Le texte Le vocabulaire Les révisions
Ktouboth
Daf 4b
משנה: הַגָּדוֹל שֶׁבָּא עַל הַקְּטַנָּה וְהַקָּטָן שֶׁבָּא עַל הַגְּדוֹלָה וּמוּכַּת עֵץ 4b כְּתוּבָּתָן מָאתַיִם דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מוּכַּת עֵץ כְּתוּבָּתָהּ מְנָה.
Traduction
Une petite enfant avec laquelle un homme majeur a cohabité, ou une fille majeure qui a eu des relations intimes avec un enfant mineur, ou celle dont la virginité a été lésée par accident (ligno icta), a pourtant droit au douaire de 200 zouz, selon l’avis de R. Meir; les autres sages disent que cette dernière n’a droit qu’à un maneh (100 zouz).
Pnei Moshe non traduit
מתני' הגדול שבא על הקטנה. פחותה מבת שלש ויום אחד שאין ביאתה ביאה שהרי הבתולים חוזרין:
וקטן. פחות מבן תשע ויום אחד שהרי אמרו חכמים שאין ביאתו ביאה ובא על הגדולה:
ומוכת עץ. שנתקע לה עד באותו מקום:
כתובתן מאתים. אם נשאו לאיש אח''כ לא אבדו בכך את כתובתן אם נשאו סתם ולא פירש לה כלום:
וחכמים אומרים מוכת עץ כתובתה מנה. והילכתא כוותייהו ואפי' לא הכיר בה כתובתה מנה ולא הוי מקח טעות:
הלכה: הַגָּדוֹל שֶׁבָּא עַל הַקְּטַנָּה כול'. אֵי זֶהוּ קָטָן וְאֵי זוֹ קְטַנָּה. מִשּׁוּם רִבִּי יְהוּדָה בֶן חַגְרָא אָֽמְרוּ. קָטָן פָּחוֹת מִבֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד וּקְטַנָּה פְחוּתָה מִבַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד. נִיחָא גָּדוֹל שֶׁבָּא עַל הַקְּטַנָּה הַבְּתוּלִין חוֹזְרִין. קָטָן שֶׁבָּא עַל הַקְּטַנָּה הַבְּתוּלִין חוֹזְרִין. קָטָן שֶׁבָּא עַל הַגְּדוֹלָה אֵין הַבְּתוּלִין חוֹזְרִין. אָמַר רִבִּי אָבִין. תִּפְתָּר שֶׁבָּא עָלֶיהָ שֶׁלֹּא כְדַרְכָּהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּרִבִּי אָבִין. וַאֲפִילוּ תֵימָא בִכְדַרְכָּהּ. קָטָן בִּיאָתוֹ בִיאָה. אֲבָל אֵין בוֹ כֹחַ לִיגַּע בַּסִּימָנִין. וְתַנֵּי כֵן. מַעֲשֶׂה שֶׁעִיבְּרָה וּבְתוּלֵיהָ קַייָמִין.
Traduction
Qu’appelle-t-on petit et petite (au point de vue de l’union)? Au nom de R. Juda b. Hagra on nomme ainsi le garçon âgé de moins de 9 ans et un jour, ainsi que la fille au-dessous de 3 ans et un jour. On comprend que le douaire soit maintenu à 200 zouz en cas d’union d’un homme adulte avec une petite enfant, parce que celle-ci, fort jeune, recouvrera la virginité; mais pourquoi en cas d’union d’un garçon d’âge inférieur avec une grande fille, l’union n’est-elle pas effective (pour amoindrir le douaire dû lors du mariage), puisqu’après tout la virginité est perdue? On peut répondre, dit R. Abin, qu’il s’agit du cas où cette union d’un enfant avec une grande personne était contre nature (39)In vaso indebito, nec rupta virginitate. On peut même dire, observe R. Yossé b. Abin, qu’il s’agit d’une union usuelle; seulement, bien que l’union d’un enfant soit réelle, le garçon n’a pas encore assez de vigueur pour toucher aux organes (et les léser). En effet, on a enseigné un fait (qui prouve qu’il peut y avoir copulation, malgré le maintien de la virginité): une fille était devenue enceinte, tout en étant restée vierge.
