Ktouboth
Daf 70b
משנה: הַפּוֹסֵק מָעוֹת לַחֲתָנוֹ וּפָשַׁט לוֹ אֶת הָרֶגֶל תְּהֵא יוֹשֶׁבֶת עַד שֶׁתַּלְבִּין רֹאשָׁהּ. אַדְמוֹן אוֹמֵר אִילּוּ אֲנִי פָּסַקְתִּי לְעַצְמִי אֱהֵא יוֹשֶׁבֶת עַד שֶׁתַּלְבִּין רֹאשִׁי. אַבָּא פָסַק עָלַי מָה אֲנִי יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת אוֹ כְנוֹס אוֹ פְטוֹר. אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל. רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אַדְמוֹן.
Traduction
Si quelqu’un s’est engagé à donner une certaine somme d’argent à son gendre (pour le mariage de sa fille), et qu’il ne tienne pas sa parole (572)Littéralement: et il lui tend le pied, la femme est obligée de rester vieille fille (573)Elle ne peut rien réclamer, ni provision, ni divorce de son mari. Selon Admon, la fille peut dire à son fiancé: ''Si j’avais pris des engagements moi-même, tu aurais raison; je ne suis pas responsable de ceux de mon père, épouse-moi, ou divorçons''. R. Gamliel donne raison à Admon.
Pnei Moshe non traduit
מתני' ופשט לו את הרגל. לשון בזיון כלומר טול טיט ואבק שתחת רגלי. פ''א תלה אותי ברגל על העץ שאין לי מה ליתן לך. והרמב''ם פי' ופשט לו את הרגל שהלך בדרך מרחוק:
עד שתלבין ראשה. עד שתזקין ואין כופין אותו לא לכנוס ולא לפטור:
אדמון אומר וכו'. והלכה כאדמון:
משנה: הָעוֹרֵר עַל הַשָּׂדֶה וְהוּא חָתוּם עָלֶיהָ בְעֵד אַדְמוֹן אוֹמֵר הַשֵּׁנִי נוֹחַ לִי וְהָרִאשׁוֹן קָשֶׁה מִמֶּנּוּ וָחֲכָמִים אוֹמְרִים אִיבַּד אֶת זְכוּתוֹ. עֲשָׂאָהּ סֵימָן לְאַחֵר אִיבַּד אֶת זְכוּתוֹ.
Traduction
Si quelqu’un conteste à autrui la propriété d’un champ et son nom se trouve signé sur l’acte de vente à titre de témoin (574)''C a vendu un terrain à B; A a signé comme témoin l'acte de cette vente Maintenant, le même A prétend qu'il était lui-même le propriétaire du terrain, que C n'en était que l'usurpateur, et il veut que B le lui rende B répond à A que, s'il (A) avait des prétentions fondées sur ce terrain, celui-ci n'aurait pas signé l'acte de vente fait par C, qui n'aurait été que l'usurpateur'', d’après Admon, le demandeur peut prétendre qu’il est content de pouvoir s’adresser au 2e plutôt qu’au 1er, plus dur que lui (dont il a peur). Les autres sages disent que le demandeur a perdu ses droits à cause de sa signature apposée. Il a aussi perdu ses droits si le champ a été désigné par le voisinage d’une autre propriété (575)''Si C a vendu à un autre, non pas le terrain en litige, mais une terre voisine, qui a été circonscrite dans l'acte de vente par tous les terrains qui l'entourent; par exemple du côté de l'Est, elle est contiguë au terrain d'un tel, du côté de l'Ouest au terrain de C qui est précisément le terrain en litige; dans ce cas, A, qui a signé comme témoin cet acte de vente, a perdu ses droits sur le terrain en litige; car, s'il en était propriétaire, il n'aurait pas dû signer un acte où ce terrain est désigné comme la terre de C''.
Pnei Moshe non traduit
מתני' העורר על השדה. ראובן מערער על שדה שביד שמעון ואומר לו לוי שמכרה לך גזלה ממני וראובן עצמו חתום על שטר מכירה שכתב לוי לשמעון:
אדמון אומר. יכול הוא שיאמר מה שלא ערערתי בשעה שלקחת שדה זו מלוי וחתמתי עד בתוך השטר לפי שלוי אדם חזק וקשה להוציאה מידו ונוח לי שתהא בידך שאוציאנה ממך בדין:
איבד את זכותו. דהואיל וחתם הודה שאין לו עסק בה והלכה כחכמים ודוקא חתם עליה עד אבל אם חתם בדיין לקיים את השטר הכל מודים שלא איבד את זכותו מפני שיכול לומר לא הייתי יודע מה שכתוב בשטר שאין הדיין החותם על ההנפק צריך לידע מה שכתוב בשטר אלא שיכיר חתימת העדים בלבד:
הלכה: הַפּוֹסֵק מָעוֹת לַחֲתָנוֹ וכול'. מַתְנִיתָא בְּשֶׁפָּסַק בְּמַעֲמָדָהּ. אֲבָל אִם לֹא פָסַק בְּמַעֲמָדָהּ. אַף רַבָּנִין מוֹדֵיי.
