Ktouboth
Daf 57b
משנה: 57b שְׁנֵי גִיטִּין וּשְׁנֵי כְתוּבּוֹת גּוֹבָה שְׁתֵּי כֻתוּבּוֹת. שְׁתֵּי כְתוּבּוֹת וְגֵט אֶחָד אוֹ כְתוּבָּה וּשְׁנֵי גִיטִּין אוֹ כְתוּבָּה וְגֵט וּמִיתָה אֵינָהּ גּוֹבָה אֶלָּא כְתוּבָּה אַחַת שֶׁהַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וּמַחֲזִירָהּ עַל מְנָת כְּתוּבָּה הָרִאשׁוֹנָה הֶחֱזִירָהּ. קָטָן שֶׁהִשִּׂיאוֹ אָבִיו כְּתוּבָּתָהּ קַייֶמֶת שֶׁעַל מְנָת כֵּן קִייְמָהּ. גֵּר שֶׁנִּתְגַּייֵר וְאִשְׁתּוֹ עִמּוֹ כְּתוּבָּתָהּ קַייֶמֶת שֶׁעַל מְנָת כֵּן קִייְמָהּ.
Traduction
Un homme a écrit un contrat de douaire à sa femme et l’a répudiée, de sorte que la femme a en main l’acte de divorce et celui du douaire; puis il s’est remarié avec la même femme, en lui renouvelant le douaire après le 2e mariage, mais il l’a de nouveau répudiée; la femme présente alors 2 lettres de divorce et 2 contrats de douaire. En ce cas, elle peut se faire payer à la fois les 2. Si une femme présente 2 contrats et une seule lettre de divorce, ou si elle présente un contrat et 2 divorces, ou un contrat, une lettre de divorce et l’attestation de décès du mari, elle ne peut se faire payer qu’un seul douaire; car celui qui se remarie avec sa femme répudiée ne s’engage pas à lui donner un 2e douaire. Un homme a marié son fils mineur, lequel a écrit un contrat de douaire à sa femme; celui-ci conserve sa valeur, parce qu’en restant avec sa femme, il a tacitement confirmé cet acte plus tard. Si un païen (fiancé) se convertit au judaïsme avec sa femme, celle-ci peut faire valoir le droit au douaire; car, en gardant sa femme après sa conversion, il a tacitement confirmé ce droit.
Pnei Moshe non traduit
מתני' שני גיטין ושתי כתובו'. זמן כתובה ראשונה קודם לזמן גט ראשון וזמן כתובה שניה קודם לגט שני כדמפרש בגמר':
גובה שתי כתובות. שהרי גירשה והחזירה וכתב לה כתובה שנייה:
שתי כתובות וגט. שקדמו שתיהן לגט ובגמרא מפרש לה:
כתובה ושני גיטין. כתובה בנישואין הראשונים וגירשה והחזיר' ולא כתב לה כתובה וחזר וגירשה:
כתובתה. שכתב לה כשהיה קטן קיימת וכן בגר כתובה שכתב לה בהיותו עכומ''ז:
הלכה: הוֹצִיאָה גֵט וְאֵין עִמּוֹ כְּתוּבָּתָהּ גּוֹבָה כְתוּבָּתָהּ כול'. שְׁנֵי גִיטִּין וּשְׁתֵּי כְּתוּבּוֹת כול'. וְהוּא שֶׁיְּהֵא הַגֵּט יוֹצֵא מִכְּתוּבָּה לִכְתוּבָּה. עַד כְּדוֹן בְּשָׁווֹת. הָיָה בְזוֹ מְנָה וּבְזוֹ מָאתַיִם. רַב הוּנָא וְרַב יִרְמְיָה וְרַב חִסְדָּא. חַד אָמַר. גּוֹבָה בָרִאשׁוֹנָה. וָחָרָנָה אָמַר. גּוֹבָה בִשְׁנִייָה. וְהַתּוֹסֶפֶת גּוֹבָה מִן זְמַנָּהּ שֶׁלַּשְּׁנִייָה.