Pnei Moshe non traduit
גמ' איזהו קטן וכו' פחות מבן ט' ויום אחד. דקטן לענין ביאה הוא ולא תימא קטן עד שיגדיל:
ניחא גדול. וכן קטן שבא על הקטנה שאינו כלום הואיל והיא קטנה שהרי הבתולין חוזרין אלא קטן שבא על הגדולה אמאי נהי דביאתו לאו ביאה היא מ''מ הבתולין אינן חוזרין דלא גרע ממוכת עץ וקס''ד דבהשיר הבתולין מיירי:
תיפתר שבא עליה שלא כדרכה. דבגדול כה''ג בעולה הויא וכתובתה מנה וקמ''ל דקטן אינו עושה אותה בעולה בשלא כדרכה:
ואפי' תימא בכדרכה קטן ביאתו ביאה. כלו' דביאה מ''מ היא מיהו אין מוכת עץ בבשר מפני שאין בו כח ליגע בסימנין להיו' משיר הבתולין:
ותני כן. דמשכחת לה ביאה אע''פ שהבתולין קיימין מעשה שעיברה ובתוליה היו קיימין:
מֵיתִבִּין לְרִבִּי מֵאִיר. בְּתוּלִין אֵין כָּאן. וְתֵימַר כְּתוּבָּה מָאתַיִם. אָמַר לוֹן. וְכִי בִבְתוּלִין הַדָּבָר תָּלוּי. הֲרֵי בוֹגֶרֶת אֵין לָהּ בְּתוּלִים וּכְתוּבָּתָהּ מֵאתַיִם. הֲרֵי בְּתוּלָה מִן הַנִּישּׂוּאִין יֵשׁ לָהּ בְּתוּלֵיהֶן וּכְתוּבָּתָהּ מְנָה. מֵאי כְדוֹן. בּוֹגֶרֶת לֹא בָטַל חֵינָהּ. בְּתוּלָה מִן הַנִּישּׂוּאִין בָּטַל חֵינָהּ. מַה פְלִיגִין. בְּמוּכַּת עֵץ. דְּרִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. לֹא בָטַל חֵינָהּ. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין. בָּטַל חֵינָהּ.
Traduction
Contre l’avis de R. Meir (disant qu’en cas de lésion par accident le douaire est maintenu à 200 zouz), on objecta ceci: puisqu’il y a défectuosité certaine de la virginité, comment dire que le douaire reste fixé à 200 zouz? -C’est que, dit-il, cette fixation ne dépend pas de la présence de la virginité; puisqu’une adolescente, quoique considérée comme dépourvue de virginité (40)Ci-dessus, 1, reçoit pourtant un douaire de 200 zouz, de même que par contre une veuve vierge, quoique telle, n’a droit qu’à un douaire de 100 zouz. Quant à l’adolescente elle-même, elle a droit au douaire de 200 zouz, parce qu’elle n’a rien perdu de sa grâce; tandis qu’une veuve même vierge (ou répudiée avant l’union), n’a plus sa grâce première (et son douaire sera de 100 zouz). C’est aussi l’objet de la discussion au sujet d’une fille lésée par accident; selon R. Meir (41)V.Rabba sur (Gn 60), cette fille n’a rien perdu de sa grâce première (et a droit au douaire de 200 zouz); selon les autres sages, la lésion lui fait perdre cette grâce (et le douaire sera de moitié).