Traduction
La Mishna parle du cas où le père a fait cette promesse d’argent à son futur gendre en présence de la fille; mais s’il ne l’a pas promis en sa présence, les autres sages reconnaissent aussi qu’elle ne devra pas être responsable.
Pnei Moshe non traduit
גמ' בשפסק במעמדה. שהיתה באותו מעמד כשפסק אביה עמו:
אבל אם לא פסק במעמדה אף רבנן מודיי. דיכולה היא שתאמר אבא פסק עלי ואני לא ידעתי מזה ומה אני יכולה לעשות:
הלכה: הָעוֹרֵר עַל הַשָּׂדֶה כול'. וְלֹא סוֹף דָּבָר בְּשֶׁעֲשָׂאָהּ סֵימָן לְאַחֵר. אֶלָּא אֲפִילוּ עֲשָׂאָהּ אַחֵר לְאַחֵר מִכֵּיוָן שֶׁהוּא חָתוּם עָלֶיהָ אִיבַּד אֶת זְכוּתוֹ.
Traduction
En réalité, non seulement si le réclamant a désigné le champ en litige comme voisin d’une autre propriété, mais lors même qu’une autre personne l’a désigné ainsi pour limiter un autre terrain, le réclamant dont le nom est signé sur l’acte de vente à titre de témoin a perdu ses droits.
Pnei Moshe non traduit
גמ' ולא סוף דבר. הא דקתני במתני' עשאה סימן לאחר איבד זה את זכותו לאו דוקא בשעשאה המערער סימן לאחר שמכר קרקע סמוך לשדה זו שמערער עליה וכתב במצרים מצר פלוני על שם שמעון המוחזק כדמשמע לישנא דמתני' עשאה סימן לאחר ועל המערער קאי:
אלא אפי' עשאה אחר. סימן לאחר במצר פ' של פלוני המוחזק מכיון שהמערער חתום עליה בעד איבד את זכותו דאין לומר כאן השני נוח לי:
תַּנֵּי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יְהוּדָה. לֹא נֶחֱלַק אַדְמוֹן וַחֲכָמִים עַל הַפּוֹסֵק מָעוֹת לַחֲתָנוֹ וּפָשַׁט לוֹ אֶת הָרֶגֶל תְּהֵא יוֹשֶׁבֶת עַד שֶׁיַּלְבִּין אֶת רֹאשָׁהּ. וְעַל מַה נֶחֱלָקוּ. עַל שֶׁפָּֽסְקָה לְעַצְמָהּ. אַדְמוֹן אוֹמֵר. יְכוֹלָה הִיא שֶׁתֹּאמַר. סְבוּרָה הָיִיתִי שֶׁאַבָּא רוֹצֶה לִיתֵּן וְעַכְשָׁיו אָבָּא אֵינוֹ רוֹצֶה לִיתֵּן. מָה אֲנִי יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת. אוֹ כְנוֹס אוֹ פְטוֹר. אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל. רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אַדְמוֹן.
Traduction
On a enseigné (576)Tossefta à ce traité, ch 12 que R. Yossa b. R. Juda dit: il n’y pas de discussion entre Admon et les autres sages au cas où le beau-père, après avoir promis une somme d’argent au gendre, ne tient pas sa parole, et en ce cas la femme ne devra pas rester vieille fille (n’étant pas responsable); la discussion a seulement lieu au cas où la fille elle-même a promis d’apporter une dot: Admon dit alors que la fille, se trouvant en défaut, peut s’excuser en disant avoir cru que son père voulait bien lui donner la dot, et qu’à présent il ne veut plus; or, elle n’y peut rien, et elle demande à son mari, ou de l’épouser, ou de la répudier. C’est à ce sujet que R. Gamliel ajoute qu’il approuve les paroles d' Admon.
