רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בְעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. הֵבִיא הָאָב עֵדִים לְהַזִּים עֵידֵי הַבַּעַל. הוּזְּמוּ עֵידֵי הָאָב. לוֹקֶה וְנוֹתֵן מֵאָה סֶלַע בִּשְׁלֹשָׁה וְהָעֵדִים נִסְקָלִין בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. אָמַר לֵיהּ. אִילּוּ לֹא הוּזְּמוּ עֵידֵי הָאָב לֹא נִמְצָא הַבַּעַל לוֹקֶה וְנוֹתֵן מֵאָה סֶלַע בִּשְׁלֹשָׁה וְהָעֵדִים נִסְקָלִין בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. סָבַר רִבִּי זְעִירָא. שְׁנֵי דִינִין הֶן. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֶׁם רִבִּי אַבָּהוּ. כּוּלּוֹ דִין אֶחָד הוּא. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי אַבָּהוּ. אֶל זִקְנֵי הָעִיר זֶה בֵית דִּין שֶׁלִּשְׁלֹשָׁה. הַשַּׁעְרָה זֶה בֵית דִּין שֶׁלְּכֹגֹ. פָּתַר לָהּ כְּרִבִּי מֵאִיר. דְּרִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. לוֹקֶה וּמְשַׁלֵּם. תַּמָּן תַּנִּינָן. הָאוֹנֵס וְהַמְפַתֶּה וְהַמּוֹצִיא שֵׁם רַע בִּשְׁלֹשָׁה. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. מוֹצִיא שֵׁם רַע בִּשְׁלֹשָׁה וְעֶשְׂרִים שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דִינֵי נֶפֶשׁ. רִבִּי מָנָא אָמַר. בְּנַעֲרָה מְאוֹרָסָה פְלִיגִין. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. מַפְסֶדֶת כְּתוּבָּתָהּ בִּשְׁלֹשָׁה וְנִסְקֶלֶת בִּשְׁלֹשָׁה וְעֶשְׂרִים. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. 27a מְקוֹם שֶׁנִּסְקֶלֶת שָׁם הִיא מַפְסֶדֶת כְתוּבָּתָהּ. אֲבָל בְּמוֹצִיא שֵׁם רַע כָּל עַמָּא מוֹדוּ מְקוֹם שֶׁהָעֵדִים נִסְקָלִין שָׁם הַבַּעַל לוֹקֶה וְנוֹתֵן מֵאָה סֶלַע. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. אִין דְּלָא תַנִּיתָהּ פְלִיגָא. אֶלָּא בְמוֹצִיא שֵׁם רַע פְלִיגִין. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. לוֹקֶה וְנוֹתֵן מֵאָה סֶלַע בִּשְׁלֹשָׁה וְהָעֵדִים נִסְקָלִין בִּשְׁלֹשָׁה וְעֶשְׂרִים. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין. מְקוֹם שֶׁהָעֵדִים נִסְקָלִין שָׁם הַבַּעַל לוֹקֶה וְנוֹתֵן מֵאָה סֶלַע. אֲבָל בְּנַעֲרָה מְאוֹרָסָה כָּל עַמָּא מוֹדוּ מְקוֹם שֶׁנִּסְקֶלֶת שָׁם מַפְסֶדֶת כְתוּבָּתָהּ. וְאַתְיָא דְרִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן כְרִבִּי זְעִירָא וּדְרִבִּי מָנָא כְּרִבִּי אַבָּהוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לוקה ונותן מאה סלע בשלשה. אם נאמר דדין המכות והממון יהיה בב''ד של שלשה כדתנן ד''מ ודיני המכות בשלשה והעדים יהו נדונים בכ''ג או דילמא הואיל והוצרכו עכשיו לב''ד של כ''ג משום העדים נידון הוא ג''כ באותו ב''ד דכדין אחד הוא. אילו לא הוזמו עידי האב. והיה הבעל לוקה ונותן מאה סלע בב''ד של ג' ועדיו היו נסקלין בב''ד של כ''ג ועכשיו נמי כן כדמסיק דקסבר רבי זעירא שני דינין הן דין הבעל לא שייכא לדין העדים והאי כדיניה והאי כדיניה הוא נידון בשלשה והן בכ''ג:
ואתייא דרבי מנא כר''ז וכו'. כלומר בפירוש אוקמתא דמתני' דר''י בר' בון מיקי לה נמי דפליגי בדינו של הבעל כרבי אבהו לעיל דמוקי להך ברייתא דסברה שני דינין הן כר''מ ודר' מנא כרבי זעירא דלא מוקי לה פלוגתייהו בהכי אבל לענין דינא ע''כ לא ס''ל כוותיה. ואי אפשר להחליף הגי' דא''כ רבי יוסי ברבי בון כמאן דהא אליביה סברי חכמים דין אחד הוא ור''ז סבר שני דינין הן:
אבל בנערה המאורסה. כשבא הבעל לדון עליה כ''ע מודו וכו' דחוששין ללעז:
אלא במוציא שם רע פליגין. בדינו של הבעל דר''מ סבר שני דינין הן וחכמים סברי דין א' הוא:
אין דלא תניתה פליגא. בתמיה מה שלא נשנה בפירוש את עבד לה פלוגתא:
אבל במוציא שם רע. כלומר אם הדין על הבעל על שהוציא שם רע שהוזמו עדיו כ''ע מודים דבמקום שהעדים נסקלין וכו' הואיל ובלאו הכי דיני נפשות איכא נידון הבעל ג''כ באותו ב''ד דדין אחד הוא:
מקום שנסקלת. דקסברי חוששין ללעז והילכך מתחילה בעינן שלשה ועשרים ושם היא מפסדת כתובתה דשמא יבאו עדים ויעידו עליה:
ונסקלת בג' ועשרים. כשיבאו עדים ויעידו עליה שזנתה אז נזקלת בכ''ג:
בנערה מאורסה פליגין. כלומר מוציא שם רע דקתני לאו בדין של הבעל וכשהוזמו עדיו מיירי שיהא הוא נידון בשלשה אלא בתחילת דין של מוציא שם רע קאמר שבא להפסיד כתובתה ולא להורגה שאין כאן עדים שזינתה תחתיו דאי אנפשות קאתי לא אמר ר''מ בשלשה וקסבר ר''מ אין חוששין ללעז דנימא שמא מחמת הקול שיצא כשיבאו לב''ד ישמעו עדים ויבאו להעיד עליה שזינתה ועכשיו אין הבעל יודע בהן ותיבעי מתחילה עשרים ושלשה דשמא יבא לידי דיני נפשות להא לא חיישינן הילכך מפסדת כתובתה בשלשה:
תמן תנינן. בריש סנהדרין האונס כו' ופליגי רבי מנא ורבי יוסי ברבי בון בפירושא דפלוגתייהו:
פתר לה כר''מ דאמר לוקה ומשלם בשלשה גרסינן. דר''מ אמר בסנהדרין דדינו של מוציא שם רע שיהא לוקה ומשלם בשלשה ורבי אבהו מפרש פלוגתייהו בדינו של הבעל כרבי יוסי ברבי בון לקמן וסבר ר''מ שני דינין הן הבעל נידון בשלשה והעדים בכ''ג:
השערה זה ב''ד של עשרים ושלשה. ששם סנהדרי קטנה יושבין והאי קרא כתיב גבי והוציאו את בתולי הנערה דמיירי כשהביא האב עדים להזים עידי הבעל אלמא דשני דינין הן הבעל נידון בשלשה והעדים בכ''ג וקשיא לרבי אבהו:
אל זקני העיר זה ב''ד של שלשה. דסתם זקני הן ב''ד של ג' כדאמרינן בעלמא זקני שנים ואין ב''ד שקול הרי כאן שלשה:
ר''י בשם ר' אבהו. קסבר כולו דין אחד הוא והואיל ונזקקין לב''ד של כ''ג בשביל העדים נידון נמי הבעל באותו ב''ד:
רִבִּי זְעִירָא רַב הַמְנוּנָא בְשֵׁם רַב אָדָא בַּר אַחֲוָה. לְעוֹלָם אֵינָהּ מַקְדֶּמֶת לְבֵית הַסְּקִילָה עַד שֶׁתְּהֵא נַעֲרֵה בִשְׁעַת הוֹצָאָה. מַאי טַעֲמָא. וְהוֹצִיאוּ הַנַּעֲרָה אֶל פֶּתַח בֵּית אָבִיהָ. וְהָא תַנֵּי רִבִּי חִייָה. זִינָת עוֹדָהּ בְּבֵית אָבִיהָ וּמִשֶּׁבָּֽגְרָה הוֹצִיא עָלֶיהָ שֵׁם רַע. הוּא אֵינוֹ לוֹקֶה וְאֵינוֹ נוֹתֵן מֵאָה סֶלַע. אֶלָּא אוֹ הִיא אוֹ זוֹמְמֶיהָ מַקְדִימִין לְבֵית הַסְּקִילָה. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רַב אָדָא בַּר אַחֲוָה. מִי שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ וּבָרַח וְאַחַר כָּךְ הִקִּיף זְקַן הַתַּחְתּוֹן. תַּמָּן אַתְּ יְכִיל מֵימַר. וְהוֹצִיאוּ אֶת הַנַּעֲרָה שֶׁזִּינָת. אִית לָךְ מֵימַר הָכָא. וְהוֹצִיאוּ אוֹתוֹ אֶת הַבֶּן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אית לך מימר הכא והוציאו אותו את הבן. בתמיה הא לא כתיב אלא והוציאו אותו אל זקני עירו ואפי' אינו בן עכשיו בשעת הוצאה הואיל וכבר נגמר דינו כשהיה בן:
תמן. כלומר שאני הוא התם דבשלמא גבי מוציא שם רע אתה יכול לדרוש כן דכתיב והוציאו את הנערה והוי ליה למיכתב והוציאו אותה דהא על נערה שזינת קאי אלא למידרש דוקא שתהא נערה בשעת הוצאה:
מתניתא. דסנהדרין נמי פליגא על רב אדא בר אחוה דתנינן גבי בן סורר ומורה מאימתי חייב משיביא שתי שערות עד שיקיף זקן התחתון דכתיב כי יהיה לאיש בן ולא איש ומשיקיף זקן התחתון איש הוא ואם נגמר דינו וברח ואח''כ הקיף זקן התחתון קתני התם דחייב ואף על פי שאינו בן בשעת הוצאה וקשיא לרב אדא:
והא תני ר''ח וכו'. כדפרישית לעיל וקתני אפילו לאחר שבגרה מקדמת לבית הסקילה וקשיא לרב אדא:
והוציאו את הנערה. עד שתהא נערה בשעת הוצאה אבל אם בגרה מקודם הוצאה לאו בת סקילה היא אלא תידון בחנק:
רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי חֲנִינָה. הָאוֹנֵס וְהַמְפַתֶּה אֶת הַיְתוֹמָה פָּטוּר. אָמַר רִבִּי בָּא בַר מָמָל. מַחֲלוֹקֶת כְּרִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי. בְּרַם כְּרִבִּי עֲקִיבָה יֵשׁ לָהּ קְנָס וּקְנָסָהּ שֶׁלְּעַצְמָהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. אֵין לָהּ פֶּתַח בֵּית אָב וְלֹא מַאָה סֶלַע. וְלֹא כִיתוֹמָה הִיא. רִבִּי אִימִּי וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. הַמּוֹצִיא שֵׁם רַע עַל הַקְטַנָּה פָטוּר. אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. וְיֵאוּת. אִילּוּ גְדוֹלָה שֶׁלֹּא הִתְרוּ בָהּ שֶׁמָּא כְּלוּם הִיא. וּקְטַנָּה שֶׁהִתְרוּ בָהּ כִּגְדוֹלָה שֶׁלֹּא הִתְרוּ בָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ויאות. שפיר הוא דהא בהאי פרשה וסקלוה כתיבא ואילו גדולה שלא התרו בה שמא כלום היא וקטנה לאו בת התראה היא והילכך פטור נמי הוא מקנס דכולה פרשתא בבת עונשין מיירי:
מתניתא אמרה כן. דאין לה קנס דקתני הגיורת אין לה קנס ולא כיתומה היא דהא גיורת ודאי כיתומה היא וכי היכי דגבי מוציא שם רע ונתנו לאבי הנערה דוקא ה''נ גבי קנס דאונס ומפתה:
מחלוקת. כלומר דבר זה תלוי במחלוקת וכרבי יוסי הגלילי אתייא דאמר בנערה שנתארסה ונתגרשה אין לה קנס אבל לר''ע דאמר יש לה קנס וקנסה לעצמה ולדידיה לאבי הנערה לאו דוקא ומשכחת לה גבי יתומה קנס ובאונס כדפרישית בריש פ''ג:
רבי יוסי בר' חנינה אמר האונס וכו' היתומה פטור. דלאבי הנערה כתיב:
לְעוֹלָם אֵין הַבַּעַל לוֹקֶה וְלֹא נוֹתֵן מֵאָה סֶלַע עַד שֶׁיִּסָּקֵלוּ הָעֵדִים. קְנָס אֵימָתַי הוּא מִתְחַייֵב. רִבִּי יוֹנָה אָמַר. בְּסוֹף. רִבִּי יוֹסֵה אָמַר. מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה. מְתִיב רִבִּי יוֹסֵי לְרִבִּי יוֹנָה. 27b עַל דַּעְתָּךְ דְּתֵימַר. בְּסוֹף. לוֹקֶה וְנוֹתֵן מֵאָה סֶלַע בִּשְׁלֹשָׁה וְהָעֵדִים נִסְקָלִין בִּשְׁלֹשָׁה וְעֶשְׂרִים. אָמַר רִבִּי מָנָא. אֲפִילוּ עַל דְּרִבִּי יוֹסֵי דְכִי אַתְייָא מַקְשֵׁייהּ כְּמָאן דָּמַר. עֵדִים זוֹמְמִין צְרִיכִין הַתְרָייָה. וְלֹא הִתְרָה בָהֶן לוֹקֶה וְנוֹתֵן מֵאָה סֶלַע בִּשְׁלֹשָׁה וְהָעֵדִים נִסְקָלִין בִּשְׁלֹשָׁה וְעֶשְׂרִים. אָמַר רִבִּי אַבָּמָרִי. מָאן דָּמַר דּוּ כֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מאן דמר דו כן. כלומר מנא לך לומר כן דילמא אין ה''נ למ''ד עדים זוממין צריכין התראה בכה''ג אינו משלם קנס ולא קאמר לוקה ונותן כו' אלא כשהתרו בהן ואז מיד כשהוזמו משלם קנס ועוד דהא אנן קי''ל כמ''ד עדים זוממין אין צריכין התראה ובלא''ה לק''מ:
אפילו על רבי יוסי הכי אתייא מקשייה גרסינן. כלומר. אפילו לר' יוסי דקאמר משעה ראשונה ועד שיסקלו העדים דקאמר עד שיהו ראוין להסקל אתה יכול להקשות הכי דלמ''ד עדים זוממין צריכין התראה ואם לא התרה בהן הרי אינן ראוין להסקל אף על פי שהוזמו וא''כ קשיא הא דקאמר סתם לוקה כו' דמשמע מיד כשהוזמו משלם קנס ואמאי שמא אח''כ כשיבאו לידון העדים בסקילה יתברר הדבר שלא התרו בהן דהא רבי יוסי ע''כ לא פליג אברייתא דקאמר עד שיסקלו אלא שהוא מפרש עד שיהו ראוין להסקל קאמר:
על דעתך דתימר בסוף. קשיא למאן דאמר לעיל לוקה ונותן מאה סלע בשלשה כו' דמשמע דמשלם קנס קודם שיסקלו העדים דאי לאו הכי כ''ע הוו מודים דמקום שהעדים נסקלין שם הבעל לוקה ונותן מאה סלע ולא הוו פליגו בהא:
משעה ראשונה. שהוזמו וראוין להסקל חייב בקנס דהא מוכחא מילתא דאסהדי שקרי קמהדר ועד שיסקלו דקאמר שיהו בדין סקילה הוא:
בסוף. אחר שיסקלו העדים דקסבר רבי יונה הא דקאמר בברייתא עד שיסקלו העדים עד שיסקלו ממש:
קנס. של מוציא שם רע אימתי חל עליו החיוב:
עד שיסקלו העדים. כלומר עד שיהו ראוין להסקל שהוזמו בעמנו הייתם אבל אם הוכחשו אין הבעל לוקה ולא נותן מאה סלע דאפשר דקושטא הוי קאמרי או דילמא אתו סהדי אחריני:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source