Vayedaber

Ktouboth

Daf 28b

משנה: הָאָב אֵינוֹ חַייָב בִּמְזוֹנוֹת בִּתּוֹ. זֶה מִדְרָשׁ דָּרַשׁ רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה בַּכֶּרֶם בְּיַבְנֶה. הַבָּנִים יִירְשׁוּ וְהַבָּנוֹת יִיזּוֹנוּ מַה הַבָּנִים אֵינָן יוֹרְשִׁין אֶלָּא לְאַחַר מִיתַת אֲבִיהֶן אַף הַבָּנוֹת אֵינָן נִזּוֹנוֹת אֶלָּא לְאַחַר מִיתַת אֲבִיהֵן.

Traduction

Le père ne peut pas être obligé (s’il est pauvre) de nourrir sa fille (203)Selon le commentaire de R Ascher, si les enfants sont trop petits pour se suffire, on peut forcer le père de les nourrir (tous les docteurs sont d'accord à ce sujet), quand même il serait pauvre. Voici l’explication donnée par R. Eléazar b. Azaria, devant les sages à la vigne de Yabnêh, des mots (du contrat): ''les fils hériteront et les filles seront nourries'': comme les fils héritent après la mort du père, de même pour les filles, le droit à la nourriture est seulement exigible après la mort du père (non de son vivant).

Pnei Moshe non traduit

מתני' האב אינו חייב במזונו' בתו. בחייו ובתו לאו דוקא ובגמרא איפליגו בה תנאי:

זו מדרש דרש ראב''ע. ביום שמינוהו נשיא:

בכרם ביבנה. על שם שהיו יושבין שורות שורות ככרם. הבנים יירשו והבנות יזונו. שתי תקנות תקנו מתנאי כתובה שהבנים זכרים יירשו כתובת בנין דכרין כדתנן במתני' דלקמן והבנות יזונו מנכסיו. מה הבנים. זכרים אין יורשין כתובת אמן אלא לאחר מיתת אביהן כך הבנות אינן ניזונות מנכסי האב מכח תנאי כתובה אלא לאחר מיתת אביהן:

משנה: 28b לְעוֹלָם הִיא בִּרְשׁוּת הָאָב עַד שֶׁתִּיכָּנֵס לִרְשׁוּת הַבַּעַל לַנִּישּׂוּאִין. מָסַר הָאָב לִשְׁלוּחֵי הַבַּעַל הֲרֵי הִיא בִרְשׁוּת הַבַּעַל. הָלַךְ הָאָב עִם שְׁלוּחֵי הַבַּעַל אוֹ שֶׁהָֽלְכוּ שְׁלוּחֵי הָאָב עִם שְׁלוּחֵי הַבַּעַל הֲרֵי הִיא בִרְשׁוּת הָאָב. מָֽסְרוּ שְׁלוּחֵי הָאָב לִשְׁלוּחֵי הַבַּעַל הֲרֵי הִיא בִרְשׁוּת הַבַּעַל.

Traduction

La fille reste sous la puissance du père (si elle n’a pas atteint la 2e majorité), jusqu’à ce qu’elle entre sous le dais nuptial, au pourvoir du mari. Si le père a remis sa fille (fiancée) à ceux que le mari avait envoyés pour la recevoir (afin de la conduire), elle est dès ce moment sous la puissance du mari. Mais, si le père est allé lui-même avec sa fille, ou s’il a envoyé (ses gens ou ses parents et amis) pour qu’ils accompagnent sa fille, et ceux que le mari a envoyés pour la recevoir, la fille reste encore sous la puissance du père; c’est seulement quand les envoyés du père devant accompagner sa fille l’ont laissée entre les mains des délégués du mari (202)Lorsque les envoyés du père ont pris congé de la fille, qu’elle est définitivement sous la puissance du mari.

