Ktouboth
Daf 56b
משנה: 56b הַפּוֹגֶמֶת כְּתוּבָּתָהּ כֵּיצַד. הָֽיְתָה כְתוּבָּתָהּ אֶלֶף זוּז וְאָמַר לָהּ הִתְקַבַּלְתְּ כְּתוּבָּתֵיךְ וְהִיא אוֹמֶרֶת לֹא הִתְקַבַּלְתִּי אֶלָּא מְנָה לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. עֵד אֶחָד מֵעִידָהּ שֶׁהִיא פְרוּעָה כֵיצַד. הָֽיְתָה כְתוּבָּתָהּ אֶלֶף זוּז וְאָמַר לָהּ הִתְקַבַּלְתְּ כְּתוּבָּתֵיךְ וְהִיא אוֹמֶרֶת לֹא הִתְקַבַּלְתִּי וְעֵד אֶחָד מֵעִידָהּ שֶׁהִיא פְרוּעָה לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. מִנְּכָסִים הַמְשׁוּעְבָּדִים כֵּיצַד. מָכַר נְכָסָיו לַאֲחֵרִים וְהִיא נִפְרַעַת מִן הָלָקוֹחוֹת לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. מִנִּכְסֵי יְתוֹמִים כֵּיצַד. מֵת וְהִנִּיחַ נְכָסָיו לִיתוֹמִים וְהִיא נִפְרַעַת מִן הַיְּתוֹמִים לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. שֶׁלֹּא בְּפָנָיו כֵּיצַד. הָלַךְ לוֹ לִמְדִינַת הַיָּם וְהִיא נִפְרַעַת שֶׁלֹּא בְפָנָיו לֹא תִיפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כָּל זְמַן שֶׁתּוֹבַעַת כְּתוּבָּתָהּ הַיּוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ. אֵינָהּ תּוֹבַעַת כְּתוּבָּתָהּ אֵין הַיּוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ.
Traduction
Voici un exemple du cas où la femme divorcée reconnaît avoir reçu de son mari une partie du douaire, et le mari conteste devoir le reste: Lorsque le douaire était de mille zouz, et le mari dit le lui avoir remis en entier, tandis qu’elle prétend n’avoir reçu qu’un maneh (cent zouz), elle sera payée seulement pour le reliquat, après avoir prêté serment. Voici un exemple où un seul témoin atteste qu’elle a été payée: Lorsque le douaire était de mille zouz, et le mari dit l’avoir remis en entier à sa femme, tandis qu’elle prétend n’avoir reçu qu’un maneh, puis un témoin confirme le dire du mari qu’elle a été payée, elle sera payée seulement pour le reliquat après avoir prêté serment. Voici un exemple de réclamation sur les biens hypothéqués: Si le mari a vendu ses biens, la femme ne peut se faire payer des terrains vendus qu’après avoir prêté le serment de n’avoir pas été payée. Voici un exemple de réclamation par la femme sur les biens des orphelins: lorsque le mari en mourant a laissé ses biens aux orphelins, la veuve doit encore prêter serment si elle veut se faire payer sur les biens des orphelins. Voici un exemple de réclamation du mari absent: si le mari est parti pour un voyage d’outre-mer et que la femme veuille se faire payer en son absence, elle devra à cet effet prêter un serment préalable. R. Simon dit: Aussi longtemps que la femme réclame le douaire, les héritiers peuvent lui imposer un serment (451)Même si le mari avait écrit qu'il l'en dispense; si elle ne réclame pas le douaire, les héritiers ne peuvent pas lui imposer de serment (452)Même si, du vivant de son mari, elle administrait les biens.
