Nazir
Daf 43b
משנה: נָזִיר שֶׁגִּילַּח וְנוֹדַע לוֹ שֶׁהוּא טָמֵא. אִם טוּמְאָה יְדוּעָה סוֹתֵר וְאִם טוּמְאַת הַתְּהוֹם אֵינוֹ סוֹתֵר. אִם עַד שֶׁלֹּא גִילַּח בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ סוֹתֵר. כֵּיצַד. יָרַד לִטְבּוֹל בַּמְּעָרָה וְנִמְצָא מֵת צָף עַל פִּי הַמְּעָרָה טָמֵא. נִמְצָא מְשׁוּקָּע בְּקַרְקַע הַמְּעָרָה יָרַד לְהָקֵר טָהוֹר לִיטַּהֵר מִטֻּמְאַת הַמֵּת טָמֵא שֶׁחֶזְקַת הַטָּמֵא טָמֵא וְחֶזְקַת הַטָּהוֹר טָהוֹר שֶׁרַגְלַיִם לַדָּבָר.
Traduction
Après qu’un Nazir s’est rasé (et a offert les sacrifices réglementaires), il apprend qu’il avait été impur pendant son abstinence: s’il s’agit d’une impureté qu’il pouvait connaître, la première période de Naziréat se trouvera annulée de ce fait (et à recommencer); mais si c’était une impureté au fond de l’abîme (290)S'il se souvient avoir passé à un endroit au fond duquel se trouvait un cadavre, inconnu jusque-là à tout le monde., la première période ne sera pas annulée; si enfin il s’aperçoit de l’impureté avec de sa raser (avant la cérémonie finale de libération), l’ordre de la périodicité se trouvera renversé (et il faudra la reprendre). Ainsi, en descendant prendre son bain de purification à la caverne, le Nazir trouve un cadavre nageant à l’ouverture (291)Cf. Toharot 4, 7., il sera impur. Mais si ce cadavre était enfoui dans les parois de la caverne et que le Nazir y soit allé se rafraîchir, celui-ci reste pur; si c’était pour se purifier d’une impureté de mort, il redevient impur. L’état antérieur de pureté ou d’impureté subsistera, selon la présomption (292)Littéralement: la cause reste sur pied (en l'état)..
Pnei Moshe non traduit
מתני' נזיר שגילח. שהביא קרבנותיו וגלח עליהן ואח''כ נודע לו שנטמא בימי נזירותו:
אם טומאה ידועה. טומאה שאפשר שהיתה ידועה מעולם כגון שאינה קבר התהום סותר וחוזר ומונה נזירות אחרת:
ואם טומאת התהום. אם נודע לו שבמקום שעבר היתה טומאת התהום והיא טומאה שאין אדם אחר מכירה ואפי' בסוף העולם אע''פ שודאי טמא היה אינו סותר דהלכה היא כך בנזיר:
אם עד שלא גילח. נודע לו אע''פ שהביא כבר קרבנותיו:
בין כך ובין כך. בין טומאה ידועה בין טומאת התהום סותר דהא דגמירי דטומאת התהום אינה סותרת היינו דוקא אם נודע לו אחר גלוח של טהרה:
כיצד. דין טומאת התהום:
ירד לטבול במערה. שהיה טמא טומאת שרץ או טומאה אחרת כיוצא בה שאינה של מת וירד לטבול מטומאתו:
ונמלא. כזית מן המת צף על פני המים ספק נטמא בו או לא טמא והא דתנן בפ''ד דטהרות ספק טומאה צפה על פני המים טהור ה''מ בשרץ אבל בטומאת מת טמא ואם נודע לו ספק זה אפילו לאחר שגלח טמא דזהו טומאה ידועה הואיל והיתה במקום שאפשר שיראוה בני אדם וירד לטבול לרבותא נקט דאע''ג שהיורד לטבול מטומאתו נזהר הוא מכל דבר המטמא אפ''ה טמא:
נמצא משוקע בקרקע המערה. במקום שטבל ובודאי נטמא אם נודע לו אחר שגלח וירד להקר כלומר אע''פ שלא ירד אלא להקר ולהצטנן ולא לטבול כדי שיהא נזהר מטומאה אפ''ה טהור אם לא היה טמא מת:
ליטהר מטומאת מת. ירד לטבול במערה וליטהר מטומאת מת והיה שם מת משוקע בקרקע המערה טמא וסותר שחזקת טמא טמא וחזקת טהור טהור:
שרגלים לדבר. יש להעמיד דבר על חזקתו:
הלכה: אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מָאן תַּנָּא אִם גִּילַּח וְאִם לֹא גִילַּח. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. בְּרַם כְּרַבָּנִין עַד שֶׁלֹּא נִזְרַק הַדָּם עָלָיו. עוּלָּא בַּר יִשְׁמָעֵאל בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. טַעֲמָא דְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. וְגִילַּח הַנָּזִיר אֶת שְׂעַר רֹאשׁ נִזְרוֹ. הַתּוֹרָה תָלַת לִנְזִירוּתוֹ בִשְׂעָרוֹ.
