Kidouchine
Daf 29a
29a תַּמָּן תַּנִּינָן. חַלַּת עַם הָאָרֶץ וְהַמְּדוּמָע וְהַלָּקוּחַ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר שְׁיָרֵי מְנָחוֹת פְּטוּרִין מִן הַדְּמַאי.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. בפרק קמא דדמאי חלת עם הארץ שתיקן לו גבל חבר בטהרה ונתנה לכהן חבר פטור מלעשר דמאי:
והמדומע. שנפלה לו סאה תרומה בפחות ממאה חולין ונעשה הכל מדומע וצריך ליתנה לכהן:
והלקוח בכסף מעשר. שלקח דמאי בכסף מעשר שני פטור מלעשר דמאי כדמפריש התם טעמא שלא גזרו עליהן חכמים:
ושירי מנחות. שהקומץ למזבח ושיריו נאכל לכהנים ולא חיישינן שמא הביא עם הארץ דבר שאינו מתוקן:
תַּנִּי וְכוּלָּם שֶׁיִּקְרָא שֵׁם לִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר אוֹ לְמַעֲשֵׂר שֵׁינִי שֶׁלָּהֶם מַה שֶׁעָשָׂה עָשׂוּי. רִבִּי לָֽעְזָר אוֹמֵר. חוּץ מִשְּׁיֵרֵי מְנָחוֹת. רִבִּי יִרְמְיָה אָמַר. הַשְּׁאָר בְּמַחֲלוֹקֶת. רִבִּי יוֹסֵי בָּעֵי. הַיי דָא מַחֲלוֹקֶת. מַה אֲנָן קַייָמִין. אִין כְּרִבִּי מֵאִיר. הוּא מַעֲשֵׂר שֵׁינִי הוּא שְׁיֵרֵי מְנָחוֹת לֹא עָשָׂה כְּלוּם. אִין כְּרִבִּי יוּדָה. מַה שֶׁעָשָׂה עָשׂוּי. אָמַר רִבִּי מָנָא. אָֽזְלִית לְקַיסָרִין וְשָֽׁמְעִית רִבִּי חִזְקִיָּה יְתִיב מַתְנֵי. הַמְקַדֵּשׁ בְּחֶלְקוֹ מִקָּדְשֵׁי הַקָּדָשִׁים וּמִקֳּדָשִׁים קַלִּין אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. רִבִּי לָֽעְזָר אָמַר. דִּבְרֵי הַכֹּל. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. בְּמַחֲלוֹקֶת. וְאָֽמְרִית לֵיהּ. מֲנָן שְׁמִיעַ לָךְ הָדָא מִילְתָא. אָמַר לִי. מֵרִבִּי יִרְמְיָה. וְאָֽמְרִית. יְאוּת. דְּהוּא שָׁמַע הָדָא דְּרִבִּי לָֽעְזָר. רִבִּי לָֽעְזָר דִּבְרֵי הַכֹּל הוּא דְּאָמַר. בְּמַחֲלוֹקֶת. רִבִּי יוֹסֵי דְּלָא שְׁמִיעַא לֵיהּ צְרִיכָא הוּא דּוּ אָמַר. הַיי דָא מַחֲלוֹקֶת. אִין כְּרִבִּי מֵאִיר. הִיא מַעֲשֵׂר הִיא שְׁיֵרֵי מְנָחוֹת לֹא עָשָׂה כְּלוּם. אִין כְּרִבִּי יוּדָה. מַה שֶׁעָשָׂה עָשׂוּי.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
וכולם. דקחשיב במתני' אם קרא עליהן שם לתרומת מעשר ולמעשר שני שלו מה שעשה עשוי וחל עליהן ותרומת מעשר לכהן ומעשר שני לאכול בירושלים:
חוץ משירי מנחות. הואיל וקדשים הן לא חל עליהן תרומת מעשר ומעשר שני:
השאר. דקחשיב להו במתני' חלה והמדומע והלקוח בכסף מעשר מלבד שירי מנחות במחלוקת דרבי מאיר ורבי יהודה הן:
היידא. איזה מחלוקת אתה אומר דהשאר פליגי בה ובשירי מנחות הכל מודים דבמה אנן קיימין אין כרבי מאיר. אי לרבי מאיר דמתני' הא רבי מאיר סבירא לי' מעשר שני ממון גבוה הוא והוא מעשר שני והוא שירי מנחות לא עשה כלום דמאי שנא הלקוח בכסף מעשר שני משירי מנחות:
אין כרבי יהודה. ואי כרבי יהודה דאמר מקדשין בחלקו דס''ל ממונו של כהן הוא ואם כן מאי שנא שירי מנחות מהשאר דחשיב התם הא שלו הוא וחל עליהן שם תרומת מעשר דמה שירצה לעשות בהן עושה:
אזלית לקיסרין. ושמעתי שהיה ר' חזקיה יושב ושונה משנתינו ומה דאמרו עלה ר' אלעזר ור' יוחנן לעיל:
ואמרית ליה. ממי שמעת דבר הזה דר' אלעזר אמר דברי הכל היא רישא דמתני' ואמר לי מר' ירמיה שמע כן:
ואמרית יאות. השתא שפיר הוא דר' ירמי' אמר השאר במחלוקת דהואיל ור' ירמיה שמע מה שאמר ר' אלעזר דדברי הכל היא ואף ר' יהודה מודה ברישא דאין מקדשין בחלקו דמשלחן גבוה קא זכו:
הוא דאמר במחלוקת. ולפיכך קאמר ר' ירמיה דהשאר במחלוקת והיינו הלקוח בכסף מעשר דר' מאיר סבר ממון גבוה הוא ולר' יהודה ממון הדיוט הוא וחל עליו שם תרומת מעשר אבל בשירי מנחות אפילו ר' יהודה מודה דלא חל עליהם דקדשים הן:
ר' יוסי דלא שמיעא ליה. הא דר' אלעזר דאמר רישא דברי הכל לפיכך צריכא הוא וקמיבעיא ליה היידא מחלוקת כו' כדבעי לעיל:
כַּד דְּמָךְ רִבִּי מֵאִיר גָּזַר רִבִּי יוּדָה וְאָמַר. אַל יִּיכָּֽנְסוּ תַלְמִידָיו שֶׁלְּרִבִּי מֵאִיר כָּאן. דָּחַק סוּמֲכוֹס וְאָעַל. אָמַר. הַמְקַדֵּשׁ בְּקָדְשֵׁי קָדָשִׁים. וְאִשָּׁה נִכְנֶסֶת הִיא לָעֲזָרָה. אָמַר לֵיהּ. בִּמְקַדֵּשׁ עַל יְדֵי שָׁלִיחַ. בְּמַה קִידְּשָׁהּ. רִבִּי לָֽעְזָר אָמַר. בְּגוֹפוֹ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. בְּטוֹבַת הֲנָייָה שֶׁבּוֹ. אוֹ נֹאמַר. וְלֹא פְלִיגִין. מַה דְאָמַר רִבִּי לָֽעְזָר בְּגוֹפוֹ. בְּחֶזְקַת טוֹבַת הֲנָייָה שֶׁבּוֹ. רִבִּי חִזְקִיּהָ רִבִּי בֵּיבַי בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. מְקַדְּשִׁין בִּפְרוּטָה שֶׁלְּמַעֲשֵׂר שֵׁינִי.
Traduction
Après la mort de R. Meir, R. Juda donna l’ordre de ne pas recevoir à son école les disciples de R. Meir (réputés comme querelleurs). Toutefois, Somkos força le passage et prit place en rappelant le passage de la Mishna: ''Engager une femme comme épouse avec la part de ce qui vous revient sur les saintetés de premier ordre, etc., constitue une déclaration nulle''; or, arrive-t-il qu’une femme entre au parvis du Temple? (C’est un fait qui n’arrive guère, et comme le transport de telles saintetés les rend impropres, peut-il être question d’une telle union)? -L’engagement, fut-il répondu, peut avoir lieu au Temple même, par l’entremise d’un délégué. Pour quelle part de jouissance l’homme engage-t-il la femme? Selon R. Eléazar, il s’agit de la sienne en propre; selon R. Yohanan, il s’agit de la faculté de transmettre à autrui cette jouissance de consommation. On est donc amené à dire qu’il n’y a pas de discussion entre les deux sages précités: lorsque R. Eléazar parle du corps même, ce n’est pas dans un sens absolu, mais il entend par là le pouvoir de transférer à autrui la faculté de jouissance de ces saintetés (que la femme ne mange pas elle-même). – R. Hiskia ou R. Bivi dit au nom de R. Eléazar: on peut engager une femme avec une prouta contre laquelle on a racheté de la seconde dîme.