Pnei Moshe non traduit
מתני' ר''ש אומר. לעיל קאי אהא דאמרי רבנן המושיב אשתו חנוונית או אפטרופא משביעה כל זמן שירצ' ואם כתב לה נדר ושבועה אין לי וליורשי עליך אין יורשין משביעין אותה ואתא ר''ש לאפלוגי דכל זמן שהיא תובעת כתובתה היורשין משביעין אותה ואפילו כתב לה נדר ושבועה אין לי ולא ליורשי עליך ואם אינה תובעת כתובת' אין יורשין משביעין אותה על אפטרופא שבחיי בעלה ואפי' לא פטרה מן השבועה דלית ליה להא דר''א ומחלוקתו דאמר לעיל במתני' משביע' כל זמן שירצה ואין הלכה כר''ש:
הלכה: הַפּוֹגֶמֶת כְּתוּבָּתָהּ כֵּיצַד. הָֽיְתָה כְתוּבָּתָהּ אֶלֶף זוּז כול'. וְעֵד אֶחָד מֵעִידָהּ שֶׁהִיא פְרוּעָה כול'. כֵּינִי מַתְנִיתָא. וְשֶׁלֹּא בְּפָנָיו לֹא תִיפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה.
Traduction
Ce que la Mishna dit
Pnei Moshe non traduit
גמ' כיני מתני' והנפרעת כו'. כלו' לאו דוקא כתובת אשה אלא כל הנפרע שלא בפניו לא נפרע אלא בשבועה כדאמרי' פ''ז דשבועות:
וְהַנִּפְרַעַת שֶׁלֹּא בְּפָנָיו לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. וְנִפְרָעִין מֵאָדָם שֶׁלֹּא בְפָנָיו. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. תִּיפְתָּר בִּשְׁטָר שֶׁהָרִיבִּית אוֹכֶלֶת בּוֹ. וּבֵית דִּין גּוֹבִין רִיבִּית. תִּיפְתָּר שֶׁעָרַב לוֹ מִן הַגּוֹי.
Traduction
''de la réclamation au mari absent'' devra être complété ainsi: si la femme veut se faire payer le douaire en l’absence du mari, elle devra d’abord prêter serment, et (de plus) il en sera de même pour toute réclamation à quelqu’un en son absence (453)J, traité (Shevouot 7, 9). -Mais est-ce qu’en l’absence du débiteur on le force à payer? -Cela arrive, répondit R. Jérémie, lorsque le contrat est grevé d’intérêts (454)En ce cas, comme au précédent, le débiteur profite s'il paie de suite. -Se peut-il que le tribunal fasse exiger des intérêts? -C’est possible en cas d’emprunt fait d’un païen.
Pnei Moshe non traduit
ונפרעין מאדם שלא בפניו. בתמיה והתם קאי וכן איתא להא בשבועות שם ועל שאר הנפרעין שלא בפניו הוא דמקשה דלכתובת אשה איכא טעמא מפני מזונות או מפני חינה כדלעיל:
בשער שהרבית אוכלת בו. וזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו:
וב''ד גובין רבית. בתמיה:
תיפתר שערב לו מן העכו''ם. שלוה מן העכו''ם ברבי' וכגון שקיבל עליו לדון בדייני ישראל ולא קיבל עליו שלא ליקח רבית כדלעיל:
כְּהָדָא אַלֶכְסָא. אֲמַר לוֹ רִבִּי מָנָא. אֲנָן עָֽבְדִין טָבוֹת סַגִיא מִינְּכוֹן. אֲנָן כָֽתְבִין דִּין מוּגְמָרִין. אִין אֲתָא טַבָּאוֹת. וְאִין לָא אֲנָן מַחְלִטִין נִיכְסַייָא. אֲמַר לֵיהּ. אַף אֲנָן עָֽבְדִין כֵן. אֲנָן מְשַׁלְּחִין בַּתְרֵיהּ תְּלָת אִיגְרִין. אִין אֲתָא הָא טַבָּאוֹת. וְאִין לָא אֲנָן מַחְלִטִין נִיכְסַייָא. אֲמַר לֵיהּ. הַגַּע עַצְמָךְ דַּהֲוָה בַאֲתָר רְחִיק. אֲנָן מְשַׁלְּחִין בַּתְרֵיהּ תְּלָת אִיגְרִין. חָדָא גַוְא תַּלְתִין וְחָדָא גַוְ תַּלְתִין וְחָדָא גַוְ תַּלְתִין. אִין אֲתָא הָא טַבָּאוֹת. וְאִילָא אֲנָן מַחְלִטִין נִיכְסַייָא. אָמַר רִבִּי מַתַּנְיָה. וְהוּא שֶׁעָמַד בַּדִין וּבָרַח. אֲבָל אִם לֹא עָמַד בַּדִין וּבָרַח לֵית כָּאן מַחְלִטִין אֶלָּא מַכְרִזִין.
