Kidouchine
Daf 4b
רִבִּי חֲנִינָה וְרִבִּי מָנָא. רִבִּי חֲנִינָה אוֹמֵר. נְחֻשָׁא בְאַתְרֵיהּ קַייָם. כַּסְפָּא זְלִיל. כַּסְפָּא יְקִיר. רִבִּי מָנָא אָמַר. כַּסְפָּא בְאַתְרֵיהּ קַייָם. נְחֻשָׁא יְקִיר נְחֻשָׁא זְלִיל. 4b עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי חֲנִינָה לְעוֹלָם שֶׁשׁ נָשִׁים מִתְקַדְּשׁוֹת בְּאִיסָּר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי מָנָא פְּעָמִים שֵׁשׁ פְּעָמִים שְׁמוֹנֶה.
Traduction
R. Hanina et R. Mena émettent deux avis divers à ce sujet: Selon R. Hanina, la monnaie de cuivre conserve toujours sa valeur, tandis que celle d’argent tantôt vaut moins, tantôt vaut plus; R. Mena au contraire dit: la monnaie d’argent conserve toujours sa valeur, tandis que celle de cuivre tantôt vaut moins, tantôt vaut plus. Or, selon l’avis de R. Mena, on peut toujours consacrer jusqu’à six femmes par le montant d’un Assarion (= 6 prouta); selon l’avis de R. Hanina, l’Assarion (en raison de sa valeur mobile, de tantôt 6 prouta, tantôt 8 pr.) peut servir parfois à consacrer six femmes, et parfois à huit.
Pnei Moshe non traduit
ר' חנינה ור' מנא. פליגי בהא:
רבי חנינא אומר נחשא באתרא קיים. הפרוטות שהם נחשת לעולם במקומן עומדים ולא הוסיפו עליהן כלום לא לרבי סימאי ולא לרבותינו:
כספא זליל כספא יקיר. המטבע של כסף וזהו האיסר הוא שלפעמים בזול הוא שלפעמים ביוקר שאם הוא ביוקר הוי כ''ד בדינר ואז הויין שמנה פרוטות באיסר שהדינר לעולם קצ''ב פרוטות ושמנה פעמים כ''ד הם קצ''ב ובזה מיירי ר' סימאי ולפעמים כשהאיסר בזול והוא ל''ב בדינר ואז ששה פרוטות באיסר דששה פעמים ל''ב הם קצ''ב ובהכי מיירי רבותינו:
ר' מנא. סבר כספא באתרא קיים לעולם הם ל''ב איסרין בדינר והאיסר שש פרוטות אלא שלפעמים הפרוטות הם בזול ונעשין שמנה לאיסר:
ה''ג על דעתיה דר' מנא לעולם שש נשים מתקדשות באיסר. שהאיסר במקומו עומד ובאלו הפרוטות משערינן שהם שש באיסר שהכל הולך אחר חשבון הדינר שהוא קצ''ב פרוטות ואם הוזלו הפרוטות ונעשו שמנה באיסר אין אשה מתקדשת בפרוטה זו אלא דוקא בפרוטה ושליש פרוטה שהם מששה באיסר וא''כ לעולם אין מתקדשות יותר משש נשים באיסר:
על דעתיה דרבי חנינא. שהפרוטות במקומן עומדין והם לעולם קצ''ב בדינר אלא שהאיסר פעמים ביוקר פעמים בזול וכשהאיסר ביוקר הוא שמנה פרוטות ושמנה נשים מתקדשות בו וכשהוא בזול הוא בששה מאלו הפרוטות עצמן ושש נשים מתקדשות בו:
חִילְפַיי אָמַר. אַייתִיבוּנִי עַל גֵּיף נַהֲרָא. דְּלָא אֲפִיקִית מַתְנִיתָא דְרִבִּי חִייָה רָבָא מִמַּתְנִיתִין זָרְקוּנִי לְנַהֲרָא. אָֽמְרִין לֵיהּ. וְהָא תַנֵּי רִבִּי חִייָה. סִילְעָא אַרְבַּע דֵּינָרִין. אָמַר לוֹן. אוּף אֲנָן תַּנִּינָתָהּ. כַּמָּה תְּהֵא הַסֶּלַע חֲסֵירָה וְלֹא יְהֵא בָהּ הוֹנָייָה. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. אַרְבַּע אִיסָּרוֹת מֵאִיסָּר לְדֵינָר. אָֽמְרִין לֵיהּ. וְהָתַנֵּי רִבִּי חִייָה. שֵׁשׁ מָעָה כֶסֶף דֵּינָר. אֲמַר לֵיהּ. אוּף אֲנָא תַנֵּינָתָא. הָאוֹנָאָה אַרְבַּע כֶּסֶף מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע כֶּסֶף לְסֶלַע שְׁתוּת לַמִּקַּח. אָֽמְרִין לֵיהּ. וְהָתַנֵּי רִבִּי חִייָה. שְׁנֵי פּוֹנְדְּיוֹנִן מָעָה. אָמַר לוֹן. אוּף אֲנָן תַּנִּינָתָהּ. נוֹתֵן סֶלַע וּפוֹנְדְּיוֹן לַשָּׁנָה. אָֽמְרִין לֵיהּ. וְהָתַנֵּי רִבִּי חִייָה. שְׁנֵי אִיסָּרִין פּוֹנְדְּיוֹן. אָמַר לוֹן. אוּף אֲנָן תַּנִּינָתָהּ. הַמֵּנִיחַ אִיסָּר וְאָכַל עָלָיו חֶצְיוֹ וְהָלַךְ לוֹ לְמָקוֹם אַחֵר וַהֲדֵי הוּא יוֹצֵא בְּפוֹנְדִּיּוֹן. מוֹסִיף עָלָיו עוֹד אִיסָּר. אָֽמְרִין לֵיהּ. וְהָתַנֵּי רִבִּי חִייָה. שְׁנֵי מְסֵומִיסִּין אִיסָּר. שְׁנֵי קָרְדֵּינְטֵס מְסֵומִס. שְׁנֵי פְרוּטוֹת קָרְדֵּינְטֵס. אָמַר לוֹן. אוּף אֲנָן תַּנִּינָתָא. וְכַמָּה הִיא פְרוּטָה אַחַת בִּשְׁמוֹנֶה בְּאִסָּר הָאִיטַלְקִי.
Traduction
Hilfia put ainsi résoudre la question posée, car il avait fait un pari (25)V. J., (Ketubot 7, 7). Cf. Graetz, Geschichte der Juden, t. 4, p. 488., en disant: Je m’assois au bord du fleuve, et si je n’arrive pas à justifier d’après la Mishna chaque point enseigné par R. Hiya le grand, qu’on me jette à l’eau. On commença par lui observer: R. Hiya n’a-t-il pas enseigné qu’un Sela vaut quatre dinar? Nous avons de même appris (26)(Baba Metsia 4, 4)., répondit-il, qu’un Selà ne sera pas encore considéré comme défectueux et n’entraînera pas de tromperie sur sa valeur aussi longtemps que, selon R. Meir, on rendra quatre As par pièce, ce qui fait un As par dinar. N’a-t-il pas été enseigné aussi par R. Hiya, lui fut-il observé, que six Maa d’argent équivalent à un dinar? -En effet, répondit-il, nous l’avons appris d’autre part (ibid.): Ce serait une fraude de prendre quatre pièces d’argent sur 24 par Selà, ou un sixième de change sur une vente (c’est donc que le dinar vaut 6 Maa). On lui observa ensuite: R. Hiya n’a-t-il pas enseigné que deux Pondion représentent un Maa? En effet, répondit-il, nous le savons d’ailleurs par ce texte (27)Erakhim, 7, 1.: Lorsqu’au lieu de consacrer un champ dès après le Jubilé (dont le rachat devra être opéré pour 50 sicles d’argent), on le consacre seulement deux ou trois ans avant le Jubilé, il suffira de payer en équivalence au trésor un Selà et un Pondion (puisqu’en divisant 25 sicles = 50 selà, par 49 année d’activité en dehors de celle du Jubilé, il reste un selà à répartir sur toutes ces