Ktouboth
Daf 48b
משנה: רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר מְקוֹם שֶׁיִיפָּה כוֹחוֹ בִּכְנִיסָתָהּ הוֹרַע כּוֹחוֹ בִּיצִיאָתָהּ מְקוֹם שֶׁהוֹרַע כּוֹחוֹ בִּכְנִיסָתָהּ יִיפָּה כוֹחוֹ בִּיצִיאָתָהּ. הַמְחוּבָּרִין לַקַּרְקַע בִּכְנִיסָתָהּ שֶׁלּוֹ וּבִיצִיאָתָהּ שֶׁלָּהּ וְהַתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע בִּכְנִיסָתָהּ שֶׁלָּהּ וּבִיצִיאָתָהּ שֶׁלּוֹ.
Traduction
R. Simon dit: le cas qui est favorable à la femme pendant son mariage lui est défavorable pendant le divorce, et vice-versa; ainsi, quand elle apporte au mari, pendant son mariage, une terre avec ses produits non récoltés, ils lui appartiennent; mais après le divorce, ces produits lui appartiennent à elle (379)V.traité (Baba Batra 8, 7). Au contraire pour les produits récoltés, si la femme les a récoltés avant le mariage ils appartiennent à elle (380)On achètera pour le montant une terre dont le mari aura l'usufruit; si le mari les a récoltés avant le divorce, ils appartiennent au mari.
Pnei Moshe non traduit
מתני' ביציאתה. אם בא לגרשה:
פירות המחוברים לקרקע בכניסתה. כלומר בשעת נפילתן שלו כדברי חכמים ובבבלי קאמר דאיכא בינייהו בין חכמים לר''ש פירות המחוברין בשעת יציאה דלא איירי בהו חכמים ולית להו הא דאמר ר''ש ביציאתה שלה דקסברי מה שגדל ברשותו שלו והלכה כר''ש:
משנה: נָֽפְלוּ לָהּ עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת זְקֵנִים יִמָּֽכְרוּ וְיִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר לֹא תִמְכּוֹר מִפְּנֵי שֶׁהֵן שׁבָח בֵּית אָבִיהָ.
Traduction
Si la femme reçoit en héritage des esclaves mâles et femelles âgés, on les vendra, pour acheter une terre dont le mari aura l’usufruit. R. Simon b. Gamliel dit: la femme peut en empêcher la vente, car la possession est en l’honneur (et en souvenir) de la famille.
Pnei Moshe non traduit
מתני' ימכרו. ואינה יכולה לעכב:
רשב''ג אומר לא תמכור. יכולה היא לעכב:
מפני שבח בית אביה. שיהא לה ולבית אביה לשם ולתפארת והלכה כרשב''ג:
מתני' לא תמכור. ואין הלכה כרבי יהודה:
הלכה: נָפְלוּ לָהּ כְּסָפִים יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע כול'. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. דְרִבִּי מֵאִיר הִיא. דְּרִבִּי מֵאִיר עֲבַד מְחוּבָּרִין כִּתְלוּשִׁין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְלֹא שְׁמִיעַ דָּמַר רִבִּי יוֹסֶי בֶּן חְנִינָה. לֹא אָמַר רִבִּי מֵאִיר אֶלָּא בְקָמָה הָעוֹמֶדֶת לְהִיקָּצֵר וּגְפָנִים עוֹמְדוֹת להִיבָּצֵר. הָא שַׁחַת לֹא. בְּרַם הָכָא אֲפִילוּ שַׁחַת. רִבִּי יִרְמְיָה בְעָא. מִחְלְפָא שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר. תַּמָּן לָא עֲבַד מְחוּבָּרִין כִּתְלוּשִׁין וְהָכָא עֲבַד מְחוּבָּרִין כִּתְלוּשִׁין. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא דְּרִבִּי מֵאִיר עֲבַד מְחוּבָּרִין כִּתְלוּשִׁין. אֵלָּא אִם אַתָּה רוֹאֶה קָמָה קְצוּרָה אַתְּ מְייַפֶּה כֹּחָהּ שֶׁל אִשָּׁה. שָׂדֶה שֶׁלֹּא נִזְרְעָה אַתְּ מְייַפֶּה כֹּחָהּ שֶׁלָּאִישׁ. מִסָּפֵק שָׁמִין אוֹתָהּ כָּמָּה הָֽיְתָה יָפָה עַד שֶׁלֹּא 48b נִזְרְעָה וְכַמָּה הִיא יָפָא מִשֶּׁנִּזְרְעָה. עַד שֶׁלֹּא נִזְרְעָה הִיא טָבָה תְּרֵין דֵּינָרִין. מִשֶּׁנִּזְרְעָה הִיא יָפָה חַד דֵּינָר. אוֹתוֹ הַדֵּינָר יִלָּקַח בּוֹ קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת.
