משנה: הִיא אוֹמֶרֶת מוּכַּת עֵץ אֲנִי וְהוּא אוֹמֵר לֹא כִי אֶלָּא דְרוּסַת אִישׁ אַתְּ רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרִבִּי אֱלִיעזֶר אוֹמֵר נֶאֱמֶנֶת. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר לֹא מִפִּיהָ אָנוּ חַיִּין אֶלָּא הֲרֵי זוֹ בְחֶזְקַת דְּרוּסַת אִישׁ עַד שֶׁתָּבִיא רְאָייָה לִדְבָרֶיהָ.
Pnei Moshe (non traduit)
נאמנת. ולא הפסידה כתובתה מנה כחכמים דלעיל הלכה ג' ואפי' בלא הכיר בה:
מתני' ראוה מדברת. פנויה שראינו אותה מדברת עם א' ובגמרא מפרש מדברת נבעלה ולישנא מעליא נקט. וכהן הוא מיוחס:
נאמנת. וכשירה לכהונה ולא מספקינן לה בנבעלה לפסול לה:
מתני' היא אומרת מוכת עץ אני. בגמרא מפרש טענתייהו במאי:
דרוסת איש. בעולת איש קודם שארסתיך:
תַּמָּן תַּנִּינָן. הָיוּ בָהּ מוּמִין וְעוֹדָהּ בְּבֵית אָבִיהָ הָאָב צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָייָה. רִבִּי לָֽעְזָר שָׁאַל לְרִבִּי יוֹחָנָן. מַתְנִיתָא דְרַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּלֹא כְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. אָמַר לֵיהּ. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. שֶׁנְייָא הִיא מוּמִין שֶׁדַּרְכָּן לְהִיוָולֵד. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מִקַּמָּא דְנָן חֲמֵיי רַבָּנִן מְדַמּוּ מִוּמִין לִבְתוּלִין. אִילֵּין יָֽלְפִין מִן אִילֵּין וְאִילֵּין יָ‍ֽלְפִין מִן אִילֵּין. מוּמִין מִבְּתוּלִים. שֶׁאִם בָּא עָלֶיהָ עוֹדָהּ בְּבֵית אָבִיהָ צָרִיךְ הָאָב לְהָבִיא רְאָייָה. בְּתוּלִים מִמּוּמִין. שֶׁאִם נוֹלְדוּ לָהּ מוּמִין סָפֵק מִשְׁנִּכְנְסָה לִרְשׁוּתוֹ סָפֵק עַד שֶׁלֹּא תִיכָּנֵס לִרְשׁוּתוֹ 6b הַבַּעַל צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָייָה. מִן אִילֵּין בְּתוּלִין. וּבְתוּלִין וְכִי בָֽטְלוּ לֹא בְּבֵית אָבִיהָ בָֽטְלוּ. וְאַתְּ אָמַר. הַבַּעַל צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָייָה. וָכָא הַבַּעַל צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָייָה.