années, soit un 48e en plus, ou un Pondion; donc, celui-ci = 1/48e de selà, ou = 1/2 Maa, car 2 Pondion = un Maa). -D’autre part, lui fut-il observé, R. Hiya n’a-t-il pas enseigné que deux Assaria valent un Pondion? -En effet, répondit-il, nous le savons aussi par le texte suivant (28)Maasser Sheni, 4, 8.: ''Celui qui a déposé un As pour employer le montant à acheter des produits désignés comme seconde dîme dont il a mangé la moitié, puis se rend dans une autre localité où ces mêmes produits valent un Pondion (le double), aura le droit de manger encore le montant d’un As pour parfaire l’équivalence'' (c’est donc qu’un Pondion vaut deux As). On lui observa enfin: R. Hiya n’a-t-il pas enseigné que deux Semisses valent un As, deux Quadrans valent un Semis, et deux prouta valent un Quadrans? -En effet, leur répondit-il, nous avons aussi appris (dans notre Mishna): ''Quelle est la valeur de la Prouta? La huitième part de l’Assarion italien''.
Pnei Moshe non traduit
חילפיי. הוא אילפא הנזכר בבבלי והובא לעיל סוף פ' מציאת האשה שהושיב עצמו על שפת הנהר ואמר כל מי שיאמר לפני דבר אחד מברייתא דר' חייא ולא אוציא דין זה מן המשנה יזרקוני לתוך הנהר וע''י מעשה עשה זה כמפורש בתענית:
אף אנן תנינתה. במתני' פ' הזהב:
ארבע איסרות מאיסר לדינר. והוא אחד מכ''ד בסלע שהדינר שש מעה והמעה ד' איסרין וקסבר אונאת המטבע א' מכ''ד הוא ועכ''פ שמעינן שד' דינרים בסלע:
שתות למקח. אלמא הדינר שש מעה כסף מדארבע שתות לסלע:
אוף אנן תנינתה. במתני' ריש פ''ז דערכין המקדיש שדהו בשעת היובל בשעה שהיובל נוהג נותן בזרע חומר שעורים תמשים שקל כסף אם בא לגאלה כפי הקצוב בתורה במקדיש שדה אחוזה ורוצה לגאלה. הקדישה שתים או שלש שנים לפני היובל נותן סלע ופונדיון לשנה שכך הוא עולה החשבון סלע ופונדיון לשנה שהרי אם הקדיש' בשנה ראשונ' שלאחר היובל הי' פודה בחמשים שקל שהם חמשים סלע דשקל דאורייתא הוי סלע צא מהן מ''ט סלעים למ''ט שנים עד יובל הבא וסלע היותר חלקהו לפונדיונים ובכל סלע מ''ח פונדיון שהרי כבר שנינו כ''ד מעים בסלע ומעה הוי ב' פונדיון ועוד פונדיון אחד שהצריכוהו משום קלבון הכרעה לכל שקל ושקל הרי סלע ופונדיון לשנה אלמא מעה הוי ב' פונדיון:
אוף אנא תנינתה. במתני' דפרק ד' דמעשר שני המניח איסר להיות מחלל עליו פירות מעשר שני וכבר אכל עליו בחילול עד חציו והלך למקום אחר והוליך האיסר עמו והרי הוא יוצא שם בפונדיון אוכל עליו עוד איסר שהרי לפי שהוא יוצא עכשיו יש בו עוד איסר אחד של חולין אלמא פונדיון שני איסרין:
אף אנא תנינתה. במשנתינו וכמה פרוטה כו' כפי החשבון שאמרנו:
וְקוֹנָה אֶת עַצְמָהּ בְּגֵט. דִּכְתִיב וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתוּת וגו'. וּבְמִיתַת הַבַּעַל. דִּכְרתִיב אוֹ כִי יָמוּת הָאִישׁ הָאַחֲרוֹן. עַד כְּדוֹן מִיתָתוֹ שֶׁלָּאַחֲרוֹן. מִיתָתוֹ שֶׁלָּרִאשׁוֹן. מָה אִם הָאַחֲרוֹן שֶׁאֵין הֵתֵירוֹ הֵיתֵר מְרוּבֶּה אַתְּ אוֹמֵר. מִיתָה מַתֶּרֶת. רִאשׁוֹן שֶׁהֵתֵירוֹ הֵיתֵר מְרוּבֶּה אֵינוֹ דִין שֶׁתְּהֵא הַמִּיתָה מַתֶּרֶת. אָמַר רִבִּי חוּנָה. קִרְייָה אָמַר שֶׁהַמִּיתָה מַתֶּרֶת. דִּכְתִיב כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּיו וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין לוֹ. הָא אִם יֵשׁ לוֹ בֵּן מִיתָה מַתֶּרֶת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. אִם אוֹמֵר אַתְּ שֶׁאֵין מִיתָה מַתֶּרֶת מְנָן אֲנָן מַשְׁכְּחִין אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בַּר מַרְייָה. תִּיפְתָּר בִּיבָמָה.
Traduction
La femme est-il dit, s’acquiert elle-même (reprend possession d’elle-même) par le divorce'', comme il est dit (Dt 24, 3): Il lui écrira une lettre de divorce, etc.; ''ou par la mort du mari'', comme il est écrit (ibid. 4): Ou si le dernier homme épousé meurt etc. Jusque-là on sait ce qu’il en est par la mort du dernier mari; mais d’où sait-on qu’il en est de même par la mort du second? On l’apprend par raisonnement a fortiori: puisque la femme est libérée par la mort du second, dont le décès n’est qu’une libération partielle (la femme restant encore interdite au premier mari), à plus forte raison sera-t-elle libérée par la mort du second, dont le décès n’est qu’une libération partielle (la femme restant encore interdite au premier mari), à plus forte raison sera-t-elle libérée par le décès du premier mari, la libération par ce fait est complète (à l’égard de tous, la femme devient ainsi libre). R. Houna dit: un texte même de la Bible indique que la mort du mari libère la femme, en disant (ibid. 25, 5): Lorsque des frères habitent ensemble, et l’un d’eux meurt sans laisser d’enfant, etc. (il y aura lévirat); si donc il a laissé un enfant, le défunt libère la femme par son décès. R. Yossé b. R. Aboun dit: s’il n’était pas admis que la mort du mari libère la femme, à quoi bon dire qu’une veuve est interdite au grand prêtre seul (non au simple cohen), selon le verset qui l’interdit, comme la femme répudiée ou celle qui a déchaussé est interdite au simple cohen. Ceci ne prouve rien, réplique R. Yohanan b. Marieh, car on peut expliquer qu’en ce cas l’interdit subsiste si le grand prêtre était le beau-frère par lévirat, tandis que cette cause pourrait la laisser libre à autrui, tout en supposant qu’en dehors de ce motif elle reste interdit à tous– (29)Suit un passage déjà traduit (Yebamot 2, 1)..