Traduction
R. Jérémie dit: l’avis de la Mishna (au sujet de l’échange des fruits) doit émaner de R. Meir, puisque celui-ci considère les fruits adhérents à la terre comme détachés (377)Cf B, traité Shevouot 43 Pour ce motif, il prescrit d'échanger le reliquat contre un terrain. Il faut croire, répliqua R. Yossé, que R. Jérémie n’a pas entendu l’avis exprimé par R. Yossé b. Hanina disant: R. Meir a seulement dit de considérer comme coupée une gerbe destinée à être moissonnée, ou une vigne devant être vendangée (378)V.J, traité (Yebamot 15, 3), fin; mais ce qui reste sur pied n’est pas considéré de même; tandis qu’ici R. Meir prescrit d’estimer le tout également, même ce qui doit rester adhérent au sol (c’est donc un autre motif que fait valoir ici R. Meir). R. Jérémie demanda: Est-ce qu’alors R. Meir se contredit lui-même, en ce qu’ailleurs il ne considère pas comme détachés les produits sur pied (sauf ceux destinée à être coupés bientôt), tandis qu’ici il les considère comme coupés? -Non, dit R. Yohanan, il n’y a pas de contradiction; R. Meir n’est pas guidé ici par le motif de considérer les produits adhérents au sol à l’égal de ceux qui sont détachés, mais par le motif de provoquer un avantage commun au mari et à la femme: les produits coupés sont un bien pour la femme (dont elle dispose), mais un sol non ensemencé tourne à l’avantage du mari; or, s’il y a doute (comme ici, à cause de l’adhérence des fruits), on estime la valeur du sol avant qu’il soit ensemencé et après les semailles; auparavant, il valait un dinar, et ensuite deux dinars;pour ce dinar en plus, on achètera un terrain (en nue-propriété à la femme), et le mari aura l’usufruit.
Pnei Moshe non traduit
גמ' דר''מ היא. כלומר טעמא דר''מ מפרש דלטעמיה אזיל דשמעינן ליה דעבד פירות מחוברין כתלושין בפרק שבועות הדיינין גבי אין נשבעין על הקרקע ר''מ אמר יש דברים שהן כקרקע ואינם כקרקע כיצד עשר גפנים טעונות מסרתי לך והלה אומר אינן אלא חמש ר''מ מחייב שבועה וחכמים אומרים כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע וקס''ד דהכא נמי היינו טעמיה דר''מ דעבד ליה לפירות מחוברין כתלושין ולפיכך שמין אותן ומה ששוה יותר בשביל הפירות הוי ליה כנפלו לה פירות תלושין וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות:
ולא שמיע ליה. לרבי ירמיה הא דאמר ר' יוסי ב''ח דלא אמר ר''מ התם שאינן כקרקע אלא בקמה העומדת להקצר וגפנים עומדות להבצר דאינן צריכין יותר לקרקע דסבר ר''מ כבצורות דמיין והכי מוקי לה רבי יוסי ב''ח בבבלי שבועות דף מ''ג:
הא שחת לא. אבל אם עדיין שחת הוא ואין עומד ליקצר לא קאמר ר''מ דכתלושין דמיא וברם הכא קאמר ר''מ סתמא דשמין אותן ואפילו שחת בכלל וע''כ לאו היינו טעמיה דר''מ דהכא:
ר' ירמיה בעא. כלומר השתא דקאמרת דהכא אפילו שחת שמין לר''מ והתם דוקא בקמה העומדת להקצר קאמר דמחייב שבועה א''כ מעתה קשיא דר''מ אדר''מ דתמן בשבועות לא עבד מחוברין כתלושין דלא אמר אלא בקמה העומדת להקצר והכא עבד מחוברין כתלושין דאפי' שחת שמין אותן:
אמר רבי יוחנן. לא קשיא דלאו טעמיה דר''מ הכא דעבד מחוברין כתלושין אלא היינו טעמא דראה ר''מ לייפות כחו של איש וכחה של אשה משום דהפירות שלא גדלו ברשותו בספק הן אם כפירות הוו או כקרן ואם אתה רואה אותן כקמה קצורה מייפה אתה כחה של אשה לחשוב אותן כפירות תלושין והורע כחו של איש ואם אתה רואה אותה כשדה שלא נזרעה כלומר דהוי כקרן וכמו שנפל לה שדה בלא פירות וכל הפירות כמי שגדלו ברשותו א''כ מייפה אתה כחו של איש והורע כחה של אשה הילכך מספק שמין אותה כמה היתה יפה הקרקע מתחילה עד שלא נזרעה וכו':
