Vayedaber

Ktouboth

Daf 59a

משנה: הָיוּ שָׁם נְכָסִים בָּרָאוּי אֵינָן כְּבַמּוּחְזַק. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ שָׁם נְכָסִים שֶׁאֵין לָהֶן אַחֵרָיוּת אֵינוֹ כְלוּם עַד שֶׁיִּהְיוּ שָׁם נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן אַחֵרָיוּת יוֹתֵר עַל שְׁתֵּי כְתוּבּוֹת דֵּינָר.

Traduction

Si le défunt a laissé (outre le douaire) des biens en expectative (480)P ex un héritage à provenir du grand père, cet héritage en prévision ne donne pas de droits ultérieurs, R. Simon dit: Quand même le père aurait laissé lui-même des biens mobiliers (481)A partager également, outre les terre garantissant les deux douaires, cela ne suffit pas pour donner le droit de réclamer ces douaires, jusqu’à ce qu’il y ait des immeubles d’une valeur excédant au moins d’un dinar le montant.

Pnei Moshe non traduit

מתני' היו שם נכסים בראוי. שראוי' ליפול להם ירושה מאבי אביהן אחר מות אביהן ולכשתפול יהיה שם מותר דינר בשתי הירושות:

אינן כבמוחזק. אינן נחשבין להיות כאלו הן מוחזקין בידן ויש כאן מותר דינר:

שיש להם אחריות. קרקעות ובגמרא פליגי בה והלכה כחכמים אליבא דרבי יוסי בר בון:

הלכה: הָיוּ שָׁם נְכָסִים בָּרָאוּי כול'. רִבִּי מָנָא אָמַר. בְּעִיקַּר שְׁתֵּי כְתוּבּוֹת פְּלִיגִין. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. קַרְקַע. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין. מְטַלְטְלִין. בְּאוֹתָהּ הַדֵּינָר כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהוּא מְטַלְטֵל. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן אָמַר. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי בְּעִיקַּר שְׁתֵּי כְתוּבּוֹת שֶׁהֵן קַרְקַע. מַה פְלִיגִין. בְּאוֹתוֹ דֵינָר. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. קַרְקַע. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין. מְטַלְטְלִין. רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא בְשֵׁם רַב. בְּרַם נָהֲגוּ בְסוּרְיָא לִהְיוֹת גּוֹבִין מִן הַנְּחוֹשֶׁת וּמִן הַצּוּעוֹת. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וּבִלְבַד וּמִן הַצּוּעוֹת שֶׁבְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה. רַב שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. נָהֲגוּ הָעָם בַּעֲרַבְייָא לִהְיוֹת גּוֹבֶה מִן הַבּוֹשֶׂם וּמִן הַגְּמָלִים. וְדִכְוָותָהּ. בִּלְבַד מִן הַבּוֹשֶׂם שֶׁבְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה. אַרְמַלְתָּא דְּרִבִּי חוּנָה גָבִי לָהּ מִן הַמְטַלְטְלִין כְּמִנְהַג מְקוֹמָהּ.

Traduction

R. Mena dit: la Mishna émet une discussion qui a pour base la variation du fond des 2 douaires; selon R. Simon, il s’agit d’immeubles; selon les autres rabbins, il s’agit de biens mobiliers. Quant au dinar d’excédant, tous s’accordent à dire qu’il pourra être représenté par un objet mobilier. R. Yossé b. Aboun dit le contraire: tous admettent dans la Mishna que la base essentielle des 2 douaires devra se composer d’immeubles; la discussion porte seulement sur le point de savoir en quoi consistera le dinar d’excédant: selon R. Simon, ce sera en immeuble; selon les autres rabbins, ce sera en mobilier. R. Aba b. Zabda dit au nom de Rab: en Syrie, il est d’usage de réclamer le douaire en prenant même des couches et des coussins. Toutefois, ajoute R. Abahou au nom de R. Yohanan, il s’agit des coussins qui ont servi dès la 1ère nuit (sont bien à elle). R. Samuel b. Nahman dit au nom de R. Yonathan: en Arabie, pour percevoir le douaire, il est d’usage de réclamer des épices et des chameaux (les objets de 1re valeur), et de même on aura seulement recours aux épices de cette nuit (apportées par la femme). La veuve de R. Houna réclama le douaire qui lui était dû, en prenant les objets mobiliers, selon l’usage de sa localité.