Pnei Moshe non traduit
על הפוסק מעות לחתנו ופשט לו את הרגל שלא תהא יושבת גרסינן. וכן הוא בתוספתא יכולה היא לומר אבא פסק עלי מה אני יכולה לעשות וכן מייתי לה האי ברייתא בבבלי דף ק''ט:
סבורה הייתי שאבא רוצה ליתן. מה שפסקתי עמך:
רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מַתְנִיתָא בְשֶׁטְּעָנוֹ חִטִּים וְהוֹדָה לוֹ בִשְׂעוֹרִים. אֲבָל אִם טְעָנוֹ שְׁנֵי מִינִין וְהוֹדָה לוֹ בְּאֶחָד מֵהֶן דִּבְרֵי הַכֹּל פָּטוּר. וְלָמָּה תַנִּינָן. רַבָּן גַּמְלִיאֵל מְחַייֵב. בָּא לְהוֹדִיעָךְ כֹּחַ רַבָּן גַּמְלִיאֵל עַד הֵיכָן הוּא מְחַייֵב. רִבִּי אַבָּהוּ כְּהָדָא דְרִבִּי אִימִּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. מַתְנִיתָא בְשֶׁטְּעָנוֹ חִטִּים וְהוֹדָה לוֹ בִשְׂעוֹרִים. אֲבָל טְעָנוֹ שְׁנֵי מִינִין וְהוֹדָה לוֹ בְּאֶחָד מֵהֶן דִּבְרֵי הַכֹּל חַייָב. רַב כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. חַד בַּר נַשׁ אֲזַל בָּעֵי מֵידוֹן עִם חַבְרֵיהּ קוֹמֵי רַב. שָׁרֵי מִיטְעַן עִימֵּיהּ שְׂעָרִין חִטִּין כּוּסְמִין. אֲמַר לֵיהּ רַב. כָּל מַה דְאַתְּ יְכִיל מְגַלְגְּלָה עֲלוֹי גַלְגֵּל וּבְסוֹפָא הוּא מִישְׁתְּבַע לָךְ חָדָא עַל כּוּלְּהוֹן. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. כָּךְ מֵשִׁיב רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אֶת רִבִּי יוֹחָנָן. עַל דַּעְתָּךְ דְּאַתְּ אָמַר. טְעָנוֹ שְׁנֵי מִינִין וְהוֹדָה לוֹ בְּאֶחָד מֵהֶן דִּבְרֵי הַכֹּל פָּטוּר. וְהָא תַנִּינָן. טְעָנוֹ כֵלִים וְקַרְקָעוֹת. הוֹדָה בַכֵּלִים וְכָפַר בַּקַּרְקָעוֹת. בַּקַּרְקָעוֹת וְכָפַר בַכֵּלִים. אִם כֵּלִים בַּכֵּלִים הוּא חַייָב כֵּלִים בַּקַּרְקָעוֹת לֹא כָל שֶׁכֵּן. מָה עֲבַד לָהּ. דּוּ 70b פָתַר לֵיהּ לִזוֹקְקוֹ שְׁבוּעָה. וְהָתַנִּינָן. הַטּוֹעֵן אֶת חֲבֵירוֹ כַּדֵּי שֶׁמֶן וְהוֹדָה לוֹ בְקַנְקַנִּים. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׁטְּעָנוֹ קַנְקַנִּים וְשֶׁמֶן וְהוֹדָה לוֹ בְאַחַת מֵהֶן. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהוּא מִן הַטַּעֲנָה. וְאִם בְּשֶׁטְּעָנוֹ שֶׁמֶן וְהוֹדָה לוֹ בְקַנְקַנִּים. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁאֵין הוֹדָייָה מִן הַטַּעֲנָה. דְּאָמַר רִבִּי זְעִירָא רִבִּי אֲבוּנָא בְשֵׁם רַב. בְּשֶׁטְּעָנוֹ קַנְקַנֵּי שֶׁמֶן הִיא מַתְנִיתָא. הָהֵין מֵילִין וְהָהֵן אָמַר רֵיקָנִין. נִיחָא קַנְקַנִּים וְלֹא שֶׁמֶן. שֶׁמֵן וְלֹא קַנְקַנִּים. רִבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רִבִּי אָבוּן מַפִּיק לִשְׁנָה מַחֲצִין דִּמְשַׁח. וְלֵית סוֹפֵיהּ מִשְׁאֲלָה. בְּהַהוּא דְּנִשְׁתַּתֵּק.