Pnei Moshe non traduit

מתני' לעולם היא ברשות האב. ואם בת ישראל מאורסת לכהן היא אינה אוכלת בתרומה וזכאי בה ככל זכות האב בבתו:

עד שתיכנס לרשות הבעל לנשואין. כלומר שתכנס לחופה לשם נשואין שתהא מסורה לרשות הבעל:

מסרו שלוחי האב. שהיה האב משלחה לו ע''י שלוחיו ופגעו בשלוחי הבעל ומסרוה להם:

הלכה: לְעוֹלָם הִיא בִּרְשׁוּת הָאָב כול'. לֹא סוֹף דָּבָר לַחוּפָּה אֶלָּא לַבַּיִת שֶׁיֵּשׁ לוֹ חוּפָּה. בָּעֵי דָא אָמְנוּתָא טְרִקִילִין וְקָיְטוֹן חוּפָּה וְקָיְטוֹן נִכְנְסָה לִטְרִיקְלִין. לְהָדָא מִילָּא. רִבִּי לָֽעְזָר אָמַר. לְיוֹרְשָׁהּ. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶן לָקִישׁ אָמַר. לְהָפֵר נְדָרֶיהָ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. אַף עַל גַּב דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶן לָקִישׁ אָמַר. לְהָפֵר נְדָרֶיהָ. מוֹדֶה שֶׁאֵינוֹ מֵיפֵר לָהּ עַד שֶׁתִּיכָּנֵס לַחוּפָּה. אָמַר רִבִּי הוּנָא. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶן לָקִישׁ. לִזְנוֹת בֵּית אָבַיהָ. פְּרָט שֶׁמָּֽסְרוּ שְׁלוּחֵי הָאָב לִשְׁלוּחֵי הַבַּעַל שֶׁלֹּא תְהֵא בִסְקִילָה אֶלָּא בְחֶנֶק.

Traduction

La femme est au pouvoir du mari, non seulement lorsqu’elle ''est entrée sous le dais nuptial'', mais dès qu’elle a pénétré dans la maison où se trouve le dais, de la façon suivante: On a érigé près le triclinium le coitwn (chambre à coucher ou petite pièce) (204)''Cf traité Midot 1, 6; J, (Sanhedrin 11, 6) fin ( 30c) Pour y arriver, on passe par le triclinium'' où se trouve le dais; et la femme est au triclinium (dès lors elle est au pouvoir du mari). A quel point de vue est-elle au pouvoir du mari? Si elle meurt, dit R. Eléazar, le mari héritera d’elle; selon R. Simon, il a aussi le pouvoir dès lors de déclarer les vœux de la femme annulés. R. Zeira dit: bien que R. Simon b. Lakish l’autorise à annuler les vœux, l’annulation cependant ne devra avoir lieu qu’après le passage de la femme sous le dais nuptial (205)''Il est seulement entendu, explique le comment Pné-Mosché, que Resch Lakisch autorise l'annulation après le passage sous le dais; mais celui-ci insiste sur ce point que ce pouvoir n'est plus au père, mais désormais au mari''. Un enseignement, dit R. Houna, confirme l’avis de Resh Lakish en disant: de l’expression en se prostituant dans la maison de son père (Dt 22, 21), on conclut qu’à titre exceptionnel, lorsque les envoyés du père ont livré sa fille aux représentants du mari (et qu’ensuite elle se prostitue), elle sera passible de la peine capitale, non par lapidation (comme en étant chez le père), mais par voie de strangulation (206)De même, pour les vœux, une fois que la fille est livrée au mari, celui-ci seul a le pouvoir d'annuler.

Pnei Moshe non traduit

גמ' לא סוף דבר לחופה. לאו דוקא שנכנסה לחופה אלא אפי' לבית שהחופה בתוכו הרי היא ברשות הבעל כדמפרש ואזיל:

כעין דא אמנותא. כעין זו המלאכה שעושין טרקלין וקיטון טרקלין הוא חדר הגדול וקיטון חדר הקטן הפתוח לתוכו ובלשון המשנה כקיטוניות פתוחות לטרקלין מדות פ''א:

חופה וקיטון. כלומר החופה בתוך הקיטון והיא נכנסה לטרקלין כבר היא ברשות הבעל:

להדא מילא. כמו ליידא. לאיזה דבר היא ברשות הבעל ועל מתני' קאי מסרו וכו' הרי היא ברשות הבעל:

ליורשה. אם מתה יורש נדונייתה אבל עדיין אינה ברשותו שיהא הוא לבדו מפר נדריה:

להפר נדריה. נמי ברשותו היא וכדמפרש ר''ז:

מודה שאינו מיפר לה עד שתיכנס לחופה. כלומר הא דקאמר להפר נדריה לאו נדרה שנדרה קודם שתיכנס לחופה שיפר לה עכשיו קאמר אלא לעולם אינו מיפר לה עד שתכנס לחופה והא דקאמר להפר נדריה לאפוקי האב דעד האידנא היה האב מיפר לה בשותפות הארוס ומשנמסרה לשלוחי הבעל יצאת מרשותו:

מתניתא. ברייתא מסייע לר''ל דאפילו להפר נדריה יצאת מרשות האב:

לזנות בית אביה. כתיב בנערה המאורסה פרט לשמסרו וכו' דהויא בחנק דתו לא מיקרי' בית אביה וכן בנדרים דכתיב בנעוריה בית אביה ומשמסרו שלוחי האב לא קרינן בה בית אביה ואינו מפר נדריה:

הלכה: הָאָב אֵינוֹ חַייָב בִּמְזוֹנוֹת בִּתּוֹ כול'. מִצְוָה לַזּוּן אֶת הַבָּנוֹת אֵין צָרִיךְ לוֹמַר אֶת הַבָּנִים. רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר. מִצְוָה לַזּוּן אֶת הַבָּנוֹת. אִית תַּנָּיִי תַנֵּי. הַבָּנִים עִיקָּר. וְאִית תַּנָּיִי תַנֵּי. הַבָּנוֹת עִיקָּר. מָאן דָּמַר. הַבָּנִים עִיקָּר. לְתַלְמוּד תּוֹרָה. וּמָאן דָּמַר. הַבָּנוֹת עִיקָּר. שֶׁלֹּא יֵצְאוּ לְתַרְבּוּת רָעָה.

Traduction

C’est un devoir de piété (quoique non obligatoire) de nourrir ses filles, et à plus forte raison ses fils. R. Yohanan b. Broqa dit: C’est un devoir légal de nourrir les filles (après le décès du père). Selon les uns, nourrir les fils est un devoir essentiel; selon d’autres, l’essentiel est de nourrir les filles. Le premier enseignement est fondé sur ce que les fils doivent apprendre la Loi; le 2e enseignement a pour but d’éviter que les filles ne tournent mal (par la misère).

Pnei Moshe non traduit

גמ' מצוה לזון את הבנות. כלומר במתני' לא קאמר אלא חובה הוא דליכא הא מצוה איכא וכר''מ בבבלי:

אצ''ל את הבנים. כדמפרש לקמן דעסקי באורייתא. חייב לזון את הבנות. והיינו לאחר מיתת אביהן מתנאי כתובה אבל בחיי אביהן אפילו מצוה ליכא ואיידי דלאחר מיתה חובה תנא במתני' אינו חייב בחייו הכי מפרש לה בבבלי:

הבנים עיקר. למצוה:

לתלמוד תורה. בשביל שילמדו תורה:

שלא יצאו לתרבות רעה. אם לא ימצאו מזונות שאין דרכן להתבזות:

רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶן לָקִישׁ בְּשֵׁם רִבִּי יְהוּדָה בֶּן חֲנַנְיָה. נִמְנוּ בְאוּשָׁה שֶׁיְּהֵא אָדָם זָן אֶת בָּנָיו קְטַנִּים. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. יוֹדְעִין אָנוּ מִי הָיָה בַמִּנְייָן. עוּקְבָּא אָתָא לְגַבֵּי רִבִּי יוֹחָנָן. אֲמַר לֵיהּ. עוּקְבָּא. זוֹן בָּנֶיךָ. אֲמַר לֵיהּ. מְנָן מָרִי. אֲמַר לֵיהּ. עוּקְבָּא רְשִׁיעָא. זוֹן בָּנֶיךָ. אָמַר רִבִּי עוּלָּה. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן שֶׁיְּהֵא אָדָם זָן אֶת בָּנָיו קְטַנִּים. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. אִם הָֽיְתָה מֵנִיקָה פּוֹחְתִין לָהּ מִמַּעֲשֵׂה יָדֶיהָ וּמוֹסִיפִין לָהּ עַל מְזוֹנוֹתֶיהָ.

