Vayedaber

משנה: מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי אַרְבַּע נָשִׁים וָמֵת הָרִאשׁוֹנָה קוֹדֶמֶת לַשְּׁנִייָה וּשְׁנִייָה לַשְּׁלִישִׁית וּשְׁלִישִׁית לָרְבִיעִית. הָרִאשׁוֹנָה נִשְׁבַּעַת לַשְּׁנִייָה וּשְׁנִייָה לַשְּׁלִישִׁית וּשְׁלִישִׁית לָרְבִיעִית וְהָרְבִיעִית נִפְרַעַת שֶׁלֹּא בִשְׁבוּעָה. אָמַר בַּן נַנָּס וְכִי מִפְּנֵי שֶׁהִיא אַחֲרוֹנָה נִשְׂכֶּרֶת אַף הִיא לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. הָיוּ כוּלָּן יוֹצְאוֹת בְּיוֹם אֶחָד כָל הַקּוֹדֶמֶת לַחֲבֵירָתָהּ אֲפִילוּ שָׁעָה אַחַת זָֽכְתָה. וְכָךְ הָיוּ כוֹתְבִין בִּירוּשָׁלֵם שָׁעוֹת. הָיוּ כוּלָּן יוֹצְאוֹת בְּשָׁעָה אַחַת וְאֵין שָׁם אֶלָּא מְנָה חוֹלְקוֹת בְּשָׁוֶה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

זכתה. אם השעות מפורשות בתוכן כגון באחת כתוב ביום פלוני בשעה ג' ובשנייה בשעה ד' וכן כולן:

שעה אחת. בכתובתה:

היו כולם יוצאות ביום אחד. כלומר יוצאות לפנינו ומלמדות שכלם נכתבו ביום אחד:

אמר בן ננס כו'. בבבלי מפרש פלוגתייהו לחד אוקמתא כגון שנמצאת שדה אחת מאלו השדות שגבו שלש נשים הראשונות שאינה שלו שנודע שגזלה וסוף שיבאו הבעלים ויטלוה וכשבאה הרביעית לגבות כתובתה מן שדה הרביעית באה זאת ואומרת לה למחר יבא הנגזל ויטול שדהו מידי רצוני שתשבעי לי שלא גבית כתובתיך בחיי הבעל ובהא פליגי דת''ק סבר ב''ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה לא גבה הילכך למה תשבע הרביעית ואם יבא הנגזל ויטרוף מזו תחזור היא על הרביעית ותטול ממנה מה שגבתה ובן ננס סבר בעל חוב מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה ואם תחזיק זאת שוב לא תוכל זו לחזור עליה ולכך תשבע לה שלא גבתה מנכסי בעלה כלום והלכה כתנא קמא בהא דבעל חוב מאוחר שקדם וגבה מה שגבה לא גבה אבל בדינא דמתני' הלכה כבן ננס דאף האחרונה אינה נפרעת אלא בשבועה:

הראשונה נשבעת לשנייה. אם שניה טוענת השבעי לי שלא גבית משל בעלי כלום דשמא לא ישאר לי ממה שאגבה כתובתי ואף שלישית תאמר כן לשנית ורביעית לשלישית אבל רביעית נפרעת שלא בשבועה וכגון שאין שם יורש אחר או ב''ח שישביענה:

מתני' הראשונ' קודמ' לשנייה. אותה שזמן כתובתה מוקדם קודמת לשנייה שזמנה מאוחר וכן כלם:

וְכֵן שְׁלֹשָׁה שֶׁהִיטִּילוּ לַכִּיס פָּחֲתוּ אוֹ הוֹתִירוּ כָּךְ הֵן חוֹלְקִין. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. הָדָא דְאַתְּ אָמַר בְּשֶׁהָֽיְתָה הַסֶּלַע חֲסֵירָה אוֹ יְתֵירָה. אֲבָל לְשָׂכָר וּלְהֶפְסֵד כּוּלְּהוֹן חוֹלְקִין בְּשָׁוֶה. וְקַשְׁיָא. הָהֵן יְהַב מֵאָה דֵינָרִין וְהָהֵן יְהַב עֲשָׂרָה. וְאַתְּ אָמַר אָכֵן. חֲבֵרַייָא אָֽמְרִין. יָכוֹל הוּא מֵימַר לֵיהּ. עַל יְדֵי מִנַּיי סְלִקַת פְּרַגְמַטַּיָּא. עַד כְּדוֹן רְהַטַּת פְּרַגְמַטַּייָא זְעִירָא. הֲוָות פְּרַגְמַטַּיָּא רוֹבָה. אָמַר רִבִּי אָבִין בַּר חִייָה. יָכוֹל הוּא מֵימַר לֵיהּ. עַד דְּאַתְּ מַזְבִּין חַד זְמָן אֲנָא מַזְבִּין עֲשָׂרָה זְמָנִים. עַד כְּדוֹן בְּמָקוֹם קָרוֹב. בְּמָקוֹם רָחוֹק. אָמַר רִבִּי הִילָא. 60a יָכוֹל הוּא מֵימַר לֵיהּ. עַד דְּאַתְּ אֲזִיל וַאֲתִי חַד זְמָן אֲנָא אֲזִיל וַאֲתִי עֲשָׂרָה זְמָנִים. תַּמָּן תַּנִּינָן. חָזַר וְנָגַח שׁוֹר אֶחָד שָׁוֶה מָאתַיִם הָאַחֲרוֹן נוֹטֵל מְנָה וְשֶׁלְּפָנָיו חֲמִשִּׁים זוּז וּשְׁנַיִם הָרִאשׁוֹנִים דֵּינָר זָהָב. רִבִּי שְׁמוּאֵל בְּשֶׁם רִבִּי [זְעִירָא]. וְכֵן לְשָׂכָר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. דְּרִבִּי זְעִירָא פְלִיגָא עַל דְּרִבִּי אֶלְעָזָר. רִבִּי מָנָא אָמַר קוֹמֵי רִבִּי יוּדָן. לֹא מוֹדֵי רִבִּי לָֽעְזָר שֶׁאִם הִתְנוּ בֵינֵיהֶן שֶׁזֶּה נוֹטֵל לְפִי כִיסוֹ וְזֶה נוֹטֵל לְפִי כִיסוֹ. שְׁוָורִים כְּמוּתָנִים הֵן. חָזַר וְאָמְרָהּ קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. אָמַר לֵיהּ. בְּפֵירוּשׁ פְּלִיגִין. רִבִּי לָֽעְזָר אָמַר. סְתַמָּן חוֹלְקִין בְּשָׁוֶה. רִבִּי זֵירָא אָמַר. סְתַמָּן זֶה נוֹטֵל לְפִי כִיסוֹ וְזֶה נוֹטֵל לְפִי כִיסוֹ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

בפירוש פליגין. אני שמעתי בפירוש דפליגי ר''א ור''ז בהאי דינא לר''א סתמן אם נשתתפו בסתם חולקין בשוה ולר''ז אפי' בסתם כל אחד נוטלן לפי מעותיו:

אמר לי'. ר' יוסי:

חזר. ר' מנא ואמרה להא קומי ר' יוסי:

שוורים כמותנים הן. והתם בשוורים נמי כמי שהותנו מתחילה הוא דלא שייך לומר שיחלקו בשוה שהרי לא נשתתפו לדעת והוי כמו שלקח זה בשלו וזה בשלו שחולקין לפי המעות:

ר' מנא אמר קומי ר' יודן. שאני התם דמי לא מודה ר''א שאם התנו ביניהן מתחלה שיהא כל אחד נוטל לפי מעותיו יטלו כפי תנאן שכל תנאי שבממון קיים:

דר' זעירא פליגא על דרבי אלעזר. דאמר לעיל דבשכר והפסד חולקין השותפין בשוה ולא לפי המעות ור''ז קאמר דחולקין לפי המעות:

ר' שמואל בשם ר' זעירא גרסי' וכן הוא התם:

וכן לשכר. אם השביח שור המזיק יש לאחרון חצי השבח ולשלפניו החצי ממנו ולראשוני' רביע לכל אחד:

הדא דאת אמר. שחולקין לפי המעות דוקא שהרויחו במעות עצמן כגון שהיתה הסלע חסירה או יתירה והרויחו בה דרך החילוף או הפסידו וטעמא דכל חד וחד מאי דיהיב שקיל:

אבל לשכר ולהפסד. כלומר שלקחו סחורה במעותיהן ונשאו ונתנו בהן וע''י כן פיחתו או הותירו כולן חולקין בשוה:

וקשיא עלה. דזה נתן מאה דינרים וזה עשרה ואת אמר אכין דחולקין ואמאי:

חברייא אמרין. דהיינו טעמא שיכול הוא לומר לו על ידי עשרה דינרים שלי שהשלמתי לסך עלתה הסחורה רבה שלקחנו ע''י זה יותר והשכר מצוי ואלמלא עשרה דינרים שלי לא היית יכול לקנותה:

עד כדון דהוות פרגמטיא זעירא הוות פרגמטיא רובה. מאי כלומר אם נשתתפו במעות הרבה ובלא מעותיו היה יכול לקנות סחורות הרבה מ''ט דקאמרת חולקין:

יכול הוא מימר ליה וכו'. בעל העשרה דינרים יכול הוא לומר בעוד שאתה מוכר פעם אחד יכול אני למכור עשרה פעמים שאני בקי בטיב משא ומתן יותר ממך:

עד כדון במקום קרוב. כשהן נושאין ונותנין ומשתכרין במקום קרוב:

במקום רחוק. שאינו יכול לומר כן אמאי שהרי זה יכול לישא וליתן ולהרויח במעותיו כמה פעמים עד שזה הוא חוזר:

יכול הוא מימר ליה. בעוד שאתה הולך וחוזר משם פעם א' יכול אני לילך ולחזור עשרה פעמים שאני מהיר יות' ממך:

תמן תנינן. ריש פ' שור שנגח ד' וה' זא''ז ישלם להאחרון כו' ר''ש אומר שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים ואין הנבילה יפה כלום זה נוטל מנה וזה נוטל מנה חזר ונגח שור אחר שוה מאתים האחרון נוטל מנה ושלפניו זה נוטל נ' זוז וזה נוטל נ' זוז חזר ונגח שור אחר שוה מאתים האחרון נוטל מנה ושלפניו חמשים זוז ושנים הראשונים דינר זהב ומוקמינן התם דס''ל לר''ש כר''ע דאמר הבעלי' והניזק שותפי נינהו בשור המזיק ושניה' מתחייבים בנזקיו האחרונים ולפיכך משלמין כסדר הזה דבנגיחה שניה משלם הניזק הראשון החצי משלו ואינו נוטל אלא חמשים וכן בנגיחה השלישית משלם הניזק שלפניו החצי משלו ושנים הראשונים שהן הבעלי' וניזק הראשון משלמים כל א' רביעי' נזקו שהוא דינר זהב והאחרון לעולם נוטל מנה כפי חצי נזקו המגיע לו:

משנה: מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי שְׁתֵּי נָשִׁים וּמָכַר אֶת שָׂדֵהוּ וְכָֽתְבָה הָרִאשׁוֹנָה לַלּוֹקֵחַ דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי עִמָּךְ הַשְּׁנִייָה מוֹצִיאָה מִן הַלּוֹקֵחַ וְהָרִאשׁוֹנָה מִן הַשְּׁנִיָּה וְהַלּוֹקֵחַ מִן הָרִאשׁוֹנָה וְחוֹזְרוֹת חָלִילָה עַד שֶׁיַּעֲשׂוּ פְשָׁרָה בֵינֵיהֶן. וְכֵן בַעַל חוֹב וְכֵן אִשָּׁה בַעֲלַת חוֹב.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

וכן אשה בעלת חוב. שהיה לה כתובתה על בעלה ומכר ב' שדות לשנים ואין בשניהם אלא כדי כתובתה וכתבה לשני דו''ד אין לי עמך האשה מוציאה מיד לוקח הראשון והוא מן השני והשני מן האשה והאשה מן הראשון וחוזרים חלילה עד שיעשו פשרה:

וכן ב''ח. ושני לקוחות כגון ראובן נושה בשמעון מנה ולו שתי שדות ומכרן לשנים זו בחמשים וזו בחמשים וכתב ב''ח ללוקח שני דו''ד אין לי עמך ב''ח נוטל מיד הראשון שהרי אינו יכול לומר לו הנחתי לך מקום לגבות שחובו כנגד שניהם ולוקח ראשון מוציא מיד השני וב''ח חוזר ומוציא אף זו מן הראשון ולוקח שני מב''ח וחוזרין חלילה עד שיעשו פשרה:

פשרה. בצוע לא כולו לזה ולא כולו לזה ולשון פושרין הוא לא חמים ולא קרים:

מתני' וכתבה הראשונ' ללוקח. בבבלי מוקי לה כגון שקנו מידה דאי לאו הכי אינה יכולה לסלק נפש' בלשון הזה ופריך התם ותימא נחת רוח עשיתי לבעלי ומשני כיון שמכר הבעל שדה זו לאיש אחר קודם לזה ולא רצתה האשה לחתום לו ולזה חתמה דאם איתא דנחת רוח עושה לבעלה היתה חותמת לראשון:

כְּהָדָא. קְרֵיבִין דְּרִבִּי יוֹסֵי זְבָנִין חַקְלְוָון מִן אִילֵּין דְּבַר תַּפְקָן. אָֽזְלוֹן אִינּוּן דְּבַר תַּפְקָן וְנָֽסְבִין לְהוֹן נָשִׁין. אַעֲלוֹן לְהוֹן שְׁקִיעִין. אֲתוֹן בָּעֵיי מִתְגָּרַייָא בִקְרִיבֵי דְּרִבִּי יוֹסֵי. אֲמַר לוֹן רִבִּי מָנָא. אֲנָא יְדַע כַּד זְבַנְתּוֹן אִילֵּין חַקְלְוָותָא לֹא הֲוווֹן אִילֵּין שְׁקִיעַיָּא קֳדָמֵיכוֹן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

א''ל רבי מנא. יודע אני בודאי כשמכרתם אלו השדות עדיין לא היתה שום שיעבוד עליהן ומקחן של קרוביו דרבי יוסי קדמו וקיים:

קריבין דרבי יוסי. לקחו שדות מן אילין דבר תפקן שם משפחה אחת והלכו אלו ונשאו להם נשים והכניסו להם שקיעין הן שטרי החלטות להיות שקועין בידן. הערוך. כלומר שעשו ערמה לכתוב שטר שיעבוד מקודם לנשיהן על אותן שדות ובאו ורצו להתגרות עם קרוביו דרבי יוסי להוציא מידן ולומר שיעבודן של נשיהן קדמו:

כהדא. לאו אהא דלעיל קאי אלא אמתני' דקאמר כל הקודמת לחבירתה זכתה ומייתי עלה עובדא בכה''ג:

הלכה: מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי אַרְבַּע נָשִׁים כול'. רִבִּי אֲבוּנָא בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל. כְּדִבְרֵי בֶּן נַנָּס לִשְׁטָר אֶחָד שֶׁיָּצָא עַל (הָאִשָּׁה) לְקוּחוֹת כּוּלְּהֹן חוֹלְקִין בְּשָׁוֶה. אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רִבִּי שְׁמוּאֵל. דִּשְׁמוּאֵל אָמַר שׁוּחָדָא דְדַייָנֵי. לִשְׁנֵי שְׁטָרוֹת שֶׁיָּֽצְאוּ עַל שָׂדֶה אַחַת. לְאֵי זֶה מֵהֶן שֶׁיִּרְצֶה לְהַחֲלִיט מַחֲלִיטִין. וָכָא הוּא אָמַר אָכֵין. אָמַר לֵיהּ. לֹא בִשְׁתֵּי שְׁטָרוֹת דִּילְמָא בִשְׁטָר אֶחָד. וָכָא בִשְׁטָר אֶחָד אֲנָן קַייָמִין. 60b וְלָא שְׁמִיעַ דָּמַר רִבִּי אָבִין בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. לֹא שַׁנְייָא. בֵּין שְׁנֵי שְׁטָרוֹת שֶׁיָּֽצְאוּ עַל שְׁנֵי שָׂדוֹת וּבֵין שְׁנֵי שְׁטָרוֹת שֶׁיָּצֶאוּ עַל שָׂדֶה אֶחָד. אֵי זֶה מֵהֶן שֶׁיִּרְצוּ בֵּית דִּין לְהַחֲלִיט מַחֲלִיטִין. הִנְהִיג רִבִּי בְּאַרְנוֹנָא וּבַגּוּלְגּוֹלֶת וּבַאֲנָפוֹרוֹת כְּהָדָא דְבֶן נַנָּס.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הנהיג ר' בארנונא. מס המלך ובכסף גולגולת ובאנפרות אנס עכו''ם שלוקח בלא נתינת דמים כעין דאמרינן בהנזקין דף נ''ח הבא מחמת חוב ומחמת אנפרות אין בו משום סיקריקון כלומר אין בו דין סיקריקון דתנן התם הלוקח מן הסיקריקון נותן לבעלים רביע ומחזיק הקרקע בידו אבל אלו שלקחו מהכא מחמת חוב המס ואנפרות אין בהן דין זה אלא מחזירין להבעלים בחנם דהבעלים לא גמרי ומקני להו ואין מכירתן מכירה כלל והיינו דקאמר הנהיג רבי באלו כהדא דבן ננס כלומר שאם לאחר שלקח זה מהאנפרות חזר ומכר שדותיו לב' או ג' בני אדם חוזרין הבעלים וטורפין מכל אחד שירצו כבן ננס דלעיל:

ולא שמיע. וחזר ומתמה ולא שמיע לך הא דאמר ר' אבון לעיל הלכה ד' דלא שני ליה לשמואל בין שטר אחד שיצא על שני שדות וכו' וע''כ פליגא הדא אדשמואל:

א''ל לא בשני שטרות. כלומר וכי לא קאמר שמואל דיניה בשני שטרות על שדה אחת דילמא בשטר אחד על ב' שדות קאמר בתמיה דשאני ב' שטרות דהתם איכא למיקם עלה דמילתא ואמרינן למי שחשוב עליו ביותר קדם ומסרה לו אפי' אם נכתבו ביום אחד אבל בשער אחד על ב' שדות ליכא למיקם עלה דמילתא ולא אמר שמואל בכי הא שודא דדייני:

לית הדא פליגא על ר' שמואל דאמר לעיל בשני שטרות על שדה אחת שכתב ומסר לראובן וחזר וכתב לשמעון ואין ידוע איזה מהן קודם דאמרינן שודא דדייני לאיזה מהן וכו' וקס''ד דה''ד לשטר א' היוצא על ב' שדות כגוונא דאמרן ששיעבד לראובן אחת משתי שדותיו ואין ידוע איזו דאמרינן שודא דדייני איזו שירצה ב''ד מחליטין לו והילכך מתמה והכא אומר הכין דחולקין ביניהם ואם הדא פליגא על שמואל:

אמר ר' עקיבא. אמורא הוא ודוגמתו מצינו הרבה בהאי ש''ס:

גמ' כדברי בן ננס כו'. גירסת הספר ע''כ מוטעית היא וא''א להעמידה וכבר כתב הרמב''ן ז''ל בחידושיו ובספר המלחמות וז''ל ובירושלמי לא עבר עליו הקולמוס של מגיהי ספרים. ונראה דה''ג לשטר אחד שיצא על שלשה לקוחות כולהן חולקין בשוה וה''פ לדברי בן ננס דקאמר דאף האחרונה אינה נפרעת אלא בשבועה וקסבר האי ש''ס דטעמיה דבן ננס משום שמא יבא ב''ח מוקדם ויטרוף מזו שלפניה ושוב לא תוכל לחזור על האחרונה דס''ל ב''ח מאוחר מה שגבה גבה כדפרישית במתני' ומדאמרינן דב''ח מוקדם טורף מזו שלפניה ולא תוכל לומר לו הנחתי לך מקום לגבות ממנו מזו שלאחריה ש''מ דס''ל לבן ננס בשטר א' שיצא על שלשה לקוחות כגון שמכר שדותיו לשלשה בני אדם ובא ב''ח שיש לו שיעבוד על שדותיו של המוכר לטרוף אין כל א' יכול לדחות אותו ולומר אני מוקדם והנחתי לך מקום לגבות וכגון שלא נתפרש בשטרו איזו שדה אלא כתב לו שיעבוד סתם על אחת ושתים משדותיו והילכך יכול לטרוף מאיזה מהן שירצה א''נ שעשה לו אפותוקי על שדה של המוקדם והיינו דקאמר כולן חולקין בשוה כלומר שלאחר שטרף מהמוקדם חוזר הלוקח הראשון על שלאחריו וזה על שלאחריו עד שנמצאו כולן חולקין בשוה ומשלמין ביניהן להב''ח וזה דומה ממש לדין משנתינו לבן ננס והילכך האחרונה אינה נפרעת אלא בשבועה מטעמא דאמרן:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source