Pnei Moshe non traduit

גמ' בעיקר שתי כתובות פליגין. דר''ש סבר אין תקנת כתובת בנין דכרין נוהגת אלא בקרקע ולרבנן אפי' במטלטלין אבל באותו הדינר המותר כ''ע מודים אפי' מטלטלי הוי מותר:

כ''ע מודים בעיקר ב' כתובות. שהן דוקא קרקע ואפילו בזמן הזה דנהיגי דמטלטלי דיתמי משתעבדי לב''ח ולכתובת אשה אין כתובת בנין דכרין נוהגת אלא בקרקע ולא פליגי אלא באותו הדינר המותר ולרבנן אפי' במטלטלי סגי:

ברם נהגו בסוריא להיות גובין. הכתובה:

מן הנחשת ומן הצועות. המצעות של מטה וכלומר דנהגו לגבות כתובה אפילו ממטלטלין:

ובלבד מן הצועות שבאותו לילה. כלומר מה שהכניסה לו בלילה הראשונה דסמכה דעתה עלייהו:

ומן הגמלים. כדאמר בבבלי פ''ו דף ס''ז גמלים של ערבייא אשה גובה פורנא מהם:

ודכוותה. כמו דאמרי' בצועות וכן בבשמים שאינה גובה אלא ממה שהכניסה לו בלבד:

כמנהג מקומה. שהיו נוהגין שם לגבות כתובה מן המטלטלין:

רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. מֵת אֶחָד מִן הָאַחִין כּוּלְּהֹן חוֹלְקִין בְּשָׁוֶה. אָמַר רִבִּי מָנָא. לָכֵן צְרִיכָה בְּשֶׁלֹּא חִלְּקוּ. שֶׁלֹּא תֹאמַר. יֵעָשֶׂה כְמִי שְׁאֵינוֹ כָן וְתִירָשֶׁנּוּ בֵתוֹ. 59a הָיָה שָׁם בְּכוֹר. אַתְּ אָמַר. הַבְּכוֹר נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם. מָהוּ נוֹטֵל. פִּי שְׁנַיִם בְּבֵתוֹ אוֹ פִּי שְׁנַיִם בְּכָל הָאַחִים. תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. הָיוּ שָׁם שְׁתֵּי כִיתֵּי בָנוֹת כּוּלְּהֹן חוֹלְקוֹת בְּשָׁוֶה. הָיָה שָׁם בְּכוֹר אַתְּ אָמַר. הַבְּכוֹר נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם. מָהוּ נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם. נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בְּבֵתוֹ אוֹ פִּי שְׁנַיִם בְּכָל הַכְּתוּבּוֹת.

Traduction

R. Juda b. Pazi dit au nom de R. Yossé b. Hanina: si (au cas où il y a seulement le montant de 2 douaires) un frère d’une des 2 séries d’orphelins meurt, tous partageront pourtant à parts égales. R. Mena dit qu’il a fallu spécifier la règle à suivre en ce cas (quoiqu’évidente) pour le cas où les biens n’ont pas encore été partagés lors de ce décès: on aurait pu croire qu’à raison de cette suspension, le décédé ne compte pas, et les frères seuls de sa série en héritent; on dit donc que tous héritent à parts égales. S’il se trouve un fils aîné dans l’une des 2 séries, il va sans dire que l’aîné prend double part; mais cette double part est-elle calculée sur la part de la série dont il fait partie, ou d’après celle de chaque frère dans le total? Ainsi, R. Oshia a enseigné qu’en cas de présence simultanée de 2 séries de filles héritières, toutes partagent l’héritage à parts égales; or, d’après lui aussi, s’il y a un fils aîné, lequel a certes droit à une double part, la percevra-t-il d’après sa série particulière (se référant au douaire maternel), ou d’après les 2 douaires réunis, divisibles entre tous les héritiers? (question non résolue).