Traduction
La double réclamation n’est fondée que si chaque acte du douaire précède le divorce correspondant (non si le 2e douaire précède le 1er divorce). En cas de 2 douaires, on comprend que, lors du divorce, la femme ait droit à un seul paiement, si les sommes sont pareilles; mais si d’une part elle a cent zouz, et d’autre part le double, à quelle somme a-t-elle droit? R. Houna, R. Jérémie et R. Hisda émettent des avis divers à ce sujet: d’après l’un, elle recevra le 1er douaire en date; d’après l’autre, elle recevra le 2e, sauf à réclamer le supplément depuis la date du 2e contrat.
Pnei Moshe non traduit
גמ' והוא שיהא הגט יוצא מכתוב' לכתובה. כלומר שכל כתובה קודמת לגט שאחריו כדפרישית במתני' וגט ראשון הוא בין כתובה לכתובה אבל כשקדמו שתי הכתובות לגט ראשון לא שהרי כשהחזירה לא כתב לה כתובה ואינה גובה אלא אחת כדתנן שתי כתובות וגט כו':
עד כדון בשוות. אשתי כתובות וגט א' קאי דאינה גובה אלא אחת בשהיו סך שתי הכתובות שוות ואי זו מהן שתרצה תגבה מזמן הראשונ' או מזמן השניי':
היה בזו מנה ובזו מאתים. איזו מהן גובה:
בראשונה. כתובה הראשונה וטורפת לקוחו' מזמן הראשון:
והתוספ' גובה מן זמנה של השניה. כלומר הא דאמרי' בשניה אם תרצה לגבו' התוספ' גובה מזמן שנייה ואם תרצה לגבות בלא התוספ' תגבה מן זמן הראשונה:
אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. לֵית הָדָא אָֽמְרָה. הָהֵן דְּיָזִיף מִן חַבְרֵיהּ וְחָזַר וְיָזִיף מִינֵיהּ צָרִיךְ מֵימַר. לְבַד מִן כַּרְטִּוסָא קָדֳמַייָא דְּאִית לִי גַבָּךְ. אוֹרְחָא דְאִיתְּתָא מֵימַר. אֲבַד פֶורְנֵה עֲבִיד חוֹרָן. אֶלָּא כִי אוֹרְחָא דְבַר נַשׁ מֵימַר. אֲבַד כַּרְטִיסוֹ עֲבַד חוֹרָן. אֶלָּא כִי אֶיפְשָׁר יוֹדֵי לֵיהּ.
Traduction
Mais, dit R. Hanania à R. Mena, notre Mishna n’est-elle pas aussi applicable au cas où quelqu’un emprunte de son prochain, puis emprunte de nouveau, et devra noter au 2e acte de dette qu’en dehors du 1er, celui-ci ait aussi sa valeur? (Sans quoi, le créancier, comme la femme au cas précité, n’aurait droit qu’à un paiement)? R. Mena répond: il arrive souvent à une femme de dire à son mari avoir égaré le contrat de douaire, pour lui demander de le renouveler; mais il n’est pas d’usage du créancier de dire au débiteur avoir perdu le billet de la dette, et de lui en demander un autre (l’observation précitée à intercaler dans le billet, est inutile); donc, le cas échéant, la perte pourra être reconnue, sans crainte des suites.