Traduction
R. Imi dit au nom de R. Yohanan: la Mishna traite non seulement du cas où il s’agit p. ex. d’une réclamation de froment, et le prochain reconnaît seulement devoir de l’orge (en raison de la divergence de l’admission, il y a discussion); mais même si la réclamation porte sur 2 espèces, et le prochain reconnaît devoir l’une d’elles, les sages seraient aussi d’avis qu’il y a dispense. Pourquoi alors dire que R. Gamliel déclare un tel tenu de payer tout? (Pourquoi ne pas faire ressortir plutôt que, même en cas d’admission partielle sur 2 espèces réclamées, les sages en dispensent le prochain)? On veut au contraire faire une démonstration plus frappante, en insistant sur l’avis de R. Gamliel et en disant jusqu’en quel cas il oblige le défendeur de payer. R. Abahou adopte l’avis de R. Imi. R. Simon b. Lakish dit: dans la Mishna, il s’agit d’un aveu différent de la réclamation; mais si celle-ci implique 2 espèces, et l’aveu porte sur l’une d’elles, tous admettent que le défendeur devra payer le montant réclamé. Cet avis est adopté par Rav. Ainsi, un homme vint soutenir un procès contre son prochain devant Rav, en se mettant à lui réclamer tour-à-tour de l’orge, du froment, de l’épeautre. -Tu peux, dit Rav au demandeur, imputer au défendeur tout ce que tu prétends avoir à toi chez lui; seulement, à la fin, il n’aura qu’à prêter un seul serment de négation de dette pour le tout (donc, le serment est obligatoire). Voici, dit R. Abahou, la réplique de Resh Lakish à R. Yohanan: puisque d’après toi, même en cas d’aveu partiel de la dette sur 2 espèces réclamées, les sages dispensent le défendeur de payer, il est inutile d’enseigner qu’en cas de réclamation portant à la fois sur des ustensiles et des terrains, si le défendeur avoue devoir les ustensiles, non les terrains, ou à l’inverse les terrains, non les ustensiles, il sera condamné à payer tout; or, s’il est condamné en cas d’aveu partiel d’ustensiles cédés, à plus forte raison il l’est si on lui réclame des ustensiles, et qu’il reconnaît devoir des terrains (570)Sans quoi, on pourrait objecter qu'il eut été plus remarquable de dire qu'il y a dispense même si l'on avoue devoir des ustensiles, comme on les réclame, et à plus forte raison si alors il y a aveu de terrains; c’est donc contraire à l’explication précitée de R. Yohanan. Comment répondit-il à cette objection? Il est possible qu’il s’agisse seulement selon lui, de l’obligation imposée au défendeur de prêter serment (571)Il est question alors de 2 espèces, en raison de la fin, imposant le serment à la suite d'aveu partiel, même pour le terrain. Quant à l’enseignement de notre Mishna, ''si quelqu’un réclame à son prochain des cruches d’huile, et celui-ci reconnaît seulement devoir des cruches vides '' (ce qui s’explique bien selon Resh Lakish), de quel cas s’agit-il? Si le demandeur réclame des cruches avec de l’huile, et le défendeur reconnaît devoir l’un de ces objets, dont l’un correspond à la réclamation, tous admettent la condamnation du défendeur (et, de l’avis de Resh Lakish, les rabbins sont du même avis); si on réclame de l’huile seule, et le prochain reconnaît devoir des cruches vides, tous reconnaissent (même Admon) que l’aveu diffère trop de la réclamation pour lui accorder créance. Il faut donc expliquer la Mishna selon l’avis de R. Zeira, ou R. Abouna au nom de Rav, qu’il s’agit du terme vague ''cruche d’huile''; or, l’un (Admon) les suppose pleines et entraînant condamnation; les autres Rabbins les supposent vides (sans qu’il y ait aveu partiel). On conçoit des cruches sans huile; mais peut-il y avoir de l’huile sans récipient? (Pourquoi donc parler de ce dernier)? On peut avoir en vue, dit R. Eléazar au nom de R. Aboun, de produire des burettes servant à mesurer l’huile (dire qu’on les doit n’est pas un aveu partiel). Mais n’a-t-on pas pour but final de les prêter? -Oui; mais il est admissible qu’on n’en ait rien dit.
