Vayedaber

Ktouboth

Daf 42a

משנה: הַמַּשְׁלִישׁ מָעוֹת לְבִתּוֹ וְהִיא אוֹמֶרֶת נֶאֱמָן עָלַי בַעֲלִי יַעֲשֶׂה שָׁלִישׁ מַה שֶהוּשְׁלַשׁ בְּיָדוֹ דִּבְרֵוּ רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר 42a וְכִי אֵינָהּ אֶלָּא שָׂדֶה אַחַת וְהִיא רוֹצָה לְמָכְרָהּ הֲרֵי הִיא מוֹכְרָהּ מֵעַכְשָׁיו. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים בִּגְדוֹלָה. אֲבָל בִּקְטַנָּה אֵין מַעֲשֶׂה קְטַנָּה כְּלוּם.

Traduction

Si quelqu’un avant sa mort a donné en dépôt à un tiers de l’argent pour sa fille (308)Le montant devrait servir à la doter lors de son mariage, ou à lui acheter une terre, et elle veut (309)Après s'être fiancée, selon la glose des Tossafistes qu’on le confie à son mari, on ne le lui confie pas, et le dépositaire devra exécuter la volonté du déposant défunt. C’est l’opinion de R. Meir. R. Yossé fait une objection: si un tiers achète pour elle une terre d’après la volonté du défunt, à quoi cela servira-t-il? Est-ce que la femme ne pourra pas la vendre pour confier l’argent à son mari? Ne peut-on pas considérer cet argent comme produit par la vente? Cela s’applique seulement au cas où la femme est majeure, et non à la mineure, cette dernière n’ayant pas qualité pour agir.

Pnei Moshe non traduit

מתני' המשליש מעות לבתו. מסר מעות ביד שליש לצורך בתו לקנות לה שדה או נדוניא לכשתישא:

נאמן עלי בעלי. ותנם לו:

יעשה השליש מה שהושלש בידו. יקנה השדה ואין שומעין לה דמצוה לקיים דברי המת:

וכי אינה אלא שדה. כלומר אפילו כבר נקנה השדה והיא רוצה למכרה יכולה למכור הילכך שומעין לה:

במה דברים אמורים דשומעין לה לרבי יוסי בגדולה אבל בקטנה אפילו ר''י מודה דאין מעשה קטנה כלום והלכה כר''מ:

הלכה: הַמַּשְׁלִישׁ מָעוֹת לְבִתּוֹ וְהִיא אוֹמֶרֶת נֶאֱמָן עָלַי בַעֲלִי כול'. מַתְנִיתָא בְּפָטַק מִן הָאֵירוּסִין. אֲבָל אִם פָּסַק מִן הַנִּישּׂוּאִין אַף רִבִּי מֵאִיר מוֹדֶה. הִשְׁלִישׁ מִן הַנִּישּׂוּאִין הִיא הַמַּחֲלוֹקֶת.

Traduction

Lorsque la Mishna dit ''de ne pas le lui confier, selon R. Meir'', il s’agit du cas où le père a pris ces dispositions de finances lorsque sa fille était simplement fiancée (310)Alors, le mari n'avait pas encore de pouvoir sur les biens de la femme; mais si la décision a été prise après le mariage accompli, R. Meir reconnaît aussi qu’il faut écouter la femme (le mari est alors gérant de la fortune, dont il touche l’usufruit), et si le père a remis l’argent à un tiers après que sa fille était mariée, il y a discussion entre R. Meir et R. Yossé pour savoir qui l’on écoutera.