Traduction
R. Yohanan dit: d’après qui a-t-on enseigné d’établir une distinction entre le fait accompli de s’être rasé, ou de ne pas l’être? Ce doit être d’après R. Eliézer (293)Ci-dessus, 6, 7 (8).; car selon les autres sages, aussi longtemps que le Nazir n’a pas été aspergé du sang de ses sacrifices, il est possible de ruiner et recommencer la période, non au cas contraire (de cet acte dépend la reprise). Oula b. Ismaël dit au nom de R. Eléazar que R. Eliézer fonde son opinion sur ce qu’il est écrit (Nb 6, 18): Le Nazir rasera sa tête consacrée, etc.; selon la Loi, l’achèvement du Naziréat dépend de l’état de la chevelure;
Pnei Moshe non traduit
גמ' מאן תנא אם גלח ואם לא גלח. דבתגלחת תליא מילתא רבי אליעזר היא דאמר לעיל בפ''ו דתגלחת מעכבא דס''ל ואחר יעשה אחר כל המעשים כלן ואם עד שלא גלח נטמא הוי כנטמא בתוך מלאת וסותר:
ברם כרבנין עד שלא נזרק הדם עליו. הוא דסותר אבל אם נזרק עליו אחד מי הדמים שוב אינו סותר דס''ל ואחר יעשה אחר מעשה יחידי ותגלחת אינה מעכבת. טעמא דרבי אליעזר. דס''ל התגלחת מעכבת דכתיב וגלח הנזיר וגומר התורה תלת לנזירותו בשערו ועד שלא גלח נזיר מיקרי:
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. עֶבֶד שֶׁאָמַר. הֲרֵינִי נָזִיר לִכְשֶׁאֵצֵא לְחֵירוּת. כּוֹפוֹ לִנְזִירוּת. עֶבֶד כּוֹפוֹ לִנְזִירוּת וְאֵינוֹ כוֹפֶה לֹא לִנְדָרִים וְלֹא לִשְׁבוּעוֹת. רִבִּי יִרְמְיָה בְעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. 43b כְּפָפוֹ רַבּוֹ וְנִיטְמָא מָהוּ שֶׁיִּלָּקֶה. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא הֲלָכָה. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בִּשֶׁנְּזִירָתוֹ תוֹרָה וַהֲלָכָה יֵשׁ לָכוּף לוֹקֶה. אִם בְּשֶׁאֵילּוּ וָאֵילּוּ מִדִּבְרֵיהֶן לֹא יַלָּקֶה. אָמַר רִבִּי מָנָא. לוֹקִין עַל הֲלָכָה. אֶלָּא אָכֵן הוּא. אִם בִּשֶׁנְּזִירָתוֹ הֲלָכָה וַהֲלָכָה יֵשׁ לָכוּף וְלוֹקֶה. אִם בְּשֶׁאֵילּוּ וָאֵילּוּ מִדִּבְרֵיהֶן לֹא יַלָּקֶה.