Pnei Moshe non traduit
רבי יוחנן לא סוף דבר מתניתא בשטענו חטים כו'. כלומר לאו דוקא בשטענו חטים והודה לו בשעורים פטרי רבנן כדקתני במתני' אלא אפילו אם טענו שני מינין והודה לו באחד מהן דברי חכמים פטור. וכ''ה בשבועות אלא דהתם גריס לה אליבא דרבי חייא בשם ר' יוחנן ור' אימי בשם ר' יוחנן קאמר כדמתני הכא ברישא דאם טענו שני מינין ד''ה חייב:
ולמה תנינן ר''ג מחייב. כלומר לדידך דאמרת אפי' בטענו שני מינין והודה לו בא' מהן פטרי רבנן א''כ למה תנינן בהא ר''ג מחייב וחכמים פוטרין ליתני רבותא טפי אפי' טענו חטים ושעורים והודה בא' מהן חכמים פוטרים:
ומשני בא להודיעך כח ר''ג עד היכן הוא מחייב. כלו' דקמ''ל רבותא אליבא דר''ג דאפי' בטענו חטים והודה לו בשעורי' מחייב. וכן מתרץ לה בבבלי שבועות דף מ' למאן דס''ל התם טענו חטים ושעורים והודה לו בא' מהן פטור:
רבי אבהו. קאמר נמי כהדא דר' אימי והתם גריס לה בענין אחר ולענין כונת הדבר עולה בסגנון אחד:
רשב''ל אמר כו'. כדאמרי' לעיל:
רב. קאמר נמי כר''ל דבטענו שני מינין והודה לו בא' חייב ומייתי עלה האי עובדא שאחד הלך לדון עם חבירו לפני רב והתחיל לטעון עליו שעורין חטין כוסמין וזה הודה לו בא' מהן ואמר לו רב להתובע כל מה שתרצה תגלגל עליו ובסוף ישבע לך שבועה אחת על כלן אלמא דחייב שבועה בטענו מינין הרבה והודה באחד מהן:
על דעתך דאת אמר. אפילו טענו שני מינין והודה באחד מהן לדברי חכמים פטור והא תנינן התם טענו כלים וקרקעות הודה בכלים וכפר בקרקעות בקרקעות וכפר בכלים פטור שאין כפירת והודאת קרקעות מביאו לידי שבועה ודוקא כלים וקרקעות הא כלים וכלים דומיא דכלים וקרקעות כגון שטענו ב' מיני כלים והודה לו באחד מהן חייב:
אם כלים בכלים הוא פטור כלים בקרקעות לא כ''ש. כלומר דאי לא תימא הכי אלא כלום בכלים נמי פטור א''כ קשה לישמעינן במתני' רבותא טפי דאפי' כלים בכלים פטור ומכ''ש כלים בקרקעות אלא ע''כ כלים בכלים חייב וקשיא לרבי יוחנן:
מה עבד לה. רבי יוחנן:
דו פתר לה לזוקקו שבועה. כלומר לעולם כלים בכלים נמי פטור והא דאשמעינן כלים וקרקעות משום סיפא נקט לה דקתני התם הודה במקצת הכלים חייב שבועה אפי' על הקרקעות דהנכסים שאין להן אחריות זוקקין את הנכסים שיש להן אחריות לשבועה. וכה''ג מפרק לה בבבלי שם:
והתנינן. כלומר והא דתנינן הכא אפילו לר''ל אתייא שפיר ובשבועות גריס לה בהדיא ואפילו על דר''ל לית הדא פליגא דתנינן הטוען כו' וכלומר אפילו לדידיה דקאמר בטענו שני מינין והודה לו באחד מהן חייב לד''ה מוקמינן שפיר פלוגתייהו דאדמון ורבנן במתניתין כדמפרש ואזיל:
מה אנן קיימין. כלו' דע''כ דמוקמינן לפלוגתייהו דאדמון ורבנן דהכא אליבא דרבנן דהתם כי היכי דלא תיקשי הילכתא אהילכתא דהכא קי''ל כאדמון כדקאמר לעיל והתם הלכה כרבנן אלא דאדמון נמי כרבנן דהתם ס''ל והשתא במאי עסקי' הכא אם בשטענו קנקנים ושמן והודה לו בקנקנים כ''ע מודו שהוא מן הטענה דהא לר''ל לא פליגי רבנן בהא:
ואם בשטענו שמן והודה לו בקנקנים כ''ע. אפי' אדמון מודה שאין' הודייה מן הטענה כרבנן דהתם דהוי ליה טענו חטים והודה לו בשעורים ופטור:
דא''ר זעירא. אלא דמוקמי' למתני' כדא''ר זעירא בשטענו קנקנין שמן:
ההין מילין וההן אמר רקנין. כלומר ובהא פליגי ההן אדמון סבר מלאין קאמר וכך משמעות לשונו קנקנים עם שמן ולפיכך הוי הודאה מן הטענה:
וההן. ולרבנן רקנין אמר כלו' אין במשמעות אלא או קנקנים רקנים או שמן בלא קנקנים ואכתי לא אסיק למילתיה עד לקמיה והיינו דפריך עלה ניחא קנקנים ולא שמן כלו' אם הוי מיירי במתני' דקנקנים בלא שמן קאמר לרבנן שפיר הוה מפרשינן משמעות לשונו שתובעו קנקנים של שמן:
שמן ולא קנקנים. בתמיה דהא ע''כ לדברי חכמים שמן בלא קנקנים קאמר וא''כ למה לו להזכיר הקנקנים:
ומשני ר' אבון מפיק לשנה מחצין דמשח. כלומר שכוונתו להוציא בלשונו מדות שמן שכך וכך מדות שמי יש לי בידך ולעולם שמן בלא קנקנים תובעו ולא הוו הקנקנים הודאה מן הטענה. מחצין הן מדות בלשון המשנה ודוגמתו המחץ והמגב זולף במחץ וכן הרבה:
ולית סופיה משאלה. וכי אין אנו יכולין לשאלו לבסוף במה היתה כוונתו לתובעו אם על המדות שמן או על הכלים עם השמן:
בההוא דנשתתק. דמיירי שנשתתק אח''כ ואין אנו יכולין לשאלו:
Ktouboth
Daf 71a
משנה: הַמּוֹצִיא שְׁטָר חוֹב עַל חֲבֵירוֹ וְהַלָּה הוֹצִיא שֶׁמָּכַר לוֹ אֶת הַשָּׂדֶה אַדְמוֹן אוֹמֵר אִילּוּ חַייָב הָיִיתִי לָךְ הָיָה לָךְ לְהִיפָּרַע אֶת שֶׁלָּךְ כְּשֶׁמָּכַרְתָּ לִי אֶת הַשָּׂדֶה וַחֲכָמִים אוֹמְרִים זֶה הָיָה פִיקֵּחַ שֶׁמָּכַר לוֹ אֶת הַקַּרְקַע מִפְּנֵי שֶׁהוּא יָכוֹל לְמַשְׁכְּנוֹ.