Pnei Moshe non traduit

גמ' מתנית'. דפליגי וס''ל לר''מ דאין שומעין לה בשפסק לה המעות מן האירוסין ואפילו השליש לאחר שנשאת כדלקמן הואיל והפסיקה היה בשעת האירוסין ועדיין לא זכה הבעל:

אבל אם פסק. לה האב לאחר שנשאת אף ר''מ מודי דשומעין לה דכיון שנישאת הבעל זוכה לאכילת פירות והרשות בידה:

השליש מן הנשואין היא המחלוקת. כלומר הא דאמרן דפליגי בפסק מן האירוסין אפילו השליש אותן לאחר שנשאת היא המחלוקת דהכל הולך אחר שעת הפסיקה. ובבבלי מסיק לפלוגתייהו דלא פליגי אלא בגדולה מן האירוסין אבל מן הנשואין אף ר''מ מודי ולא מחלק התם בשעת הפסיקה אימת אלא על שעת המסירה הוא דפליגי:

הָאוֹמֵר תְּנוּ לְבָנַי שֶׁקֶל בַּשַּׁבָּת. וְהֵן רְאוּיִין לִיטּוֹל סֶלַע. נוֹתְנִין לָהֶן סֶלַע. אַל תִּתְּנוּ לָהֶן אֶלָּא שֶׁקֶל. נוֹתְנִין לָהֶן שֶׁקֶל. וּלְמָזוֹן הַאִשָּׁה וְהַבָּנוֹת בֵּין שֶׁאָמַר. תְנוּ. בֵּין שֶׁאָמַר. אַל תִּתְּנוּ. נוֹתְנִין לָהֶן שֶׁקֶל. תַּנֵּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַמְלִיאֵל אוֹמֵר. מֵאִיר הָיָה אוֹמֵר. הָאוֹמֵר. תְּנוּ לְבָנַיי שֶׁקֶל בַּשַּׁבָּת. וְהֵן רְאוּיִין לִיטּוֹל סֶלַע. נוֹתְנִין לָהֶן שֶׁקֶל וְהַשְּׂאָר מִתְפַּרְנֵס מִן הַצְּדָקָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִין. גּוֹבִין וְהוֹלְכִין עַד שֶׁיִּכְלוּ הַנְּכָסִים וְהַשְּׁאָר יִתְפַּרְנְסוּ מִן הַצְדָקָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. הָדָא פָֽשְׁטָה שְׁאִילְתָא דְחִילְפַי. אָֽמְרֵי. אַייְתְבוֹן עַל גֵּיף נַהֲרָא דְּלָא אַפִּיקַת מִתְנַייָה דְּרִבִּי חִייָה רַבָּא מִן מַתְנִיתָא וְיַרְקוּנִי לַנַּהֲרָא. מָה הֲוָה מֵימַר. יַעֲשֶׂה שָׁלִישׁ מַה שֶהוּשְׁלַשׁ בְּיָדוֹ.

Traduction

Si un père a laissé l’ordre de remettre à ses fils un sicle (= 1/2 selà) par semaine, sur ses biens, et leur entretien exige un selà complet, on leur donnera un selà. Mais s’il a formellement prescrit de ''ne leur donner qu’un sicle par semaine'' (sous peine de déshérence), on leur donnera un sicle;pour la nourriture de la femme et de la fille (auxquelles cette même somme est assignée), quel qu’ait été le mode de s’exprimer, on ne délivrera qu’un sicle. On a enseigné que R. Simon b. Gamliel dit: selon l’avis de R. Meir, si un père a laissé l’ordre de donner à ses fils un sicle par semaine, lorsque leur entretien exige un selà complet, on ne leur donnera qu’un sicle, sauf à parfaire le nécessaire en le prenant sur la caisse de bienfaisance; d’après les autres sages, on continue à prélever sur leur patrimoine tout ce qu’il leur faut jusqu’à épuisement de l’héritage, sauf à recourir en dernier lieu à la charité publique pour les nourrir. R. Yossé dit qu’à l’aide de ceci, Hilfi put résoudre la question qui lui avait été posée; car il avait fait un pari (311)Cité aussi dans B, traité Taanit ( 21a) J, traité (Qidushin 1, 1) ( 58d) V. Graetz, Geschichte, t 4, (2e ed), p 488, en disant: Je m’assois au bord du fleuve, et si je n’arrive pas à justifier d’après la Mishna chaque point enseigné par R. Hiya le grand, qu’on me jette à l’eau. (On lui rappela donc l’enseignement précité, où l’on hésite entre le devoir d’obéir à l’ordre d’un défunt, et celui d’entretien des orphelins). Pour résoudre la difficulté, il répéta les termes de notre Mishna: ''Le dépositaire devra exécuter la volonté du déposant défunt '' (ceci l’emporte).

