Kidouchine
Daf 27b
משנה: הַמְקַדֵּשׁ שְׁתֵּי נָשִׁים בְּשָׁוֶה פְרוּטָה אוֹ אִשָּׁה אַחַת בְּפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְרוּטָה אַף עַל פִּי שֶׁשִּׁילַּח סִבְלוֹנוֹת לְאַחַר מִכֵּן אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת שֶׁמַחְמַת קִידּוּשִׁין הָרִאשׁוֹנִים שִׁילַּח. וְכֵן קָטָן שֶׁקִּידֵּשׁ.
Traduction
De celui qui consacre deux femmes pour la valeur d’une prouta, ou une pour moins d’une prouta, lors même qu’il lui envoie ensuite le cadeau de fiançailles, l’engagement est nul, parce que l’envoi a été fait dans la supposition que le premier engagement avait été valable (162)Le cadeau envoyé ensuite, malgré sa valeur, ne constitue pas l'engagement.. De même, l’engagement, d’un mineur est nul (163)Malgré les envois ultérieurs..
Pnei Moshe non traduit
מתני' סבלונות. דורונו' שדרך החתן לשלוח לאהובתו:
אינה מקודשת. ולא אמרינן יודע היה שאין קדושיו קידושין וגמר ושלח סבלונות לשם קדושין אלא אמרינן מחמת קדושין הראשונים שלח:
וכן קטן שקדש. ושלח סבלונות משהגדיל:
שֶׁכָּל הַמּוּמִין הַפּוֹסְלִים בַּכֹּהֲנִים פּוֹסְלִין בַּנָּשִׁים. הוֹסִיפוּ עֲלֵיהֶן בָּאִשָּׁה רֵיחַ הַפֶּה וְרֵיחַ הִזִּיעָא שׁוּמָא שֶׁאֵין בָּהּ שִׂיעֵר. רִבִּי חָמָא בַּר עוּקְבָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. 27b בְּעוֹר הַפָּנִים שָׁנוּ. וְהָתַנִּינָן. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים. בְּמוּמִין שֶׁבַּסֵּתֶר. אֲבָל בְּמוּמִין שֶׁבַּגָּלוּי אֵינוֹ יָכוֹל לִטְעוֹן. וָזוֹ לֹא מִן הַמּוּמִין שֶׁבַּגָּלוּי הוּא. תִּיפְתָּר בְּהַהִיא דְּמִטָּֽמְרָה לָהּ תַּחַת קֳלְסִיתָהּ דְרֹאשָׁהּ. תַּנֵּי. שׁוּמָא שֶׁיֵּשׁ לָהּ שִׂיעֵר בֵּין גְּדוֹלָה בֵּין קְטַנָּה בֵּין בַּגּוּף בִּין בַּפָּנִים הֲרֵי זֶה מוּם. וְשֶׁאֵין בָּהּ שִׂיעֵר. בְּפָנִים מוּם. בַּגּוּף אֵינוֹ מוּם. בַּמֶה דְבָרִים אֲמוּרִים. בִּקְטַנָּה. אֲבָל בִגְדוֹלָה בֵּין בַּגּוּף בֵּין בַּפָּנִים הֲרֵי זֶה מוּם. עַד כַּמָּה הִיא גְדוֹלָה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. עַד כְּאִיסָּר הָאִיטַלְקִי. רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. כְּגוֹן הָדֵין דֵּינָרָא קוֹרְדִייָנָא שִׁיעוּרוֹ כַּחֲצִי זָהוּב כָּל שֶׁהוּא. רִבִּי רְדִיפָה רִבִּי יוֹנָה רִבִּי יִרְמְיָה שָׁאַל. אִשָּׁה קָרַחַת וְשִׁיטָּה שֶׁלְּשִׂיעֵר מַקֶּפֶת מֵאוֹזֶן לָאוֹזֶן. בָּעֵיי מִישְׁמְעינָהּ מִן הָדָא. הוֹסִיפוּ עֲלֵיהֶן בָּאִשָּׁה רֵיחַ הַפֶּה וְרֵיחַ הִזֵּיעָא וְשׁוּמָא שֶׁאֵין בָּהּ שִׂיעֵר. וְלָא אַדְכְּרוֹן קָרְחָה. סָֽבְרִין מֵימַר שֶׁאֵינוֹ מוּם. אָתָא רִבִּי שְׁמוּאֵל בְרֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְשֵׁם רִבִּי נִיסָא. מוּם הוּא. לֹא אֲתִינָן מִיתְנֵי אֶלָּא דָּבָר שֶׁהוּא כֵעוּר בָּזֶה וּבָזֶה מוּם בָּזֶה וְאֵין מוּם בָּזֶה. אֲבָל דָּבָר שֶׁהוּא נוֹי בָזֶהה וּמוּם בָּזֶה כְּגוֹן הָדָא קָרְחָתָה אַף עַל גַּב דְּהוּא מוּם לֹא תַנִּינָתָהּ. תֵּדַע לָךְ שֶׁהִיא כֵן. הֲרֵי זָקָן הֲרֵי נוֹי בָאִישׁ וּמוּם בָּאִשָּׁה. וְלֹא תַנִינָן. יֶתֶר עֲלֵיהֶן בָּאִשָּׁה זָקָן. הֲרֵי דַדִּים הֲרֵי נוֹי בָאִשָּׁה וּמוּם בָּאִישׁ. וְלֹא תַנִינָן. יֶתֶר עֲלֵיהֶן בָּאִישׁ דַּדִּים.