Pnei Moshe non traduit
כד דמך. לאחר פטירתו של ר' מאיר גזר ר' יודה ואמר אל יכנסו תלמידיו שקנתרנין היו:
אמר. למשנתינו המקדש בקדשי קדשים והקשו לו וכי אשה נכנסת היא לעזרה הא מלתא דלא שכיחא היא שבזיון הוא לה להתקדש שם וקדשי קדשים נפסלים חוץ לעזרה:
במה קידשה. באיזה הנאה קדשה בקדשי קדשים:
בטובת הנייה שבו. במה שיכולה ליתן לאחרים לאכלן:
או נאמר. כלומר על כרחך דנאמר דלא פליגי ר' אלעזר ור' יוחנן מידי דמה דאמר ר' אלעזר בגופו לאו בגופו ממש קאמר אלא בחזקת טובת הנייה שבו שהרי אין אשה אוכלת בקדשי קדשים:
מקדשין בפרוטה של מעשר שני. פרוטה שחילל עליה מעשר שני ואף על גב דהמעות נתפסין בקדושת מעשר שניי דקסבר טעמא דאין מקדשין במעשר שני משום דכתיב ביה קדש הוא לה' ולא כתיבא אלא במעשר גופיה:
Kidouchine
Daf 29b
בְּמַעֲשֵׂר שֵׁינִי. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא עָלַת עַל דַּעְתּוֹ לַעֲבוֹר עַל דִּבְרֵי תוֹרָה. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. 29b אַחַת לֹא עָֽלְתָה עַל דַּעְתּוֹ וְאַחַת לֹא עָֽלְתָה עַל דַּעְתֵּיהָ. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. הַמְקֻדָּשׁ לֹא עָלַת עַל דַּעְתּוֹ וּמַעֲשֵׂר שֵׁינִי לֹא עָלַת עַל דַּעְתֶּיהָ. אָמַר רִבִּי אָבִין. הֶקְדֵּשׁ לֹא עָלַת עַל דַּעְתּוֹ וְלֹא עָלַת עַל דַּעְתֶּיהָ. מַעֲשֵׂר שֵׁינִי עָלַת עַל דַּעְתּוֹ וְלֹא עַל דַּעְתֶּיהָ.
Traduction
Aux termes de notre Mishna, ''la consécration d’une femme, en employant à cet effet de la seconde dîme, sera nulle''. R. Abahou dit au nom de R. Yohanan quel en est le motif: il n’a pas pu entrer dans la pensée du futur de transgresser les paroles de la Loi (et s’il avait su employer de la seconde dîme, il n’aurait pas contracté l’engagement; celui-ci donc est nul). R. Zeira dit au sujet de l’erreur commise à l’égard des saintetés et de celle au sujet de la seconde dîme: pour l’une d’elles, la raison est que cet acte n’a pas pu entrer dans la pensée de l’homme (il n’aime pas que le sacré soit profané par sa faute); pour l’autre (la seconde dîme), la raison est que la femme n’a pas dû y songer (en raison de l’ennui d’avoir à se déplacer pour manger des produits). R. Yona dit de même: pour la sainteté, il n’a pu entrer dans la pensée de l’homme d’en user dans un but on sacré; pour la seconde dîme, il n’a pu entrer dans la pensée de la femme d’être engagée avec des produits de cette nature (aussi, une telle consécration sera nulle). R. Abin établit au contraire cette distinction: l’engagement à l’aide de saintetés n’a pu être supposé, ni par l’homme, ni par la femme (l’idée d’exposer de la sainteté à être profanée déplaît à tous deux); mais l’engagement à l’aide des produits de seconde dîme peut plaire à l’homme, non à la femme (que la crainte de se déplacer pour la manger en détourne).
