הלכה: הַמַּשְׁלִישׁ מָעוֹת לְבִתּוֹ וְהִיא אוֹמֶרֶת נֶאֱמָן עָלַי בַעֲלִי כול'. מַתְנִיתָא בְּפָטַק מִן הָאֵירוּסִין. אֲבָל אִם פָּסַק מִן הַנִּישּׂוּאִין אַף רִבִּי מֵאִיר מוֹדֶה. הִשְׁלִישׁ מִן הַנִּישּׂוּאִין הִיא הַמַּחֲלוֹקֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
השליש מן הנשואין היא המחלוקת. כלומר הא דאמרן דפליגי בפסק מן האירוסין אפילו השליש אותן לאחר שנשאת היא המחלוקת דהכל הולך אחר שעת הפסיקה. ובבבלי מסיק לפלוגתייהו דלא פליגי אלא בגדולה מן האירוסין אבל מן הנשואין אף ר''מ מודי ולא מחלק התם בשעת הפסיקה אימת אלא על שעת המסירה הוא דפליגי:
גמ' מתנית'. דפליגי וס''ל לר''מ דאין שומעין לה בשפסק לה המעות מן האירוסין ואפילו השליש לאחר שנשאת כדלקמן הואיל והפסיקה היה בשעת האירוסין ועדיין לא זכה הבעל:
אבל אם פסק. לה האב לאחר שנשאת אף ר''מ מודי דשומעין לה דכיון שנישאת הבעל זוכה לאכילת פירות והרשות בידה:
משנה: הַמַּשְׁלִישׁ מָעוֹת לְבִתּוֹ וְהִיא אוֹמֶרֶת נֶאֱמָן עָלַי בַעֲלִי יַעֲשֶׂה שָׁלִישׁ מַה שֶהוּשְׁלַשׁ בְּיָדוֹ דִּבְרֵוּ רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר 42a וְכִי אֵינָהּ אֶלָּא שָׂדֶה אַחַת וְהִיא רוֹצָה לְמָכְרָהּ הֲרֵי הִיא מוֹכְרָהּ מֵעַכְשָׁיו. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים בִּגְדוֹלָה. אֲבָל בִּקְטַנָּה אֵין מַעֲשֶׂה קְטַנָּה כְּלוּם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' המשליש מעות לבתו. מסר מעות ביד שליש לצורך בתו לקנות לה שדה או נדוניא לכשתישא:
נאמן עלי בעלי. ותנם לו:
יעשה השליש מה שהושלש בידו. יקנה השדה ואין שומעין לה דמצוה לקיים דברי המת:
וכי אינה אלא שדה. כלומר אפילו כבר נקנה השדה והיא רוצה למכרה יכולה למכור הילכך שומעין לה:
במה דברים אמורים דשומעין לה לרבי יוסי בגדולה אבל בקטנה אפילו ר''י מודה דאין מעשה קטנה כלום והלכה כר''מ:
הָאוֹמֵר תְּנוּ לְבָנַי שֶׁקֶל בַּשַּׁבָּת. וְהֵן רְאוּיִין לִיטּוֹל סֶלַע. נוֹתְנִין לָהֶן סֶלַע. אַל תִּתְּנוּ לָהֶן אֶלָּא שֶׁקֶל. נוֹתְנִין לָהֶן שֶׁקֶל. וּלְמָזוֹן הַאִשָּׁה וְהַבָּנוֹת בֵּין שֶׁאָמַר. תְנוּ. בֵּין שֶׁאָמַר. אַל תִּתְּנוּ. נוֹתְנִין לָהֶן שֶׁקֶל. תַּנֵּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַמְלִיאֵל אוֹמֵר. מֵּאִיר הָיָה אוֹמֵר. הָאוֹמֵר. תְּנוּ לְבָנַיי שֶׁקֶל בַּשַּׁבָּת. וְהֵן רְאוּיִין לִיטּוֹל סֶלַע. נוֹתְנִין לָהֶן שֶׁקֶל וְהַשְּׂאָר מִתְפַּרְנֵס מִן הַצְּדָקָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִין. גּוֹבִין וְהוֹלְכִין עַד שֶׁיִּכְלוּ הַנְּכָסִים וְהַשְּׁאָר יִתְפַּרְנְסוּ מִן הַצְדָקָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. הָדָא פָֽשְׁטָה שְׁאִילְתָא דְחִילְפַי. אָֽמְרֵי. אַייְתְבוֹן עַל גֵּיף נַהֲרָא דְּלָא אַפִּיקַת מִתְנַייָה דְּרִבִּי חִייָה רַבָּא מִן מַתְנִיתָא וְיַרְקוּנִי לַנַּהֲרָא. מָה הֲוָה מֵימַר. יַעֲשֶׂה שָׁלִישׁ מַה שֶהוּשְׁלַשׁ בְּיָדוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