Pnei Moshe non traduit

האומר תנו. מנכסיי לבניי שקל בשבת והוא חצי סלע:

והן ראוין ליטול סלע. שאינן ניזונין בפחות מסלע:

נותנין להן סלע. שאלו היה יודע שיתייקרו המזונות ויצטרכו לסלע לא היה מצוה כך:

אל תתנו להן. הרי מיחה בידם ולא עשאם יורשים אלא בענין זה:

ולמזון האשה והבנות וכו' נותנין להן שקל. ובתוספתא גריס נותנין להן סלע. דמתנאי כתובה הן ניזונות ולגי' הספר י''ל דשאני בנים הואיל וראוין לירושה דאורייתא נותנין להן סלע כשלא מיחה אבל למזון האשה והבנות הולכין אחר דבריו:

מאיר היה אומר וכו'. כלומר פלוגתא דר''מ ורבנן ור''מ לטעמיה דאמר מצוה לקיים דברי המת:

גובין והולכין. לעולם וניזונין מהנכסים עד שיכלו:

הדא פשטה שאילתא דחילפי. מכאן פשט חילפי והוא אילפי בבבלי. שאלתו ששאלו ממנו כדלקמיה אמרי. שאמר חילפי אשב על חוף הנהר וכל ששואלני דבר מברייתא דר' חייה רבה ואני לא אוציא סמך לדבר מן המשנה יזרקוני לנהר. ובבבלי פרקין גריס אילפא תלא נפשיה באסקריא דמכותא וכו' אתא ההוא סבא תנאי ליה האומר תנו לבניי שקל בשבת וכו' ועיקרא דעובדא בתענית דף כ''א:

מה הוה מימר. מה היה פושט על זה:

יעשה שליש וכו'. דקתני במתני' דס''ל לר''מ מצוה לקיים דברי המת והאי ברייתא דלעיל דקתני אם אמר אל תתנו אלא שקל בין כך ובין כך אין נותנין להן אלא שקל נמי כר''מ אתייא דמצוה לקיים דברי המת:

Ktouboth

Daf 42b

מֵתוּ יִירְשׁוּ אֲחֵרִים. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל הַלְּשׁוֹנוֹת אָדָם מְזַכֶּה חוּץ מִלְּשׁוֹן יְרוּשָׁה. לֵית כָּאן יִרְתּוּן אֶלָּא יִטְלוּן. רִבִּי זְעִירָא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. כָּאן בְּמַתָּנָה. אִיתְפַּלְּגוּן. כָּתַב כָּל נְכָסָיו לִשְׁנֵי בְנֵי אָדָם כְּאַחַת. כָּתַב לְזֶה בִּלְשׁוֹן מַתָּנָה וּלְזֶה בִּלְשׁוֹן יְרוּשָׁה. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. מִכֵּיוָן שֶׁזָּכָה בוֹ בִלשׁוֹן מַתָּנָה זָכָה זֶה בִלְשׁוֹן יְרוּשָׁה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. נִרְאִין דְּבָרִים. בִּלְשׁוֹן מַתָּנָה זָכָה בִּלְשׁוֹן יְרוּשָׁה לֹא זָכָה. אָמַר רִבִּי פִינְחָס. אָתָא עבְדִין קוֹמֵי רִבִּי יִרְמְיָה. מִיכֵּיוָן דְּרִבִּי לָֽעְזָר אָמַר אוּלְפָּן. וְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר נִרְאִין. הֲלָכָה כְּרִבִּי אֶלְעָזָר. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל. לֹא רִבִּי מֵאִיר אָֽמְרָהּ. וְאֵינָן נִרְאוֹת. 42b שֶׁמָּא כְּלוּם הִיא. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יָסָא. צֶמֶר בְּכוֹר שֶׁטְּרָפוֹ בָּטֵל בְּרוֹב. וְאַיְתֵיהּ רִבִּי חִייָה צִיפּוֹרַייָה קוֹמֵי רִבִּי אִימִּי. לִיטְרָא בִשְׁמוֹנָה. וְלֹא הוֹרֵי לֵיהּ. דָּמַר רִבִּי יָסָא. לֹא מַתְנִיתָא הִיא. הָאוֹרֵג מְלֹא הַסִּיט מִצֶּמֶר הַבְּכוֹר בְּבֶגֶד יִדָּלֵק הַבֶּגֶד. וּמִשַּׂעַר הַנָּזִיר וּמִפֶּטֶר חֲמוֹר בַּשַּׂק יִדָּלֵק הַשַּׂק. הוֹרֵי מֵתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. כָּתַב בֵּין בַּתְּחִילָּה בֵּין בָּאֶמְצָע בֵּין בַּסּוֹף בִּלְשׁוֹן מַתָּנָה דְּבָרָיו קַייָמִין. תַּמָּן לְזֶה בִּלְשׁוֹן מַתָּנָה וּלְזֶה בִּלְשׁוֹן יְרוּשָׁה. בְּרַם הָכָא כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּלְשׁוֹן מַתָּנָה כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּלְשׁוֹן יְרוּשָׁה. רִבִּי חַגַּיי בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. וְאֵינוֹ חָב לָאֲחֵרִים. אָמַר לֵיהּ. בְּשֶׁאֵין שָׁם אַחִין. וְאֵינוֹ חָב לַאֲחֵי אָבִיו. רִבִּי חֲנַנְיָה בְּרֵיהּ דְּרִבִּי הִילֵּל. רוֹצֶה הוּא בְתַקָּנַת בֵּיתוֹ יוֹתֵר מִקְּרוֹבָיו.