Pnei Moshe non traduit
מתיבין. חכמים לר''מ דאמר במתני' מוכת עץ כתובתה מאתים:
בתולין אין כאן ותימר כתובתה מאתים. בתמיה:
וכי בבתולין הדבר תלוי. כתובת מאתים או מנה:
הרי בוגרת אין לה בתולים. שכלו בתוליה כדאמרינן לעיל בוגרת כחבית פתוחה היא ואפ''ה כתובתה מאתים:
הרי בתולה מן הנשואין. דאע''פ שידעינן שלא נבעלה ויש לה בתולים וכתובתה מנה הרי דאין הדבר תלוי בבתולין:
מאי כדון. והיא גופה מ''ט:
בוגרת לא בטל חינה. החן של שם בתולה לא בטל ממנה דעדיין לא נישאת והילכך כתובתה מאתים:
בתולה מן הנשואין בטל חינה. שכבר נקראו שם נשואין עליה ובהא כ''ע מודים:
מה פליגין. כי פליגי ר''מ וחכמים במוכת עץ ובהאי טעמא דר''מ סבר לא בטל חינה שלא נישאת לשום אדם ורבנן אמרי בטל חינה דשאני מוכת עץ מבוגרת דהרי איתעביד בה מעשה:
מַה פְלִיגִין. בְּתוּלָה הַנִּבְעֶלֶת מִן הַקָּטָן וּמִמִּי שֶׁאֵינוֹ אִישׁ כְּשֵׁירָה לִכְהוּנָה. תַּנֵּי רִבִּי חֲלַפְתָּא בֶּן שָׁאוּל. כְּשֵׁירָה אֲפִילוּ לְכֹהֵן גָּדוֹל.
Traduction
Une vierge avec laquelle a cohabité un enfant d’âge inférieur, ou un être non humain, reste apte à épouser un cohen, R. Halafta b. Saül a enseigné qu’elle reste apte à épouser même un grand prêtre.
Pnei Moshe non traduit
מה פליגין ל''ג וטעות המדפיס הוא אגב שיטפת תיבת חינה דלעיל:
וממי שאינו איש. מבהמה כשירה לכהונה כדאמר בבבלי יבמות דף נ''ט דאין זנות לבהמה:
אפילו לכ''ג. דכמוכת עץ בעלמא היא ומאן דשרי מוכת עץ לכ''ג שרי נמי בה:
Ktouboth
Daf 5a
משנה: בְּתוּלָה אַלְמָנָה גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה מִן הַנִּישּׁוּאִין כְּתוּבָּתָן מְנָה וְאֵין לָהֶן טַעֲנַת בְּתוּלִים. הַגִּיּוֹרֶת וְהַשְּׁבוּיָה וְהַשִּׁפְחָה שֶׁנִּפְדּוּ אוֹ שֶׁנִּתְגַּייְרוּ אוֹ שֶׁנִּשְׁתַּחְרְרוּ יְתֵירוֹת עַל שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד כְּתוּבָּתָן מְנָה וְאֵין לָהֶן טַעֲנַת בְּתוּלִים.
Traduction
Une veuve vierge, ou une femme répudiée, ou celle qui a déchaussé son beau-frère après le mariage réel avec le défunt, n’a droit qu’à un douaire d’un maneh en se remariant; mais l’époux n’a pas le droit d’intenter un procès au sujet de la question de virginité. Il en est de même pour la prosélyte, la captive de l’esclave, qui ont été rachetée, converties et libérées lorsqu’elles avaient plus de 3 ans et un jour: le douaire sera d’un maneh, mais la question de virginité ne peut donner lieu à un procès.
Pnei Moshe non traduit
מתני' בתולה. שהיא אלמנה או גרושה או חלוצה מן הנשואין כגון שנכנסה לחופה ומת בעלה ובחזקת שלא נבעלה היא:
כתובתן מנה. אם נשאת לאחר סתם דבחזקת בעולה קיימא משנכנסה לחופה:
ואין להן טענת בתולים. לא יכול להפסידה אותו מנה ולומר בחזקת בתולה נשאתיך והרי מקחי מקח טעות:
הלכה: בְּתוּלָה וְאַלְמָנָה גְּרוּשָׁה מִן הַנִּישּׁוּאִין כול'. אֵי זוֹ הִיא בְּתוּלָה מִן הַנִּישּׁוּאִין. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל שֶׁנִּכְנְסָה לַחוּפָּה וְעֵידֶיהָ מֵעִידִין אוֹתָהּ שֶׁלֹּא נִבְעֲלָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. הָדָא אָֽמְרָה נָשָׂא אִשָּׁה בְחֶזְקַת בְּתוּלָה וְנִמְצֵאת בְּעוּלָה אֵין זֶה מֶקַח טָעוּת לְהַפְסִידָהּ מִכְּתוּבַּת מְנָה. נָשָׂא אִשָּׁה בְחֶזְקַת שֶׁלֹּא זִינְתָה וְנִמְצֵאת שֶׁזִּינְתָה אֵין זֶה מֶקַח טָעוּת לְהַפְסִידָהּ מִכְּתוּבַּת מְנָה.