Traduction

R. Simon b. Lakish raconte au nom de R. Juda b. Hanania: On vota à l’école d’Ousha sur cette question, et la majorité décida que l’homme devra nourrir ses jeunes enfants. Nous ne pouvons pas savoir, répliqua R. Yohanan, quels hommes faisaient partie du nombre supérieur de gens qui édictèrent cette loi (nous ignorons donc si leur avis sert de règle, mais c’est une simple recommandation d’en avoir pitié). Ouqba vint demander à R. Yohanan, s’il est tenu de nourrir ses jeunes enfants? Ouqba, lui répondit-il, nourris-les. Maître, lui répliqua Ouqba, d’où le sais-tu? Ouqba le méchant, s’écria R. Yohanan (impatienté), nourris tes enfants. En effet, dit R. Oula, une Mishna (5, 11) confirme l’avis que l’homme doit nourrir ses jeunes enfants, puisqu’il est dit: ''Si la mère allaite un enfant, on diminuera son travail et on augmentera sa nourriture'' (c’est donc que le père y est contraint).

Pnei Moshe non traduit

באושא. כשישבה סנהדרין באושא שהיא אחת מעשר גליות שגלתה סנהדרין כדאמר בפ''ד דר''ה:

יודעין אנו מי היה במניין. דרך תמייה כלו' וכי אנו יודעין מי הם שהיו באותו המנין דלית הילכתא כוותייהו אלא מימר אמרינן ליה שהוא דרך אכזריות אם לא יזונם כדאמר רבי יוחנן לקמיה אבל מיכף לא כייפינן:

עוקבא אתא לגבי רבי יוחנן. ושאל לו אם חייב לזון בניו קטנים:

מנן מרי. מנין לך רבי:

עוקבא רשיעא. גער בו בנזיפה על שלא קיבל ממנו כעין דאמר בבבלי דאמרינן להו יארוד ילדא ואבני מתא שדיא התנין הוליד תולדותיו והטיל פרנסתן על בני העיר:

מתניתין אמרה כן. שחייב לזון בניו הקטנים:

דתנינן תמן. בפרקין דלקמן גבי המשרה אשתו ע''י שליש:

ומוסיפין לה על מזונותיה. בשביל הקטן שאוכל עמה:

Ktouboth

Daf 29a

רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶן לָקִישׁ בְּשֵׁם רִבִּי יְהוּדָה בֶּן חֲנַנְיָה. נִמְנוּ בְאוּשָׁה בְּכוֹתֵב נְכָסָיו לְבָנָיו הוּא וְאִשְׁתּוֹ נִיזּוֹנִין מֵהֶן. בָּנָיו קְטַנִּים מָה הֵן. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי חֲנִינָה. וְאִית דְּאָֽמְרֵי לָהּ בְּשֵׁם רִבִּי יוּדָה בֶּן חֲנִינָה. הוּא וְאִשְׁתּוֹ וּבָנָיו קְטַנִּים נִיזּוֹנִין מֵהֶן. 29a אַלְמָנָתוֹ מָהוּ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. אִתְּתָבַת וְלָא אִפְרָשַׁת. אָמַר רִבִּי בָּא בָּר מָמָל. אִתְּתָבַת וְאִפְרָשַׁת. אָמַר רִבִּי בָּא. נִרְאִין דְּבָרִים אִם הָֽיְתָה אוֹכֶלֶת בֶּימֵי בַעֲלָהּ אוֹכֶלֶת. וְאִם לָאו אֵינָהּ אוֹכֶלֶת. לֹא אָמַר אֶלָּא כוֹתֵב. הָא מוֹכָר לֹא. כָּתַב לְבָנָיו וּמָכַר לַאֲחֵרִים מָה הֵן מִסְתַּבְּרָה אִתָא. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. אֲנָא לֵית מַתַּת לֵיהּ אִתָא. רִבִּי מָנָא. לֹא מִסְתַּבְּרָה אַגְרִין לֵיהּ שַׁמָּשָׁא וּמְסַבִין לֵיהּ אִיתָא כְּמָה דוּ דְּהִיא שַׁמְּשָׁא.

