משנה: הֲרֵי עָלַי לְגַלַּח חֲצִי נָזִיר וְשָׁמַע חֲבֵירוֹ וְאָמַר וַאֲנִי עָלַי לְגַלַּח חֲצִי נָזִיר זֶה מְגַלֵּחַ נָזִיר שָׁלֵם וְזֶה מֶגַלֵּחַ נָזִיר שָׁלֵם דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים זֶה מְגַלֵּחַ חֲצִי נָזִיר וְזֶה מְגַלֵּחַ חֲצִי נָזִיר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ולד. מקרי אפי' נקבה וטומטום ואנדרוגינס בכלל:
מתני' ונולד לו בן ה''ז נזיר. דבלשון בני אדם לא מיקרי בן אלא זכר ולא נקבה וטומטום ואנדרוגינוס:
מתני' זה מגלח נזיר שלם כו' דברי ר' מאיר. ר''מ לטעמיה דס''ל תפוס לשון ראשון וכי אמר הרי עלי לגלח תגלחת שלימה קאמר וכי הדר קאמר חצי נזיר לאו כל כמיניה למיהדר ביה אפילו תוך כדי דיבור ורבנן סברי נדר ופתחו עמו הוא והוי כאומר חצי קרבנות של נזיר עלי שאינו חייב אלא החצי והלכה כחכמים:
משנה: הֲרֵינִי נָזִיר כְּשֶׁיְהֵא לִי בֶן וְנוֹלַד לוֹ בֵן הֲרֵי זֶה נָזִיר. בַּת טוּמְטוּם וְאַנְדְרוֹגֵינוֹס אֵינוֹ נָזִיר. אִם אָמַר כְּשֶׁאֶרְאֶה לִי וְולָד אֲפִילוּ נוֹלַד לוֹ בַת טוּמְטוּם וְאַנְדְרוֹגֵינוֹס הֲרֵי זֶה נָזִיר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ולד. מקרי אפי' נקבה וטומטום ואנדרוגינס בכלל:
מתני' ונולד לו בן ה''ז נזיר. דבלשון בני אדם לא מיקרי בן אלא זכר ולא נקבה וטומטום ואנדרוגינוס:
מתני' זה מגלח נזיר שלם כו' דברי ר' מאיר. ר''מ לטעמיה דס''ל תפוס לשון ראשון וכי אמר הרי עלי לגלח תגלחת שלימה קאמר וכי הדר קאמר חצי נזיר לאו כל כמיניה למיהדר ביה אפילו תוך כדי דיבור ורבנן סברי נדר ופתחו עמו הוא והוי כאומר חצי קרבנות של נזיר עלי שאינו חייב אלא החצי והלכה כחכמים:
הלכה: הֲרֵי עָלַי לְגַלַּח חֲצִי נָזִיר כול'. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן וְרַב חִסְדָּא תְּרַוֵּיהוֹן אָֽמְרִין. בִּסְתָם חֲלוּקִין. מַה מְקַייְמִין. אַם בְּאוֹמֵר. כָּל חֲצִי רֹאשׁ. כָּל עַמָּא מוֹדוֹי שֶׁהוּא מְגַלֵּחַ נָזִיר שָׁלַם. אַם בְּאוֹמֵר. חֲצִי חוֹבָה. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהוּא מְגַלֵּחַ חֲצִי נָזִיר. אָלָּא כֵּן אֲנָן קַייְמִין בְּאוֹמֵר. חֲצִי. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר בְּאוֹמֵר. חֲצִי רֹאשׁ. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין. בָּאוֹמֵר חֲצִי חוֹבָה. אָמַר רִבִּי יוּדָן. אַשְׁכַּח אָמַר קַלָּת וְחוּמְרָת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר דּוּ אָמַר. חֲצִי רֹאשׁ. מֵבִיא קָרְבָּן אֶחָד. שֶׁכֵּן הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עָלָיו קָרְבָּן שָׁלֵם. עַל דַּעְתּוֹן דְּרַבָּנִין דְּאִינּוּן אָֽמְרִין. חֲצִי חוֹבָה. מֵבִיא קָרְבָּן וּמֶחֱצָה חֲצִי חוֹבַת יָחִיד.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מביא קרבן ומחצה חצי חובת יחיד. כלומר זה הנזיר צריך להביא קרבן שלם שהרי אינו יוצא בחצי נדבתו של זה כיון שאינו קרבן שלם וזה הנודר צריך להביא חצי חובת יחיד של זה שקבל עליו ונמצא מביאין קרבן ומחצה בין שניהם:
ע''ד דרבנן. אבל לרבנן דסברי חצי חובה הוא דאמר ולא קבל עליו הנודר אלא חצי קרבן הנזיר:
שכן הנזיר מגלח עליו קרבן שלם. שכן יוצא זה הנזיר בקרבן שלם שקבל עליו זה הנודר בשבילו ואינו צריך יותר:
מביא קרבן אחד. כלומר בקרבן אחד שמחויב הנזיר יוצא זה:
אשכח אמר קלת וחומרת. נמצאת למד קולא וחומרא קולא אליבא דר''מ וחומרא אליבא דרבנן וכלומר דאע''ג דחזינן בפלוגתייהו ר''מ מחמיר וחכמים מקילין מ''מ מצינו לפעמים איפכא דודאי אם שנים אמרו הרי עלי לגלח חצי בזה ר''מ מחמיר וחכמים מקילין אלא שאם אחד לבד אמר הרי עלי לגלח חצי בזה הוי קולא לר''מ דאמר חצי הראש הוא וא''כ מביא קרבן שלם בשביל זה:
מה. דמה אנן מקיימין המתני' אם באומר כל חצי ראש כלומר שפירש החצי על ראש הנזיר ואמר חצי גילוח הנזיר עלי כ''ע מודים שהוא מביא כל הקרבנות משלם דלא אשכחן נזירות לפלגא ואם באומר חצי חובה של קרבן נזיר עלי כ''ע מודים שהוא מביא חצי קרבנות הנזיר דבקרבנות שייך שפיר החצי אלא ע''כ כן אנן קיימין באומר חצי סתם ופליגי ר''מ ורבנן במה היתה כוונתו לר''מ כאומר חצי הראש והלכך מגלח נזיר שלם ולחכמים כאומר חצי חובה:
גמ' בסתם חלוקין שאמר הרי עלי חצי נזיר סתם ולא פירש מה החצי:
רִבִִּי מָנָא בָּעֵי קוֹמֵי רִבִּי יוּדָן. אָמַר. הֲרֵי עָלַי קָרְבַּן נָזִיר. וְעָתִיד לִיזוֹר בְּשָׁעָה שָׁנָּזַר 8a סְתָם. מְגַלֵּח בֵּין נָזִיר שֶׁכְּבָר נָזִיר בֵּין נָזִיר שֶׁעָתִיד לִיזוֹר. פֵּירַשׁ. ייָבֹא כְהָדָא. רִבִּי לֵוִי בֶן חַייָתָה בָעֵי. כָּתַב לָהּ. דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בְנִכְסַיִיךְ הָעֲתִידִין לִיפּוֹל לָךְ. מָה הֵן. וְיֵשׁ אָדָם מַתְנֶה עַל דָּבָר שֶׁלֹּא בָא לָעוֹלָם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
פירש. אם אמר בפירוש בשעת הקביעות בשביל נזיר שעתיד ליזור מאי וקאמר הש''ס דאתיא כהדא דבעי רבי לוי. בפרק הכותב גבי המתנה על נכסי אשתו וא''ל דו''ד אין לי בנכסייך ואם כתב לה כן אחר שנשאת ופורש בנכסייך העתידין ליפול ליך מאי אם מהני ופשטינן לה התם ויש אדם מתנה על דבר שלא בא לעולם ולא מהני סילוקו להתנות בדבר שאינו בעולם כ''א דוקא בעודה ארוסה הוא דמהני כמפורש שם וה''נ אם פירש בהדיא לקבוע בשביל דבר שלא בעולם לאו כלום הוא:
מגלח. הוא בין בשביל שנזיר מכבר ובין בשביל נזיר שעתיד ליזור כדאמרינן לעיל דמסיק אדעתיה אי משכחנא למי שהוא נזיר אביא קרבנותיו:
אמר הרי עלי קרבן נזיר בשעה שנזר סתם. כלומר הא ודאי פשיטא לן אם קבע קרבן בשביל נזיר אחר סתם שלא פירש שעתיד ליזור אח''כ:
הלכה: הִפִּילָה אִשְׁתּוֹ אֵינוֹ נָזִיר כול'. וְחָשׁ לוֹמַר שֶׁמָּא בֶּן קַייָמָה הוּא. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דְּרִבִּי יוּדָה הִיא. דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר. סְפֵק נְזִירוּת מוּתָּר. אָמַר לֵיהּ. לֹא אָמַר רִבִּי יוּדָה אֶלָּא לְבַסּוֹף. אֲבָל לְכַתְּחִילָּה אוֹף רִבִּי יוּדָה מוֹדֵיי. אֵי זֶהוּ בַּתְּחִילָּה וְאֵי זֶהוּ בַסּוֹף. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי. אֵינִי יוֹדֵעַ אִם נָזַרְתִּי וְאִם לֹא נָזַרְתִּי. אָהֵן הוּא בַּתְּחִילָּה. אִם מ̇ וְאִם נֹ. אָהֵן הוּא בַּסּוֹף. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן אָמַר. אִיתְפַּלְּגוֹן רִבִּי חִייָה בַּר בָּא וְרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי. אֵינִי יוֹדֵעַ אִם נָזַרְתִּי וְאִם לֹא נָזַרְתִּי. אָהֵן הוּא בַּתְּחִילָּה. אִם מ̇ וְאִם נֹ. הָהֵנּוּ בַּסּוֹף. מַה פְלִיגִין. אִם אַחַת אִם שְׁתַּיִם. רִבִּי חִייָה בַּר בָּא עֲבַד לֵיהּ כְּבַסּוֹף. רִבִּי שְׁמוּאֵל עֲבַד לֵיהּ כְּבַתְּחִילָּה. רִבִּי מָנָא. אִם אַחַת אִם שְׁתַּיִם צְרִיכָה לְרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. הוּא כְּבַתְּחִילָּה הוּא כְּבַסּוּף.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הוא כבתחילה הוא כבסוף. כלומר דאפשר לדמות לה לכבתחילה כדאמרן ואפשר נמי לדמות לכבסוף דהא עכ''פ נזיר אחת הוא והשניה הוי ספק אם יהיה עוד נזיר והוי כמו מ' או נ':
ר' מנא. קאמר דאם הוא מסופק אם אחת או שתים צריכה לר' שמואל מיבעיא ליה דהוא גופיה ספוקי מספקא ליה למאי מדמינן לה:
מה פליגין. באם מסופק הוא אם אחת נזר ואם שתים דר' חייא מדמי לה כבסוף שהרי אחת הוא נזיר ודאי ועל השניה קאמר ר' יהודה דדנין אותו להקל ור' שמואל מדמי לה כבתחילה דהואיל והשני' נזירות בפני עצמה היא הוי ליה כמסופק אם נזר כלל או לא:
איתפלגון ר' חייה בר בא ור' שמואל בר רב יצחק. בהא דלקמן וכ''ע ר' חייא ור' שמואל מודים בהא דאמרן דזהו בתחילה וזהו בסוף:
אם מ' ואם נ' אהן בסוף. ואם הוא מסופק אם ארבעים יום או נ' נזר כלומר אם הרבה ואם מעט זהו בסוף ובהא ר' יהודה אמר להקל וחפשת את המועט:
אמר רבי שמואל בר רב יצחק איני יודע אם נזרתי ואם לא נזרתי אהן הוא בתחלה. דאם הוא מסופק אם נזר אם לא זהו בתחלה ואפי' ר' יהודה מודה דמחמרינן ביה להיות עכ''פ נזיר אחת. ול''ג הכא כ''ע מודיי ואגב שטפא דלקמן הוא:
א''ל ר''ל גרסינן לא אמר ר' יהודה אלא בסוף. כדמפרש לקמיה אבל בתחילה אף ר' יהודה מודה ומתני' בתחילה הוא:
דאמר ספק נזירות מותר. כדקתני בתוספתא דפרקין בהדיא ר' יהודה פוטר ששגגת נזירות מותרת:
גמ' וחש לומר שמא בן קיימא הוא. אמאי אינו נזיר ניחוש לחומרא שמא בן קיימא הוא:
גמ' בת לא כלום. כלומר פשיטא דאינו נזיר דהא בן קאמר ולא צריכה לאשמעינן אלא אגב טומטום ואנדרוגינס נקטה דצריכה היא ולאשמעינן שאינו נזיר כלל ואפילו לרבי שמעון דאמר במתניתין דלקמן ספק נזירות להחמיר דוקא אם ספק בן קיימא או לא הוא דקאמר אבל טומטום ואנדרוגינס לא שלא היה דעתו אלא לבן ודאי:
משנה: הִפִּילָה אִשְׁתּוֹ אֵינוֹ נָזִיר. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר יֹאמַר אִם הָיָה בֶּן קַייָמָא הֲרֵינִי נְזִיר חוֹבָה וְאִם לָאו הֲרֵינִי נְזִיר נְדָבָה. חָֽזְרָה וְיָֽלְדָה הֲרֵי זֶה נָזִיר. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר יֹאמַר אִם הָרִאשׁוֹן בֶּן קַייָמָא הָרִאשׁוֹנָה חוֹבָה וְזוֹ נְדָבָה וְאִם לָאו הָרִאשׁוֹנָה נְדָבָה וְזוֹ חוֹבָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
חזרה וילדה ה''ז נזיר שהרי לא נהג נזירות מחמת הנפל ועכשיו שילדה ולד של קיימא חלה נזירות ולדברי ר''ש צריך לחזור ולהתנות דשמא הראשון היה ולד של קיימא:
ר' שמעון. סבר ספק נזירות להחמיר הלכך צריך להיות נזיר מספק ומתנה ואומר אם בן קיימא הוא הריני נזיר חובה ואם לאו הריני נזיר נדבה ומגלח ומביא קרבנותיו לסוף שלשים יום ובלא תנאי לא היה יכול להביא קרבן מספק ואין הלכה כר''ש:
מתני' הפילה אשתו. ולא ידע אי בר קיימא הוא אי נפל הוא אינו נזיר ומפרש בגמרא דמתני' ר' יהודה היא דאמר לא מחית איניש נפשיה לספיקא וכי אמר כשיהיה לי ולד על ולד ודאי קאמר:
הלכה: הֲרֵינִי נָזִיר כְּשֶׁיְהֵא לִי בֶן כול'. 8b בַּת לֹא כְּלוּם. טוּמְטוּם וְאנְדְרוֹגֵינוֹס צְרִיכָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הוא כבתחילה הוא כבסוף. כלומר דאפשר לדמות לה לכבתחילה כדאמרן ואפשר נמי לדמות לכבסוף דהא עכ''פ נזיר אחת הוא והשניה הוי ספק אם יהיה עוד נזיר והוי כמו מ' או נ':
ר' מנא. קאמר דאם הוא מסופק אם אחת או שתים צריכה לר' שמואל מיבעיא ליה דהוא גופיה ספוקי מספקא ליה למאי מדמינן לה:
מה פליגין. באם מסופק הוא אם אחת נזר ואם שתים דר' חייא מדמי לה כבסוף שהרי אחת הוא נזיר ודאי ועל השניה קאמר ר' יהודה דדנין אותו להקל ור' שמואל מדמי לה כבתחילה דהואיל והשני' נזירות בפני עצמה היא הוי ליה כמסופק אם נזר כלל או לא:
איתפלגון ר' חייה בר בא ור' שמואל בר רב יצחק. בהא דלקמן וכ''ע ר' חייא ור' שמואל מודים בהא דאמרן דזהו בתחילה וזהו בסוף:
אם מ' ואם נ' אהן בסוף. ואם הוא מסופק אם ארבעים יום או נ' נזר כלומר אם הרבה ואם מעט זהו בסוף ובהא ר' יהודה אמר להקל וחפשת את המועט:
אמר רבי שמואל בר רב יצחק איני יודע אם נזרתי ואם לא נזרתי אהן הוא בתחלה. דאם הוא מסופק אם נזר אם לא זהו בתחלה ואפי' ר' יהודה מודה דמחמרינן ביה להיות עכ''פ נזיר אחת. ול''ג הכא כ''ע מודיי ואגב שטפא דלקמן הוא:
א''ל ר''ל גרסינן לא אמר ר' יהודה אלא בסוף. כדמפרש לקמיה אבל בתחילה אף ר' יהודה מודה ומתני' בתחילה הוא:
דאמר ספק נזירות מותר. כדקתני בתוספתא דפרקין בהדיא ר' יהודה פוטר ששגגת נזירות מותרת:
גמ' וחש לומר שמא בן קיימא הוא. אמאי אינו נזיר ניחוש לחומרא שמא בן קיימא הוא:
גמ' בת לא כלום. כלומר פשיטא דאינו נזיר דהא בן קאמר ולא צריכה לאשמעינן אלא אגב טומטום ואנדרוגינס נקטה דצריכה היא ולאשמעינן שאינו נזיר כלל ואפילו לרבי שמעון דאמר במתניתין דלקמן ספק נזירות להחמיר דוקא אם ספק בן קיימא או לא הוא דקאמר אבל טומטום ואנדרוגינס לא שלא היה דעתו אלא לבן ודאי:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source