Traduction
R. Yossé dit: Si un esclave a déclaré vouloir être Nazir lorsqu’il sera libéré, le maître le contraindra (en l’affranchissant) à observer de suite l’abstinence (qui lui incombe dès lors). Toutefois, on contraint seulement l’esclave d’observer la période d’abstinence, mais non de se conformer aux vœux faits, ou aux serments prêtés (puisque son corps n’est pas à lui). R. Jérémie demanda en présence de R. Zeira: Si un esclave après avoir été contraint par son maître au Naziréat est devenu impur, sera-t-il passible de la pénalité des coups de lanière (comme pour une transgression légale), ou ne sera-t-il pas passible, puisqu’il s’agit d’une simple règle rabbinique? Et comment envisagera-t-on cette règle? Est-ce à supposer que le Naziréat soit une question de règle, et que le maître peut obliger l’esclave d’enfreindre le Naziréat, de sorte que la dite pénalité subsiste? Ou bien dira-t-on que l’une et l’autre mesure (soit le Naziréat de l’esclave, soit la contrainte imposée par le maître de l’esclave) sont d’ordre rabbinique, de sorte qu’il n’y pas lieu d’appliquer la pénalité des coups? R. Mena répond que, certes, pour l’infraction de la règle rabbinique, on ne saurait être passible des coups; mais la question a été ainsi posée; Est-il admis que le Naziréat de l’esclave est d’ordre légal, et qu’en présence de la règle rabbinique que le maître peut contraindre l’esclave d’enfreindre le vœu, le maître sera passible des coups de lanière? Ou bien dira-t-on que l’une et l’autre mesure sont d’ordre rabbinique, et par conséquent il n’y a pas lieu d’infliger ladite pénalité? (question non résolue).
Pnei Moshe non traduit
עבד שאמר הריני נזיר לכשאצא לחירות כופו לנזירות. האי כופו ע''כ לאו לביטול נזירות מתפרשא שהרי כל זמן שהוא תחתיו לא חלה עליו נזירות אלא כופו לקיים נזירותו הא כיצד מוציאו לחירות וחלה עליו נזירות וקמ''ל דמעכשיו חיילא עליה אע''פ שאמר לכשאצא לחירות ולא הוי תולה נדרו בדעת אחרים:
עבד כופו לנזירות. לענין נזירות הוא דאמרינן דכופהו אבל לא לנדרים ולשבועות דאם יש בהן עינוי נפש או ביטול מלאכה אינו צריך לכופו דלא חלו עליו כלל כדפרישית במתני' ואם אין בהם ביטול מלאכה ולא עינוי נפש אינו יכול לכופו:
כפפו רבו וניטמא מהו שילקה. דנהי דאמרינן רשות ביד הרב לכופו לעבור על נזירותו מיהו מיבעיא לן אם הוא לוקה על שעבר לנזירותו דהוי ליה שלא לנדור שלא מדעת רבו או אינו אלא הלכה ומפרש ואזיל הבעיא ומאי הלכה:
ה''ג מה אנן קיימין אם בשנזירותו הלכה והלכה יש לכוף. דלא סבירא לן דרשא דקרא שהעבד נודר בנזיר מן התורה אלא דהלכה נאמרה כך והלכה היא דיש לרבו לכופו לעבור על נזרו לוקה ולקמיה פריך עלה:
אם בשאלו ואלו מדבריהן. כלומר או דאמרינן שאלו ואלו מדבריהן נזירותו והא דרבו כופהו הכל מדבריהן הוא ולא ילקה:
אמר רבי מנא לוקין על הלכה. בתמיה אם עיקר נזירותו לאו מן התורה הוא וכי לוקין על הלכה:
אלא אכן הוא. הכי הוא דקמבעיא לן אם בשנזירותו תורה והלכה יש לכוף ולוקה גרסינן ובספרי הדפוס נתחלפו התיבות בטעות. אם אמרינן דעבד איתרבי מקרא לנזירות אלא שחכמים קבלו כן מכי הלכה שרבו כופהו לעבור וא''כ לוקה הוא שהרי הוא גרם לעבור על מן התורה או אם אמרינן בשאילו ואילו מדבריהן ולא ילקה ולא איפשיטא:
כְּפָפוֹ רַבּוֹ לְדָבָר אֶחָד מָהוּ שֶׁיִּכּוֹף אוֹתוֹ לְכָל הַדְּבָרִים. בָּאנוּ לְמַחֲלוֹקֶת רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי יוֹסֵי. עָבַר מִכְּנֶגֶד פָּנָיו. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. לֹא יִשְׁתֶּה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. יִשְׁתֶּה. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׁאָמַר. בֵּין בְּפָנַיי בֵּין שֶׁלֹּא בְפָנַיי שְׁתֵה. אוֹף רִבִּי מֵאִיר מוֹדֶה. אִם בְּאוֹמֵר. בְּפָנַיי שְׁתֵה שֶׁלֹּא בְפָנַיי אַל תִּשְׁתֶּה. אוֹף רִבִּי יוֹסֵי מוֹדֶה. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין בְּאוֹמֵר שְׁתֵה. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. בְּפָנַיי שְׁתֵה שֶׁלֹּא בְפָנַיי אַל תִּשְׁתֶּה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. בְּאוֹמֵר. בֵּין בְּפָנַיי בֵּין שֶׁלֹּא בְפָנַיי שְׁתֵה.
