Nazir
Daf 45b
הלכה: אֵי זֶהוּ מֻשְׁכַּב כְּדַרְכּוֹ. רַגְלָיו מְפוּשָׁטוֹת וְיָדָיו עַל לִבּוֹ. אֲבָל אִם מְצָאוֹ קַמְצוּץ. אֲנִי אוֹמֵר. גַּל נָפַל עָלָיו וַהֲרָגוֹ. וְהָתַנֵּי. מָצָא שְׁנַיִם רָאשֵׁיהֶם בְּצַד מַרְגְּלוֹתֵיהֶם נוֹטְלָן וְאֶת תְּפוּסָתָן. סָֽבְרִין מֵימַר. קַמְצוּץ מָהוּ. רָאשֵׁיהֶם בְּצַד מַרְגְּלוֹתֵיהֶם. אָמַר רִבִּי יִצְחָק בֵּירִבִּי אֶלְעָזָר. 45b כְּגוֹן אֵילֵּין נוּנַיָּא צְלִייָא רֵישֵׁיהּ דְּהֵן גַּבֵּי עוּקְצֵיהּ דְּהֵן עוּקְצֵיהּ דְּהֵן גַּבֵּי רֵישֵׁיהּ דְּהֵן.
Traduction
On appelle un mort ''couché comme d’ordinaire'', celui dont les pieds sont étendus et les mains repliées sur le corps; mais si le mort se trouve recroquevillé (les membres déplacés), on suppose qu’un monceau de pierres et ou de terre aura surpris l’homme et l’aura tué (la couche de terre sur laquelle repose le mort ne sera pas à déplacer). Mais une barayeta ne dit-elle pas que si l’on trouve deux morts dont la tête est placée du côté des pieds, on pourra les déplacer avec leur couche? N’est-ce pas à dire que, par un cadavre recroquevillé, on entend celui dont la tête se trouve déplacée près des pieds? -Non, dit R. Isaac b. R. Eléazar, dans cet enseignement on parle de deux morts, qui, au lieu d’être couchés côte-à-côte, le sont à la façon des poissons rôtis, dont la tête de l’un est à côté de la queue de l’autre, et la queue du second est près de la tête du premier (cela n’empêche pas la régularité de position de chaque mort à part).
Pnei Moshe non traduit
גמ' קמצוץ. שהוא נקמץ ומרוצץ אני אומר גל נפל עליו והרגו ואין לו תפוסה דכמת חסר הוא שאין לו תפוסה:
והתני מצא כו' וסברין מימר. דמהו קמצוץ היינו שמושכבין ראשיהן בצד מרגלותיהן וקתני דיש להן תפוסה:
א''ר יצחק ברבי אלעזר. דלא היא דבברייתא מושכבין כדרכן הן ראשו של זה בצד מרגלותיו של זה וכגון אילין נוניא צליי' דגים צלויין שמניחים ראשי של זה בצד זנבו של זה וזהו כדרכן דכל אחד מושכב כדרכו וכי קאמרינן מת קמצוץ במת אחד שהוא מונח ראשו בצד מרגלותיו דזהו שלא כדרכו הוא:
רִבִּי יִצְחָק בַּר גּוּפְתָּא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. תַּנֵּי אַתְּ אֲמַר מְלַקֵּט עֶצֶם עֶצֶם וְהַכֹּל טָהוֹר. וָכָא אַתְּ אֲמַר הָכֵין. אֲמַר לֵיהּ. אֱמוֹר דְּבַתְרָהּ. אִם הִתְקִינוֹ לְקֶבֶר מִתְּחִילָּה יֵשׁ לוֹ תְּפוּסָה.
Traduction
R. Isaac b. Goufta demanda devant R. Mena: il est dit ailleurs (299)Mishna, (Ohalot 16, 5). que lorsqu’on enlève un cadavre d’un champ, il suffit d’avoir glané chaque ossement isolé pour que le sol soit désormais pur (sans prendre de la terre), tandis qu’ici il est prescrit d’enlever aussi la couche de terre? R. Mena lui répondit de tenir compte de la fin de cette Mishna disant: si dès le principe ce champ a été destiné à servir de tombe, il faudra aussi enlever la couche de terre sur laquelle le mort a reposé.
