Ktouboth
Daf 1b
רִבִּי לָֽעְזָר מַייְתֵי לָהּ טַעַם דְּמַתְנִיתִין. שֶׁאִם הָיָה לוֹ טַעֲנַת בְּתוּלִים הָיָה מַשְׁכִּים לְבֵית דִּין. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי לָֽעְזָר. מִן הַסַּכָּנָה וְהֵילָךְ נָהֲגוּ לָשֵׂאת בַּשְּׁלִישִׁי וְלֹא מִיחוּ בְיָדָן חֲכָמִים. בְּשֵׁינִי אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. וְאִם מִפְּנֵי הָאוֹנֶס מוּתָּר. מַהוּ מִפְּנֵי הָאוֹנֶס. מִפְּנֵי הַכְּשָׁפִים. מַה בֵין שֵׁינִי לַשְּׁלִישִׁי. לֹא 1b דוֹמֶה מִשְׁתָּהֵא יוֹם אֶחָד לְמִשְׁתָּהֵא שְׁנֵי יָמִים. וְיִשְׁתָּהֵא שְׁנֵי יָמִים. שֶׁלֹּא יֶעֱרַב עָלָיו הַמֶּקַח. וְיֶעֱרַב עָלָיו הַמֶּקַח. לֵית יְכוֹל. דְּאָמַר רִבִּי אִילָא בְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. מָצָא הַפֶּתַח פָּתוּחַ אָסוּר לְקַייְמָהּ מִשּׁוּם סְפֵק סוֹטָה. וְחָשׁ לוֹמַר שֶׁמָּא אֲנוּסָה הִיא. קוֹל יוֹצֵא לָאֲנוּסָה. וַאֲפִילוּ תָחוּשׁ לָהּ מִשּׁוּם אֲנוּסָה. לֹא סָפֵק אַחֵר. סָפֵק אֲנוּסָה סָפֵק פְּתוּחָה. מִדְּבַר תּוֹרָה לְהַחֲמִיר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וַאֲפִילוּ תָחוּשׁ לָהּ מִשּׁוּם אֲנוּסָה. שְׁתֵּי סְפֵיקוֹת. סָפֵק אֲנוּסָה סָפֵק פְּתוּחָה סָפֵק מִשֶּׁנִּתְאָֽרְסָה סָפֵק עַד שֶׁלֹּא תֵאָרֵס. שְׁתֵּי סְפֵיקוֹת מִדְּבַר תּוֹרָה לְהָקֵל.
Traduction
R. Eléazar justifie la fixation des 4e et 5e jours par la raison qu’invoque la Mishna, ''si l’époux avait à intenter un procès au sujet de la virginité, il pourrait se présenter dès le lendemain matin aux juges''. En effet, une barayeta (7)Tossefta à ce traité, ch 1 confirme cet avis de R. Eléazar, en disant: à partir du moment où il y eut danger mortel pour les jeunes filles de se marier le 4e jours (8)V. ci-après, 5, on prit l’habitude de fixer les mariages au 3e jour (mardi); et les sages ne s’y opposèrent pas. Si cependant, on veut avancer le mariage au 2e jour (lundi), ce n’est pas permis, à moins qu’il s’agisse d’un cas de force majeure. Qu’entend-on par là? Les sorcelleries qui ont lieu pour jeter un sort funeste sur les époux au moment prévu de leur union (9)On l'avance alors parfois, inopinément, pour dérouter les fauteurs de malédictions. Pourquoi y a-t-il une distinction entre le 2e jour (non admis) et le 3e? -C’est que c’est un acte différent d’ajourner une plainte un jour (du 4e au 5e), et celui de la reculer de 2 jours. Mais pourquoi ne pas admettre un ajournement de 2 jours? De crainte que la marché (quoique défectueux, par l’état de l’épouse) ne plaise malgré tout au mari. Et pourquoi ne pas admettre cette condescendance du mari? Elle est inadmissible; car R. Ila dit au nom de R. Eléazar: si le mari trouve se femme déflorée (apertam januam), il lui est interdit de la garder comme telle, dans le doute qu’il y ait eu crime d’adultère (10)On ne sait si l'inconduite de la femme remonte avant le mariage, ou a eu lieu après Cf ci-après, même, fin. Mais n’y a-t-il pas à craindre que la femme ait été violentée, et par conséquent irresponsable? -Non, parce qu’en ce cas le bruit s’en répand (la femme ayant dû crier). D’ailleurs, même en craignant qu’il y ait eu viol, on se trouverait toujours en présence d’un seul point douteux, savoir si l’état défectueux résulte d’un viol ou d’une séduction (avec assentiment de la femme); or, en ce cas de doute unique sur une question d’ordre légal (comme l’adultère), il faut adopter l’avis le plus sévère (11)Cf (Yebamot 7, 2) fin. R. Yossé au contraire dit: Même en supposant la crainte que la femme a été seulement la victime d’un viol, on se trouverait pourtant en présence d’un double doute, d’abord doute si la femme a subi un viol ou s’est laissé séduire, ensuite si cet acte a été perpétré avant les fiançailles ou après; or, en un tel cas de double doute, même sur une question d’ordre légal, on adopte l’avis le moins sévère (12)V.Ibid, 16.