Pnei Moshe non traduit
לית הדא אמרה. בניחותא היא כלומר ודאי לא שמענו דין זה מהמתני' דקתני שתי כתובות שהן שוות אינה גובה אלא אחת וכן נמי הא דלקמיה:
ההן דיזיף. הלוה מחבירו וכותב לו שטר וחזר ולוה ממנו כפי אותו סך הראשון צריך שיכתוב לו בשטר השני לבד מן שטר הראשון שיש לי אצלך דאל''כ אינו גובה אלא אחד כמו בשתי כתובו':
אורחא דאיתתא. טעמא מפרש מפני מה אמרו בשתי כתובו' אינה גובה אלא אחת משום דדרכה של אשה כשמאבדת כתובתה תאמר לעשו' לה אחרת וחיישינן שאבדה הראשונה ועשה לה השניה והילכך אינה גובה אלא אחת:
אלא כי. האי אלא בניחותא הוא כלומ' כן נמי אורחא דבר נש לומר אבד שטרי עשה לי אחר והילכך צריך לכתוב לבד מן שטר הראשון דאל''כ חיישינן שמא אבד הראשון ועשה לו האחר ואינו גובה אלא הא':
אלא כי אפשר יודי ליה. בתמיה כלומר אלא אפשר לומר דהוא מודי ליה שהראשון הוא מזויף להא לא חיישינן אלא דטעמ' שמא אבד הראשון כדאמרן:
רִבִּי יוּדָן בַר שִׂיקִלִי אֲעִיל עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. שְׁטָר שֶׁלָּוָוה בוֹ וּפְרָעוֹ אַל יִלְוֶה בוֹ בְאוֹתוֹ הַיּוֹם. אָמַר לֵיהּ. כָּאן בְּשֶׁפְּרָעוֹ. כָּאן בְּשֶׁלֹּא פְרָעוֹ. תַּנֵּי רִבִּי חָנִן קוֹמֵי רִבִּי הִילָא. תְּרֵין אֲמוֹרִין. חַד אָמַר. לִכְתוּבָּה אֲבָל לֹא לִתְנָאִין. וֶחָרָנָה אָמַר. בִּין לִכְתוּבָּה בֵין לִתְנָאִין.
Traduction
– R. Juda b. Shiqli présenta à R. Yossé une objection sur ce que la Mishna dit de la reprise d’une femme répudiée 2 fois: R. Abahou au nom de R. Yohanan n’a-t-il pas dit qu’après avoir emprunté sur un billet et l’avoir payé, on ne doit pas s’en servir le même jour pour un nouveau prêt, en raison de l’acquittement préalable? (De même ici, n’est-ce pas revenir à la 1re dette du douaire, en reprenant la femme)? Il y a une différence, répond R. Yossé, entre le paiement effectué et celui qui ne l’est pas (c’est le cas du mari qui reprend sa femme répudiée). – R. Hanan a enseigné devant R. Ila (461)J, traité (Demaï 6, 3), et ci-après, (10, 6), fin (et 12, 2) qu’au sujet du mariage d’un mineur, il y a 2 avis divers: l’un applique la validité du contrat au douaire, non aux détails conditionnels; l’autre l’applique même à ces détails secondaires.
Pnei Moshe non traduit
אעיל עובדא קומי רבי יוסי. שאל השאלה זו לפניו אהא דקתני במתני' המגרש את אשתו והחזירה על מנת כתובה ראשונה מחזירה ואכתובה ושני גיטין קאי ופריך לא כן אר''י שטר שלוה בו ופרעו אל ילוה בו באותו יום שכבר נמחל שיעבודו כדאמר בבבלי פרקין דף פ''ה ובהרבה מקומות והכא נמי נימא אחלה לשיעבודא קמייתא כשמחזירה:
כאן בשלא פרעו. לא נמחל שיעבודו ומתני' נמי בשלא פרע לה הכתובה קודם שהחזירה וקמ''ל דאף על גב דהוציאה שני גיטין אין לה אלא כתובה אחת שעל מנת כתובה ראשונה מחזירה:
תרין אמורין. פליגי בהא דקתני במתני' קטן שהשיאו אביו כתובתה קיימ' חד אמר דוקא אעיקר כתובה קאי אבל לא לתנאי כתובה ולשארי דברים וחד אמר לתנאי כתובה נמי וכהאי גוונא פליגי בבבלי סוף פירקין אם יש לה תוספת או לא וכן בהמגרש אשתו והחזירה דעל מנת כתובה ראשונה החזירה פליגי הכי נמי אם דוקא לכתובה או אפילו לתנאי כתובה נמי כדלקמן ריש פרק הנושא:
נִיחָא גֵּר. קָטָן. וְקָטָן מְגָרֵשׁ. אָמַר רִבִּי חַגַּיי. קִייַמְתִיהָ כַּיי דָמַר רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. וְהוּא שֶׁבָּא עָלֶיהָ מִשֶּׁנִּתְפַּקֵּחַ וּמִשֶּׁנִּשְׁתַּפֶּה. וָכָא הוּא שֶׁבָּא עָלֶיהָ מִשֶּׁהִגְדִּיל.
