Vayedaber

Ktouboth

Daf 24b

משנה: עָֽמְדָה בְבֵית דִּין עַד שֶׁלֹּא בָֽגְרָה הֲרֵי הֵן שֶׁלָּאַב. מֵת הָאָב הֲרֵי הֵן שֶׁלָּאַחִין. לֹא הִסְפִּיקָה לַעֲמוֹד בְּבֵית דִּין עַד שֶׁבָּֽגְרָה הֲרֵי הֵן שֶׁלְּעַצְמָהּ. 24b רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אִם לֹא הִסְפִּיקָה לִגְבּוֹת עַד שֶׁמֵּת הָאָב הֲרֵי הֵן שֶׁלְּעַצְמָהּ. מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ וּמְצִיאָתָהּ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא גָּֽבְתָה מֵת הָאָב הֲרֵי הֵן שֶׁלָּאַחִין.

Traduction

Si la fille est arrivée au tribunal (pour cette cause) avant la 2e majorité, l’argent appartiendra au père; et au décès de celui-ci, il est aux frères. Mais, si avant le prononcé de la cause par le tribunal, la fille atteint cette époque de majorité, l’argent lui appartient à elle. R. Simon dit: Quand même la condamnation a eu lieu avant la 2e majorité et du vivant du père, si le père est mort avant le payement, l’argent appartient à la fille. Si la fille mineure a gagné de l’argent par son travail manuel, ou si elle a trouvé un objet (169)Qui n'a pas de maître, ou que l'on ne peut pas rendre au propriétaire, quand même son père serait mort avant le recouvrement, l’argent appartient aux frères de la fille.

Pnei Moshe non traduit

רבי שמעון אומר. אע''פ שעמד בדין לא הוי ממון דאב להורישו לבניו עד דמטי לידיה כדיליף בגמ' טעמא ואין הלכה כר''ש:

מעשה ידיה ומציאתה. בגמרא מפרש דה''ק מעשה ידיה כמציאתה מה מציאתה בחיי האב לאב אחר מיתת האב לעצמה שאין האחים זוכין במה שמוצאת הבת לאחר מיתת האב כך מעשה ידיה בחיי האב לאב וזכו בהן האחים אף על פי שלא גבתה שכר פעולתה אבל מעשה ידיה שלאחר מיתת האב לעצמה ואין לאחין זכות במעשה ידי הבת שעושה לאחר מיתת האב:

הלכה: עָֽמְדָה בְבֵית דִּין עַד שֶׁלֹּא בָֽגְרָה כול'. תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחֵי. וְנָתַן הָאִישׁ הַשּׁוֹכֵב עִמָּהּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה חֲמִשִּׁים כָּסֶף. מְלַמֵּד שֶׁאֵין הָאָב זוֹכֶה אֶלָּא בִנְתִינָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. בַּמִּגְבָּה הַדָּבָר תָּלוּי. וְרַבָּנִין אוֹמְרִין. בָּעֲמִידַת בֵּית דִּין הַדָּבָר תָּלוּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן עֲבַד לָה כְּמַעֲשֵׂה בֵית דִּין וְרַבָּנִין עֲבְדִּין לָהּ כְּמִלְוֶוה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן גּוֹבֶה בְּעִידִית. עַל דַעְתּוֹן דְּרַבָּנִין גּוֹבֶה בְּבֵינוֹנִית. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אֵין שְׁבִיעִית מְשַׁמְּטָתָהּ. עַל דַעְתּוֹן דְּרַבָּנִין הַשְּׁבִיעִית מְשַׁמְּטָתָהּ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן הַבְּכוֹר נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם. עַל דַעְתּוֹן דְּרַבָּנִין אֵין הַבְּכוֹר נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם.

