Vayedaber

Ktouboth

Daf 28a

משנה: הָאָב זַכַּאי בְּבִתּוֹ בְּקִידּוּשֶׁיהָ בַּכֶּסֶף בַּשְּׁטָר וּבַבִּיאָה וְזַכַּאי בִּמְצִיאָתָהּ וּבְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ וּבְהֵפֵר נְדָרֶיהָ וּמְקַבֵּל אֶת גִיטָּהּ וְאֵינוֹ אוֹכֵל פֵּירוֹת בְּחַיֶּיהָ. נִיסֵּית יָתֵר עָלָיו הַבַּעַל שֶׁאוֹכֵל פֵּירוֹת בְּחַיֶּיהָ וְחַייָב בִּמְזוֹנוֹתֵיהָ בְּפִרְקוֹנָהּ וּבִקְבוּרָתָהּ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֲפִילוּ עָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל לֹא יִפְחוֹת לָהּ מִשְּׁנֵי חֲלִילִין וּמְקוֹנֶנֶת.

Traduction

Le père a des droits en mariant sa fille (avant la 2° majorité), que ce mariage s’accomplisse moyennant argent, par contrat ou par cohabitation (2)2. CI. tr. Qiddouschin, I, 1. Ce que la fille (mineure) trouve, ou gagne, appartient au père, lequel peut aussi annuler ses vœux et recevoir la lettre de divorce si elle est répudiée. Cependant, si la fille a hérité des biens de sa mère, l’usufruit de ces biens n’appartient pas au père tant que la fille est en vie. Si elle se marie, son époux a un droit de plus que le père ; il a l’usufruit de ces biens durant toute la vie de la femme, mais il doit à sa femme la nourriture; il est obligé de la racheter, si elle est enlevée par des ennemis, et de l'enterrer, si elle meurt. R. Judah dit : le plus pauvre en Israël doit pourvoir au moins à 2 flûtes (3)V. tr. Moêd, qaton, III, 8 (t. VI, p. 343-6). (aux funérailles) et à une pleureuse.

Pnei Moshe non traduit

מתני' האב זכאי בבתו. בקטנותה ובנערות':

בכסף. שכסף קידושיה שלו כדיליף בבבלי דכתיב באמה העבריה ויצאה חנם אין כסף ודרשינן אין כסף לאדון זה כלומר לאדון שקנאה שיוצאה מאתו חנם בסימני נערות אבל יש כסף לאדון אחר ומנו אב שכסף קדושיה שלו אפילו כשהיא נערה עד שתבגרה בשטר ובביאה. שמקבל שטר קידושין בשביל' ומוסרה לביאה לשם קידושין למי שירצה דכתיב והיתה לאיש אחר איתקש הויות להדדי מה כסף שהוא א' מן הויות ברשות אביה אף שטר וביאה ברשות אביה:

במציאתה. משום חיבה:

ובמעשה ידיה. דכתיב וכי ימכור איש את בתו לאמה מה אמה מעשה ידיה לרבה אף בת מעשה ידיה לאביה ולקטנה לא צריכה קרא דהשתא זבוני מזבין לה מעשה ידיה מיבעיא אלא כי איצטריך קרא לנערה:

ובהפרת נדריה. דכתיב בנעוריה בית אביה וה''ק בנעוריה ברשות אביה היא:

ומקבל את גיטה. אם נתגרשה מן האירוסין וקודם שבגרה דכתיב ויצאה והיתה איתקש יציאה להויה כשם שהאב מקבל קדושיה בקטנותה ונערותה כך מקבל גיטה אבל בגרה או ניסת שוב אין לו רשות בה:

ואינו אוכל פירות בחייה. אם נפלו לה קרקעות מבית אבי אמה אין אביה אוכל פירות בחייה אלא עושה לה סגולה אבל אם מתה הוא יורשה:

ניסת יתר עליו הבעל. שהוא זוכה בכל השנוים למעלה ואוכל פירות הנכסים שנפלו לה בירושה:

וחייב במזונותיה. תיקנו מזונות תחת מעשה ידיה:

ובפירקונה. אם נשבית חייב לפדותה ותיקנו תחת פירות:

ובקבורתה. תיקנו חכמים קבורתה תחת ירושתה שהוא יורשה:

אפילו עני שבישראל לא יפחות משני חלילים. להספד וכגון דאורחייהו דבני משפחתו בחלילין ולאו אורחייהו דבני משפחתה דת''ק סבר הא דאמרינן בפ''ה בעולת בעל בעלייתו של בעל שעולה עמו ואינה יורדת ה''מ בחיים אבל לאחר מיתה לא ורבי יהודה סבר אפילו לאחר מיתה והלכה כרבי יהודה:

הלכה: הָאָב זַכַּאי בְּבִתּוֹ כול'. נִיחָא בַּכֶּסֶף וּבַשְׁטָר הָאָב זַכַּאי. בַּבִּיאָה. תִּיפְתָּר שֶׁאָמַר לוֹ. לִכְשֶׁתִּקָּנֶה לִי בִּיתָּךְ יִהְיֶה לָךְ כֶּסֶף זֶה.

Traduction

On conçoit que le père fasse acte d’acquisition au nom de sa fille, soit pour son douaire, soit pour le contrat; mais comment le peut-il pour la cohabi tation? Il peut s’agir du cas où le mari aura dit au père : Lorsque ta fille me sera acquise par la cohabitation, tu pourras prendre cet argent (par acquisi tion conditionnelle).

Pnei Moshe non traduit

גמ' ניחא בכסף ובשטר. שייך שפיר האב זכאי דבשטר נמי ראוי לצור ע''פ צלוחיתו:

בביאה. בתמיה מאי זכות שייך בה:

שאמר לו. הבעל לכשתקנה כו' וזוכה בכסף משום שיש לו רשות למסרה לביאה:

זַכַּאי בִּמְצִיאָתָהּ. רִבִּי זַכַּאי דְּאַלֶכְסַנְדְּרִיאָה מִישְׁאַל שְׁאַל. מְצִיאָה שֶׁנָּֽפְלָה לָהּ מַחְמַת שָׂדֶה מָה אַתְּ עְבַד לָהּ בִּמְצִיאָה אוֹ בְּאוֹכֶלֶת פֵּירוֹת שֶׁלָּהּ. אִין תַּעַבְדִינָהּ בְּאוֹכֶלֶת פֵּירוֹת שֶׁלָּהּ.

Traduction

''Ce que sa fille trouve lui appartient.'' A R. Zacaï d’Alexandrie on posa cette question : si la fille trouve un objet dans un champ qui lui appartient (en le cultivant), est-ce considéré comme trouvaille appar- tenantau père, ou comme usufruit de son immeuble, qui lui revient à elle? Certes, il faut la considérer en ce cas comme usufruitière de son bien à elle.

Pnei Moshe non traduit

מישאל שאל. נשאלה לו שאלה זו:

מחמת שדה. שלה נפלה לה מציאה כגון שחפרה בשדה ומצאה מציאה:

מה את עבד לה. היכי דיינית לה:

כמציאה. היא ושלו הוא:

או כאוכלת פירות שלה. כלומר דהויא כאכילת פירות מן השדה ושלה היא דאין האב אוכל פירות:

אין תעבדינה. האי אין בניחותא הוא כלו' באמת מסתברא הוא דתעבדינה כאוכל' פירות דהרי משדה שלה היא ואין לו זכות בחייה:

נִישֵּׂאת יוֹתֵר עָלָיו הַבַּעַל שֶׁאוֹכֵל פֵּירוֹת בְּחַיֶּיהָ. תְּקָנָה תִיקְּנוּ שֶׁיְּהֵא מְפַקֵּחַ עַל נִיכְסֵי אִשְׁתּוֹ וְאוֹכֵל. וָאוֹמֵר. אַף בְאָב כֵּן. בְּלֹא כָךְ הָאָב מְפַקֵּחַ עַל נִיכְסֵי בִתּוֹ וְאוֹכֵל. חַייָב בִּמְזוֹנוֹתֵיהָ בְּפִרְקוֹנָהּ. תַּנֵּי. הַבַּעַל שֶׁאָמַר. אֵי אֶפְשִׁי לֹא לוֹכַל וְלֹא לְפַקֵּחַ. אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. הָאָב שֶׁאָמַר. אֲנִי אוֹכֵל וּמְפַקֵּחַ. שׁוֹמְעִין לוֹ.