יעשה שליש וכו'. דקתני במתני' דס''ל לר''מ מצוה לקיים דברי המת והאי ברייתא דלעיל דקתני אם אמר אל תתנו אלא שקל בין כך ובין כך אין נותנין להן אלא שקל נמי כר''מ אתייא דמצוה לקיים דברי המת:
מה הוה מימר. מה היה פושט על זה:
הדא פשטה שאילתא דחילפי. מכאן פשט חילפי והוא אילפי בבבלי. שאלתו ששאלו ממנו כדלקמיה אמרי. שאמר חילפי אשב על חוף הנהר וכל ששואלני דבר מברייתא דר' חייה רבה ואני לא אוציא סמך לדבר מן המשנה יזרקוני לנהר. ובבבלי פרקין גריס אילפא תלא נפשיה באסקריא דמכותא וכו' אתא ההוא סבא תנאי ליה האומר תנו לבניי שקל בשבת וכו' ועיקרא דעובדא בתענית דף כ''א:
גובין והולכין. לעולם וניזונין מהנכסים עד שיכלו:
מאיר היה אומר וכו'. כלומר פלוגתא דר''מ ורבנן ור''מ לטעמיה דאמר מצוה לקיים דברי המת:
ולמזון האשה והבנות וכו' נותנין להן שקל. ובתוספתא גריס נותנין להן סלע. דמתנאי כתובה הן ניזונות ולגי' הספר י''ל דשאני בנים הואיל וראוין לירושה דאורייתא נותנין להן סלע כשלא מיחה אבל למזון האשה והבנות הולכין אחר דבריו:
אל תתנו להן. הרי מיחה בידם ולא עשאם יורשים אלא בענין זה:
נותנין להן סלע. שאלו היה יודע שיתייקרו המזונות ויצטרכו לסלע לא היה מצוה כך:
והן ראוין ליטול סלע. שאינן ניזונין בפחות מסלע:
האומר תנו. מנכסיי לבניי שקל בשבת והוא חצי סלע:
מֵתוּ יִירְשׁוּ אֲחֵרִים. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל הַלְּשׁוֹנוֹת אָדָם מְזַכֶּה חוּץ מִלְּשׁוֹן יְרוּשָׁה. לֵית כָּאן יִרְתּוּן אֶלָּא יִטְלוּן. רִבִּי זְעִירָא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. כָּאן בְּמַתָּנָה. אִיתְפַּלְּגוּן. כָּתַב כָּל נְכָסָיו לִשְׁנֵי בְנֵי אָדָם כְּאַחַת. כָּתַב לְזֶה בִּלְשׁוֹן מַתָּנָה וּלְזֶה בִּלְשׁוֹן יְרוּשָׁה. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. מִכֵּיוָן שֶׁזָּכָה בוֹ בִלשׁוֹן מַתָּנָה זָכָה זֶה בִלְשׁוֹן יְרוּשָׁה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. נִרְאִין דְּבָרִים. בִּלְשׁוֹן מַתָּנָה זָכָה בִּלְשׁוֹן יְרוּשָׁה לֹא זָכָה. אָמַר רִבִּי פִינְחָס. אָתָא עבְדִין קוֹמֵי רִבִּי יִרְמְיָה. מִיכֵּיוָן דְּרִבִּי לָֽעְזָר אָמַר אוּלְפָּן. וְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר נִרְאִין. הֲלָכָה כְּרִבִּי אֶלְעָזָר. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל. לֹא רִבִּי מֵאִיר אָֽמְרָהּ. וְאֵינָן נִרְאוֹת. 42b שֶׁמָּא כְּלוּם הִיא. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יָסָא. צֶמֶר בְּכוֹר שֶׁטְּרָפוֹ בָּטֵל בְּרוֹב. וְאַיְתֵיהּ רִבִּי חִייָה צִיפּוֹרַייָה קוֹמֵי רִבִּי אִימִּי. לִיטְרָא בִשְׁמוֹנָה. וְלֹא הוֹרֵי לֵיהּ. דָּמַר רִבִּי יָסָא. לֹא מַתְנִיתָא הִיא. הָאוֹרֵג מְלֹא הַסִּיט מִצֶּמֶר הַבְּכוֹר בְּבֶגֶד יִדָּלֵק הַבֶּגֶד. וּמִשַּׂעַר הַנָּזִיר וּמִפֶּטֶר חֲמוֹר בַּשַּׂק יִדָּלֵק הַשַּׂק. הוֹרֵי מֵתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. כָּתַב בֵּין בַּתְּחִילָּה בֵּין בָּאֶמְצָע בֵּין בַּסּוֹף בִּלְשׁוֹן מַתָּנָה דְּבָרָיו קַייָמִין. תַּמָּן לְזֶה בִּלְשׁוֹן מַתָּנָה וּלְזֶה בִּלְשׁוֹן יְרוּשָׁה. בְּרַם הָכָא כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּלְשׁוֹן מַתָּנָה כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּלְשׁוֹן יְרוּשָׁה. רִבִּי חַגַּיי בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. וְאֵינוֹ חָב לָאֲחֵרִים. אָמַר לֵיהּ. בְּשֶׁאֵין שָׁם אַחִין. וְאֵינוֹ חָב לַאֲחֵי אָבִיו. רִבִּי חֲנַנְיָה בְּרֵיהּ דְּרִבִּי הִילֵּל. רוֹצֶה הוּא בְתַקָּנַת בֵּיתוֹ יוֹתֵר מִקְּרוֹבָיו.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
האורג מלא הסיט. סיט הוא כמלא הפסק שבין אצבע לאמה:
ידלק. כל הבגד שאינו בטל ברוב:
משער הנזיר. שער הנזיר אסור בהנאה דכתיב קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו:
ומפטר חמור. לאחר עריפה דלכ''ע אסור בהנאה הוא:
ידלק השק. ואמרינן שם בהאי תלמודא מאן תנא סיט ר''מ הוא דאמר שם במתני' דלעיל הצובע מלא הסיט מקליפי ערלה וארגו בבגד ידלק הבגד אלמא דלא רצה רבי אמי לפסוק כר''י משום הך מתני' דר''מ והכא נמי הלא ר''מ ס''ל דמהני לשון מתנה של זה ללשון ירושה של זה ואפי' הוי אמר רבי יוחנן אינן נראין הדברים לא עבדינן כוותיה. והשתא נפשטו דברי רבי זעירא דלעיל דע''כ הך ברייתא בלשון ירושה דוקא מיירי מדקאמר בפשיטות דלר''מ מהני לשון מתנה של אחד ללשון ירושה של אחר:
הדא מתני' גרסינן:
מתני' פליגא על ר''י. בפרק יש נוחלין תנן המחלק נכסיו לבניו על פיו ריבה לאחד ומיעט לאחד והשוה להן את הבכור דבריו קיימין ואם אמר משום ירושה לא אמר כלום מפני שמתנה על מה שכתוב בתורה:
כתב בין בתחילה בין באמצע בין בסוף בלשון מתנה. שכתב תנתן לו שדה פלונית ויירשנה זהו בתחילה יירשנה ותנתן לו זהו בסוף יירש שדה פלונית ותנתן לו ויירשנה זהו באמצע דבריו קיימין אלמא דמהני לשון מתנה ללשון ירושה וקס''ד דהה''ד לשני בני אדם וקשיא לרבי יוחנן:
ומשני תמן. כלומר בדברי רבי יוחנן לזה בלשון מתנה ולזה בלשון ירושה הילכך לא מהני דשני בני אדם הן אבל הכא במתני' לכל אחד ואחד כתב בלשון מתנה ובלשון ירושה לכך הוא דמהני. וכן מפרש רב דימי אליבא דר''י בבבלי שם:
ואינו חב לאחרים. בתמיה על הא דקאמר דלשון מתנה של זה מהני לשל זה פריך אמאי מהני והא חב לאחים אחרים ונימא דבמקום שחב לאחרים אינו מועיל יפוי לשון של זה לשל זה כ''א דוקא שאמר בפירוש בלשון מתנה לחוד:
א''ל בשאין שם אחין. אחרים אלא הן:
ואינו חב לאחי אביו. כלומר הא עכ''פ חב הוא לשאר קרוביו היורשין שהיו יכולין לירש כשימותו אלו בלא בנים:
רוצה הוא בתקנת ביתו. בניו שלו יותר מקרוביו והילכך אמרינן דודאי נתכוון גם לאלו בלשון מתנה אע''פ שאמר בל' ירושה ודבריו קיימין:
סליק פירקא בס''ד
דאמר רבי יסא. משום שהקשה רבי יסא על דברי רבי יוחנן ולא מתני' היא בפ''ג דערלה:
ואייתי. והביא ר''ח מציפורי לפני ר' אימי ליטרא צמר בכור שנתערב לו בשמונה ליטרי' מצמר אחר ולא הורי ליה רבי אמי להיתר כרבי יוחנן:
צמר הבכור שטרפו. צמר בכור אסור בהנאה הוא ואם טרפו ועירבו עם צמר אחר בטל ברוב:
לא כן אמר ר' יסא בשם רבי יוחנן גרסינן וכן הוא במס' ערלה. כלומר דמייתי ראיה דנדחו דברי רבי יוחנן מכח דברי ר''מ במתני' ולא רצה ר' אימי לפסוק כהכרעתו של ר' יוחנן כדלקמן:
לא ר''מ אמרה ואינן נראות שמא כלום הוא. בתמיה ואפילו הוי אמר רבי יוחנן בפירוש אין נראין הדברים דליהני לשון מתנה של זה לירושה של זה מי צייתינן ליה וכי לא ר''מ אמרה בהך ברייתא דלעיל אם מתו יירשו אחרים תחתיהן דמוקמינן כר''מ אלמא דמהני לשון מתנה של הבנים ללשון ירושה של אחרים:
אמר רבי שמואל. כלומר שהיה רבי שמואל מתמיה על דברי ר' ירמיה דאמר מכיון דא''ר יוחנן נראין הדברים הלכך הלכה כר''א. וכל הא אסוקי מילתא דרבי זעירא היא דע''כ הא דקאמר בברייתא יירשו אחרים דוקא הוא ולא איצטריך לאוקמי בלשון מתנה כדלקמן:
אתא עובדין קומי ר' ירמיה. ושאלו הלכה כדברי מי ואמר מכיון דרבי אלעזר אמר אולפן שכך הוא מקובל דמהני ור''י לא פליג עליה לגמרי אלא נראין הדברים קאמר הלכה כרבי אלעזר:
נראין הדברים. דלא זכה אלא מי שאמר לו בלשון מתנה ולא מהני לשון מתנה של זה ללשון ירושה של זה:
זכה זה בלשון ירושה. דאפילו בשני בני אדם מועיל לשון מתנה של זה ללשון ירושה של זה דהואיל ולשניהם נתן כאחד אמרינן דנתכוון לזה במתנה כמו לאידך:
כתב לזה בל' מתנה וכו'. תנתן שדה פלונית לראובן ויורש שמעון שדה פלוני':
איתפלגון. דפליגי ר''א ור''י בזה:
כאן במתנה. בתמיה כלומר דמקשי מאי דוחקיה לאוקמי הכא בלשון מתנה הא אפילו בלשון ירושה נמי זכו האחרים דמכיון דאמר תנו לבניי הוי לשון מתנה לזה ולשון ירושה לזה והא הלכה כרבי אלעזר דאמר לקמן מכיון שזכה זה בלשון מתנה זכה זה בל' ירושה כדמסיק:
מתו יירשו אחרים. סיפא דהאי ברייתא דלעיל ואם אמר אם מתו יירשו אחרים תחתיהם בין שאמר תנו בין שאמר אל תתנו אין נותנין להן אלא שקל. וכן הוא בתוספתא ומדייק הש''ס אלישנא דיירשו דקאמר לא כן אמר רבי אבהו בשם ר''י בכל הלשונות אדם מזכה לאחרים חוץ מלשון ירושה שאינו שייך אלא בראוי ליורשו ומשני לית כאן ירתון אלא יטלון הא דקאמר יירשו אחרים לאו דוקא אלא תני יתנו לאחרים ובלשון מתנה זיכה להן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source