Traduction
Kidouchine
Daf 28a
משנה: הַמְקַדֵּשׁ אִשָּׁה וּבִתָּהּ אוֹ אִשָּׁה וַאֲחוֹתָהּ כְּאַחַת אֵינָן מְקוּדָּשׁוֹת. וּמַעֲשֶׂה בְחָמֵשׁ נָשִׁים וּבָהֶן שְׁתֵּי אֲחָיוֹת וְלִיקֵּט אֶחָד כַּלְכָּלָה שֶׁל תְּאֵינִים מִשֶּׁלָּהֶן הָֽיְתָה וְשֶׁל שְׁבִיעִית הָֽיְתָה וְאָמַר הֲרֵי כּוּלְּכֶם מְקוּדָּשׁוֹת לִי בְּכַלְכָּלָה זוֹ וְקִיבְּלָתָהּ אַחַת מֵהֶן עַל יְדֵי כוּלָּם וְאָֽמְרוּ חֲכָמִים אֵין הָאֲחָיוֹת מְקוּדָּשׁוֹת.
Traduction
Celui qui consacre à la fois une femme et sa fille, ou une femme et sa sœur (169)Ces deux sortes d'unions à la fois sont interdites: (Lv XVIII? 17, 18. Cf. (Yebamot 3, 4)., n’a pas contracté d’engagement: un jour, en présence de cinq femmes dont deux étaient sœurs, un homme cueillit un panier de figues, qui leur eût appartenu si l’on n’avait été en la septième année du repos agraire (où les fruits sont comme abandonnés). L’homme leur dit: ''je vous déclare toutes consacrées envers moi par ce panier'', et l’une d’elles prit le panier en signe d’acception pour toutes. Les sages décidèrent que les deux sœurs ne seraient pas tenues pour consacrées.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אינה מקודשת. דאמר קרא ואשה אל אחותה לא תקח לצרור בשעה שנעשו צרות זו לזו אין לך לקוחין אפילו באחת מהן וה''ה לכל עריות שיש בהן כרת שאין קידושין תופסין בהן:
משלהן היתה. בבבלי דייק הכי שמעינן מהאי מתני' המקדש בגזל ואפילו בגזל דידה אינה מקודשת ולא אמרינן מדקבילתיה אחילתי' מדקתני שלהן היתה ושל שביעית הית' טעמא דשל שביעית הית' והפקר הוא וכלאחר יאוש דמי הלכך שאר הנשים מקודשות אבל בשאר שני שבוע לא ואם כן ש''מ אפילו בגזל דידה אינה מקודשת ושמעינן נמי שהמקדש בפירות שביעית מקודשת ולא אמרינן דלא הוי ממינו לזכות בהן אלא כיון שזכה בהן ממונו הוא לכל דבר א''נ דלא תימא לאכלה אמר רחמנא ולא לדבר אחר ושמעינן נמי שאשה נעשית שליח לחבירתה אפילו במקום שנעשית לה צרה ואף על גב דבכל עדות שהאשה כשרה לה אין הצרה כשרה לה שליחותא מיהת כיון דעבדה