Traduction

''Lorsqu’elle est mariée, le mari a plus de droit que le père, en ce qu’il aura l’usufruit des biens immeubles de sa femme tant qu’elle vit'' ; c’est une convention établie par les sages, pour que le mari ail intérêt à surveiller les biens de la femme. Pourquoi en faveur du père ne pas établir la même règle, par la même considération? C’est que, sans cette faculté de jouir de l’usufruit, il se préoccupe de surveiller les biens de sa fille, et sans en profiler. — ''Le mari doit à sa femme la nourriture et le rachat en cas de captivité.'' On a enseigné : Lorsque le mari a dit ne vouloir ni prendre l’usufruit des biens de sa femme, ni les surveiller, on ne l’écoute pas (c’est une condition inacceptable); mais lorsque le père offre de les surveiller à condition d’en tirer profit, on l’écoutera.

Pnei Moshe non traduit

נישאת כו' תקנה תיקנו. שיהא הבעל אוכל פירות כדי שיהא מפקח בנכסיה וישגיח עליהן:

ואומר אף באב כן. ולמה לא אמרו אף באב לתקן כן כדי שיהא מפקח בנכסיה:

בלא כך האב מפקח וכו' ואוכל. כלו' אף שאינו אוכל פירות בחייה מ''מ נהנה מזה ומשגיח עליהן דניחא ליה ברווח ביתא:

אין שומעין לו. שכבר נתחייב מתקנת חכמים:

אני אוכל ומפקח. ביותר:

שומעין לו. דניחא לה שתרויח:

וּבִקְבוּרָתָהּ. תַּנֵּי. לֹא רָצָה הַבַּעַל לְקוֹבְרָהּ הָאָב קוֹבְרָהּ וּמוֹצִיא מִמֶּנּוּ בַדִּין. אָמַר רִבִּי חַגַּיי. לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא הָאָב. הָא אַחֵר אֵינוֹ גוֹבֶה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. בֵּין אָב וּבֵין אַחֵר גּוֹבֶה. וַתְייָאן אִילֵּין פְּלוּגָתָא. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. וְחַייָב בִּמְזוֹנוֹתֵיהָ בְּפִרְקוֹנָהּ וּבִקְבוּרָתָהּ. אָמַר רִבִּי חַגַּיי. לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא אַחֵר הָא הָאָב גּוֹבֶה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. בֵּין אָב בֵּין אַחֵר אֵינוֹ גוֹבֶה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי חַגַּי בֵּין לִקְבוּרָה בֵין לִמְזוֹנֵי הָאָב גּוֹבֶה אַחֵר אֵינוֹ גוֹבֶה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי. לִקְבוּרָה בֵּין אָב בֵּין אַחֵר גּוֹבֶה. שֶׁלֹּא עָלַת עַל דַּעַת שֶׁתְּהֵא אִשְׁתּוֹ מוּשְׁלֶכֶת לַכְּלָבִים. תַּנֵי. כָּל מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהַסְפִּיד מַסְפִּידִין.

Traduction

''Le mari est tenu de l’enterrer à sa mort''. On a enseigné (4)Ci-après, XIII, 2 (f. 35). : Si le mari s’y refuse, le père fera enterrer sa fille, et percevra du mari par voie judiciaire les frais de l’enterrement. R. Hagaï dit : On a dit que le père seul qui a fait enterrer la défunte peut se faire rembourser judiciairement les frais par le mari; mais tout autre qui aurait accompli ce devoir de piété n’a pas droit au remboursement légal. Selon R. Yossé au contraire, toute autre personne comme le père a droit au remboursement des frais. Cette discussion est con forme à celle qui a été émise ailleurs (1)Ibid.; où il a été enseigné : '' Lorsqu'après le départ d’un mari pour un séjour d’oulre-mer, un homme s’est trouvé et a nourri la femme de l’absent, c’est comme s’il avait placé son argent à fonds perdus ''. R. Hagaï dit à ce sujet : cet argent est perdu pour tout individu qui l’aurait avancé ; mais si le père a nourri sa fille, en ce cas, il peut réclamer au mari le montant de ses débours ; selon R. Yossé, ni le père, ni une autre personne, ne peut contraindre le mari à payer ce débours. Or, selon R. Hagaï, aussi bien pour enterrer la femme en cas de décès, que pour la nourrir en son vivant, le père seul peut réclamer judiciairement scs débours, nulle autre personne. Selon R. Yossé au contraire (qui, plus loin, compare tout individu au père), tout individu, soit le père, soit un autre, qui a enterré la femme, a droit au remboursement ; car il est inadmissible de laisser ce cadavre abandonné aux chiens. De plus, on a enseigné (2)Tossefta à ce tr., ch. 4.; dans toute localité où il est d’usage d’avoir une cérémonie funèbre, elle devra avoir lieu (aussi aux frais du mari).

