Nazir
Daf 5b
הלכה: הֲרֵינִי נָזִיר מִן הַגְּרוֹגְרוֹת כול'. 5b אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. טַעֲמָא דְבֵית שַׁמַּי מִשּׁוּם שֶׁהוֹצִיא נְזִירוּת מִפִּיו. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. מִשּׁוּם כִּינּוּיֵי כִינּוּיִין. אָמַר רִבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי. קִרְייָא מְסַיֵּיעַ לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. כֹּה אָמַר י֨י כַּאֲשֶׁר יִמָּצֵא הַתִּירוֹשׁ בָּאֶשְׁכּוֹל וגו'. תּוֹרָה קָרָאת לָאֶשְׁכּוֹל תִּירוֹשׁ. וּבְנֵי אָדָם קוֹרִין לַגְּרוֹגֶרֶת תִּירוֹשׁ. מִשּׁוּם כִּינּוּיֵי כִינּוּיִין. מַה נְפַק מִבֵּינֵיהוֹן. אָמַר. הֲרֵינִי נָזִיר מִן הַגְּרוֹגְרוֹת וּמִן הַדְּבֵילָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן נָזִיר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אֵינוֹ נָזִיר. הֲרֵינִי נָזִיר מִן הַכִּכָּר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן נָזִיר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אֵינוֹ נָזִיר. מִן הַכִּכָּר. לֹא אָמַר כְּלוּם. רִבִּי עוּקְבָא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. חֲרֵי עָלַי מִנְחָה מִן הַשְּׂעוֹרִין. יָבִיא מִן הַחִיטִּים. וָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. שֶׁהוֹצִיא מִנְחָה מִתּוֹךְ פִּיו. וָכָא הוּא אָמַר אָכֵן. אִית לֵיהּ הָכֵין וְאִית לֵיהּ הָכֵין. אִית לֵיהּ מִשּׁוּם שֶׁהוֹצִיא נְזִירוּת מִפִּיו. וְאִית לֵיהּ מִשּׁוּם כִּינּוּיֵי כִינּוּיִין. תֵּדַע לָךְ שֶׁהוּא כֵן. דְּתַנִּינָן. אָמַר. אָֽמְרָה פָרָה זוֹ. כּלוּם אָֽמְרָת. לֹא מִשּׁוּם שֶׁהוֹצִיא נְזִירוּת מִתּוֹךְ פִּיו. וָכָא. מִשּׁוּם שֶׁהוֹצִיא נְזִירוּת מִתּוֹךְ פִּיו.
Traduction
G. R. Yohanan dit: selon l’école de Shammaï, un tel homme est engagé au Naziréat, parce qu’il a énoncé l’engagement de sa propre bouche (sans pouvoir y revenir). R. Simon b. Lakish dit: c’est à titre de dérivé d’une dénomination (applicable aux figues). En effet, dit R. Juda b. Pazi, un verset confirme cet avis de R. Simon b. Lakish, en disant (Is 65, 8): Voici ce qu’a proclamé l’Eternel, comme le moût se trouve dans la grappe de raisin, etc.…, donc, la Bible donne au jus de la grappe (avant d’être exprimé) le nom de moût, et les hommes donnent ce nom même aux figues sèches, à titre de dérivé d’une dénomination de vœu d’abstinence. Entre ces deux explications (qui aboutissement au même résultat), il y a une différence pratique pour le cas où l’auteur du vœu, après avoir dit ''vouloir être Nazir'', est consulté sur ces intentions et explique n’avoir en vue que l’abstention des figues sèches: alors, selon l’explication de R. Yohanan, l’école de Shammaï astreint