עבדה שהרי בקידושין הללו הן נעשות צרות זו לזו על ידי זו שקבלתה וקתני האחיות אינן מקודשות הא נכריות מקודשות. ומתני' מיתרצא התם אליבא דהלכתא הכי המקדש אשה ובתה או אשה ואחותה שתיהן כאחת אינן מקודשות הא אחת מאשה ובתה אחת מאשה ואחותה וכגון שאמר לשתיהן אחת מכם מקודשת לי ולא פירש לאיזו מהן מקדש וקבלה אחת מהן הקידושין על ידי חברתה או שתיהן קבלו הקידושין כאחת אע''פ שקידושין שאין מסורין לביאה הן דכל אחת מהן איכא לספוקי באחות אשתו מקודשות ושתיהן צריכות גט אבל אם אמר בפירו' הראוי' לביאה מכם מקודשת לי אינן מקודשות דאין שום אחת מהן ראוי' לביאה ומעשה נמי בחמש נשים ובהן שתי אחיות ולקט אחד כלכלה של תאנים ואמר הראוי' מכם לביאה תתקדש לי ואמרו חכמים אין האחיות מקודשות אבל נכריות שהן ראויות לביאה מתקדשו' ואם אמר כלכם מתקדשות לי לא היתה שום אחת מהן מקודשת דכיון דאמר כלכם כללן כאחת וכי היכי דאין אחיות מקודשות כך אין הנכריות מקודשות:
הלכה: הַמְקַדֵּשׁ אִשָּׁה וּבִתָּהּ כול'. אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר בָּא. אַתְּ שְׁמַע מִינָהּ חָמֵשׁ. אַתְּ שְׁמַע מִינָהּ שֶׁחָמֵשׁ נָשִׁים מִתְקַדְּשׁוֹת כְּאַחַת. שֶׁהָאִשָּׁה מְקַבֶּלֶת קִידּוּשֶׁיהָ וְקִידּוּשֵׁי חֲבֵירָתָהּ. וּמְקַדְּשִׁין בִּגְזֵילָה. וּמְקַדְּשִׁין בְּפֵירוֹת עֲבֵירָה. וְאֵין קִידּוּשִׁין תּוֹפְסִין בָּעֲרָיוֹת.
Traduction
R. Hiya b. Aba dit: cinq règles résultent des termes de la Mishna. 1. Cinq femmes peuvent être consacrées en mariage à la fois (puisqu’il est dit que la consécration d’un homme envers deux sœurs est nulle, non s’il s’agissait d’autres femmes). 2. Une femme peut accepter le montant de sa consécration et de celle de ses compagnes (même conjointes, selon le cas de la Mishna). 3. La consécration peut se faire avec un objet volé qui est à la femme (non s’il est à autrui). 4. Elle peut aussi avoir lieu à l’aide de fruits interdits (comme ceux de la septième année, selon les termes de la Mishna). 5. L’engagement est nul s’il s’agit d’union à un degré prohibé.