Traduction
On conçoit cette règle pour le prosélyte; mais comment est-ce possible pour un mineur? Peut-il répudier? On explique notre Mishna, dit R. Hagaï, conformément à ce qu’a dit R. Eléazar au nom de R. Hanania (462)Ci-dessus, (1, 2), fin, au sujet du mariage d’un sourd-muet ou d’un idiot: le contrat devient valable si la cohabitation a eu lieu après que le mari est devenu intelligent, ou a recouvré la parole; de même ici, on suppose la cohabitation après que l’enfant est devenu majeur (aussi, même sans le renouvellement du douaire à ce moment, le 1er contrat est valable).
Pnei Moshe non traduit
ניחא גר. דקתני כתובתה קיימת כשמגרשה עכשיו אלא קטן וקטן מגרש בתמיה:
קיימתיה. למתני' כהאי דאמר רבי אלעזר בפ''ק גבי חרש ושוטה שכנסו דאין להן כתובה נתפקח החרש ונשתפה השוטה ורצה לקיימה כתובתה מנה ואר''א והוא שבא עליה משנתפקח או משנשתפה והכא נמי בשבא עליה משהגדיל וקמ''ל שאף על פי שלא חידש לה כתובה משהגדיל כתובתה הראשונה קיימת:
סליק פירקא בס''ד
Ktouboth
Daf 58a
משנה: מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי שְׁתֵּי נָשִׁים וָמֵת הָרִאשׁוֹנָה קוֹדֶמֶת לַשְּׁנִייָה. יוֹרְשֵׁי הָרִאשׁוֹנָה קוֹדְמִין לְיוֹרְשֵׁי הַשְּׁנִייָה. נָשָׂא אֶת הָרִאשׁוֹנָה וָמֵתָה נָשָׂה אֶת הַשְּׁנִייָה וּמֵת הוּא. 58a שְׁנִייָה וְיוֹרְשֶׁיהָ קוֹדְמִין לְיוֹרְשֵׁי הָרִאשׁוֹנָה.
Traduction
Si un homme qui a épousé 2 femmes est mort, et que les femmes réclament leur douaire, la 1re passe avant la 2e; de même, les héritiers de la 1re passent avant ceux de la 2e. S’il a épousé une femme qui est morte de son vivant, puis il a épousé une autre qui lui a survécu, la 2e femme (463)Sa réclamation constitue une véritable dette, qui incombe à l'héritage et ses héritiers passent avant les héritiers de la 1re.
Pnei Moshe non traduit
מתני' מי שהיה נשוי. יורשי הראשונה קודמים ליורשי השניה. אם מתו נשיו אחריו עד שלא הספיקו לגבות:
נשא הראשונה ומתה. בחייו ונשא שניה ומת הוא ויורשי הראשונה באין ותובעין כתוב' בנין דכרין:
שנייה ויורשיה קודמין. שהיא בעלת חוב אבל הראשונים באי' לירש את אביהם דאינון ירתון תנן לפיכך פורעין את החוב תחילה והשאר יירשו:
הלכה: מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי שְׁתֵּי נָשִׁים כול'. מַתְנִיתָא לְעִנְייָן כְּתוּבָּה. אֲבָל לְעִנְייָן מְזוֹנוֹת שְׁתֵיהֶן שָׁווֹת. כְּתוּבָּה וּקְבוּרָה מִי קוֹדֵם. כְּתוּבָּה וּמִלְוָה בְעֵדִים מִי קוֹדֵם. כְּתוּבָּה וּפַרְנָסַת בָּנוֹת מִי קוֹדֵם. מָאן דְּאָמַר. גּוֹבִין פָּרנָסָה מִן הַמְשׁוּעְבָּדִין. פַּרְנָסַת בָּנוֹת קוֹדֶמֶת. וּמָאן דְּאָמַר. אֵין גּוֹבִין פָּרנָסָה מִן הַמְשׁוּעְבָּדִין. אֵין פַּרְנָסַת בָּנוֹת קוֹדֶמֶת.