Pnei Moshe non traduit

מת אחד מן האחין. בשאין שם אלא שתי כתובות ומת אחד מן אותן שתי כתי היתומין אעפ''כ כולן חולקין בשוה:

לכן צריכא. כלומר דקשיא ליה מאי קמ''ל פשיטא הא לא נתרבתה הירושה בשביל שמת א' מהן והרי עכשיו שאר האחין יורשין חלקו של זה שמת אלא לא כן צריכא בשלא חלקו עדיין הנכסים והא קמ''ל:

שלא תאמר. כלומר שלא תאמר הואיל ולא חלקו עדיין הנכסים ולא זכה בהן זה המת יעשה כמי שאינו כן וכלומר שלא היה מעולם:

ותירשנו כתו. כלומר הכת שלו שהן אחיו מאמו יורשין אותו שהרי כמי שלא היה זה מעולם והן יורשין כתובת אמן קמ''ל הואיל והיה בשעת מיתת האב אע''פ שלא חלקו זכה בחלקו בכתובת אמו וכשמת יורשין כל האחין חלקו אפי' בני כת שנייה שכולן אחיו מאביו הן:

היה שם בכור. בין אילו שתי כתי הבנים:

את אמר הבכור נוטל פי שנים. כלומר זה ודאי דהבכור נוטל פי שנים אפילו בכתובת בנין דיכרין דהא קי''ל אין הבכור נוטל פי שנים בנכסי האם כדתנן פ' י''נ היינו בנכסים שירשו מאמן אבל הכא לאו ירושת אמן מיקרי אלא שבאה מכח אמן והרי מתה בחיי אביהן ונמצא שעכשיו בתורת ירושת אביהן בא להן:

מהו נוטל פי שנים. אלא הא קא מיבעיא לן במאי הוא נוטל פ''ש:

בכתו. כלומר בכת שלו והיינו בכתובת אמו שחולק בין אחיו הוא נוטל בהן פי שנים:

או פי שנים בכל האחים. לאו כנגד כל האחים קאמר דהא אין הבכור נוטל פי שנים אלא כאחד מן האחין ולא בכל הנכסים אלא בכל האחים של שתי הכתות קאמר כלומר שחולקין שתי הכתובות בין כל האחין ומהן נוטל הבכור פי שנים כנגד א' מן האחים והיינו בכל האחין וטעמא הואיל ואין כאן אלא שתי הכתובות וכולן חולקין בשוה לא חשיב כאלו ואלו יורשין כתובת אמן אלא כחולקין בירושת אביהן דמי:

היו שם שתי כיתי בנות כולהן. הבנות חולקות בשוה דלא נתקנה אלא בזכרים ולא בנקיבות ולאו דוקא שתי כיתי בנות אלא אפי' בת בין הבנים אין הבת נוטלת כתובת אמה דלא אמרו אלא כתובת בנין דכרין כדאמרינן בבבלי פרק נערה דף נ''ב:

היה שם בכור וכו'. היינו בעיא דלעיל ונראה דמייתי לה אדר' הושעי' דבעי נמי כה''ג אם היו שני כיתי בנים כמו דמיבעיא לן לעיל:

בכל כתובות גרסינן. והיינו בכל האחין כדפרישית:

מֵאֵמָתַי שָׁמִין לָהֶן. תַּלְמִידוֹי דְּרִבִּי מָנָא אָֽמְרִין. בְּסוֹף. אָמַר לוֹן רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. לָא אַתּוּן דְּאָֽמְרִין בְּשֵׁם רבנין. לְכוֹן צְרִיכָא בְּשֶׁלֹּא חִלְּקוּ. אֲבָל מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה שניים לָהֶן.

Traduction

– A quel moment estime-t-on l’héritage, pour se rendre compte s’il y a excédant ou non (479)Il peut arriver qu'une petite valeur, équivalant juste aux deux douaires, s'est bonifiée plus tard, lors de la répartition? Selon les disciples de R. Mena, on se règle d’après la fin (l’époque qui suit le partage, non celle du décès). R. Yossé b. Aboun leur dit: d’après vous qui vous exprimez ainsi au nom de votre maître (R. Mena), le fils est déjà virtuellement en possession de sa part, si même le partage n’est pas effectué; c’est qu’en réalité l’estimation se fait d’après le 1er moment qui suit le décès.

