Ktouboth
Daf 2a
שָׁוִין שֶׁאֵינָהּ נִישֵּׂאת לֹא בְעֶרֶב שַׁבָּת וְלֹא בְמוֹצָאֵי שַׁבָּת. לֹא בְעֶרֶב שַׁבָּת. מִפְּנֵי כְבוֹד שַׁבָּת. וְלֹא בְמוֹצָאֵי שַׁבָּת. חֲבֵרַייָא אוֹמְרִין. מִפְּנֵי הַטּוֹרַח. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. 2a מִפְּנֵי כְבוֹד שַׁבָּת. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לַחֲבֵרַייָא. מִפְּנֵי מַה אָֽמְרוּ. בְּתוּלָה נִישֵּׁאת בַּיּוֹם הָֽרְבִיעִי. כְּדֵי שֶׁיְּהֵא אָדָם מַתְקִין צְרָכָיו שְׁלֹשָּׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה.
Traduction
Tous s’accordent à reconnaître que les mariages n’auront lieu, ni la veille du Shabat, ni à l’issue du Shabat: la veille du Shabat, ce serait faire tort aux honneurs à rendre pour le Shabat (aux préparatifs); à l’issue du Shabat, disent les compagnons d’étude, il en résulterait une grande fatigue (faute de temps); ou bien, selon R. Yossé, pour ne pas amoindrir la solennité shabatique par ces préoccupations. Un enseignement confirme l’avis des compagnons: il est dit qu’une vierge doit se marier le 4e jour, afin que la famille et les invités aient devant eux 3 jours successifs pour préparer tout le nécessaire.– (14)Suit un passage que l'on trouve traduit en (Betsa 5, 2)
Pnei Moshe non traduit
שוין. הכל שוין בזה שאין נישאת כו' אפי' במקום שב''ד קבועים בכל יום:
מפני כבוד שבת. שלא יהיה טרוד בנשואין ולא יהיה פנוי להכין צרכי שבת א''נ דה''נ טעמא שמא יבא לידי חילול שבת כדלקמן:
מפני הטורח. שצריך להטריח עצמו ולתקן צרכי הסעודה מקודם כדלקמיה ואם תנשא במוצאי שבת אימתי יתקן צרכיו:
מפני כבוד שבת. שאם יכנוס למוצאי שבת ויהא טרוד בשבת חיישינן שמא ישכח מחמת טרדא ויבא לידי חילול שבת וכגונא דאמרינן בבבלי גזירה שמא ישחוט בן עוף:
מתני'. ברייתא דלקמיה מסייע לחברייא דאמרי מפני הטורח דקתני מפני מה אמרו כו' והיינו שקדו דאמר בבבלי וכן הוא בתוספתא ריש מכילתין אלמא דחששו חכמים שיהא מתקן צרכי סעודה מקודם:
רִבִּי בָּא בַּר כֹּהֵן אָמַר קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי. אָסוּר לָאָדָם לִישָּׂא אִשָּׁה בְּעֶרֶב שַׁבָּת. הָדָא דְאַתְּ אֲמַר לַעֲשׂוֹת סְעוּדַת אֵירוּסִין. הָא לָאֲרוֹס יְאָרֵס. שְׁמוּאֵל אָמַר. אֲפִילוּ בְתִשְׁעָה בְאַב יְאָרֵס. שֶׁלֹּא יְקַדְּמֶנּוּ אַחֵר. מִחְלְפָה שִׁיטְּתָא דִשְׁמוּאֵל. תַּמָּן הוּא אָמַר אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה וגו' בְּמֹאזְנַיִם לַעֲלוֹת הֵמָּה מֵהֶבֶל יָחַד. וּבְהַהוּא אָמַר אָכֵין. אֶלָּא שֶׁלֹּא יְקַדְּמֶנּוּ אַחֵר בִּתְפִילָּה. וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא קַייְמָה.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
