Vayedaber

משנה: וְחַייָב עַל הַיַּיִן בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל הָעֲנָבִים בִּפְנֵי עַצְמָן וְעַל הַחַרְצַנִּים בִּפְנֵי עַצְמָן וְעַל הַזַּגִּים בִּפְנֵי עַצְמָן. רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר אֵינוֹ חַייָב עַד שֶיֹּאכַל שְׁנֵי חַרְצַנִּים וְזַגִּין. אֵילּוּ הֵן הַחַרְצַנִּים וְאֵילּוּ הֵן הַזַּגִּים. הַחַרְצַנִּים אֵילּוּ הַחִיצוֹנִים הַזַּגִּים אֵילּוּ הַפְּנִימִיִין דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר שֶׁלֹּא תִטְעֶה כְּזוּג שֶׁלַּבְּהֵמָה הַחִיצוֹן זוּג וְהַפְּנִימִי עִינְבּוֹל.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

רבי יוסי. לאיפלוגי הוא דאתא ופי' המקרא להיפך והיה נותן סימן שלא תטעה זוג של בהמה שהחיצון קרוי זוג וכן בענבים החיצון קרוי זג:

מתני' עד שיאכל שני חרצנים וזוגן. דכתיב מחרצנים ועד זג ומעוט חרצנים שנים וזג אחד ואין הלכה כראב''ע אלא כשיאכל החרצנים או הזגים כזית לוקה:

החרצנים אלו החיצונים. קליפה שבחוץ ומה שבפנים אלו הן הזגין:

רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר אֲפִילוּ שָׁרָה פִיתּוֹ בַיַּיִן וְיֵשׁ בָּהּ כְּדֵי לְצָרַף כַּזַּיִת חַייָב. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה. וְהוּא דִשְׁרָייֵהּ בִּכְזַיִת יַיִן. רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כּוֹס מָזוּג מִשׁוּם מִשְׁרָה לוֹקִין עָלָיו. הָדָא דְאַתְּ אָמַר בְּשֶׁלֹּא הִתְרוּ בוֹ מִשׁוּם מִשְׁרָה. אֲבָל אִם הִתְרוּ בוֹ מִשׁוּם מִשְׁרָה לֹא בְדָא. כְּתִיב וְכָל מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה. אֵין לִי אֶלָּא מִשְׁרַת עֲנָבִים. מִשְׁרַת חַרְצַנִּים מְנַיִין. תַּלמוּד לוֹמַר 27b מִשְׁרַת וְכָל מִשְׁרַת. לְרַבּוֹת כָּל הַמִּשְׁרִיּוֹת לְמִשְׁרָה. מִשְׁרַת יַיִן בְּיַיִן מִצְטָֽרְפִין. מִשְׁרַת עֲנָבִים בָּעֲנָבִים מִצְטָֽרְפִין. מִשְׁרַת עֲנָבִים בְּיַיִן מָהוּ שֶׁיִּצְטָֽרְפוּ. אֲבָל חֲצִי זַיִת יַיִן וַחֲצִי זַיִת מִשְׁרָה אֵינוֹ חַייָב. זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ פָּטוּר. מִפְּנֵי שֶׁצִּירֵף חַייָב. אָכַל כְּזַיִת יַיִן וּכְזַיִת זַיִת מִשְׁרָה אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ חַייָב שְׁתַּיִם. מִפְּנֵי שֶׁצִּירֵף לֹא יְהֵא חַייָב אֶלָּא אַחַת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

והוא דשרייה בכזית יין. ממש ולא שיהא מזוג דדיקא ביין קאמר:

כוס מזוג. יין במים לוקין עליו משום משרה:

הדא דאת אמר. רבי יוחנן מסיק ליה למילתיה והא דקתני ביין ומשמע ולא במזוג הדא מיירי בשלא התרו בו משום משרה אבל אם התרו בו משום משרה לא בדא אמרו דיין דוקא. אי נמי הדא דאת אמר סתמא דגמרא קאמר על מילתיה דרבי יוחנן ואיפכא גרסינן בשהתרו בו משום משרה כו':

אכל חצי זית יין וחצי זית משרה חייב גרסי'. א''נ אינו חייב אלא אחת ומשום סיפא נקט לה והוא שאכלן כאחת אבל לזה בפני עצמו ולזה בפני עצמו פטור:

מפני שצירף חייב. כלומר הכא הצירוף לחומרא הוא:

אינו חייב אלא אחת. דהוי כאלו שתה הרבה בהתראה אחת אבל זה בפני עצמו וזה בפני עצמו חייב שתים דכל אחת שתיה בפני עצמה היא:

מפני שצירף. כלומר והכא צירוף לקולא הוא דמפני שצירף אינו חייב אלא אחת:

משרת ענבים ביין. דשני שמות הן מהו שיצטרפו וממתני' אין לפשוט דהתם ענבים ביין ודאי מצטרפין אבל הכא דלא אסר אלא משום משרה איכא למימר דלא יצטרפו ולא איפשיטא:

הלכה: וְחַייָב עַל הַיַּיִן בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל הָעֲנָבִים בִּפְנֵי עַצְמָן כול'. כְּתִיב וַעֲנָבִים לַחִים וִיבֵישִׁים לֹא יֹאכֵל. מְמַשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר עֲנָבִים אֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁהֵן לַחִין. מַה תַלְמוּד לוֹמַר עֲנָבִים לַחִים וִיבֵישִׁים. לְחַייֵב עַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וְאַתְייָא כְּהָדָא דְתַנֵּי חִזְקִיָּה. מָה אִם בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא עָשָׂה פְּסוֹלֶת פֶּרִי כְפֶרִי עָשָׂה לַחִים כִּיבֵישִׁין. כָּאן שֶׁעָשָׂה פְסוֹלֶת פֶּרִי כְפֶרִי אֵינוֹ דִין שֶׁנַּעֲשֶׂה לַחִין כִּיבֵישִׁין. תַּלְמוּד לוֹמַר לַחִים וִיבֵישִׁים. לְחַייֵב עַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וְאַתְייָא כְּהַהִיא דְּאָמַר רִבִּי הִילָא. לֹא יַחֲבֹל רֵחַיִם וָרֶכֶב. מְמַשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר רֶכֶב אֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁהַרֵחַיִם בִּכְלָל. מַה תַלְמוּד לוֹמַר רֵחַיִם וָרֶכֶב. לְחַייֵב עַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ואתייא כההיא דאמר רבי הילא. דדריש גבי ריחים ורכב כה''ג לחייב על כל אחת בפני עצמו:

אינו דין שנעשה לחין כיבישין. כלומר שהכל בכלל ומה תלמוד לומר לחים ויבישים לחייב על כל א' בפני עצמו:

כאן שעשה פסולת פרי כפרי. דפרי ופסולת פרי כתיבי ענבים יין וחומץ:

עשה לחים כיבישים. כלומר כלחים כן יבישים והכל בכלל:

מה אם במקום שלא עשה פסולת פרי כפרי. בערלה כדאמר בהאי תלמודא פ''ב דערלה הלכה ו' דדריש פרי פרי אתה פודה ואין אתה פודה לא בוסר ולא פגים:

לחייב על זה בפני עצמו. שאם אכלן בהתראה אחת שהתרו בו אל תאכל ענבים ואכל לחים ויבישים לוקה שתים משום דשתי שמות הן:

גמ' ממשמע שנא' ענבים אין אנו יודעין שהן לחין. דסתם ענבים לחין משמע ומה ת''ל ענבים לחים ויבישים וכוליה קרא דלחין ויבישין יתירא הוא כדלקמן:

לַחִים לְרַבּוֹת אֶת הַבּוֹסֵר. לַחִים לְרַבּוֹת אֶת הַסְּמָדַר. מַתְנִיתָא דְּרִבִּי יוֹסֵי. דְּרִבִּי יוֹסֵי אָמַר. סְמָדַר אָסוּר בַּנָּזִיר מִפְּנֵי שֶׁהוּא פֶּרִי. יֵשׁ אוֹכֵל אֶשְׁכּוֹל וְחַייָב מִשּׁוּם עֲנָבִים לַחִים וִיבֵישִׁים וְחַרְצַנִּים וְזַגִּין. שְׁרִייָן לְשֵׁם מִשְׁרָה. סְחָטוֹ לְשֵׁם יַיִן. וְהִתְרוּ בוֹ מִשּׁוּם מִכָּל אֲשֶׁר יֵצֵא מִגֶּפֶן הַיַּיִן. וגו'.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