Traduction
Quelqu’un (A) présente un acte de créance contre son prochain (B); ce dernier conteste la valeur de cet acte (580)Il se fonde sur un acte de vente par lequel le même A lui a vendu un terrain postérieurement à la créance. Selon Admon, B peut dire à A: ''Si je devais réellement de l’argent, tu aurais plutôt réclamé cette dette que de me vendre ton terrain''. Les autres docteurs l’obligent de payer la créance, en alléguant que le créancier a agi par prudence en lui vendant le terrain, afin d’avoir un terrain servant de gage.
Pnei Moshe non traduit
מתני' והלה הוציא שמכר לו את השדה. הלוה הוציא עליו שטר מכירה מאוחרת לשטר הלואה ואומר שטרך מזויף או פרוע שאם הייתי חייב לך לא היית מוכר לי את השדה שהיה לך לגבות חובך:
זה היה פיקח. שמכר לו שדה לפי שהיה זה מבריח מטלטליו ולא היה לו מהיכן ימשכננו על חובו ועכשיו יטול את הקרקע ומפרש לה בבבלי באתרא דהלוקח יהיב זוזי והדר כתבי שטר מכירה כ''ע לא פליגי שהיה לו למוכר לעכב בחובו אם כבר הגיע זמן הפרעון ולא יכתוב לו שטר מכירה וכיון שכתבו הוכיח שאין לו עליו חוב כי פליגי באתרא דכתבי שטרא והדר יהבי זוזי אדמון סבר איבעי ליה למימסר מודעא איני מוכר לו קרקע אלא כדי שאוכל למשכנו וחכמים אומרים חברך חברא אית ליה והיה ירא שמא ישמע הדבר וימנע מלקנות השדה והלכה כחכמים:
משנה: מִי שֶׁהָלַךְ לוֹ לִמְדִינַת הַיָּם וְאָֽבְדָה דֶרֶךְ שָׂדֵהוּ אַדְמוֹן אוֹמֵר 71a יֵלֵךְ עָלֶיהָ בַּקְּצָרָה וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יִקְנֶה לֹו דֶרֶךְ בְּמֵאָה מְנָה אוֹ יִפְרַח בָּאֲוֵיר.
Traduction
Un homme est allé au-delà des mers. A son retour, il ne retrouve plus le chemin de son champ (et il veut que des voisins lui fassent un sentier). Admon dit qu’il peut réclamer un sentier, qu’on fera le plus court possible; mais les autres docteurs disent qu’il ne peut rien réclamer; il devra se frayer un chemin dut-il coûter cent maneh, ou y passer en volant en l’air.