Traduction
On nomme ''vierge du mariage'', dit R. Yohanan, la femme qui, après avoir passé sous le dais nuptial, a pour elle des témoins attestant que le mariage n’a pas été accompli. Ceci prouve, dit R. Yossé, que si quelqu’un a épousé une femme avec la présomption qu’elle est vierge et qu’elle se trouve déflorée, on ne peut pas arguer qu’il y a eu marché erroné, de façon à faire perdre à cette femme (en cas de séparation) le douaire d’un maneh (car dans cette présomption de virginité, le mariage a toujours lieu); de même (pour la même cause), il n’y pas de marché erroné, susceptible de provoquer la perte du douaire d’un maneh, si l’on épouse une femme avec la présomption qu’elle ne s’était pas prostituée, et il se trouve ensuite qu’elle s’est livrée à la prostitution.
Pnei Moshe non traduit
גמ' איזו היא בתולה מן הנשואין. דבחזקת שלא נבעלה היא וכתובתה מנה:
ועידיה מעידין אותה שלא נבעלה. שיודעין שלא נסתרה עם בעלה ואשמעינן במתני' רבותא דאפילו הכי אינו יכול לטעון טענת בתולים ולומר מקח טעות הוא דאם אין ידוע בודאי שלא נבעלה לא איצטריך לאשמועינן דאינו יכול להפסידה מנה:
הדא אמרה כו'. דהרי עדיה מעידין ובחזקת בתולה כנסה ואפילו הכי אין יכול לטעון מקח טעות ולהפסידה מנה הראוי לה:
נשא אשה בחזקת שלא זינתה. שעדים מעידין לא זזה ידינו מידה ואפ''ה אינו יכול לטעון מקח טעות דאין אפטרופוס לעריות וזה נלמד נמי מסיפא דמתני' הגיורת כו' דע''כ דומיא דרישא איירי שיש לה עדים ובחזקת שלא זינתה כנסה ואפ''ה כתובת' מנה ואינו יכול להפסיד' דאלת''ה צריכא למימר דיש לה כתובה מנה דהרי סתם גיורת ושפחה בחזקת שזינתו הן ואדעתא דהכי כנסן:
רִבִּי לָֽעְזָר שָׁאַל. הַבָּא עַל שִׁפְחָה מְשׁוּחְרֶרֶת מָהוּ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. יָכוֹל הַבָּא עַל שִׁפְחָא אֲרָמִית יְהֵא חַייָב. תַּלְמוּד לוֹמַר מָהֹר יִמְהָרֶנָּה לוֹ לְאִשָּׁה. אֶת שֶׁיֵּשׁ לֹו הֲוָייָה בָהּ. יָצָא שִׁפְחָה או מי שֶׁאֵין לֹו הֲוָייָה בָהּ. מִפְּנֵי שֶׁאֵין לֹו בָהּ הֲוָויָה. הָא אִם יֵשׁ לֹו הֲוָייָה בָהּ יֵשׁ לָהּ קְנָס. וְכָל שֶׁיֵּשׁ לָהּ קְנָס יֵשׁ לָהּ כְּתוּבָּה. אָמַר רִבִּי יוּדָן. וְכִי בִקְנָס הַדָּבָר תָּלוּי. הֲרֵי בוֹגֶרֶת אֵין לָהּ קְנָס וּכְתוּבָּתָהּ מָאתַיִם. הֲרֵי בְתוּלָה מִן הַנִּישּׂוּאִין יֵשׁ לָהּ קְנָס וּכְתוּבָּתָהּ מְנָה. אָמַר רִבִּי זְעִירָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. תִּיפְתָּר בְּשֶׁנִּתְגַּייְרוּ אוֹ שֶׁנִּשְׁתַּחְרְרוּ פְחוּתוֹת מִבְּנוֹת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד. אָמַר לֵיהּ. אִם בְּשֶׁנִּתְגַּייְרוּ אוֹ שֶׁנִּשְׁתַּחְרְרוּ פְחוּתוֹת מִבְּנוֹת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד כְּיִשְׂרָאֵל הֵן.