עד שלא נזרעה היא טבה חד דינר משנזרעה היא יפה תרין דינרין גרסינן. ואותו דינר שהקרקע שוה עכשיו ביותר נותן לה וילקח קרקע והוא אוכל פירות ונמצאת מייפה כח האיש וכח האשה:
הלכה: רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר מְקוֹם שֶׁיִיפָּה כוֹחוֹ כול'. אַתְּ אָמַר. בִּכְנִיסָתָהּ שֶׁלֹּא מָֽכְרָה אוֹתָן אֵינָן מְכוּרִין. נְתָנָתָן לָאָרִיס הוּא מִשְׁתַּפֶּה מִמֶּנּוּ. עָשָׂת אוֹתָן בִּיכּוּרִים לֹא קָֽדְשׁוּ. אַתְּ אָמַר. בִּמְצִיאָתָהּ שֶׁלָּהּ מָכַר אוֹתָן אֵינָן מְכוּרִין. נְתָנָתֶן לָאָרִיס הִוא מִשָׁתַּפָּה מִמֶּנּוּ. עָשָׂת אוֹתָן בִּיכּוּרִין. תַּפְלוּגְתָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. דְּאִתְפַּלְּגוֹן. וְשָׂמַחְתָּ בְּכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ יי֨ אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ. מְלַמֵּד שֶׁאָדָם מֵבִיא בִיכּוּרִים מִנִּיכְסֵי אִשְׁתּוֹ. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. לְאַחַר מִיתָה. הָא בְחַיִים לֹא. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא שַׁנְייָא. הִיא בְחַיִים הִיא לְאַחַר מִיתָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּדַעְתֵּיהּ. דְּאָמַר אֵין אָדָם יוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ מִדְּבַר תּוֹרָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לֹא קִידְּשׁוּ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן קִידְּשׁוּ וּפְקָעַת מִינַּייְהוּ קְדוּשָּׁתָן.
Traduction
Au sujet des produits adhérents au sol (§ 5), qui lors de l’entrée de la femme au domicile conjugal appartiennent à elle, il est évident que la vente effectuée par elle est nulle, comme l’est sa donation; si elle a affermé le sol à un cultivateur (pour une part du produit), le mari perçoit la participation au bénéfice (le 1/3 ou 1/2 du produit), non la femme. De même, si elle a destiné ces produits à être offerts en prémices au Temple, ils ne seront pas consacrés (la femme n’en dispose pas). Par contre aussi, en cas de divorce, ces produits sont à elle; si le mari les a vendus, sa vente est nulle, et s’il a affermé le sol, la femme percevra la part ultérieure de bénéfice sur la culture. Seulement, au cas où la femme a destiné les produits à servir de prémices offertes au Temple (destination faite lors de l’adhérence des fruits au sol), puis elle a divorcé, il y a discussion entre R. Yohanan et R. Simon b. Lakish (pour savoir si cette consécration sera effective ou nulle), car ils diffèrent sur l’interprétation du verset suivant (Dt 26, 11): Tu te réjouiras de tout le bien que l’Eternel ton Dieu t’a donné, ainsi qu’à ta maison (femme); de cette dernière expression (superflue), on conclut que les prémices pourront être offertes même en prenant des biens propres à la femme (383)''J traité (Bikurim 1, 6); B, traité Gitin 47; Sifri, section Ki-Thetsé, au verset cité''. R. Simon b. Lakish dit que cet apport pourra voir lieu après le décès de la femme, non de son vivant; selon R. Yohanan, c’est aussi bien loisible de son vivant qu’après décès. En cela, R. Simon b. Lakish se conforme à ce qu’il dit plus loin (9, 1), qu’un mari n’hérite pas légalement de sa femme (c’est seulement en vertu de l’expression explétive précitée que le mari hérite ici, par exception). Or, pour les prémices consacrées sur les biens de la femme (qui plus tard divorce), R. Simon b. Lakish est d’avis d’annuler cette destination (le mari n’ayant que l’usufruit pendant l’union); mais, selon R. Yohanan, la consécration a été réelle; seulement, le caractère sacré en est enlevé lors de la séparation des conjoints.