Traduction

– R. Simon b. Lakish dit au nom de R. Juda b. Hanania: il fut décidé à Ousha, par la pluralité des voix, que si quelqu’un donne de son vivant ses biens à ses fils, le père et sa femme auront droit à se nourrir sur ces mêmes biens. Quel est en ce cas, le droit des jeunes enfants? R. Abahou dit au nom de R. Yossé b. Hanina, ou selon d’autres, au nom de R. Juda b. Hanina, sur ces biens légués d’avance, le père, la femme et les jeunes enfants devront être nourris. Quelle est la règle pour la veuve? Cette question, répondit R. Zeira, a été posée, mais non résolue; selon R. Aba b. Mamal, cette question a été également résolue, car, dit R. Aba, il paraît raisonnable que si la femme pouvait manger sur ces biens du vivant de son mari, elle doit avoir cette faculté encore après le décès (une fois veuve); au cas contraire, elle n’y a pas droit. Toutefois, cette règle n’est applicable qu’au cas où le père fait un contrat de donation à ses enfants; mais s’il leur a vendu ses biens, il ne lui est rien dû.. Si le père a légué ses biens par écrit à son fils, lequel les a vendus à un tiers, est-ce que les parent conservent des droits à la nourriture, ou non? Il y a lieu de croire (il est logique) que leur droit est maintenu. -Non, dit R. Hanina, je ne suis pas d’avis de leur accorder. A son tour, R. Mena fut d’avis de les déclarer fondés à se faire nourrir par les fils; car, il ne serait pas logique de lui louer une servante, ou de lui faire épouser une autre femme qui le serve (207)Le père et la mère devront donc être nourris sur ces biens, qui n'ont pas été donnés au fils pour qu'il les cède à un tiers.

Pnei Moshe non traduit

הוא ואשתו נזונין מהן. אפילו כתבן להן מעכשיו ולא מן הדין אלא תקנת חכמים הוא:

אלמנתו מהו. אם אוכלת לאחר מייתתו:

אתתבת ולא אפרשת נשאלה שאלה זו בבה''מ ולא פירשוה:

רבי בא בר ממל. אמר שפירשוה כדמפרש ואזיל:

ואם לאו. כגון שהוציאה מעשה ידיה למזונותיה ולא אכלה בחיי בעלה אינה אוכלת לאחר מותו:

לא אמר אלא כותב. לא שנו אלא כותב נכסיו לבניו במתנה:

הא מוכר. נכסיו לבניו לא ואע''ג דמתנה כמכר לענין שיעבוד התם הוא דאי לאו דעביד ליה ניחא לנפשיה לא יהיב ליה מתנה אבל בנו ליכא למימר הכי:

כתב לבניו ומכר לאחרים. כתב נכסיו לבנו והלך הבן ומכרן לאחרים מה הן אם הוא ואשתו ניזונין מהן הואיל ומכרן זה או דילמא על דעת כן לא נתן לו במתנה שיזכה בהן הלוקח בחייו:

מסתברא אתא. מן הסברא הוא דהדין נמי כן:

אנא לית מתת ליה. איני יכול להביא זה מן הסברא:

אתא ר' מנא. ופירשה מן הסברא דלא מסתברא ששוכרין לו שפחה לשמשו מן הנכסים שכתב לבנו:

ומסבין ליה איתא כמה דו דהיא שמשא. כלומר וכן משיאין לו אשה ולא יהא אלא כמו שפחה לשמשו ולפיכך אשתו ניזונת עמו מן הנכסים שלא כתב לו על מנת שימכור לאחרים ולא ימצא ממה לזון עם אשתו:

בְּנֵי בָנִים מָה הֵן. רִבִּי מָנָא אָמַר. [בְּנֵי בָנִים הֲרֵי הֵן כְּבָנִים. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר. אֵין בְּנֵי בָנִים כְּבָנִים.] רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן וְרִבִּי מַתַּנְיָה הֲווֹן יָֽתְבִין. סָֽבְרִין מֵימַר. הוּא בְּנֵי בָנִים שֶׁכָּן הוּא בָנִים שֶׁלְּהַלָּן. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. בְּנֵי בָנִים קָֽפְצָה עֲלֵיהֶן יְרוּשַׁת תּוֹרָה.