Traduction
R. Eléazar demanda: Si l’on cohabite avec une esclave affranchie, quelle est la règle au point de vue de l’amende due? (S’en rapporte-t-on à l’attestation des témoins que l’affranchissement a eu lieu, ou non)? On peut résoudre cette question à l’aide de ce qu’il est dit (43)Ci-après, (3, 1): Il ne faut pas croire que celui qui cohabite avec une esclave araméenne (païenne, non affranchie) soit passible d’une amende, puisqu’il est dit (Ex 22, 15): il lui assignera un douaire, pour qu’elle soit sa femme. Or, cette règle est vraie (de l’amende due) à l’égard d’une femme qui a une existence propre, non p. ex. d’une esclave. La règle n’est pas applicable à cette dernière, parce qu’elle n’a pas d’existence propre; mais si elle en avait (ayant été affranchie, quoiqu’âgée de plus de 3 ans), l’amende serait applicable (au calomniateur). S’il en est ainsi, qu’en chaque cas où l’amende est applicable la femme a droit au douaire, celui-ci devrait être de 200 zouz et non de la moitié? -Non, répond R. Judan, la question d’amende n’est pas prépondérante, puisque l’adolescente dont l’union n’entraîne pas d’amende reçoit un douaire de 200 zouz; par contre une ''veuve de mariage'' entraîne la pénalité de l’amende, et pourtant elle n’a qu’un douaire de 100 zouz. R. Zeira dit devant R. Mena (qu’il n’y a rien à déduire de l’enseignement précité (44)Ci-dessus, 1: Il est vrai qu’au cas où la femme a son existence propre, son union irrégulière entraîne l’amende, parce qu’il s’agit de païennes converties, ou d’esclaves affranchies, lorsqu’elles avaient moins de 3 ans et un jour, elles sont semblables à toutes autres filles d’Israël (au point de vue de l’amende, et il n’est pas besoin d’autre déduction à cet effet).
Pnei Moshe non traduit
הבא על השפחה משוחררת מהו. לענין קנס ואע''ג דמתני' היא לקמן ריש פ''ג דאם נשתחררה פחותה מבת שלש יש לה קנס ויתירה על בת ג' אין לה קנס משום דאיכא למימר דהתם בסתמא מיירי והלכך ביתירה על בת ג' אין לה קנס דבחזקת שזנתה היא ובעולה הויא אבל הכא קא מיבעיא ליה לרבי לעזר בכה''ג דמתניתין דעדים מעידין שלא זנתה אם נסמוך על העדים לענין קנס:
נשמעינה. לזה מן הדא ברייתא דשנינו לקמן ריש פ''ג:
שפחה ארמית. שאינה משוחרר' יהא חייב קנס:
יצא שפחה או מי שאין לו הוייה בה. נכרית דאין לה הוייה וקידושין בהן ולא שייכה בהו אישות:
מפני שאין לה בה הוייה. טעמא דלית בה הווייה הא אם יש לו הווייה בה כגון ששיחררה אע''פ שיתירה על בת ג' הואיל ומשומרת היא יש לה קנס:
וכל שיש לה קנס יש לה כתובה. קושיא היא כלומר לטעמך דאמרת דשפחה משומרת יש לה קנס אע''פ שנשתחררה יתירה על בת ג' א''כ מעתה יהא לה כתובה מאתים דכל שיש לה קנס כו' ואמאי קתני במתני' כתובתה מנה:
א''ר יודן כו'. הא לא קשיא מידי דאין ענין הכתובה תלוי בקנס דהרי בוגרת כו' כדלעיל הלכה א':
אר''ז קומי ר' מנא. אדלעיל קמהדר דמההיא ברייתא ליכא למיפשט מידי תיפתר הא דדייקינין הא אם יש לו בה הווייה יש לה קנס בשנתגיירו או נשתחררו פחותות מבנות ג' ויום אחד דודאי בחזקת שלא נבעלו מקודם הן אבל בסתם שפחה משוחרר' לא סמכינן אפי' יש לה עדים שלא זנתה מטעמא דאמרן ואע''ג דכתובה יש לה אין הקנס תלוי בכתובה:
כישראל הן. ולא איצטריך לן למידק מידי מהאי ברייתא דפשיטא דכבנות ישראל הן לענין קנס דאונס ומפתה כדקתני במתני' דהתם:
סוּמָה וְאַייְלוֹנִית יֵשׁ לָהֶן טַעֲנַת בְּתוּלִין. סוּמֲכוֹס אָמַר מִשֵּׁם רִבִּי מֵאִיר. סוּמָה אֵין לָהּ טֵעֲנַת בְּתוּלִים. וּמַה טַעֲמָא דְרִבִּי מֵאִיר. אֲנִי אוֹמֵר. מָצָא וְאִיבֵּד. מַה טַעֲמָא דְרַבָּנִן. יְכוֹלָה הִיא לְתוֹפְשׂוֹ. מָה עֲבַד לָהּ רִבִּי מֵאִיר. יָכוֹל הוּא לִדְחוֹתָן בְּרוֹק.
