Vayedaber

Nazir

Daf 28a

משנה: סְתָם נְזִירוּת שְׁלֹשִׁים יוֹם. גִּילַּח אוֹ שֶׁגִּילְּחוּהוּ לִיסְטִּין סוֹתֵר שְׁלֹשִׁים. נָזִיר שֶׁגִּילַּח בֵּין בַּזּוּג בֵּין בַּתַּעַר אוֹ שֶׁסִּיפְסֵף כָּל שֶׁהוּא חַייָב. נָזִיר חוֹפֵף וּמְפַסְפֵּס אֲבָל לֹא סוֹרֵק. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר לֹא יָחוֹף בָּאֲדָמָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַשֶּׁרֶת אֶת הַשֵּׂיעָר.

Traduction

Le Naziréat indéterminé est de trente jours (180)Cf. ci-dessus, 1, 3.. L’acte de s’être rasé pendant ce temps (de plein gré), ou de l’avoir été par violence des brigands, renverse la période des 30 jours (et il faut la reprendre). Dès qu’un Nazir s’est rasé, soit avec des ciseaux, soit avec un rasoir, ou s’il a arraché des poils, si peu que ce soit, il est coupable. Il lui est permis de se frotter, même de se gratter, non de se peigner (de crainte d’arracher un cheveu). R. Ismaël dit: il ne devra pas se frotter avec une certaine terre (ou tesson) susceptible de faire tomber les cheveux.

Pnei Moshe non traduit

מתני' סתם נזירות שלשים יום. אע''ג דכבר תני לה בפ''ק משום דבעי למיתני סיפא גלח או שגלחוהו לסטים סותר שלשים הדר תני לה הכא:

סותר שלשים יום. כלומר סותר עד שיהיה לו גדול שער של שלשים יום כשהוא מגלח תגלחת של מצוה:

או שסיפסף כל שהוא. שעקר והשיר אפילו שער אחד חייב דכתיב תער לא יעבור לרבות כל המעבירין:

חופף. מחכך בידו:

ומפספס. בצפרניו או בכלי ובלבד שלא יתכוין להשיר דדבר שאין מתכוין מותר:

אבל לא סורק. במסרק דהוי פסיק רישיה ואסור. ואע''ג דהמשיר אפילו שער אחד לוקה מכל מקום אינו סותר שלשים יום עד שיגלח רוב שערו בתער כדאמר בגמרא או במספרים כעין תער שמגלח בצד עקרו של שער:

לא יחוף באדמה. מין ממיני אדמה שהיא משרת השער דהא נמי הוי פסיק רישיה והלכה כרבי ישמעאל:

לא. הא ודאי לא מצית אמרת הכי אלא למעט לגמרי הוא דאתא שאין שאר המעבירין סותרין בו לא שבעה ולא שלשים:

28a מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי יוֹסֵי. אָכַל חֲצִי זַיִת חַרְצַנִּים וְזַגִּין מֵעֲנָבָה אַחַת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה חַייָב. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבָּנִין פָּטוּר. מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי יוּדָה. אָכַל כְּזַיִת חַרְצַנִּים וְזַגִּין מִשְׁתֵּי עֲנָבוֹת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבָּנִין חַייָב שְׁתַּיִם. אָמַר רִבִּי אָבוּן. אַתְייָא דְּרִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה כְּרִבִּי יוֹסֵי. אִין תֵּימַר כְּרִבִּי יוּדָה אָכַל כְּזַיִת שְׁנֵי זוֹגִין וְחַרְצַנִּין.

Traduction

Selon R. Yossé, est-il dit, pour ne pas te tromper, souviens-toi que dans une clochette d’animal, zag est l’enveloppe externe, et la partie interne se nomme ‘Inbol (grelot)''. En voici le motif: si quelqu’un a mangé la valeur d’une demi-olive de pépins et peau d’un seul grain, selon R. Eléazar b. Azaria, il sera coupable, en raison de l’individualité complète); selon les autres sages, il ne l’est pas (en raison du défaut de la mesure prescrite). Pour R. Juda, on explique son avis comme suit: si quelqu’un a mangé pour l’équivalent d’une olive, les pépins et peaux provenant de deux grains, selon l’avis de R. Eléazar b. Azaria, il ne sera qu’une fois coupable (à défaut d’individualités complètes); selon les autres sages, il sera deux fois coupable. R. Aboun dit: l’avis de R. Eléazar b. Azaria (de déclarer coupable le Nazir qui a mangé deux pépins et la peau) est conforme à l’explication opposée de R. Juda, il faudrait avoir mangé l’équivalent d’une olive, sans se préoccuper s’il y a deux peaux, ou plusieurs pépins..

