Ktouboth
Daf 1a
משנה: 1a בְּתוּלָה נִישֵּׁאת בַּיּוֹם הָֽרְבִיעִי וְאַלְמָנָה בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי שֶׁפַּעֲמַיִים בַּשַּׁבָּת בָּתֵּי דִינִין יוֹשְׁבִין בָּעֲייָרוֹת בְּיוֹם הַשֵּׁנִי וּבְיוֹם הַחֲמִישִׁי שֶׁאִם הָיָה לוֹ טַעֲנַת בְּתוּלִים הָיָה מַשְׁכִּים לְבֵית דִּין.
Traduction
Une vierge se marie le 4e jour (mercredi) (1)''La Mishna dit le Dr Rabbinowicz, parle ici d'un usage établi longtemps avant l'époque de sa rédaction Cet usage a une origine populaire; les fiancés ne pensaient certainement pas aux procès qui pourraient suivre le mariage, mais aux préparatifs des cérémonies nuptiales qu'ils voulaient rendre aussi pompeuses que possible On voulait donc faire des préparatifs pendant trois jours, depuis dimanche jusqu'à mercredi; pour d'autres aussi, il s'agissait de choisir un jour favorable'' et une veuve le 5e (jeudi); car deux fois par semaine les tribunaux siègent dans les villes, le 2e jour et le 5e; et si l’époux avait à intenter un procès au sujet de la virginité, il pourrait le présenter dès le matin aux juges (2)Talmud, B, Baba Qama 87.
Pnei Moshe non traduit
כתובות בתולה נשאת ביום הרביעי. ולא בליל חמישי דאיכא למיחש שמא יהא טרוד בנשואין ולא מצא בעיל:
מתני' ואלמנה ביום החמישי. כדמפרש בגמרא דכתיב ביה ברכה:
שפעמיים בשבת. אטעמא דבתולה קאי:
ביום השני וביום החמישי. אחת מעשרה תקנות שתיקן עזרא כדאמר בבבלי פ' מרובה:
שאם היה לו טענת בתולים. כגון שאומר בעלתי ולא מצאתי דם או פתח פתוח מצאתי אם היא קטנה או נערה:
היה משכים לבית דין. בעוד כעסו עליו דאם יש שהות בנתים יש לחוש שמא יתפייס ותתקרר דעתו ויקיימנה ושמא זנתה תחתיו ולאסרה עליו אם היא אשת כהן או אפי' באשת ישראל אם קיבל אביה קידושין בעוד שהיא פחותה מבת שלש דליכא אלא חד ספיקא כדאמר בבבלי דבכה''ג נאמן הוא לאוסרה עליו וכיון דתקינו רבנן בהנהו שתהא ניסת ברביעי משום דמהימנינן ליה תקנו נמי בכל הנשים כן דעלייהו דב''ד רמי למיקם עלה דמילתא ושמא יתברר הדבר מתוך שיצא הקול ויבאו עדים שזנתה תחתיו:
הלכה: בְּתוּלָה נִישֵּׁאת בַּיּוֹם הָֽרְבִיעִי כול'. בַּר קַפָּרָא אָמַר. מִפְּנֵי שֵׁכָּתוּב בָּהּ בְּרָכָה. וַהֲלֹא אֵין כָּתוּב בְּרָכָה אֶלָּא בַּחֲמִישִׁי וּבַשִּׁישִׁי בִּלְבַד. בַּחֲמִישִׁי בָּעוֹפוֹת וּבְדָגִים. בַּשִּׁישִׁי בְּאָדָם וַחַוָּה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. טַעֲמָא דְבַר קַפָּרָא. רְבִיעִי אוֹר חֲמִישִׁי. חֲמִישִׁי אוֹר שִׁישִׁי. וַהֲלֹא כָתוּב בְּרָכָה בַּשְׁבִיעִי. אֵין כָּתוּב בְּרָכָה בַבִּרְיוֹת אֶלָּא בַיּוֹם.
