Nazir
Daf 5a
משנה: 5a הֲרֵינִי נָזִיר מִיכָּן וְעַד מָקוֹם פְּלוֹנִי. אוֹמְדִין כַּמָּה יָמִים מִיכָּן וְעַד מָקוֹם פְּלוֹנִי. אִם פָּחוֹת מִשְּׁלשִׁים יוֹם נָזִיר שְׁלשִׁים יוֹם וְאִם לָאו נָזִיר כְּמִינְייַן הַיָּמִים. הֲרֵינִי נָזִיר כְּמִינְייַן יְמוֹת הַשָּׁנָה. מוֹנֶה נְזִירוּת כְּמִינְייַן יְמוֹת הַשָּׁנָה. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה מַעֲשֶׂה הָיָה כֵּיוָן שֶׁהִשְׁלִים מֵת.
Traduction
S’il dit: ''je veux être Nazir, jusqu’à tel endroit'', on estimera combien de journées il faudrait pour se rendre de là à tel endroit; lorsque la durée est inférieure à 30 jours, le Naziréat aura la périodicité réglementaire de 30 jours; si la durée est supérieure, le Naziréat sera équivalent au nombre complet des jours. Celui qui dit: ''je veux être Nazir autant que le nombre des jours de l’année solaire (34)Nous avons traduit, selon la version du Talmud Babli, qui a le mot Hama (soleil) tandis que le texte jérusalémite a le terme vague de schana (année), et l'on va voir que le Talmud se préoccupe de ce défaut de précision.'' sera tout autant dans l’obligation d’observer le Naziréat (365 jours). R. Juda raconte qu’un tel fait survint une fois, et le Nazir après s’être abstenu pendant tout ce temps mourut.
Pnei Moshe non traduit
מתני' פחות משלשים יום נזיר שלשים יום. שאין נזירות פחות משלשים יום:
כמנין ימות השנה וכו'. בגמרא מפרש לה:
משנה: הֲרֵינִי נָזִיר מִן הַגְּרוֹגְרוֹת וּמִן הַדְּבֵילָה בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים נָזִיר וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אֵינוֹ נָזִיר. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה אַף כְּשֶׁאָֽמְרוּ בֵית שַׁמַּאי לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא בְאוֹמֵר הֲרֵי הֶן עָלַי קָרְבָּן.
Traduction
Si quelqu’un dit: ''je veux être Nazir en m’abstenant des figues sèches et du gâteau de figues'', il sera Nazir, selon l’école de Shammaï, mais, selon l’école de Hillel, il ne le sera pas. Toutefois, ajoute R. Juda, même l’avis exprimé par l’école de Shammaï n’est applicable qu’à celui qui aura dit: ''dans ma pensée, je suppose ces objets aussi interdits pour moi qu’un sacrifice''.
Pnei Moshe non traduit
מתני' הריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבילה בית שמאי אומרים נזיר. דס''ל לב''ש אין אדם מוציא דבריו לבטלה וכי אמר הריני נזיר אדעתא דליהוי נזיר קאמר וכי הדר ואמר מן הגרוגרות ומן הדבילה מיהדר הוא דבעי הדר ביה ולא מצי הדר ביה ואפילו הוא בתוך כדי דיבור דסבירא להו הקדש בטעות שמיה הקדש ולא שייך ביה שאלה ולא חזרה והוא הדין בנזיר דכתיב ביה קדוש יהיה הלכך הוי נזיר:
ובית הלל. סברי יש שאלה בהקדש הלכך לא הוי נזיר ומיהו נדור הוי ואסור בגרוגרות ודבילה:
אמר ר' יהודה אף כשאמרו ב''ש לא אמרו. דנזיר הוי דאף לב''ש אינו נזיר אלא עד שיאמר הרי הן עלי קרבן ולפי שזכר קרבן שהוא שייך בנזיר הוי נזיר:
הלכה: הֲרֵינִי נָזִיר מִכָּאן עַד מָקוֹם פְּלוֹנִי וכו'. מָה נָן קַייָמִין. אִם כְּמִינְייַן יְמוֹת הַחַמָּה. ש̇ס̇ה̇ נְזִירִיּוֹת כְּמִינְייַן יְמוֹת הַחַמָּה. וְאִם כְּמִינְייַן יְמוֹת הַלְּבָנָה. ש̇נ̇ד̇ נְזִירִיּוֹת כְּמִינְייַן יְמוֹת הַלְּבָנָה. אִם כְּמִינְייַן יְמוֹת הַשָּׁנָה צְרִיכָה.