Pnei Moshe non traduit

ומוציא ממנו בדין. יציאותיו שהוציא בקבורתה:

לא אמרו. דחוזר וגובה מן הבעל אלא האב דמאי הוי ליה למיעבד:

הא אחר. שקברה אינו גובה מבעל דלא היה מוטל עליו והילכך בודאי לשם מצוה עשה ומחל:

ה''ג ואתיין אילין פלוגוותא כהלין פלוגוותא דתנינן תמן מי שהלך למדינת הים ועמד אחד ופרנס את אשתו הניח מעותיו על קרן הצבי וכן הוא גירסת הר''ן ז''ל וכן אמרינן בפ' בתרא הלכה ב' ושם גריס כדגריס הכא ואתיין כו' דתנינן תמן וחייב במזונותיה וכו' והכא איפכא הוא. הניח מעותיו על קרן הצבי. כלומר שהוא מזומן להפסד שאין הבעל חייב לשלם לו:

לא אמרו. דאינו גובה אלא אדם אחר שפירנס אשתו דרצה לאבד מעותיו שהרי לא היתה מוטלת עליו:

הא האב. שפירנס אותה גובה מהבעל שלא היה לו להניח בתו יושבת עגומה בלא פרנסה:

ומפרש הש''ס ע''ד דרבי חגיי. דמדייק כדקתני הכא בברייתא האב קוברה ומוציא וכו' וכן במתני' התם ועמד אחד ופירנס דוקא אחד ולדידיה בין לקבורה בין למזונות האב דוקא גובה הא אחר לא וטעמא כדפרישית:

על דעתיה דרבי יוסי. דס''ל דלאו דוקא נקט התם ועמד אחד ואפילו האב בכלל וכן הכא דקאמר גובה לאו דוקא האב ואפילו אחר דהיינו טעמיה שלא עלת על דעת שתהא אשתו מושלכת לכלבים בלא קבורה ובדין הוא שישלם לכל מי שמטפל עמה לקוברה. כל מקום שנהגו להספיד. ואפילו הוא יותר משני חלילין דתנן במתניתין מספידין דהכל לפי מנהג המדינה:

תַּנֵּי. נַעֲרָה מְאוֹרָסָה שֶׁזִּינָת סוֹקְלִין אוֹתָהּ עַל פֶּתַח בֵּית אָבִיהָ. אֵין לָהּ פֶּתַח בֵּית אָבִיהָ סוֹקְלִין אוֹתָהּ בְּמָקוֹם שֶׁזִּינָת. אִם הָֽיְתָה עִיר שֶׁל גּוֹיִם סוֹקְלִין אוֹתָהּ עַל פֶּתַח בֵּית דִּין. וְהָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה סוֹקְלִין אוֹתוֹ בְּמָקוֹם שֶׁעָבַד. וְאִם הָֽיְתָה עִיר שֶׁלְּגוֹיִם סוֹקְלִין אוֹתוֹ עַל פֶּתַח בֵּית דִּין. וְהָתַנֵּי רִבִּי חִייָה. הוֹצֵא אֶת הַמְקַלֵּל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. מְלַמֵּד שֶׁבֵּית דִּין מִבִּפְנִים וּבֵית הַסְּקִילָה מִבַּחוּץ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. שַׁנְייָא הִיא. הוּא שַׁעַר שֶׁקִּילְקֵל בּוֹ הוּא שַׁעַר שֶׁנִּמְצָא בוֹ הוּא שַׁעַר שֶׁנִּידּוֹן בּוֹ הוּא שַׁעַר שֶׁנִּסְקַל בּוֹ. כִּי עָֽשְׂתָה נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל. 28a נִבְּלָה זוֹ כָל יִשְׂרָאֵל. שֶׁבָּא לִזְנוֹת בֵּית אָבִיהָ יָבוֹאוּ גִידּוּלִים רָעִים שָׁגִּדְּלוּ יִתְנַבְּלוּ הֵן וְגִידּוּלָן.