Pnei Moshe non traduit
גמ' את אמר בכניסתה שלו. כלומר בהא דאמרינן פירות המחוברין לקרקע בכניסתה שלו פשיטא לן דאם מכרה היא אותן אינן מכורין או אם נתנתן לאריס שיעבוד בהן וישתכר למחצה לשליש ולרביע:
הוא משתפה. מושתכר ממנו ולא היא וכן אם עשת אותן ביכורים לא קדשו דהרי שלו הן ואינם ברשותה להקדישן ולקרוא עליהן שם ביכורים:
את אמר ביציאתה שלה. וכן הא דאמרינן ביציאתה שלה הן ולפיכך אם מכר הוא אינן מכורין וכן אם נתנן לאריס היא משתפה ממנו כשיוצא':
עשה. הוא אותן ביכורים בעודן מחוברין ואח''כ יצאת בזה תליא בפלוגתא דר''י ור''ל דפליגי אם אדם מביא בכורים מנכסי אשתו בעודה בחיים דאין לו בה אלא קנין פירות:
ושמחת בכל הטוב וגו'. כתיב בביכורים ודריש לה בספרי מלמד שאדם מביא ביכורים מנכסי אשתו וקורא דכתיב ולביתך ופליגי רבי יוחנן וריש לקיש ריש לקיש אמר לאחר מיתה הוא דרבתה התורה דיש לו בה קנין הגוף הא בעודה בחיים לא משום דקנין הפירות לאו כקנין הגוף דמי ורבי יוחנן אמר לא שנא בחיים ולא שנא לאחר מיתה מביא וקורא דקנין הפירות כקנין הגוף דמי:
ר''ל כדעתיה. לטעמיה הוא דאזיל דס''ל אין אדם יורש אשתו מד''ת והילכך איצטריך קרא לרבות דאי ירושת הבעל מדאורייתא למה לי קרא לרבות לאחר מיתה:
ע''ד דר''ל. השתא מסיק למילתיה דאם עשה ביכורים לנכסי אשתו ויצאת ממנו בעודן מחוברין לר''ל לא קדשו כלל דהא לא היה לו בהן אלא קנין פירות ולר''י קידשו שהרי בשעה שקרא עליהן שם ביכורים עדיין ברשותו היו:
ופקעה מינייהו קדושתן. ונ''מ דאינו קורא דקרא לא אתי לרבות אלא בהביאן עודה תחת רשותו:
Ktouboth
Daf 49a
משנה: נָֽפְלוּ לָהּ זֵיתִים וּגְפָנִים זְקֵנִים ייִמָּֽכְרוּ לְעֵצִים וְיִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לֹא תִמְכּוֹר מִפְּנֵי שֶׁהֵן שְׁבָח בֵּית אָבִיהָ.
Traduction
De même, si elle a hérité d’oliviers vieux ou de vignes vieilles, on les vendra comme bois pour acheter une terre dont le mari aura l’usufruit. R. Juda dit: elle peut s’y opposer, car la possession est en l’honneur de la famille.
משנה: הַמּוֹצִיא יְצִיאוֹת עַל נִיכְסֵי אִשְׁתּוֹ הוֹצִיא הַרְבֵּה וְאָכַל קִמְעָא קִמְעָא וְאָכַל הַרְבֵּה מַה שֶׁהוֹצִיא הוֹצִיא וּמַה שֶׁאָכַל אָכַל. הוֹצִיא וְלֹא אָכַל יִשְׁבַּע כַּמָּה הוֹצִיא וְיִטּוֹל.