un tel homme au Naziréat (en raison de la première affirmation faite, seule valable, de vouloir être Nazir); selon R. Simon b. Lakish, au contraire, même l’école de Shammaï dispense en ce cas du Naziréat (l’explication finale l’emporte, comme il s’agit que d’un dérivé de dénomination). De même, si quelqu’un, après avoir dit ''vouloir être Nazir'', ajoute (sur les explications demandées) qu’il entend s’abstenir ''de miche de pain'', il sera astreint au Naziréat, selon l’explication de R. Yohanan; mais, selon R. Simon b. Lakish, il ne le sera pas, car cette dérivation de dénomination n’implique nul interdit de vin. R. Ouqba demande devant R. Mena: Est-ce que R. Simon b. Lakish ne se contredit pas? Il est enseigné ailleurs (38)(Menahot 12, 3).: ‘Si quelqu’un prend sur lui d’apporter une offrande de farine d’orge (laquelle ne peut pas servir à une telle offrande volontaire), il devra l’offrir en employant du froment''. Or, R. Abahou dit au nom de R. Simon b. Lakish: cette obligation provient de ce que l’énoncé contient le terme d’ ''offrande de farine''; comment donc se fait-il qu’ici il attribue à l’école de Shammaï une autre raison justifiant le Naziréat, savoir qu’il s’agit d’un dérivé de dénomination? C’est que R. Simon b. Lakish admet tout à tour les 2 motifs: pour la Mishna précitée, il admet le motif d’avoir prononcé ladite formule de vœu d’offrande, tandis qu’ici le motif à invoquer est celui d’être dérivé de la dénomination d’engagement. La preuve que c’est bien ainsi (et lorsque le dernier motif n’est pas applicable, on a recours au précédent), c’est qu’il est dit plus loin (1,2): Si quelqu’un (voyant sa vache couchée, qui ne peut pas se lever) s’écrie: ''cette vache se dit en elle-même sans doute être plutôt Nazir que de se lever'', il en résulte pour lui ''l’engagement du Naziréat''. Or, on ne saurait dire de la vache ''qu’elle a dit'': c’est donc parce que l’homme en question a énoncé l’expression du Naziréat qu’il y est engagé; il en sera de même ici, et le Naziréat sera applicable.
Pnei Moshe non traduit
גמ' משום שהוציא נזירות מפיו. ותו לא מצי הדר ביה כדפרישית במתני':
משום כינוי כינויין. דלא יהא גרוגרות ודבילה דקאמר אלא ככינוי כינויין לנזירות דאמרי ב''ש בפרקין דלעיל כינוי כינויין אסורין ובתוספתא ריש פ''ב גריס הכי בהדיא ב''ש אומרין כינוי כינויין אסורין כיצד אמר הריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבילה כלומר דודאי ליוצא מן הגפן נתכוין וגרוגרות ודבילה לכינוי הוא דקאמר:
קרייא מסייע לר''ל. דכמו שמצינו שהמקרא קורא לאשכול תירוש אע''פ שעדיין באשכול הוא קורא אותו תירוש לכינוי וכן בני אדם קורין גרוגרות תירוש ומשום כינוי כינויין. א''נ דדרך קושיא הוא על דקאמר מסייע לר''ל והא תורה קורא לאשכול תירוש ומה ראיה היא זה למה שקורין לגרוגרות תירוש ומשני משום כינוי כינויין:
מה נפק מביניהון. מטעמייהו דר' יוחנן ור''ל:
אמר הריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבילה. כלו' כששואלין אותו למאי נתכונת והוא אומר שדעתו היה לגרוגרות ולדבילה ולא נתכוין אלא לאסור מהן דלטעמיה דרבי יוחנן הוי נזיר לבית שמאי דכיון שאמר כבר הריני נזיר אין בדבריו אחרונים כלום דלחזור הוא נתכוין ולשאול על נזירותו ולא מצי הדר ביה:
על דעתיה דר''ל. דקסבר טעמייהו דב''ש משום כינוי שהוא מכנה ליין בשם גרוגרות ודבילה והכא כיון שגילה דעתו ואמר דלשם גרוגרות ודבילה עצמן נתכוין לא הוי נזיר:
הריני נזיר מן הככר. נמי איכא בינייהו אליבא דב''ש לרבי יוחנן נזיר הוא הואיל ובתחלת דבריו אמר הריני נזיר ולר''ל דקסבר משום כינוי מן הככר לא אמר כלום דאפילו לכינוי כינויין לא נחשב ולא הוי נזיר:
דתנינן תמן. במנחות הרי עלי מנחה מן השעורין ואין מנחת נדבה באה שעורין יביא מן החטין ומוקמינן לה התם כב''ש דאמרי תפוס לשון ראשון וכדמפרש ר''ל טעמא לפי שהוציא מנחה מתוך פיו ונתחייב במנחה הוגנת וכי הדר ואמר מן השעורין למיהדר הוא דבעי ולא מצי הדר ביה וקשיא דר''ל אדר''ל דהתם קאמר משום שהוציא מנחה מתוך פיו והכא הוא אומר אכין דטעמייהו דב''ש משום כינוי כינויין ולא משום שהוציא נזירות מתוך פיו:
אית ליה הכין. לר''ל אית ליה לתרווייהו משום שהוציא נזירות מתוך פיו ומשום כינוי כינויין והא דקאמר הכא טעמא משום כינויי כינויין ה''ק דלא צריכת להאי טעמא דבלאו הכי משום כינוי כינויין איכא:
תדע לך שהוא כן. דבעלמא היכא דליכא משום כינויי כינויין אית ליה טעמא משום שהוציא נזירות מתוך פיו:
דתנינן. במתני' דלקמן אמר אמרה פרה זו הריני נזירה וכו' הרי זה נזיר כלום אמרה אמרת וכי תאמר התם דאמרה פרה הריני נזירה אלא ודאי טעמא משום שהוא הוציא נזירות מתוך פיו וכא נמי אית ליה גם להאי טעמא:
כָּל הַלְּשׁוֹנוֹת מְשַׁמְּשִׁין לְשׁוֹן נְזִירוּת חוּץ מִלְּשׁוֹן קָרְבָּן. כָּל הַלְּשׁוֹנוֹת מְשַׁמְּשִׁין לְשׁוֹן קָרְבָּן חוּץ מִלְּשׁוֹן נְזִירוּת. אָמַר לָאֶשְׁכֹּל. [כָּלוּי] אֲנִי מִמְּךָ. פָּרוּשׁ אֲנִי מִמְּךָ. מָנוּעַ אֲנִי מִמֶּנּוּ. הֲרֵינִי נָזִיר מִמֶּנּוּ. הֲרֵי זֶה נָזִיר. הֲרֵי עָלַי קָרְבָּן. לֹא אֲסָרוֹ עָלָיו אֶלָּא לְשֵׁם קָרְבָּן. אָמַר לַכִּכָּר. כָּלוּי אֲנִי מִמֶּנּוּ. פָּרוּשׁ אֲנִי מִמֶּנּוּ. מָנוּעַ אֲנִי מִמֶנּוּ. הֲרֵי הוּא עָלַי קָרְבָּן. לֹא אֲסָרוֹ עָלָיו אֶלָּא לְשֵׁם קָרְבָּן. הֲרֵינִי נָזִיר מִמֶּנּוּ. הֲרֵי הוּא נָזִיר. אָהֵן מָנוּעִ מְשַׁמֵּשׁ לְשׁוֹן נְזִירוּת וּלְשׁוֹן קָרְבָּן. אָהֵן אֶשְׁכּוֹל אִית בֵּיהּ נְזִירוּת וְאִית בֵּיהּ קָרְבָּן. אָמַר לָאֶשְׁכּוֹל. כָּלוּי אֲנִי מִמֶּנּוּ. בָּא לְאוֹכְלוֹ אָמַר לוֹ. לְדָמִים קָדוֹשׁ. פריו וּבָא לְאוֹכְלוֹ אָמַר לוֹ. לֹא נָזִיר אַתָּה.