Traduction

On a enseigné (193)Tossefta, ibid, ch 10: une jeune fille fiancée qui s’est prostituée sera lapidée devant la porte de la maison paternelle; si elle n’a plus une telle maison, elle sera lapidée à la place même de son inconduite; si c’est une ville en majeure partie habitée par des païens, elle sera lapidée à la porte du tribunal. Le juif qui adore des idoles sera lapidé à la place même où il les a adorées; lorsque la ville est en majeure partie habitée par des païens, il sera lapidé à la porte du tribunal. Mais R. Hiya n’a-t-il pas enseigné de conclure du verset qu’on emmène le blasphémateur hors du camp (Lv 24, 14), que le tribunal siégeait à l’intérieur, et le lieu d’exécution se trouvait au dehors? (Comment donc prescrire l’exécution à la porte du tribunal)? Il y a cette distinction à établir, répond R. Yossé (en raison des termes, les portes, usités pour le crime d’idolâtrie), qu’à la porte où le mal a été accompli, où le criminel a été trouvé, où il a été jugé, on devrait aussi le lapider (194)Comme cette accumulation est impossible, on adopte pour lieu d'exécution la porte du tribunal. De même, il est dit (Dt 22, 21): car elle a commis une infamie en Israël (195)L'inconduite d'une fiancée sera aussi punie à la porte du tribunal; on agit ainsi pour que chaque israélite, en passant, se rende compte du fait. En se prostituant dans la maison de son père (ib.), on fera venir les mauvais rejetons (les enfants) que les parents ont élevés (196)V.Sifri, section Ki-Thetsé, n° 235, et ceux-ci avec leurs rejetons seront honteux!

Pnei Moshe non traduit

סוקלין אותה על פתח בית אביה. אפילו באו לה עדים משניסת:

במקום שזינת. על פתח שער העיר ההיא:

במקום שעבד. בה ואפילו נידון בעיר אחרת:

והתני ר''ח הוצא את המקלל מחוץ למחנה. ודרשינן בריש נגמר הדין דבית הסקילה היה חוץ לג' מחנות וחוץ לב''ד ונ''מ דאי נפיק ב''ד ויתיב מחוץ לג' מחנות עבדינן בית הסקילה חוץ לב''ד והיאך קאמרת דסוקלין על פתח ב''ד:

שנייא היא. הכא דכתיב אל שעריך גבי עובד עכומ''ז הוא שער שקילקל בו כו' וכיון דלא אפשר מוקמינן לה אשער בית דין:

כי עשתה וגו'. כלומר וגבי נערה המאורסה נמי ה''ט דכתיב נבלה בישראל:

נבלה זו כל ישראל שבא. לפני ב''ד יראה וישים לפניו נבלה זו:

יבואו גידולים רעים שגדלו. כלו' ראו גידולים שגידלתם ויתנבלו גם הן:

Ktouboth

Daf 28b

משנה: הָאָב אֵינוֹ חַייָב בִּמְזוֹנוֹת בִּתּוֹ. זֶה מִדְרָשׁ דָּרַשׁ רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה בַּכֶּרֶם בְּיַבְנֶה. הַבָּנִים יִירְשׁוּ וְהַבָּנוֹת יִיזּוֹנוּ מַה הַבָּנִים אֵינָן יוֹרְשִׁין אֶלָּא לְאַחַר מִיתַת אֲבִיהֶן אַף הַבָּנוֹת אֵינָן נִזּוֹנוֹת אֶלָּא לְאַחַר מִיתַת אֲבִיהֵן.

Traduction

Le père ne peut pas être obligé (s’il est pauvre) de nourrir sa fille (203)Selon le commentaire de R Ascher, si les enfants sont trop petits pour se suffire, on peut forcer le père de les nourrir (tous les docteurs sont d'accord à ce sujet), quand même il serait pauvre. Voici l’explication donnée par R. Eléazar b. Azaria, devant les sages à la vigne de Yabnêh, des mots (du contrat): ''les fils hériteront et les filles seront nourries'': comme les fils héritent après la mort du père, de même pour les filles, le droit à la nourriture est seulement exigible après la mort du père (non de son vivant).