Traduction
Si un maître a contraint l’esclave d’enfreindre le Naziréat sous un seul rapport (soit de boire du vin, soit de se rendre impur aux morts, soit de se raser), en conclura-t-on que le maître peut le contraindre aussi à enfreindre les autres interdits, ou un seul (de sorte que l’esclave devra s’abstenir des autres interdits)? C’est un point en litige entre R. Meir et R. Yossé, selon les termes de notre Mishna: ''Si l’esclave s’est enfuit devant le maître, selon R. Meir, il ne pourra pas boire (en punition de sa fuite); Selon R. Yossé, il pourra boire''. Or, à quoi se rapporte cette discussion? S’il s’agit du cas où le maître, en annulant le vœu de l’esclave, lui a formellement permis de boire en sa présence ou en son absence, R. Meir reconnaît aussi que l’esclave peut boire même et ayant fuit; si le maître, au contraire, a spécifié qu’il restreint l’autorisation à sa présence, R. Yossé reconnaîtrait aussi que l’esclave ne peut plus boire en ayant fui. C’est qu’il s’agit du cas où l’autorisation de boire a été donnée vaguement: alors, selon R. Meir, l’esclave pourra seulement boire en présence du maître, non en son absence; selon R. Yossé, au contraire, il résulte de l’autorisation vague que l’esclave pourra boire en tous, soit en présence, soit en l’absence du maître.
Pnei Moshe non traduit
כפפו רבו לדבר אחד. לשתות ביין או להטמא למתים או לגלח:
מהו שיכוף אותו לכל הדברים. כלומר מהו דאמרינן דדעת רבו הוא שכופהו לעבור על כל דברי נזירות או דדעתו היה בשביל דבר זה שכופהו בלבד ועדיין חייב הוא לנהוג נזירותו בשארי דברים:
באנו למחלוקת. דבר זה באנו למחלוקת ר''מ ורבי יוסי דמתני':
עבר מכנגד פניו. ומפרש האי תלמודא דאדלעיל קאי הפר לעבדו כו' ואם עבר מכנגד פניו ר''מ אומר לא ישתה ורבי יוסי אומר ישתה ומה אנן קיימין פלוגתייהו:
אם בשאמר לו. בפירוש בשעה שהפר לו בין בפני בין שלא בפני שתה אף ר''מ מודה שישתה אפי' הלך מנגד רבו ואם שאמר לו בפירוש אל תשתה אלא בפני אף רבי יוסי מודה שלא ישתה אם הלך מפניו:
אלא כן אנן קיימין באומר שתה. סתם ובהא פליגי ר''מ סבר סתמא בפניו דוקא משמע ור' יוסי סבר סתמא כאומר לו שתה בין בפני בין שלא בפני וה''נ אם כפאו לדבר אחד לר''מ כאומר לו לדבר זה דוקא אבל לא לשארי דברים ולר' יוסי סתמא לכל הדברים משמע:
Nazir
Daf 44a
הִשְׁלִים לִנְזִירוּתוֹ לֹא הִסְפִּיק לְגַלֵּחַ עַד שֶׁנּוֹדַע לוֹ בִּסְפֵק קֶבֶר הַתְּהוֹם סוֹתֵר. הִפְרִישׁ קָרְבְּנוֹתָיו וְלֹא הִסְפִּיק לְגַלֵּחַ עַד 44a שֶׁנִּתְוַודַּע לוֹ קֶבֶר הַתְּהוֹם. אָמַר רִבִּי זְעִירָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. וְלֹא מַתְנִיתָא הִיא. וְלֹא הוּא גִילַּח הוּא לֹא גִילַּח כְּרִבִּי לִיעֶזֶר. הוּא עַד שֶׁלֹּא נִזְרַק הַדָּם עָלָיו הוּא מִשֶׁנִּזְרַק הַדָּם עָלָיו כְּרַבָּנִין.