אסור לאדם לישא אשה בע''ש. היינו לקדשה ומשום סעודה כדמפרש ואזיל דאלו לכונסה לחופ' בלא סעודה מותר אלא דמפני כבוד שבת מפני הטרדא קאמר לעיל שאינה נישאת לכתחילה וכדפרישית לעיל:
הדא דאת אמר. אסור דוקא לעשות סעודת אירוסין משום דאין קובעין סעודה בע''ש:
הא לארוס. בלא סעודה מותר לארוס:
מחלפא שיטתיה דשמואל. דתמן אמר דהזיווג מן השמים הוא דכתיב אלהים מושיב וגו' וכדאמר בבבלי ריש סוטה ובכמה מקומות ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת כו':
במאזנים לעלות המה מהבל יחד. כדדריש בויקרא רבא עד שהן הבל במעי אמן נגזר עליהן זיווגם:
וכה. והכא הוא אומר הכין שמא יקדמנו אחר:
אלא שלא יקדמנו אחר. היינו בתפילה שאע''פ שזיווגם מן השמים אפשר שתועיל תפלתו של זה לכונסה:
ואעפ''כ לא קיימה. ומ''מ לא יתקיים הזיווג הזה דאח''כ ימות זה או יגרשנה ותנשא לבן זוגה לקיים הגזירה מן השמים וכ''כ הר''ן ז''ל בפ' אלו מגלחין אהא דקאמר שם שמא יקדמנו אחר ברחמים:
רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ אָמַר. אָסוּר לָדוּן דִּינִי מְמוֹנוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת. וְהָא מַתְנִיתָא פְלִיגָא. לְפִיכָךְ אֵין דָּנִין לֹא בְעֶרֶב שַׁבָּת וְלֹא בְעֶרֶב יוֹם טוֹב דִּינֵי נְפָשׁוֹת. הָא דִינֵי מָמוֹנוֹת דָּנִין. וְתַנֵּי רִבִּי חִייָה כֵן. דָּנִין דִּינֵי מָמוֹנוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת אֲבָל לֹא דִינֵי נְפָשׁוֹת. כָּאן לַהֲלָכָה כָּאן לִדְבַר תּוֹרָה.
Traduction
R. Hiskia ou R. Hiya dit au nom de R. Abahou: il est interdit de juger les questions d’argent la veille du Shabat. Mais n’est-il pas une Mishna (15)''(Sanhedrin 4, 3); J, ib, 22b; B, ibid, 38'' opposée à cet avis, disant: ''Pour les questions capitales, on prononce le même jour la sentence si c’est l’acquittement, et le lendemain, si c’est une condamnation; voilà pourquoi on ne prononcera un tel jugement ni la veille du Shabat, ni la veille d’une fête''; or, il s’agit là seulement de questions capitales, tandis que, pour les questions d’argent, c’est permis. Et R. Hiya a enseigné de même, on prononcera des sentences pour les questions d’argent la veille du Shabat, non des questions capitales? Il y a une différence entre cette Mishna et l’avis professé ici par R. Abahou: ce dernier vise la règle rabbinique (qui interdit même le prononcé des questions d’argent), tandis que la Mishna précitée vise la règle légale (applicable aux questions capitales seules).