Traduction
Toutes les explications peuvent servir pour comporter l’idée d’engagement au Naziréat, sauf si l’on s’est servi du terme ''sacrifice'' inapplicable au Naziréat. De même, à l’inverse, toutes les expression peuvent servir à engager quelqu’un d’offrir un sacrifice, sauf le terme Nazir (inapplicable à un vœu d’offre). Si quelqu’un dit donc d’une grappe de raisin ''que je sois enfermé par rapport à toi'' (en forme d’abstention), ou ''séparé de toi'', ou ''privé de toi'', puis finalement ''que je sois Nazir par rapport à lui'', il y aura engagement au Naziréat; mais s’il a dit: ''je prends sur moi de l’offrir en sacrifice'', l’objet visé (la grappe) sera seulement interdit à tire de sacrifice (39)Ce sera l'expression d'un simple vœu d'offre, sans référence au Naziréat.. De même (à l’inverse), si quelqu’un a dit d’une miche de pain ''que je sois enfermé par rapport à elle'' (comme consacrée), ou ''que je sois séparé d’elle'', ou ''que je sois privé d’elle'', puis finalement ''je prends sur moi de l’offrir en sacrifice'', l’objet visé (le pain) sera seulement interdit à titre de sacrifice (40)Sans appliquer le Naziréat.; mais s’il a dit: ''je me considère comme engagé de m’en abstenir, Nazir'', l’homme sera Nazir. Donc, l’expression ''je veux être privé'' sert à double fin, tantôt au Naziréat, tantôt à l’obligation du sacrifice; et si l’on dit: ''par cette grappe'', on entend par là aussi soit le Naziréat, soit le sacrifice (41)En tenant compte de l'alternative de l'une ou l'autre de ces conséquences.. Ainsi, lorsqu’après avoir dit de la grappe ''que je sois enfermé par rapport à toi'' le même homme veut se mettre à en manger, on lui dira que la valeur est sacrée (devra d’abord être rachetée), et si après l’avoir rachetée il veut la manger, on lui dira: N’es-tu pas engagé au Naziréat pour ce fait (ce dernier interdit lui est en réalité applicable, par l’expression ''enfermé pour toi'').
Pnei Moshe non traduit
כל הלשונות משמשין לשון נזירות. כדמפרש לקמיה וכולן משום נזירות ומשום קרבן שייכא בהו והכל הולך אחר החתום אם אמר א' מן הלשונות הללו ואמר הריני נזיר ה''ז נזיר ואם אמר הרי עלי קרבן ה''ז נדר:
חוץ מלשון קרבן. דלא שייכא בנזירות וכן איפכא דלא שייכא לשון נזירות בנדר ואם אמר מתחילה הרי עלי קרבן תו לא חיילא עליה משום נזירות וכן אם אמר הריני נזיר תו לא חיילא עליה משום קרבן:
אהן מנוע. זה לשון מנוע משמש לשתי הלשונות והילכך אזלינן בתר אסוקי מילתיה אם לקרבן או לנזיר וחדא מינייהו נקט וה''ה לאינך:
אהן אשכול אית ביה נזירות ואית ביה קרבן. ונפקא מינה אם לא אסיק למילתיה למאי הוא דנתכוין מטילין אותו לחומרא דתרווייהו כדמפרש ואזיל אם אמר על אשכול כלוי אני ממנו ואם בא לאכלו אומרים לו לדמים הוא קדוש כלומר דסובל בו נמי קדושת דמים וחל עליו איסור וצריך לפדותו:
פדיו. פדאוהו ובא לאוכלו אומרים לו לא נזיר אתה דשייך ביה גם איסור נזירות וכשאמר כלוי אני ממנו לשם נזירות נתכוין והוי נזיר:
Nazir
Daf 6a
משנה: אָמַר אָֽמְרָה פָרָה זוֹ הֲרֵינִי נְזִירָה אִם עוֹמֶדֶת אֲנִי. אָמַר הַדֶּלֶת הַזֶּה הֲרֵינִי נָזִיר אִם נִפְתָּח אֲנִי. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים נָזִיר וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אֵינוֹ נָזִיר. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה אַף כְּשֶׁאָֽמְרוּ בֵית שַׁמַּאי לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא בְאוֹמֵר הֲרֵי פָרָה זוֹ קָרְבָּן אִם עוֹמֶדֶת הִיא.