Traduction
De quelle sorte d’année s’agit-il? Si c’est de l’année solaire, il va sans dire que les jours de durée du Naziréat seront de 365, conformes à cette année; s’il s’agit de l’année lunaire, les jours de durée du Naziréat seront de 354, comme les jours de cette année; il n’y a de doute que si l’énoncé dit (d’une façon vague): ''comme les jours de l’année''.
Pnei Moshe non traduit
גמ' מה אנן קיימין. הא דקתני הריני נזיר כמנין ימות השנה באיזה מנין קאמר של חמה או של לבנה. א''נ דהש''ס שואל מה היא הנזירות שקבל עליו אם לנזירות של ימות השנה נתכוין שיהיו נחשבין לנזירות חדא ומונה כל כך נזירות כפי מנין ימות השנה דהיינו שס''ה פעמים שס''ה או שנ''ד פעמים שנ''ד ונזיר עולם הוי או לא נתכוין אלא לנזירות של שלשים יום ומונה שס''ה נזירות או שנ''ד של שלשים יום שהן שלשים שנה וקאמר דבהא לא מספקא לן דודאי לא קבל עליו אלא נזירות של שלשים יום ואם פירש כמנין ימות החמה מונה שס''ה נזירות כמנין ימות החמה ואם פירש של לבנה מונה כמנין ימות הלבנה אלא הא גופה קא מיבעיא לן אם אמר כמנין ימות השנה סתם לאיזו שנה נתכוין של ימות החמה או של לבנה:
צריכה. מיבעיא לן:
תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי יוּדָה. רָאוּי הָיָה זֶה לְמִיתָה אֶלָּא שֶׁתָּלָה לוֹ נְזִירוּתוֹ.
Traduction
On a enseigné au nom de R. Juda (pour expliquer cette opinion sur le fait émis dans la Mishna): l’auteur d’un tel vœu était digne de mort; seulement, par suite du bon effet de ce vœu, l’homme a survécu jusqu’à la fin du Naziréat.
Pnei Moshe non traduit
תני בשם רבי יודה. לפרושי מעשה דרבי יודה במתני' קאי דקאמר כיון שהשלים מת לאשמועינן דזכות נזירות גדולה היא שראוי היה זה למיתה אלא שתלתה לו זכות הנזירות:
מַתְנִיתָא דְּרִבִּי יוּדָה. חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים מִתְאַוִּין לְהָבִיא קָרְבַּן חַטָּאת. וְלֹא הָיָה הַמָּקוֹם מַסְפִּיק עַל יָדָם חֵטְא וְהָיוּ נוֹדְרִים בְּנָזִיר בִּשְׁבִיל לְהָבִיא קָרְבַּן חַטָּאת. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. חוֹטְאִים הָיוּ שֶׁהָיוּ נוֹדְרִים בְּנָזִיר. שֶׁנֶּאֱמַר וְכִפֵּר עָלָיו מֵאַשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ. חָטָא זֶה עַל עַצְמוֹ שֶׁמָּנַע עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן. וָאַתְיָא דְשִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק בְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. דְּתַנֵּי. אָמַר שִׁמְעוֹן