Pnei Moshe non traduit
אסור לדון. אפי' ד''מ בע''ש מפני שטרודין להכין צורכי שבת ואיידי דקאמר לעיל לא ישא כו' נקט להא נמי הכא:
והא מתני'. דפ''ד דסנהדרין פליגא דקתני התם דיני נפשות דנין בו ביום וגומרין ביום שלאחריו לפיכך אין דנין כו' ומשמע דוקא ד''נ אבל דיני ממונות דנין ותני רבי חייא בהדיא כן:
ומשני כאן. להלכה כאן לדבר תורה. כלומר משנתינו איירי מד''ת אין דנין דיני נפשות אבל דיני ממונות דנין והא דאר''ח בשם רבי אבהו דאסור לדון היינו מד''ס ואסור לכתחילה קאמר אבל אם עבר ודן דינו דין:
Ktouboth
Daf 2b
רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רִבִּי קְרִיסְפָּא. בּוֹגֶרֶת כְּחָבִית פְּתוּחָה הִיא. הָדָא דְאַתְּ אָמַר. שֶׁלֹּא לְהַפְסִידָהּ מִכְּתוּבָּתָהּ. אֲבָל לְקַייְמָהּ אֵינוֹ רַשַּׁאי מִשּׁוּם סְפֵק סוֹטָה. וְאַתְייָא כַּיי דְרִבִּי חֲנִינָא. דְּרִבִּי חֲנִינָא אָמַר. מַעֲשֶׂה בְאִשָּׁה אַחַת שֶׁלֹּא נִמְצְאוּ לָהּ בְּתוּלִים. וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי רִבִּי. אָמַר לָהּ. אֵיכָן הֵן. אָֽמְרָה לֵיהּ. מַעֲלוֹתָיו שֶׁלְּבֵּית אַבָּא הָיוּ גְבוֹהִין וְנִשְׁרוּ. וְהֶאֱמִינָהּ רִבִּי. הָדָא דְתֵימַר שֶׁלֹּא לְהַפְסִידָהּ מִכְּתוּבָּתָהּ. אֲבָל לְקַייְמָהּ אֵינוֹ רַשַּׁאי מִשּׁוּם סְפֵק סוֹטָה. וְאַתְייָא כַּיי דְתַנִּינָן תַּמָּן. בְּתוּלָה וְאַלְמָנָה גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה מִן הָאֵירוּסִין כְּתוּבָּתָן מָאתַיִם וְיֵשׁ לָהֶן טַעֲנַת בְּתוּלִים. הָדָא דְאַתְּ אָמַר. מִכְּתוּבַּת מְנָה מָאתַיִם. אֲבָל לְקַייְמָהּ אֵינוֹ רַשַּׁאי מִשּׁוּם סְפֵק סוֹטָה. וְאַתְייָא כַּיי דְתַנִּינָן תַּמָּן. הָאוֹכֵל אֶצֶל חָמִיו בִּיהוּדָה שֶׁלֹּא בָעֵדִים אֵינוֹ יָכוֹל לִטְעוֹן טַעֲנַת בְּתוּלִים מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְייָחֵד עִמָּהּ. הָדָא דָמַר לִכְתוּבַּת מְנָה מָאתַיִם. אֲבָל לְקַייְמָהּ אֵינוֹ רַשַּׁאי מִשּׁוּם סְפֵק סוֹטָה. וַתְייָא כַּיי דְתַנִּינָן. הַנּוֹשֵׂא אֶת הָאִשָּׁה וְלֹא מָצָא לָהּ בְּתוּלִים. וְהִיא אוֹמֶרֶת. מִשֶׁאֵירַסְתָּנִי נֶאֱנַסְתִּי וְנִסְתָּֽחְפָה שָׂדָךְ. וְהוּא אוֹמֵר. לֹא כִּי אֶלָּא עַד שֶׁלֹּא אֵרַשְׂתִּיךְ. וְהָיָה מִקְחוֹ מֶקַח טָעוּת. הָדָא דָמַר לִכְתוּבַּת מְנָה מָאתַיִם. אֲבָל לְקַייְמָהּ אֵינוֹ רַשַּׁאי מִשּׁוּם סְפֵק סוֹטָה. וַתְייָא כַּיי 2b דְתַנִּינָן תַּמָּן. הִיא אוֹמֶרֶת. מוּכַּת עֵץ אֲנִי. וְהוּא אוֹמֵר. לֹא כִי אֶלָּא דְּרוּסַת אִישׁ אַתְּ. הָדָא דְתֵימַר לִכְתוּבַּת מְנָה מָאתַיִם. אֲבָל לְקַייְמָהּ אֵינוֹ רַשַּׁאי מִשּׁוּם סְפֵק סוֹטָה. וְכוּלְּהוֹן מִן הַהִיא דְּאָמַר רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. מָצָא הַפֶּתַח פָּתוּחַ אָסוּר לְקַייְמָהּ מִשּׁוּם סְפֵק סוֹטָה.