Traduction
Ainsi, Alacsa (juge païen) dit à R. Mena: nous agissons bien mieux que vous; nous transmettons au demandeur le jugement prononcé, et si le défendeur vient (s’acquitte), c’est bien si non, nous saisissons ses biens en son absence (au profit du créancier). -Nous aussi, répondit R. Mena, agissons de même, nous envoyons jusqu’à 3 avis au débiteur pour l’inviter à venir; s’il se présente (et s’acquitte), c’est bien; si non, nous faisons saisir ses biens. -Mais, répliqua Alacsa, comment faites-vous si le débiteur est très éloigné? -Nous lui adressons les 3 avis, en lui laissant pour chaque avis une latitude de 30 jours (= 3 mois); après quoi seulement, s’il vient, c’est bien; si non, on opère la saisie. Selon R. Mathnia, si le défendeur présent au jugement qui l’a condamné s’est ensuite enfui, on saisit ses biens en son absence; s’il a fui avant le jugement, on n’opère pas de saisie, mais on publie la condamnation.
Pnei Moshe non traduit
כהדא אלכסא. שם אמורא וכן הוא בריש פרק אע''פ א''ר אלכסא בשם חזקיה כו' ומבבל היה ואמר לרבי מנא אנן נוהגין יותר בטוב מכם שאנחנו כותבין פסק דין להתובע ואם בא הנתבע מוטב ואם לאו אנו מחליטין הנכסים שלא בפניו:
אמר ליה. רבי מנא אף אנן עבדין כן לאחר ששולחין אחריו ג' פתקאות להזמינו לדין ואם בא כו':
הגע עצמך דהוה. הנתבע במקום רחוק ואי אפשר להמתין או להוציא הוצאות כ''כ:
אנן משלחין כו'. כלו' שנותנין לו זמן ג' פעמים ל' יום ואם בא מוטב ואם לאו מחליטין הנכסי' שלא בפניו:
והוא שעמד בדין וברח. שאז מחליטין שלא בפניו אבל אם ברח קודם שעמד בדין אין מחליטין אלא מכריזין:
אַשְׁכָּחַת אֲמַר. חָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן אָֽמְרוּ דָבָר אֶחָד. כְּמַה דָמַר (רִבִּי) חָנָן. לֹא תִשְׁבַּע אֶלָּא בְסוֹף. כֵּן רִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר. לֹא תִשְׁבַּע אֶלָּא בְסוֹף. כְּמָא דְאַתְּ אֲמַר. הֲלָכָה כְחָנָן. וְהָכָא הֲלָכָה כְרִבִּי שִׁמְעוֹן.
Traduction
En y réfléchissant, on trouve que l’avis de Hanan plus loin (13, 1) et celui de R. Simon ici reviennent au même: Hanan dit que la femme, dont le mari est au-delà des mers, n’a pas besoin de jurer au commencement (pour avoir l’entretien) qu’elle n’a rien de son mari pour se suffire, mais elle devra prêter ce serment à la fin (pour avoir droit à la restitution du douaire); de même ici, R. Simon n’autorise les héritiers à déférer le serment qu’à la veuve qui réclame le douaire. Enfin, comme il a été dit d’adopter l’avis de Hanan à titre de règle. Il en est de même ici au sujet de R. Simon.