Traduction

Si le père a prescrit (312)Suite de la Braïtha en question qu’au cas où les fils meurent d’autres héritent d’eux, ils n’auront en tous cas qu’un sicle par semaine. Mais, R. Abahou n’a-t-il pas dit au nom de R. Yohanan que par toutes les expressions on peut transmettre à autrui la faculté d’acquérir, sauf en parlant d’héritage? (Dès lors, en quoi cette fausse transmission influe-t-elle sur la remise par semaine)? Il ne faut pas lire là le mot ''hériter'', mais celui de ''prendre'' (vraie transmission). Mais, objecta R. Zeira devant R. Mena, ne s’agit-il pas avant tout d’un don (du père aux fils)? Or, il y a une discussion à ce sujet: Un homme ayant légué par écrit tous ses biens à 2 individus, les a transmis à l’un en don et à l’autre en héritage; selon R. Eleazar, comme l’un les acquiert par don, l’autre les acquiert par héritage; selon R. Yohanan au contraire, il semble que celui qui a reçu un don le possédera, sans que cette possession (acquise d’avance) influe sur l’héritage. Sur quoi, R. Pinhas raconta que l’on soumit à R. Jérémie la question de savoir lequel des 2 avis l’emporte, et celui-ci répondit: Comme R. Eleazar a dit l’avoir su par tradition, et que R. Yohanan (sans s’y opposer) a parlé seulement de vraisemblance, le premier avis doit l’emporter en fait (pourquoi donc ne pas l’adopter aussi pour la barayeta précitée)? -Non, dit R. Samuel, il n’est pas besoin de recourir à ces déductions; il est bien dit, d’après R. Meir, que le don aux fils décédés est transmissible à d’autres par héritage. R. Yossa n’a-t-il pas dit au nom de R. Yohanan (313)J, traité (Orla 3, 2): Si de la laine sacrée d’un 1er rejeton se mêle à de la profane, elle sera annulée dans une plus grande quantité; à quoi R. Hiya de Sephoris répliqua devant R. Imi (sur la demande quelle devra être la proportion du mélange pour l’annulation) que c’est de 1/8, et cependant on ne l’aurait pas cru si R. Yossé n’avait observé que la Mishna le confirme en disant (314)Ibid, 3: ''Si l’on tisse dans une étoffe un fil aussi long que l’intervalle de 2 doigts avec de la laine d’un 1er né d’animaux, il faut brûler l’étoffe; pour une égale quantité de cheveux d’un naziréen, ou des poils d’un rejeton d’âne, dans la confection d’un sac, il faut brûler ce sac (315)Donc, comme là R Imi adopte de préférence l'avis de R Meir, il en est de même ici''. La Mishna suivante (316)(Baba Batra 8, 5) n’est-elle pas opposée à R. Yohanan. ''Si après avoir légué ses biens (quoiqu’indûment), le testament porte en tête, ou au milieu ou à la fin, l’expression à titre de don, l’ordre du défunt sera valable''? (Il y a donc corrélation entre le terme don et celui d’héritage)? Selon R. Yohanan, fut-il répondu, l’un a un don et l’autre un héritage, tandis que la Mishna invoquée parle d’une seule et même personne, qui reçoit l’héritage en don. Mais, demanda R. Hagaï devant R. Yossé, pourquoi la qualification de don peut-elle profiter à un autre, puisque l’on doit à bien d’autres? Il peut s’agir du cas où il n’y pas d’autre frère. Cependant, n’y a-t-il pas d’autres héritiers collatéraux? Il est à supposer, dit R. Hanania, fils de R. Hillel, que le père se préoccupe plus du legs à ses fils qu’à d’autres parents (aussi, le terme don est au profit des fils).