Traduction
R. Yona dit au nom de R. Qrispa: Une jeune fille adolescente est comme un tonneau ouvert (16)Le mari est dans son tort s'il la déclare déflorée: c'est peut-être l'effet du jeune âge Voir Casuistique dite Noda bischarim (1859), 2, 69. Cette règle toutefois est seulement vraie en ce que le mari ne peut pas faire perdre le douaire à la femme (s’il la répudie); mais il lui est interdit de la conserver comme épouse, dans la crainte qu’il y ait eu union adultérine. Elle (17)La distinction entre la question d'argent (favorable à la femme) et celle de l'interdit légal d'union est conforme au fait raconté par R. Hanina, qui a dit: il arriva un jour que le mari d’une femme ne lui trouva pas les signes de la virginité et vint porter la cause devant Rabbi. Celui-ci (comme la femme ne niait pas le fait) demanda comment cela était arrivé (18)Littéralement: ubi est virginitas tua?: -C’est que, répondit la femme, les marches de l’escalier chez mon père sont très élevées, et pour les gravir j’ai fait un effort (je me suis blessée). Rabbi lui ajouta foi. Cette règle est seulement vraie pour la conséquence financière, que la femme ne perde pas son douaire en cas de séparation; mais il est interdit au mari de garder cette femme dans la crainte (maintenue) d’union adultérine. C’est conforme à ce qui est dit ci-après (§ 2): ''L’époux d’une veuve vierge, ou d’une femme répudiée d’un simple fiancé, ou de celle qui a seulement déchaussé son beau-frère, doit un douaire de 200 zouz; mais le mari a le droit de contestation en cas d’absence de la virginité''. La Mishna précise que le douaire, loin d’être d’un maneh (100 zouz) est du double; mais le mari ne peut pourtant pas garder cette femme comme épouse, en raison du maintien du doute d’union adultère. C’est conforme aussi à ce qui est dit plus loin (§ 5): ''En Judée, le fiancé qui mange chez son beau-père avec la fiancée, sans témoins, n’est pas admis plus tard à porter plainte pour défaut de virginité, car le futur est resté seul avec la fiancée (et a pu en abuser)''. La Mishna indique que pour le douaire d’un maneh le double est dû; mais le mari ne peut pourtant pas garder cette femme comme épouse par la crainte d’union d’adultère. C’est encore conforme à ce qui a été enseigné plus loin (§ 6): ''Si après le mariage d’une femme que son mari ne trouve pas vierge, elle déclare avoir été violée après les fiançailles et qu’ainsi le champ du mari a été dévasté, tandis que celui-ci prétend que, ce fait étant antérieur aux fiançailles, le contrat d’acquisition repose sur un défaut (de sorte que le mari serait dispensé de restituer le douaire), on déclare la femme digne de foi''. La Mishna indique que le douaire, loin d’être d’un maneh, est du double; mais il n’est pas loisible au mari de garder cette femme de crainte d’union possible d’adultère. C’est conforme à ce qui a été dit plus loin (§ 7): ''Si la femme déclare n’être plus vierge par suite d’une blessure (ligno icta) et le mari prétend que c’est le résultat d’une cohabitation, on croira la femme''. Or, la Mishna indique que le douaire devant être restitué à la femme est bien de 200 zouz, non d’un maneh (100 zouz); mais le mari ne peut pas garder cette femme, de crainte du doute d’adultère. Tout cela résulte de ce qu’a dit R. Ila au nom de R. Eléazar (19)Ci-dessus, au commencement: lorsque le mari trouve sa femme déflorée, il ne peut plus la garder, en raison du doute d’adultère.