Pnei Moshe non traduit

מתני' האב אינו חייב במזונו' בתו. בחייו ובתו לאו דוקא ובגמרא איפליגו בה תנאי:

זו מדרש דרש ראב''ע. ביום שמינוהו נשיא:

בכרם ביבנה. על שם שהיו יושבין שורות שורות ככרם. הבנים יירשו והבנות יזונו. שתי תקנות תקנו מתנאי כתובה שהבנים זכרים יירשו כתובת בנין דכרין כדתנן במתני' דלקמן והבנות יזונו מנכסיו. מה הבנים. זכרים אין יורשין כתובת אמן אלא לאחר מיתת אביהן כך הבנות אינן ניזונות מנכסי האב מכח תנאי כתובה אלא לאחר מיתת אביהן:

משנה: 28b לְעוֹלָם הִיא בִּרְשׁוּת הָאָב עַד שֶׁתִּיכָּנֵס לִרְשׁוּת הַבַּעַל לַנִּישּׂוּאִין. מָסַר הָאָב לִשְׁלוּחֵי הַבַּעַל הֲרֵי הִיא בִרְשׁוּת הַבַּעַל. הָלַךְ הָאָב עִם שְׁלוּחֵי הַבַּעַל אוֹ שֶׁהָֽלְכוּ שְׁלוּחֵי הָאָב עִם שְׁלוּחֵי הַבַּעַל הֲרֵי הִיא בִרְשׁוּת הָאָב. מָֽסְרוּ שְׁלוּחֵי הָאָב לִשְׁלוּחֵי הַבַּעַל הֲרֵי הִיא בִרְשׁוּת הַבַּעַל.

Traduction

La fille reste sous la puissance du père (si elle n’a pas atteint la 2e majorité), jusqu’à ce qu’elle entre sous le dais nuptial, au pourvoir du mari. Si le père a remis sa fille (fiancée) à ceux que le mari avait envoyés pour la recevoir (afin de la conduire), elle est dès ce moment sous la puissance du mari. Mais, si le père est allé lui-même avec sa fille, ou s’il a envoyé (ses gens ou ses parents et amis) pour qu’ils accompagnent sa fille, et ceux que le mari a envoyés pour la recevoir, la fille reste encore sous la puissance du père; c’est seulement quand les envoyés du père devant accompagner sa fille l’ont laissée entre les mains des délégués du mari (202)Lorsque les envoyés du père ont pris congé de la fille, qu’elle est définitivement sous la puissance du mari.

Pnei Moshe non traduit

מתני' לעולם היא ברשות האב. ואם בת ישראל מאורסת לכהן היא אינה אוכלת בתרומה וזכאי בה ככל זכות האב בבתו:

עד שתיכנס לרשות הבעל לנשואין. כלומר שתכנס לחופה לשם נשואין שתהא מסורה לרשות הבעל:

מסרו שלוחי האב. שהיה האב משלחה לו ע''י שלוחיו ופגעו בשלוחי הבעל ומסרוה להם:

הלכה: לְעוֹלָם הִיא בִּרְשׁוּת הָאָב כול'. לֹא סוֹף דָּבָר לַחוּפָּה אֶלָּא לַבַּיִת שֶׁיֵּשׁ לוֹ חוּפָּה. בָּעֵי דָא אָמְנוּתָא טְרִקִילִין וְקָיְטוֹן חוּפָּה וְקָיְטוֹן נִכְנְסָה לִטְרִיקְלִין. לְהָדָא מִילָּא. רִבִּי לָֽעְזָר אָמַר. לְיוֹרְשָׁהּ. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶן לָקִישׁ אָמַר. לְהָפֵר נְדָרֶיהָ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. אַף עַל גַּב דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶן לָקִישׁ אָמַר. לְהָפֵר נְדָרֶיהָ. מוֹדֶה שֶׁאֵינוֹ מֵיפֵר לָהּ עַד שֶׁתִּיכָּנֵס לַחוּפָּה. אָמַר רִבִּי הוּנָא. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶן לָקִישׁ. לִזְנוֹת בֵּית אָבַיהָ. פְּרָט שֶׁמָּֽסְרוּ שְׁלוּחֵי הָאָב לִשְׁלוּחֵי הַבַּעַל שֶׁלֹּא תְהֵא בִסְקִילָה אֶלָּא בְחֶנֶק.

