Nazir
Daf 27b
משנה: וְחַייָב עַל הַיַּיִן בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל הָעֲנָבִים בִּפְנֵי עַצְמָן וְעַל הַחַרְצַנִּים בִּפְנֵי עַצְמָן וְעַל הַזַּגִּים בִּפְנֵי עַצְמָן. רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיֹּאכַל שְׁנֵי חַרְצַנִּים וְזַגִּין. אֵילּוּ הֵן הַחַרְצַנִּים וְאֵילּוּ הֵן הַזַּגִּים. הַחַרְצַנִּים אֵילּוּ הַחִיצוֹנִים הַזַּגִּים אֵילּוּ הַפְּנִימִיִין דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר שֶׁלֹּא תִטְעֶה כְּזוּג שֶׁלַּבְּהֵמָה הַחִיצוֹן זוּג וְהַפְּנִימִי עִינְבּוֹל.
Traduction
On est coupable pour le vin à part, pour les raisins à part, pour les pépins à part, pour les peaux à part. Selon R. Eléazar b. Azaria, on est seulement coupable après avoir mangé un pépin et une peau. Qu’appelle-t-on Harçan et Zag? L’un désigne l’intérieur, et l’autre l’extérieur (l’entourage). Tel est l’avis de R. Juda. R. Yossé dit: pour ne pas te tromper, souviens-toi que dans une clochette d’animal Zag est l’enveloppe externe, et la partie interne se nomme ‘Inbol (grelot).
Pnei Moshe non traduit
מתני' עד שיאכל שני חרצנים וזוגן. דכתיב מחרצנים ועד זג ומעוט חרצנים שנים וזג אחד ואין הלכה כראב''ע אלא כשיאכל החרצנים או הזגים כזית לוקה:
החרצנים אלו החיצונים. קליפה שבחוץ ומה שבפנים אלו הן הזגין:
רבי יוסי. לאיפלוגי הוא דאתא ופי' המקרא להיפך והיה נותן סימן שלא תטעה זוג של בהמה שהחיצון קרוי זוג וכן בענבים החיצון קרוי זג:
הלכה: וְחַייָב עַל הַיַּיִן בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל הָעֲנָבִים בִּפְנֵי עַצְמָן כול'. כְּתִיב וַעֲנָבִים לַחִים וִיבֵישִׁים לֹא יֹאכֵל. מְמַשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר עֲנָבִים אֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁהֵן לַחִין. מַה תַלְמוּד לוֹמַר עֲנָבִים לַחִים וִיבֵישִׁים. לְחַייֵב עַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וְאַתְייָא כְּהָדָא דְתַנֵּי חִזְקִיָּה. מָה אִם בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא עָשָׂה פְּסוֹלֶת פֶּרִי כְפֶרִי עָשָׂה לַחִים כִּיבֵישִׁין. כָּאן שֶׁעָשָׂה פְסוֹלֶת פֶּרִי כְפֶרִי אֵינוֹ דִין שֶׁנַּעֲשֶׂה לַחִין כִּיבֵישִׁין. תַּלְמוּד לוֹמַר לַחִים וִיבֵישִׁים. לְחַייֵב עַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וְאַתְייָא כְּהַהִיא דְּאָמַר רִבִּי הִילָא. לֹא יַחֲבֹל רֵחַיִם וָרֶכֶב. מְמַשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר רֶכֶב אֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁהַרֵחַיִם בִּכְלָל. מַה תַלְמוּד לוֹמַר רֵחַיִם וָרֶכֶב. לְחַייֵב עַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ.
Traduction
Il est écrit (ibid.): Il ne mangera pas de raisins frais, ni secs; il semble que le mot raisins exprimé là comprend toutes les sortes, y compris les fraîches; et pourtant le verset précité parle également de ''frais'' et de ''secs'', afin d’indiquer que chacune de ces sortes entraîne (le cas échéant) une culpabilité à part. C’est conforme à l’enseignement de Hiskia: puisque pour certains produits (176)Ceux des trois premières années de plantation. V. (Orla 2, 6)., où le déchet n’est pas considéré à l’égal du fruit, les frais sont soumis à la même règle que les fruits secs; à plus forte raison ici (pour le Nazir), où le déchet du raisin est égal (en interdit) à ce fruit lui-même, le frais et le sec sont sujets à la même règle; pourquoi donc le verset parle-t-il de ''frais'' et de ''sec''? C’est pour indiquer que l’on est coupable pour chacune de ces transgressions à part (le cas échéant). C’est conforme à l’interprétation donnée par R. Ila de ce verset (Dt 26, 6): On ne doit pas saisir comme gage une meule inférieure ni une meule courante; il semble que le second terme devrait comprendre tout outil pour moudre, et ils sont indiqués tous deux, pour préciser qu’il y a double transgression si on les prend en gage.