Pnei Moshe non traduit
דכתיב וכתב לה וגו' והיתה לאיש אחר:
דכתיב או כי ימות האיש האחרון וגו'. לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה וש''מ אבל לעלמא שריא:
עד כדון. שמענו מיתתו של אחרון דמתירה מיתתו של הראשון מנין דאימא משום דמיתת אחרון אחר הגט הוא לפיכך מתירה א''נ דגזירת הכתוב הוא שאינו מתירה אלא מיתת בעלה השני וקאמר דק''ו הוא:
מה אם האחרון שאין התירו היתר מרובה. שהרי לבעלה הראשון אסירה היא ואת אומר מיתה מתרת לעלמא:
ראשון שהתירו היתר מרובה. כשהוא מתירה בגט לכל הוא מתירה אינו דין שתהא מיתתו מתרת:
קרייה אמר. בהדיא שמענו מהכתוב שהמיתה מתרת דכתיב כי ישבו וגו' ובן אין לו צריכה לייבם הא אם יש לו בן מיתה מתרת:
מנן אנן משכחין אלמנה לכהן גדול. שהיא אסורה לו ולא לכהן הדיוט תיפוק ליה דלכ''ע אסירא:
תיפתר ביבמה. מאלמנה לכהן גדול לא שמעינן מידי דתפרש הקרא כשהיא יבמה ואפילו הכי לכהן גדול אסירא הא לכ''ע שריא כשהיא יבמה ולעולם אימא לך שלא במקום יבום לכ''ע אסירא:
יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ. זוֹ בִּיאָה. וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה. זוֹ הַמַּאֲמָר. יָכוֹל כְּשֵׁם שֶׁהַבִּיאָה גוֹמֶרֶת בָּהּ כָּךְ יְהֵא הַמַּאֲמָר גּוֹמֵר בָּהּ. תַּלמְוּד לוֹמַר וְיִבְּמָהּ. עִירָה כָּל הַפָּרָשָׁה כּוּלָּהּ לְיִיבּוּם. הַבִּיאָה גוֹמֶרֶת בָּהּ וְאֵין הַמַּאֲמָר גּוֹמֵר בָּהּ. אִם כֵּן מַה מוֹעִיל בָּהּ מַאֲמָר. לְאוֹסְרָהּ עַל הָאַחִין.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
יבמה יבא עליה כו'. מפורש ביבמות ריש פרק כיצד עיין שם:
רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. הַמַּאֲמָר אוֹ קוֹנֶה אוֹ לֹא קוֹנֶה. מַה טַעֲמָא דְרִבִּי שִׁמְעוֹן. יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ. זֶה הַבִּיאָה. וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה. זֶה הַמַּאֲמָר. כְּשֵׁם שֶׁהַבִּיאָה גוֹמֶרֶת בָּהּ כָּךְ יְהֵא הַמַּאֲמָר גּוֹמֵר בָּהּ. אוֹ יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ וַהֲרֵי הִיא לְקוּחָה לוֹ. וְהַמַּאֲמָר לֹא הוֹעִיל בָּהּ כְּלוּם.
Traduction
vide
Kidouchine
Daf 5a
רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲרָךְ אָמַר. הַמַּאֲמָר קוֹנֶה קִנְייָן גָּמוּר בִּיבָמָה. מַה טַעֲמָה דְּרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ. וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה. הֲרֵי הוּא בְּקִידּוּשֵׁי אִשָּׁה. מַה קִידּוּשֵׁי אִשָּׁה 5a קוֹנִין קִנְייָן גָּמוּר בִּיבָמָה. אַף הַמַּאֲמָר קוֹנֶה קִנְייָן גָּמוּר בִּיבָמָה. אֵי זֶהוּ מַאֲמָר בִּיבָמָה. הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶּשֶׁת לִי בְּכֶסֶף וּבְשָׁוֶה כֶסֶף.
Traduction
vide
רִבִּי יִצְחָק שָׁאַל. וְלָמָּה לֵי נָן אָֽמְרִין. בֵּין בַּחֲלִיצָתָהּ בֵּין בַּחֲלִיצַת חֲבֵירָתָהּ. חָזַר וְאָמַר. מַה תַנִּינָן. בַּחֲלִיצָתָהּ. לֹא חֲלִיצָתָהּ. וְהָכָא בֵּין בַּחֲלִיצָתָהּ בֵּין בַּחֲלִיצַת חֲבֵירָתָהּ. וְהָא תַנִּינָן. בְּבִיאָה. אִית לָךְ מֵימַר. בֵּין בְּבִיאָתָהּ בֵּין בְּבִיאַת חֲבֵירָתָהּ. מַתְנִיתָא בִּיבָמָה אַחַת. מַה צְרִיכָה לֵיהּ בִּשְׁתֵּי יְבָמוֹת.