Traduction

La femme est au pouvoir du mari, non seulement lorsqu’elle ''est entrée sous le dais nuptial'', mais dès qu’elle a pénétré dans la maison où se trouve le dais, de la façon suivante: On a érigé près le triclinium le coitwn (chambre à coucher ou petite pièce) (204)''Cf traité Midot 1, 6; J, (Sanhedrin 11, 6) fin ( 30c) Pour y arriver, on passe par le triclinium'' où se trouve le dais; et la femme est au triclinium (dès lors elle est au pouvoir du mari). A quel point de vue est-elle au pouvoir du mari? Si elle meurt, dit R. Eléazar, le mari héritera d’elle; selon R. Simon, il a aussi le pouvoir dès lors de déclarer les vœux de la femme annulés. R. Zeira dit: bien que R. Simon b. Lakish l’autorise à annuler les vœux, l’annulation cependant ne devra avoir lieu qu’après le passage de la femme sous le dais nuptial (205)''Il est seulement entendu, explique le comment Pné-Mosché, que Resch Lakisch autorise l'annulation après le passage sous le dais; mais celui-ci insiste sur ce point que ce pouvoir n'est plus au père, mais désormais au mari''. Un enseignement, dit R. Houna, confirme l’avis de Resh Lakish en disant: de l’expression en se prostituant dans la maison de son père (Dt 22, 21), on conclut qu’à titre exceptionnel, lorsque les envoyés du père ont livré sa fille aux représentants du mari (et qu’ensuite elle se prostitue), elle sera passible de la peine capitale, non par lapidation (comme en étant chez le père), mais par voie de strangulation (206)De même, pour les vœux, une fois que la fille est livrée au mari, celui-ci seul a le pouvoir d'annuler.

Pnei Moshe non traduit

גמ' לא סוף דבר לחופה. לאו דוקא שנכנסה לחופה אלא אפי' לבית שהחופה בתוכו הרי היא ברשות הבעל כדמפרש ואזיל:

כעין דא אמנותא. כעין זו המלאכה שעושין טרקלין וקיטון טרקלין הוא חדר הגדול וקיטון חדר הקטן הפתוח לתוכו ובלשון המשנה כקיטוניות פתוחות לטרקלין מדות פ''א:

חופה וקיטון. כלומר החופה בתוך הקיטון והיא נכנסה לטרקלין כבר היא ברשות הבעל:

להדא מילא. כמו ליידא. לאיזה דבר היא ברשות הבעל ועל מתני' קאי מסרו וכו' הרי היא ברשות הבעל:

ליורשה. אם מתה יורש נדונייתה אבל עדיין אינה ברשותו שיהא הוא לבדו מפר נדריה:

להפר נדריה. נמי ברשותו היא וכדמפרש ר''ז:

מודה שאינו מיפר לה עד שתיכנס לחופה. כלומר הא דקאמר להפר נדריה לאו נדרה שנדרה קודם שתיכנס לחופה שיפר לה עכשיו קאמר אלא לעולם אינו מיפר לה עד שתכנס לחופה והא דקאמר להפר נדריה לאפוקי האב דעד האידנא היה האב מיפר לה בשותפות הארוס ומשנמסרה לשלוחי הבעל יצאת מרשותו:

מתניתא. ברייתא מסייע לר''ל דאפילו להפר נדריה יצאת מרשות האב:

לזנות בית אביה. כתיב בנערה המאורסה פרט לשמסרו וכו' דהויא בחנק דתו לא מיקרי' בית אביה וכן בנדרים דכתיב בנעוריה בית אביה ומשמסרו שלוחי האב לא קרינן בה בית אביה ואינו מפר נדריה:

הלכה: הָאָב אֵינוֹ חַייָב בִּמְזוֹנוֹת בִּתּוֹ כול'. מִצְוָה לַזּוּן אֶת הַבָּנוֹת אֵין צָרִיךְ לוֹמַר אֶת הַבָּנִים. רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר. מִצְוָה לַזּוּן אֶת הַבָּנוֹת. אִית תַּנָּיִי תַנֵּי. הַבָּנִים עִיקָּר. וְאִית תַּנָּיִי תַנֵּי. הַבָּנוֹת עִיקָּר. מָאן דָּמַר. הַבָּנִים עִיקָּר. לְתַלְמוּד תּוֹרָה. וּמָאן דָּמַר. הַבָּנוֹת עִיקָּר. שֶׁלֹּא יֵצְאוּ לְתַרְבּוּת רָעָה.

Traduction

C’est un devoir de piété (quoique non obligatoire) de nourrir ses filles, et à plus forte raison ses fils. R. Yohanan b. Broqa dit: C’est un devoir légal de nourrir les filles (après le décès du père). Selon les uns, nourrir les fils est un devoir essentiel; selon d’autres, l’essentiel est de nourrir les filles. Le premier enseignement est fondé sur ce que les fils doivent apprendre la Loi; le 2e enseignement a pour but d’éviter que les filles ne tournent mal (par la misère).