Pnei Moshe non traduit
גמ' ממשמע שנא' ענבים אין אנו יודעין שהן לחין. דסתם ענבים לחין משמע ומה ת''ל ענבים לחים ויבישים וכוליה קרא דלחין ויבישין יתירא הוא כדלקמן:
לחייב על זה בפני עצמו. שאם אכלן בהתראה אחת שהתרו בו אל תאכל ענבים ואכל לחים ויבישים לוקה שתים משום דשתי שמות הן:
מה אם במקום שלא עשה פסולת פרי כפרי. בערלה כדאמר בהאי תלמודא פ''ב דערלה הלכה ו' דדריש פרי פרי אתה פודה ואין אתה פודה לא בוסר ולא פגים:
עשה לחים כיבישים. כלומר כלחים כן יבישים והכל בכלל:
כאן שעשה פסולת פרי כפרי. דפרי ופסולת פרי כתיבי ענבים יין וחומץ:
אינו דין שנעשה לחין כיבישין. כלומר שהכל בכלל ומה תלמוד לומר לחים ויבישים לחייב על כל א' בפני עצמו:
ואתייא כההיא דאמר רבי הילא. דדריש גבי ריחים ורכב כה''ג לחייב על כל אחת בפני עצמו:
לַחִים לְרַבּוֹת אֶת הַבּוֹסֵר. לַחִים לְרַבּוֹת אֶת הַסְּמָדַר. מַתְנִיתָא דְּרִבִּי יוֹסֵי. דְּרִבִּי יוֹסֵי אָמַר. סְמָדַר אָסוּר בַּנָּזִיר מִפְּנֵי שֶׁהוּא פֶּרִי. יֵשׁ אוֹכֵל אֶשְׁכּוֹל וְחַייָב מִשּׁוּם עֲנָבִים לַחִים וִיבֵישִׁים וְחַרְצַנִּים וְזַגִּין. שְׁרִייָן לְשֵׁם מִשְׁרָה. סְחָטוֹ לְשֵׁם יַיִן. וְהִתְרוּ בוֹ מִשּׁוּם מִכָּל אֲשֶׁר יֵצֵא מִגֶּפֶן הַיַּיִן. וגו'.
Traduction
Le terme ''frais'' (superflu) indique déjà que le fruit non mûr est compris dans l’interdit, et le pluriel de ce même mot sert à étendre l’interdit au bourgeon du raisin. Cet enseignement émane de R. Yossé, qui a dit (177)Ibid. 1, 7.: le bourgeon est défendu au Nazir à titre de fruit futur. Il arrive parfois que celui qui consomme une seule grappe de raisin soit plusieurs fois coupable, pour avoir mangé des raisin frais, des secs, des pépins, de l’enveloppe (peau), lorsqu’on l’a trempée dans l’eau pour l’infuser, qu’on l’a comprimée pour en tirer du vin, et que l’on a reçu l’avertissement de l’interdit exprimé dans ce verset (ibid. 4): De tout ce que produit la vigne, depuis les pépins jusqu’à l’enveloppe, etc. –
Pnei Moshe non traduit
לחים לרבות הבוסר והסמדר. הוא הפרח שממנו יצא הבוסר:
מתניתא. האי ברייתא רבי יוסי היא דאמר בפ''ק דערלה הסמדר אסור בנזיר מפני שהוא פרי:
יש אוכל אשכול. אחד וחייב עליו משום כל השמות הללו כדמפרש ואזיל ששרייו במים חייב לשם משרה וסחטו חייב לשם יין ובשהתרו בו משום מכל וגו':
אָמַר רִבִּי בָּא בַּר אָחָא. טַעֲמָא דְּרִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה מִשּׁוּם בִּירְיָה. וְתַנֵּי. חַרְצַנִּים וְזַגִּין. לְהָבִיא אֶת הַשָּׁלִשׁ שֶׁבֵּינְתַיִים. וְהָא תַנֵּי בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. מִכָּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן. אַף הֶעָלִין וְהַלּוּלָבִין בְּמִשְׁמַע. רִבִּי לִיעֶזֶר כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר. כְּלָל וּפְרָט הַכֹּל בִּכְלָל. וּכִדְרַבָּה מִן דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר. אֲפִילוּ כְּלָל וּפְרָט הַכֹּל בִּכְלָל. לְאֵי זֶה דָבָר נֶאֱמַר חַרְצַנִּין וְזַגִּין. לְהָבִיא הַשָּׁלִשׁ שֶׁבֵּינְתַיִים.