Traduction

Est-ce que les petits-fils de celui qui a légué ses biens par contrat (208)''J, (Gitin 5, 3) ( 46d); (Yebamot 6, 6)'' doivent être nourris par lui, ou non? Selon R. Mena, les petits-fils dont il est question ici, ressemblent à ceux d’ailleurs (comme en fait d’héritage, ils sont les égaux des fils, ils le sont aussi pour la nourriture). R. Yossé b. R. Aboun, lui fut-il dit, et R. Mathnia, siégeaient ensemble à étudier, et ils opinèrent aussi, que les petits-fils en question ici, doivent ressembler aux petits-fils d’ailleurs (pour hériter). -Non, dit R. Yossé b. R. Aboun à son interlocuteur, aux petits-fils l’héritage survient inopinément par mesure légale (tandis que la question d’entretien est une mesure d’ordre rabbinique, qui reste à être examinée).

Pnei Moshe non traduit

בני בנים. שיש לזה הכותב נכסיו מה הן אם הן ניזונין כמו בניו הקטנים:

בני בנים שכאן הוא בנים של הלן. כלומר כמו להלן בירושה דבני בנים הרי הן כבנים וכן כאן לענין מזונות:

בני בנים קפסה עליהן ירושת תורה. קפסה כמו קפצה כלומר שאני בירושה שקפצה עליהן ירושה מן התורה שהן באין תחת אביהן אבל גבי מזונות דלאו מן הדין הוא אלא מתקנת חכמים ולא תיקנו אלא בבניו:

רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶן לָקִישׁ בְּשֵׁם רִבִּי יְהוּדָה בַּר חֲנִינָה. נִמְנוּ בְאוּשָׁה בְּמַקְפִּיד אֶת הַזָּקֵן וְהִכָּהוּ יִינָתֵן לוֹ בוֹשְׁתּוֹ שָׁלֵם. מַעֲשֶׂה בְאֶחָד שֶׁהִקְפִּיד אֶת הָזָּקֵן וְהִכָּהוּ וְנָתַן לוֹ בָשְׁתּוֹ מֻשְׁלָם. אָֽמְרֵי. רִבִּי יוּדָה בֶּן חֲנִינָה הֲוָה.

Traduction

– R. Simon b. Lakish dit encore au nom de R. Juda b. Hanina: Par la pluralité des voix, il fut décidé à Ousha (209)V. (Baba Qama 8, 6) que lorsqu'on se permet d’irriter un vieillard jusqu'à le frapper, on est tenu de lui payer un dédommagement complet (supérieur au paiement ordinaire). Ainsi, comme un tel fait était arrivé à quelqu’un, il fut puni de cette façon. On dit que ce fut R. Juda b. Hanina (210)Suivent 2 passages, l'un traduit traité (Pea 2, 1), l'autre très long jusqu'à la fin du, traduit traité (Yebamot 15,3).

Pnei Moshe non traduit

יינתן לו בושתו שלם. כלו' שנותנין לו בושת כפי הראוי לכבודו ולא כמכה או מבייש לשאר כל האדם:

רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶן לָקִישׁ בְּשֵׁם רִבִּי יְהוּדָה בֶּן חֲנִינָה. נִמְנוּ בְאוּשָׁה שֶׁיְּהֵא אָדָם מַפְרִישׁ חוֹמֶשׁ מִנְּכָסָיו לְמִצְוֹת. עַד אֵיכָן. רִבִּי יִרְמְיָה וְרִבִּי אַבָּא בַּר כֲּהָנָא חַד אָמַר עַד כְּדֵי תְרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר. וְחָרָנָא אַמָר. כַּבֵּד אֶת י֨י מֵהוֹנֶךָ. כְּמֵרֵאשִּׁית כָּל תְּבוּאָתֶךָ. רִבִּי גַמְלִיאֵל בַּר אִינִיָּא בָּעִי קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. מַה חוֹמֶשׁ בְּכָל שָׁנָה. גָּרַשׂ בְּהִילְכָתָא קַדְמִייָתָא דְּפֵאָה וְלֹא מוֹת. אֶלָּא שֶׁלֹּא יָמוּת לְעָתִיד לָבוֹא.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