Traduction
Si quelqu’un (voyant sa vache couchée, qui ne veut pas se lever) s’écrie: ''cette vache se dit sans doute en elle-même qu’elle sera plutôt Nazir que de se lever'' (tandis qu’il pense, à l’opposé, faire ce vœu pour lui), ou bien (lorsqu’en ne pouvant pas ouvrir une porte close quelqu’un dit: ''cette porte fait sans doute vœu en elle-même d’être plutôt Nazir que de s’ouvrir'' (tandis que lui songe à faire un tel vœu si elle ne s’ouvre pas), puis la vache se lève, ou la porte s’ouvre, sans le fait de cet homme, l’école de Shammaï le force à être Nazir; l’école de Hillel l’en dispense. Toutefois, ajoute R. Juda, même l’avis exprimé par l’école de Shammaï n’est applicable qu’à celui qui aura dit: ''je m’interdis cette vache comme un sacrifice si elle ne se lève pas''.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אמר אמרה פרה זו הריני נזירה אם עומדת אני. בבבלי מפרש לה הכי מי שהיתה פרתו רבוצה ואינה רוצה לעמוד ואמר פרה זו כסבורה היא שלא תעמוד ואומרת בלבה הריני נזירה אם עומדת אני ואני אומר הריני נזיר ממנה אם לא תעמוד וכן דלת נעולה שאינה יכולה להפתח ואמר סבורה דלת זו שלא אפתחנה ואומרת הריני נזירה אם נפתחת אני (וכתב הרמב''ם בפי' המשנה זה הלשון על דרך העברה כמו שאומרים בני אדם בזמנינו זה בשביל הרבה מן הגולמים כשקשה עליו המלאכה בהם אומר נשבר זה הדבר שהוא לא יתפעל) ואני אומר הר''נ ממנה אם לא תפתח ואח''כ עמדה פרה זו מאליה או שהעמידוה אחרים ולא העמידה הוא וכן הדלת נפתחה מאליה או בא אחר ופתחה ולא פתחה הוא:
ב''ש אומרים נזיר. דאזלי לטעמייהו דאמרי בנודר מן הגרוגרות ומן הדבילה שהוא נזיר אע''פ שאין נזירות מהן וה''נ אע''פ שאין נזירות מן הבהמה ומן הדלת ה''ז נזיר ואע''פ שהבהמה עמדה והדלת נפתחה לא היתה דעתו אלא שיעמידנה או שיפתחנה בעצמו:
וב''ה אומרים. לדבריהם דב''ש לדידן אפילו אם לא עמדה כלל לא הוי נזיר מפני שנדר שלא כדרך הנודרים שאין נזירות מן הבהמה ומן הדלת אלא לדידכו דאמריתו שאין אדם מוציא דבריו לבטלה וכי אמר הריני לזיר אדעתא דליהוי נזיר קאמר אודו לן מיהת היכא שעמדה מאליה או אחרים העמידוה דלא הוי נזיר שהרי הוא אמר אם לא תעמוד והרי עמדה:
אמר רבי יהודה. לא נחלקו ב''ש וב''ה לענין נזירות דלא הוי נזיר לא נחלקו אלא באומר בלבי היה שתהיה בהמה זו קרבן בשעה שאמרתי שאהיה נזיר ממנה אם לא תעמוד דב''ש סברי הואיל ולא העמידה הוא הוי קרבן וב''ה סברי הואיל ועמדה אינה קרבן וכ' הרמב''ם בפי' המשנה וכמו כן דמי הדלת יהיו קרבן:
כָּל הַלְּשׁוֹנוֹת מְשַׁמְּשִׁין לְשׁוֹן חִילּוּל חוּץ מִלְּשׁוֹן תְּמוּרָה. כָּל הַלְּשׁוֹנוֹת מְשַׁמְּשִׁין לְשׁוֹן תְּמוּרָה חוּץ מִלְּשׁוֹן חִילּוּל. אָמַר לְקָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ. הֲרֵי זֶה תַּחַת זֶה. תְּמוּרַת זוֹ. חֲלִיפֵי זוֹ. הֲרֵי זוֹ תְּמוּרָה. זוֹ מְחוּלֶּלֶת עַל זוֹ. אֵינָהּ תְּמוּרָה. אָמַר לְקָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת. הֲרֵי זוֹ תַּחַת זוֹ. חֲלִיפֵי זוֹ. נִתְפְּשָׂה בְדָמִים. תְּמוּרַת זוֹ. לֹא נִתְפְּסָה בְדָמִים. תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. חֲלִיפֵּי זוֹ. תְּמוּרַת זוֹ. לֹא אָמַר כְּלוּם. אָהֵן מְשַׁמֵּשׁ לְשׁוֹן חִילּוּל וּלְשׁוֹן תְּמוּרָה. 6a אִילֵּין קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ אִית בָּהוּ חִילּוּל וְאִית בָּהוּ תְּמוּרָה. קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת שֶׁקָּדַם הֶקְדֵּשָׁן אֶת מוּמָן הֲרֵי זוֹ תַּחַת זוֹ. בָּא לְהַקְרִיב תְּמִימָה אוֹמְרִים לוֹ. לְדָמִים קָֽדְשָׁה. בָּא לוֹכַל בַּעַל מוּם אוֹמְרִים לוֹ. לִתְמוּרָה קָֽדְשָׁה. וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קוֹדֶשׁ. אָמַר רִבִּי יִצְחָק בַּר לָֽעְזָר. מִכֵּיוָן שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁכָּל הַמֵּימַר לוֹקֶה אַף הוּא לֹא עָלַת עַל דַּעְתּוֹ לְהָמִיר.