Traduction
Si le mari a fait des dépenses pour les biens de sa femme qu’il a répudiée, et qu’il en ait eu les fruits, soit que les dépenses aient été plus fortes que les revenus, soit que le contraire ait eu lieu, ce qui est fait est passé, (il ne peut plus rien réclamer). Mais s’il a fait des dépenses sans user des produits, il attestera par serment ce qu’il a dépensé, et il se fera rembourser.
Pnei Moshe non traduit
מתני' קימעא. דבר מועט ואפילו כל שהוא כדמפרש בגמרא:
מה שהוציא הוציא. אם גירשה:
הלכה: הַמּוֹצִיא יְצִיאוֹת עַל נִיכְסֵי אִשְׁתּוֹ כול'. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב הִייָה בַּר אַשִּׁי. אֲפִילוּ לֹא אָכַל אֶלָּא מְלֹא חוֹתְלָא. אַסִּי אָמַר. וְהוּא שֶׁתְּהֵא הוֹצָאָה יְתֵירָה עַל הַשְּׁבָח. אֲבָל אִם הַשְּׁבָח יֶתֶר עַל הַהוֹצָאָה נוֹתֵן לוֹ אֶת הַשְּׁבָח. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל אַסִּי. וְכוּלְּהֹם שָׁמִין לָהּ בְּעדים. מַתְנִיתָא פְלִיגָא בִּנְטִיעָה. מָאן דָּמַר אַסִּי בְּבִנְייָן. מַתְנִיתָא פְלִיגָא בִּנְטִיעָה. עַל כֵּן אָמַר רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב הִייָה בַּר אַשִּׁי. אֲפִילוּ לֹא אָכַל אֶלָּא מְלֹא חוּתְלָא. אָמַר לֵיהּ. כָּאן בְּשֶׁאָכַל. כָּאן בְּשֶׁלֹּא אָכַל.
Traduction
R. Aba dit au nom de R. Hiya b. Ashé: si même le mari n’a mangé qu’un panier plein de dattes provenant des biens de sa femme (§ 6), les dépenses lui incombent. R. Assé dit:il faut toutefois que le bénéfice soit supérieur aux dépenses; si au contraire celles-ci sont supérieures, il rend compte du montant des produits (386)Il ne sera pas tenu de dépenser au-delà des produits, et cependant il ne sera pas soumis pour cela à un serment, lequel n'est exigible qu'en cas de profit. N’y a-t-il pas un enseignement opposé à R. Assé, disant (387)''Tossefta à ce traité, ch 8; cf B, traité Baba Metsia 39 et 104'': Lorsque quelqu’un examinera les immeubles de sa femme, au moment de la répudier il en examinera la valeur, en portant toujours l’estimation d’après les meilleurs terrains (en raison des produits adhérents)? Cet enseignement, fut-il répondu, parle d’un champ devant être planté; tandis qu’Assé parle d’un terrain à construire (auquel cas on compte d’après la moins-value). Mais est-il admissible que cet enseignement seul parle d’un champ planté, et non l’avis de R. Assé, puisque celui-ci se réfère à ce que dit R. Aba au nom de R. Hiya b. Ashé, qu’il suffit au mari d’avoir mangé un panier plein de dattes pour être responsable des dépenses? (Il s’agit donc de revenus en fruits, provenant de plantation)? Il faut, en effet, supposer que le commencement de notre Mishna parle de consommation des fruits, tandis que la fin (où il s’agit de déférer le serment pour la quotité de dépenses faites par le mari) parle des revenus d’un terrain en construction.