Pnei Moshe non traduit
רבי לעזר מייתי לה. טעמא דעיקר הוא משום טענת בתולים כטעם דמתני':
מתניתא. תוספתא דלקמיה דמחלק בה בין שני לשלישי מסייע לרבי לעזר דטעמא משום טענת בתולים היא כדאמרינן לקמיה אינו דומה משתהא יום אחד כו':
מן הסכנה והילך. בבבלי מפרש דאמרי בתולה הנשאת ליום הרביעי תיבעל להגמון תחילה וכדאמר הכא לקמן הלכה ה' ומשום דאיכא צנועות דמסרן נפשייהו לקטלא ואתיין לידי סכנה:
נהגו לשאת בשלישי. דמספיקא לא עקר נפשיה ולבא לעיר כיון שאין זמן קביעות ע''י ב''ד:
אין שומעין לו. לעבור על זמן הקבוע ע''י תקנת חכמים:
מפני הכשפים. שלא יאמרו כשפים עושים היהודים שמקפידי' על אותו יום. ובבבלי מפרש שר צבא בא לעיר ויחטפו צרכי הסעודה או כגון שמת אביו של חתן או אמה של כלה:
לא דומה משתהא יום אחד. עד זמן ישיבת ב''ד למשתהא ב' ימים:
וישתהא ב' ימים. ולמאי איכא למיחש:
שלא יערב עליו המקח. דבשהות כ''כ איכא למיחש שמא יתקרר דעתו מכעסו שלא מצא לה בתולים ויתרצה במקחו והיינו כר''א דטעמא משום טענת בחולים הוא:
ויערב עליו המקח. ומה בכך:
לית יכול. אין אתה יכול להתירה לו אפי' מתרצה הוא כדאמר ר''א דאסור לקיימה משום ספק סוטה שמא תחתיו זנתה:
וחש לומר שמא אנוסה היא. אמאי ניחוש לחומרא נוקמה בחזקת היתר לבעלה דניחוש שמא נאנסה:
ומשני קול יוצא לאנוסה. דרוב הנתפסו' באונס יש להן קול וזו דלית לה קלא הורע חזקתה דהוי ליה רצון רובא ומיעוט אונס ורובא וחזקה רובא עדיף:
ואפילו תחוש לה משום אנוס'. קושיא היא דלמאי איצטריך למימר דיש קול לאנוסה תיפוק ליה אפי' נחוש לאונס אין כאן אלא ספק אחד ספק אנוסה ספק פתוחה כלומר מפותה והוי ספק אחד מד''ת ולהחמיר:
ומשני ר''י דלא היא ואפי' תחוש לה משום אנוסה אתה רוצה להחמיר עליה בתמיה דהרי יש כאן ב' ספיקות כדמפרש ואזיל דספק אין תחתיו ואי לאו טעמא דלא חיישינן לאונס דיש לה קול הוי שרינן לה משום ס''ס דאפי' בד''ת להקל הוא אבל השת' דלא חיישינן לאונס ליכא אלא חדא ספקא ספק תחתיו ספק אין תחתיו ולחומרא:
קִידְּשָׁהּ בַּחוּפָּה לֵית לֵיהּ בְּאִילֵּין קְנָסַייָא. אָֽמְרִין. רִבִּי מַתַּנְיָה עֲבַד לִבְרָתֵּיהּ כֵּן. עַל דַּעְתּיֵּיהּ דְּרִבִּי לָֽעְזָר בְּמָקוֹם שֶׁבָּתֵּי דִינִין יוֹשְׁבִין בְּכָל יוֹם. תִּינָּשֵׂא בְּכָל יוֹם. וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין בָּתֵּי דִינִין יוֹשְׁבִין (בְּכָל יוֹם) לֹא תִינָּשֵׂא. כָל עִיקָּר. שֶׁלֹּא לַעֲקוֹר זְמַנּוֹ שֶׁלָּרְבִיעִי. וְיַעֲקוֹר זְמַנּוֹ שֶׁלָּרְבִיעִי. אַף הוּא אִית לֵיהּ כְּהָדָא דְתַנֵּי בַּר קַפָּרָא. בַּר קַפָּרָא אָמַר. מִפְּנֵי שֶׁכָּתוּב בָּהּ בְּרָכָה. וְתִינָּשֵׂא. בָרִאשׁוֹן וְיַשְׁכִּים לְבֵית דִּין בַּשֵּׁינִי. אִית דְּבָעֵי מֵימַר. שֶׁלֹּא לַעֲקוֹר זְמַנּוֹ. שֶׁלָּרְבִיעִי. וְאִית דְּבָעֵי מֵימַר כְּהָדָא דְתַנֵּי בַּר קַפָּרָא. דְּבַר קַפָּרָא אָמַר. מִפְּנֵי שֵׁכָּתוּב בָּהּ בְּרָכָה.
Traduction