Traduction
Toutes les expression peuvent être employées en vue du rachat (d’une sainteté convertie en profane), sauf le mot ''échange (42)Le rachat ne sera pas effectif par ce terme.''; et de même (par contre), toutes les expressions peuvent être employées pour exprimer l’échange, sauf le terme ''rendre profane'' (impropre pour effectuer l’échange). Si quelqu’un a dit, d’un animal qui est consacré à l’autel (43)V. (Temoura 5, 5).; ''ceci sera à la place de cela'', ce sera un échange légal; mais s’il a dit ''que ceci soit rendu profane à la place de cela'', l’échange proposé ne comptera pas (d’une part, l’animal sacré qui est sans défaut ne peut pas redevenir profane, et d’autre part il ne suffit pas de le déclarer profane pour opérer l’échange); de même, si quelqu’un a dit, d’un animal consacré aux besoins du culte (44)Littéralement: pour la réparation des endroits endommagés du Temple.: ''celui-ci sera au lieu de celui-là)'', ou ''à la place de celui-là'', le second animal sera pris comme équivalent consacré (et l’animal primitivement consacré devient profane); mais s’il a voulu opérer le rachat en disant: ''qu’il soit échangé'', le rachat ne sera pas admis, et par conséquent, l’animal proposé en substitution ne sera pas pris en consécration comme équivalent de valeur. Selon R. Oshia, on a enseigné (de plus) que l’expression ''à la place de'', comme celle d’ ''échange'' n’a aucun effet de consécration (pour l’animal que l’on se propose d’offrir aux besoins du culte). La même expression sert à exprimer, soit le mode de rendre profane, soit l’échange. Ainsi, pour l’animal consacré à l’autel, lesdites expressions servent, soit à le rendre profane, soit à opérer l’échange. Si, pour un animal consacré à l’autel, la consécration a précédé l’arrivée du défaut, et l’homme propose de mettre à la même place un autre animal, ce dernier sera admis. Lorsqu’ensuite il voudra offrir en sacrifice le second animal qui est sans défaut, on fera observer qu’à titre d’équivalence cet animal a déjà été consacré; s’il veut au contraire attendre et manger cet animal lorsqu’il aura un défaut (après rachat du montant), on lui dira que l’animal est désormais consacré aussi à titre d’échange, comme il est écrit (Lv 27, 10) Il sera, lui et son échange, consacré. R. Isaac b. R. Eléazar dit le contraire (le même terme ne sert pas aux deux fins, et l’animal ne sera pas tenu pour équivalent): comme on sait qu’en jouissant de ce qui est substitué on est passible de la pénalité des coups de lanière, il ne sera pas venu à l’idée de l’homme de substituer l’animal.