Pnei Moshe non traduit

מה טעמא דרבי יוסי אכל וכו'. ה''פ דרבי יוסי למד לומר דע''כ הזגים אלו החיצונים והגרעינים הפנימים הן החרצנים מדקאמר ר''א בן עזריה עד שיאכל שני חרצנים וזגן ושמעינן ליה לר''א בן עזריה דטעמיה משום בריה כדאמר לעיל וא''כ אפילו לא אכל כזית חייב דבריה הוי ובשלמא אם החיצונים קרוין זגים שפיר משכחת לה בחדא עינבא דלא אכל אלא חצי זית וחייב משום בריה וכגון שאכל שני חרצנים הגרעינים עם זגן וזהו הקליפה החיצונה דלר''א בן עזריה חייב ולרבנן פטור דלא ס''ל ענבה בריה הוי אבל אי אמרינן החרצנים הן החיצונים והזגין פנימים לא משכחת לה שני חרצנים וזגן בחדא עינבא:

מ''ט דר' יודה אכל כזית חרצנים וזגן משתי ענבות. כלומר דרבי יודה דייק מדקאמר ר''א בן עזריה אינו חייב עד שיאכל שני חרצנים וזגן ש''מ דראב''ע לקולא קאמר ובמאי דשמיע ליה דרבנן מיחייבי עלה קאמר אינו חייב עד וכו' ובשלמא אם אמרינן החרצנים אלו הן החיצונים והפנימים הן הזגים שפיר משכחת לה חומרא לרבנן וקולא לראב''ע שאם אכל כזית חרצנים וזגין משתי ענבות וכלומר כזית מכל חדא לרבנן חייב שתים ולר''א בן עזריה אינו חייב אלא אחת דעד שיאכל שני חרצנים בעינן ואינו חייב כלל עד שיאכל החרצנים משתי ענבות אלא אי אמרינן הזגים הן החיצונים מאי עד שיאכל דקאמר:

אתייא דר''א בן עזריה כרבי יוסי. רבי אבון פליג וקאמר דלא אתייא כלל מילתיה דר''א בן עזריה אלא אליבא דרבי יוסי דאין תימר כרבי יודה אכל כזית שני זגין וחרצנין מיבעי ליה וכלומר שמדברי ר''א בן עזריה שמענו דע''כ בענבה אחת הוא דפליג דאם אכל שני חרצנים וזגן חייב אע''פ שאין בה כשיעור משום דבריה הוי ואם אכל כזית ולא אכל שני חרצנים וזגן אינו חייב והיינו כרבי יוסי וזהו עד שיאכל דקאמר דאי כרבי יודה הוי ליה למימר לעולם אינו חייב באם אכל אפילו כזית עד שיאכל שני זגין וחרצנין והיינו עוד חרצן אחד מן השניה ומדלא קאמר הכי ש''מ דהא ליתא משום דבענבה אחת מיירי כדאמרן והלכך ע''כ מילתיה דראב''ע לא מיתוקמא אלא כרבי יוסי:

Nazir

Daf 28b

הלכה: סְתָם נְזִירוּת ל̇ יוֹם כול'. כְּתִיב תַּעַר לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ. הָא עָבַר חַייָב. גַּדֵּל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ. כַּמָּה הוּא גִּידּוּל שִׂיעֵר. ל̇ יוֹם. עַד כְּדוֹן נָזִיר טָמֵא. נָזִיר טָהוֹר. וְגִלַּח רֹאשׁוֹ בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ. מַה תַלְמוּד לוֹמַר בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יְגַלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ. מִיכָּן שֶׁהוּא חוֹזֵר וּמְגַלֵּחַ. וְגִילַּח. כּוּלּוֹ וְלֹא מִקְצָתוֹ. מִיכָּן שֶׁאִם שִׁייֵר שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת לֹא אָמַר כְּלוּם. תַּעַר לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ. אֵין לִי אֶלָּא תַעַר. מְנַיִין לְרַבּוֹת אֶת הַמְסַפְסֵף וְאֶת הַמִּסְפָּרַיִם כְּבַתַּעַר. תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא יַעֲבוֹר עַל רֹאשׁוֹ. אֵין לִי אֶלָּא תַעַר. 28b כָּל הַמַּעֲבִירִין בְּמַשְׁמַע. מִיכָּן שֶׁאֵינוֹ סוֹתֵר בּוֹ אֶלָּא בִלְבַד.