Pnei Moshe non traduit
גמ' אפילו לא אכל אלא מלא חותלה. חותלה הוא כלי שעושין מחריות של דקל ומכניסין בתוכו תמרים. ובבבלי אמר רבי אסי ואפילו גרוגרת אחת והוא שאכלה דרך כבוד רבי אבא אמר אפילו שיגרא דתמרי תמרים הקבוצות יחד ואינן טובות כ''כ:
אסי אמר כו'. הגירסא זו א''א להעמידה דא''כ רבי אסי סבר דידו על העליונה ומאי פריך לקמן לכך נראה דאיפכא גרסינן אסי אמר והוא שתהא השבח יתר על ההוצאה אבל אם הוצאה יתירה על השבח נותן לו את השבח וכלומר דהא דאמרינן ישבע כמה הוציא ויטול יציאותיו דוקא אם השבח יתר על ההוצאה וכן אם השבח הוא כנגד הוצאה ולאפוקי אם ההוצאה יתירה על השבח:
נותן לו את השבח. כלומר אין לו אלא הוצאה כשיעור השבח דידו על התחתונה. וכדמפרש רבא להא דרב אסי בבבלי דף פ':
מתניתא. תוספתא דמכלתין פליגא על אסי דקתני התם היורד לנכסי אשתו ונתן עיניו לגרשה היורד לנכסי שבויין כו' והמקבל שדה מחבירו אם יש שם מחוברין לקרקע שמין לו וכולן שמין להן בעדית כלומר ששמין להן בשבח וידן על העליונה וקשיא לרב אסי. ובבבלי פרק המפקיד דף ל''ט גריס וכולן שמין להן כאריס שיטלו בשבח קרקעות ופירות כמנהג אריסי המקום והיינו הך:
ומשני מתניתא בנטיעה מאן דמר אסי בבנין גרסי' ול''ג פליגא ואגב שיטפא דלעיל הוא כלומר דברייתא מיירי בשדה העשויה ליטע דשמין לו וידו על העליונה ומאי דקאמר אסי בבנין הוא דכשדה שאינה עשויה ליטע הוא כדסיים בתוספתא היורד לחורבתו של חבירו ובנאה שלא ברשות ידו על התחתונה אם השבח יתר על ההונא' נותן לו את ההוצא' ואם ההוצא' יתר על השבח נותן לו את השבח וכן אמרינן בבבלי כ' המקבל דף ק''א:
מתניתא בנטיעה לא כן אמר רבי בא כו'. כלומר דמתמה הש''ס על דמוקי לברייתא בנטיעה ולהא דאסי בבנין והא מילתיה דאסי על מתני' קאי והא מתניתין בשדה מיירי דהא אכל קאמר וע''כ על אכילת פירות אמרו ולא על שכר בית דהא מפרש ד' בא לעיל דאפילו לא אכל אלא מלא חותלה:
כאן בשאכל כאן בשלא אכל. כלומר דמאי קושיא רישא בשאכל והתם מפרשינן לאכיל' פירות אבל בסיפא דקאמר הוציא ולא אכל ישבע וכו' על בנין קאי. א''נ י''ל דה''פ ואי דמוקמית לברייתא בנטיעה אכתי מי ניחא דהא אמרת בשדה העשויה ליטע שמין להן וידן על העליונה והא במתני' אפילו בנטיעה קאמר דאפילו לא אכל אלא מלא חותלה מה שאכל אכל ומשני דברייתא בשלא אכל והילכך ידו על העליונה. אבל ממסקנ' הבבלי משמע דלעולם ידו על התחתונה ואין חילוק בין נטיעה לבנין:
הלכה: נָֽפְלוּ לָהּ זֵיתִים וּגְפָנִים כול'. רַב אָבוּן בְשֵׁם רַבָּנִין דְּתַמָּן. מַתְנִיתָא בְּשֶׁנָּֽפְלוּ לָהּ זֵיתִים וְלֹא קַרְקָעָן. גְּפָנִים וְלֹא קַרְקָעָן. אֲבָל אִם נָֽפְלוּ לָהּ זֵיתִים וְקַרְקָעָן גְּפָנִים וְקַרְקָעָן לֹא תִקּוֹץ. שֶׁאַדַּיִין שְׁבָח בֵּית אָבִיהָ קַייָם. וְרַבָּנִין דְּהָכָא אָֽמְרִין. אֲפִילוּ נָֽפְלוּ לָהּ זֵיתִים וְקַרְקָעָן גְּפָנִים וְקַרְקָעָן. לֹא דְמֵי בֵית זֵיתָא דְנָֽפְלוּ וְלֹא דְמֵי בֵית כָּרְמָא דְנָֽפְלוּ. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרַבָּנִין דְּתַמָּן. כַּרְמָא אֲנִי מוֹכֵר לָךְ. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ גְפָנִים הֲרֵי זֶה מָכוּר. שֶׁלֹּא מָכַר לוֹ אֶלָּא שְׁמוֹ. פַּרְדֵּיסָא אֲנִי מוֹכֵר לָךְ. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ אִילָנוֹת הֲרֵי זֶה מָכוּר. שֶׁלֹּא מָכַר לוֹ אֶלָּא שְׁמָן.