שיהא אדם מפריש חומש נכסיו למצות. אבל לא יותר:

עד איכן. הוא החיוב בלא התקנה:

כדי תרומה. עין בינונית אחד מחמשים ותרומת מעשר אחד ממאה וכפי ערך זה יתן לצדקה:

כבד את ה' מהונך. ומראשית וגומר:

כמראשית כל תבואתך. כתרומה גדולה בלבד:

מה חומש בכל שנה. ומסיים בפ''א דפיאה ולחמש שנים הוא מפסיד כולא ומשני התם בתחילה לקרן ומכאן ואינך לשכר וכו' וע''ש כל הסוגיא כדמציין התלמוד בעצמו עד ולא מות אלא שלא ימות לעתיד לבא והתם דריש לה על פסוק וצדקה תציל ממות:

רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה עֲבַד לָהּ כְּתוּבָּה ממִדְרָשׁ. שֶׁדְּרָשָׁהּ רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה. הַבָּנִים יִירְשׁוּ וְהַבָּנוֹת יָזוֹנוּ. מַה הַבָּנִים אֵינָן יוֹרְשִׁין אֶלָּא לְאַחַר מִיתַת אֲבִיהֶן אַף הַבָּנוֹת לֹא יִזּוֹנוּ אֶלָּא לְאַחַר מִיתַת אֲבִיהֶן.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

רבי לעזר בן עזריה עבד לה כתובה מדרש. עיין כל הסוגיא עד סוף הלכה ביבמות פ' ט''ו ושם פירשתי:

דְּבֵית הִלֵּל עָֽבְדִין לָהּ כְּתוּבָּה מִדְרָשׁ. דָּרַשׁ הִלֵּל הַזָּקֵן לְשׁוֹן הֶדְיוֹט. כָּךְ הָיוּ כוֹתְבִין בְּאַלֶכְסַנְדְּרִיּאָה שֶׁהָיָה אֶחָד מֵהֶן מְקַדֵּשׁ אִשָּׁה וַחֲבֵירוֹ חוֹטְפָהּ מִן הַשּׁוּק. וּכְשֶׁבָּא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים בִּקְּשׁוּ לַעֲשׂוֹתָן מַמְזֵירִים. אָמַר לָהֶן הִלֵּל הַזָּקֵן. הוֹצִיאוּ כְּתוּבַת אִימּוֹתֵיכֶן. וְהוֹצִיאוּ כְּתוּבַת אִימּוֹתֵיהֶן וּמָ‍ֽצְאוּ כָתוּב בָּהֶן. לִכְשֶׁתִּיכָּֽנְסִי לְבֵיתִי תְּהַוְייָן לִי לְאִינְתּוּ כְדַת מֹשֶׁה וִיהוּדָאֵי.

Traduction

בֵּית שַׁמַּי עָֽבְדִין כְּתוּבָּה מִדְרָשׁ. דְּבֵית שַׁמַּי דָֽרְשֵׁי. בְּסֶפֶר כְּתוּבָתָהּ מְלַמֵּד. שֶׁהוּא כוֹתֵב לָהּ. שֶׁאִם תִּינָּֽשְׂאִי לְאַחֵר תִּיטְּלִי מַה שֶׁכָּתוּב לֵיכִי. חָֽזְרוּ בֵית הִלֵּל לְהוֹרוֹת כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּי.

Traduction

רִבִּי מֵאִיר עֲבַד כְּתוּבָּה מִדְרָשׁ. דָּרַשׁ רִבִּי מֵאִיר. הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵירוֹ מִשֶּׁזָּכָה בָהּ (חֲבֵירוֹ) שָׁמִין אוֹתָהּ כַּמָּה הִיא רְאוּיָה לַעֲשׂוֹת וְנוֹתֵן לוֹ. שֶׁהוּא כוֹתֵב לוֹ. אִם אוֹבִיר וְלֹא אַעֲבִיד אֲישַׁלֵּם בְּמֵיטְבָא.

Traduction

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source