Pnei Moshe non traduit
כל הלשונות משמשין לשון חילול. לענין פדיון הקדש:
חוץ מלשון תמורה. שאינו נתפס הפדיון אם אמר זו תמורת זו וכן איפכא דלא שייכא לשון חילול בתמורה:
זו מחוללת על זו אינה תמורה. שאין בהמת הקדש תמימה יוצאה לחולין ותמורה נמי לא הוי דאין חילול לשון תמורה וכדתנן במתני' פ''ה דתמורה:
נתפשה בדמים. נתפסה בהמה האחרת בקדושת בדק הבית שהוא קדושת דמים משום דכל הני נמי לשון חילול הן ויצא ההקדש לחולין שקדשי בדק הבית נפדין אפילו תמימין:
תמורה זו. על קדשי בדק הבית לא נתפסה בדמים דאין תמורה לשון חילול ותמורה נמי לא הויא דאין קדשי בדק הבית עושין תמורה:
תני רבי הושעי'. ופליג על לשון חליפי דהוי כמו תמורה ובקדשי בדקי הבית לא אמר כלום:
אהן משמש. חוזר לפרש טעמא להא דאמרן מפני שכל אלו הלשונות משמשין לשניהם:
אילין קדשי מזבח אית בהו חילול ואית בהו תמורה. ומטילין אותו לחומרא כדמפרש ואזיל:
קדשי המזבח גרסינן. שקדם הקדשן את מומן ואמר על בהמה אחרת הרי זו תחת זו ודוקא קדם הקדשן את מומן אבל אם מומן קדם להקדשן לא חייל עלייה קדושת הגוף למזבח אלא קדושת דמים בעלמא כדתנן פ''י דחולין ופ''ב דבכורות:
בא להקריב תמימה. אם בא להקריב בהמה האחרת בעודה תמימה אומרין לו לדמים קדשה משום דהשתא שייכא נמי לשון חילול על אותן קדשי מזבח שהרי הוממו ונפדין וחלה קדושת דמים של זו על האחרת:
בא נוכל בעל מום. כלומר שרוצה להמתין עד שתומם זו ולפדותה ולאכלה:
אומרים לו לתמורה קדשה. שהרי קדשי מזבח היא וחל תמורה על זו שלשון תחת נמי תמורה הוא וצריך להקריבה בעודה תמימה וגם ליתן דמים לבדק הבית:
והיה וגו'. כדכתיב קרא:
אמר רבי יצחק בר''א. לא היא דבהא לא אמרינן הואיל ותחת משמש שתי לשונות דחיילא נמי תמורה עליה דמכיון שהוא יודע שכל המימר לוקה כדתנן בריש תמורה דכתיב לא יחליפנו ולא ימיר אף הוא לא עלת על דעתו להמיר אלא אמרינן לא נתכוין כי אם לשם חילול דשייכא בה דהא הקדש בעל מום היא ומסתמא לא עבר אלאו דלא ימיר:
כָּל הַלְּשׁוֹנוֹת מְשַׁמְּשִׁין לְשׁוֹן עֲרָכִין חוּץ מִלְּשׁוֹן דָּמִים. כָּל הַלְּשׁוֹנוֹת מְשַׁמְּשִׁין לְשׁוֹן דָּמִים חוּץ מִלְּשׁוֹן עֲרָכִין. אָמַר לְאָדָם. עִילּוּיִין עָלַי. סִידּוּרוֹ עָלַי. שׁוּמוֹ עָלַי. עֶרְכּוֹ עָלַי. נוֹתֵן אֶת עֶרְכּוֹ. דָּמָיו עָלַי. נוֹתֵן אֶת דָּמָיו. אָהֵן שׁוּם מְשַׁמֵּשׁ לְשׁוֹן עֲרָכִים וּלְשׁוֹן דָּמִים. אָהֵן אָדָם אִית בֵּיהּ עֲרָכִים וְאִית בֵּיהּ דָּמִים. אָמַר לְאָדָם. שׁוּמוֹ עָלַי. אִם הָיָה נָאֶה נוֹתֵן אֶת דָּמָיו. אִם הָיָה כָאוּר נוֹתֵן אֶת עֶרְכּוֹ.