Pnei Moshe (non traduit)
תמן תנינן. פרק המדיר:
האב צריך להביא ראיה. אם בא לתבוע כתובתה מן האירוסין מזה שממאן לקחתה צריך להביא ראיה שמשנתארסה נולדו בה מומין הללו ונסתחפה שדהו וקתני התם בסיפא נכנסה לרשות הבעל הבעל צריך להביא ראיה שעד שלא נתארסה היו בה מומין אלו והיה מקחו מקח טעות:
מתניתא דר''ג ור''א ודלא כרבי יהושע. דכר''ג ור''א אתיא שפיר כולה מתני' דס''ל דחזקה דגופא עדיפא כדאמרי הכא מהאי טעמא שהיא נאמנת והילכך בסיפא טעמא דמייתי הבעל ראיה שמתחילה היו בה מומין אלו הא לאו הכי האב מהימן דהעמד הגוף על חזקתו ובלא מומין נולדה ולא תיקשי ליה רישא דקתני האב צריך להביא ראיה הא לאו הכי הבעל מהימן ולא אזלינן בתר חזקה דגופ' דשאני התם דכאן נמצאו וכאן היו דכיון דבבית אביה נמצאו בה המומין איתרע חזקתה ואיכא למימר כאן היו קודם האירוסין אלא לרבי יהושע קשיא סיפא דמתני' דשמעינן מינה דאזלינן בתר חזקה דגופה וע''כ מתני' דלא כרבי יהושע דהרי קאמר הכא דאף משנכנסה לרשות הבעל הבעל מהימן לומר עד שלא אירסה נאנסה ולא אמרינן העמד גוף על חזקתו:
ד''ה היא. מתני' דהתם דלא שייכא כלל לפלוגתייהו דר''ג ורבי יהושע דהכא:
מקמא דנן. כלומר דר' יוסי פליג על רבי יוחנן דקאמר שאני מומין מבתולין ועל זה אמר מהדורות אשר לפנינו ראיתי דרבנן מדמו מומין לבתולין ולמדין אלו מאלו כדמפרש ואזיל:
בתולים ממומין. ילפינן שאם בא עליה כו' כלומר כמו דבמומין אמרינן אם נולד הספק ברושת האב האב צריך להביא ראיה כן נמי בבתולין שאם בא עליה עודה בבית אביה ונולד הספק ברשות האב הבעל מהימן ומתני' דקאמר ר''ג היא נאמנת טעמא משום דנולד הספק ברשות הבעל:
מומין מבתולים שאם נולדו כו'. כלומר וכן סיפא דהתם ילפינן מכאן כמו בבתולים דטעמא דהיא נאמנת מפני שנולד הספק ברשות הבעל וכן במומין שאם נכנסה לרשות הבעל ונולד הספק מתי נולדו בה מומין האלו הבעל צריך להביא ראייה והיינו כר''ג וש''מ דמומין ובתולין שוין בדיניהם ולא כדרבי יוחנן דאמר שאני מומין מבתולין:
ומתמה הש''ס מן אילין בתולין. אתה למד למומין ובתולין וכי בטלו לא בבית אביה בטלו בתמיה כלומר על כרחך דלא דמיא מומין לבתולין דהרי בתולין אף בשנכנסה לרשות הבעל לא בטלו אלא בבית אביה דהא הנושא את האשה קתני ומשמע תיכף שנשאה נולדה מחלוקת זו ביניהן וא''כ ע''כ בבית אביה נבעלה והיה לנו להאמין להבעל הואיל ונולד הספק ברשות האב ושמא עד שלא אירסה ומקחו מקח טעות:
ואת אמר הבעל צריך להביא ראיה. ואפ''ה אמרת שהיא נאמנת דהבעל צריך להביא ראיה שעד שלא אירסה נאנסה וכל זמן שלא הביא ראיה מאמינין לדבריה:
וכא הבעל צריך להביא ראיה. כלומר והכא נמי במומין נימא דהבעל צריך להביא ראיה אפי' ברישא דמתני' דנולד הספק ברשות האב ליהוי האב מהימן כמו בבתולין אלא ע''כ דלא דמו מומין לבתולין ושאני התם שדרכן של מומין להוולד כדשנינן מעיקרא:
שנייא היא מומין שדרכן להוולד. כלומר דשאני התם דאין טענתם בברי ושמא כדמתני' דהכא אלא בשמא ושמא הוא לפי שדרכן של מומין להוולד ויש מומין שהיא עצמה אינה בקיאה בהן לידע מתי נולדו כריח הפה וכה''ג ולפיכך אמרינן התם דהולכין אחר המקום שנמצאו בה מומין ובין רישא ובין סיפא הכל מודים בה מטעמא דכאן נמצאו כאן היו:
הלכה: הִיא אוֹמֶרֶת מוּכַּת עֵץ אֲנִי כול'. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. דְּרִבִּי מֵאִיר הִיא. דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר. מוּכַּת עֵץ כְּתוּבָּתָהּ מָאתַיִם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וַהֲוֵינָן סָֽבְרִין מֵימַר. מַה פְלִיגִין רִבִּי מֵאִיר וְאִילֵּין רַבָּנִן. בְּשֶׁכְּנָסָהּ בְּחֶזְקַת מוּכַּת עֵץ. אֲבָל אִם כְּנָסָהּ בְּחֶזְקַת בְּתוּלָה וְנִמְצֵאת מוּכַּת עֵץ אַף רִבִּי מֵאִיר מוֹדֶה. מִן מַה דְתַנִּינָן. הִיא אוֹמֶרֶת. מוּכַּת עֵץ אֲנִי. וְהוּא אוֹמֵר. לֹא כִי אֶלָּא דְרוּסַת אִישׁ אַתְּ. הָדָא אָֽמְרָה. אֲפִילוּ כְּנָסָהּ בְּחֶזְקַת מוּכַּת עֵץ וְנִמְצֵאת מוּכַּת עֵץ הִיא מַחֲלוֹקֶת. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא לֹא אָמַר כֵּן אֶלָּא. הִיא אוֹמֶרֶת. מוּכּת עֵץ אֲנִי וּכְתוּבָתָהּ מָאתַיִם. וְהוּא אוֹמֵר. לֹא כִי אֶלָּא דְרוּסַת אִישׁ אַתְּ וְאֵין לָךְ עָלַי כְּלוּם. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׁכְּנָסָהּ בְּחֶזְקַת בְּתוּלָה וְנִמְצֵאת מוּכַּת עֵץ. אַף רִבִּי מֵאִיר מוֹדֶה. אִם בְּשֶׁכְּנָסָהּ בְּחֶזְקַת מוּכַּת עֵץ וְנִמְצֵאת מוּכַּת עֵץ נִיכָּר הוּא בְּפֶתַח פָּתוּחַ בֵּין בְּעֵץ בֵּין בָּאָדָם. רִבִּי הוּנָא בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא לֹא אָמַר כֵּן אֶלָּא. הִיא אוֹמֶרֶת מוּכַּת עֵץ אֲנִי. כֵּן אַתְנֵיתִי עִמָּךְ. וְהוּא אוֹמֵר. לֹא כִי אֶלָּא דְרוּסַת אִישׁ אַתְּ. לֹא אַתְנֵיתִי עִמָּךְ כְּלוּם.
Pnei Moshe (non traduit)
מה אנן קיימין. במאי עסקינן מתני' לרבי ירמיה דמוקי לה נמי כרבי מאיר וס''ל דדוקא בשהכיר בה מחלוקת אי הכי מתני' במאי מוקי לה:
גמ' דר''מ היא. מתני' דאמר לעיל מוכת עץ כתובתה מאתים וטענתייהו במאתים ומנה היא אומרת מוכת עץ אני וכתובתי מאתים ואע''פ שלא הכרת בי והוא אומר לא כי אלא דרוסת איש את ואין לך אלא מנה וקסבר כנסה בחזק' בתולה ונמצאת בעולה יש לה כתובה מנה:
והוינן סברין מימר. קודם שפירש לנו רבי לעזר טעמא דמתניתין היינו סוברין לומר דעד כאן פליגי ר''מ ורבנן לעיל במוכת עץ אי כתובתה מאתים או מנה בשכנסה בחזקת מוכת עץ שהכיר בה ונתרצה בכך ובהא קאמר רבי מאיר כתובתה מאתים:
אבל אם כנסה בחזקת בתולה ונמצאת שהיא מוכת עץ אף ר''מ מודי בה. שכתובתה מנה:
מן מה דתנינן. אבל עכשיו ששנינו טענתייהו במתני' היא אומרת מוכת עץ וכו' ומוקמית לה אליבא דרבי מאיר:
מן הדא אמרה. מזה שמענו אפילו כנסה בחזקת בתולה גרסי' ונמצאת מוכת עץ היא המחלוקת. דאפילו בכה''ג אמר ר''מ כתובתה מאתים דאלת''ה טענתייהו במאי דהא מתני' בשלא הכיר בה מיירי ומאי איכא בין טענה דידיה נטענה דידה דהרי אפי' דרוסת איש היא כתובתה מנה:
לא אמר כן. דבשלא הכיר בה נמי מחלוקת אלא אם לא הכיר בה אף רבי מאיר מודה דכתובתה מנה ומוקי טענתייהו במתני' במאתים ולא כלום ולקמיה פריך הא מתני' בשלא הכיר בה היא:
והוא אומר לא כי כו'. דקסבר כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה אין לה כלום דמקח טעות הוא:
אם בשכנסה בחזקת בתולה כו'. כלומר כפשטא דמתניתין דאיירי בשלא הכיר בה:
אף רבי מאיר מודה. דאין כתובתה אלא מנה כדמוקי רבי ירמיה פלוגתייהו ואם כן אמאי טוענת מאתים ועוד דטפי הוי ליה לאוקמי מתני' ככולי עלמא וטענתייהו במנה ולא כלום:
אם בשכנסה בחזקת מוכת עץ ונמצאת מוכת עץ. כלומר שהכיר בה שהיא מוכת עץ והיא טוענת שנמצאת כן וכתובתה מאתים והוא טוען שלא נמצאת בחזקת שכנסה אלא דרוסת איש היא ואין לה כלום. והיותר נראה לגרוס ונמצאת שאינה מוכת עץ כלומר לדבריו והיינו הך אלא דמתיישב טפי על הלשון:
ניכר הוא בפ''פ בין בעץ בין באדם. בתמיה וכי היאך אפשר להבחין בפתח פתוח אם מחמת מוכת עץ היא או מחמת אדם ולא שייכא טענתו בהא:
רבי הונא בשם ר''ז לא אמר כן. כרבי ירמיה דמוקי טענתייהו בהכחשה זה את זה במה שנמצאת עכשיו דא''כ קשיא לן כדמקשינן דבהי גוונ' מוקמית לה למתני' אלא הכא במאי עסקינן בדאיכא הכחשה ביניהן בתנאי מעיקרא ולעולם מתני' כרבי מאיר וטענתייהו במאתים ולא כלום שהיא טוענת מוכת עץ אני וכן התניתי עמך ונתרצית בכך ויש לי מאתים שהרי הכרת בי והוא אומר כו' שלא התניתי עמך כלום ועכשיו אני טוען שמא דרוסת איש את ואין לך כלום דכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה אין לה עליו כלום:
משנה: רָאוּהָ מְדַבֶּרֶת עִם אֶחָד אָֽמְרוּ לָהּ מַה טִיבוֹ שֶׁלָּזֶה. אִישׁ פְּלוֹנִי וְכֹהֵן הוּא רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרִבִּי אֱלִיעזֶר אוֹמֵר נֶאֱמֶנֶת. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר לֹא מִפִּיהָ אָנוּ חַיִּין אֶלָּא הֲרֵי זוֹ בְחֶזְקַת בְּעוּלָה לְנָתִין וּלְמַמְזֵר עַד שֶׁתָּבִיא רְאָייָה לִדְבָרֶיה.
