משנה: אַלְמָנָה נִיזּוֹנֶת מִינִּכְסֵי יְתוֹמִים מַעֲשֶׂה יָדֶיהָ שֶׁלָּהֶן וְאֵין חַייָבִין בִּקְבוּרָתָהּ. יוֹרְשֶׁיהָ הַיּוֹרְשִׁים כְתוּבָּתָהּ חַייָבִין בִּקְבוּרָתָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואין חייבין בקבורתה. שהרי הבעל חייב בקבורתה מפני שהוא יורש כתובתה ועכשיו שיורשיה גובין כתובתה מן יורשי הבעל הם חייבין בקבורתה ודוקא אם נשבעה על כתובתה קודם שמתה אבל אם לא נשבעה שעכשיו אין היורשין גובין כתובתה על יורשי הבעל מוטל לקברה:
מתני' אלמנה ניזונת מנכסי יתומין. דתנאי כתובה הוא ואת תהא יתבא בביתי ומיתזנא מנכסי ובזמן הזה דכתובה נגבית מן המטלטלין וכך תנאי כתובה:
הלכה: מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי שְׁתֵּי נָשִׁים כול'. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. הָדָא אָֽמְרָה. הָהֵן דִּיזִיף מִן תְּרֵין בְּנֵי נַשׁ. אֲתָא תִנְייָנָא אֲמַר לֵיהּ. קוֹמִי פוֹשְׁרִין. אֲמַר לֵיהּ. וְלֵית סוֹפֵיהּ דְּקַדְמַייָא מִשְׁמַע וּמֵיתֵי מִיטְרוֹף. יְכִיל מֵימַר לֵיהּ. פּוֹשְׁרִין. וְאִין טְרַף טְרַף. פִּישֵּׁר מִן. חֲזָקָה שֶׁהָרִאשׁוֹן בָּא וְטוֹרֵף. פִּישֵּׁר מִן הָרִאשׁוֹן. אָמַר רִבִּי פִינְחָס. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יִרְמְיָה וְאָמַר. פִּישֵּׁר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְלֹא כָתַב. דְּאִיקְנִי. לֹא אַתְייָא אֶלָּא בְיוֹרֵשׁ. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. אֲפִילוּ בְבַעַל חוֹב. אַתְייָא הִיא בְּהַהִיא דְּלָא כְתִיב. כָּל דְּאִיקְנִי. אוֹ שֶׁאָמַר לֵיהּ. אַל יְהֵא לָךְ פֵּירָעוֹן אֶלָּא מִזֶּה. אָמַר רַב מַתַּנְייָה. אַתְייָא כְּמָאן דָּמַר. לִכְתוּבָּה אֲבָל לֹא לִתְנָיִין. 61a בְּרַם כְּמָאן דָּמַר. בֵּין לִכְתוּבָּה בֵין לִתְנָיִין. הָא חֲזִירָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הותירה בליות שלה. כדאמרינן התם דמותר בלאו' לאשה לכסו' בהן בימי נדתה אלמנה שמותר מזונות שלה ואע''פ שניזונת משל היורשין מותר בליות שהכניסה היא לכ''ש שהן שלה כדמסיק תמן בא''א צריכה לון לבליות לנדתה ואף הכא באלמנה צריכה היא להתכסות בימי נדתה:
הותירה בליות. מבגדים שהכניסה לו נמי שלה מק''ו מאשת איש:
הותירה מזונות. לשון שאלה הוא אם הותירה מזונות למי הן ופשיט לה מדחזינן גבי אשת איש שמציאתה שלו וה''נ מותר מזונות שלו כדאמרינן בפרק אע''פ והשתא באלמנה שמציאתה שלה כן נמי מותר מזונות שלה:
גמ' מציאתה. של אלמנה שלה אע''פ שניזונת מן היתומים דטעמא דתקינו רבנן מציא' האשה לבעלה משום איבה הוא והכא לא שייך האי טעמא דעל כרחן זנים אותה. וכן אמר בבבלי ריש פירקין:
סליק פירקא בס''ד
אתייא כמ''ד לכתובה אבל לא לתניין. מתני' דאמרה דמהנה בכותבת ללוקח דין ודברים אין לי עמך כמ''ד לכתובה היא גובה מן המשועבדים אבל לא לתנאי כתובה והיא כתובת בנין דכרין וכן היא פלוגתא בבבלי ריש פרק אע''פ אם כתובת בנין דכרין נגבית מן המשועבדים ומסיק התם כהאי מ''ד:
ברם כמ''ד בין לכתובה וכו'. דגם לכתובת בנין דכרין טורפין מן המשועבדים הא חזירה כלומר הרי בלאו הכי חוזרת מן הלוקח שכתבה לו דלא מהני מה שסילקה עצמה לגבייהו דבנין דכרין:
גמ' הדא אמרה. ממתני' דאמרי' דהמאוחר טורף מתחלה אע''פ שיחזור המוקדם עליו ויטרוף ממנו ש''מ מי שלוה משני בני אדם ובא ב''ח השני ואמר לו תתפשר עמי להגבות חובי:
א''ל. ואם אומר לו הלוה ולא סוף שיבא הראשון ויטרוף ממך יכול הוא לומר תתפשר עמי ומה בכך ואם יבא המוקדם לטרוף ממני יטרוף:
פישר מן השני. מילתא באפי נפשה היא כלומר אם נתפשר הלוה עם הב''ח מאותר ונתן לו מעות חזקה כו' כלומר זה בודאי הוא שהראשון חוזר על הלוה וטורף ממנו הקרקע:
פישר מן הראשון. אם נתפשר עם הראשון מהו אם יכול הב''ח מאוחר לחזור על הלוה או דילמא דהוי כמו שקנה קרקע אחר שלוה ממנו דחשבינן לה כאלו הגבה לראשון והדר זבנה מיניה ואין המאוחר טורף ממנו:
פישר פישר. כלומר אם נתפשר עם הראשון אין ב''ח האחרון יכול לחזור ולטרוף ממנו:
ולא כתב דאיקני. בתמיה והלא כתב להשני ששיעבד לו כל הנכסים שיקנה אח''כ ולא יהא אלא כאלו הגבה לראשון וחזר וקנה ממנו מ''מ משועבד הוא להשני:
ומשני לא אתייא אלא ביורש. שלא היה חוב שלו אלא מחמא חוב אביו וכיון דחשבינן כאלו הגבה לראשון והדר זבנה מיניה הוי ליה נכסי דקנו יתמי ולא משתעבדי לב''ח:
רבי חנינא. אמר אפילו בב''ח מיתוקמא וכגון שלא כתב להשני דאיקני או דשווי' ניהלי' אפותיקי להראשון שאמר לו אל יהא לך פירעון אלא מזה ולפיכך אין השני יכול לטרוף מזה שלא נשתעבד לו מעולם:
הלכה: אַלְמָנָה נִיזּוֹנֶת מִינִּכְסֵי יְתוֹמִים כול'. רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מְצִיאָתָהּ שֶׁלָּהּ. הוֹתִירָה מְזוֹנוֹת. אֵשֶׁת אִישׁ שֶׁמְּצִיאָתָהּ שֶׁלּוֹ הוֹתִירָה מְזוֹנוֹת שֶׁלּוֹ. אַלְמָנָה שֶׁמְּצִיאָתָהּ שֶׁלָּהּ הוֹתִירָה מְזוֹנוֹת שֶׁלָּהּ. הוֹתִירָה בְלָיוֹת שֶׁלָּהּ. מָה אִם אֵשֶׁת אִישׁ שֶׁהוֹתִירָה מְזוֹנוֹת שֶׁלּוֹ. הוֹתִירָה בְלָיוֹת שֶׁלָּהּ. אַלְמָנָה שֶׁהוֹתִירָה מְזוֹנוֹת שֶׁלָּהּ. הוֹתִירָה בְלָיוֹת לֹא כָל שֶׁכֵּן. תַּמָּן צְרִיכָא לוֹן לְנִידָּתָהּ. אַף הָכָא צְרִיכָא לוֹן לְנִידָּתָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הותירה בליות שלה. כדאמרינן התם דמותר בלאו' לאשה לכסו' בהן בימי נדתה אלמנה שמותר מזונות שלה ואע''פ שניזונת משל היורשין מותר בליות שהכניסה היא לכ''ש שהן שלה כדמסיק תמן בא''א צריכה לון לבליות לנדתה ואף הכא באלמנה צריכה היא להתכסות בימי נדתה:
הותירה בליות. מבגדים שהכניסה לו נמי שלה מק''ו מאשת איש:
הותירה מזונות. לשון שאלה הוא אם הותירה מזונות למי הן ופשיט לה מדחזינן גבי אשת איש שמציאתה שלו וה''נ מותר מזונות שלו כדאמרינן בפרק אע''פ והשתא באלמנה שמציאתה שלה כן נמי מותר מזונות שלה:
גמ' מציאתה. של אלמנה שלה אע''פ שניזונת מן היתומים דטעמא דתקינו רבנן מציא' האשה לבעלה משום איבה הוא והכא לא שייך האי טעמא דעל כרחן זנים אותה. וכן אמר בבבלי ריש פירקין:
סליק פירקא בס''ד
אתייא כמ''ד לכתובה אבל לא לתניין. מתני' דאמרה דמהנה בכותבת ללוקח דין ודברים אין לי עמך כמ''ד לכתובה היא גובה מן המשועבדים אבל לא לתנאי כתובה והיא כתובת בנין דכרין וכן היא פלוגתא בבבלי ריש פרק אע''פ אם כתובת בנין דכרין נגבית מן המשועבדים ומסיק התם כהאי מ''ד:
ברם כמ''ד בין לכתובה וכו'. דגם לכתובת בנין דכרין טורפין מן המשועבדים הא חזירה כלומר הרי בלאו הכי חוזרת מן הלוקח שכתבה לו דלא מהני מה שסילקה עצמה לגבייהו דבנין דכרין:
גמ' הדא אמרה. ממתני' דאמרי' דהמאוחר טורף מתחלה אע''פ שיחזור המוקדם עליו ויטרוף ממנו ש''מ מי שלוה משני בני אדם ובא ב''ח השני ואמר לו תתפשר עמי להגבות חובי:
א''ל. ואם אומר לו הלוה ולא סוף שיבא הראשון ויטרוף ממך יכול הוא לומר תתפשר עמי ומה בכך ואם יבא המוקדם לטרוף ממני יטרוף:
פישר מן השני. מילתא באפי נפשה היא כלומר אם נתפשר הלוה עם הב''ח מאותר ונתן לו מעות חזקה כו' כלומר זה בודאי הוא שהראשון חוזר על הלוה וטורף ממנו הקרקע:
פישר מן הראשון. אם נתפשר עם הראשון מהו אם יכול הב''ח מאוחר לחזור על הלוה או דילמא דהוי כמו שקנה קרקע אחר שלוה ממנו דחשבינן לה כאלו הגבה לראשון והדר זבנה מיניה ואין המאוחר טורף ממנו:
פישר פישר. כלומר אם נתפשר עם הראשון אין ב''ח האחרון יכול לחזור ולטרוף ממנו:
ולא כתב דאיקני. בתמיה והלא כתב להשני ששיעבד לו כל הנכסים שיקנה אח''כ ולא יהא אלא כאלו הגבה לראשון וחזר וקנה ממנו מ''מ משועבד הוא להשני:
ומשני לא אתייא אלא ביורש. שלא היה חוב שלו אלא מחמא חוב אביו וכיון דחשבינן כאלו הגבה לראשון והדר זבנה מיניה הוי ליה נכסי דקנו יתמי ולא משתעבדי לב''ח:
רבי חנינא. אמר אפילו בב''ח מיתוקמא וכגון שלא כתב להשני דאיקני או דשווי' ניהלי' אפותיקי להראשון שאמר לו אל יהא לך פירעון אלא מזה ולפיכך אין השני יכול לטרוף מזה שלא נשתעבד לו מעולם:
רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. אַף הִיא אֵינָהּ עוֹשָׂה אוֹתָן דְּבָרִים שֶׁלְּיִיחוּד. מָה הֶן דְּבָרִים שֶׁלְּיִיחוּד. סָכָה לְהוֹן אֶת גּוּפָן וּמְרַחֶצֶת לְהוֹן אֶת פְּנֵיהֶן וּמוֹזֶגֶת לְהוֹן אֶת הַכּוֹס.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אף היא אינה עושה. הא דקאמר במתני' מעשה ידיה שלהן דוקא בשארי מלאכות אבל אין עושה להן דברים של ייחוד והן דברים של חיבה כדמפרש ואזיל סכה כו' דאין עושה אותן מפני שמקרבין להרגל דבר:
וּמוֹסִיפִין לָהּ עַל מְזוֹנוֹתֶיהָ. אֵשֶׁת אִישׁ אֵין לָהּ יַיִן. אַלְמָנָה יֵשׁ לָהּ יַיִן. אֵשֶׁת אִישׁ שֶׁאָֽמְרָה. יֵצְאוּ מַעֲשֵׂה יָדַיי לִמְזוֹנוֹתַיי. אֵין שׁוֹמְעִין לָהּ. אַלְמָנָה שֶׁאָֽמְרָה. יֵצְאוּ מַעֲשֵׂה יָדַיי לִמְזוֹנוֹתַיי. שׁוֹמְעִין לָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אין שומעין לה. ובבבלי מסקינן הילכתא כרב הונא דאמר יכולה האשה שתאמר איני ניזונת ואיני עושה ואפשר דה''ק אפילו למ''ד באשת איש אין שומעין לה אלמנה שאמרה יצאו מעשה ידי למזונותיי שומעין לה שהמזונות לתקנתה נתקנו:
אלמנה יש לה יין. והיינו ברגילה כדאמר בבבלי שם דף ס''ה גבי דביתהו דאביי:
אשת איש אין לה יין. אין פוסקין לה יין כדאמרי' פ' אע''פ גבי המשרה אשתו ע''י שליש אין פוסקין יינות לאשה:
ומוסיפין לה על מזונותיה. כלומר אם היתה רגילה בדברים יתירים מוסיפין לה:
רַב אָמַר. הַמֵּת אָמַר. אַל תְּקַבְּרוּנִי. נִקְבַּר בִּצְדָקָה. רִבִּי אִימִּי בְעָא. וְכִי עָלָת עַל דַּעְתָּךְ שֶׁיְּהוּ אֲחֵרִים מִתְפַּרְנְסִין מִשֶּׁלּוֹ וְהוּא נִקְבַּר בִּצְדָקָה. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רַב. יוֹרְשֵׁיהָ הַיּוֹרְשִׁין כְתוּבָּתָהּ חַייָבִין בִּקְבוּרָתָהּ. פָּתַר לָהּ בְּשֶׁיָּֽרְשׁוּ קַרְקַע. כְּהָדָא דְתַנֵּי. הִנִּיחַ עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת וּשְׁטָרוֹת וּמְטַלְטְלִין. כָּל הַקּוֹדֵם בָּהֶן זָכָה וַהֲלָהּ נִקְבַּר בִּצְדָקָה. מִפְּנֵי שֶׁקָּדַם וְתָפַס. הָא אִם לֹא קָדַם וְתָפַס מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ. פָּתַר לֵיהּ בְּאוֹמֵר. קִבְרוּנִי. כְּהָדָא דְאָמַר רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רַבָּנִין. נִקְבַּר הַמֵּת וְלֹא אָמַר. קִבְרוּנִי. אַף עַל פִּי שֶׁקָּֽדְמוּ אֲחֵרִים וְתָֽפְשׂוּ מוֹצִיאִין מִיָּדָן. בְּשֶׁתָּֽפְסוּ קַרְקַע. וְהָא דְאַתְּ אָמַר. מוֹצִיאִין מִיָּדָן. בְּשֶׁתָּפַס קַרְקַע. אֲבָל בְּשֶׁתָּֽפְסוּ 61b מְטַלְטְלִין אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדָן. בְּמִלְוֶה בְעֵדִים. אֲבָל בְּמִלְוֶה בִשְׁטָר בֵּין שֶׁתָּֽפְסוּ קַרְקַע בֶּין שֶׁתָּֽפְסוּ מְטַלְטְלִין אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדָן. דְּאָמַר רִבִּי אַבָּא