יש אוכל אשכול. אחד וחייב עליו משום כל השמות הללו כדמפרש ואזיל ששרייו במים חייב לשם משרה וסחטו חייב לשם יין ובשהתרו בו משום מכל וגו':

מתניתא. האי ברייתא רבי יוסי היא דאמר בפ''ק דערלה הסמדר אסור בנזיר מפני שהוא פרי:

לחים לרבות הבוסר והסמדר. הוא הפרח שממנו יצא הבוסר:

אָמַר רִבִּי בָּא בַּר אָחָא. טַעֲמָא דְּרִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה מִשּׁוּם בִּירְיָה. וְתַנֵּי. חַרְצַנִּים וְזַגִּין. לְהָבִיא אֶת הַשָּׁלִשׁ שֶׁבֵּינְתַיִים. וְהָא תַנֵּי בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. מִכָּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן. אַף הֶעָלִין וְהַלּוּלָבִין בְּמִשְׁמַע. רִבִּי לִיעֶזֶר כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר. כְּלָל וּפְרָט הַכֹּל בִּכְלָל. וּכִדְרַבָּה מִן דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר. אֲפִילוּ כְּלָל וּפְרָט הַכֹּל בִּכְלָל. לְאֵי זֶה דָבָר נֶאֱמַר חַרְצַנִּין וְזַגִּין. לְהָבִיא הַשָּׁלִשׁ שֶׁבֵּינְתַיִים.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

וכד רבה מן דרבי ישמעאל. כלומר ומאחר שמרבינן הכל מהכלל ופרט כדרבי ישמעאל ואפילו עלין ולולבין במשמע וא''כ לאיזה דבר נאמר שניהם מחרצנים ועד זג אלא להביא השלש שבנתיים:

רבי אליעזר כרבי ישמעאל דרבי ישמעאל אמר כלל ופרט הכל בכלל. כלומר דסבירא ליה אפילו בכלל ואחר כך פרט כדכתיב הכא מכל אשר יעשה מגפן היין כלל מחרצנים ועד זג פרט ורבינן מהכלל כל מילי ולא דריש לה רבי ישמעאל כעין הפרט:

והא תני. לעיל בשם ר''א מכל אשר יעשה וגו' מחרצנים ועד זג למה לי אלא להביא העלים והלולבין ולר''א מנא ליה לרבות השלש שבנתיים:

להביא את השלש שבנתיים. דבר השלישי והיינו דבר הקרוש שבין הזג והחרצן שממנו נעשו השמרים. ובבבלי בין הבינים קרי לה:

ותני. כמו תניא אידך דחרצנים ועד זג להאי דרשא הוא דאתא:

טעמא דרבי אלעזר בן עזריה. במתני' משום ברייה דלא מיקרי בריה של ענבים עד שיאכל החרצנים עם הזג:

משנה: סְתָם נְזִירוּת שְׁלֹשִׁים יוֹם. גִּילַּח אוֹ שֶׁגִּילְּחוּהוּ לִיסְטִּין סוֹתֵר שְׁלֹשִׁים. נָזִיר שֶׁגִּילַּח בֵּין בַּזּוּג בֵּין בַּתַּעַר אוֹ שֶׁסִּיפְסֵף כָּל שֶׁהוּא חַייָב. נָזִיר חוֹפֵף וּמְפַסְפֵּס אֲבָל לֹא סוֹרֵק. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר לֹא יָחוֹף בָּאֲדָמָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַשֶּׁרֶת אֶת הַשֵּׂיעָר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

לא. הא ודאי לא מצית אמרת הכי אלא למעט לגמרי הוא דאתא שאין שאר המעבירין סותרין בו לא שבעה ולא שלשים:

לא יחוף באדמה. מין ממיני אדמה שהיא משרת השער דהא נמי הוי פסיק רישיה והלכה כרבי ישמעאל:

אבל לא סורק. במסרק דהוי פסיק רישיה ואסור. ואע''ג דהמשיר אפילו שער אחד לוקה מכל מקום אינו סותר שלשים יום עד שיגלח רוב שערו בתער כדאמר בגמרא או במספרים כעין תער שמגלח בצד עקרו של שער:

ומפספס. בצפרניו או בכלי ובלבד שלא יתכוין להשיר דדבר שאין מתכוין מותר:

חופף. מחכך בידו:

או שסיפסף כל שהוא. שעקר והשיר אפילו שער אחד חייב דכתיב תער לא יעבור לרבות כל המעבירין:

סותר שלשים יום. כלומר סותר עד שיהיה לו גדול שער של שלשים יום כשהוא מגלח תגלחת של מצוה:

מתני' סתם נזירות שלשים יום. אע''ג דכבר תני לה בפ''ק משום דבעי למיתני סיפא גלח או שגלחוהו לסטים סותר שלשים הדר תני לה הכא:

28a מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי יוֹסֵי. אָכַל חֲצִי זַיִת חַרְצַנִּים וְזַגִּין מֵעֲנָבָה אַחַת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה חַייָב. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבָּנִין פָּטוּר. מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי יוּדָה. אָכַל כְּזַיִת חַרְצַנִּים וְזַגִּין מִשְׁתֵּי עֲנָבוֹת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבָּנִין חַייָב שְׁתַּיִם. אָמַר רִבִּי אָבוּן. אַתְייָא דְּרִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה כְּרִבִּי יוֹסֵי. אִין תֵּימַר כְּרִבִּי יוּדָה אָכַל כְּזַיִת שְׁנֵי זוֹגִין וְחַרְצַנִּין.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אתייא דר''א בן עזריה כרבי יוסי. רבי אבון פליג וקאמר דלא אתייא כלל מילתיה דר''א בן עזריה אלא אליבא דרבי יוסי דאין תימר כרבי יודה אכל כזית שני זגין וחרצנין מיבעי ליה וכלומר שמדברי ר''א בן עזריה שמענו דע''כ בענבה אחת הוא דפליג דאם אכל שני חרצנים וזגן חייב אע''פ שאין בה כשיעור משום דבריה הוי ואם אכל כזית ולא אכל שני חרצנים וזגן אינו חייב והיינו כרבי יוסי וזהו עד שיאכל דקאמר דאי כרבי יודה הוי ליה למימר לעולם אינו חייב באם אכל אפילו כזית עד שיאכל שני זגין וחרצנין והיינו עוד חרצן אחד מן השניה ומדלא קאמר הכי ש''מ דהא ליתא משום דבענבה אחת מיירי כדאמרן והלכך ע''כ מילתיה דראב''ע לא מיתוקמא אלא כרבי יוסי:

מ''ט דר' יודה אכל כזית חרצנים וזגן משתי ענבות. כלומר דרבי יודה דייק מדקאמר ר''א בן עזריה אינו חייב עד שיאכל שני חרצנים וזגן ש''מ דראב''ע לקולא קאמר ובמאי דשמיע ליה דרבנן מיחייבי עלה קאמר אינו חייב עד וכו' ובשלמא אם אמרינן החרצנים אלו הן החיצונים והפנימים הן הזגים שפיר משכחת לה חומרא לרבנן וקולא לראב''ע שאם אכל כזית חרצנים וזגין משתי ענבות וכלומר כזית מכל חדא לרבנן חייב שתים ולר''א בן עזריה אינו חייב אלא אחת דעד שיאכל שני חרצנים בעינן ואינו חייב כלל עד שיאכל החרצנים משתי ענבות אלא אי אמרינן הזגים הן החיצונים מאי עד שיאכל דקאמר:

מה טעמא דרבי יוסי אכל וכו'. ה''פ דרבי יוסי למד לומר דע''כ הזגים אלו החיצונים והגרעינים הפנימים הן החרצנים מדקאמר ר''א בן עזריה עד שיאכל שני חרצנים וזגן ושמעינן ליה לר''א בן עזריה דטעמיה משום בריה כדאמר לעיל וא''כ אפילו לא אכל כזית חייב דבריה הוי ובשלמא אם החיצונים קרוין זגים שפיר משכחת לה בחדא עינבא דלא אכל אלא חצי זית וחייב משום בריה וכגון שאכל שני חרצנים הגרעינים עם זגן וזהו הקליפה החיצונה דלר''א בן עזריה חייב ולרבנן פטור דלא ס''ל ענבה בריה הוי אבל אי אמרינן החרצנים הן החיצונים והזגין פנימים לא משכחת לה שני חרצנים וזגן בחדא עינבא:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source