Traduction
Bar-Kappara dit que ces jours ont été choisis de préférence à d’autres, parce qu’à leur égard la Bible parle de propagation (3)Ce sera de bon augure pour la fécondité de la futur union V. Midrash Rabba sur (Gn 8). Mais ce terme n’est-il pas usité précisément pour les 5e et 6e jours, savoir au 5e, pour la propagation des oiseaux et des poissons (Gn 1, 22), et au 6e, pour la descendance d’Adam et d’Eve (Gn 1, 28)? En effet, R. Yossé complète ainsi le motif énoncé par Bar-Kappara: il approuve le mariage célébré le 4e jour, et dont l’union s’accomplira la nuit du 5e, ou le 5e jour (pour une veuve), dont l’union aura lieu la nuit du 6e. S’il en est ainsi, on pourrait tenir compte du mot bénédiction (Gn 2, 3) émis pour le 7e jour?
Pnei Moshe non traduit
גמ' בר קפרא אמר. טעמא דמתני' מפני שכתוב בם ברכה וקס''ד דבר קפרא פליג אעעמא דמפרש במתניתין ולית ליה אלא טעמא דברכה:
והלא אין כתיב ברכה כו'. בעופות ובדגים כתיב בחמישי פרו ורבו ומלאו את המים וגו' ובששי באדם וחוה פרו ורבו ומלאו את הארץ ומאי שייכא ברכה לטעמא דבתולה ברביעי:
ומשני רבי יוסי טעמא דבר קפרא. דאמר משום ברכה לאו אנשואין קאי אלא אאור חמישי ואבעיל' קאי וה''ק בתולה נשאת ביום רביעי כדי שתהא נבעלת לאור חמישי שיש בו ברכה לדגים ועופות ואלמנה ביום חמישי ונבעלת לאור ששי שיש בו ברכה לאדם:
והלא כתיב ברכה בשביעי. אכולה מתני' פריך דבין בתולה בין אלמנה ינשאו בששי שיהו נבעלות בלילי שבת דכתיב ביה ברכה:
אין כתיב ברכה. בשבת בבריות אלא ביום דכתיב ויברך אלהים את יום השביעי ולא שייכא הך ברכה לטעמא דמתני' אבל בחמישי וששי איכא ברכה דבריות שיפרו וירבו:
מִפְּנֵי שֶׁאֵין כָּתוּב בְּרָכָה בַבִּרְיוֹת. הָא אִילּוּ הֲוָה כָתוּב בְּרָכָה בַבִּרְיוֹת הָֽיְתָה נִישֵּׂאת בַּשַּׁבָּת. לֹא כֵן תַּנֵּי. לֹא יִבְעוֹל אָדָם בְּעִילָה כַתְּחִילָּה בַשַּׁבָּת מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה חַבּוּרָה. אֶלָּא כָּאֲחֵרִים. מִפְּנֵי שֶׁאֲחֵרִים מַתִּירִין. כְּלוּם אֲחֵרִים מַתִּירִין אֶלָּא בְשֶׁכָּנַס. שֶׁעַד שֶׁלֹּא כָנַס אֵינוֹ זַכַּאי לֹא בִמְצִיאָתָהּ וְלֹא בְמַעֲשֵׂה יְדֶיהָ וְלֹא בְהֵפֵר נְדָרֶיהָ. מִשֶּׁכָּנַס זַכַּאי בִּמְצִיאָתָהּ וּבְמַעֲשֵׂה יְדֶיהָ וּבְהֵפֵר נְדָרֶיהָ. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן נִמְצֵאתָה כְקוֹנֶה קִנְייָן בַּשַּׁבָּת. אָמַר רִבִּי מָנָא. הָדָא אָֽמְרָה. אִילֵּין דְּכָֽנְסִין אַרְמְלָן צָרִיךְ לְכוֹנְסָהּ מִבְּעוֹד יוֹם. שֶׁלֹּא יְהֵא כְקוֹנֶה קִנְייָן בַּשַּׁבָּת.