Traduction
Pourquoi, demanda R. Isaac, notre Mishna ne dit-elle pas que la veuve qui incombe par lévirat au beau-frère redevient libre, soit en le déchaussant elle-même, soit grâce à cette cérémonie accomplie par la femme adjointe (s’il y a deux veuves)? En effet, répondit-il, il est dit: ''par le déchaussement'', soit par elle-même, soit par l’adjointe. Mais, fut-il objecté, puisqu’il est dit que la veuve sera acquise au beau-frère en lévirat par la cohabitation, peut-on dire qu’il importe peu qu’elle cohabite, ou que ce soit l’adjointe? (De même, le déchaussement devra être fait par elle-même)? La première question manque de base, parce que la Mishna parle d’une seule veuve en lévirat, tandis que la question posée par R. Isaac se réfère au cas où il y a deux veuves (30)Ce point est résolu en (Yebamot 4, 12), et la cérémonie accomplie par une veuve libère en même temps l'autre veuve, ou l'adjointe..
Pnei Moshe non traduit
ר' יצחק שאל ולמה לית אנן אמרין. במתני' היבמה קונה את עצמה בין בחליצתה בין בחליצת חבירתה כדתנן בפרק החולץ הלכה י''ב מי שהיה נשוי לשתי נשים ומת ביאתה וחליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה:
חזר ואמר. דלא קשיא דמה תנן במתני' בחליצה שהרי לא קתני בחליצתה דנימא למעוטי חליצת חבירתה והכא בחליצה דקאמר כך אנו מפרשין בין בחליצתה בין בחליצת חבירתה:
והא תנינן בביאה. היבמה נקנית בביאה ואית לך מימר בין בביאתה בין בביאת חבירתה נקנית היא לו בתמיה אלא ע''כ ביאתה דוקא וה''נ בחליצה איכא למיטעי דדוקא בחליצתה קאמר והדרא קושיא לדוכתה:
מתניתא ביבמה אחת. אלא דמעיקרא לק''מ דמתני' לא איירי אלא ביבמה אחת ודין קניית יבמה ופטורה אתא לאשמעינן:
מה צריכה ליה. לרבי יצחק בשתי יבמות ולא איירי הכא בהו וכבר שמעינן לה ממתני' דפ' החולץ:
רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק בְּעָא. שִׁפְחָה חֲרוּפָה בַּמֶּה הִיא קוֹנָה אֶת עַצְמָהּ לְפוֹטְרָהּ מִן הַמַּלְקוּת וְלָבֹא עָלֶיהָ מִן הָאָשָׁם. פְּשִׁיטָה שֶׁאֵינָהּ יוֹצְאָה בַּגֵּט. דְּאָמַר רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין. קִידֵּשׁ אִשָּׁה אֵין חוֹשְׁשִׁין לְקִידּוּשָׁיו. וְדִכְוָותָא גֵּירַשׁ אִשָּׁה אֵין חוֹשְׁשִׁין לְגֵירוּשָׁיו. פְּשִׁיטָא שֶׁהִיא יוֹצְאָה בַּגֵּט מִיהָא (דְּאָמַר רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין קִידֵּשׁ אִשָּׁה אֵין חוֹשְׁשִׁין לְקִידּוּשָׁיו. וְדִכְוָותָא גֵּירַשׁ אֵין חוֹשְׁשִׁין לְגֵירוּשָׁיו. פְּשִׁיטָא שֶׁהִיא יוֹצְאָה בַּגֵּט מִיהָא) דְּאָמַר רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. תִּירְגֵּם עֲקִילַס הַגֵּר לִפְנֵי רִבִּי עֲקִיבָה. וְהִיא שִׁפְחָה נֶחֱרֶפֶת לְאִישׁ. בִּכְתוּשָׁה לִפְנֵי אִישׁ. כְּמַה דְאַתְּ אָמַר וַתִּשְׁטַח עָלָיו הָרִיפוֹת. אָמַר רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כָּךְ פֵּירְשָׁהּ רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן לִפְנֵי חֲכָמִים. וְהִיא שִׁפְחָה נֶחֱרֶפֶת לְאִישׁ. בִּכְתוּשָׁה לִפְנֵי אִישׁ. כְּמַה דְתֵימַר בְּתוֹךְ הָרִיפוֹת בָּעֱלִי.