Pnei Moshe non traduit
מתני' ואבדה דרך שדהו. שהחזיקו בה בעלי השדות שבמצריו:
ילך לו בקצרה. על כרחם יטול לו דרך לשדהו אבל יברור לו דרך קצרה שלא ירבה ליטול:
יקח לו דרך במאה מנה. דכל חד וחד מצי מדחי ליה לאו דרכך גבאי ובגמרא מפרש לה והלכה כחכמים:
הלכה: מִי שֶׁהָלַךְ לוֹ לִמְדִינַת הַיָּם כול'. רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה אָמַר. הַטּוֹעֵן בִּרְאָיוֹתָיו. מִילְתֵיהּ אָֽמְרָה. וְהֵן שֶׁיְּהוּ אַרְבָּעָה מַקִּיפִין אוֹתוֹ. שְׁמוּאֵל אָמַר. אֲפִילוּ אֶחָד מַקִּיפוֹ מִכָּל צַד. תְּנַיא יְהוֹשֻׁעַ. הֲרֵי שֶׁהָיָה טוֹעֶה בַּכְּרָמִים וּבַשָּׂדוֹת. מְקַדֵּד וְיוֹצֵא עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לַדֶּרֶךְ אוֹ עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְבֵיתוֹ. אֲפִילוּ שָׂדֶה מְלֵיאָה כְּרָמִים. שֶׁעַל מְנָת כֵּן הִנְחִיל יְהוֹשֻׁעַ לְיִשְׂרָאֵל אֶת הָאָרֶץ. תְּנַיא יְהוֹשֻׁעַ לָצֵאת. שֶׁמָּא לְהִיכָּנֵס. תְּנַיא יְהוֹשֻׁעַ בְּגוּפוֹ. שֶׁמָּא בְפָרָתוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. פָּרָה דַּרְכָּהּ לַחֲזוֹר. נְחִיל שֶׁלִּדְבוֹרִים עַל יְדֵי שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לַחֲזוֹר עָשׂוּ אוֹתוֹ כְגוּפוֹ.
Traduction
R. Yossé b. Hanina dit: la Mishna parle de celui qui, pouvant affirmer par preuve avoir eu un sentier menant à son champ, ne le retrouve plus, et l’on suppose que 4 propriétaires divers entourent ce champ de toutes parts (sans laisser d’accès, défaut que chacun d’eux rejette de l’un à l’autre). Samuel dit qu’il en est ainsi, même si un seul propriétaire l’entoure de toutes parts (voilà pourquoi, selon Admon, le propriétaire revenu coupera au plus court). -Mais, n’est-ce pas une condition remontant au temps de Josué (577)B, Baba Qama 81, que si quelqu’un se trouve égaré au milieu de vignes ou de champs il peut se frayer un chemin à travers les terrains d’autrui, afin d’arriver sur la route ou jusqu’à sa maison, dut-il traverser des terrains tous plantés de vignes, car à cette condition Josué a donné la Palestine en partage à Israël? La condition de Josué s’applique, il est vrai, à la faculté de sortir, non à celle d’entrer (d’aller et venir); ou encore, elle se rapporte à l’homme seul, non à ses bestiaux (voilà pourquoi, en cas de perte du chemin, le propriétaire est tenu d’en acquérir un au voisin). R. Yossé justifie toutefois pourquoi l’homme ne peut pas faire aller et venir un animal domestique par le terrain d’autrui, tandis qu’il peut le traverses pour soigner, p. ex., une ruche d’abeilles: c’est que l’animal peut revenir seul, tandis que la ruche ne pouvant revenir seule, on permet au propriétaire de passer comme pour lui-même.
Pnei Moshe non traduit
גמ' הטוען בראיותיו. כלומר שיש לו ראיה שהיתה לו כאן דרך שדהו אלא שאבדה דאי לאו הכי לא פליג אדמון שאין בדבריו כלום:
מילתיה אמר והן וכו'. אדברי חכמים קאי וקאמר הש''ס שמענו מימרא אמרה דדוקא בשארבעה בני אדם מקיפין אותו והילכך כל חד וחד מדחי ליה:
שמואל אמר אפי' אחד מקיפו. וכגון שהאחד בא מכח ארבעה שלקח מהם כל השדות המקיפין ובהא פליגי דאדמון סבר מצי אמר ליה ממה נפשך ארחי גבך וחכמים סברי מצי אמר ליה היאך אי שתקת שתקת ואמכור לך בזול הדרך ואי לא מהדרנא שטרא למרייהו ולא מצית לאשתעויי דינא בהדייהו. וכדמסיק רבא בבבלי שם:
תנאי יהושע. קושיא היא הא תנאי יהושע הוא שזה אחד מעשרה תנאים שהתנה יהושע עם ישראל כדמייתי לה בבבלי פ' מרובה דף פ''א:
הרי שהיה טועה בכרמים מקדד ויוצא אפי' בשדה מלאה כרמים שע''מ כן הנחיל יהושע את הארץ ואפי' אבדה לו דרך שדהו אמאי אין לו דרך:
ומשני תנאי יהושע הי' לצאת. אם הוא תועה בשדה חבירו מקדר ויוצא עד שמגיע לדרך שמא להיכנס בתמיה וכן תנאי יהושע היה בגופו שמא בפרתו ובמתני' מיירי לצאת ולהכנס ולעשות בה כל צרכיו הילכך יקנה במאה מנה או יפרח באויר:
פרה דרכה לחזור. כלומר דיהיב טעמא על הא דתניא התם בברייתא דאחד מן התנאים הוא על נחיל של דבורים שלו בתוך שדה חבירו שיורד לתוך שדה חבירו וקוצץ שוכו של חבירו להציל נחילו והא אמרינן דלא היה התנאי אלא בגופו ומאי שנא מפרתו דלא הויא בכלל התנאי ולפיכך מפרש ר' יוסי פרה דרכה לחזור מעצמה ולא התקין להכנס ולחזור אחר הפרה כשהיא תועה אבל נחיל של דבורים ע''י שאין דרכו לחזור מעצמו עשו אותו כגופו להיות יורד ומחזר אחריהן:
אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. אַדְמוֹן וְרִבִּי עֲקִיבָה שְׁנֵיהֶם אָֽמְרוּ דָבָר אֶחָד. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. מְכָרָן לְאַחֵר. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. אֵינוֹ צָרִיךְ לִיקַּח לֹו דֶּרֶךְ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. צָרִיךְ לִיקַּח לוֹ דֶּרֶךְ. וְלֹא שָׁמַע דְּאָמַר רִבִּי הִילָא רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בִּסְתָם חֲלוּקִין. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם דָּבָר בָּרִיא שֶׁיֵּשׁ לֹו דֶּרֶךְ כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁאֵין צָרִיךְ לִיקַּח לוֹ דֶּרֶךְ. וְאִם דָּבָר בָּרִיא שֶׁאֵין לֹו דֶּרֶךְ כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהוּא צָרִיךְ לִיקַּח לוֹ דֶּרֶךְ. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין. בִּסְתָם. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. אֵינוֹ צָרִיךְ לִיקַּח דֶּרֶךְ. וְרַבָּנִין אוֹמְרִין. יֵשׁ לוֹ דֶּרֶךְ. וָכָא אֲפִילוּ דָּבָר בָּרִיא יֵשׁ לוֹ דֶּרֶךְ כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהוּא צָרִיךְ לִיקַּח לֹו דֶּרֶךְ.
Traduction
Selon R. Jérémie, Admon et R. aqiba professent le même avis, comme il a été enseigné ailleurs (578)(Baba Batra 4, 2): ''Si, après avoir vendu sa maison, le propriétaire cède le puits ou la citerne à un tiers, R. aqiba dispense ce dernier d’acheter une partie du terrain pour avoir un chemin (579)De même ici, Admon pense que le libre accès est bien dû; selon les sages, cet achat est indispensable pour avoir l’accès du puits''. Toutefois, R. Jérémie paraît ne pas avoir entendu l’explication donnée par R. Ila ou R. Yassa au nom de R. Yohanan, disant que la discussion de la Mishna vise le cas indéterminé (en cas d’incertitude sur la libéralité du vendeur): il est évident qu’en cas de déclaration formelle du chemin fourni, tous s’accordent à dire que l’achat d’un chemin est inutile; si le vendeur a précisé, au contraire, ne pas fournir le chemin, tous s’accordent à imposer l’obligation de cet achat à l’acquéreur. Il n’y a donc de discussion qu’en cas de vente indéterminée au sujet du chemin: en ce cas, R. aqiba dispense du tiers de cet achat supplémentaire; les rabbins l’imposent; tandis qu’ici, malgré l’évidence de la présence d’un chemin, tous reconnaissent l’obligation de l’acheter.
Pnei Moshe non traduit
דתנינן תמן. פ' המוכר את הבית לא את הבור ולא את הדות מכר הבור והדות לאחר ושייר הבית לעצמו ר''ע אומר אין הלוקח צריך ליקח לו דרך דמוכר בעין יפה הוא מוכר וכשמכר לו הבור והדות מכר לו נמי הדרך וקס''ד דאפי' מכר לו בלא דרך סובר ר''ע דיש לו דרך ללוקח בע''כ של מוכר והיינו כאדמון במתני' דיש לו דרך בעל כרחם:
ולא שמע. ודחי לה הש''ס דשאני התם וכי לא שמיע לי' דמפרש ר' הילא התם פלוגתייהו דבמה אנן קיימין אם דבר בריא הוא שפירש לו בפירוש שמכר לו הדרך כ''ע לא פליגי דיש לו:
ואם דבר בריא הוא. שפירש לו שאין לו דרך כ''ע לא פליגי בזה שאין לו אלא ע''כ כן אנן קיימין בסתם הוא דפליגי אם מוכר בעין יפה מוכר או לא:
וכא. אבל הכא אפי' דבר בריא הוא שהכל יודעין שיש לו דרך כאן:
כ''ע מודיי. כלומר אפי' ר''ע מודה לחכמים דהכא שצריך ליקח לו דרך ומטעמא דמצי מדחי לי':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source