Pnei Moshe non traduit

גמ' מצוה לזון את הבנות. כלומר במתני' לא קאמר אלא חובה הוא דליכא הא מצוה איכא וכר''מ בבבלי:

אצ''ל את הבנים. כדמפרש לקמן דעסקי באורייתא. חייב לזון את הבנות. והיינו לאחר מיתת אביהן מתנאי כתובה אבל בחיי אביהן אפילו מצוה ליכא ואיידי דלאחר מיתה חובה תנא במתני' אינו חייב בחייו הכי מפרש לה בבבלי:

הבנים עיקר. למצוה:

לתלמוד תורה. בשביל שילמדו תורה:

שלא יצאו לתרבות רעה. אם לא ימצאו מזונות שאין דרכן להתבזות:

רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶן לָקִישׁ בְּשֵׁם רִבִּי יְהוּדָה בֶּן חֲנַנְיָה. נִמְנוּ בְאוּשָׁה שֶׁיְּהֵא אָדָם זָן אֶת בָּנָיו קְטַנִּים. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. יוֹדְעִין אָנוּ מִי הָיָה בַמִּנְייָן. עוּקְבָּא אָתָא לְגַבֵּי רִבִּי יוֹחָנָן. אֲמַר לֵיהּ. עוּקְבָּא. זוֹן בָּנֶיךָ. אֲמַר לֵיהּ. מְנָן מָרִי. אֲמַר לֵיהּ. עוּקְבָּא רְשִׁיעָא. זוֹן בָּנֶיךָ. אָמַר רִבִּי עוּלָּה. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן שֶׁיְּהֵא אָדָם זָן אֶת בָּנָיו קְטַנִּים. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. אִם הָֽיְתָה מֵנִיקָה פּוֹחְתִין לָהּ מִמַּעֲשֵׂה יָדֶיהָ וּמוֹסִיפִין לָהּ עַל מְזוֹנוֹתֶיהָ.

Traduction

R. Simon b. Lakish raconte au nom de R. Juda b. Hanania: On vota à l’école d’Ousha sur cette question, et la majorité décida que l’homme devra nourrir ses jeunes enfants. Nous ne pouvons pas savoir, répliqua R. Yohanan, quels hommes faisaient partie du nombre supérieur de gens qui édictèrent cette loi (nous ignorons donc si leur avis sert de règle, mais c’est une simple recommandation d’en avoir pitié). Ouqba vint demander à R. Yohanan, s’il est tenu de nourrir ses jeunes enfants? Ouqba, lui répondit-il, nourris-les. Maître, lui répliqua Ouqba, d’où le sais-tu? Ouqba le méchant, s’écria R. Yohanan (impatienté), nourris tes enfants. En effet, dit R. Oula, une Mishna (5, 11) confirme l’avis que l’homme doit nourrir ses jeunes enfants, puisqu’il est dit: ''Si la mère allaite un enfant, on diminuera son travail et on augmentera sa nourriture'' (c’est donc que le père y est contraint).

Pnei Moshe non traduit

באושא. כשישבה סנהדרין באושא שהיא אחת מעשר גליות שגלתה סנהדרין כדאמר בפ''ד דר''ה:

יודעין אנו מי היה במניין. דרך תמייה כלו' וכי אנו יודעין מי הם שהיו באותו המנין דלית הילכתא כוותייהו אלא מימר אמרינן ליה שהוא דרך אכזריות אם לא יזונם כדאמר רבי יוחנן לקמיה אבל מיכף לא כייפינן:

עוקבא אתא לגבי רבי יוחנן. ושאל לו אם חייב לזון בניו קטנים:

מנן מרי. מנין לך רבי:

עוקבא רשיעא. גער בו בנזיפה על שלא קיבל ממנו כעין דאמר בבבלי דאמרינן להו יארוד ילדא ואבני מתא שדיא התנין הוליד תולדותיו והטיל פרנסתן על בני העיר:

מתניתין אמרה כן. שחייב לזון בניו הקטנים:

דתנינן תמן. בפרקין דלקמן גבי המשרה אשתו ע''י שליש:

ומוסיפין לה על מזונותיה. בשביל הקטן שאוכל עמה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source