Pnei Moshe non traduit

מתו יירשו אחרים. סיפא דהאי ברייתא דלעיל ואם אמר אם מתו יירשו אחרים תחתיהם בין שאמר תנו בין שאמר אל תתנו אין נותנין להן אלא שקל. וכן הוא בתוספתא ומדייק הש''ס אלישנא דיירשו דקאמר לא כן אמר רבי אבהו בשם ר''י בכל הלשונות אדם מזכה לאחרים חוץ מלשון ירושה שאינו שייך אלא בראוי ליורשו ומשני לית כאן ירתון אלא יטלון הא דקאמר יירשו אחרים לאו דוקא אלא תני יתנו לאחרים ובלשון מתנה זיכה להן:

כאן במתנה. בתמיה כלומר דמקשי מאי דוחקיה לאוקמי הכא בלשון מתנה הא אפילו בלשון ירושה נמי זכו האחרים דמכיון דאמר תנו לבניי הוי לשון מתנה לזה ולשון ירושה לזה והא הלכה כרבי אלעזר דאמר לקמן מכיון שזכה זה בלשון מתנה זכה זה בל' ירושה כדמסיק:

איתפלגון. דפליגי ר''א ור''י בזה:

כתב לזה בל' מתנה וכו'. תנתן שדה פלונית לראובן ויורש שמעון שדה פלוני':

זכה זה בלשון ירושה. דאפילו בשני בני אדם מועיל לשון מתנה של זה ללשון ירושה של זה דהואיל ולשניהם נתן כאחד אמרינן דנתכוון לזה במתנה כמו לאידך:

נראין הדברים. דלא זכה אלא מי שאמר לו בלשון מתנה ולא מהני לשון מתנה של זה ללשון ירושה של זה:

אתא עובדין קומי ר' ירמיה. ושאלו הלכה כדברי מי ואמר מכיון דרבי אלעזר אמר אולפן שכך הוא מקובל דמהני ור''י לא פליג עליה לגמרי אלא נראין הדברים קאמר הלכה כרבי אלעזר:

אמר רבי שמואל. כלומר שהיה רבי שמואל מתמיה על דברי ר' ירמיה דאמר מכיון דא''ר יוחנן נראין הדברים הלכך הלכה כר''א. וכל הא אסוקי מילתא דרבי זעירא היא דע''כ הא דקאמר בברייתא יירשו אחרים דוקא הוא ולא איצטריך לאוקמי בלשון מתנה כדלקמן:

לא ר''מ אמרה ואינן נראות שמא כלום הוא. בתמיה ואפילו הוי אמר רבי יוחנן בפירוש אין נראין הדברים דליהני לשון מתנה של זה לירושה של זה מי צייתינן ליה וכי לא ר''מ אמרה בהך ברייתא דלעיל אם מתו יירשו אחרים תחתיהן דמוקמינן כר''מ אלמא דמהני לשון מתנה של הבנים ללשון ירושה של אחרים:

לא כן אמר ר' יסא בשם רבי יוחנן גרסינן וכן הוא במס' ערלה. כלומר דמייתי ראיה דנדחו דברי רבי יוחנן מכח דברי ר''מ במתני' ולא רצה ר' אימי לפסוק כהכרעתו של ר' יוחנן כדלקמן:

צמר הבכור שטרפו. צמר בכור אסור בהנאה הוא ואם טרפו ועירבו עם צמר אחר בטל ברוב:

ואייתי. והביא ר''ח מציפורי לפני ר' אימי ליטרא צמר בכור שנתערב לו בשמונה ליטרי' מצמר אחר ולא הורי ליה רבי אמי להיתר כרבי יוחנן:

דאמר רבי יסא. משום שהקשה רבי יסא על דברי רבי יוחנן ולא מתני' היא בפ''ג דערלה:

האורג מלא הסיט. סיט הוא כמלא הפסק שבין אצבע לאמה:

ידלק. כל הבגד שאינו בטל ברוב:

משער הנזיר. שער הנזיר אסור בהנאה דכתיב קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו:

ומפטר חמור. לאחר עריפה דלכ''ע אסור בהנאה הוא:

ידלק השק. ואמרינן שם בהאי תלמודא מאן תנא סיט ר''מ הוא דאמר שם במתני' דלעיל הצובע מלא הסיט מקליפי ערלה וארגו בבגד ידלק הבגד אלמא דלא רצה רבי אמי לפסוק כר''י משום הך מתני' דר''מ והכא נמי הלא ר''מ ס''ל דמהני לשון מתנה של זה ללשון ירושה של זה ואפי' הוי אמר רבי יוחנן אינן נראין הדברים לא עבדינן כוותיה. והשתא נפשטו דברי רבי זעירא דלעיל דע''כ הך ברייתא בלשון ירושה דוקא מיירי מדקאמר בפשיטות דלר''מ מהני לשון מתנה של אחד ללשון ירושה של אחר:

הדא מתני' גרסינן:

מתני' פליגא על ר''י. בפרק יש נוחלין תנן המחלק נכסיו לבניו על פיו ריבה לאחד ומיעט לאחד והשוה להן את הבכור דבריו קיימין ואם אמר משום ירושה לא אמר כלום מפני שמתנה על מה שכתוב בתורה:

כתב בין בתחילה בין באמצע בין בסוף בלשון מתנה. שכתב תנתן לו שדה פלונית ויירשנה זהו בתחילה יירשנה ותנתן לו זהו בסוף יירש שדה פלונית ותנתן לו ויירשנה זהו באמצע דבריו קיימין אלמא דמהני לשון מתנה ללשון ירושה וקס''ד דהה''ד לשני בני אדם וקשיא לרבי יוחנן:

ומשני תמן. כלומר בדברי רבי יוחנן לזה בלשון מתנה ולזה בלשון ירושה הילכך לא מהני דשני בני אדם הן אבל הכא במתני' לכל אחד ואחד כתב בלשון מתנה ובלשון ירושה לכך הוא דמהני. וכן מפרש רב דימי אליבא דר''י בבבלי שם:

ואינו חב לאחרים. בתמיה על הא דקאמר דלשון מתנה של זה מהני לשל זה פריך אמאי מהני והא חב לאחים אחרים ונימא דבמקום שחב לאחרים אינו מועיל יפוי לשון של זה לשל זה כ''א דוקא שאמר בפירוש בלשון מתנה לחוד:

א''ל בשאין שם אחין. אחרים אלא הן:

ואינו חב לאחי אביו. כלומר הא עכ''פ חב הוא לשאר קרוביו היורשין שהיו יכולין לירש כשימותו אלו בלא בנים:

רוצה הוא בתקנת ביתו. בניו שלו יותר מקרוביו והילכך אמרינן דודאי נתכוון גם לאלו בלשון מתנה אע''פ שאמר בל' ירושה ודבריו קיימין:

סליק פירקא בס''ד

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source