Pnei Moshe non traduit
תמן את אמר. באהלות תנן המפנה קברו מתוך שדהו מלקט עצם עצם והכל טהור ואין לי תפוסה והכא את אמר אכין דיש לו תפוסה:
א''ל אמור דבתרה. ומסייע למתני' דקתני התם ר''ש אומר אם התקינו לקבר מתחלה יש לו תפוסה וקסבר דר''ש לאו לאפלוגי אתא אלא דרישא בלא נתקנה לקבר מיירי:
כַּמָּה הִיא תְפוּסַת קֶבֶר. קוֹלֵף ג̇ אֶצְבָּעוֹת עַד מָקוֹם שֶׁהַמּוֹהֵל יוֹרֵד.
Traduction
De quelle étendue sera cette couche de terre? D’une épaisseur de trois doigts dans le sol, jusqu’à la profondeur atteinte par la sérosité du mort (300)V. J., (Baba Batra 5, 1) ( 15a)..
Pnei Moshe non traduit
קולף שלשה אצבעות. מקרקע בתולה עד מקום שהמוהל של מת יורד שם:
אָמַר רַב חִסְדָּא. הָדָא אָֽמְרָה. מֵת מִצְוָה מוּתָּר לְפַנּוֹתוֹ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. תִּיפְתָּר שֶׁנִּקְבַּר שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת אוֹ שֶׁנִּקְבַּר לִשְׁאֵלָה. וְחָשׁ לוֹמַר שֶׁמָּא מֵת מִצְוָה הִיא. סָבַר רִבִּי זְעִירָא שֶׁאֵין מֵיתֵי מִצְוָה מְצוּיִין. נִמְצֵאתָה אוֹמֵר. שְׁלֹשָׁה מִינֵי קְבָרוֹת הֵן. קֶבֶר הַנִּמְצָא מְפַנִּין אוֹתוֹ. פִּינֵּהוּ מְקוֹמוֹ טָמֵא וְאָסוּר בַּהֲנָייָה. קֶבֶר הַיָּדוּעַ אֵין מְפַנִּין אוֹתוֹ. פִּינֵּהוּ מְקוֹמוֹ טָהוֹר וּמוּתָּר בַּהֲנָייָה. קֶבֶר שֶׁהוּא מַזִּיק אֶת הָרַבִּים מְפַנִּין אוֹתוֹ. פִּינֵּהוּ מְקוֹמוֹ טָמֵא וְאָסוּר בַּהֲנָייָה. הוֹרָה רִבִּי אַבָּא בַּר כֹּהֵן בִּכְפַר עֲקַבְיָה. מְקוֹמוֹ וּמוּתָּר בַּהֲנָייָה. מַה וּפְלִיג. כָּאן בְּשֶׁקָּדַם הוּא אֶת הָעִיר וְכָאן בְּשֶׁקְּדָמָתוֹ הָעִיר. תַּנֵּי. קֶבֶר שֶׁהֱקִיפָתוֹ הָעִיר מִשָּׁלֹשׁ רוּחוֹת מְפַנִּין אוֹתוֹ. מִשְׁתֵּי רוּחוֹת. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. מְפַנִּין אוֹתוֹ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. מְפַנִּין אוֹתוֹ. אִית תַּנֵּי. אֵין מְפַנִּין אוֹתוֹ. אָמַר רַב חִסְדָּא. מָאן דְּאָמַר מְפַנִּין אוֹתוֹ. בְּנָתוּן בְּתוֹךְ שִׁבְעִים אַמָּה וְשְׁיֵרַיִים. מָאן דְּאָמַר אֵין מְפַנִּין אוֹתוֹ. בְּנָתוּן חוּץ לְשִׁבְעִים אַמָּה וּשְׁיֵרַיִים. מָאן דְּאָמַר מְפַנִּין אוֹתוֹ. בְּעָשׂוּי כְּמִין גַּם. מָאן דְּאָמַר אֵין מְפַנִּין אוֹתוֹ. בְּעָשׂוּי כְּמִין הֵיא. כָּל הַקְּבָרוֹת מִתְפַּנִּין חוּף מִקִּבְרֵי הַמֶּלֶךְ ומִקִּבְרֵי הַנָּבִיא. אָֽמְרוּ לוֹ. וַהֲלֹא קִבְרֵי בְּנֵי דָוִיד מִתְפַּנִּין וְקִבְרֵי בְּנֵי חוּלְדָּה הָיוּ בִּירוּשָׁלַים וְלֹא נָגַע אָדָם בָּהֶן לְפַנּוֹתָן מֵעוֹלָם. אָמַר לָהֶן רִבִּי עֲקִיבָה. מִשָּׁם רְאַייָה. מְחִילָה הָיָה שָׁם וּמִשָּׁם הָֽיְתָה טוּמְאָה מְקַדֶּדֶת וְיוֹצְאָה לְנַחַל קִדְרוֹן.