Traduction
ainsi, lorsqu’après avoir achevé la période de Naziréat, avant d’avoir eu le temps de se raser, le Nazir apprend qu’au fond de l’abîme (sur lequel il se trouve) il y a une tombe, sa période d’abstinence sera annulée par ce fait nouveau (selon tous); la question est de savoir (selon les autres sages) si, après avoir déjà déterminé les sacrifices pour le cérémonial de cessation, mais avant de s’être rasé, le Nazir a connaissance de la présence d’une tombe au fond de l’abîme, la période sera encore ruinée, ou non? Certes, répondit R. Zeira en présence de R. Mena, on peut résoudre cette question d’après notre Mishna: comme celle-ci établit une distinction entre le Nazir qui a accompli le fait de s’être rasé et celui qui ne l’a pas encore accompli, conformément à l’avis de R. Eléazar; de même, selon les autres sages, tout dépend de la question de savoir si le Nazir a déjà été aspergé du sang de ses sacrifices; au cas contraire, la période d’abstinence est renouvelable – (294)Suit un long passage déjà traduit en (Pessahim 7, 7)..
Pnei Moshe non traduit
השלים לנזירותו ולא הספיק לגלח. כלומר הא ודאי פשיטא לן דאם עד שלא גלח נודע לו שנטמא בקבר התהום סותר הוא לר''א ולרבנן כיון שנזרק עליו א' מן הדמים שוב אינו סותר מיהו הא קמיבעיא לן:
הפריש קרבנותיו ולא הספיק לגלח עד שנתוודע לו. שנטמא בקבר התהום מהו לרבנן הוא דקמיבעיא ליה מי אמרינן כיון שהפריש קרבנותיו שוב אינו סותר והא דתנינן לעיל סוף פ''ו מי שנזרק עליו אחד מן הדמים ונטמא להודיע כחו דר''א דאפי' נזרק עליו אחד מן הדמים סותר הוא אבל לרבנן לאו דוקא נזרק אלא אפילו הפריש קרבנותיו סגי או דילמא לרבנן נזרק דוקא:
ולא מתניתא היא. היינו הך מתני' שאמרנו:
ולא הוא גלח הוא לא גלח כר''א. כלומר כמו דאליבא דר''א מפרשינן עד שלא גלח ומשגלח דוקא כן נמי אליבא דרבנן הוא עד שלא נזרק הדם או משנזרק לדוקא קתני דבשנזרק עליו א' מן הדמים הוא דאינו סותר אבל לא בהפריש:
מְּנַיִין לִסְפֵק קֶבֶר הַתְּהוֹם. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רַבָּנִן. אוֹ בְדֶרֶךְ רְחוֹקָה לָכֶם. מַה לָכֶם בְּגָלוּי. אַף כָּל דָּבָר שֶׁהוּא בְגָלוּי. יָצָא קֶבֶר הַתְּהוֹם שֶׁאֵינוֹ בְגָלוּי.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
מנין לספק קבר התהום. שהוא טהור בעושה פסח:
מה לכם בגלוי. שהיא ידועה לכם. וחסר כאן בספרי הדפוס מבגלוי קמא עד בגלוי בתרא והגהתי כמו שהוא בפסחים:
עַד כְּדוֹן עוֹשֵׂי פֶסַח. נָזִיר מְנַיִין. רִבִּי יוֹחָנָן בְשֵׁם רִבִּי [יַנַּיי] וְכִי יָמוּת מֵת עָלָיו. מַה עָלָיו שֶׁהוּא בְגָלוּי. אַף כָּל דָּבָר שֶׁהוּא בְגָלוּי. יָצָא קֶבֶר הַתְּהוֹם שֶׁאֵינוֹ בְגָלוּי.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
מה עליו שהוא בגלוי. שהיא מחוורת לו וטומאה ברורה וידועה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source