית כגון דאיכא דליקה:

למפריען קדשו או מכאן ולבא. בעיא היא אם עבר הרוח או עברה הדליקה וקדשו למפרע הן קדושות משעה שאמר או מכאן ולהבא ונפקא מינה אם נהנה מהן קודם שעבר אם מעל או לא ולא איפשיטא:

עָבַר וּפָתַח. עַל דְּבֵית שַׁמַּי מָהוּ. נִשְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. בֵּית שֶׁמַּאי אוֹמְרִים אִשְׁתּוֹ מוּתֶּרֶת וּבָנָיו אֲסוּרִין. הָדָא אָֽמְרָה. עָבַר וּפָתַח עַל דְּבֵית שַׁמַּי מוּתָּר. 11a הֲווֹן בָּעֵי מֵימַר. בִּנְדָרִים. הָא בִשְׁבוּעוֹת לֹא. אַשְׁכָּח תַּנֵּי. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר. לֹא תִשָּֽׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר. נִשְׁבַּע אַתְּ לֶהָרָגִין וְלֶחָרָמִין וּלְמוֹכְסִין.

Traduction

– Puisque, selon Shammaï, ''on ne doit pas dès l’abord affirmer sous forme de vœu'', quelle sera la règle en cas de fait accompli? -On peut résoudre cette question par la fin de la Mishna, disant: ''Selon Shammaï, il peut jouir de sa femme, non de ses enfants''; cela prouve que selon lui, en cas de fait accompli, le vœu laisse libre. On avait supposé que cette latitude n’est applicable qu’aux vœux, non aux serments; mais on a trouvé un enseignement disant, selon R. Ismaël: de ce verset (Lv 19, 12), vous ne jurerez pas par mon nom à faux, on déduit que c’est permis à l’égard des assassins, des brigands et des percepteurs.

Pnei Moshe non traduit

עבר ופתח על דבית שמאי מהו. לב''ש דקאמרי לא יפתח לו בנדר אם עבר ופתח מהו שיהא נדר דאמרי' ודאי לנדר גמור נתכוון הואיל ומעצמו פתח לו או לא:

נישמעיינה מן הדא. דקתני בסיפא אם הוסיף לו במה שאינו מדירו דהוי בזה באלו פתח לו בנדר שהרי האנס לא הזכיר לו בניו ואפ''ה קאמרי ב''ש אשתו מותרת ש''מ דלא אמרי' לנדר גמור נתכוון ואפי' אם עבר ופתח מותר בדיעבד:

הוון. בני הישיבה בעיי מימר הא דקאמרי ב''ה אף יפתח, נדרים דוקא אבל בשבועות לא דחמירי דכתיב בהו לא ינקה:

אשכח. ברייתא דתני ר''י אומר לא תשבעו בשמי לשקר כתיב אבל נשבע את להרגין כו' ואפי' לפתוח לו בשבועה מותר:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source