Traduction

Il est écrit: le rasoir ne devra point passer sur sa tête; si même le Nazir l’a fait passer (s’est rasé avec n’importe quoi), il est coupable d’avoir transgressé cette défense. Il laissera croître les boucles des cheveux de la tête; or, pour arriver à cette croissance, il faut un espace d’au moins trente jours. On sait ainsi (par ces versets) qu’elle est la cause pouvant motiver l’interruption d’une période pour le Nazir pur; mais d’où le sait-on pour le Nazir qui reprend sa période avoir été impur? C’est qu’il est dit (ibid. 9): Il se rasera la tête au jour de sa pureté; ceci pouvait suffire, et comme le texte ajoute: Au septième jour il se rasera, on en conclut que le Nazir devra recommencer de se raser s’il n’a pas attendu sept jours complets après la pureté pour se raser. De plus, l’expression ''il rasera'' indique que l’on devra se raser complètement non en partie; si donc on a laissé deux cheveux, l’action de se raser est nulle. Par le verset ''le rasoir ne devra point passer sur sa tête'', on sait seulement que le rasoir est interdit; d’où sait-on que la défense est la même pour un grattoir (181)V. Tossefta à ce traité, ch. 4., ou des ciseaux? De ce qu’il est dit (en termes redondants): ''ne devra point passer sur sa tête'', de façon à englober dans l’interdit tout ce qui enlève; et, malgré cela, il y a le terme spécial ''rasoir'', pour dire qu’à l’aide de cet instrument seul l’acte de se raser entraîne l’annulation de la période (et il faudra la recommencer).

Pnei Moshe non traduit

גמ' כתיב תער לא יעבר על ראשו. ודריש לא יעבר הא אם עבר חייב וכלומר בכל דבר שהוא מעביר אפילו בזוג ואפילו סיפסף דתער לאו דוקא:

גדל פרע וכמה הוא גידול שער ל' יום. כלומר וקרא דגדל פרע להכי הוא דאתא דסותר שלשים יום דאלו לרבות שאר מעבירין לא איצטריך דמלא יעבור נפקא:

עד כדון נזיר טהור. עד כאן לא שמענו דתגלחת סותרת אלא בנזיר טהור דקרא ביה משתעי:

נזיר טמא. מנין דתגלחת סותרת בו אם גלח בתוך שבעה:

וגלח ראשו ביום טהרתו. ומה תלמוד לומר עוד ביום השביעי יגלחנו מיכאן שהוא חוזר ומגלח אם גלח בתוך שבעה של ימי טהרתו סותר וצריך לחזור ולגלח אחר ז' דתגלחת. כדי לכוף ראשו לעיקרו בעינן ואינה פחותה משבעה:

וגילח. וגלח ראשו דבנזיר טמא דריש דכולו בעינן ואם שייר שתי שערות לא עשה כלום:

ת''ל לא יעבר על ראשו כל המעבירין במשמע. א''כ למה נאמר תער מיכאן שאינו סותר בו אלא תער בלבד. דתער דקרא בא ללמדינו דאינו סותר אלא תער. לא יסתרו בו שלשים. אימא דקרא לא ממעט שאר המעבירין אלא מסתירת שלשים כדין התער אבל יסתרו בו שבעה:

רִבִּי בָּא בַּר מָמָל וְרִבִּי אִילָא בְּעוֹן קוֹמֵי רִבִּי יָסָא. לֹא יִסְתְּרוּ בוֹ שְׁלֹשִׁים אֲבָל יִסְתְּרוּ בוֹ שִׁבְעָה. לֹא. בְּשֶׁאֵינוֹ סוֹתֵר בּוֹ לֹא שִׁבְעָה וְלֹא שְׁלֹשִׁים. אִין תֵּימַר. לֹא יִסְתְּרוּ בוֹ שְׁלֹשִׁים. מַה בֵּין נְזִיר טָהוֹר מַה בֵּין נְזִיר טָמֵא. תַּנֵּי קַל וָחוֹמֶר בְּנָזִיר טָהוֹר. תַּנֵּי קַל וָחוֹמֶר בְּנָזִיר טָמֵא. קַל בְּנָזִיר טָהוֹר שֶׁאֵינוֹ סוֹתֵר אֶלָּא שְׁלֹשִׁים. וָחוֹמֶר שֶׁהוּא סוֹתֵר בּוֹ שִׁבְעָה. אִין תֵּימַר. לֹא יִסְתְּרוּ בוֹ שְׁלֹשִׁים. מַה שָׁנֵי בֵּין נָזִיר טָהוֹר מַה בֵּין נָזִיר טָמֵא. קַל בְּנָזִיר טָמֵא שֶׁבְּכוּלָּן סוֹתְרִין בּוֹ. וָחוֹמֶר שֶׁהוּא סוֹתֵר בּוֹ שִׁבְעָה. אִין תֵּימַר. לֹא יִסְתְּרוּ בוֹ שְׁלֹשִׁים. מַה שָׁנֵי בֵּין נָזִיר טָהוֹר לְנָזִיר טָמֵא. אִית דְּבָעֵי מֵימַר. מַה שָׁנֵי בֵּין בְּמִסְפָּרַיִם לִבְתַעַר וְנָזִיר טָהוֹר כְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר.

Traduction

⁠—Mais, demandèrent R. Aba b. Mamal et R. Ila devant R. Yossé, s’il est vrai que d’autres instruments pour se raser ne doivent pas entraîner l’annulation d’une période de trente jours, ils devraient du moins ruiner et faire renouveler celle de sept jours? -Ceci est certes inadmissible; l’exclusion de tout autre instrument est complète, et son emploi ne ruine ni la période de trente jours, ni celle de sept jours, car s’il était admis que son emploi ne ruine pas la période de 30 jours, mais bien celle de 7 jours, pourquoi établirait-on la distinction entre le Nazir pur et le Nazir impur? Or, on a enseigné: il y a un allégement et une aggravation pour le Nazir pur qui n’existe pas pour l’impur, comme par contre il y a un allégement et une aggravation pour le Nazir impur qui ne sont pas applicables au Nazir pur. Ainsi, pour le Nazir pur, il y a cet allégement à la loi que l’emploi seul du rasoir motive l’annulation de la période d’abstinence, et l’aggravation que la période à recommencer pour ce fait sera de trente jours; au contraire pour le Nazir impur, l’aggravation consiste en ce que tout instrument avec lequel on a coupé suffit à ruiner la période d’abstinence, mais l’allégement consiste en ce que la période à recommencer sera seulement de sept jours. Si donc il était admis que pour le Nazir pur, l’acte de se raser par d’autres instruments n’entraîne pas en effet le renouvellement de la période trente jours, mais celle de sept, il n’y aurait p as lieu d’établir une distinction entre le Nazir pur et l’impur. Il en est (répond R. Yossa) qui réfutent ainsi cette objection: il n’y a pas de différence entre le fait de se raser aux ciseaux, ou avec le rasoir, selon R. Eléazar, qui a dit (182)Cf. ci-dessus, (3, 4), selon l'explication additionnelle du commentaire Pné-Mosché. qu’un Nazir pur, s’étant rasé trop tôt après l’achèvement de sa période, renouvellera sept jours d’abstinence (il n’y a donc pas d’importance, selon lui, à savoir quel outil a été employé à cet effet, et en tous cas la période de sept jours est à recommencer).