Pnei Moshe non traduit
אשכחת אמר. מצינו אנו למדים חנן ור''ש אמרו דבר אחד חנן בריש פ' שני דייני גזירות מי שהלך למדינ' הים ואשתו תובע' מזונות דקאמר התם אין צריכה שבועה למזונו' ולא תשבע אלא לבסוף כשתבא לגבות כתובתה וכן ר''ש במתני' דאמר כל זמן שאינה תובעת כתובתה אין משביעין אותה. ובבבלי לא מסיק הכי אליבא דר''ש אלא כדפרישית במתני':
Ktouboth
Daf 57a
משנה: הוֹצִיאָה גֵט וְאֵין עִמּוֹ כְּתוּבָּתָהּ גּוֹבָה כְתוּבָּתָהּ. כְּתוּבָּה וְאֵין עִמָּהּ גֵּט הִיא אוֹמֶרֶת אָבַד גִּיטִּי וְהוּא אוֹמֵר אָבַד שׁוֹבָרִי וְכֵן בַּעַל חוֹב שֶׁהוֹצִיא שְׁטָר חוֹב וְאֵין עִמּוֹ פְּרוֹזְבּוֹל הֲרֵי אֵילּוּ לֹא יִפָּרֵעוּ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר 57a מִן הַסַּכָּנָה וָאֵילָךְ אִשָּׁה גוֹבָה בְלֹא גֵט וּבַעַל חוֹב גּוֹבֶה שֶׁלֹּא בִפְרוֹזְבּוֹל.
Traduction
(12)V.Ibid, 16 Si la femme présente sa lettre de divorce, sans le contrat de douaire, elle peut se faire payer ce dernier. Lorsqu’au contraire une femme présente le contrat de douaire sans le divorce, tandis que le mari dit qu’elle avait déjà présenté le divorce sans l’acte de douaire, elle accuse le mari de l’avoir perdu, et lui prétend avoir perdu la déclaration, la femme ne peut pas se faire payer le douaire. De même, son créancier qui présente sa créance (après l’année de la shmita) sans présenter la confirmation juridique, prosbolh, ne peut pas se faire payer sa dette. R. Simon b. Gamliel dit: depuis les persécutions (455)A cause du danger d'avoir chez soi des actes juifs, on les brûlait, une femme peut se faire payer sans l’acte de divorce, et le créancier sans la confirmation juridique.
Pnei Moshe non traduit
מתני' הוציאה גט ואין עמו כתובתה. בגמרא מפרש לה:
גובה כתובתה. ואינו יכול לטעון פרעתיך והחזרת לי שטר כתובתיך וקרעתיו משום דתנאי כתובה מעשה ב''ד הוא וכל מעשה ב''ד כמאן דנקיט שטרא דמי:
אבד גיטי. שלא הוצאתיו לגבות כתובתי על ידו כדתנן גובה כתובתה ולא קרעוהו ב''ד אלא אבד ממני:
והוא אומר אבד שוברי. כבר הוצאת בבית דין וגבו ב''ד הכתובה על פי הגט וקרעוהו ולי נכת' שובר על הכתובה שאם תבא לגבות עוד מיורשי מכח אלמנות לומר לא נתגרשתי ולא נפרעתי יהיה לי השובר לעד ואבד הימני:
וכן בעל חוב שהוציא שט''ח. אחר שביעית ואין עמו פרוזבול זה אומר השמיטתו שביעית וזה אומר פרוזבול היה לי שלא תשמטנו שביעית ואבד:
הרי אלו לא יפרעו. דחיישינן שמא כבר גבתה בגט זה וזה השמיטתו שביעית דמאן ציית ליה:
מן הסכנה ואילך. שגזרו עכומ''ז על המצות והיו יראין לשמור גיטיהן ומשקיבלו שרפתו וכן פרוזבוליהן:
פרוזבול. מפרש בגיטין בפרק השולח הילל התקין פרוזבול וכו':
הלכה: מִנְּכָסִים הַמְשׁוּעְבָּדִים כֵּיצַד. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הַקּוֹרֵא עֶרֶר עֵל מַעֲשֶׂה בֵית דִּין לֹא הַכֹּל הֵימֶינּוּ. אֲמַר לֵיהּ רִבִּי חִייָה בַּר אַבָּא. וְלֹא מַתְנִיתָא הִיא. הוֹצִיאָה גֵט וְאֵין עִמּוֹ כְּתוּבָּה גּוֹבָה כְתוּבָּתָהּ. אֲמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹחָנָן. בִּבְלָייָא. מִן דִּגְלִית לָךְ חַסְפָּא מִן מַרְגָלִיתָא אַתְּ אֲמַר לִי. וְלֹא מַתְנִיתָא הִיא. רַב אָמַר. בְּמָקוֹם שֶׁאֵין כּוֹתְבִין שְׁטָר כְּתוּבָּה. אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁכּוֹתְבִין שְׁטָר כְּתוּבָּה מַה דְהִיא מַפְקָה הִיא גוֹבָה. חָזַר וְאָמַר. אֲפִילוּ בְּמָקוֹם שֶׁכּוֹתְבִין כְתוּבָּה גּוֹבָה הִיא. מָן רַב חֵיילֵהּ מִתְבָה יְתִיב. הָתִיב רִבִּי יוֹסֵי. וְהָא תַנֵּי. גּוֹבָה גִיטָּהּ וּמַטְמֶנֶת כְּתוּבָּתָהּ וְחוֹזֶרֶת וְגוֹבָה. אֵין שָׁם בֵּית דִּין. בְּאִינּוּן רמֵתוֹן. וְאֵין שָׁם עֵדִים. הָבוּ. בְּשֶׁהָֽלְכוּ לָהֶם לִמְדִינַת הַיָּם. אֵין שָׁם אוֹמוֹלוֹגִייָה. וְלֵית רַב אוֹמוֹלוֹגִייָה. אִית רַב אוֹמוֹלוֹגִייָה. כָּהֵן דָּמַר. אבר ברטסין עֲבַד חוֹרָן. אִית לֵיהּ כְּהַהִיא דַּאֲמַר. אִי אֲבַד פֶרְונֵה עֲבַד חוֹרָן. הָתִיב רִבִּי בָּא. דְּהָא תַנֵּי. גּוֹבָה בְגִיטָּהּ וּמַטְמֶנֶת כְּתוּבָּתָהּ וּמַמְתֶּנֶת עַד שֵׁיָּמוּת וְחוֹזָרֶת וְגוֹבָה. אֲמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. וְלֹא עָלֵיהָ לְהָבִיא רְאָייָה שֶׁהָֽיְתָה מְשַׁמְּשָׁתוֹ עַד שֶׁמֵּת.