Traduction
L’avis de la Mishna pour la propriété n’est applicable qu’au douaire; mais pour l’entretien des 2 veuves, elles sont toutes deux égales en droit (464)Tossefta à ce traité, ch 10. -Donne-t-on la priorité au remboursement du douaire, ou aux frais d’enterrement du mari? -Et que fait-on passer d’abord, le douaire ou l’acquit d’une dette verbale attestée par témoins, et donne-t-on la priorité au douaire sur la dot des filles, ou non? -D’après celui qui est d’avis (465)Ci-après, 13 3 ( 36a) de prélever le montant de ces dots sur les immeubles échus aux héritiers, les dots passent avant le paiement du douaire; d’après l’avis contraire, le douaire passe d’abord.
Pnei Moshe non traduit
גמ' מתניתא. דקתני הראשונה קודמת לענין כתובה דוקא אבל לענין מזונו' אחר מותו מתנאי כתובה שתיהן שוות:
כתובה וקבורה. כתובת אשה והוצא' הקבורה של הבעל ואין שם אלא כדי אחד מהן מי קודם:
כתובה ומלוה בעדים. מלוה ע''פ דמלוה בשטר כבר תנינן בפרקין דלעיל הלכה ב' לכושל שבראיה כו' כדמפורש שם ובעי הכא כתוב' ומלוה ע''פ מי הוא הכושל שבהן:
ופרנסת בנות. לנדוניא:
מ''ד. ופשיט לה האי בעיא בתרייתא דתליא בפלוגתא דפליגי בה אמוראי בפרק מציאת האשה הל' ו' אם גובין לפרנסת הבנות מן משועבדין:
פרנסת בנות קודמת. דלא עדיפ' כתובת אשה ממשועבדין:
לֹא אָמַר אֶלָּא מֵתָה. הָא נִתְגָּֽרְשָׁה כְּבַעַל חוֹב הִיא. כְּהָדָא דְתַנֵּי. נָשָׂא אִשָּׁה וְכָתַב לָהּ כְּתוּבָּה. גֵּירְשָׁהּ וְלֹא נָתַן לָהּ כְּתוּבָּה. נָשָׂא אֲחֶרֶת וְכָתַב לָהּ כְּתוּבָּה. הֶחֱזִיר אֶת הָרִאשׁוֹנָה וְכָתַב לָהּ כְּתוּבָּה עַל כְּתוּבָּתָהּ הָרִאשׁוֹנָה. שֶׁלָּרִאשׁוֹנָה קוֹדֶמֶת לַשְּׁנִייָה וְיוֹרְשֶׁיהָ. וְהַשְּׁנִייָה וְיוֹרְשֶׁהָ קוֹדְמִין לְיוֹרְשֵׁי הָרִאשׁוֹנָה.
Traduction
– La Mishna parle ensuite du cas de décès de la 1re femme du vivant de l’époux; mais la femme répudiée est comme un créancier (ayant droit immédiat au douaire). Ainsi, il a été enseigné (466)Tossefta, ibid: Si un homme après avoir épousé une femme, à qui il a souscrit un douaire, la répudie et ne lui remet pas de suite ce douaire, puis épouse une autre à qui il souscrit un douaire, ensuite il reprend la 1re femme à qui il renouvelle par contrat l’engagement du douaire, outre le 1er contrat, les héritiers de la 1re femme ont la priorité sur la 2e femme et ses héritiers; ceux-ci pourtant l’emportent sur les héritiers du 2e contrat de douaire, souscrit à la 1re femme.