Traduction

R. Simon b. Yohaï a enseigné: de ce qui est écrit (Dt 22, 29), l’homme qui aura cohabité avec elle remettra au père de la jeune fille 50 pièces d’argent, on déduit que le père acquiert seulement cette somme après qu’elle lui aura été remise (non d’avance, au point que ses fils en héritent). L’avis de R. Simon (dans la Mishna) se base sur ce que l’amende dépend du réclamant (qui est apte à la transmettre à ses fils); selon Rabbi (ou les autres rabbins), elle dépend de la prononciation d’une sentence juridique (171)Cf J, (Gitin 5, 2) ( 46d). R. Simon la considère comme une solution juridique (non transmissible par héritage); les autres sages considèrent le débiteur de l’amende comme un emprunteur. Selon l’avis de R. Simon, la réclamation aura pour répondant le meilleur sol (172)Ou, comme on dirait aujourd'hui, en 1re hypothèse; selon les autres sages, elle n’aura recours qu’à un sol moyen. Selon l’avis de R. Simon, la 7e année de repos agraire ne sert pas à suspendre cette dette (comme c’est le cas pour d’autres sentences); selon les autres sages, cette 7e année produira son effet habituel à l’égard de cette amende. Selon l’avis de R. Simon, le fils aîné prélèvera à ce sujet une double part (comme d’ordinaire); selon les autres sages, il ne la prendra pas double.

Pnei Moshe non traduit

גמ' מלמד שאין האב זוכה. בקנס אלא בנתינה והה''ד בבושת ופגם דאיתקוש להדדי:

ר''ש אומר וכו'. היינו ר''ש ורבנן דמתני' ומפרש לה פלוגתייהו:

במגבה. משעה שהוא גובה הדבר תלוי שיהו שלו להורישו לבניו:

כמעשה ב''ד. כפסק דין דלא הוי ממון להורישו לבניו עד שעת הגבייה כהאי דאמרינן אין אדם מוריש שבועה לבניו:

כמלוה. דמשעת העמדה בדין הקנס מלוה מן התורה עליו:

גובה בעידית. כדמצינו במעשה ב''ד דגובה מן העידית כגון נזקין:

גובה בבינונית. כמלוה:

אין השביעית משמטתה. כשאר מעשה ב''ד דאין השביעית משמט משום דלא קרינן ביה לא יגוש כדתנן בפ''י דשביעית:

השביעית משמטתה. כשאר מלוה דכתיב שמוט כל בעל משה ידו:

הבכור נוטל פי שנים. בירושת קנס כבשאר ירושת אביו:

אין הבכור נוטל פי שנים. כמלוה שראוי הוא ואין הבכור נוטל פי שנים בראוי כדתנן בפ''ח דבכורות וכדאמרינן בבלי פ' יש נוחלין דף קכ''ד:

Ktouboth

Daf 25a

משנה: הַמְאָרֵס אֶת בִּתּוֹ וְגֵירְשָׁהּ אֵרְסָהּ וְנִתְאַלְמְנָה כְּתוּבָּתָהּ שֶׁלּוֹ. הִישִּׂיאָהּ וְגֵירְשָׁהּ הִישִּׂיאָהּ וְנִתְאַרְמְלָה כְּתוּבָּתָהּ שֶׁלָּהּ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלָּאָב. אָֽמְרוּ לֹו מִשֶׁהִשִּׁיאָהּ אֵין לְאָבִיהָ רְשׁוּת בָּהּ.

Traduction

Quelqu’un a fiancé sa fille (mineure), et elle a été divorcée, puis il l’a fiancée à un autre dont elle est devenue veuve; les douaires appartiennent alors au père. S’il l’a mariée à quelqu’un qui a divorcé avec elle, puis il l’a mariée à un autre dont elle est devenue veuve, les douaires appartiennent à celle-ci (170)En raison du mariage accompli. R. Judah dit que le 1er douaire appartient au père. Mais les autres docteurs lui dirent: après le mariage, le père n’a plus aucun droit sur elle.