Pnei Moshe non traduit
בוגרת כחבית פתוחה היא. ואין לה טענת פתח פתוח:
שלא להפסידה מכתובת'. בטענת פתח פתוח דמספיק' לא מפסדינן לה אבל לקיימ' אינו רשאי:
משום ספק סוטה. שמא זינתה תחתיו:
ואתייא. הא דמחלקינן בין ממונא לאיסורא כהאי דרבי חנינא דקאמר נמי על הא דהאמינה רבי דוקא שלא להפסידה כתובה אבל לקיימה לא התירה דלענין איסור אינה נאמנת וכן כל הראיות שמביא לקמן וכר''א דאמר לעיל דאסור לקיימה באומר פתח פתוח מצאתי וסתמא קאמר משמע אפילו בבוגרת וכדמסיק וכלהון מן ההיא דאמר רבי הילא בשם רבי אלעזר:
ובא מעשה לפני רבי. שתבעה הבעל והיא לא הכחישתו ושאלה רבי והיכן הן בתולים שלך:
מעלותיו. מדרגות הסולם היו גבוהין הרבה זה מזה וכשעלתה עליהן נשרו בתוליה:
ואתייא נמי כהאי דתנינן לקמן בתולה ואלמנה גרושה וחלוצה מן הנשואין כתובתן מנה ואין להן טענת בתולים גרסינן:
בכתובת מנה מאתים. כלומר שהן טוענין בזה דהיא תובעת מאתים שאומרת בתולה הייתי כדמוקי לקמן הלכה ד' דמיירי שיש עדים מעידין אותה שלא נבעלה ואפ''ה אין כתובתה אלא מנה ואין יכול לטעון טענת בתולים להפסידה כתובתה לגמרי ולימא מקח טעות הוא:
עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי לָֽעְזָר בּוֹגֶרֶת אֵימָתַי הִיא נִישֵּׂאת. בְּתוּלָה מִן הַנִּישּׂוּאִין אֵימָתַי הִיא נִישֵּׂאת. מוּכַּת עֵץ כְּרִבִּי מֵאִיר אֵימָתַי הִיא נִישֵּׂאת. נִישְׁמְאִינָהּ מִן הָדָא. אִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁיָּצָאת בְּהִינוּמָא. וְלָא אִדְכַּר רְבִעִי. הָדָא אָמְרָה דְלֵית רְבִיעִי כְּלוּם.
Traduction
Puisque selon R. Eléazar la fixation du jour a pour base la possibilité de contestation au sujet de la virginité, quel sera le jour déterminé pour une adolescente (à l’égard de laquelle cette contestation est impossible)? (Pourra-t-elle en conséquence se marier n’importe quel jour, ou sera-ce le même jour que pour toute autre union)? De même, quel sera le jour de mariage d’une veuve vierge, ou d’une fille blessée par accident, selon R. Meir? On peut résoudre cette question à l’aide de ce qu’il est dit plus loin (2, 1): ''Si une femme devenue veuve réclame son douaire entier (200 zouz) aux héritiers de son mari, ou si, en étant répudiée, elle le réclame au mari, en disant avoir été épousée à l’état vierge, tandis que l’adversaire prétend qu’elle avait été veuve, s’il y a des témoins attestant qu’elle a quitté la maison paternelle à l’état vierge, il lui sera restitué un douaire de 200 zouz''. Or, il n’est pas tenu compte du cas où ce mariage aurait eu lieu un 4e jour (applicable aux vierges); c’est donc que ce jour n’est pas exigible à cet effet.
Pnei Moshe non traduit
על דעתיה דר''א. דאמר טעמא דמתני' דנשאת ברביעי משום טענת בתולים:
בוגרת. דאין לה טענת בתולים וכן בתולה מן הנשואין וכן מוכת עץ לרבי מאיר דאמר לקמן כתובתה מאתים ואין לה טענת בתולים אימתי היא נשאת אי נימא דהואיל ולא שייך בה טעמא דישכים ויבא לב''ד נשאת בכל יום או דילמא לא פלוג רבנן:
נשמעינה. לזה מן הדא דתנן לקמן ריש פ''ב היא אומרת בתולה נשאתני והוא אומר לא כי אלא אלמנה נשאתיך אם יש עדים שיצאת בהינומא כמנהג הבתולות כתובתה מאתים:
ולא אידכר רביעי. ולא הוזכר שם רביעי דאם יש עדים שנשאת ברביעי כתובתה מאתים ומדלא נקטה ש''מ אין רביעי כלום דאין ראיה מרביעי דשמא בוגרת או מוכת עץ היתה ולא נשאת ברביעי וכתובתן מאתים אלמא היכא דאין להן טענת בתולים אין קפידא ברביעי:
וְאַלְמָנָה בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי. שֶׁאִם אוֹמֵר אַתְּ לוֹ בְּאֶחָד מִכָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה אַף הוּא מַשְׁכִּים וְיוֹצֵא לִמְלַכְתּוֹ. מִתּוֹךְ שֶׁאַתְּ אוֹמֵר לוֹ בַחֲמִישִׁי בְשַׁבָּת אַף הוּא שָׂמֵחַ עִמָּהּ חֲמִישִׁי שִׁישִׁי וּשְׁבִיעִי.