Pnei Moshe non traduit
לא אמר. במתני' שני' ויורשי' קודמין אלא דוקא נשא את הראשונה ומתה בחייו ונשא את השני' ומת וטעמא כדפרישית במתני' שהשניה ב''ח היא ויורשי ראשונה מכח ירושת כתובת בנין דכרין הן באין אבל נתגרשה הראשונה כב''ח היא והיא קודמ' לשני':
כהדא דתני. בתוספת' פרקין:
גירשה ולא נתן לה. עדיין כתובתה ונשא אחרת ואח''כ החזיר הראשונה וחידש לה עוד כתוב' שני' על כתובתה הראשונה:
של ראשונה. כתובתה הראשונה קודמת לשניה ויורשיה:
והשני' ויורשי' קודמין ליורשי הראשונה. בכתובה שני' שלה:
אָמַר בֶּן עַזַּאי. יוֹרְשֵׁי הָרִאשׁוֹנָה אוֹמְרִים לְיוֹרְשֵׁי הַשְּׁנִייָה. אִם כְּבַעַל חוֹב אַתֶּם טְלוּ אֶת שֶׁלָּכֶם וּצְאוּ. וְאִם לָאו אָנוּ וְאַתֶּם נַחֲלוֹק בְּשָׁוֶה. אָמַר לוֹ רִבִּי עֲקִיבָה. בְּנֵי שְׁנִייָה קָֽפְצָה עֲלֵיהֶן יְרוּשַׁת תּוֹרָה וְנוֹטְלִין כְּתוּבַּת אִמָּן וְחוֹזְרִין וְהוֹלְקִין. רִבִּי מָנָא אָמַר. בְּשֶׁיֵּשׁ שָׁם דֵּינָר יֶתֶר נֶחְלְקוּ. אֲבָל אִם אֵין שָׁם דֵּינָר יֶתֶר אַף רִבִּי עֲקִיבָה יוֹדֶה לְבֶן נַנָּס שֶׁאֵילּוּ וָאֵילּוּ חוֹלְקִין בְּשָׁוֶה. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. הַךְ דְּלָא תַנִּיתָא פְלִיגָא אַתְּ עֲבַד לֵיהּ פְּלִיגָא. אֶלָּא בְּשֶׁאֵין שָׁם יֶתֶר דֵּינָר נֶחְלְקוּ. אֲבָל אִם יֵשׁ שָׁם יֶתֶר דֵּינָר אַף בֶּן נַנָּס יוֹדֵי לְרִבִּי עֲקִיבָה. בְּנֵי שְׁנִייָה קָֽפְצָה עֲלֵיהֶן יְרוּשַׁת תּוֹרָה וְנוֹטְלִין כְּתוּבַּת אִמָּן וְחוֹזְרִין וְהוֹלְקִין.
Traduction
– Sur l’avis de la Mishna, en ce cas de décès d’un mari qui après le décès de sa 1re femme avait épousé une autre, Ben-Nanos s’exprime ainsi: Les héritiers de la 1re disent à ceux de la 2e, que s’ils se considèrent comme créanciers, pour le douaire de la défunte, ils n’ont droit qu’au montant exact; si non, que tous ensemble partageront à parts égales entre eux le total de l’héritage paternel. -Non, répliqua R. aqiba, aux enfants de la 2e incombe légalement l’héritage du père (décédé du vivant de la 2e); ils commencent donc par prélever le douaire de leur mère, puis ils partagent le reste avec les autres héritiers. R. Mena dit: s’il ne reste pas un dinar après paiement du douaire (467)Selon l'interversion du Pné-Mosché, Ben-Nanos s’accorde à dire comme R. aqiba qu’aux fils de la 2e, l’héritage légal est échu avant tout, et après avoir pris le douaire de leur mère, ils procèdent au partage du reste de l’héritage. R. Yossé b. Aboun dit au contraire: en cas d’excédant d’un dinar, R. aqiba s’accorde à dire comme b. Nanos que tous partagent d’une façon égale. Même en cas d’excédant, dit R. Mena, R. aqiba conteste la faculté du partage égal. Quoi, s’écrie R. Yossé b. R. Aboun, même de ce qui a été enseigné sans conteste, tu veux faire l’objet d’une discussion (468)De ce que B Nanos admet d'abord l'hypothèse que les héritiers de la 2e ne prendront que le douaire, on peut supposer qu'il s'agit d'une absence d'excédant?