Traduction
R. Aba b. Aha dit: R. Eléazar b. Azariah (dans notre Mishna) exige la double consommation des pépins et de la peau pour constituer la culpabilité, parce que cette façon seule constitue l’individualité complète du raisin. De même, il a été enseigné: la Bible mentionne les pépins et la peau, pour viser ce qui est compris entre ces deux parties (la pulpe). -Mais n’a-t-on pas dit au nom de R. Eléazar (178)Ci-dessus, 1. que l’expression explétive: ''de tout ce que produit la vigne'' a pour but d’englober les feuilles et les branches dans l’interdit? – Comment donc en déduit-il ici l’obligation de manger au moins un grain entier? R. Eléazar adopte l’avis de R. Ismaël qui dit (179)Cf. J., Maasser Sheni 1, 4.: Lorsque le texte biblique énonce d’abord une généralité, puis entre dans les détails, on déduit tout selon la règle générale; or, vu l’extension faite, conformément à l’avis de R. Ismaël, et comme l’énoncé général suivi des détails fait que toute déduction sera faite d’après la règle générale, à quoi bon le texte parle-t-il de ''pépins et peau''? C’est pour indiquer la partie molle qui se trouve entre eux
Pnei Moshe non traduit
טעמא דרבי אלעזר בן עזריה. במתני' משום ברייה דלא מיקרי בריה של ענבים עד שיאכל החרצנים עם הזג:
ותני. כמו תניא אידך דחרצנים ועד זג להאי דרשא הוא דאתא:
להביא את השלש שבנתיים. דבר השלישי והיינו דבר הקרוש שבין הזג והחרצן שממנו נעשו השמרים. ובבבלי בין הבינים קרי לה:
והא תני. לעיל בשם ר''א מכל אשר יעשה וגו' מחרצנים ועד זג למה לי אלא להביא העלים והלולבין ולר''א מנא ליה לרבות השלש שבנתיים:
רבי אליעזר כרבי ישמעאל דרבי ישמעאל אמר כלל ופרט הכל בכלל. כלומר דסבירא ליה אפילו בכלל ואחר כך פרט כדכתיב הכא מכל אשר יעשה מגפן היין כלל מחרצנים ועד זג פרט ורבינן מהכלל כל מילי ולא דריש לה רבי ישמעאל כעין הפרט:
וכד רבה מן דרבי ישמעאל. כלומר ומאחר שמרבינן הכל מהכלל ופרט כדרבי ישמעאל ואפילו עלין ולולבין במשמע וא''כ לאיזה דבר נאמר שניהם מחרצנים ועד זג אלא להביא השלש שבנתיים:
רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר אֲפִילוּ שָׁרָה פִיתּוֹ בַיַּיִן וְיֵשׁ בָּהּ כְּדֵי לְצָרַף כַּזַּיִת חַייָב. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה. וְהוּא דִשְׁרָייֵהּ בִּכְזַיִת יַיִן. רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כּוֹס מָזוּג מִשׁוּם מִשְׁרָה לוֹקִין עָלָיו. הָדָא דְאַתְּ אָמַר בְּשֶׁלֹּא הִתְרוּ בוֹ מִשׁוּם מִשְׁרָה. אֲבָל אִם הִתְרוּ בוֹ מִשׁוּם מִשְׁרָה לֹא בְדָא. כְּתִיב וְכָל מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה. אֵין לִי אֶלָּא מִשְׁרַת עֲנָבִים. מִשְׁרַת חַרְצַנִּים מְנַיִין. תַּלמוּד לוֹמַר 27b מִשְׁרַת וְכָל מִשְׁרַת. לְרַבּוֹת כָּל הַמִּשְׁרִיּוֹת לְמִשְׁרָה. מִשְׁרַת יַיִן בְּיַיִן מִצְטָֽרְפִין. מִשְׁרַת עֲנָבִים בָּעֲנָבִים מִצְטָֽרְפִין. מִשְׁרַת עֲנָבִים בְּיַיִן מָהוּ שֶׁיִּצְטָֽרְפוּ. אֲבָל חֲצִי זַיִת יַיִן וַחֲצִי זַיִת מִשְׁרָה אֵינוֹ חַייָב. זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ פָּטוּר. מִפְּנֵי שֶׁצִּירֵף חַייָב. אָכַל כְּזַיִת יַיִן וּכְזַיִת זַיִת מִשְׁרָה אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ חַייָב שְׁתַּיִם. מִפְּנֵי שֶׁצִּירֵף לֹא יְהֵא חַייָב אֶלָּא אַחַת.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
והוא דשרייה בכזית יין. ממש ולא שיהא מזוג דדיקא ביין קאמר:
כוס מזוג. יין במים לוקין עליו משום משרה:
הדא דאת אמר. רבי יוחנן מסיק ליה למילתיה והא דקתני ביין ומשמע ולא במזוג הדא מיירי בשלא התרו בו משום משרה אבל אם התרו בו משום משרה לא בדא אמרו דיין דוקא. אי נמי הדא דאת אמר סתמא דגמרא קאמר על מילתיה דרבי יוחנן ואיפכא גרסינן בשהתרו בו משום משרה כו':
משרת ענבים ביין. דשני שמות הן מהו שיצטרפו וממתני' אין לפשוט דהתם ענבים ביין ודאי מצטרפין אבל הכא דלא אסר אלא משום משרה איכא למימר דלא יצטרפו ולא איפשיטא:
אכל חצי זית יין וחצי זית משרה חייב גרסי'. א''נ אינו חייב אלא אחת ומשום סיפא נקט לה והוא שאכלן כאחת אבל לזה בפני עצמו ולזה בפני עצמו פטור:
מפני שצירף חייב. כלומר הכא הצירוף לחומרא הוא:
אינו חייב אלא אחת. דהוי כאלו שתה הרבה בהתראה אחת אבל זה בפני עצמו וזה בפני עצמו חייב שתים דכל אחת שתיה בפני עצמה היא:
מפני שצירף. כלומר והכא צירוף לקולא הוא דמפני שצירף אינו חייב אלא אחת:
Nazir
Daf 28a
משנה: סְתָם נְזִירוּת שְׁלֹשִׁים יוֹם. גִּילַּח אוֹ שֶׁגִּילְּחוּהוּ לִיסְטִּין סוֹתֵר שְׁלֹשִׁים. נָזִיר שֶׁגִּילַּח בֵּין בַּזּוּג בֵּין בַּתַּעַר אוֹ שֶׁסִּיפְסֵף כָּל שֶׁהוּא חַייָב. נָזִיר חוֹפֵף וּמְפַסְפֵּס אֲבָל לֹא סוֹרֵק. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר לֹא יָחוֹף בָּאֲדָמָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַשֶּׁרֶת אֶת הַשֵּׂיעָר.
Traduction
Le Naziréat indéterminé est de trente jours (180)Cf. ci-dessus, 1, 3.. L’acte de s’être rasé pendant ce temps (de plein gré), ou de l’avoir été par violence des brigands, renverse la période des 30 jours (et il faut la reprendre). Dès qu’un Nazir s’est rasé, soit avec des ciseaux, soit avec un rasoir, ou s’il a arraché des poils, si peu que ce soit, il est coupable. Il lui est permis de se frotter, même de se gratter, non de se peigner (de crainte d’arracher un cheveu). R. Ismaël dit: il ne devra pas se frotter avec une certaine terre (ou tesson) susceptible de faire tomber les cheveux.
Pnei Moshe non traduit
מתני' סתם נזירות שלשים יום. אע''ג דכבר תני לה בפ''ק משום דבעי למיתני סיפא גלח או שגלחוהו לסטים סותר שלשים הדר תני לה הכא:
סותר שלשים יום. כלומר סותר עד שיהיה לו גדול שער של שלשים יום כשהוא מגלח תגלחת של מצוה:
או שסיפסף כל שהוא. שעקר והשיר אפילו שער אחד חייב דכתיב תער לא יעבור לרבות כל המעבירין:
חופף. מחכך בידו:
ומפספס. בצפרניו או בכלי ובלבד שלא יתכוין להשיר דדבר שאין מתכוין מותר:
אבל לא סורק. במסרק דהוי פסיק רישיה ואסור. ואע''ג דהמשיר אפילו שער אחד לוקה מכל מקום אינו סותר שלשים יום עד שיגלח רוב שערו בתער כדאמר בגמרא או במספרים כעין תער שמגלח בצד עקרו של שער:
לא יחוף באדמה. מין ממיני אדמה שהיא משרת השער דהא נמי הוי פסיק רישיה והלכה כרבי ישמעאל:
לא. הא ודאי לא מצית אמרת הכי אלא למעט לגמרי הוא דאתא שאין שאר המעבירין סותרין בו לא שבעה ולא שלשים:
28a מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי יוֹסֵי. אָכַל חֲצִי זַיִת חַרְצַנִּים וְזַגִּין מֵעֲנָבָה אַחַת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה חַייָב. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבָּנִין פָּטוּר. מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי יוּדָה. אָכַל כְּזַיִת חַרְצַנִּים וְזַגִּין מִשְׁתֵּי עֲנָבוֹת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבָּנִין חַייָב שְׁתַּיִם. אָמַר רִבִּי אָבוּן. אַתְייָא דְּרִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה כְּרִבִּי יוֹסֵי. אִין תֵּימַר כְּרִבִּי יוּדָה אָכַל כְּזַיִת שְׁנֵי זוֹגִין וְחַרְצַנִּין.