Traduction
R. Hisda dit: résulte-t-il de l’expression de la Mishna ''le Nazir pourra le déplacer'', qu’il est permis de débarrasser le sol d’un mort isolé à enterrer par piété? (N’est-il pas dit au contraire qu’un tel mort acquiert pour tombe la place où il est)? On peut répondre, dit R. Zeira, que notre Mishna suppose le cas où un tel mort a été enterré sur le sol sans l’autorisation du propriétaire, ou seulement d’une façon temporaire (de là vient le défaut d’acquisition). Pourquoi, au lieu de cette hypothèse, ne pas admettre qu’il s’agit d’un mort à enterrer par pitié (qu’il est défendu de déplacer)? C’est que, pense R. Zeira, de tels cas ne sont pas fréquents (il est donc inutile de s’en préoccuper). Il résulte de ce qui vient d’être dit qu’il existe trois sortes de règles pour les tombes (301)Tossefta sur le même traité, ch. 17. V. B., Sanhedrin 47.: 1° Si un propriétaire trouve à l’improviste une tombe dans son champ (sans l’avoir autorisée), il pourra l’enlever de là; le sol sera pur (n’étant pas reconnu comme champ funéraire), mais il sera défendu d’en tirer profit; 2° Si le propriétaire sait d’avance quel mort on enterre dans son bien, il ne devra pas le déplacer; si cependant l’enlèvement a eu lieu, le sol ainsi débarrassé devient pur et il est permis d’en tirer profit; 3° Enfin, un tombeau qui gène le passage public (placé sur la voie publique et rendant impurs les passants) devra être enlevé de là, et après cet enlèvement, le sol reste pourtant impur (par crainte qu’il y ait d’autres tombes auprès), et, par suite, il est défendu d’en tirer nulle jouissance. R. Aba b. Cohen a enseigné au village d’Akabis (où se trouvait une tombe placée sur la voie publique) qu’il est permis de tirer profit de l’emplacement (une fois débarrassé). Est-ce à dire que cet avis de R. Aba est opposé à l’enseignement précédent? -Non, ce dernier parle du cas où la tombe existait avant l’érection de la ville (laquelle a motivé l’enlèvement de la tombe préalable, et la place acquise comme telle reste d’une jouissance interdite), tandis que R. Aba parle du cas où la ville existait avant la tombe (cette dernière, placée là indûment, ne rend pas le sol impropre pour toujours). On a enseigné (302)Semahoth, ch. 14.: Lorsque des tombes entourent la ville de trois côtés, il faudra enlever deux des côtés qui obstruent (pour cause d’utilité publique). Selon les uns, il faudra débarrasser la voie, selon d’autres, c’est inutile. R. Hisda explique que le premier avis, qui exige l’enlèvement, parle du cas où la tombe se trouve dans la banlieue de la ville, à un rayon de 70 mètres et une fraction (elle est alors considérée comme sise à l’intérieur), tandis que le second avis, qui dispense d’enlever la tombe, suppose qu’elle est placée à une distance supérieure. Ou bien encore, le premier avis suppose la présence des tombes disposées en forme de G ce qui englobe des habitations; la seconde opinion se réfère à une disposition des tombes en forme de H (de sorte qu’il n’y a pas d’enclos). – Toute tombe pourra être enlevée (303)Pour cause d'impureté. Cf. Siffri, section Schoftim, n° 188., sauf celle des rois d’Israël ou des prophètes. -Mais, fut-il objecté, au contraire les tombes des fils de David peuvent être enlevées, tandis que celles des fils de la prophétesse Houda (304)Voir vérité israélite, 1862, t. 8, pp. 407-8. restèrent intactes à Jérusalem, sans que jamais personne y touchât? Ceci même prouve, répondit R. aqiba, que sous ces tombes il y avait des cavités, par où l’impureté se frayait une voie pour passer au canal de Kedron.