Traduction
A l’égard d’une aveugle, ou de celle qui est d’évidence stérile, le mari peut aussi recouvrir en justice pour contester la virginité; mais Somkos dit au nom de R. Meir que, pour l’aveugle, ce recours n’est pas admis. Il fonde son avis sur ce que la femme peut accuser le mari d’avoir trouvé la trace de virginité et de l’avoir fait disparaître (abusant de sa cécité). Les autres sages ne sont pas de cet avis; car, disent-ils, la femme aurait pu (sans voir) saisir cette trace (sanguinis, et puisqu’elle ne l’a pas fait, c’est un aveu de défectuosité). Que réplique R. Meir à ce raisonnement des sages? Selon lui, le mari peut encore faire disparaître cette trace, en la couvrant de sa salive. (45)Suit un passage traduit en (Yebamot 13, 14)
Pnei Moshe non traduit
סומה. פלוגתא דר' מאיר ורבנן נמי בבבלי דף ל''ו. ואיילונית. דוקא בשהכיר בה דאם לא הכיר בה מקח טעות היא ואין לה כלום:
אני אומר מצא. לה בתולים ואיבד בידים והיא אינה מרגשת ולפיכך אינו יכול לטעון:
יכולה היא לתופשו. להסתיר הדם אצלה ולתופשו בידיה שלא יאבד ומדלא עשתה כן יכול הוא לטעון:
מה עביד לה ר''מ. להאי טעמא וקאמר דאעפ''כ אינה יכולה להזהר ממנו שיכול לדחותן ברוק ולא יוכר דם הבתולים:
רִבִּי יִרְמְיָה וְרִבִּי אִמִּי מַקְשֵׁי. מַה בֵּינָהּ לְבֵין הַנִּבְעֶלֶת בְּאֶצְבַּע. אִילּוּ הַנִּבְעֶלֶת בְּאֶצְבַּע שֶׁמָּא אֵינָהּ פְּסוּלָה לִכְהוּנָה. אָמַר רִבִּי חַגַּי. תִּיפְתָּר שֶׁבָּא עָלֶיהָ שֶׁלֹּא כְדַרְכָּהּ. בְּעָא רִבִּי חַגַּיי מֵיהַדֵּר בֵּיהּ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי אַבָּא. לֹא תְהַדּוֹר בָּךְ. וְלָמָּה בְעָא רִבִּי חַגַּיי מֵיהַדֵּר בֵּיהּ. מִן הָדֵין דִּכְתִיב וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח. עַד שֶׁתְּהֵא בְתוּלָה מִשְּׁנֵי צְדָדֶיהָ. וְדִכְוָותָהּ. בְּתוּלָה וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ. בְּתוּלָה כְדַרְכָּהּ. וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ שֶׁלֹּא כְדַרְכָּהּ. אָמַר רִבִּי יִצְחָק בֶּן אֶלְעָזָר. אֲפִילוּ בְיָדֶיהּ לֹא תָבַע בָּהּ. שֶׁנֶּאֱמַר כִּי לֹא יָנוּחַ שֶׁבֶט הָרֶשַׁע עַל גוֹרָל הַצַּדִּיקִים. מַה עֲבַד רִבִּי חַגַּיי עַד שֶׁלֹּא יַחֲזיֹר בּוֹ. פָּתַר לָהּ בְּהֶעֱרָייָה. וְלָמָּה לֵית רַב יוֹסֵף 5a פָּתַר לֵיהּ בְּהֶעֱרָייָה. אָמַר רִבִּי מָנָא. דְּהִיא צְרִיכָה לָהּ. רִבִּי יוֹסֵי בְעָא. הֶעֱרָייָה בְּזָכוֹר מָהוּ. הֶעֱרָייָה בַּבְּהֵמָה מָהוּ. כַּד שְׁמַע רִבִּי יִרְמְיָה הָדָא דְרִבִּי חַגַּיי אָמַר. לֹא עַל הָדָא הֲוָה רִבִּי אִמִּי מַקְשֶׁה.