Traduction
Selon R. Yossé, est-il dit, pour ne pas te tromper, souviens-toi que dans une clochette d’animal, zag est l’enveloppe externe, et la partie interne se nomme ‘Inbol (grelot)''. En voici le motif: si quelqu’un a mangé la valeur d’une demi-olive de pépins et peau d’un seul grain, selon R. Eléazar b. Azaria, il sera coupable, en raison de l’individualité complète); selon les autres sages, il ne l’est pas (en raison du défaut de la mesure prescrite). Pour R. Juda, on explique son avis comme suit: si quelqu’un a mangé pour l’équivalent d’une olive, les pépins et peaux provenant de deux grains, selon l’avis de R. Eléazar b. Azaria, il ne sera qu’une fois coupable (à défaut d’individualités complètes); selon les autres sages, il sera deux fois coupable. R. Aboun dit: l’avis de R. Eléazar b. Azaria (de déclarer coupable le Nazir qui a mangé deux pépins et la peau) est conforme à l’explication opposée de R. Juda, il faudrait avoir mangé l’équivalent d’une olive, sans se préoccuper s’il y a deux peaux, ou plusieurs pépins..
Pnei Moshe non traduit
מה טעמא דרבי יוסי אכל וכו'. ה''פ דרבי יוסי למד לומר דע''כ הזגים אלו החיצונים והגרעינים הפנימים הן החרצנים מדקאמר ר''א בן עזריה עד שיאכל שני חרצנים וזגן ושמעינן ליה לר''א בן עזריה דטעמיה משום בריה כדאמר לעיל וא''כ אפילו לא אכל כזית חייב דבריה הוי ובשלמא אם החיצונים קרוין זגים שפיר משכחת לה בחדא עינבא דלא אכל אלא חצי זית וחייב משום בריה וכגון שאכל שני חרצנים הגרעינים עם זגן וזהו הקליפה החיצונה דלר''א בן עזריה חייב ולרבנן פטור דלא ס''ל ענבה בריה הוי אבל אי אמרינן החרצנים הן החיצונים והזגין פנימים לא משכחת לה שני חרצנים וזגן בחדא עינבא:
מ''ט דר' יודה אכל כזית חרצנים וזגן משתי ענבות. כלומר דרבי יודה דייק מדקאמר ר''א בן עזריה אינו חייב עד שיאכל שני חרצנים וזגן ש''מ דראב''ע לקולא קאמר ובמאי דשמיע ליה דרבנן מיחייבי עלה קאמר אינו חייב עד וכו' ובשלמא אם אמרינן החרצנים אלו הן החיצונים והפנימים הן הזגים שפיר משכחת לה חומרא לרבנן וקולא לראב''ע שאם אכל כזית חרצנים וזגין משתי ענבות וכלומר כזית מכל חדא לרבנן חייב שתים ולר''א בן עזריה אינו חייב אלא אחת דעד שיאכל שני חרצנים בעינן ואינו חייב כלל עד שיאכל החרצנים משתי ענבות אלא אי אמרינן הזגים הן החיצונים מאי עד שיאכל דקאמר:
אתייא דר''א בן עזריה כרבי יוסי. רבי אבון פליג וקאמר דלא אתייא כלל מילתיה דר''א בן עזריה אלא אליבא דרבי יוסי דאין תימר כרבי יודה אכל כזית שני זגין וחרצנין מיבעי ליה וכלומר שמדברי ר''א בן עזריה שמענו דע''כ בענבה אחת הוא דפליג דאם אכל שני חרצנים וזגן חייב אע''פ שאין בה כשיעור משום דבריה הוי ואם אכל כזית ולא אכל שני חרצנים וזגן אינו חייב והיינו כרבי יוסי וזהו עד שיאכל דקאמר דאי כרבי יודה הוי ליה למימר לעולם אינו חייב באם אכל אפילו כזית עד שיאכל שני זגין וחרצנין והיינו עוד חרצן אחד מן השניה ומדלא קאמר הכי ש''מ דהא ליתא משום דבענבה אחת מיירי כדאמרן והלכך ע''כ מילתיה דראב''ע לא מיתוקמא אלא כרבי יוסי:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source