Pnei Moshe non traduit

אין תימר לא יסתרו בו שלשים. דוקא אתי למעט אבל שבעה סותרין א''כ קשיא מה בין נזיר טהור לנזיר טמא בשאר המעבירין ואנן תנינן בברייתא דלקמיה דיש חומר בנזיר טמא מבנזיר טהור בהא:

תני קל וחומר בנזיר טהור. דתני מצינו קולא וחומרא בנזיר טהור מה שאין בנזיר טמא וכן בנזיר טמא מה שאין בנזיר טהור. וגי' הדפוס משובשת ומוכפלת ומוטעית וה''ג קל בנזיר טהור שאינו סותר אלא בתער וחומר שהוא סותר בו שלשים קל בנזיר טמא שהוא סותר בו שבעה וחומר שבכולן סותרין בו. שדין נזיר טהור שסותר שלשים ודוקא בתער ונזיר טמא אינו סותר אלא שבעה וכל המעבירין סותרין בו משום דבעינן שיהא בו לאחר ז' כדי לכוף ראשו לעיקרו ובכל דהו בצר ליה שיעורא:

אין תימר. השתא מסיק לה למילתיה דאין תימר בנזיר טהור לא יסתרו בו שאר המעבירין שלשים דוקא אבל שבעה סותרין הן א''כ מה שני לן בין נזיר טהור לנזיר טמא בשאר המעבירין דקאמר חומר בזה בנזיר טמא מה שאין כן בנזיר טהור שסותרין בו בכלן ואפילו בכל המעבירין הא סתירת שבעה דסותרין בנזיר טמא סותרין נמי בנזיר טהור אלא ע''כ דשאר המעבירין אינן סותרין כלל בנזיר טהור:

אית דבעי מימר. דכך השיבם ר' יסא:

מה שני בין במספרים לבתער ונזיר טהור כר' אליעזר. כלומר לר''א דאמר לעיל בפ''ב דנזיר טהור שגלח לאחר מלאת סותר שבעה כדאמר התם דיליף תגלחת הטהרה מתגלחת הטומאה ואי אמרת דמספרים בנזיר טהור סותר שבעה א''כ מה חילוק בנזיר טהור לאתר מלאת בין מספרים לתער דהא לר''א לעולם אינו סותר לאחר מלאת אלא ז' ואפילו גלח בתער וע''כ דר''א נמי דריש תער דקרא דוקא ומאי ממעט אליביה בלאחר מלאת אלא ודאי דלגמרי ממעט להו לשאר מעבירין:

תַּמָּן תַּנִּינָן. שְׁלֹשָׁה מְגַלְּחִין וְתִגְלַחְתָּן מִצְוָה. הַנָּזִיר וְהַמְצוֹרָע וְהַלְּוִיִם. וְכוּלָּן שֶׁגִּילְּחוּ שֶׁלֹּא בְתַעַר אוֹ שֶׁשִּׁיֵירוּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת לֹא עָשׂוּ כְּלוּם. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. מַתְנִיתָא בְּנָזִיר טָמֵא. אֲבָל בְּנָזִיר טָהוֹר כֵּיוָן שֶׁגִּילַּח רוֹב רֹאשׁוֹ אֲפִילוּ שֶׁלֹּא בְתַעַר יָצָא. רִבִּי אִמִּי כְּהָדָא דְרִבִּי אֶלְעָזָר (בֶּן עֲזַרְיָה) בָּעֵי. כָּל עַצְמוֹ אֵינוֹ קָרוּי תַעַר אֶלָּא בְנָזִיר טָהוֹר. תַּעַר לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ עַד מְלֹאת הַיָּמִים. הָא אִם הִשְׁלִים צָרִיךְ תַּעַר. דִּילְמָא לֹא אִיתְאֲמָרַת אֶלָּא בְנָזִיר טָמֵא בִּשְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי לְרִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. נְהִיר אַתְּ דַּהֲוִיתוֹן קַייָמִין בְּנָזִיר וְאָֽמְרִינָן. לֹא שַׁנְייָא בֵּין מִסְפָּרַיִם לַבְּתַעַר. וְאָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. מַתְנִיתָא בְּנָזִיר טָמֵא. נָזִיר טָהוֹר לָמָּה לֹא. נָזִיר טָהוֹר מְגַלֵּחַ אַחַר זְרִיקָה. כֵּיוָן שֶׁקִּדֵּשׁ שֻׁלְּמָה נִזְרוֹ. בְּרַם. כְּנָשׁוּר הוּא.