Pnei Moshe non traduit

מאימתי שמין להן. הירושה אם יש שם מותר דינר או לא וכגון שהיו מועטין בשעת מיתה ולא היה שם מותר דינר ונתיקרו בשעת חלוקה ונתרבו:

בסוף. אחר שעת חלוקה אזלינן ולא אחר שעת מיתה:

לא אתון דאמרין בשם רבנין. בשם רבכון דהוא ר' מנא דאמר לעיל לא כן צריכא בשלא חלקו דקמ''ל דהואיל בשעת מיתת האב היה חי זה הבן זכה הוא בחלקו אף על פי שלא חלקו הנכסים ויורשין כל האחין מן האב חלקו אלמא דאחר שעת מיתה אזלינן ולא אחר שעת חלוקה:

אבל. באמת כלומר על כרחך דכך הוא דמשעה ראשונה שמין להן והכל הולך אחר שעת מיתה אם יש שם מותר דינר אף על פי שנתיקרו או הוזלו אח''כ:

Ktouboth

Daf 59b

משנה: מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי שָׁלֹשׁ נָשִׁים וָמֵת כְּתוּבָּתָהּ שֶׁלָּזוֹ מְנָה וְשֶׁלָּזוֹ מָאתַיִם וְשֶׁלָּזוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְאֵין שָׁם אֶלָּא מְנָה 59b חוֹלְקוֹת בְּשָׁוֶה. הָיוּ שֶׁם מָאתַיִם שֶׁלִּמְנָה נוֹטֶלֶת חֲמִשִּׁים שֶׁלְּמָתַיִם וְשֶׁלִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת שְׁלֹשָׁה שְׁלֹשָׁה שֶׁלְּזָהָב. הָיוּ שָׁם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שֶׁלִּמְנָה נוֹטֶלֶת חֲמִשִּׁים וְשֶׁלְּמָתַיִם מְנָה וְשֶׁלִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת שִשָּׁה שֶׁלְּזָהָב. וְכֵן שְׁלֹשָׁה שֶׁהִיטִּילוּ לַכִּיס פָּחֲתוּ אוֹ הוֹתִירוּ כָּךְ הֵן חוֹלְקִין.

Traduction

Un individu a épousé trois femmes, dont l’une avait un douaire de 100 zouz, la 2e de 200 et la 3e de 300, puis il est mort et n’a laissé que 100 zouz; les 3 femmes se partagent alors les 100 zouz à parts égales (482)''Rashi ajoute qu'on suppose les 3 contrats du même jour; autrement, le 1er en date passerait avant les autres''. Si le défunt a laissé 200 zouz, celle qui avait un douaire de 100 zouz recevra 50 z., et les 2 autres chacune 3 dinars d’or (= 75 z.); s’il y a 300 z., celle qui a un douaire de 100 z. reçoit 50 z., celle qui a 200 reçoit 100 z., et la dernière 6 dinars d’or (= 150 z.). Il en est de même de 3 associés à un commerce; chacun prendra sa part (proportionnelle) du profit ou de la perte (483)Selon la quantité d'argent, qu'il a mise dans ce commerce.

Pnei Moshe non traduit

מתני' של זו מנה וכו'. ושלשתן נחתמו ביום אחד דאי בשלשה ימים הקודמת בשטר קודמת בגיבוי או שלא הניח אלא מטלטלין דבזמן הזה ניגבת כתובה מהן ואין דין קדימה במטלטלי וכגון שלא כתב שהקנה לה מטלטלי אגב קרקע:

חולקות בשוה. שהרי כח שלשתן שוה בשיעבוד מנה דבכולהו איכא מנה:

היו שם מאתים. ואין לבעלת מנה שיעבוד אלא במנה אבל במנה שנית אין שיעבוד לשטרא של בעלת מנה. של מנה נוטלת חמשים. בבבלי פריך שלישית מנה היה ראוי שתיטול ואמאי נוטלת חמשים שהוא חצי מנה ומשני מתני' איירי דאמרה בעלת מאתים לבעלת מנה דין ודברים אין לי עמד במנה המשועבד לך ולא יתמעט חלקך בשבילי הילכך היא ובעלת ג' מאות חולקות אותו ובגמרא מפרשינן לה:

של מאתים ושל ג' מאות שלשה שלשה של זהב. שלאחר שלקחה בעלת מנה חמשים נשאר זכות בעלת מאתים שוה עם זכות בעלת ג' מאות במנה וחצי הנשאר וכל אחת מהן נוטלת שלשה דינרי זהב שהן ע''ה דינרים של כסף שכל דינר זהב הוא כ''ה דינרים של כסף:

היו שם שלש מאות. מנה ראשון משועבד לכולן והשני לבעלת ר' ולבעלת ג' מאות והשלישי לבעלת ג' מאות בלבד:

של מנה נוטלת חמשים ושל מאתים מנה. וכגון דאמרה לה בעלת ג' מאות לבעלת מנה ולבעלת מאתים דין ודברים אין לי עמכם במנה הילכך מנה הראשון חולקות בעלת מאתים ובעלת מנה נמצאת בעלת מנה נוטלת חמשים ובמנה השני חולקות בעלת המאתים ובעלת ג' מאות נמצאת בעלת המאתים נוטלת מנה חמשים שחלקה מהמנה הראשון עם בעלת מנה וחמשים מהמנה השני שחלקה עם הבעלת ג' מאות והמנה הג' נוטלת כולו בעלת הג' מאות נמצאת נוטלת ששה דינרי זהב שהן מנה ומחצ' ומסיק בבבלי דמתני' רבי נתן היא ואינה הלכה דאמר רבי אין אני רואה דבריו של רבי נתן בזה אלא חולקות בשוה דהואיל וכל נכסיו אחראין לכתובה כל שלשת המנים משועבדים לבעלת מנה כשאר חברותי' עד שתגבה כל כתובתה הילכך חולקות בשוה:

שהטילו לכיס. זה מנה וזה מאתים וזה ג' מאות ופיחתו או הותירו המעות מחמת עצמן כך הן חולקין לפי הממון אבל אם קנו סחורה ופיחתו או הותירו אין חולקין לפי הממון אלא כולן חולקין בשוה לפי מספרי השותפין כדאמר בגמרא וכן הלכה:

הלכה: מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי שָׁלֹשׁ נָשִׁים כול'. שְׁמוּאֵל אָמַר שׁוּחָדָא דְדַייָנֵי. לִשְׁנֵי שְׁטָרוֹת שֶׁיָּֽצְאוּ עַל שָׂדֶה אַחַת אֵי זֶה מֵהֶן שֶׁיִּרְצוּ בֵּית דִּין לְהַחֲלִיט מַחֲלִיטִין. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל שְׁמוּאֵל. אֵין שָׁם אֶלָּא מְנָה חוֹלְקוֹת בְּשָׁוֶה. לֹא שׁוּחָדָא דְדַייָנֵי אִיתְאֲמָרַת. וְהָא תַנֵּי. הַיּוֹרְשִׁין שֶׁיָּֽרְשׁוּ שְׁטַר חוֹב הַבְּכוֹר נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם. עוֹד יָצָא עֲלֵיהֶן שְׁטַר חוֹב הַבְּכוֹר נוֹתֵן פִּי שְׁנַיִם. עוֹד הִיא לְשׁוּחָדָא דְדַייָנֵי אִיתְאֲמָרַת. רִבִּי אָבִין בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. לֹא שַׁנְייָא. בֵּין שְׁנֵי שְׁטָרוֹת שֶׁיָּֽצְאוּ עַל שָׂדֶה אַחַת בֵּין שְׁטָר אֶחָד שֶׁיָּצָא עַל שְׁנֵי שָׂדוֹת אֵי זֶה מֵהֶן שֶׁיִּרְצוּ בֵּית דִּין מַחֲלִיטִין.

Traduction

Samuel dit de la préférence qu’accordent les juges entre 2 contrats émis pour un champ (484)Pour un immeuble vendu le même jour à 2 hommes, le tribunal estime quel est le vrai acquéreur: le tribunal a la faculté de l’attribuer à qui il voudra. Notre Mishna est-elle opposée à cet avis de Samuel, en disant: ''s’il n’a laissé que 100 zouz, les 3 femmes partagent également '' (au lieu d’une estimation par privilège)? -Non, Samuel parle seulement du cas où il y a une préférence possible d’attribution (en raison du doute). Mais n’est-il pas enseigné (485)Tossefta en Baba Batra ch 7: si des héritiers touchent un contrat de dette, et l’un d’eux est fils aîné, il a droit à une double part; de même, si un contrat de dette leur est présenté, l’aîné doit restituer par contre une double part (sans que le tribunal use de son autorité à lui donner un avantage)? -Là aussi il n’y a pas lieu de prononcer une sentence avantageuse pour l’un d’eux. Abin dit au nom de Samuel (486)Cf ci-après, 5: peu importe qu’il s’agisse de deux contrats différents de vente d’un seul champ, émis en faveur de 2 personnes, ou qu’un homme ait émis un contrat en faveur de 2 champs (sans savoir lequel est réellement acquis); aux 2 cas, le tribunal peut accorder la préférence de quel côté il voudra.