Traduction
Une veuve, est-il dit, se marie le 5e jour'', car si l’on autorisait n’importe quel jour de la semaine, il arriverait au mari, dès le lendemain matin, de se lever comme d’ordinaire pour aller à son travail. Mais de ce que le mariage a lieu le 5e jour, le mari passera avec sa femme les 5e, 6e et 7e jours, en réjouissances.
Pnei Moshe non traduit
ואלמנה ביום החמישי. קתני במתני' וטעמא שאם אומרת את לו באחד מכל ימות השבת גרסינן:
מֹשֶׁה הִתְקִין שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה וְשִׁבְעַת יְמֵי הָאֶבֶל וְלֹא הִתְקִין לָאַלְמָנָה כְּלוּם. אַף עַל גַּב דְּתֵימַר. לֹא הִתְקִין לָאַלְמָנָה כְּלוּם. טְעוּנָה בְרָכָה. מִבּוֹעַז. דִּכְתִיב וַיִּקַּח בּוֹעַז עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי הָעִיר וַיֹּאמֶר שְׁבוּ פֹה וַיֵּשֵׁבוּ. אָמַר רִבִּי אֲלֶכְסַנְדְּרִי. מִכָּאן שֶׁאֵין קָטָן רַשַּׁאי לֵישֵׁב עַד שֶׁיֹּאמַר לֹו הַגָּדוֹל שֵׁב. אָמַר רִבִּי פִינְחָס. מִכָּן לַבַּיִת הַזֶּה שֶׁהֵן מְמַנִּין זְקֵינִים בְּבָתֵּי מִשְׁתָּיוֹת שֶׁלָּהֶן. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי יוֹסֵי. מִכָּן לְבִרְכַּת חֲתָנִים שֶׁהִיא בָּעֲשָׂרָה. אָמַר רִבִּי יוֹדָה בַר פָּזִי. וְלֹא סוֹף דָּבָר בָּחוּר לִבְתוּלָה אֶלָּא אֲפִילוּ אַלְמוֹן לְאָלְמָנָה. מִבּוֹעַז שֶׁהָיָה אַלְמוֹן וְרוּת הָֽיְתָה אַלְמָנָה. וּכְתִיב וַתֵּהוֹם כָּל הָעִיר עֲלֵיהֶם. וְאֵיפְשַׁר כֵּן. כָּל קַרְתָּא מִתְבָּהֲלָה בְגִין נָעֳמִי עַל עֲלִיבְתָא. אֶלָּא אִשְׁתּוֹ שֶׁל בּוֹעַז מֵתָה בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם. עַד כָּל עַמָּא גָמַל חַסְדָּא נִכְנְסָה רוּת עִם נָעֳמִי. וְנִמְצֵאת זוֹ יוֹצְאֵת וְזוֹ נִכְנֶסֶת.
Traduction
Moïse à dû établir les 7 jours de festins qui accompagnent les mariages, ainsi que les 7 jours de deuil pour un décès (20)Il y est fait allusion dans (Gn 29, 27), (et 50, 10) Cf Yalquout Shimoni, 2, n° 70, tandis qu’il n’a rien déterminé pour une veuve. Mais s’il est vrai que le Pentateuque ne contient rien à cet égard, on voit qu’il faut prononcer pour son mariage les bénédictions d’usage, d’après la conduite de Booz, puisqu’il est écrit (Rt 5, 2): Booz prit dix hommes (21)La réunion de dix hommes est un indice de bénédiction solennelle (du repas), dite en commun Voir Midr Rabba, sur (Rt 4) parmi les vieillards de la ville et leur dit: asseyez-vous ici, et ils s’assirent. Il résulte de là, dit R. Alexandre, qu’un inférieur ne doit pas s’asseoir, jusqu’à ce que son supérieur l’y ait invité. R. Pinehas dit: on conclu de là que le tribunal nomme des vieillards (comme le fit Booz), chargés de veiller aux agapes dans les maisons de festins (22)Pour éviter les désordres V. J, (Sota 9, 12). R. Eléazar b. R. Yossé dit: on conclut de là que la