בַּר רַב הוּנָא. עָשׂוּ דִבְרֵי שְׁכִיב מְרַע כְּבָרִיא שֶׁכָּתַב וְנָתַן. וְהוּא שֶמֵּת מֵאוֹתוֹ הַחוֹלִי. הָא הִבְרִיא לֹא. וּבִמְסַיַיֵם וְאוֹמֵר. תְּנוּ שָׂדֶה פְלוֹנִית לִפְלוֹנִי. אָמַר. תְּנוּ שָׂדֶה פְלוֹנִית לִפְלוֹנִי. כְּמִי שֶׁסִּייֵם. אוֹ עַד שֶיֹּאמַר. חֶצְייָהּ בַּצָּפוֹן וְחֶצְייָהּ בַּדָּרוֹם. רִבִּי יוּדָן בָּעֵי. אָמַר שָֽׂרְפוּנִי וְעִבְדוּ בִי עֲבוֹדָה וּתְנוּ חֲצִי שָׂדֶה פְלוֹנִית לִפְלוֹנִי. אִם אֵין שׂוֹרְפִין אֵין נוֹתְנִין. רִבִּי חַגַּיי בְעָא. שְׁכִיב מְרַע שֶׁאָמַר. יָזוּנוּ בְנוֹתַיי. בְּלֹא כָךְ אֵין בְּנוֹתָיו נִיזּוֹנוֹת. לֹא צוּרְכָא דְלֹא. מָהוּ שֶׁיִּזּוֹנִי מִן הַמְשׁוּעְבָּדִין וּמָהוּ שֶׁיִּזּוֹנִי מִן הַמְטַלְטְלִין. רִבִּי יוּדָן ברח לנוי אָתָא עוֹבְדָה קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. שְׁכִיב מְרַע שֶׁאָמַר. יִינָֽתֵנוּ אוֹתִיּוֹתָיו לִפְלוֹנִי. אָמַר לֵיהּ. אֵין שְׁכִיב מְרַע מְזַכֶּה אֶלָּא בִדְבָרִים שֶׁהֵן נִקְנִין אוֹ בִשְׁטָר אוֹ בִמְשִׁיכָה. וְאֵילּוּ נִקְנִין בִּמְשִׁיכָה וּבִשְׁטָר. כְּהָדָא דְתַנֵּי. סְפִינָה נִקְנֵית בִּמְשִׁיכָה. דִּבְרֵי הַכֹּל. רִבִּי נָתָן אוֹמֵר. סְפִינָה וְאוֹתִיּוֹת נִקְנִין בִּמְשִׁיכָה וּבִשְׁטָר. כָּתַב וְלֹא מָשַׁךְ מָשַׁךְ וְלֹא כָתַב לֹא עָשָׂה כְלוּם עַד שֶׁיִּכְתּוֹב וְיִמְשׁוֹךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שרפוני. עשו עלי שריפה או עבדו עלי עבודה פלונית ותנו חצי שדה לפלוני מהו אם אמרינן דהוי כתולה מתנתו בדבר אם יקיימו וה התנאי נותנין ואם לאו אין נותנין או דילמא דכה''ג לא הוי כתולה בדבר דלא שייכא מתנה לפלוני בדבר זה אלא כמצוה שני דברים הוא עשו עלי שרפה וגם תתנו ואע''פ שאין שורפין נותנין ולא איפשיטא:
שכיב מרע שאמר יזונו בנותיי. מנכסיי מהו ומתמה הש''ס בלא כך אין בנותיו ניזונות הא מתנאי כתובה הוא:
לא צריכא דלא וכו'. לא צריכא הא דקא מיבעיא לן אלא מהו שיזונו אף מן המשועבדין משום דקי''ל אין מוציאין למזון האשה והבנות מן המשועבדין ואם אמרינן מכח צוואתו ייפה כחן שיזונו אף מן המשועבדין:
ומהו שיזונו מן המטלטלין. דקי''ל מדינא דגמרא אין הכתובה ולא תנאי כתובה נגבית מן המטלטלין ומהו דנימא שייפה כחן שיזונו אף מהמטלטלין:
לנוי. שם מקום והיה שם ר' יוסי:
אותיותיו. שטרותיו לפלוני דבבריא קי''ל דאין שטרות נקנין אלא בכתיבה ומסירה ובשכ''מ מהו אם אמרינן נמי לענין זה דברי שכ''מ ככתובין ומסורין הן:
אין שכ''מ מזכה אלא בדברים שהן נקנין. בבריא או בשטר או במשיכה לאפוקי אלו שטרות שהן נקנין במשיכה ובשטר דוקא. אבל בבבלי פ' מי שמת דף קנ''א קאמר התם גבי מלוגא דשטרי דבשכ''מ אע''פ שלא ימשך קנה:
כהדא דתני. בתוספתא ומייתי לה בבבלי פ' המוכר את הספינה דף ע''ו:
כהדא דתני. קושיא היא דהא תני בתוספתא והבאתי' בריש פירקין דלעיל והכי איתא התם מי שמת והניח נכסים ומטלטלין ויצאה עליו כתובת אשה ובעל חוב כל הקודם בהן זכה והוא נקבר מן הצדקה:
אל תקברוני. מנכסיי שומעין לו ונקבר מן הנדקה:
וכי עלת על דעתך. שיניח ליורשיו נכסים שיהיו מתפרנסין משלו והוא נקבר מן הצדקה בתמיה אלא אין שומעין לו דלאו כל כמיני' שיעשיר את בניו ויפיל עצמו על הציבור וכן מסיק לרב מתנה בבבלי פ' נערה דף מ''ח:
יורשי' היורשין כתובתה חייבין בקבורתה. וה''נ יורשיו יהו חייבין וקשיא לרב:
פתר לה. רב למתני' בשירשו קרקע ולפיכך חייבין בקבורתה והא דאמר רב בשלא הניח אלא מטלטלין והילכך זכו בהן היורשין:
אמר תנו חצי וכו' גרסי'. בעיא היא אם סגי בהא דאמר תנו חצי שדה פ' והוי דבר מסויים או עד שיאמר חצייה וכו' כלומר עד שיסיים לו גם חצי:
מפני שקדם ותפס. וטעמ' שקדם ותפס הא לאו הכי מוציאין מידן לקבורה וקשי' לרב דהא קתני נמי מטלטלין:
פתר לה. להבריית' דמיירי באומר קברוני מנכסיי:
כהדא. והא אכתי קשי' מן הדא דאמר ר' יוסי בשם רבנן דאפי' לא אמר קברוני מוציאין מידן ואע''פ שקדמו ותפסו ומשני התם בשתפסו קרקע שהחזיקו בקרקע והילכך מוציאין מידן ואפי' לא אמר קברוני והאי ברייתא דלעיל מיירי באומר קברוני והילכך במטלטלי אם לא תפסו מוציאין מהן לקבורה ואם תפסו אין מוציאין מידם והא דרב באומר אל תקברוני והילכך אפי' לא תפסו אין מוציאין אלא נקבר מן הצדקה:
והא דאת אמר כו'. אסוקי מילתא היא הא דאמרינן בשלא אמר קברוני דוקא בשתפס קרקע מוציאין אבל תפסו מטלטלין אין מוציאין היינו דוקא במלוה בעדים אם הב''ח שתפס לא היה אלא מלוה ע''פ אבל אם היה מלוה בשטר אפי' תפס מטלטלין אין מוציאין מידו:
דאמר ר' אבא. אדלעיל קאי דטעמא אם אמר אל תקברוני שומעין לו דאמר ר' אבא עשו דברי שכ''מ כבריא שכתב ונתן דקי''ל דברי שכ''מ ככתובין ומסורין דמו:
והוא שמת מאותו חולי. דוקא אם מת מאותו חולי שצוה הא הבריא אפי' אח''כ מת לא כדאמרי' בפ' מי שמת דמתנת שכ''מ אם עמד חוזר אבל אם לא הבריא אפי' ניתק מחולי לחולי ומת אומדין אותו אם מחמת חולי הראשון מת מתנתו קיימת כדאמרינן בגיטין פ' מי שאחזו:
ובמסיים. ודוקא באומר דבר מסויים שאמר תנו שדה פ' לפלוני:
משנה: אַלְמָנָה בֵּין מִן הָאֵירוּסִין בֵּין מִן הַנִּישּׂוּאִין מוֹכֶרֶת שֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר מִן הַנִּישּׂוּאִין מוֹכֶרֶת שֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין מִן הָאֵירוּסִין לֹא תִמְכּוֹר אֶלָּא בְּבֵית דִּין מִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהּ מְזוֹנוֹת וְכָל שֶׁאֵין לָהּ מְזוֹנוֹת לֹא תִמְכּוֹר אֶלָּא בְּבֵית דִּין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' בין מן האירוסין. שאין לה מזונות ומוכרת לכתובה:
בין מן הנשואין. שהיא מוכרת למזונות מוכרת שלא בב''ד כלומר שלא בב''ד מומחין ומ''מ צריכה למכור בפני שלשה שיהיו בקיאין בשומת קרקע:
ר''ש אומר מן הנשואין. שהיא מוכרת למזונות מוכרת שלא בב''ד שאי אפשר לה להיות יושב' ומתענה עד שיזדקקו לה ב''ד אבל מן האירוסין שאין מכירתה אלא לכתובה לא תמכור אלא בב''ד ואין הלכה כר''ש:
הלכה: אַלְמָנָה בֵּין מִן הָאֵירוּסִין בֵּין מִן הַנִּישּׂוּאִין כול'. מִיסְבַּר סְבַר רִבִּי שִׁמְעוֹן. בִּמְזוֹנוֹת הַדָּבָר תָּלוּי. פָּסַק לָזוּן מִן הָאֵירוּסִין מוֹכֶרֶת שֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין. פָּסַק לָזוּן מִן הַנִּישּׂוּאִין לֹא תִמְכּוֹר אֶלָּא בְּבֵית דִּין. דִּבְרֵי חֲכָמִים. רִבִּי אָחָא רִבִּי חִינְנָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. חַס הוּא אָדָם עַל כְּבוֹד אַלְמָנָתוֹ בֵּין מִן הָאֵירוּסִין בֵּין מִן הַנִּישּׂוּאִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' מיסבר סבר ר''ש. כלומר לטעמא דר''ש דסבר במזונות הדבר תלוי וכל שיש לה מזונות מוכרת שלא בב''ד והילכך אם פסק עמה לזון מן האירוסין מוכרת שלא בב''ד:
פסק שלא לזון מן הנשואין גרסי'. וכן בנשואין אם פסק עמה שלא לזון אותה לא תמכור אלא בב''ד דבמזונות הדבר תלוי:
דברי חכמים כלומר ומה טעם לדברי חכמים דלא מחלקין בין מן האירוסין למן הנשואין וקאמר ר' אחא דה''ט מפני שחס על כבוד אלמנתו בין שהיא מן האירוסין בין מן הנשואין ואין אדם רוצה שתתבזה אלמנתו בב''ד. וכן אמר ר' יוחנן ה''ט בבבלי דף צ''ז:
רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. הַמּוֹחֶלֶת כְּתוּבָּתָהּ לִיתוֹמִים נִיזּוֹנֶת מִשֶּׁלָּהֶן. וְקַשְׁיָא. אִילּוּ אִשָּׁה שֶׁאֵין לָהּ כְּתוּבָּה שֶׁמָּא אֵין לָהּ מְזוֹנוֹת. אִשָּׁה שֶׁאֵין לָהּ כְּתוּבָּה יֵשׁ לָהּ מְזוֹנוֹת. בְּרַם הָכָא לֹא דַיֶיךָ שֶׁמָּֽחְלָה לִיתוֹמִין כְּתוּבָּתָהּ אֶלָּא שֶׁאַתָּה מְבַקֵּשׁ לְהַבְרִיחָהּ מִמְּזוֹנוֹתֶיהָ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
המוחלת כתובתה ליתומים. אע''פ כן היא ניזונת משלהם:
וקשיא. לן עלה אילו אשה שאין לה כתובה שמא יש לה מזונות בתמיה דהא כל שאין לה כתובה אין לה תנאי כתובה ומשני ודאי בעלמא אשה שאין לה כתובה אין לה מזונות:
ברם הכא לא דייך וכו' להבריחה ממזונותיה. בתמיה דאין לך משיב רעה תחת טובה מזה והילכך ניזונת משלהן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source