Traduction
R. Hiya au nom de R. Yohanan (456)B, traité Baba Metsia 7: l’opposition faite à un arrêté du tribunal (la prétention verbale, sans preuve, d’avoir payé des dettes) est sans valeur. - Mais, dit R. Hiya b. Aba, notre Mishna ne le dit-elle pas déjà, en ces termes: ''Si la femme présente la lettre de divorce, sans avoir en même temps le douaire, elle peut se le faire payer''? -Babylonien, lui répondit R. Yohanan (457)Même réponse traité (Maasserot 5, 5), fin, après que je t’ai découvert un tesson, tu as su trouver la perle, et tu as rappelé qu’un enseignement le dit.Rav dit: notre Mishna parle de localités où l’on n’écrit pas de contrat du douaire (458)On se fie alors au tribunal, aussi la femme réclame le douaire par le divorce; mais lorsqu’il est d’usage d’écrire ce contrat, c’est en présentant cet acte que la femme réclamera le montant. Toutefois,Rav revint sur sa 1re opinion et dit: même où il est d’usage d’écrire ce contrat, la femme peut réclamer le douaire en recevant le divorce et que cela qui a un argument puissant (contraire) l’apporte. R. Yossé exposa alors cette objection: s’il en est ainsi (de pouvoir réclamer le douaire, lors du divorce, sans le contrat), notre Mishna voudrait-elle dire que la femme peut réclamer le douaire lors du divorce, puis cacher le contrat du douaire, et l’exhiber plus tard pour le faire valoir frauduleusement la 2e fois? C’est impossible, fut-il répondu; le tribunal est là (qui constate avoir fait payer le douaire). Mais n’y a-t-il pas à craindre, en cas de décès de ces juges, qu’une réclamation indue soit faite? -Non, car les témoins attestent la décision antérieure du Tribunal. Mais si les témoins sont en voyage d’outre-mer? Il doit y avoir un accusé de réception omologia. Mais Rav est-il d’avis d’écrire un tel acquit? oui, car il arrive parfois que le créancier dit au débiteur: J’ai perdu le contrat de ta dette, carth''; émets donc un autre (ce qui exigera un acquit), comme il peut arriver qu’en cas de perte de la constatation de remise des dons paraphernaux fernh, on en fera un nouvel acte (de même ici, la femme devait donner acquit du paiement pour douaire). R. Aba dit une autre objection: comme on a émis l’hypothèse que, par fraude, la femme ayant reçu le douaire lors du divorce, sans présenter le contrat, pourrait l’exhiber plus tard et réclamer le montant une 2 fois, n’y a-t-il pas à craindre qu’elle attende le décès du mari, puis réclame aux héritiers le montant du douaire sur présentation du contrat? C’est impossible, dit R. Yossé b. R. Aboun; car elle est tenue de prouver qu’elle est restée mariée avec lui jusqu’au décès, (tandis qu’elle est répudiée).
Pnei Moshe non traduit
גמ' הקורא ערער על מעשה ב''ד. כגון כתובה ומזון האשה והבנות וטוען ואומר פרעתי שלא בעדים לא כל הימנו ולאו כלום הוא:
ולאו מתני' היא. ומאי קמ''ל ר''י דהא קתני במשנה דגובה בגט אפי' בלא כתובה משום דמעשה ב''ד הוא:
בבלייא מן דגלית לך. לאחר שגליתי לך החרס מן המרגלית את אמר לי ולא מתניתא היא שאני גליתי לך טעמו של דבר דמהכא נפקא לן דהטוען אחר מעשה ב''ד לאו כלום הוא. וכה''ג אמרינן בבבלי פרק שנים אוחזין דף י''ז:
רב אמר. מתני' במקום שאין כותבין שטר כתובה אלא סומכין על תנאי ב''ד ולפיכך היא גובה בגט והא דקתני בסיפא כתובה ואין עמה גט מפרש לה רבי זעירא לקמן:
מה דהיא מפקה היא גובה. כלומר אי נקיטה בידה הכתובה והוציאה לפנינו גובה ואי לא לא גביא:
חזר. רב מדבריו הראשונים ואמר אפילו במקום שכותבין כתובה עסקינן וגובה היא בגיטה:
מן רב חייליה מיתבא. מי שהוא גדול בכחו להשיב על דברי יבא וישיב:
היתיב רבי יוסי והא תני וכו'. כלומר לדבריך דאפילו במקום שכותבין כתובה גובה בגט א''כ תני התנא מילתא דאתי לידי הערמה בתמיה דהא איכא למיחש שתהא גובה בגיטה ומטמנת כתובתה וחוזרת וגובה בכתובתה. א''נ והא תני בברייתא דטעמא דסיפא דמתני' דאינה גובה בכתובה בלא גט דחיישינן שמא גבתה בגיטה וטמנה כתובתה וחוזרת וגובה וא''כ קשיא במקום שכותבין כתובה אמאי גובה מעיקרא בגט ליחוש שמא תטמין הכתובה ותחזור ותגבה ואכתי לא אסיק אדעתיה דכותבין שובר עד לקמן:
ומשני אין שם ב''ד. בתמיה הרי הב''ד יודעין מזה שפרע לה כשהוציאה הגט:
ופריך באינון דמתון. ובכה''ג שהב''ד מתו מאי איכא למימר דהא איכא למיחש דמפקא בבי דינא אחרינא וגביא:
ומשני ואין שם עדים. בתמיה והרי יהיו עדים שיודעין מזה:
התיבו גרסינן בשהלכו להם למדינת הים. כלומר דאכתי הקשו ואם העדים ג''כ הלכו להם למדינת הים ואין כאן עדים אחרים מאי תקנתא איכא:
ומשני אין שם אמולוגייא. בתמיה. אומלוגייא הוא בלשון יוני שטר שובר והודאה. הערוך. כלומר הא ודאי כתבת לו שובר כשפרעה וליכא למיחש למידי:
ולית רב אומלוגייא. קס''ד דלרב אין כותבין שובר ופלוגתא היא בפרק גט פשוט דאיכא למ''ד דאין כותבין לפי שזה צריך לשמור שוברו מן העכברים:
אית רב אומלוגייא וכו'. אית ליה לרב דכותבין שובר:
כרטיסן. הוא לשון אגרת ושטר בלשון רומי כלומר דמפרש טעמא דכותבין שובר משום האי דאמר וכו' שלפעמים אומר המלוה להלוה אבד שטרי עשה לי אחר וחיישינן לרמאות שמא אח''כ יוציא גם השטר הב' ויחזור ויגבה ולפיכך כשפורעו כותבין שובר:
אית ליה כההיא דאמרה אבד וכו'. כלומר והכא נמי מהאי טעמא אית ליה דכותבין שובר משום דאיכא למיחש שתאמר אבדה כתובתי עשה לי אחר' ולאחר זמן תגבה בב' הכתובו' ולפיכך כותבין שובר והשתא טעמ' דרישא דגובה בגט משום דכותבין שובר ובסיפא שהוציאה כתובה והוא טוען שהיה לי שובר ואבד ולפיכך הוא נאמן:
התיב ר' בא. הא אכתי איכא למיחש שתמתין עד שימות ותחזור ותגבה מן היורשין בתורת אלמנה כדתניא דחיישינן להא דהא תני וכו' וס''ל להאי מקשה דשובר לא מהני אלא לגביה אבל לגבי יורשין איכא למיחש דלא ידעי משובר כגון בקטנים דלא ידעי במילי דאבוה כלום:
ולא עליה להביא ראיה. כשתרצה לגבות מן היורשין בתורת אלמנה הרי עליה להביא ראיה שהיתה אשתו עד שמת ולא תוכל לגבות מהם שהרי נתגרשה ולא תמצא ראיה לדבריה:
רִבִּי זְעִירָא רִבִּי אַבּוּנָה בְשֵׁם רַב. בְּמָקוֹם שֶׁכּוֹתְבִין שְׁטָר כְּתוּבָּה. הוּא אוֹמֵר. כָּתַבְתִּי. וְהִיא אוֹמֶרֶת. לֹא כָתַבְתָּ. עָלֶיהָ לְהָבִיא רְאָייָה שֶׁלֹּא כָתַב. וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין כּוֹתְבִין שְׁטָר כְּתוּבָּה וְהוּא אוֹמֵר. כָּתַבְתִּי. וְהִיא אוֹמֶרֶת. לֹא כָתַבְתָּ. עָלָיו לְהָבִיא רְאָייָה שֶׁכָּתַב.
Traduction
R. Zeira ou R. Abouna dit au nom de Rab: même dans les localités où il est d’usage d’écrire un contrat, elle ne donne pas d’acquit; si le mari alors prétend l’avoir écrit, et la femme le nie, elle est tenue de prouver que ce contrat n’est pas écrit. Dans les localités où ce n’est pas l’usage, si le mari prétend l’avoir écrit, et la femme le nie, le mari est tenu de prouver que le contrat est écrit.