הַצַּדִיק. מִיָּמַי לֹא אָכַלְתִּי אָשָׁם נָזִיר אֶלָּא פַּעַם אֶחָד. שֶׁעָלָת אֶחָד אֵלַי מִדָּרוֹם וּרְאִיתִיהוּ דְּמוּת יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רוֹאִי קְווּצוֹתָיו תַּלְתַּלִּים. וְאָמַרְתִּי לוֹ. בְּנִי. מַה רָאִיתָ לְהַשְׁחִית אֶת הַשַּׂעַר הַנָּאֶה הַזֶּה. נִימָא לִי. רִבִּי. רוֹאֶה הָיִתִי בְעִירִי. וְהָלַכְתִּי לְמַלְאוֹת אֶת הַנִּיאָב מַיִם. וְרָאִיתִי אֶת הַבּוּבִּיָא שֶׁלִּי בְּתוֹךְ הַמַּיִם. וּפָחַז יִצְרִי עָלַי וּבִיקֵּשׁ לְאַבְּדֵינִי מִן הָעוֹלָם. אָמַרְתִּי לוֹ. רָשָׁע. אַתָּה מְפָחֵד בַּדָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלָּךְ. עָלַי לְהַקְדִּישָׁךְ לַשָּׁמַיִם. וְחִבַּקְתִּיו וְנָשַׁקְתִּיו עַל רֹאשׁוֹ וְאָמַרְתִּי לוֹ. בְּנִי. כְּמוֹתָךְ יִרְבּוּ עוֹשֵׂי רְצוֹן הַמָּקוֹם בְּיִשְׂרָאֵל. עָלֶיךָ הַכָּתוּב אוֹמֵר אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִיא לִנְדּוֹר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַי֨י. רִבִּי מָנָא בָעֵי. לָמָּה לִי כְשִׁמְעוֹן הַצַּדִיק אֲפִילוּ כְרִבִּי שִׁמְעוֹן. לֹא אָכַל שִׁמְעוֹן הַצַּדִיק חַטָּאת חֵלֶב מִיָּמָיו. לֹא אָכַל שִׁמְעוֹן הַצַּדִיק חַטָּאת דָּם מִיָּמָיו. סָבַר שִׁמְעוֹן. בְּנֵי אָדָם מִתּוֹךְ הַקְפָּדָתָן הֵן נוֹדְרִין. מִכֵּיוָן שֶׁנּוֹדְרִין מִתּוֹךְ הַקְפָּדָן סוֹפוֹ לִתְהוֹת. וּמִכֵּיוָן שֶׁהוּא תוֹהֵא נַעֲשֶׂה קָרְבְּנוֹתָיו כְּשׁוֹחֵט חוּלִין בָּעֲזָרָה. וְזֶה מִתּוֹךְ יִישׁוּב נָדַר. וּפִיו וְלִבּוֹ שָׁוִין.
Traduction
Conformément à l’avis de R. Juda dans notre Mishna, s’exprime le premier interlocuteur de l’enseignement suivant (35)V. J., (Nedarim 1, 1), fin. Cf. B., ibid., 10a.: jadis, des gens pieux désiraient offrir le sacrifice du péché; mais comme la Providence ne leur donnait pas lieu de pécher, ils se vouaient à l’abstinence pour avoir sujet d’offrir ce sacrifice. R. Simon dit: c’était un péché de leur part de faire ce vœu d’abstinence comme il est dit (Nb 6,11): Il (le pontife) le fera absoudre du péché qu’il a commis envers son âme (36)''Autrement dit: envers lui-même. L'exégète (comme il arrive souvent) détourne les mots du verset de leur sens ordinaire, qui est: '''' par ce cadavre '''', par le sacrifice offert.''; c’est dire que cet homme est coupable ''contre lui-même'' de s’être mortifié en se privant de boire du vin- (37)Suit un passage traduit ibid. (ib. pp. 164-5)..