Traduction
– Toutes les expressions peuvent servir à formuler l’estimation (45)Cf. Erakhim, 1, 1. fixe (dont on estime le montant au trésor sacré), sauf le terme ''valeur'' (relative); de même toutes les expressions qui peuvent servir à déterminer l’engagement pour la ''valeur'' ne servent pas à contracter l’engagement d’ ''estimation''. Ainsi, lorsque quelqu’un dit d’un homme ''je prends sur moi de payer sa valeur'', ou ''sa taxation'', ou ''son évaluation'', ou ''son estimation'', il devra donner son estimation (avec toutes ses conséquences); mais s’il a dit: ''je m’engage à payer son prix'', on ne sera tenu qu’à cela. L’expression ''par cette taxation'' sert à l’une des deux désignations, soit à l’estimation (fixe), soit au prix; l’expression ''par ce prix'' sert à désigner les deux sortes d’évaluation. Lorsqu’on dit d’un homme: ''j’assume de payer sa taxation'', au cas où c’est un bel homme, il faudra payer au trésor le prix (relatif et élevé); au cas où il s’agit au contraire d’un homme laid, il faudra verser le montant de l’estimation (fixe).
Pnei Moshe non traduit
כל הלשונות משמשין לשון ערכין וכו'. ערכין כמו שהוא קצוב בתורה דמים שמין אותו כעבד כמפורש בפרק קמא דערכין:
ערכו עלי. כלומר אם אמר שנתכוון באלו הלשונות לערכין נותן ערכו הקצוב לפי שניו ואם אמר לדמיו נתכוין נותן דמיו:
אהן. לשון שום משמש לשניהן וה''ה לאינך ואהן אדם כולל לשניהן ונתפס בו לשון ערכין ולשון דמים כפי מהי שהוא ומטילין אותו לחומרא כדמפרש ואזיל אם אמר על אדם שומו עלי ולא פירש למה נתכוין אם היה נאה אומרין לשם דמים נתכוין ונותן דמיו אם הן יותר מכדי ערכו הקצוב ואם היה כעור ואינו שוה כ''כ לדמים נותן ערכו הקצוב:
בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים. נָדוּר וְנָזוּר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. אֵינוֹ נָדוּר וְאֵינוֹ נָזוּר.
Traduction
Selon l’école de Shammaï, le vœu d’abstinence (énoncé dans notre Mishna) constitue: 1° un vœu (de se priver de figues); 2° un Naziréat (à titre d’engagement verbal); selon l’école de Hillel, au contraire, aucune de ces conditions n’est remplie, parce qu’en raison du sujet énoncé (les figues), il n’y a ni vœu, ni abstinence.
Pnei Moshe non traduit
ב''ש אומרים נדור ונזיר. לפרושי מתני' מהדר לב''ש נדור מן הגרוגרות ודבילה הוא ונזיר משום שהוציא בפה לשון נזירות ולב''ה לא אמר כלום לא לנדר ולא לנזיר משום דלא נדר כדרך הנודרין ואפי' מן הגרוגרות ודבילה אינו נדור:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source