Traduction
R. Jérémie et R. Amé demandèrent: quelle différence y a-t-il entre une telle union et la pression par le doigt (au point de vue de la virginité perdue), et ne va-t-il pas sans dire que cette dernière entraîne l’inaptitude à épouser un cohen On peut supposer le cas, répondit R. Hagaï, où la cohabitation (de l’enfant ou de l’animal) a été contre nature (nec rupta virginitate). Puis R. Hagaï voulut renoncer à cette dernière explication (de l’union contre nature). -Non, lui dit R. Aba, n’y renonce pas; et voici pourquoi R. Hagaï avait voulu y renoncer: comme au sujet du grand prêtre il est écrit (Lv 21, 23): il prendra une femme ayant sa virginité, on déduit de ce dernier terme (écrit toujours au pluriel) qu’elle devra être vierge des deux parts (régulièrement ou non). De même il est dit (Gn 24, 16): vierge et qu’aucun homme n’a connue: le terme vierge vise l’union régulière, et la 2e expression (superflue) l’union irrégulière. R. Isaac b. Eléazar ajoute: aucun homme ne l’avait jamais sollicitée (Rebecca), selon ce verset (Ps 125, 3); car la verge (le pouvoir) de l’impie ne s’est jamais posée sur le sort des justes. Or, quel compte R. Hagaï tenait-il des expressions superflues, avant de revenir à son explication première de l’union irrégulière? Il expliquait que l’autre terme vise la simple copulation (sans union achevée). Pourquoi R. Yossé n’admet-il pas cette explication de l’union partielle? -C’est que, répondit R. Mena, une telle union fait pour R. Yossé l’objet d’une question, puisqu’il est dit que R. Yossé demanda (42)J, (Qidushin 1, 1) ( 58c): est-ce qu’un tel acte à l’égard d’un homme, ou avec un animal est considéré comme union (et passible de pénalité), ou non? (de même, il y a des doutes à l’égard d’une telle union pour une vierge). Lorsque R. Jérémie eut appris la nouvelle explication de R. Hagaï, il s’écria: en un tel cas, l’objection soulevée par R. Amé (qu’une telle union provoque toujours la perte de la virginité) subsisterait (il faut donc en revenir au cas de l’union contre nature).