Pnei Moshe (non traduit)
נאמנת. ולא הפסידה כתובתה מנה כחכמים דלעיל הלכה ג' ואפי' בלא הכיר בה:
מתני' ראוה מדברת. פנויה שראינו אותה מדברת עם א' ובגמרא מפרש מדברת נבעלה ולישנא מעליא נקט. וכהן הוא מיוחס:
נאמנת. וכשירה לכהונה ולא מספקינן לה בנבעלה לפסול לה:
מתני' היא אומרת מוכת עץ אני. בגמרא מפרש טענתייהו במאי:
דרוסת איש. בעולת איש קודם שארסתיך:
הלכה: הָֽיְתָה מְעוּבֶּרֶת כול'. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. הַכֹּל מוֹדִין בִּוְולָד שֶׁהוּא שְׁתוּקִי. וְתַנֵּי כֵן. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בְּעֵידוּת אִשָּׁה גּוּפָהּ. אֲבָל בִּוְולָד הַכֹּל מוֹדִין שֶׁהוּא שְׁתוּקִי. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹחָנָן. שְׁתוּקִי סְתָם. מָצִינוּ שְׁתוּקִי כֹהֵן גָּדוֹל. הֵיךְ עֲבִידָא. סִיעָה שֶׁל כֹּהֲנִים עוֹבֶרֶת וּפִירֵשׁ אֶחָד מֵהֶן וּבָעַל. הֲרֵי מָצִינוּ שְׁתוּקִי כֹהֵן גָּדוֹל.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' הכל מודים בולד שהוא שתוקי. דאפי' ר''ג לא מכשיר אלא בה אבל הולד שתוקי ופסול הוא ותניא בברייתא כן:
בעדות אשה גופה. לעצמה הוא דנאמנת לומר לכשר נבעלתי ומותרות לכהן:
א''ל ר''י. מדברי הברייתא אין ראיה דשתוקי סתם קאמר ולא שתוקי פסול אלא שתוקי וכשר הוא דהרי מצינו שתוקי כהן גדול כלומר דכהן ודאי הוא ושתוקי מדין כהונה לבד הוא אבל כשר ליוחסין כדמפרש ואזיל:
סיעה. חבורה של כהנים ופירש אחד מהן ואין ידוע איזה הוא:
הרי מצינו שתוקי כ''ג. כלומר הולד שתוקי במקצת הוא ואע''פ שברור לנו שמכהן כשר בא משתקין אותו מדין כהונה שלא יעבוד עבודה ולא יאכל בתרומה דכתיב והיתה לו ולזרעו אחריו מי שזרעו מיוחס אחריו אבל ליוחסין כשר הוא ואם נקבה היא תינשא לכהונה ואם זכר הוא בתו ואלמנתו כשירה לכהונה:
גמ' רבי אומר נקי. כלומר רבי תני במתני' לשון נקי כדכתיב אכלה ומחתה פיה אלמא נקט תשמיש בלשון אכילה:
משנה: הָֽיְתָה מְעוּבֶּרֶת וְאָֽמְרוּ לָהּ מַה טִיבוֹ שֶׁלְּעוּבָּר הַזֶּה. מֵאִישׁ פְּלוֹנִי וְכֹהֵן הוּא רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרִבִּי אֱלִיעזֶר אוֹמֵר נֶאֱמֶנֶת. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר לֹא מִפִּיהָ אָנוּ חַיִּין אֶלָּא הֲרֵי זוֹ בְחֶזְקַת מְעוּבֶּרֶת לְנָתִין וּלְמַמְזֵר עַד שֶׁתָּבִיא רְאָייָה לִדְבָרֶיהָ.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' הית' מעוברת. קתני סיפא דאפילו בבתה מכשיר ר''ג ואע''ג דלית לה חזקת כשרות:
נאמנת. וכשירה לכהונה היא ובתה והלכה כר''ג בכל הני בבי דמתני' ומיהו לכתחילה לא תנשא לכהן כדמפרשינן בגמרא:
רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יֹאשִׁיָּה. הֲלָכָה כְרַבָּן גַּמְלִיאֵל וּכְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר מִשּׁוּם שְׁנַיִם שֶׁרָבוּ עַל אֶחָד. רִבִּי יוֹסֵי בָעֵי. אִם הֲלָכָה לָמָּה שְׁנַיִם. וְאִם שְׁנַיִם לָמָּה הֲלָכָה. מֵעַתָּה אִין יִסְבּוֹר רִבִּי יוֹחָנָן כְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אֵין הֲלָכָה כְרַבָּן גַּמְלִיאֵל וּכְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר אֶלָּא כְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. מַאי כְדוֹן. מִשּׁוּם עֵדוּת שֶׁהָאִשָּׁה כְשֵׁירָה לָהּ. הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר. מַה