Pnei Moshe non traduit
ר''ז וכו'. כלומר דמוקי לרב נמי דאפי' במקום שכותבין כתובה ולעולם אין כותבין שובר ואם במקום שכותבין והיא אומרת לא כתבת ואין לי כתובה עליה להביא ראיה ובהכי מיירי רישא דמתני' שהביאה ראיה שלא כתב לה והילכך גובה בגיטה ואי במקום שאין כותבין והוא אומר כתבתי ושניתי ממנהג העיר וירא אני שמא תוציא הכתוב' ותחזור ותגבה עליו להביא ראיה שכתב ואם לא הביא ראיה גובה בגיט'. והיינו כרב ענן בבבלי דמפרש לה הכי אליבא דשמואל:
רִבִּי חִייָה בַּר אַבָּא אַשְׁכָּח פְּרוֹזְבּוֹלָא דְּרִבִּי יוֹנָתָן וַהֲוָה פָרִי מִיתַּן לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ. לֵית אֲנָא צְרִיךְ לֵיהּ. וְתַנֵּי כֵן. נֶאֱמָן הַמַּלְוֶה לוֹמַר. שְׁטָר זֶה פְרַעְתִּיו וּקְרַעְתִּיו. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי חִייָה. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. מִן הַסַּכָּנָה וָאֵילָךְ אִשָּׁה גוֹבָה בְלֹא גֵט וּבַעַל חוֹב גּוֹבֶה שֶׁלֹּא בִפְרוֹזְבּוֹל. וְאֶיפְשַׁר כֵן. לֹא פְרַעְתִּיו וּקְרַעְתִּיו. וְהָכָא פְרַעְתִּיו וּקְרַעְתִּיו.
Traduction
Ainsi, R. Hiya b. Aba trouva un contrat que R. Yonathan avait laissé tomber, et R. Hiya courut après lui pour le lui rendre. R. Yonathan lui dit: je n’en ai plus besoin (459)V.B, traité Gitin 37, car on a enseigné: on ajoute foi au créancier (à qui l’on présente un tel acte), s’il déclare avoir jeté un acte pour le laisser perdre, ou déchirer. En effet, dit R. Jérémie au nom de R. Hiya, notre Mishna le dit formellement: ''Depuis les temps dangereux, une femme peut se faire payer le douaire, sans l’acte de divorce, et le créancier sans l’acte de confirmation juridique''. Or, est-il possible qu’un paiement soit exigible sans cet acte? C’est donc que l’on admet la déclaration de l’avoir égaré ou déchiré; de même ici, cette déclaration est admise.
Pnei Moshe non traduit
אשכח פרוזבלא דרבי יונתן. שאבד ממנו:
והוה פרי מיתן ליה. והיה ר' חייה רץ אחרי ר' יונתן ליתן לו. פרי לשון ריצה וטובא איכא כה''ג בהאי תלמודא והוי כ''ע פריי וכן במדרש איכה והוי פרי אבתריה:
לית אנא צריך לי'. דנאמן המלוה לומר פרוזבול היה לי ואבד כדאמרי' בבבלי פ' השולח דל''ז:
נאמן המלוה לומר שטר זה פרעתיו. כלומר פרוזבול זה הנחתיו לילך לאיבוד ופרעתיו הוא לשון סתירה וביטול כמו תפריעו את העם ממעשיו וכדומה. וא''א לגרוס נאמן הלוה דמה שייך הכא וכן משמע מדלקמיה:
מתני' אמרה כן. דנאמן לומר היה לי ואבד:
ואיפשר כן. דקתני שלא בפרוזבול ומשמע דלא כתב פרוזבול כלל בתמיה אלא לאו פרעתיו וקרעתיו קאמר וה''נ כן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source