Pnei Moshe non traduit
במעשר שני. קתני במתני' דלא קידש וטעמא דשוגג מפרש:
לא עלת על דעתו לעבור על ד''ת. ואלו היה יודע שהוא מעשר שני לא היה מקדש בו:
אחת. על שגגת הקדש ושגגת מעשר קאי אחת מהן טעמא משום שלא עלת על דעתו של האיש ואחת מהן משום שלא עלתה על דעתה של האשה כדמפרש ר' יונה:
הקדש לא עלת על דעתו. דלא ניחא לי' דליתחול הקדש על ידו אבל איהי לא איכפת לה שמקבלת ממנו ונפקא מינה אם שאלו אותו ואמר דניחא ליה שוב אין אנו צריכין לשאול אותה דמסתמא מינח ניחא לה:
ומעשר שני לא עלת על דעתה. דלא ניחא לה משום טירחא דאורחא שצריכה להעלות לירושלים:
אמר ר' אבון. לא היא דבהקדש תרוייהו לא ניחא להו דליתחול הקדש על ידייהו אבל מעשר שני איהו ניחא ליה דלקני איתתא ממילא בלא טורח ואיהי לא ניחא לה משום טירחא דאורחא:
רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם רִבִּי פְדָייָה. הֶקְדֵּשׁ מֵזִיד יוֹצֵא לַחוּלִין בְּלֹא פִדְיוֹן. וְהָא תַנֵּי. בִּשְׁגָגָה. פְּרָט לַמֵּזִיד. הָדָא דְאַתְּ אָמַר לַחוֹמֶשׁ וּלְקָרְבָּן. הָא לָצֵאת מוֹצִיא. רִבִּי חָמָא בַּר עוּקְבָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. מִיעוּט שְׁלָמִים יוֹצְאִין לַחוּלִין בְּלֹא פִדְיוֹן. וְהָא תַנֵּי. מִקָּדְשֵׁי. לֹא כָּל קָדְשֵׁי. הָדָא דְאַתְּ אָמַר לַחוֹמֶשׁ וּלְקָרְבָּן. הָא לָצֵאת מוֹצִיא.
Traduction
R. Yossé au nom de R. Padieh explique cet avis de la Mishna, que ''pour une femme consacrée à l’aide de saintetés, la consécration est effective, au cas où celle-ci est volontaire'': alors, la sainteté est devenue de fait profane, sans rachat (par une autre valeur). Mais n’a-t-il pas été enseigné (177)''V. Sifra à (Lv ch. 11; B., Pessahim 32.'' de déduire du terme superflu involontairement (Lv 5, 15) que le fait volontaire (de la prévarication) est exclu? C’est vrai, fut-il répondu, que l’état volontaire est exclu à l’égard du complément de 1/5 et du sacrifice dû en cas de prévarication involontaire, non autrement); cet état effectue néanmoins la conversion du sacré en profane. Mais puisqu’il est écrit (ibid.): ''des'' saintetés, n’en résulte-t-il pas qu’il y a restriction, et que la règle ne s’étend pas à toutes les sortes? C’est vrai à l’égard du cinquième additionnel et pour le sacrifice; mais l’emploi volontaire du sacré effectue sa conversion en profane. – (178)Suit un passage traduit en (Sheqalim 7, 4).
Pnei Moshe non traduit
הקדש מזיד יוצא לחולין. טעמא דר''מ במתני' מפרש דקאמר בהקדש במזיד קידש דקסבר הקדש במזיד מתחלל ודריש לי' מקרא דכתיב או מעלה מעל ואין מעילה אלא בשינוי כלו' שהזיד דכיון שידע שהוא הקדש והוציאו לחולין בכונה נתחללה קדישתו:
בלא פדיון. אפילו לא נתן דמים להקדש תחתיו אבל בשוגג קסבר ר' מאיר כיון דלא ידע שהוא הקדש ולא ניחא ליה דניתחול הקדש על ידו לא נתחלל קדושתו והלכך בשוגג לא קידש:
והא תני. בת''כ בשגגה דכתיב במעילה נפש כי תמעול מעל וחטאה בשגגה מקדשי ה' ודריש בשגגה פרט למזיד שאין מעילה במזיד וקס''ד דנמי אין מתחלל במזיד:
הדא דאת אמר. דמיעטו הכתוב למזיד לחומש ולקרבן הוא דמיעטי' שאינו חייב קרבן מעילה ולא חומש הא לצאת מן ההקדש לחולין מוציא במזיד:
מיעוט שלמים. כדדריש לה בתורת כהנים לעיל דכתיב קדשי ה' המיוחדים לשם יצאו קדשים קלים שאינן מיוחדים לשם וקאמר דממעטינן לשלמים שיוצאין לחולין במזיד בלא פדיון:
והא תני. בברייתא דלעיל מקדשי כתיב ולא כל קדשי וקס''ד דאימעוט קדשים קלים שאינן יוצאין לחולין ומשני דלא אימעוט אלא לחומש ולקרבן אבל לצאת לחולין מוציא הוא במזיד:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source