Pnei Moshe non traduit
מתני'. ברייתא דלקמיה אתייא כרבי יודה דחשיב ליה נזירות לזכות כמו שהיו עושין חסידים הראשונים וכל הסוגיא עד סוף הפרק כתובה בריש נדרים ושם פירשתי:
סליק פירקא בס''ד
Nazir
Daf 5b
הלכה: הֲרֵינִי נָזִיר מִן הַגְּרוֹגְרוֹת כול'. 5b אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. טַעֲמָא דְבֵית שַׁמַּי מִשּׁוּם שֶׁהוֹצִיא נְזִירוּת מִפִּיו. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. מִשּׁוּם כִּינּוּיֵי כִינּוּיִין. אָמַר רִבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי. קִרְייָא מְסַיֵּיעַ לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. כֹּה אָמַר י֨י כַּאֲשֶׁר יִמָּצֵא הַתִּירוֹשׁ בָּאֶשְׁכּוֹל וגו'. תּוֹרָה קָרָאת לָאֶשְׁכּוֹל תִּירוֹשׁ. וּבְנֵי אָדָם קוֹרִין לַגְּרוֹגֶרֶת תִּירוֹשׁ. מִשּׁוּם כִּינּוּיֵי כִינּוּיִין. מַה נְפַק מִבֵּינֵיהוֹן. אָמַר. הֲרֵינִי נָזִיר מִן הַגְּרוֹגְרוֹת וּמִן הַדְּבֵילָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן נָזִיר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אֵינוֹ נָזִיר. הֲרֵינִי נָזִיר מִן הַכִּכָּר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן נָזִיר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אֵינוֹ נָזִיר. מִן הַכִּכָּר. לֹא אָמַר כְּלוּם. רִבִּי עוּקְבָא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. חֲרֵי עָלַי מִנְחָה מִן הַשְּׂעוֹרִין. יָבִיא מִן הַחִיטִּים. וָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. שֶׁהוֹצִיא מִנְחָה מִתּוֹךְ פִּיו. וָכָא הוּא אָמַר אָכֵן. אִית לֵיהּ הָכֵין וְאִית לֵיהּ הָכֵין. אִית לֵיהּ מִשּׁוּם שֶׁהוֹצִיא נְזִירוּת מִפִּיו. וְאִית לֵיהּ מִשּׁוּם כִּינּוּיֵי כִינּוּיִין. תֵּדַע לָךְ שֶׁהוּא כֵן. דְּתַנִּינָן. אָמַר. אָֽמְרָה פָרָה זוֹ. כּלוּם אָֽמְרָת. לֹא מִשּׁוּם שֶׁהוֹצִיא נְזִירוּת מִתּוֹךְ פִּיו. וָכָא. מִשּׁוּם שֶׁהוֹצִיא נְזִירוּת מִתּוֹךְ פִּיו.
Traduction
G. R. Yohanan dit: selon l’école de Shammaï, un tel homme est engagé au Naziréat, parce qu’il a énoncé l’engagement de sa propre bouche (sans pouvoir y revenir). R. Simon b. Lakish dit: c’est à titre de dérivé d’une dénomination (applicable aux figues). En effet, dit R. Juda b. Pazi, un verset confirme cet avis de R. Simon b. Lakish, en disant (Is 65, 8): Voici ce qu’a proclamé l’Eternel, comme le moût se trouve dans la grappe de raisin, etc.…, donc, la Bible donne au jus de la grappe (avant d’être exprimé) le nom de moût, et les hommes donnent ce nom même aux figues sèches, à titre de dérivé d’une dénomination de vœu d’abstinence. Entre ces deux explications (qui aboutissement au même résultat), il y a une différence pratique pour le cas où l’auteur du vœu, après avoir dit ''vouloir être Nazir'', est consulté sur ces intentions et explique