Pnei Moshe non traduit
אמר בן ננס יורשי הראשונה אומרי' כו'. אמתני' קאי דקתני נשא את הראשונה ומתה נשא שניה ומת הוא יורשי שניה קודמין ליורשי ראשונה ומדקתני קודמין ש''מ דאף ליורשי ראשונה יש להן כתובת בנין דכרין אלא דיורשי השניה קודמין מפני שהן באין מכח חוב ולא אמרינן דלא איתקון כתובת בנין דכרין אלא היכא ששתיהן מתו בחייו וכתובת האחת מרובה משל חבירתה דתרוייהו בתורת בנין דכרין אתו עכשיו שהוא מכח ירושת האב לשניהם ולא אתי לאינצויי אבל היכא שמתה אחת בחייו ואחת במותו כדמיירי במתני' שעכשיו בני השניה באין על כתובת אמן בתורת ירושת חובת אמן ולא מכח אביהם בא להם ובני ראשונה באין ליטול כתובת אמן מכח ירושת האב וחיישינן לאינצויי שיאמרו בני השניה לבני הראשונה לא תטלו בירושת אבינו יותר ממנו והילכך לא שקלי בני הראשונה כתובת בנין דכרין הא לא אמרינן אלא אפילו אחת בחייו ואחת במותו נמי תקון כתובת בנין דכרין כדמפרש בן ננס טעמא:
יורשי הראשונה. מפני שיורשי הראשונה אומרים ליורשי השניה הבאין ליטול כתובת אמן ואינם רוצין שיטלו בני הראשונה כתובת אמן:
אם כב''ח אתם. בשביל כתובת אמכם טלו את שלכם וצאו ואם לאו שאין אתם כב''ח אנו ואתם נחלוק בשוה בירושת אבינו:
אמר לו ר''ע בני שניה קפצה עליהן ירושת תורה. משעה שמת הבעל בתייה של שניה קפצה תורת בנין דכרין מלפני בני הראשונה ונפלה אף לבני השניה להיות כשאר ירושה של תורה לפיכך הן נוטלין כתובת אמן שהיא נגבית בתורת חוב וחוזרין וחולקין השאר בשוה ואין להן לבני הראשונה כתובת בנין דכרין ופליגי רבי מנא ורבי יוסי בר' בון בפירושא דפלוגתת בן ננס ור''ע:
רבי מנא וכו'. ע''כ דמוחלפת הגי' וה''ג בדברי רבי מנא אבל אם אין שם דינר יתר אף בן ננס יודי לר''ע בני השניה קפצה כו' ובדברי רבי יוסי ב''ר בון גרסינן אבל אם יש שם יתר דינר אף רבי עקיבא יודה לבן ננס שאלו ואלו חולקין בשוה. וה''פ למאי דקיימא לן בשאין שם מותר דינר על הכתובות לא נתקנה כתובת בנין דכרין דהיכא דמיעקרא נחלה דאורייתא לא תקינו רבנן כדתנן במתני' דלקמן וקאמר רבי מנא בשיש שם דינר יתר נחלקו כלומר אפי' יש שם מותר דינר פליג רבי עקיבא דקסבר רבי עקיבא אחת בחייו ואחת במותו אין לראשונה כתובת בנין דכרין ובן ננס סבירא ליה דיש להן כדפרישית לעיל ודוקא אם יש שם מותר דינר אבל אם אין שם מותר דינר אפילו בן ננס מודה דאין לראשונה כתובת בנין דכרין ולא אמרינן כתובה נעשית מותר לחבירתה כלומר דנחשוב כתובת בני השניה שהיא נגבית בתורת חוב כירושה ולא מיעקרא נחלה דאורייתא וכמותר דינר דמי הא לא אמרינן:
א''ל רבי יוסי ב''ר בון הך דלא תניתא וכו'. מה שלא שנינו בפלוגתא את עושה פלוגתא בתמיה דהא מדקאמר בן ננס טלו את שלכם וצאו משמע דאין שם מותר דינר ולא פליגי בהא דקאמרת אלא דכ''ע אחת בחייו ואחת במותו יש להן לבני ראשונה כתובת בנין דכרין והכא לא פליגי אלא בשאין שם דינר יתר ובכתובה נעשית מותר לחבירתה פליגי דבן ננס סבר אין לך ירושה גדולה מזו מה שגובין בני השניה כתובת אמן בתורת חוב שכשיצא שט''ח על אביהן אלו ואלו מצווין לפרוע חוב אביהם והן הן ירושתן ולא מיעקרא נחלה דאורייתא והילכך אף בני הראשונה נוטלין כתובת אמן ור''ע סבר אין כתובה נעשית מותר לחבירתה ובני השני' הן נוטלין כתובת אמן שהיא לעולם נגבית בתורת חוב ולא בתורת בנין דכרין ובהא כ''ע לא פליגי אבל בני הראשונה אין להן הואיל ואין שם מותר דינר:
אבל אם יש יתר דינר אף ר''ע מודה לבן ננס שאילו ואילו חולקין בשוה. כלומר אם אין רוצין בני השניה שיטלו בני ראשונה כתובת בנין דכרין חולקין בשוה כדאמר בן ננס לעיל ואם לאו כו' ולכ''ע אחת בחייו ואחת במותו יש להן כתובת בנין דכרין אף לבני ראשונה. וא''א לקיים גירסת הספר דהא לא פליגי אלא בכתובת אמן של בני הראשונה אבל בבני השניה לכ''ע ע''כ נגבית בתורת חוב לעולם והמעיין בבבלי יראה דאתייא דרבי מנא דהכא כרב יוסף דהתם ודרבי יוסי ב''ר בון כרבנן דבי רב ותו לא מידי:
וְהַחוֹב מְמָעֵט. וְדִכְוָותָהּ. וְהַחוֹב מַרְבֶּה. הֵיךְ עֲבִידָא. הָיָה שָׁם שָׂדֶה וְהִיא עֲתִידָה לַחֲזוֹר בַּיּוֹבֶל אַתְ רוֹאֶה אוֹתָן כְּאִילּוּ.
Traduction
Donc, la discussion a seulement lieu s’il n’y a pas d’excédant. S’il y a un excédant, il faut l’appliquer à étendre la dette que le défunt aurait laissée, comme il peut arriver par contre que la dette augmente, p. ex. au cas suivant: Si un champ ayant appartenu au père et se trouvant le moment aux mains d’autrui fait retour au vrai propriétaire lors du Jubilé, on le considère d’avance comme déjà acquis à la succession (cet excédant servira à payer la dette).
Pnei Moshe non traduit
והחוב ממעט. אם יש שם מותר דינר על שתי הכתובות ויש עליהן חוב מאביהם ממעט הוא שצריכין לשלם החוב ולא הוי כמותר דינר:
ודכוותה החוב מרבה. כדמפרש ואזיל היך עבידא היה שם שדה של אביהם אצל אחרים והיא עתידה לחזור להן ביובל רואה אותן כאילו מוחזרת גרסינן כלומר אע''ג שאין עתה בידם הרי עתידה לחזור להן וכמותזרת היא ויש שם מותר על שתי כתובות. היך עבידא כו'. מילתא באפי נפשה היא דשואל הש''ס היך הדין בכה''ג אם קידש רחל ולא כנסה עדיין וכנס לאה מקודם ואח''כ חזר וכנס רחל כתובתה של מי קודמת כתובת רחל קודמת שכבר קידשה מקודם או של לאה קודמת שכנסה קודם לרחל וקאמר דתליא בפלוגתא דר''א בן עזריה ורבנין דפליגי בריש אע''פ לרבנן כתובה מן האירוסין שוה בדינה לכתובה מן הנשואין דקאמרי התם נתאלמנה או נתגרשה מן האירוסין גובה את הכל בין עיקר בין תוספת וכן הכא כתובת רחל שכתב לה מן האירוסין קודמת דבכל הדינים כתובה מן האירוסין וכתובה מן הנשואין שוין הם וכל הקודם קודם:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source