Pnei Moshe non traduit
הדא אמרה מת מצוה מותר לפנותו. בתמיה דקתני נוטלו והא קי''ל מת מצוה קנה מקומו:
תיפתר. דהייינו טעמא דתלינן שמא נקבר שם שלא ברשות בעל השדה או שנקבר דרך שאלה על זמן מועט והלכך לא קנה מקומו:
וחש לומר שמא מת מצוה הוא. ואמאי תלינן לקולא ניחוש שמא מת מצוה הוא:
שאין מיתי מצוה מצוין. ולא חיישינן להא:
קבר הנמצא. כגון שהוא חדש ויודע בעל השדה שלא ציוה מעולם לקבור שם ובגזילה נקבר מפנין אותו שלא קנה מקומו. פינהו מקומו טהור גרסינן. וכן הוא בתוספתא דלאו קבר הוא:
קבר הידוע. שנקבר שם מדעת בעל השדה אין מפנין אותו שאסור לפנותו:
קבר שהוא מזיק את הרבים. שקבור במקום הילוך הרבים ומיטמאין באהלו מפנין אותו מפני נזקן של רבים:
בכפר עקביא. שהיה שם קבר מזיק את הרבים והורה שמקומו מותר בהוייה:
מה ופליג. אם רבי אבא בר כהן פליג על הברייתא:
כאן בשקדם הוא את העיר. ברייתא מיירי בשקדם הקבר את העיר דאע''ג דמזיק את הרבים הוא ומפנין אותו מ''מ תורת קבר עליו שהרי קדם שם ומקומו אסור בהנייה:
וכאן. הא דרבי אבא בשקדמתו העיר ולאו כל כמיניה לאסור עליהן:
שהקיפתו העיר. קברות שמקיף את העיר משלש רוחותיה מפנין אותו מפני הטומאה:
מ''ד מפנין אותו בנתון בתוך ע' אמה ושיריים. שהן עיבורה של העיר וכמו בתוך העיר הוא:
מאן דאמר מפנין. איכא דאמרי דמ''ד מפנין אותו בעשוי הקברות כמין ג''ם יונית ומקפת העיר משתי רוחות:
מ''ד אין מפנין בעשוי כמין היא. כמו העיר עצמה נגד שתי רוחותיה מכאן ומכאן דלאו מוקפת מיקריא:
כל הקברות מתפנין. מפני הטומאה:
חוץ מקברי המלך וקברי הנביא. מפני כבודן:
והלא קברי בני דוד היו מתפנין. ואפילו הן מלכים:
וקברי בני חולדה. משפחה אחת שהיתה בירושלים ולא היו מתפנין מעולם:
משם ראיה. על קבר בני חולדה קאי וכן הוא בשמחות:
מחילה. תחת הקרקע היה שם ולפיכך לא היו מפנין שלא היה בהן משום טומאה שיוצאת דרך מחילה לנחל קדרון:
תַּמָּן תַּנִּינָן. וְעוֹשֶׂה חָצֵר עַל פֶּתַח הַמְעָרָה שֵׁשׁ עַל שֵׁשׁ כִּמְלוֹא הַמִּיטָּה. וְהָכָא הוּא אָמַר הָכֵין. תַּמָּן מְלֹא הַמִּיטָּה עוֹמֶדֶת. בְּרַם הָכָא מְלוֹא מִיטָּה חוֹזֶרֶת. עַד אֵיכָן. עַד כְּדֵי נוֹשְׂאֵי הַמִּיטָּה וְחִילּוּפֵיהֶן וְחִילּוּפֵי חִילּוּפֵיהֶן.