Traduction
⁠—Non, parce que la bénédiction n’est pas appliquée alors aux créatures, mais au jour seul. Si l’on admet toutefois le motif qu’il n’y a pas de bénédiction exprimée alors pour la propagation de ces créatures, serait-ce à dire que si un tel terme était énoncé pour le 7e jour, le mariage pourrait avoir lieu au jour du Shabat? N’est-il pas enseigné au contraire de ne pas se livrer à une première cohabitation en ce jour, parce qu’il en résulte une blessure? -C’est qu’en effet B. Kappara adopte l’avis des docteurs opposés à cette règle, et qui permettent une telle union même au Shabat (4)Voilà pourquoi il invoque le motif de la question préalable de bénédiction. Cependant, les docteurs opposés n’autorisent cette union, que si l’on a déjà fait entrer au préalable la femme au domicile conjugal; car avant cette entrée, le mari n’a droit ni à la trouvaille de la femme, ni au produit (gain) de son travail manuel, ni le pouvoir d’annuler ses vœux; mais, à partir du moment de l’entrée de la femme, le mari entre en possession de ces divers droits; si donc l’union première était autorisée le jour du Shabat, en en résulterait un acte semblable à la prise de possession faite en ce jour (5)Acte interdit alors V. (Betsa 3, 6). Ceci prouve, dit R. Mena, que ceux qui épousent même une veuve doivent au moins la faire entrer au domicile conjugal avant la nuit, afin de ne pas procéder à cette prise de possession au jour du Shabat (6)V.J, (Yoma 1, 1) fin.
Pnei Moshe non traduit
מפני. ומקשי אלא טעמא דמפני שאין כתיב ברכה בבריות הוא דלא ינשאו בשבת הא אילו הוי כתיב ביה ברכה לבריות היתה נישאת ונבעלת בשבת ואפילו בתולה בתמיה לא כן תני כו' דאסור לבעול בתולה בשבת:
אלא כאחרים. אתיא שהן מתירין לבעול בתולה בתחילה בשבת דאין בזה משום חובל והילכך צריך לטעמא דאין נישאת בתחילה בששי כדי שתהא נבעלת בשבת מפני שאין בו ברכה לבריות:
כלום אחרים מתירין. ודחי לה הש''ס דאכתי לא צריכין לטעמא שאין בו ברכה לבריות דהא אין אחרים מתירין לבעול בתולה בשבת אלא בשכנסה מבעוד יום ותינח בתולה דשייכא בה חופה וכבר קנאה מע''ש אלא באלמנה דלא שייכא בה חופה דאין חופה קונה אותה וביאתה היא כניסתה דקני לה שיהא זכאי במציאתה כו' ואם אתה אומר כן דאילו הוי כתיב ביה ברכה לבריות היתה נבעלת בשבת א''כ נמצאת כקונה קנין בשבת:
הדא אמרה. זאת אומרת דאלמנה אין לה חופה לקנות אותה ובשעת יחוד הביאה הוא דזוכה במציאתה ובמעשה ידיה ולפיכך אלין דכנסין ארמלין צריך לכונסה ולהתייחד עמה מבעוד יום שלא יהא כקונה קנין בשבת אם יתייחד עמה בו בתחילה:
Ktouboth
Daf 1b
רִבִּי לָֽעְזָר מַייְתֵי לָהּ טַעַם דְּמַתְנִיתִין. שֶׁאִם הָיָה לוֹ טַעֲנַת בְּתוּלִים הָיָה מַשְׁכִּים לְבֵית דִּין. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי לָֽעְזָר. מִן הַסַּכָּנָה וְהֵילָךְ נָהֲגוּ לָשֵׂאת בַּשְּׁלִישִׁי וְלֹא מִיחוּ בְיָדָן חֲכָמִים. בְּשֵׁינִי אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. וְאִם מִפְּנֵי הָאוֹנֶס מוּתָּר. מַהוּ מִפְּנֵי הָאוֹנֶס. מִפְּנֵי הַכְּשָׁפִים. מַה בֵין שֵׁינִי לַשְּׁלִישִׁי. לֹא 1b דוֹמֶה מִשְׁתָּהֵא יוֹם אֶחָד לְמִשְׁתָּהֵא שְׁנֵי יָמִים. וְיִשְׁתָּהֵא שְׁנֵי יָמִים. שֶׁלֹּא יֶעֱרַב עָלָיו הַמֶּקַח. וְיֶעֱרַב עָלָיו הַמֶּקַח. לֵית יְכוֹל. דְּאָמַר רִבִּי אִילָא בְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. מָצָא הַפֶּתַח פָּתוּחַ אָסוּר לְקַייְמָהּ מִשּׁוּם סְפֵק סוֹטָה. וְחָשׁ לוֹמַר שֶׁמָּא אֲנוּסָה הִיא. קוֹל יוֹצֵא לָאֲנוּסָה. וַאֲפִילוּ תָחוּשׁ לָהּ מִשּׁוּם אֲנוּסָה. לֹא סָפֵק אַחֵר. סָפֵק אֲנוּסָה סָפֵק פְּתוּחָה. מִדְּבַר תּוֹרָה לְהַחֲמִיר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וַאֲפִילוּ תָחוּשׁ לָהּ מִשּׁוּם אֲנוּסָה. שְׁתֵּי סְפֵיקוֹת. סָפֵק אֲנוּסָה סָפֵק פְּתוּחָה סָפֵק מִשֶּׁנִּתְאָֽרְסָה סָפֵק עַד שֶׁלֹּא תֵאָרֵס. שְׁתֵּי סְפֵיקוֹת מִדְּבַר תּוֹרָה לְהָקֵל.
Traduction
R. Eléazar justifie la fixation des 4e et 5e jours par la raison qu’invoque la Mishna, ''si l’époux avait à intenter un procès au sujet de la virginité, il pourrait se présenter dès le lendemain matin aux juges''. En effet, une barayeta (7)Tossefta à ce traité, ch 1 confirme cet avis de R. Eléazar, en disant: à partir du moment où il y eut danger mortel pour les jeunes filles de se marier le 4e jours (8)V. ci-après, 5, on prit l’habitude de fixer les mariages au 3e jour (mardi); et les sages ne s’y opposèrent pas. Si cependant, on veut avancer le mariage au 2e jour (lundi), ce n’est pas permis, à moins qu’il s’agisse d’un cas de force majeure. Qu’entend-on par là? Les sorcelleries qui ont lieu pour jeter un sort funeste sur les époux au moment prévu de leur union (9)On l'avance alors parfois, inopinément, pour dérouter les fauteurs de malédictions. Pourquoi y a-t-il une distinction entre le 2e jour (non admis) et le 3e? -C’est que c’est un acte différent d’ajourner une plainte un jour (du 4e au 5e), et celui de la reculer de 2 jours. Mais pourquoi ne pas admettre un ajournement de 2 jours? De crainte que la marché (quoique défectueux, par l’état de l’épouse) ne plaise malgré tout au mari. Et pourquoi ne pas admettre cette condescendance du mari? Elle est inadmissible; car R. Ila dit au nom de R. Eléazar: si le mari trouve se femme déflorée (apertam januam), il lui est interdit de la garder comme telle, dans le doute qu’il y ait eu crime d’adultère (10)On ne sait si l'inconduite de la femme remonte avant le mariage, ou a eu lieu après Cf ci-après, même, fin. Mais n’y a-t-il pas à craindre que la femme ait été violentée, et par conséquent irresponsable? -Non, parce qu’en ce cas le bruit s’en répand (la femme ayant dû crier). D’ailleurs, même en craignant qu’il y ait eu viol, on se trouverait toujours en présence d’un seul point douteux, savoir si l’état défectueux résulte d’un viol ou d’une séduction (avec assentiment de la femme); or, en ce cas de doute unique sur une question d’ordre légal (comme l’adultère), il faut adopter l’avis le plus sévère (11)Cf (Yebamot 7, 2) fin. R. Yossé au contraire dit: Même en supposant la crainte que la femme a été seulement la victime d’un viol, on se trouverait pourtant en présence d’un double doute, d’abord doute si la femme a subi un viol ou s’est laissé séduire, ensuite si cet acte a été perpétré avant les fiançailles ou après; or, en un tel cas de double doute, même sur une question d’ordre légal, on adopte l’avis le moins sévère (12)V.Ibid, 16.
