Nazir
Daf 14b
רַב אָמַר. יַצָא מוֹנֶה לִנְזִירוּת בְּטָהֳרָה. 14b נִכְנַס בַּשְּׁבִיעִי שֶׁלּוֹ מֵבִיא קָרְבַּן טוּמְאָה בּוֹ בַיּוֹם. רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר. לֹא בּוֹ בַיּוֹם. כַּהֲנָא בְעָא קוֹמֵי רַב. וְאֵין טָעוּן הַזָּייָה חֲמִישִׁי וּשְׁבִיעִי. אָמַר לֵיהּ. תּוֹרָה קָֽרְאָת לַפּוֹרֵשׁ מִן הַקֶּבֶר טָהוֹר. אַחֲרֵי טָהֳרָתוֹ שִׁבְעַת יָמִים יִסְפְּרוּ לוֹ. שְׁמוּאֵל אָמַר. יָצָא וְהִזָּה שִׁנָּה וְטָבַל. נִכְנַס בּוֹ בַיּוֹם מֵבִיא קָרְבַּן טוּמְאָה בּוֹ בַיּוֹם. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר. לֹא בּוֹ בַיּוֹם.
Traduction
Rav dit: Le Nazir (en question dans la Mishna) compte les jours de durée du Naziréat depuis la sortie du cimetière à l’état pur; lorsqu’il rentra au cimetière, fut-il au 7e jour de la période, il devra offrir un sacrifice de purification le même jour (au même titre que le vrai Nazir devenir impur. '' Selon R. Eliézer, l’offre n’aura pas lieu le même jour'' (puisqu’alors on se trouve seulement au premier jour de la purification). Cahana demanda devant Rav: comment se fait-il que cet homme (à peine sorti du cimetière) peut aussitôt compter le premier jour de la période du Naziréat? Ne lui faut-il pas, au préalable (pour se purifier), être aspergé par l’eau de lustration au 3e jour, puis le 7e? C’est que, fut-il répondu la Bible nomme pur celui qui se retire d’une tombe, selon ces mots (Ez 44, 12): Après sa purification, on comptera au pontife encore sept jours (dès sa retraite du mort, le Cohen est pur). Samuel dit: Si le Nazir a quitté le cimetière, puis reçu l’aspersion de l’eau lustrale au 3e jour, et il l’a renouvelée au 7e, il prendra le bain de purification légale; s’il est rentré au cimetière, il devra le même jour offrir pour cette impureté le sacrifice de purification. – ''Selon R. Eliézer, l’offre n’aura pas lieu le même jour''.
Pnei Moshe non traduit
רב אמר. לפרושי מתני' קאי הא דקתני יצא ונכנס ה''ק יצא מבית הקברות מונה לנזירות בטהרה אע''פ שלא הזה ולא טבל:
נכנס. לאו שנכנס בבה''ק קאמר אלא נכנס בשביעי שלו וטהר מביא קרבן טומאה:
ואין טעון הזיה שלישי ושביעי. בתמיה דהא כשיצא טעון הזיה ג' וז' והיאך מונה הוא לנזירות בטהרה עד שלא הזה ושנה:
א''ל תורה קראת. מצינו לכתוב שקורא להפורש מן הקבר טהור מכיון שפירש דכתיב ואחרי טהרתו שבעת ימים יספרו לו ובכהן שנטמא משתעי ואי אפשר לומר אחרי טהרתו אחרי שיזה דא''כ מאי שבעה ימים דקאמר אלא ה''ק אחרי שפירש מן הטומאה שבעת ימים יספרו לו ומביא קרבן:
שמואל אמר. ה''ק יצא והזה ושנה וטבל וטהר מונה לנזירות בטהרה:
נכנס בו ביום מביא. כלומר אפילו חזר ונכנס לבה''ק בו ביום עולין לו מן המנין כדפרישית במתני' ומביא קרבן טומאה ולא מיבעיא לא נכנס:
טומאה בו ביום. לת''ק אפילו טומאה בו ביום וכו' כדלעיל:
עוּלָּא בַּר יִשְׁמָעֵאל אָמַר. מַה צְרִיכָה לֵיהּ. בְּנָזִיר טָמֵא. אֲבָל בְּנָזִיר טָהוֹר אַף רִבִּי אֱלִיעֶזֶר מוֹדֵי אֲפִילוּ אֵין לוֹ מֵהֵיכָן לְהַפִּיל. שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא בָעֵי. יוֹם אֶחָד לִנְזִירוּתוֹ וְיוֹם אֶחָד לִנְזִירוּת בְּנוֹ מַהוּ שֶׁיִּצְטָֽרְפוּ. מַה נָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׁנּוֹלַד בְּנוֹ הַיּוֹם וּמָחָר נִכְנַס הֲרֵי יֵשׁ לוֹ לִנְזִירוּתוֹ שְׁנֵי יָמִים. וְאִם בְּשֶׁנּוֹלַד בְּנוֹ לְמָחָר וְנִכְנַס לְמָחָר הֲרֵי יֵשׁ לוֹ לִנְזִירוּת בְּנוֹ שְׁנֵי יָמִים. אָמַר רִבִּי מָנַא. תִּיפְתָּר בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת. אָמַר רִבִּי אָבִין. אֲפִילוּ תֵימַר בַּחֲצִי הַיּוֹם. לֹא כֵן סַבְרִנָן מֵימַר. תְּחִילַּת הַיּוֹם עוֹלֶה לוֹ. סוֹף הַיּוֹם לִבְנוֹ.