Traduction
Il a été enseigné ailleurs (305)(Baba Batra 6, 8).: ''Si quelqu’un vend un terrain à son prochain pour l’employer à une tombe, ou si quelqu’un accepte d’autrui un terrain dans le même but funéraire, il devra fournir des cavernes, dont l’intérieur ait 6 coudées de long sur 4 de large; la caverne aura donc 2 parois ayant chacune une étendue de 6 coudées, et une paroi de 4 c. Dans chacune, on fera trois excavations… Il y aura une cour à l’entrée de la caverne d’un espace de 6 coudées carrées, tel qu’il le faut pour pouvoir porter la bière du défunt et laisser de la place aux porteurs''. Comment donc se fait-il que notre Mishna parle de ''fouiller de quatre coudées jusqu’à huit''? -Là (au point de vue de la vente), il suffit que la bière puisse y tenir largement (il suffit d’un espace de 4 coudées au carré), tandis qu’ici il s’agit d’un espace supérieur que les porteurs du mort puissent se retourner (on fouillera sur un plus grand espace). Jusqu’à quelle mesure ira-t-on? Il faut compter la place nécessaire aux porteurs des morts, à leurs remplaçants et aux substituts de ces derniers. – (306)Suit un passage traduit en (Kilayim 5, 2)..
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. סוף פ' המוכר פירות המוכר מקום לחבירו לעשות לו קבר עושה תוכה של מערה ששם הכוכין ארבע אמות על שש ופותח לתוכה שמנה כוכין שלש מכאן ושלש מכאן ושתים כנגדן רבי שמעון אומר עושה תוכה של מערה שש אמות על שמנה כו' ועושה חצר על פי המערה שש על שש כמלא המטה וקובריה ופותח לתוכה שתי מערות אחת מכאן ואחת מכאן:
והכא הוא אומר הכין. בודק מארבע אמות ועד שמנה כמלא המטה וקובריה והא התם שש על שש קאמר:
תמן מלא המיטה עומדת. התם לענין מקח וממכר איירי ובחצר שש על שש סגי שהוא כמלא המטה עומדת:
ברם הכא. דהטעם משום בדיקת טומאה משערינן במלא מטה חוזרת וצריך יותר שתהא חוזרת בריוח:
עד איכן. משערינן כדי קובריה:
Nazir
Daf 46a
משנה: כָּל סְפֵק נְגָעִים בַּתְּחִילָּה טָהוֹר עַד שֶׁלֹּא נִזְקַק לְטוּמְאָה. מִשֶׁנִּזְקַק לְטוּמְאָה סְפֵיקוֹ טָמֵא. בְּשִׁבְעָה דְרָכִים בּוֹדְקִין אֶת הַזָּב עַד שֶׁלֹּא נִזְקַק לְטוּמְאָה בְּמַאֲכָל בְּמִשְׁתֶּה בְּמַשָּׂא בִּקְפִיצָה בְּחוֹלִי בְּמַרְאֶה וּבְהִירְהוּר. מִשֶׁנִּזְקַק לְטוּמְאָה אֵין בּוֹדְקִין אוֹתוֹ. אָנְסוֹ וּסְפֵיקוֹ וְשִׁכְבַת זַרְעוֹ טְמֵאִים שֶׁרַגְלַיִם לַדָּבָר.