n’avoir en vue que l’abstention des figues sèches: alors, selon l’explication de R. Yohanan, l’école de Shammaï astreint un tel homme au Naziréat (en raison de la première affirmation faite, seule valable, de vouloir être Nazir); selon R. Simon b. Lakish, au contraire, même l’école de Shammaï dispense en ce cas du Naziréat (l’explication finale l’emporte, comme il s’agit que d’un dérivé de dénomination). De même, si quelqu’un, après avoir dit ''vouloir être Nazir'', ajoute (sur les explications demandées) qu’il entend s’abstenir ''de miche de pain'', il sera astreint au Naziréat, selon l’explication de R. Yohanan; mais, selon R. Simon b. Lakish, il ne le sera pas, car cette dérivation de dénomination n’implique nul interdit de vin. R. Ouqba demande devant R. Mena: Est-ce que R. Simon b. Lakish ne se contredit pas? Il est enseigné ailleurs (38)(Menahot 12, 3).: ‘Si quelqu’un prend sur lui d’apporter une offrande de farine d’orge (laquelle ne peut pas servir à une telle offrande volontaire), il devra l’offrir en employant du froment''. Or, R. Abahou dit au nom de R. Simon b. Lakish: cette obligation provient de ce que l’énoncé contient le terme d’ ''offrande de farine''; comment donc se fait-il qu’ici il attribue à l’école de Shammaï une autre raison justifiant le Naziréat, savoir qu’il s’agit d’un dérivé de dénomination? C’est que R. Simon b. Lakish admet tout à tour les 2 motifs: pour la Mishna précitée, il admet le motif d’avoir prononcé ladite formule de vœu d’offrande, tandis qu’ici le motif à invoquer est celui d’être dérivé de la dénomination d’engagement. La preuve que c’est bien ainsi (et lorsque le dernier motif n’est pas applicable, on a recours au précédent), c’est qu’il est dit plus loin (1,2): Si quelqu’un (voyant sa vache couchée, qui ne peut pas se lever) s’écrie: ''cette vache se dit en elle-même sans doute être plutôt Nazir que de se lever'', il en résulte pour lui ''l’engagement du Naziréat''. Or, on ne saurait dire de la vache ''qu’elle a dit'': c’est donc parce que l’homme en question a énoncé l’expression du Naziréat qu’il y est engagé; il en sera de même ici, et le Naziréat sera applicable.
Pnei Moshe non traduit
גמ' משום שהוציא נזירות מפיו. ותו לא מצי הדר ביה כדפרישית במתני':
משום כינוי כינויין. דלא יהא גרוגרות ודבילה דקאמר אלא ככינוי כינויין לנזירות דאמרי ב''ש בפרקין דלעיל כינוי כינויין אסורין ובתוספתא ריש פ''ב גריס הכי בהדיא ב''ש אומרין כינוי כינויין אסורין כיצד אמר הריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבילה כלומר דודאי ליוצא מן הגפן נתכוין וגרוגרות ודבילה לכינוי הוא דקאמר:
קרייא מסייע לר''ל. דכמו שמצינו שהמקרא קורא לאשכול תירוש אע''פ שעדיין באשכול הוא קורא אותו תירוש לכינוי וכן בני אדם קורין גרוגרות תירוש ומשום כינוי כינויין. א''נ דדרך קושיא הוא על דקאמר מסייע לר''ל והא תורה קורא לאשכול תירוש ומה ראיה היא זה למה שקורין לגרוגרות תירוש ומשני משום כינוי כינויין:
מה נפק מביניהון. מטעמייהו דר' יוחנן ור''ל:
אמר הריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבילה. כלו' כששואלין אותו למאי נתכונת והוא אומר שדעתו היה לגרוגרות ולדבילה ולא נתכוין אלא לאסור מהן דלטעמיה דרבי יוחנן הוי נזיר לבית שמאי דכיון שאמר כבר הריני נזיר אין בדבריו אחרונים כלום דלחזור הוא נתכוין ולשאול על נזירותו ולא מצי הדר ביה:
על דעתיה דר''ל. דקסבר טעמייהו דב''ש משום כינוי שהוא מכנה ליין בשם גרוגרות ודבילה והכא כיון שגילה דעתו ואמר דלשם גרוגרות ודבילה עצמן נתכוין לא הוי נזיר:
הריני נזיר מן הככר. נמי איכא בינייהו אליבא דב''ש לרבי יוחנן נזיר הוא הואיל ובתחלת דבריו אמר הריני נזיר ולר''ל דקסבר משום כינוי מן הככר לא אמר כלום דאפילו לכינוי כינויין לא נחשב ולא הוי נזיר:
דתנינן תמן. במנחות הרי עלי מנחה מן השעורין ואין מנחת נדבה באה שעורין יביא מן החטין ומוקמינן לה התם כב''ש דאמרי תפוס לשון ראשון וכדמפרש ר''ל טעמא לפי שהוציא מנחה מתוך פיו ונתחייב במנחה הוגנת וכי הדר ואמר מן השעורין למיהדר הוא דבעי ולא מצי הדר ביה וקשיא דר''ל אדר''ל דהתם קאמר משום שהוציא מנחה מתוך פיו והכא הוא אומר אכין דטעמייהו דב''ש משום כינוי כינויין ולא משום שהוציא נזירות מתוך פיו:
אית ליה הכין. לר''ל אית ליה לתרווייהו משום שהוציא נזירות מתוך פיו ומשום כינוי כינויין והא דקאמר הכא טעמא משום כינויי כינויין ה''ק דלא צריכת להאי טעמא דבלאו הכי משום כינוי כינויין איכא:
תדע לך שהוא כן. דבעלמא היכא דליכא משום כינויי כינויין אית ליה טעמא משום שהוציא נזירות מתוך פיו:
דתנינן. במתני' דלקמן אמר אמרה פרה זו הריני נזירה וכו' הרי זה נזיר כלום אמרה אמרת וכי תאמר התם דאמרה פרה הריני נזירה אלא ודאי טעמא משום שהוא הוציא נזירות מתוך פיו וכא נמי אית ליה גם להאי טעמא:
כָּל הַלְּשׁוֹנוֹת מְשַׁמְּשִׁין לְשׁוֹן נְזִירוּת חוּץ מִלְּשׁוֹן קָרְבָּן. כָּל הַלְּשׁוֹנוֹת מְשַׁמְּשִׁין לְשׁוֹן קָרְבָּן חוּץ מִלְּשׁוֹן נְזִירוּת. אָמַר לָאֶשְׁכֹּל. [כָּלוּי] אֲנִי מִמְּךָ. פָּרוּשׁ אֲנִי מִמְּךָ. מָנוּעַ אֲנִי מִמֶּנּוּ. הֲרֵינִי נָזִיר מִמֶּנּוּ. הֲרֵי זֶה נָזִיר. הֲרֵי עָלַי קָרְבָּן. לֹא אֲסָרוֹ עָלָיו אֶלָּא לְשֵׁם קָרְבָּן. אָמַר לַכִּכָּר. כָּלוּי אֲנִי מִמֶּנּוּ. פָּרוּשׁ אֲנִי מִמֶּנּוּ. מָנוּעַ אֲנִי מִמֶנּוּ. הֲרֵי הוּא עָלַי קָרְבָּן. לֹא אֲסָרוֹ עָלָיו אֶלָּא לְשֵׁם קָרְבָּן. הֲרֵינִי נָזִיר מִמֶּנּוּ. הֲרֵי הוּא נָזִיר. אָהֵן מָנוּעִ מְשַׁמֵּשׁ לְשׁוֹן נְזִירוּת וּלְשׁוֹן קָרְבָּן. אָהֵן אֶשְׁכּוֹל אִית בֵּיהּ נְזִירוּת וְאִית בֵּיהּ קָרְבָּן. אָמַר לָאֶשְׁכּוֹל. כָּלוּי אֲנִי מִמֶּנּוּ. בָּא לְאוֹכְלוֹ אָמַר לוֹ. לְדָמִים קָדוֹשׁ. פריו וּבָא לְאוֹכְלוֹ אָמַר לוֹ. לֹא נָזִיר אַתָּה.