Traduction
Oula b. Ismaël dit: cet avis divergent n’est exprimé par R. Eliézer qu’au cas où le Nazir a conclu son engagement à l’état impur; mais si le Nazir était pur en s’engageant, puis est devenu impur, R. Eliézer reconnaît aussi que ce Nazir devra offrir le sacrifice de purification, si même il n’y pas de jours à laisser tomber (s’annuler, ou même au premier jour compté pour la période d’abstinence). Samuel b. Aba demanda: est-ce que l’on considérera comme joints (à compter ensemble) le premier jour du Naziréat de sa propre période et le premier de la période nouvelle qu’un père consacre à la naissance de son fils? Or, de quel cas s’agit-il là? Si au 1er jour de la période d’abstinence observée pour son propre compte, un fils naît, le père commence dès lors à compter la 2e période pour ce fils, puis entrant au second jour dans un endroit impur, il a certainement consacré 2 jours à la période du fils; si le fils est né le 2e jour et qu’en ce même jour le père est devenu impur, les deux jours observés au préalable comptent pour la 1re période (d’où vient donc le doute)? Il peut s’agir du cas, répond R. Mena, où le fils est né au crépuscule après le 1er soir (de sorte que le jour précédent se réfère à la 1re période, et le suivant à la 2e). Selon R. Abin, la question peut se rapporter aussi au cas où l’impureté est survenue au milieu du jour (après la naissance du fils): dira-t-on en ce cas de ne pas offrir de sacrifice (en raison de l’unité du jour), ou bien le commencement du jour avant la naissance compte-t-il pour le Naziréat du père, et la fin du même jour pour le Naziréat du fils?
Pnei Moshe non traduit
מה צריכא ליה בנזיר טמא. אדברי ר''א קאי כלומר לא אמר ר''א עד שיהיו לו ימים ראשונים אלא בנזר כשהוא טמא כדתני במתני':
אבל בנזיר טהור. שנטמא אף ר''א מודי אפילו נטמא ביום הראשון ואין לו מהיכן להפיל ימים הראשונים סותר לבו ביום דכתיב והימים הראשונים יפלו כי טמא נזרו ואנזר בטומאה קאי ובהא עד שיהיו לו ימים ראשונים:
יום אחד לנזירותו ויום אחד לנזירות בנו מהו שיצטרפו. לר''א לשני ימים וכגון שאמר הריני נזיר כשיהיה לי בן ונזיר והתחיל מונה שלו יום אחד ונולד לו הבן דאמרינן בפרקא דלעיל שצריך להפסיק מנזירותו ולמנות נזירות בנו ובעי אם מצטרפין הן:
מה אנן קיימין. היכי דמי הבעיא דיליה:
ה''ג אם בשנולד בנו היום ומחר נכנס הרי יש לנזירות בנו שני ימים ואם בשנולד בנו למחר ונכנס למחר הרי יש לו לנזירותו שני ימים. ובספרי הדפוס נתחלפו השיטות בטעות. וה''פ אם בשנולד הבן באותו היום שהתחיל למנות לנזירותו וליום המחרת נכנס לבית הקברות למה לי צירוף והרי יש כבר לנזירות הבן שני ימים יום האתמול דמיד כשנולד הבן חל עליו נזירות הבן ויום המחרת קודם שנכנס דהא לר''א ס''ל מקצת היום ככלו כדאמרינן לעיל:
ואם בשנולד בנו למחר. אחרי שמנה יום אחד לנזירותו נולד לו ביום המחר ונכנס בו ביום לטומאה הרי יש לו לנזירותו ב' ימים יום האתמול ויום המחרת קודם שנולד הבן:
תיפתר. הא דקמיבעיא ליה אם מצטרפין שנולד הבן בין השמשות של יום הראשון וליום המחרת נכנס לבה''ק הרי יום אחד לנזירותו ויום אחד לנזירות הבן קודם שנכנס:
אפילו תימר בחצי היום. נמי משכחת לה דנחשב יום אחד לזה ויום אחד לזה שאם נולד הבן בחצי יום הראשון שהתחיל למנות נזירותו ובאותו היום בסופו נכנס לבה''ק דלא כן סברינן למימר שתחילת היום קודם שנולד הבן עולה לו לנזירותו וסוף היום עולה לו לנזירת בנו ואפילו ביום אחד הוא כשני ימים לנזירות הוו ושפיר נמי משכחת לה בעיא דשמואל בר אבא מהו שיצטרפו:
Nazir
Daf 15a
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַה צְרִיכָה לֵיהּ. בְּנָזִיר טָהוֹר. אֲבָל בְּנָזִיר טָמֵא פְּשִׁיטָא לֵיהּ שֶׁאֵין מִצְטָֽרְפִין. אָמַר רִבִּי מָנָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. לֹא כָּל שֶׁכֵּן הוּא. וּמַה יָמִים שֶׁאֵין עוֹלִין לֹא בִנְזִירוּתוֹ וְלֹא בִנְזִירוּת בְּנוֹ אַתְּ אוֹמֵר. מִצְטָֽרְפִין. יָמִים שֶׁהֵן עוֹלִין בִּנְזִירוּתוֹ וּבִנְזִירוּת בְּנוֹ אֵינוֹ דִּין שֶׁיִּצְטָֽרְפוּ. אָמַר רִבִּי מָנָא. 15a תַּמָּן אֵינוֹ רָאוּי לְקַבֵּל הַתְרָייָה. בְּרַם הָכָא רָאוּי לְקַבֵּל הַתְרָייָה. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בָּעֵי. כְּמַה דְתֵימַר תַּמָּן עַל דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר בַּתְּחִילָּה וְהוּא שֶׁיְּהֵא לוֹ מֵהֵיכָן לְהַפִּיל. וּבַסּוֹף אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ מֵאֵיכָן לְהַפִּיל. אָמַר רִבִּי זְעִירָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. וְלֹא מַתְנִיתָא הִיא. נִיטְמָא יוֹם אֶחָד וּמֵאָה סוֹתֵר שְׁלֹשִׁים. וְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר. לֹא סוֹתֵר אֶלָּא שִׁבְעָה. אָמַר לֵיהּ. שָׁמַעְנוּ שֶׁהוּא סוֹתֵר. שָׁמַעְנוּ שֶׁמֵּבִיא קָרְבַּן טוּמְאָה.
Traduction
La question est seulement posée, dit R. Yossé, pour un Nazir pur;mais pour un Nazir impur, certes les deux journées (ou parties de jour) ne seront pas jointes. Cela va de soi, dit R. Mena devant R. Yossé, par a fortiori: Si tu admets de joindre ces jours (du Nazir devenu impur) qui ne comptent, ni dans la période d’abstinence du père, ni dans celle qui est observée pour le fils; à plus forte raison faut-il joindre les jours (du Nazir resté pur) qui sont dignes d’être comptés dans le Naziréat du père ou dans celui du fils. Au contraire, répliqua R. Yossé (il y a lieu à plus forte raison de poser la dite question): là-bas (pour le Nazir devenu impur), on distingue la 1re période de la 2e, en ce que pour la 1re (qui a été repoussée) il n’est pas nécessaire d’être avisé des défenses tandis qu’ici le Nazir pur est apte à recevoir l’avertissement. R. Aboun b. Hiya demanda: comme il est dit ailleurs (pour l’impur) qu’en principe R. Eliézer est d’avis seulement d’offrir le sacrifice s’il reste des jours à annuler (si ce n’est pas dès le premier jour), sera-t-il du même avis pour la fin, lors même qu’il n’y a pas de jours à annuler? Mais, répliqua R. Zeira devant R. Mena, cela résulte déjà des termes de notre Mishna (3, 4), où il est dit: ''Si le Nazir est devenu impur au 101e jour, la période d’un mois devra être recommencée; selon R. Eliézer, il suffira de recommencer une semaine'' (bien qu’il n’y ait pas de jours annulés; donc, il n’en tient pas compte). Quoi! fut-il répliqué, avons-nous appris là que cette période est ruinée (à recommencer)? -Non, on sait seulement que le sacrifice est obligatoire (donc, ce texte ne prouve rien).