bénédiction pour les époux (la 1re semaine de mariage) devra être dite par dix hommes réunis. Finalement, dit R. Juda de Pazi, il ne s’agit pas seulement de l’union d’un jeune homme avec une vierge, mais même d’un veuf avec une veuve, puisque Booz était veuf de Ruth veuve, et il est dit (Rt 1, 19): Toute la ville était agitée à cause d’elles. Or, se peut-il que toute la ville ait été dérangée à cause de Noémi et de son chagrin? C’est qu’en ce jour la femme de Booz était morte, de sorte qu’au moment où tous les gens accomplissaient le devoir pieux d’assister aux obsèques, Ruth arrivait avec Noémi: voilà comment il se fait que l’une sortait que l’autre entrait. – (23)Suit une phase qui se trouve traduite traité (Megila 4, 4)
Pnei Moshe non traduit
משה התקין כו'. כלומר דיש להן רמז מן הכתוב בתורה דכתיב מלא שבוע זאת וכן באבל ויעש לאביו אבל שבעת ימים:
ולא התקין לאלמנה כלום. לא מצינו לה רמז מן התורה:
טעונה ברכה מבועז. אע''פ כן ילפינן לה דטעונה ברכה יום אחד מדמצינו בבועז:
מכאן לקטן כו'. שבועז היה גדול שבהם ולא ישבו עד שאמר להם שבו:
ה''ג מכאן לב''ד שהן ממנים זקנים. להשגיח על הדבר שלא ינהגו קלות ראש בבית משתיות שלהן ומדכתיב מזקני העיר דריש וכדאמרינן לעיל בסוף סוטה בראשונה היה אימת סנהדרין עליהו ולא דברו נבלה בשיר:
אלא אפילו אלמון כו'. כדמוכחי קראי שהיה אלמון דכתיב ותהום וגו':
ואיפשר כן כו'. וכי מה כל הרעש הזה שיהו כל בני העיר מתקבצין ונבהלין לצאת לקראת נעמי העלובה:
עד כל עמא. עד שבאו כל העם לגמול חסד עמה נכנסה רות עם נעמי אל העיר ומחמת זה אירע הדבר שראו אותן כל בני העיר:
ונמצאת זו יוצאת וזו נכנסת. כלומר אשתו של בועז מתה באותו היום וזו רות נכנסת לביתו וכעין דאמרינן בבבלי ב''ב דף צ''א היינו דאמרי אינשי עד דלא שכיב שכבי קיימא מני ביתיה ואשמעינן שהקדים לו השם רפואה למכה ויש לאדם לבטוח בהקב''ה:
תַּנֵּי. אוֹמֵר בִּרְכַּת חֲתָנִים כָּל שִׁבְעָה. [רִבִּי יִרְמְיָה סְבַר מֵימַר מַפְקִין כַּלָּתָה כָּל שִּׁבְעָה.] אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי. וְהָא תַנֵּי רִבִּי חִייָה. אוֹמֵר בִּרְכַּת אֲבֵלִים כָּל שִׁבְעָה. אִית לָךְ מֵימַר. מַפְקִין מִיתָא כָל שִׁבְעָה. מַאי כְדוֹן. מַה כָּאן מְנַחֵם עִמּוֹ אַף כָּאן מְשַׂמֵּחַ עִמּוֹ. מַה כָּאן מַזְכִּירִין אַף כָּאן מַזְכִּירִין.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
תני אומרים ברכת חתנים כל שבעה. חסר כאן וצריך להגיה כמו שהגהתי בפנים וכן הוא במגילה:
סבר. רבי ירמיה לומר שמוציאין הכלה לחופה כל שבעה:
והא תני ר''ח. באותה ברייתא וכן ברכת אבלים כל שבעה אית לך מימר שמוציאין המת כל שבעה בתמיה:
מאי כדון. ואלא מאי כל שבעה:
מה כאן מנחם עמו. עוסק עמו בתנחומין כל שבעה אף כאן משמח עמו כל שבעה:
מה כאן מזכירין. שבשעת התנחומין מזכירין מעין ברכת אבלים אף כאן מזכירין ברכת חתנים בשעת שמחה שהוא בשעת סעודה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source