Traduction
R. Aboun dit au nom des rabbins de Babylone: la Mishna émet des avis divers au sujet de l’héritage d’oliviers vieux ou de vignes vieilles, échéant à la femme, s’il s’agit d’oliviers sans le sol, ou de vignes sans sol (384)Il s'agit de savoir si le mari pourra consommer les produits jusqu'à extinction de sève; mais il est admis d’un commun accord que si les oliviers ou les vignes sont accompagnés du terrain échéant à la femme, elle peut s’opposer à la coupe des arbres ou ceps, dont la possession est à l’honneur de la famille. Selon les rabbins d’ici (de la Palestine), même en ce dernier cas, la discussion subsiste (et le préopinant de la Mishna est d’avis de vendre le tout comme bois, sauf rachat du sol). N’est-ce pas la valeur de l’emplacement de l’olivier qui est échue à la femme, ou de celui de la vigne? (C’est donc que le sol y est compris, et pourtant le préopinant de la Mishna prescrit la vente). Un enseignement (une barayeta) confirme l’avis des rabbins de Babylone, en disant (385)''V.B, traité Baca mecia, 104; Tossefta à Baba Batra ch 6'': Celui qui déclare à son prochain vouloir lui vendre une vigne, si même elle ne tient pas un seul cep, a fait une vente réelle; car la vente réelle ne porte que sur le nom du terrain, et il en est de même de celui qui déclare vendre un jardin paradeiso'', n’y eut-il pas d’arbre.
Pnei Moshe non traduit
גמ' בשם רבנין דתמן. של בבל:
מתני'. דפליגי ת''ק ור' יהודה:
בשנפלו לה זתים ולא קרקען. כגון שהיה לאביה זתים שקנה בלא קרקע ויאכל פירות עד שייבשו:
אבל אם נפלו לה זתים. וגפנים בשדה של בית אביה אפילו ת''ק מודה דלא תקוץ שעדיין וכו':
ורבנין דהכא אמרין אפילו נפלו לה זתים וגפנים עם קרקען. פליגי ולת''ק ימכרו לעצים:
לא דמי בית זיתא דנפלו וכו'. בתמיה כלומר ע''כ זתים וגפנים דקתני שנפלו לה דמי בית זיתים או דמי בית גפנים והיינו זתים וגפנים עם קרקען דבלא קרקען לא שייכא למיקרי להו זתים וגפנים שהרי הזקינו ואינם עושין פירות אלא ע''כ על בית זית ועל בית גפנים קאי והא דקרי להו דמי בית זיתים שאינם עומדים אלא לדמים ואפי' בכה''ג ס''ל לת''ק דמתני' ימכרו דלא שייך שבח בית אביה בהו:
מתניתא. תוספתא מסייע להו לרבנן דתמן דקתני האומר לחבירו כרמא אני מוכר לך אע''פ שאין בו גפנים ה''ז מכור שלא מכר לו אלא שמו. ובבבלי ב''מ דף ק''ד מסיים והוא דמתקרי כרמא. אלמא דכרם אפילו בלא גפנים כרם מיקרי וה''נ כשנפלו לה זתים וקרקען אע''פ שאינם עושין פירות שייך בהו שבח בית אביה:
הלכה: נָֽפְלוּ לָהּ עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת כול'. מַתְנִיתָא בְּשֶׁאֵינָן עוֹשִׂין כְּדֵי טְפֵילָתָן. אֲבָל אִם הָיוּ עוֹשִׂין 49a כְּדֵי טְפֵילָתָן לֹא תִמְכּוֹר. שֶׁאַדַּיִין כְּבוֹד בֵּית אָבִיהָ קַייָם.
Traduction
Dans la Mishna, il y a discussion sur la cession des esclaves: c’est vrai au cas où ils ne travaillent pas de quoi récupérer leur nourriture; mais s’ils travaillent assez pour cela, tous s’accordent à dire que la femme peut en empêcher la vente, pour faire honneur ainsi à la maison paternelle.
Pnei Moshe non traduit
גמ' מתניתא. דפליגי ת''ק ורשב''ג:
בשאינן עושין. העבדים ושפחות:
כדי טפילתן. כדי אכילתן:
אבל אם היו עושין כדי טפילתן. אפילו ת''ק מודה שלא תמכור דעדיין כבוד בית אביה קיים הוא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source