Pnei Moshe non traduit
רבי לעזר מייתי לה. טעמא דעיקר הוא משום טענת בתולים כטעם דמתני':
מתניתא. תוספתא דלקמיה דמחלק בה בין שני לשלישי מסייע לרבי לעזר דטעמא משום טענת בתולים היא כדאמרינן לקמיה אינו דומה משתהא יום אחד כו':
מן הסכנה והילך. בבבלי מפרש דאמרי בתולה הנשאת ליום הרביעי תיבעל להגמון תחילה וכדאמר הכא לקמן הלכה ה' ומשום דאיכא צנועות דמסרן נפשייהו לקטלא ואתיין לידי סכנה:
נהגו לשאת בשלישי. דמספיקא לא עקר נפשיה ולבא לעיר כיון שאין זמן קביעות ע''י ב''ד:
אין שומעין לו. לעבור על זמן הקבוע ע''י תקנת חכמים:
מפני הכשפים. שלא יאמרו כשפים עושים היהודים שמקפידי' על אותו יום. ובבבלי מפרש שר צבא בא לעיר ויחטפו צרכי הסעודה או כגון שמת אביו של חתן או אמה של כלה:
לא דומה משתהא יום אחד. עד זמן ישיבת ב''ד למשתהא ב' ימים:
וישתהא ב' ימים. ולמאי איכא למיחש:
שלא יערב עליו המקח. דבשהות כ''כ איכא למיחש שמא יתקרר דעתו מכעסו שלא מצא לה בתולים ויתרצה במקחו והיינו כר''א דטעמא משום טענת בחולים הוא:
ויערב עליו המקח. ומה בכך:
לית יכול. אין אתה יכול להתירה לו אפי' מתרצה הוא כדאמר ר''א דאסור לקיימה משום ספק סוטה שמא תחתיו זנתה:
וחש לומר שמא אנוסה היא. אמאי ניחוש לחומרא נוקמה בחזקת היתר לבעלה דניחוש שמא נאנסה:
ומשני קול יוצא לאנוסה. דרוב הנתפסו' באונס יש להן קול וזו דלית לה קלא הורע חזקתה דהוי ליה רצון רובא ומיעוט אונס ורובא וחזקה רובא עדיף:
ואפילו תחוש לה משום אנוס'. קושיא היא דלמאי איצטריך למימר דיש קול לאנוסה תיפוק ליה אפי' נחוש לאונס אין כאן אלא ספק אחד ספק אנוסה ספק פתוחה כלומר מפותה והוי ספק אחד מד''ת ולהחמיר:
ומשני ר''י דלא היא ואפי' תחוש לה משום אנוסה אתה רוצה להחמיר עליה בתמיה דהרי יש כאן ב' ספיקות כדמפרש ואזיל דספק אין תחתיו ואי לאו טעמא דלא חיישינן לאונס דיש לה קול הוי שרינן לה משום ס''ס דאפי' בד''ת להקל הוא אבל השת' דלא חיישינן לאונס ליכא אלא חדא ספקא ספק תחתיו ספק אין תחתיו ולחומרא:
קִידְּשָׁהּ בַּחוּפָּה לֵית לֵיהּ בְּאִילֵּין קְנָסַייָא. אָֽמְרִין. רִבִּי מַתַּנְיָה עֲבַד לִבְרָתֵּיהּ כֵּן. עַל דַּעְתּיֵּיהּ דְּרִבִּי לָֽעְזָר בְּמָקוֹם שֶׁבָּתֵּי דִינִין יוֹשְׁבִין בְּכָל יוֹם. תִּינָּשֵׂא בְּכָל יוֹם. וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין בָּתֵּי דִינִין יוֹשְׁבִין (בְּכָל יוֹם) לֹא תִינָּשֵׂא. כָל עִיקָּר. שֶׁלֹּא לַעֲקוֹר זְמַנּוֹ שֶׁלָּרְבִיעִי. וְיַעֲקוֹר זְמַנּוֹ שֶׁלָּרְבִיעִי. אַף הוּא אִית לֵיהּ כְּהָדָא דְתַנֵּי בַּר קַפָּרָא. בַּר קַפָּרָא אָמַר. מִפְּנֵי שֶׁכָּתוּב בָּהּ בְּרָכָה. וְתִינָּשֵׂא. בָרִאשׁוֹן וְיַשְׁכִּים לְבֵית דִּין בַּשֵּׁינִי. אִית דְּבָעֵי מֵימַר. שֶׁלֹּא לַעֲקוֹר זְמַנּוֹ. שֶׁלָּרְבִיעִי. וְאִית דְּבָעֵי מֵימַר כְּהָדָא דְתַנֵּי בַּר קַפָּרָא. דְּבַר קַפָּרָא אָמַר. מִפְּנֵי שֵׁכָּתוּב בָּהּ בְּרָכָה.