Traduction
En principe, tout point douteux qui surgit dans les questions de lèpre est considéré comme pur, jusqu’à ce qu’il y ait une conviction d’impureté; après que quelqu’un a été convaincu d’impureté, il reste considéré comme impur en cas de doute. Par sept objets on examine le gonorrhéen (douteux), avant qu’il soit convaincu d’avoir cette maladie avec certitude pour savoir s’il ne s’agit pas d’un simple accident externe: par le manger, le boire, le port d’une lourde charge, l’action de sauter, une maladie (différente), la vision (pouvant provoquer un écoulement), les pensées indécentes. Si l’homme est déclaré gonorrhéen (plusieurs fois impur), on ne l’examine plus (une autre fois); en ce cas, soit l’écoulement par suite d’une violence, soit celui qui est douteux, sive semen, sont déclarés impurs; car les faits antérieurs constituent la probabilité.- (307)Mot à mot, le fait reste sur pied (il est indéniable).
Pnei Moshe non traduit
מתני' כל ספק נגעים בתחלה טהור. כגון שנים שבאו אצל הכהן בזה בהרת כגריס ובזה בהרת כסלע והסגירם ובא בסוף שבוע ומצא בזה כסלע ובזה כסלע ואין ידוע לו איזה מהן שפשה שניהן טהורין אע''ג דודאי א' מהן טמא וכן הדין באיש אחד ובו ב' נגעים ואינו ידוע איזה מהן פשה וכחכמים דר''ע בפ''ה דנגעים דסברי אפילו באיש א' טהור:
משנזקק לטומאה ספקו טמא. כגון שנים שבאו אצל הכהן בזה בהרת כגריס ובזה בהרת כסלע ובסוף שבוע בזה כסלע ועוד ובזה כסלע ועוד ונזקקו לטומאה ואח''כ חזרו להיות כסלע שאע''פ שאחד מהן ודאי טהור שכבר הלך הפסיון אפ''ה שניהן טמאין כיון שנזקקו לטומאה עד שיחזרו לכגריס:
בשבעה דרכים בודקין את הזב. שאם ראה מחמת אונס טהור דדרשינן זב מבשרו ולא מחמת אונסו:
עד שלא נזקק לטומאה. דהיינו כשרואה ראיה שניה שבה נעשה זב גמור לטמא משכב ומושב ובראיה זו בודקין אותו אבל בראיה ראשונה מטמא באונס טומאת ערב כדין בעל קרי ומצטרפת היא לעולם עם ראיה השנייה:
במאכל. אם אכל אכילה גסה או שאכל דברים המביאין לידי זיבה ואפילו כלשהן כגון בשר שמן חלב וגבינה ביצים יין ישן וגריסין של פול ושחלים:
במשתה. ברבוי שתיה:
במשא. כבד שנשא:
במראה. ראה אשה אפילו לא הרהר:
בהרהור. אע''פ שלא ראה אשה ואם אירע לו אחד מאלו הז' קודם שראה ראיה שניה אינו נעשה זב מחמת אותה ראיה והטפה אינה מטמאה במשא כשאר טפה של זוב:
משנזקק לטומאה. אחר שראה ראיה שניה שלא באונס שוב אין בודקין אותו לראיה שלישית שאף אם ראה ראיה שלישית באונס נעשה זב לקרבן:
אונסו. טמא:
ספיקו ושכבת זרעו. מפרש בגמרא דה''ק ספיקו הבא מחמת שכבת זרעו כגון אם ראה שכבת זרע תחלה וקי''ל זיבה הבאה אחר הקרי אינו מטמא עד מעת לעת שכל מעת לעת שלאחר הקרי תולין האי זיבה מחמת חולשא דקרי הוא וזהו דוקא עד שלא נזקק לטומאה אבל לאחר שנזקק לטומאה אין הקרי מטהר את הזיבה ואין תולין שמחמת הקרי באה הזיבה:
שרגלים לדבר. שאין אותה ראיה מחמת אונס כיון שכבר נעשה זב:
תַּמָּן תַּנִּינָן. כֶּרֶם שֶׁהוּא נָטוּעַ עַד פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אֵינוֹ כֶרֶם. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים כֶּרֶם. 46a וְרוֹאִין אֶת הָאֶמְצָעִיּוֹת כְּאִילּוּ אֵינָן. שִׁמְעוֹן בַּר בָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כְּשֵׁם שֶׁהֵן חוֹלְקִין כָּאן כָּךְ הֵו חוֹלְקִין בִּשְׁכוּנַת קְבָרוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. וְלֹא דַמְייָא. תַּמָּן יֵשׁ עֲלֵיהֶן שְׁכוּנַת קְבָרוֹת. בְּרַם הָכָא אֵין עָלֶיהָ שְׁכוּנַת קְבָרוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְלֹא דַמְייָא. תַּמָּן מְרוּוָחִין וּרְצָפָן בְּמַחְלוֹקֶת. רְצוּפִין וְרִיווְחָן דִּבְרֵי הַכֹּל. בְּרַם הָכָא מָהוּ פְלִיגִין. בְּשֶׁבָּא וּמְצָאָן רְצוּפִין. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. גַּל נָפַל עֲלֵיהֶן וּרְצָפָן. וְרַבָּנָן אָֽמְרֵי. מְרוּוָחִין הָיוּ וּרְצָפָן.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. פ''ה דכלאים כרם שהוא נטוע על פחות מארבע אמות שהיו רצופין הרבה ואין בין שורה לשורה ארבע אמות:
ר''ש אומר אינו כרם. דכיון שאינו יכול לחרוש בשוורים ביניהם אין תורת כרם עניו להרחיק הזרעים ממנו ארבע אמות כדין הכרם אלא מרחיק ששה טפחים כדין גפן יחידית וזורע:
ורואין את האמצעיות כאלו אינן. ואם יש בין החיצונים ריוח הראוי להם ה''ז כרם לפי שדרך בני אדם ליטע שורות הרבה רצופין ביחד ואותם שהם ראוין להתקיים ולעשות כרם יהיו כרם והשאר יהיו לעצים הלכך רואין את האמצעיי' כאלו הן עצים והחיצונים מצטרפין להיות כרם:
כך הן חולקין בשכונת קברות. שאם היו הקברים רצופין הרבה לר''ש אין זו שכונת קברות ולרבנן רואין את האמצעיים כאלו אינן:
א''ר יונה ולא דמיא. דבשכונת קברות לא פליגי והכל מודים בזה:
תמן יש עליהן שכונת קברות. כלומר במתני' דקתני אם יש ביניהן מד' אמות ועד שמנה ה''ז שכונת קברות ודוקא אם יש ביניהן כשיעור הזה הוא דיש עליהן שכונת קברות:
ברם הכא אין עליהם שכונת קברות. כלומר אבל אם היה שם כדאמרינן הכא בכרם והכי נמי שרצפן וקבר הרבה ואין ביניהן מקבר ראשון עד הג' ארבע אמות נתבטל מתורת שכונת קברות וכ''ע מודים בהא דאמרי' דרך מקרה הוא שקברן שם ודעתו לפנותן ושמא נאנס או שכח:
א''ר יוסי ולא דמיא. רבי יוסי פליג אדרבי יונה בהא דקאמר דהכל מודים הכא וקאמר דלא היא דודאי פליגי אבל לא כדקאמר שמעון בר בא כשם שהן חולקין בכרם דלא דמיא אלא איפכא שמעינן להו הכא דלר''ש אית ליה רואין ולרבנן אין זו שכונת קברות כדמפרש ואזיל:
תמן. בכרם מרווחין ורצפן במחלוקת ואם לאחר שנעשו רצופין חזר וריוחן דברי הכל מודים דהוי כרם דהא עיקר פלוגתייהו אם תלינן שיחזור וירויחן כשהן רצופין דר''ש קסבר הואיל והוא בעצמו רצפן לא אמרי' שיחזור וירויחן דדעתו לכרם הוא ולא לעצים ורבנן ס''ל דתלינן שיחזור וירויחן והאמצעים לעצים הן:
ברם הכא מהו פליגין. במילתא אחריתא ואיפכא ס''ל דכשבא ומצאן רצופין לר''ש לא נתבטל מתורת שכונת קברות כמו שהיה בתחלה שאני אומר בתחלה היה ביניהן כשיעור וגל נפל עליהן ורצפן ודרך מקרה הוא ועתיד לתקנן לאחר זמן:
ורבנן אמרי מרווחין היו ורצפן. הוא בעצמו ואדעתא שיהיו נקברין שם לגמרי ואינו עתיד לחזור וליטלן ולעשותן מרווחין כבתחלה וכיון דאין זה מקומן לא הוי שכונת קברות:
עַד כַּמָּה מַטְרִיחִין עָלָיו. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי מִייָשָׁא בַּר יִרְמְיָה. עַד מ̇ אַמָּה. בָּדַק עֶשְׂרִים וּמָצָא בּוֹדֵק עַד עֶשֶׂר. בָּדַק עֶשְׂרִים וּמָצָא בּוֹדֵק עַד עֶשֶׂר. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. בָּדַק עֶשֶׂר וּמָצָא בּוֹדֵק עַד עֶשֶׂר. בָּדַק עֶשֶׂר וּמָצָא בּוֹדֵק עַד עֶשֶׂר.
Traduction
Jusqu’où impose-t-on au Nazir la fatigue d’examiner à plus de vingt coudées? Selon R. Yossé, au nom de R. Meisha b. Jérémie, jusqu’à 40 coudées. Si après avoir fouillé sur vingt, on trouve encore un mort, il faut encore fouiller autant (de crainte qu’il y ait une nouvelle tombe, dans une seconde caverne). Selon une autre version, lorsqu’après avoir fouille dix coudées on trouve encore un mort, il faut de nouveau fouiller autant.
Pnei Moshe non traduit
עד כמה מטריחין עליו. לבדוק:
עד ארבעים אמה. משום דבמתני' קתני בודק הימנו ולהלן עשרי' אמה וזהו כשיעור שתי מערות עם החצר שהמערה ארבע אמות על שש והחצר ששתי מערות פתוחין לתוכו מכאן ומכאן הוא שש על שש וכרבנן דלעיל נמצא אורך שתי מערות וחצר שביניהן י''ח אמות ועוד צריך לבדוק באלכסונה של מערה אחת כדי שימצא יפה את המתים שלפעמים זה נמשך לפנים יותר מזה ובאלכסון נקל הוא למצוא כלן אבל מערה שניה א''צ לבדוק באלכסון דחד אלכסון החמירו חכמים תרי לא ואלכסון של מערה אחת עודף ב' אמות בקירוב נמצא בדיקה אחת היא כ' אמה ולפי שצריך לבדוק בדיקה זו מלמעלה ומלמטה כנגדו שהרי כשבדק זה לצפון העולם עדיין יש להסתפק שמא מערה זו שמצא בתחלה ממנה ולדרום העולם יש לה חצר ועוד מערה אחת והלכך צריך לבדוק כ' אמה לדרום העולם וכמו כן יש להסתפק למזרח ולמערב וצריך בדיקת כ' למזרח ובדיקת כ' למערב ונמצא בדיקה הראשונה הויא מ' אמה לכל צד:
בדק עשרים ומצא בודק עוד עשרים גרסינן. כדקתני במתני' לפי שאחר שמצא בסוף עשרים יש לחוש שמא זה קבר אחר הוא ולא מבית הקברות שמצא בתחלה אלא זה של אדם אחר ויש כאן ב' מערות וחצר וצריך לעשות גם שם כל הבדיקות שאמרנו:
אית תניי תני ופליג על המתני' בדק עשר כו' וס''ל להאי תנא דלא חיישינן למערה זו שמצא בתחלה שהיא בתחלת הכ' אלא כל הבדיקה היא עם הכל כ' ולא הטריחוהו חכמים יותר ואם בדק עשר ומצא בודק עוד עשר כפי שתי מערות וחצר וכן לכל צד וכן אם מצא אחר בדיקה זו וכן כולם:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source