Si le mari a consacré la femme sous le baldaquin (13)Selon l'usage moderne, il n’éprouvera pas la crainte essentielle (d’adultère). Aussi l’on rapporte que R. Matnia agit ainsi pour sa fille (de façon à laisser toute latitude au mari de choisir un jour quelconque pour la mariage). D’après l’avis de R. Eléazar (de tenir compte seulement du motif de la Mishna, au sujet de la contestation de la virginité), est-ce à dire que dans l’endroit où les tribunaux siègent chaque jour, on peut se marier chaque jour, et où ne siège aucun tribunal, on ne peut pas se marier? La Mishna, en effet, fixe alors le 4e jour, à ne pas modifier (sans raison). Pourquoi ne pas déroger aussi l’avis émis par Bar-Kappara, qu’en ce jour, il y a une bénédiction biblique. Pourquoi le mariage n’est-il pas autorisé au 1er jour (dimanche), de façon que le mari pourrait (le cas échéant) déposer sa plainte au tribunal dès le 2e jour au matin (jour de séance)? Selon les uns, c’est pour ne pas déroger à la fixation du 4e jour (laissant les 3 prem. jours de la semaine pour se préparer); selon d’autres, c’est pour adopter simultanément l’avis de Bar-Kappara, qu’en ce jour il est question d’une bénédiction biblique.
Pnei Moshe non traduit
קידשה בחופה. ולא מקודם וכמו שאנו עושין:
לית ליה באילין קנסייא. כלומר אין כאן כל אלו החששות דאפי' זנתה קודם לא נאסרה עליו:
עבד לברתיה כן. שלא הניח לה להתקדש עד שעת החופה:
על דעתיה דר''א. דאמר דעיקר הטעם משום טענת בתולים ושואל הש''ס במקום שב''ד יושבין בכל יום אם נימא דתינשא בכל יום. א''נ לשון קושיא הוא דלר''א אמאי תני במתני' סתם נשאת ליום ד' ולא קאמר במקום שיושבין ב''ד בכל יום תינשא בכל יום לטעמיה דר''א ועיקר והיינו דפריך עלה ובמקום שאין ב''ד יושבין בכל יום כלומר שלעולם אין יושבין דאין להן קביעות זמן לא תינשא כל עיקר בתמיה אלא שלא לעקור כו' כלומר דניחא לן למימר דלעולם זמנו רביעי שלא לעקור זמנו כדמסיק:
ויעקור. ומה בכך הואיל ואין כאן טעמא דישכים לב''ד:
אף הוא אית ליה כהדא כו'. כלומר דלר''א נמי אית ליה לטעמא דב''ק דאמר משום ברכה אבל לא לעיקר הטעם אלא היכא דלא שייכא טעמא דטענת בתולים תקנו שלא לעקור זמנו ומשום עצה טובה דברכה:
ותינשא בראשון. על מתניתי' פריך דקתני נשאת ברביעי כדי שישכים לב''ד בחמישי ותנשא בראשון וישכים בשני:
אית דבעי מימר. סתם שלא לעקור זמנו של רביעי ולא מסיק לה כהא דאמרינן לעיל דס''ל נמי משום ברכה אלא דסמיך אהא דאמר לקמן כדי שיהא אדם מתקן צרכיו ג' ימים:
ואית דבעי מימר. כדאמרינן לעיל דס''ל כהדא דתני כו' דטעמא נמי משום ברכה והילכך תנשא ברביעי כדי שתבעל לאור חמישי:
Ktouboth
Daf 2a