Traduction
R. Samuel b. R. Isaac demanda: de quelle façon une esclave fiancée à un homme peut-elle rentrer en possession d’elle-même (être libre) pour qu’en cas de cohabitation avec autrui elle soit dispensée de la pénalité des coups de lanière, et l’homme soit dispensé d’offrir le sacrifice de péché? Il est certain qu’elle ne quittera pas la maison du maître en vertu d’un acte de divorce, puisque R. Hiya a dit au nom de R. Yohanan (31)Cf. (Pessahim 8, 1), et ci-dessus, (Gitin 4, 5).: Celui qui à moitié esclave et à moitié affranchi aura consacré une femme n’aura pas contracté une union légalement valable; de même la répudiation d’une femme effectuée par lui sera sans valeur légale. Il est certain aussi qu’elle sera libre pour tous à la mort du mari (32)V. B., Kritot 11.; car, comme l’a dit R. Yossé au nom de R. Yohanan, le prosélyte Aquilas a interprété (33)V. Graetz, ibid., t. 4, p. 437., en présence de R. aqiba, le verset suivant (Lv 19, 20): Elle est une esclave promise à un homme, dans ce sens: Elle est comme touchée (inita) par l’homme, ainsi qu’il est écrit (2S 17, 19): Et elle répandit dessus des grains battus (34)Jeu de mots entre Haraf et Ha-rifouth des deux versets.. R. Hiya dit au nom de R. Yohanan que R. Eléazar b. R. Simon a expliqué de même, en présence des autres sages, le verset: ''C’est une esclave promise à un homme'', en ce sens qu’elle a été épousée par lui, comparativement à une expression un peu analogue (Pr 27, 22): Au milieu des grains que l’on bat (émonde), est mon mari.
Pnei Moshe non traduit
שפחה חרופה במה היא קונה את עצמה לפוטרה מן המלקות. דכתיב בקורת תהיה ודריש לה בכריתות שהיא חייבת במלקות והוא בקרבן ובמה היא תקנה את עצמה לפטור ממלקות ולפוטרו לבא עליה מאשם דאלו להתירה לעלמא ליכא למיבעי דבלאו הכי אסירא אי למ''ד בשפחה כנענית הכתוב מדבר אי למ''ד בחציה שפחה וחציה בת חורין:
פשיטא. הא שאינה יוצאה בגט מדאמר רבי חייא בשם רבי יוחנן מי שחציו עבד וחציו ב''ח אין חוששין לקידושיו וכן לגירושיו וכן נמי חציה שפחה וחציה ב''ח אין גירושיה כלום:
ה''ג פשיטא שהיא יוצאת במיתת בעלה מיהא דאמר ר' יוסי בשם רבי יוחנן:
נחרפת לאיש. לשון כתושה שנבעלת לאיש אלמא בעלה קרי ליה ומיתתו פוטרתה ממלקות כו' וכן אמר רבי חייה בשם רבי יוחנן ופירשה רבי אלעזר מזה המקרא דכתיב אם תכתוש את האויל בתוך הריפות בעלי וגו':
מָהוּ שֶׁתִּקְנֶה עַצְמָהּ בְּמִיתַת רַבָּהּ וּבְהַשְׁלִים שֵׁשׁ. מַה צְרִיכָה לֵיהּ. כְּרִבִּי עֲקִיבָה. דְּרִבִּי עֲקִיבָה אָמַר. בְּשֶׁחֶצְייָהּ שִׁפְחָה וְחֶצְייָהּ בַּת חוֹרִין בִּמְאוֹרֶסֶת לְבֶן חוֹרִין הַכָּתוּב מְדַבֵּר. בְּרַם כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל צְרִיכָה לֵיהּ. דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר. שִׁפְחָה כְּנַעֲנִית הַנְּשׂוּאָה לְעֶבֶד עִבְרִי הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אִם נִישּׂוּאֵי תוֹרָה הֵן אִם אֲדוֹנָיו יִתֵּן לוֹ אִשָּׁה. לֹא צוֹרְכָה דְלֹא. מָהוּ שֶׁתִקְנֶה עַצְמָהּ בְּמִיתַת רַבָּהּ וּבְהִשְׁלִים שֵׁשׁ. וּכְמָאן דְּאָמַר. אֵין עֶבֶד עִבְרִי עוֹבֵד אֶת הַיּוֹרֵשׁ.