Traduction
Si le mari a consacré la femme sous le baldaquin (13)Selon l'usage moderne, il n’éprouvera pas la crainte essentielle (d’adultère). Aussi l’on rapporte que R. Matnia agit ainsi pour sa fille (de façon à laisser toute latitude au mari de choisir un jour quelconque pour la mariage). D’après l’avis de R. Eléazar (de tenir compte seulement du motif de la Mishna, au sujet de la contestation de la virginité), est-ce à dire que dans l’endroit où les tribunaux siègent chaque jour, on peut se marier chaque jour, et où ne siège aucun tribunal, on ne peut pas se marier? La Mishna, en effet, fixe alors le 4e jour, à ne pas modifier (sans raison). Pourquoi ne pas déroger aussi l’avis émis par Bar-Kappara, qu’en ce jour, il y a une bénédiction biblique. Pourquoi le mariage n’est-il pas autorisé au 1er jour (dimanche), de façon que le mari pourrait (le cas échéant) déposer sa plainte au tribunal dès le 2e jour au matin (jour de séance)? Selon les uns, c’est pour ne pas déroger à la fixation du 4e jour (laissant les 3 prem. jours de la semaine pour se préparer); selon d’autres, c’est pour adopter simultanément l’avis de Bar-Kappara, qu’en ce jour il est question d’une bénédiction biblique.
Pnei Moshe non traduit
קידשה בחופה. ולא מקודם וכמו שאנו עושין:
לית ליה באילין קנסייא. כלומר אין כאן כל אלו החששות דאפי' זנתה קודם לא נאסרה עליו:
עבד לברתיה כן. שלא הניח לה להתקדש עד שעת החופה:
על דעתיה דר''א. דאמר דעיקר הטעם משום טענת בתולים ושואל הש''ס במקום שב''ד יושבין בכל יום אם נימא דתינשא בכל יום. א''נ לשון קושיא הוא דלר''א אמאי תני במתני' סתם נשאת ליום ד' ולא קאמר במקום שיושבין ב''ד בכל יום תינשא בכל יום לטעמיה דר''א ועיקר והיינו דפריך עלה ובמקום שאין ב''ד יושבין בכל יום כלומר שלעולם אין יושבין דאין להן קביעות זמן לא תינשא כל עיקר בתמיה אלא שלא לעקור כו' כלומר דניחא לן למימר דלעולם זמנו רביעי שלא לעקור זמנו כדמסיק:
ויעקור. ומה בכך הואיל ואין כאן טעמא דישכים לב''ד:
אף הוא אית ליה כהדא כו'. כלומר דלר''א נמי אית ליה לטעמא דב''ק דאמר משום ברכה אבל לא לעיקר הטעם אלא היכא דלא שייכא טעמא דטענת בתולים תקנו שלא לעקור זמנו ומשום עצה טובה דברכה:
ותינשא בראשון. על מתניתי' פריך דקתני נשאת ברביעי כדי שישכים לב''ד בחמישי ותנשא בראשון וישכים בשני:
אית דבעי מימר. סתם שלא לעקור זמנו של רביעי ולא מסיק לה כהא דאמרינן לעיל דס''ל נמי משום ברכה אלא דסמיך אהא דאמר לקמן כדי שיהא אדם מתקן צרכיו ג' ימים:
ואית דבעי מימר. כדאמרינן לעיל דס''ל כהדא דתני כו' דטעמא נמי משום ברכה והילכך תנשא ברביעי כדי שתבעל לאור חמישי:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source