שָׁוִין שֶׁאֵינָהּ נִישֵּׂאת לֹא בְעֶרֶב שַׁבָּת וְלֹא בְמוֹצָאֵי שַׁבָּת. לֹא בְעֶרֶב שַׁבָּת. מִפְּנֵי כְבוֹד שַׁבָּת. וְלֹא בְמוֹצָאֵי שַׁבָּת. חֲבֵרַייָא אוֹמְרִין. מִפְּנֵי הַטּוֹרַח. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. 2a מִפְּנֵי כְבוֹד שַׁבָּת. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לַחֲבֵרַייָא. מִפְּנֵי מַה אָֽמְרוּ. בְּתוּלָה נִישֵּׁאת בַּיּוֹם הָֽרְבִיעִי. כְּדֵי שֶׁיְּהֵא אָדָם מַתְקִין צְרָכָיו שְׁלֹשָּׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה.
Traduction
Tous s’accordent à reconnaître que les mariages n’auront lieu, ni la veille du Shabat, ni à l’issue du Shabat: la veille du Shabat, ce serait faire tort aux honneurs à rendre pour le Shabat (aux préparatifs); à l’issue du Shabat, disent les compagnons d’étude, il en résulterait une grande fatigue (faute de temps); ou bien, selon R. Yossé, pour ne pas amoindrir la solennité shabatique par ces préoccupations. Un enseignement confirme l’avis des compagnons: il est dit qu’une vierge doit se marier le 4e jour, afin que la famille et les invités aient devant eux 3 jours successifs pour préparer tout le nécessaire.– (14)Suit un passage que l'on trouve traduit en (Betsa 5, 2)
Pnei Moshe non traduit
שוין. הכל שוין בזה שאין נישאת כו' אפי' במקום שב''ד קבועים בכל יום:
מפני כבוד שבת. שלא יהיה טרוד בנשואין ולא יהיה פנוי להכין צרכי שבת א''נ דה''נ טעמא שמא יבא לידי חילול שבת כדלקמן:
מפני הטורח. שצריך להטריח עצמו ולתקן צרכי הסעודה מקודם כדלקמיה ואם תנשא במוצאי שבת אימתי יתקן צרכיו:
מפני כבוד שבת. שאם יכנוס למוצאי שבת ויהא טרוד בשבת חיישינן שמא ישכח מחמת טרדא ויבא לידי חילול שבת וכגונא דאמרינן בבבלי גזירה שמא ישחוט בן עוף:
מתני'. ברייתא דלקמיה מסייע לחברייא דאמרי מפני הטורח דקתני מפני מה אמרו כו' והיינו שקדו דאמר בבבלי וכן הוא בתוספתא ריש מכילתין אלמא דחששו חכמים שיהא מתקן צרכי סעודה מקודם:
רִבִּי בָּא בַּר כֹּהֵן אָמַר קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי. אָסוּר לָאָדָם לִישָּׂא אִשָּׁה בְּעֶרֶב שַׁבָּת. הָדָא דְאַתְּ אֲמַר לַעֲשׂוֹת סְעוּדַת אֵירוּסִין. הָא לָאֲרוֹס יְאָרֵס. שְׁמוּאֵל אָמַר. אֲפִילוּ בְתִשְׁעָה בְאַב יְאָרֵס. שֶׁלֹּא יְקַדְּמֶנּוּ אַחֵר. מִחְלְפָה שִׁיטְּתָא דִשְׁמוּאֵל. תַּמָּן הוּא אָמַר אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה וגו' בְּמֹאזְנַיִם לַעֲלוֹת הֵמָּה מֵהֶבֶל יָחַד. וּבְהַהוּא אָמַר אָכֵין. אֶלָּא שֶׁלֹּא יְקַדְּמֶנּוּ אַחֵר בִּתְפִילָּה. וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא קַייְמָה.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
אסור לאדם לישא אשה בע''ש. היינו לקדשה ומשום סעודה כדמפרש ואזיל דאלו לכונסה לחופ' בלא סעודה מותר אלא דמפני כבוד שבת מפני הטרדא קאמר לעיל שאינה נישאת לכתחילה וכדפרישית לעיל:
הדא דאת אמר. אסור דוקא לעשות סעודת אירוסין משום דאין קובעין סעודה בע''ש:
הא לארוס. בלא סעודה מותר לארוס:
מחלפא שיטתיה דשמואל. דתמן אמר דהזיווג מן השמים הוא דכתיב אלהים מושיב וגו' וכדאמר בבבלי ריש סוטה ובכמה מקומות ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת כו':
במאזנים לעלות המה מהבל יחד. כדדריש בויקרא רבא עד שהן הבל במעי אמן נגזר עליהן זיווגם:
וכה. והכא הוא אומר הכין שמא יקדמנו אחר:
אלא שלא יקדמנו אחר. היינו בתפילה שאע''פ שזיווגם מן השמים אפשר שתועיל תפלתו של זה לכונסה:
ואעפ''כ לא קיימה. ומ''מ לא יתקיים הזיווג הזה דאח''כ ימות זה או יגרשנה ותנשא לבן זוגה לקיים הגזירה מן השמים וכ''כ הר''ן ז''ל בפ' אלו מגלחין אהא דקאמר שם שמא יקדמנו אחר ברחמים:
רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ אָמַר. אָסוּר לָדוּן דִּינִי מְמוֹנוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת. וְהָא מַתְנִיתָא פְלִיגָא. לְפִיכָךְ אֵין דָּנִין לֹא בְעֶרֶב שַׁבָּת וְלֹא בְעֶרֶב יוֹם טוֹב דִּינֵי נְפָשׁוֹת. הָא דִינֵי מָמוֹנוֹת דָּנִין. וְתַנֵּי רִבִּי חִייָה כֵן. דָּנִין דִּינֵי מָמוֹנוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת אֲבָל לֹא דִינֵי נְפָשׁוֹת. כָּאן לַהֲלָכָה כָּאן לִדְבַר תּוֹרָה.
Traduction
R. Hiskia ou R. Hiya dit au nom de R. Abahou: il est interdit de juger les questions d’argent la veille du Shabat. Mais n’est-il pas une Mishna (15)''(Sanhedrin 4, 3); J, ib, 22b; B, ibid, 38'' opposée à cet avis, disant: ''Pour les questions capitales, on prononce le même jour la sentence si c’est l’acquittement, et le lendemain, si c’est une condamnation; voilà pourquoi on ne prononcera un tel jugement ni la veille du Shabat, ni la veille d’une fête''; or, il s’agit là seulement de questions capitales, tandis que, pour les questions d’argent, c’est permis. Et R. Hiya a enseigné de même, on prononcera des sentences pour les questions d’argent la veille du Shabat, non des questions capitales? Il y a une différence entre cette Mishna et l’avis professé ici par R. Abahou: ce dernier vise la règle rabbinique (qui interdit même le prononcé des questions d’argent), tandis que la Mishna précitée vise la règle légale (applicable aux questions capitales seules).
Pnei Moshe non traduit
אסור לדון. אפי' ד''מ בע''ש מפני שטרודין להכין צורכי שבת ואיידי דקאמר לעיל לא ישא כו' נקט להא נמי הכא:
והא מתני'. דפ''ד דסנהדרין פליגא דקתני התם דיני נפשות דנין בו ביום וגומרין ביום שלאחריו לפיכך אין דנין כו' ומשמע דוקא ד''נ אבל דיני ממונות דנין ותני רבי חייא בהדיא כן:
ומשני כאן. להלכה כאן לדבר תורה. כלומר משנתינו איירי מד''ת אין דנין דיני נפשות אבל דיני ממונות דנין והא דאר''ח בשם רבי אבהו דאסור לדון היינו מד''ס ואסור לכתחילה קאמר אבל אם עבר ודן דינו דין:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source