Traduction
Toutes les explications peuvent servir pour comporter l’idée d’engagement au Naziréat, sauf si l’on s’est servi du terme ''sacrifice'' inapplicable au Naziréat. De même, à l’inverse, toutes les expression peuvent servir à engager quelqu’un d’offrir un sacrifice, sauf le terme Nazir (inapplicable à un vœu d’offre). Si quelqu’un dit donc d’une grappe de raisin ''que je sois enfermé par rapport à toi'' (en forme d’abstention), ou ''séparé de toi'', ou ''privé de toi'', puis finalement ''que je sois Nazir par rapport à lui'', il y aura engagement au Naziréat; mais s’il a dit: ''je prends sur moi de l’offrir en sacrifice'', l’objet visé (la grappe) sera seulement interdit à tire de sacrifice (39)Ce sera l'expression d'un simple vœu d'offre, sans référence au Naziréat.. De même (à l’inverse), si quelqu’un a dit d’une miche de pain ''que je sois enfermé par rapport à elle'' (comme consacrée), ou ''que je sois séparé d’elle'', ou ''que je sois privé d’elle'', puis finalement ''je prends sur moi de l’offrir en sacrifice'', l’objet visé (le pain) sera seulement interdit à titre de sacrifice (40)Sans appliquer le Naziréat.; mais s’il a dit: ''je me considère comme engagé de m’en abstenir, Nazir'', l’homme sera Nazir. Donc, l’expression ''je veux être privé'' sert à double fin, tantôt au Naziréat, tantôt à l’obligation du sacrifice; et si l’on dit: ''par cette grappe'', on entend par là aussi soit le Naziréat, soit le sacrifice (41)En tenant compte de l'alternative de l'une ou l'autre de ces conséquences.. Ainsi, lorsqu’après avoir dit de la grappe ''que je sois enfermé par rapport à toi'' le même homme veut se mettre à en manger, on lui dira que la valeur est sacrée (devra d’abord être rachetée), et si après l’avoir rachetée il veut la manger, on lui dira: N’es-tu pas engagé au Naziréat pour ce fait (ce dernier interdit lui est en réalité applicable, par l’expression ''enfermé pour toi'').
Pnei Moshe non traduit
כל הלשונות משמשין לשון נזירות. כדמפרש לקמיה וכולן משום נזירות ומשום קרבן שייכא בהו והכל הולך אחר החתום אם אמר א' מן הלשונות הללו ואמר הריני נזיר ה''ז נזיר ואם אמר הרי עלי קרבן ה''ז נדר:
חוץ מלשון קרבן. דלא שייכא בנזירות וכן איפכא דלא שייכא לשון נזירות בנדר ואם אמר מתחילה הרי עלי קרבן תו לא חיילא עליה משום נזירות וכן אם אמר הריני נזיר תו לא חיילא עליה משום קרבן:
אהן מנוע. זה לשון מנוע משמש לשתי הלשונות והילכך אזלינן בתר אסוקי מילתיה אם לקרבן או לנזיר וחדא מינייהו נקט וה''ה לאינך:
אהן אשכול אית ביה נזירות ואית ביה קרבן. ונפקא מינה אם לא אסיק למילתיה למאי הוא דנתכוין מטילין אותו לחומרא דתרווייהו כדמפרש ואזיל אם אמר על אשכול כלוי אני ממנו ואם בא לאכלו אומרים לו לדמים הוא קדוש כלומר דסובל בו נמי קדושת דמים וחל עליו איסור וצריך לפדותו:
פדיו. פדאוהו ובא לאוכלו אומרים לו לא נזיר אתה דשייך ביה גם איסור נזירות וכשאמר כלוי אני ממנו לשם נזירות נתכוין והוי נזיר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source