Pnei Moshe non traduit
מקשי. על הא דתני רבי חלפתא דאפי' לכ''ג כשירה וכי מה בינה לבין הנבעל' באצבע שמיעכה בתוליה באצבע:
שמא אינה פסולה לכהונה. גדולה הא לאו בתולה היא ולא יהא ביאת קטן או בהמה חשיבא כנבעלת באצבע:
תיפתר שבא עליה. קטן או בהמה שלא כדרכה ולפיכך אינה פוסלה לכ''ג:
בעא. רצה רבי חגיי לחזור בו ממה שפירש דשלא כדרכה מיירי מטעמא דמפרש לקמיה וא''ל רבי אבא לא תחזור בך דרבי אבא לא ס''ל להאי דרשה דלקמיה דעל שלא כדרכה קאי אלא כר''מ ס''ל דאמר בפרק הבא על יבמתו דלמעט בוגרת אתיא כדדריש בבבלי שם אליביה בתולה אפי' מקצת בתולים משמע בתוליה עד דאיכא כל הבתולים בבתוליה דוקא כדרכה אבל שלא כדרכה אינה פסולה לכ''ג:
מן הדין. מטעם זה המקרא חזר בו דכתיב בבתוליה יקח רבתה התורה עד שתהא בתולה משני צדדים ואם ביאת קטן ובהמה פוסלה בכדרכה פוסלה נמי שלא כדרכה דלאו בתולה מיקריא:
ודכוותה. איידי דאיירי בבתולה משני צדדים מייתי לדרשה דהאי קרא כלומר דמצינו דהקפידה התורה אשלא כדרכה:
בתולה. גבי רבקה כתיב ואיש לא ידעה מיותר הוא אלא בתולה מכדרכה ואיש לא ידעה אפי' שלא כדרכה:
אפי' בידיה לא תבע בה. שום אדם מעולם כלומר בדרך שחוק ובקלות ראש כדרך הנכרים לא הקלו ראש בה ע''ש שנאמר כי לא ינוח וגו':
מה עבד לה רבי חגיי. לההיא ברייתא דר' חלפתא עד שלא יחזור בו ומוקילה בשלא כדרכה והא קרא דבבתוליה קשיתיה והיאך ס''ד להכשיר בשלא כדרכה:
פתר לה בהערייה. כלומר האי שלא כדרכה דהוי מוקי לה רבי חגיי להאי ברייתא לאו בביאה ממש שלא כדרכה אלא בהעראה דהוי ס''ד לחלק בשלא כדרכה בין העראה לגמר ביאה והיינו בקטן או בהמה דס''ל לאו הערייה היא וחזר בו דמאחר דמרבינן שלא כדרכה דשוה לכדרכה הה''ד בהעראה דלא חלק בין ביאה לביאה וכמו בהעראה כדרכה פסולה לכ''ג כן נמי בשלא כדרכה. א''נ י''ל דמקשי מה עבד לה רבי חגי עד שלא יחזור בו אלאחר חזרה וכולה בלשון תמיה היא וה''פ מה עבד לה רבי חגיי בהך ברייתא דרבי חלפתא. עד שלא יחזור בו בתמיה כלומר דעל כרחו הוא שלא יחזור בו מהאי אוקמתא דאל''כ במאי מיתפרשא הא דקאמר דכשרה לכהן גדול וע''ז משני דפתר לה בהערייה דס''ל דהעראת קטן ובהמה לאו העראה היא ואינה כלום לפוסלה לכ''ג. ועיקר. והשתא שייכא שפיר הא דבתרה:
ולמה לית רבי יוסי פתר ליה בערייה גרסינן. כלומר דחזינן לרבי יוסי דמיבעיא ליה לקמן אם העראת בהמה העראה הויא ולמה לא פשט ליה מהך ברייתא דלאו העראה מיקריא לענין לפסול לכהן גדול והה''ד לענין חיוב מיתה דמאי שנא:
א''ר מנא דהיא צריכה ליה. כלומר מאי קושיא לרבי יוסי ספוקי מספקא ליה ולרבי חגיי מיפשט פשיטא ליה ורבי יוסי מוקי להאי ברייתא דר' חלפתא בשלא כדרכה וכרבי אבא ס''ל כדלעיל:
המערה בזכור מהו. דאנן גמרינן העראה מהיקישא דרבי יונה כדאמרינן ביבמות שם דהוקשו כל העריות לנדה וכתיב את מקורה הערה והנהו לא שייכא בהו מקור והילכך בעי אם העראה כביאה חשיבא בהו:
הערייה בבהמה. אם הערה את הבהמה או הבהמה הערה את האשה מהו אם חשיבה כביאה או לא משום דאין דרך ביאה בכך:
כד שמע רבי ירמיה הדא דרבי חגיי. אוקמתא זו האחרונה שפתר לה בהעראה:
אמר לא על הדא הוה רבי אמי מקשי. בתמיה כלומר דעדיין קושית רבי אמי במקומה עומדת שהרי בהעראה הוא משיר בתוליה והדרא קושיא לדוכתה מה בין זו לבין הנבעלת באצבע. הדין הוא פירושא דהך מילתא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source