Traduction

On a enseigné ailleurs (183)(Negaim 14, 4).: Il y a trois personnes dont l’acte de se raser est un devoir religieux, savoir le Nazir après son abstinence, le lépreux guéri, et les lévites pendant leur service au Temple; si l’une de ces personnes s’est rasée sans employer un rasoir, ou si elle a laissé deux cheveux, c’est comme si elle n’avait rien fait. R. Eléazar dit: lorsque notre Mishna déclare que ''le fait de se raser sans employer un rasoir, ou d’avoir laissé sur la tête deux cheveux non coupés, équivaut à un acte nul'', elle parle du Nazir devenu impur pendant la période d’abstinence; pour le Nazir pur au contraire (qui à l’achèvement de sa période accomplit le cérémonial final), il suffit de s’être rasé la majeure partie de la tête, à l’aide d’un instrument quelconque. R. Amé objecta contre cette opinion de R. Eléazar (que notre Mishna parle d’un Nazir impur): puisque le fait même d’exiger l’emploi du rasoir à la fin de la période d’abstinence est dit du Nazir pur, selon ces mots (ibid. 5): le rasoir ne devra pas passer sur sa tête jusqu’à l’achèvement des jours etc., est-ce seulement en cas d’achèvement (dans un état pur) que le rasoir est nécessaire? (Son application au Nazir devenu impur, puis purifié, n’est-elle pas une déduction tirée du Nazir ordinaire)? Il est possible (fut-il répondu) que l’opinion de R. Eléazar ait en vue d’un Nazir ayant été impur et qui, en se rasant, a laissé deux cheveux (cet obstacle, alors, s’oppose à la réintégration du Nazir en son état primitif). R. Yossé dit à R. Jacob b. Aha: tu dois te souvenir que lorsque nous avons étudié le traité Nazir, nous avons dit qu’au sujet du Nazir pur il est indifférent d’employer les ciseaux, ou le rasoir, pour le cérémonial final de se raser; et R. Eléazar a dit aussi que lorsque dans la Mishna précitée on exige l’emploi du rasoir seule pour la cérémonie finale, c’est qu’il s’agit d’un Nazir devenu impur. Pourquoi à l’égard du Nazir pur, n’est-ce pas une cause d’empêchement? C’est que le Nazir pur se rase seulement après avoir eu la tête aspergée du sang de ses sacrifices; dès qu’il est ainsi sanctifié, la période d’abstinence cesse, et l’on considère ses cheveux comme coupés (peu importe alors l’instrument qui sert à les enlever; ce n’est pas cas pour le Nazir devenu impur).

Pnei Moshe non traduit

תמן תנינן. בפרק בתרא דנגעים:

והלוים. בעת שנבחרו לשירות כדכתיב והעבירו תער על כל בשרם:

מתני'. דקאמרה גלח שלא בתער או שייר שתי שערות לא עשה כלום בנזיר טמא אבל בנזיר טהור אינו מעכב ב' שערות דכיון דגלח רוב ראשו יצא ואפילו שלא בתער:

רבי אמי בהדא ר' אלעזר בעי. הקשה על דברי ר''א דהרי כל עצמו של תער לא כתיב אלא בנזיר טהור דכתיב תער וגו' עד מלאת הימים ומשמע הא אם השלים צריך תער דוקא ונזיר טמא הוא דילפינן מנזיר טהור דצריך גלוח בתער והיכי קאמר ר''א דמתני' בנזיר טמא היא:

דילמא לא איתאמרת. הא דר''א אלא בנזיר טמא בשתי שערות דהא דשתי שערות מעכבין בנזיר טמא הוא אבל בנזיר טהור ברוב ראשו סגי:

נהיר את. אם זכור אתה כשהיינו שונין במסכת נזיר ואמרינן דאין חילוק בנזיר טהור בין מספרים לבתער שאחר ששלמו ימי נזירותו מגלח בכל מה שרוצה:

ואמר ר''א. נמי דמתני' דנגעים דצריך תער בנזיר טמא דוקא ורבי יוסי לא מפרש להא דר''א כר' אמי:

נזיר טהור למה לא. ומה טעם דבנזיר טהור לא מעכב תער:

נזיר טהור מגלח לאחר זריקה. מדם קרבנותיו כדתנן לקמן וכיון שקדש ראשו בזריקת דם שלמה נזרו וברם כנשור הוא שערו דכבר שלמו ימי נזירותו ואינו מעכב אם גילח במה שהוא אבל נזיר טמא עדיין לא שלמה נזרו. ולא סבירא ליה האי דרשא דרבי אמי עד מלאת הימים וכו' אלא דתער על אזהרת איסור גילוח בתוך נזרו לחודיה קאי:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source