Traduction
La question est de savoir si l’esclave reprendra possession d’elle-même, à la mort de son maître et lors de l’achèvement de six années de service? Or, cette question ne saurait être posée d’après R. aqiba, qui dit (ibid.): Une esclave juive fiancée est considérée, selon la Bible, comme encore à moitié esclave et à moitié affranchie si elle est fiancée à un homme libre (et qu’importe alors, pour sa libération, que le maître soit mort)? La question est donc posée selon R. Ismaël, qui dit: le texte biblique en question parle d’une esclave cananéenne épousée par un esclave hébreu, bien que ce soit là un mariage légal, selon le verset (Ex 21, 4): Si son maître lui donne une femme, et l’on a demandé ceci: Est-ce qu’une esclave reprend possession d’elle-même à la mort de son maître et lors de l’achèvement des six ans de service (au point de vue des pénalités de la cohabitation avec elle), conformément à celui qui dit: un esclave hébreu ne reste pas soumis à l’héritier du maître? (Question non résolue).
Pnei Moshe non traduit
מהו. אלא הא דקמיבעיא לן מהו שתקנה עצמה במיתת רבה ובהשלמת שש שנים ומפרש ואזיל למאן קמיבעיא ליה:
מה צריכא ליה. אליבא דמאן הוא דמיבעיא ליה:
כר''ע. בתמיה לר''ע ודאי ליכא למיבעי דאמר בפרק ב' דכריתות שפחה חרופה הויא חציה שפחה וחציה בת חורין המאורסת לבן חורין ורבה מאי עבידתיה ומהיכי תיתי דמיתת רבה מתירה אם מאורסת לבן חורין היא:
ברם כר' ישמעאל צריכה ליה. אליבא דר' ישמעאל הוא דשייכא הבעיא דס''ל התם דשפחה חרופה הויא שפחה כנענית הנשואה לעבד עברי כדקי''ל דרבו מוסר לו שפחה כנענית:
אם נישואי תורה הן. כלומר אע''ג דנשואי תורה הן שהכתוב התירה לו לרבו למסור לו שפחה כנענית כדכתיב אם אדוניו וגו' מכל מקום הא קמיבעיא לן לא צריכא אלא מהו שתקנה עצמה במיתת רבו ובהשלים שש דמי אמרינן כיון שמת רבה או נשלמו ו' שנים של בעלה העבד עברי כבר יוצא הוא מרשות רבו ונפקעת ממנו דאסורה לו שפחה כנענית ואין עליה דין שפחה חרופה שתחייב מלקות והבא עליה להתחייב אשם אלא כשאר שפחה כנענית הויא או דילמא אין מיתת רבה והשלמת השש מפקיע מדין זה כיון שכבר נקרא עליה שם שפחה חרופה:
וכמ''ד אין עבד עברי עובד את היורש. הוא דמיבעיא לן אם מיתת רבה פוטרה דאלו למ''ד לקמן עובד את היורש הרי עדיין ברשות היורש הוא ומותר בשפחה כנענית ולא איפשיטא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source