פְלִיגִין רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְאִילֵּין רַבָּנִין. בְּמָקוֹם שֶׁרוֹב פְּסוּלִין. אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁרוֹב כְּשֵׁירִין אַף רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ מוֹדֵי. אָתָא רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי אִילָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. אֲפִילוּ בְּמָקוֹם שֶׁרוֹב כְּשֵׁירִין הִיא מַחֲלוֹקֶת. סָבַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. הַזְּנוּת רָצָה אַחַר הַפְּסוּלִים. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה. אֲפִילוּ כְשֵׁירִין מְזַנִּין. דְּתַנֵּי. אֲפִילוּ חָסִיד שֶׁבַּחֲסִידִים אֵין מְמַנִּין אוֹתוֹ אֶפִּיטְרוֹפּוֹס עַל עֲרָיוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
הוון בעיי מימר. בני הישיבה דבמה פליגי רבי יהושע עם ר''ג ור''א במקום שרוב פסולין בעיר שרוב עכומ''ז מצויין או שאר הפוסלין אשה לכהונה בביאתם דבזה פליג רבי יהושע שאינה נאמנ' אבל ברוב כשירים אפי' רבי יהושע מודה דאזלינן בתר רובא:
אתא ר' יעקב. ואמר בשם רבי לעזר דאפי' ברוב כשירים פליג רבי יהושע כדמפרש טעמא דסבר בזנות תולין בפסולין דמסתמא הם המזנין:
מתניתא. ברייתא אמרה דלא כרבי יהושע דאפילו כשירים מצינו שמזנין שאין אפוטרופוס לעריות והלכך מסתמא לא תלינן דוקא בפסולין:
משום. דזו עדות שהאשה כשירה לה שהאמינו חכמים אותה לומר לכשר נבעלתי דסבר ר''ג אשה בודק' אחר הכשירים ומזנה:
מאי כדון. מ''ט דנאמנת:
מעתה אין יסבור כו'. ותו קשיא דלדבריו דהלכתא כוותייהו משום דהוו תרי ומעתה אם יסבור רבי יוחנן כרבי יהושע. ונקט רבי יוחנן משום דהוא מארי' דהאי תלמודא כלומר אם יסבור עוד א' כרבי יהושע תימא דאין הלכה כר''ג ור''א אלא כר''י הא אכתי תרי לגבי תרי נינהו אלא ע''כ דבלאו הכי הלכה כן דנאמנ' כדמפרש ואזיל:
ואם שנים. ואם דטעמו משום שהם שנים למה לי' למימר הלכה פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים:
משום שנים שרבו על אחד. דהוו ר''ג ור''א תרי לגבי חד. אם הלכה. אם רבי יאשיה מקובל הוא דהלכה כן למה ליה למימר משום שהן שנים:
הלכה: רָאוּהָ מְדַבֶּרֶת עִם אֶחָד כול'. 7a מָהוּ מְדַבֶּרֶת. נִבְעֶלֶת. וְלָמָּה תַנִּינָן מְדַבֶּרֶת. לָשׁוֹן בָּקִי. רִבִּי אוֹמֵר נָקִי.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' הכל מודים בולד שהוא שתוקי. דאפי' ר''ג לא מכשיר אלא בה אבל הולד שתוקי ופסול הוא ותניא בברייתא כן:
בעדות אשה גופה. לעצמה הוא דנאמנת לומר לכשר נבעלתי ומותרות לכהן:
א''ל ר''י. מדברי הברייתא אין ראיה דשתוקי סתם קאמר ולא שתוקי פסול אלא שתוקי וכשר הוא דהרי מצינו שתוקי כהן גדול כלומר דכהן ודאי הוא ושתוקי מדין כהונה לבד הוא אבל כשר ליוחסין כדמפרש ואזיל:
סיעה. חבורה של כהנים ופירש אחד מהן ואין ידוע איזה הוא:
הרי מצינו שתוקי כ''ג. כלומר הולד שתוקי במקצת הוא ואע''פ שברור לנו שמכהן כשר בא משתקין אותו מדין כהונה שלא יעבוד עבודה ולא יאכל בתרומה דכתיב והיתה לו ולזרעו אחריו מי שזרעו מיוחס אחריו אבל ליוחסין כשר הוא ואם נקבה היא תינשא לכהונה ואם זכר הוא בתו ואלמנתו כשירה לכהונה:
גמ' רבי אומר נקי. כלומר רבי תני במתני' לשון נקי כדכתיב אכלה ומחתה פיה אלמא נקט תשמיש בלשון אכילה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source