Pnei Moshe non traduit
אמר רבי יוסי מה צריכא ליה בנזיר טהור. כלומר דרבי יוסי מפרש להא דשמואל בר אבא דפליג אדעולא בר ישמעאל דקאמר לעיל אליבא דר''א דלא אמר אלא בטמא שנזר אבל בנזיר טהור שנטמא אפילו אין לו ימים ראשונים סותר הוא אבל שמואל בר אבא ס''ל אליבא דר''א דאפילו בנזיר טהור שנטמא עד שיהיו לו ימים ראשונים והיינו דקאמר רבי יוסי דלא מספקא ליה לשמואל בר אבא אם נזירותו ונזירות בנו מצטרפין לשני ימים אלא בנזיר טהור שנטמא וכדמפרש טעמא לקמן אבל בנזיר טמא שנזר כשהוא טמא פשיטא ליה שהן מצטרפין גרסינן דכיון שטמא הוא מה לי נזירותו ומה לי נזירות בנו:
אמר ר' מנא קומי ר' יוסי לא כ''ש הוא. בנזיר טהור שנטמא שיצטרפו:
ומה ימים שאין עולין לו. ומה אם טמא שנזר שהרי אלו הימים אין עולין לו כדקתני במתני' ולא לנזירות בנו אם נזר כשהוא טמא ואפ''ה את אומר דמצטרפין:
ימים שהן עולין. כגון בנזיר טהור דימים שהן עולין לו היו לכ''ש שיצטרפו יום נזירותו ויום נזירות בנו לכשנטמא דיסתור אותן הימים:
א''ר יוסי גרסינן. דלא היא תמן בנזיר טמא אינו ראוי לקבל התרייה שהרי טמא ועומד הוא ואינו ראוי להתרות בו אל תטמא וכיון שכן אין ניכר ההפרש בין ימי נזירותו ובין ימי נזירות בנו ובדין הוא שיצטרפו:
ברם הכא. בנזיר טהור ראוי הוא לקבל התרייה שאל יטמא וכשמתרין בו בנזירותו אומרים לו אל תטמא משום נזירות שלך ואם הוא בנזירות בנו מתרין בו אל תטמא משום נזירות בנך וא''כ ניכר ההפרש וההבדל ביניהן ואינו בדין שיצטרפו:
כמה דתימר תמן על דר''א. כמה דאמרינן במתני' לר''א שבתחלת נזירותו אינו סותר עד שיהא לו ימים הראשונים מהיכן להפיל:
ובסוף אע''פ שאין לו מהיכן להפיל. כלומר מי נימא אם נטמא ביום האחרון מנזירותו שאין לו עוד להשלים ואפ''ה סותר את הקודמין הוא או דילמא בסוף נמי בעינן שישארו לו עוד ב' ימים שיכול לסתרן:
ולא מתניתא היא. ומאי קמיבעיא ליה דהא תנן במתניתין דלעיל נטמא יום מאה ואחד אפילו לר''א סותר הוא אלמא דלא בעי לבסוף מהיכן להפיל:
א''ל שמענו שהוא סותר. מתני' לא שמענו אלא שהוא סותר לבסוף אע''פ שאין לו מהיכן להפיל:
שמענו שמביא קרבן טומאה. וכי שמענו משם שמביא קרבן טומאה אם נטמא אחר מלאת ואנן דקמיבעיא לן אם נטמא לבסוף ואין לו מהיכן ליפול אם מביא קרבן טומאה או לא ולא איפשיטא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source