Pnei Moshe non traduit

גמ' שמואל אמר שוחדא דדיינא. כמו שודא דדיינא כדמפרש ואזיל לב' שטרות שיצאו על שדה אחת שמכר לב' בני אדם ביום א' הכל לפי ראות עיני הדיינין מחליטין לאיזה מהן שירצו:

אין שם אלא מנה חולקות בשוה. וקשיא לשמואל דאמר שודא דדייני:

לא שוחדא דדיינא את אמרת. בתמיה ותירוצא הוא כלומר הא שמואל לא קאמר אלא היכא דאיכא שודא דדייני שיכולין הדיינים להכריע ולייפות כחו של זה מזה אבל מתני' מיירי במקום שאין להכריע ולייפות כח אחת מהן והילכך חולקות בשוה דהתנא לא בא אלא ללמד דין חלוקתם:

והא תני. בתוספתא והובאה בבבלי י''נ דף קכ''ד:

הבכור נוטל פי שנים. דכיון דמלוה בשטר הוא מוחזק הוא ולא ראוי והבכור נוטל פי שנים:

עוד יצא עליהן. כלומר וכן אם יצא עליהן שט''ח מחוב אביהם דאמרינן לפי מה שנטל כך הוא נותן ולא אמרינן שודא דדייני להכריע ולייפות כחו:

עוד היא לשוחדא דדייני אתאמרת. בתמיה וכי שייך התם שוחדא דדייני דבדין הוא כפי שהוא נוטל כך יהא משלם ושאני דשמואל:

ל''ש. כלומר רבי אבון מפרש למילתיה דשמואל הא דאמרי' שוחדא דדייני לא שנא בין ב' שטרות לב' בני אדם שיצאו על שדה אחת ואין ידוע לאיזה מהן לאיזה שירצו ב''ד מחליטין:

בין שטר אחד. לאדם אחד שיצא על שני שדות ואין ידוע איזו כדלקמן הלכה ה':

שְׁמוּאֵל אָמַר. בְּמַרְשׁוֹת זֶה אֶת זוֹ. בְּשֶׁהִרְשְׁתָ הַשְּׁלִישִׁית אֶת הַשְּׁנִייָה לָדוּן עִם הָרִאשׁוֹנָה. אָֽמְרָה לָהּ. לֹא מְנָה אִית לָךְ. סַב חַמְשִׁין וְאֵיזַל לָךְ.

Traduction

Lorsqu’en cas de reste de 200 zouz, selon la Mishna, la 1re veuve recevra 50 zouz (au lieu de 2/3 de maneh, = 66 z.), on suppose l’autorisation de l’une à l’autre, que la 3e veuve a autorisé la 2e à s’entendre avec la 1re, et à lui dire que, ne pouvant toucher le maneh entier de son douaire, elle accepte 50 z., en abandonnant sa participation aux 150 z. de reste (puis les 2 autres reçoivent chacune 75 z.).

Pnei Moshe non traduit

שמואל אמר במרשות זו את זו. אמתני' קאי דקתני של מנה נוטלת חמשים ואע''ג שאין מגיע לה אלא שליש של מנה הראשון שהרי במנה השני אין לה חלק בה משום דמתני' מיירי במרשות זא''ז ובשהרשת השלישי' את השניה שנתנה לה כח והרשאה לדון עם הראשונה ואמרה לה השניה לראשונה לא מנה אית לך קח חמשים ולכי וסילקה נפשה מכ''ה זהובים מה שיש לה חלק בהן וכן מחלק השלישית ע''י הרשאתה ונשארו ע''ה זהובים וחולקות כולן ולפיכך נוטלת הראשונה חמשים:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source