Pnei Moshe non traduit

מתני' כתובתה שלו. כתובה שהיא גובה משני אירוסין הללו של אב וקסבר יש כתובה לארוסה א''נ בשכתב לה ובימי נערות או קטנות קאמר:

כתובתה שלה. דמשהשיאה פקע רשותיה ובתר גוביינא אזלינן ולא אזלינן בתר כתיבה לומר הואיל והראשונה נכתבה בעודה ברשותיה דאב תיהוי דאב:

הראשונה של אב. קסבר רבי יהודה בתר כתיבה אזלינן והואיל והראשונה בעוד שהבת ברשות האב נכתבה הויא דאב ואין הלכה כרבי יהודה:

רִבִּי זְעִירָא שָׁלַח לְרַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב וּלְרִבִּי אִימִּי בַּר פַּפַּי. מַעֲשֵׂה יְדֵי הַבַּת שֶׁלְּמִי. אָמְרוּ לֵיהּ. שׁוֹקֵד אָמַר. לְעַצְמָהּ. מַנִּי שׁוֹקֵד. שְׁמוּאֵל. אָמַר רִבִּי מַתָּנָה. בְּשֵּׁם רִבִי אָֽמְרוּהָ וּמִדְרָשׁ אָֽמְרוּהָ. וְהִתְנַחַלְתֶּם אוֹתָם לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם לָרֶשֶׁת אֲחוּזָה. אוֹתָם לִבְנֵיכֶם. אֵין בְנוֹתֵיכֶם לִבְנֵיכֶם. בְּמַעֲשֵׂה יְדֵי הַבַּת הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אָמַר רִבִּי יוּדָן. 25a מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ וּמְצִיאָתָהּ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא גָּבָת וּמֵת הָאָב הֲרֵי הֵן שֶׁלָּאַחִין. מַעֲשֵׂת שֶׁעָשָׂת בְּחַיֵי הָאָב. אֲבָל עָשָׂת לְאַחַר מִיתַת הָאָב כָּל עַמָא מוֹדוּ שֶׁהֵן שֶׁלְּעַצְמָהּ.

Traduction

R. Zeira fit demander à R. Nahman b. Jacob et à R. Imi b. Papa: A qui revient le produit du travail de la fille (après le décès du père)? (Est-ce aux frères, puisqu’ils la nourrissent et remplacent le père, ou non)? L’un ne répondit rien; l’autre dit que ce produit revient à elle-même. Le premier avis émane de Samuel (173)V.ci-après, 5. R. Mathna dit que cet avis a été dit au nom de Rabbi et déduit par exégèse du verset (Lv 25, 46): Vous les transmettrez en héritage à vos fils, pour qu’ils en prennent possession; vos biens passeront à vos fils, mais ceux de vos filles (acquis par elles) ne passeront pas aux fils, déduction applicable par la Bible au produit du travail de la fille. En effet, dit R. Juda, la Mishna le dit formellement: ''Si la fille mineure a gagné de l’argent pas son travail manuel, ou si elle a trouvé un objet, lorsque son père est mort avant le recouvrement, l’argent appartient aux frères''. Or, il s’agit là d’un travail effectué du vivant de son père; mais, pour un travail accompli après le décès du père, tous reconnaissent que le montant appartient à la fille.

Pnei Moshe non traduit

מעשה ידי הבת. אחר מיתת האב של מי:

לעצמה. אע''פ שנזונת מן האחין:

מני שוקד שמואל. קרו ליה שוקד ע''ש ששוקד על דבריו לאמרם כהלכתא והלכתא כוותיה בדינא וכן אמר בבבלי דף מ''ג:

ומדרש אמרוה. מדרש המקרא למדו לומר כן:

במעשה ידי הבת הכתוב מדבר. כלומר אפי' במעשה ידי הבת אע''ג דשכיח הוא וחסרי בה ממונא שהרי נזונת מהן ומכ''ש בקנס שאין אדם מוריש זכות בתו לבניו כדאמר לעיל:

מתניתא אמרה כן. דמעשה ידיה של הבת אחר מיתת האב לעצמה דקאמר מעשה ידיה ומציאתה וכו' היאך שייך לומר גבייה במציאה דממאן גבייא אלא כמציאתה דוקא מעשה שעשת בחיי האב לאחין אבל מה שעשת לאחר מיתת האב לכ''ע ואפילו לרבנן אע''פ שלא גבתה הרי הן של עצמה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source