אָמַר רִבִּי מָנָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. מֵעַתָּה הַבָּא עַל אֲחוֹתוֹ קְטַנָּה יִלְקֶה וִישַׁלֵּם. שֶׁכֵּן הַבָּא עַל אֲחוֹתוֹ בוֹגֶרֶת לוֹקֶה. חָזַר וָמַר. גַּבֵּי אֲחוֹתוֹ חָל עָלָיו תַּשׁלוּמִין וּמִיתָה כְּאַחַת. בְּרַם הָכָא. מִכֵּיוָן שֶׁחָסַם נִתְחַייֵב מַכּוֹת. מִכָּן וָאֵילַךְ בְּתַשְׁלוּמִין. הָתִיב רִבִּי עֶזְרָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. הֲרֵי הַמֵּצִית גְּדִישׁוֹ שֶׁלַּחֲבֵירוֹ בַשַּׁבָּת. עַל שִׁיבּוֹלֶת הָרִאשׁוֹן חַייֵב [מִיתָה] מִכָּן וְהֵילַךְ לְתַשְׁלוּמִין. וְלֵית אָמַר כֵּן עַל כָּל שִׁיבּוֹלֶת וְשִׁיבּוֹלֶת יֵשׁ בָּהּ הַתְרָייַת מִיתָה. וָכָא עַל כָּל חֲסִימָה וַחֲסִימָה יֵשׁ בָּהּ הַתְרָייַת מַכּוֹת. רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן אָמַר. תְּרֵין אֲמוֹרָאִין. חַד אָמַר.בְּחוֹסֵם בִּתְרוּמָה וּבְקֳדָּשִׁים. וְחָרָנָה אָמַר.בְּחוֹסֵם עַל יְדֵי שָׁלִיחַ. שָׁלִיחַ לוֹקֶה וְהוּא פָטוּר. דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא וְלֹא לְשׁוֹלְחָיו.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דם יחשב וגו'. בשחוטי חוץ כתיב ודרשי' ההוא ולא שולחיו ומכאן לכל איסורין שבתורה אין המשלח חייב כ''א השליח:
וחרנה. וחד מהני אמוראי מוקי לה בחוסם על ידי שליח שהשליח לוקה והוא פטור דאין שליח לדבר עבירה ולפיכך משלם:
חד אמר. בחוסם בדיש' תרומה וקדשים מיירי הברייתא דאינו עובר משום לא תחסום כדאמרי' בהפועלים דף צ' וכגון שהקדימה לתרומה בשבלין והילכך משלם דאין כאן מלקות:
ר' יוסי בר בון אמר תרין אמוראין. פליגין בתירוצא לפרש הברייתא דהחוסם פרה דסתמא קתני החוסם פרה של חבירו משלם והש''ס קאמר טעמא לעיל שכן כו' והשתא חזר בו מהאי קושיא דר''ז:
ולית אמר כן. ואפ''ה לא אמרת התם כן משום דעל כל שיבולת ושיבולת יש בה התריית מיתה וסוף סוף דמיא כמו חיוב מיתה וממון באין כא' משום דשייכא התראת מיתה על כל א' וא' וא''כ ה''נ על כל חסימה וחסימה הבאין אח''כ דמיחייבת עלייהו תשלומין הרי יש בה גם כן התריית מכות על כל אחת ואחת והדרא קושיא לדוכתה בחוסם פרה דליפטר מתשלומין:
הרי המצית. השורף גדישו של חבירו בשבת דקי''ל בפ' המניח דפטור מתשלומין משום דמתחייב בנפשו ואמאי נימא נמי על שיבולת הראשון כלומר מיד שהתחיל לשרוף נתחייב מיתה והתשלומין באין אח''כ:
חזר ואמר. ר' מנא לנפשיה דשאני גבי אחותו דחל עליו תשלומין ומיתה כאחת בשעת הביאה נתחייב בשתיהן והילכך אמרינן קים ליה בדרבה מיניה ופטור מתשלומין:
מעתה. דאמרת הואיל ומצינו בחוסם פרתו שלוקה מיחייב נמי בתשלומין בשל חבירו אף על גב דלוקה וקא ס''ד דעיקר טעמא הואיל ומצינו לפעמים מלקות בחוסם פרה וכן באינך הילכך אף על גב דאיתיה בתשלומין לוקה א''כ נימא נמי הבא על אחותו קטנה דיש לה קנס לרבנן והה''ד לנערה וקטנה דקאמר אצל בוגרת הוא ילקה וישלם ולא יהא פטור מתשלומין מחמת המלקות הואיל ומצינו הבא על אחותו בוגרת דלוקה דלא שייך בה תשלומין וכגון במפותה דבושת ופגם נמי לית לה כדאוקמינן לעיל:
ברם. אבל הכא בחוסם פרה של חבירו היינו טעמא דלוקה ומשלם דאין חיוב המלקו' והתשלומין באין כאחת דמכיון שחסם מיד נתחייב מלקות והתשלומין לא באין אלא מכאן ואילך שמנע ממנה אכילה והה''ד באינך בגונב תרומה וחלב היינו טעמא דלוקה ומשלם דהתשלומין באין משעת גניבה והמלקות בשעת אכילה והיינו נמי דקאמר לעיל שכן האוכל תרומה לוקה כלומר דלא שייכא אכילה לגניבה ולא באין כאחד:
וְתַנֵּי מוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי מֵאִיר בְּגוֹנֵב תְּרוּמַת חֲבֵירוֹ וַאֲכָלָהּ שֶׁהוּא לוֹקֶה וּמְשַׁלֵּם. שֶׁכֵּן הָאוֹכֵל תְּרוּמָה לוֹקֶה. וְהָתַנֵּי מוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי מֵאִיר בְּגוֹנֵב חֵלֶב חֲבֵירוֹ וַאֲכָלוֹ שֶׁלּוֹקֶה וּמְשַׁלֵּם. שֶׁכֵּן הָאוֹכֵל חֶלְבּוֹ לוֹקֶה. וְהָתַנֵּי. הַחוֹסֵם אֶת הַפָּרָה מְשַׁלֵּם שֵׁשֶׁת קַבִּין לְפָרָה וְאַרְבָּעָה קַבִּין לַחֲמוֹר. שֶּׁכֵּן הַחוֹסֵם פָּרָתוֹ לוֹקֶה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. שֶּׁכֵּן בִּמְחוּייָבֵי מִיתוֹת. גָּנַב תְּרוּמַת הַקּוֹדֵּשּׁ וַאֲכָלָהּ שֶׁהוּא לוֹקֶה וּמְשַׁלֵּם. מִכָּל מָקוֹם הִפְסִידוֹ 17b מָמוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שכן במחוייבי מיתות. כלומר ר' יוסי מסיק לטעמא דמילתא דבמחויבי מיתות מצינו נמי לוקה ומשלם כגון גנב תרומת הקודש שהקדישו לבדק הבית דהרי מכל מקום הפסיד לחבירו ממון וכן להקדש:
שכן החוסם פרתו לוקה. כדלעיל וכן משמע בבבלי פ' השוכר את הפועלים דף צ' דאפי' רבנן מודו בה לשינוייא דרבא שם:
החוסם את הפרה. של חבירו ודש בה משלם ו' קבין כו' שכן שיערו חכמים באכילתן:
ומשני שכן האוכל תרומה לוקה. דזר שאכל אפילו תרומה שלו שהפריש לוקה והילכך בגונב משל חבירו לא איפטר מתשלומין דלא אתי מלקות דידיה ומיפטר ממון דחבריה וכדמסיק ר' יוסי לקמן דמ''מ הפסידו ממון:
והתני. דמודים חכמים בגונב תרומת חבירו ואכלה דלוקה על התרומה ומשלם על הגניבה אלמא אפי' במזיד מצינו דלוקה ומשלם ואפילו לחכמים:
שׁוֹגֵג בִּתְרוּמָה וְמֵזִיד בְּחָמֵץ. שׁוֹגֵג בִּתְרוּמָה וּמֵזִיד בְּנָזִיר. שׁוֹגֵג בִּתְרוּמָה וְמֵזִיד בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים. אִין תִּפְתְּרִינָהּ בִּשְׁנֵי דְבָרִים נִיחָא. וְאִין תִּיפְתָּר בְּדָבָר אֶחָד מַחְלוֹקֶת רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מחלוקת דר''י ור''ל. היא דפליגי לעיל דלר''י אם אתרו ביה פטור מתשלומין ולר''ל אליבא דר''מ דקסבר לוקה ומשלם חייב:
ואין תפתרינ' בדבר אחד. שתעשה אותה כדבר אחד הואיל דבאכיל' אחת היא והזיד בה וחייב מלקות:
שוגג בתרומ' ומזיד בחמץ. אכל תרומת חמץ בפסח ולא ידע שהוא תרומה אבל יודע היה שהוא חמץ וכן נזיר שאכל ענבים או שתה יין של תרומה ובתרומה שוגג היה וכן הזיד ביה''כ ואכל ולא ידע שהוא תרומה דתנן בכולהו שהוא משלם קרן וחומש תרומת חמץ בפ' כל שעה ונזיר ויה''כ בתוספתא דתרומות ריש פ''ו. והשתא קאמר הש''ס אין תפתרינה בשני דברים ניחא כלומר אם תעשינה כמו שני דברים שגג בא' מהן והזיד בשני שפיר ככ''ע אתייא דאין מלקות דמזיד פוטר מתשלומין דשוגג ולר''ל נמי חייב בתשלומין שוגג דתרומה כדאמר לעיל דיצא מן הכלל:
רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי בְעָא. מַכּוֹת וְכָרֵת מַה אָֽמְרִין בָּהּ אִילֵּין תַּנָּיֵי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. צְרִיכָה לְרַבָּנִין. רִבִּי יוֹנָה בְעָא. לָמָּה לֹא שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא דְּתַנִּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. דְּתַנִּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. רִבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר. נֶאֱמַר כָּרֵת בְּשַׁבָּת וְנֶאֱמַר כָּרֵת בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים. מַה כָּרֵת שֶׁנֶּאֱמַר בְּשַׁבָּת אֵין מַכּוֹת אֶצֶל כָּרֵת אַף כָּרֵת שֶׁנֶּאֱמַר בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים אֵין מַכּוֹת אֶצֶל כָּרֵת. אָמַר רִבִּי מָנָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. מַה צְרִיכָה. לֹא כְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. בְּרַם כְּרִבִּי יוֹחָנָן. מַה מַכּוֹת אֶצֶל מִיתָה יֵשׁ לוֹ כָּל שֶׁכֵּן מַכּוֹת אֶצֶל כָּרֵת. וְאִיתְפַּלְּגוּן. הַשּׁוֹחֵט אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. הִתְרוּ בוֹ מִשֵּׁם אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לוֹקֶה. מִשֵּׁם עֲבוֹדָה זָרָה הָיָה נִסְקָל. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. אֲפִילוּ הִתְרוּ מִשֵּׁם אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ אֵינוֹ לוֹקֶה מֵאַחַר שֶׁאִילּוּ הִתְרוּ בוֹ מִשֵּׁם עֲבוֹדָה זָרָה הָיָה נִסְקָל. אָמַר לֵיהּ. אֲפִילוּ כְרִבִּי יוֹחָנָן צְרִיכָה לוֹ. תַּמָּן שְׁנֵי דְבָרִים. וָכָא דָבָר אֶחָד.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מכות וכרת מה אמרין בה אילין תניי. אלו התנאים רבי נחוניא ור''ש בן מנסיא מה אמרו בזה אי לדידהו אין מלקות אצל כרת כשם שאין תשלומין במקום כרת או לא:
צריכה לרבנן. מספקא להו לרבנן בבית המדרש בהא:
למה לא שמע לה. אמאי לא שמעינן הדא בעיא מן הדא ברייתא דר''ש בן יוחי דאין מכות אצל חייבי כריתות:
נאמר כרת בשבת. כל העושה בה מלאכה ונכרתה וכרת ביה''כ כי כל הנפש אשר לא תעונה ונכרתה:
מה כרת שנאמר בשבת. אין אצלה מכות דלא משכחת מלקו' בשבת דאם התרו בו חייב סקילה ואם לא התרו בו חייב כרת ולא מלקות משום דהוי לאו שניתן לאזהרת מיתת ב''ד ואין בו מלקות:
אף כרת שנאמר ביה''כ. אפי' אם התרו בו פטור ממלקו' דאין חייבי כריתות לוקין:
מה צריכה לא כר''ש בן לקיש. בלשון בתמיה כלו' לדידיה איכא לספוקי אם יש מכות במקום כרת או לא דאלו לר''י ודאי יש מלקות במקום כרת דהשתא אצל לאו שיש בו מיתת ב''ד ס''ל לקמן דיש מלקות אצל כרת לכ''ש:
דאיתפלגון. דפליגי בהא אם יש מלקות בלאו דמיתת ב''ד:
התרו בו משום אותו ואת בנו. ולא משום עכומ''ז לוקה דאין כאן מיתה:
אפילו התרו משום אותו ואת בנו. לבד אינו לוקה דמאחר שאלו התרו בו משם עכומ''ז היה נסקל ואינו לוקה דקים ליה בדרבה מיניה ה''נ כשלא התרו בו משם עכומ''ז הואיל ובהך איסורא איכא צד מיתה לא לקי והשתא לר''ל הוא דמיבעיא לן אם דוקא במקום שיש בו מיתת ב''ד פוטר ממלקות או אפי' במקום כרת אבל לר''י דמחייב מלקות במקום שיש בו מיתת ב''ד במקום כרת דלא חמירא כ''כ לכ''ש:
אפילו כרבי יוחנן. נמי מיבעיא לן דשאני התם דשני דברים יש כאן מלקות משום אותו ואת בנו ומיתה משום עכומ''ז והואיל ושני איסורין הן ס''ל דיש בו מלקו' היכא דהתרו משום אותו ואת בנו ולא משום עכומ''ז דלאו אחר הוא ובאותו לאו אין כאן מיתה:
וכא. אבל הכא מאי דמספקא לן בדבר אחד הוא באיסור אחד דיש בו לאו וכרת ואפילו לר''י נמי איכא למימר כשם שאין מלקות ותשלומין בלאו אחד כן כרת ומלקות נמי לא:
תַּמָּן תַּנִּינָן. אֵין בֵּין שַׁבָּת לְיוֹם הַכִּיפּוּרִים אֶלָּא שֶׁזֶּה זְדוֹנוֹ בִּידֵי אָדָם וְזֶה זְדוֹנוֹ בְּהִיכָּרֵת. הָא בְתַשְׁלוּמִין זֶה וְזֶה שָׁוִין. מַתְנִיתָא דְרִבִּי נְחוֹנְייָא בֶּן הַקָּנָה. דְּרִבִּי נְחוֹנְיָה בֶּן הַקָּנָה אוֹמֵר. 18a יוֹם הַכִּיפּוּרִים כְּשַׁבָּת לְתַשְׁלוּמִין. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְּיָא אוֹמֵר. מְחוּייָבֵי כְרִיתוּת כִּמְחוּייָבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין. מַה בֵּינֵיהוֹן. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי אֲבִינָא. נַעֲרָה נִדָּה בֵּינֵיהוֹן. רִבִּי מָנָא אוֹמֵר. אַף אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ בֵּינֵיהוֹן. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי נְחוֹנְייָא בֶּן הַקָּנָה. מַה שַׁבָּת אֵין לָהּ הֵיתֵר אַחַר אִיסּוּרָהּ אַף יוֹם הַכִּיפּוּרִים אֵין לוֹ הֵיתֵר אַחַר אִיסּוּרוֹ. וְאֵילּוּ הוֹאִיל וְיֵשׁ לָהֶן הֵיתֵר אַחַר אִיסּוּרָן מְשַׁלֵּם. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְּיָא מַה שַׁבָּת יֵשׁ בָּהּ כָּרֵת. אַף יוֹם הַכִּיפּוּרִים יֵשׁ בָּהּ כָּרֵת וְאֵילּוּ הוֹאִיל וְאֵין בָּהֶן כָּרֵת מְשַּׁלֵּם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואילו הואיל ויש בהן כרת אינו משלם גרסינן וכן הוא בתרומות ובמגילה:
ע''ד דר''ש בן מנסיא. מה שבת יש בה כרת קאמר וכל ח''כ שוין הן לפטור מתשלומין:
מה שבת אין לה היתר אחר איסורה. דרבי נחוניא בן הקנה יוה''כ כשבת קאמר דוקא הני דדמיין להדדי שאין להן היתר לאחר איסורן לאפוקי נדה שיש לה היתר לאחר איסורה וכן אחות אשתו לאחר מיתת אשתו ולדידיה חייב בקנס:
נערה נידה ביניהון. אם בא על נערה נדה אם חייב קנס או לא וכן אחות אשתו:
מה ביניהון. הא לשניהן יוה''כ פטור מתשלומין:
כמחויבי מיתות ב''ד. לענין תשלומין:
הא בתשלומין שניהן שוין. אם היה דבר שיש בו תשלומין פטור כדמוקי לה דר''נ בן הקנה היא שהיה עושה יוה''כ כשבת לענין תשלומין מה שבת מתחייב בנפשו ופטור מתשלומין אף יוה''כ:
בהיכרת. יו''כ במזיד בכרת דכתיב ונכרתה הנפש ההיא:
זדונו בידי אדם. שבת יש בה מיתת ב''ד במזיד:
תמן תנינן. פ''ק דמגילה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source