Pnei Moshe non traduit
גמ' את שמע מינה. ממתני' חמש:
שחמש נשים מתקדשות כאחת. דקתני אין האחיות מקודשות הא לאו הכי כולן מקודשות ולא תימא צריך לקדש לכל אחת בפני עצמה:
שהאשה מקבלת כו'. אפילו במקום שנעשית לה צרה:
ומקדשין בגזילה. בגזל שלה והאי תלמודא דייק הכי טעמא דשלהן היתה הא של אחרים אינה מקודשת ובגזל דידה מקודשת ואפילו לפני יאוש דמכיון דקבילתיה אחילתי' והא דקתני ושל שביעית הית' לומר שמקדשין בפירות עבירות ואפי' לכתחילה:
ואין קידושין תופסין בעריות. שאפילו אחת מהאחיו' אינה מקודשת:
הלכה: הַמְקַדֵּשׁ שְׁתֵּי נָשִׁים בְּשָׁוֶה פְרוּטָה כול'. תַּנֵּי. וְכוּלָּן שֶׁבָּעֲלוּ קָנוּ. רִבִּי שִׁמְעוֹן וְרִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רִבִּי שִׁמְעוֹן. וְכוּלָּן שֶׁבָּעֲלוּ קָנוּ. שֶׁלֹּא הָֽיְתָה בְעִילָתוֹ אֶלָּא לְשׁוּם קִידּוּשִׁין הָרִאשׁוֹנִים. אִם קָנוּ. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. קָנוּ לַחוֹמָרִין. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל תְּנַיי שֶׁהוּא מַעֲשֶׂה מִתְּחִילָּתוֹ מְקוּדֶּשֶׁת לַחוֹמָרִין. רִבִּי מָנָא בְעָא קוֹמֵי דְרִבִּי יוּדָן. מָאן תַּנָּא. כָּל תְּנַאי שֶׁהוּא מַעֲשֶׂה מִתְּחִילָּתוֹ תְּנָייוֹ בָטֵל. דְּלֹא כְרִבִּי שִׁמְעוֹן. רִבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מְקוּדֶּשֶׁת לַחוֹמָרִין. הֵיךְ עֲבִידָא. הֲרֵי אֶנִי מְקַדְּשָךְ בִּבְעִילָה עַל מְנָת שֶׁיֵּרְדוּ גְשָׁמִים. יָֽרְדוּ גְשָׁמִים מְקוּדֶּשֶׁת. וְאִם לָאו אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בְּקִידּוּשֵׁי מִלְוָה לַחוֹמָרִין וּבְקַרְקָעוֹת לֹא קָנָה וּבִמְטַלְטְלִין אֵין מוֹסְרִין אוֹתוֹ לְמִי שֶׁפָּרַע. בִּיקֵּשׁ לְהַעֲמִיד לוֹ מִקְחוֹ נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. וַהֲרֵי לָךְ אֶצְלִי בָהֶן יַיִן. וְיַיִן אֵין לוֹ. הָא אִם יֵשׁ לוֹ יַיִן הֲרֵי זֶה חַייָב. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. אִם יֵשׁ לוֹ יַיִן חַייָב לִיתֵּן לוֹ. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק שֶׁלֹּא אָמַר לְתַמָּן. הֲווֹן יָֽדְעִין דְּהוֹרֵי רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. קִידּוּשֵׁי מִלְוָה לַחוֹמָרִין. וּבְאִישׁ לְרִבִּי זְעִירָא. 28a כָמָּה. בְּגִין דַּהֲווֹן מַחְמִרִין וְקָלִיל עֲלֵיהוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. בְּקוּלָּא הֲווֹן נְהִיגִין וְאַחְמַר עֲלֵיהוֹן. שֶׁאִם בָּא אַחֵר וְקידְּשָׁהּ תָּֽפְסוּ בָהּ קִידּוּשִׁין. אָמַר רִבִּי יוּדָן בֵּירִבִּי חָנָן. עֶרְוָה שֶׁאֵינָהּ עֶרְוָה. תּוֹפֵס אֶת שֶׁאֵינָהּ עֶרְוָה.
Traduction
On a enseigné (164)Tossefta à ce, ch. 4.: Chaque fois qu’il y a eu cohabitation, c’est une présomption d’acquisition de la femme en vue du mariage. R. Simon b. R. Juda dit au nom de R. Juda: malgré la cohabitation ultérieure, ce n’est pas une preuve d’acquisition; car la cohabitation a eu lieu par suite d’un premier mariage antérieur. Est-ce que l’acquisition est considérée comme telle en toutes ses suites? Elle a lieu, répond R. Hiya au nom de R. Yohanan, dans le sens le plus sévère (en ce sens que, pour être libre, la femme devra être divorcée de celui qui a cohabité avec elle, sans compter la nécessité d’un autre divorce en cas de nouvelle union, de crainte de confusion avec la première union). R. Hiya dit au nom de R. Yohanan: chaque fois que la condition faite implique un acte dès le principe, la consécration comportera tous les caractères de la gravité (malgré l’inanité de la condition). R. Mena observa devant R. Judan: l’auteur de la proposition, qu’une condition impliquant un acte au préalable est annulée de suite (165)(Baba Metsia 7, 14)., doit être opposé à l’avis de R. Simon (car, d’après ce dernier, l’union est seulement réservée en ce sens qu’elle comporte tous les caractères de la sévérité). R. Judan dit en effet au nom de R. Yohanan: en un tel cas, la consécration comporte les divers aspects les plus graves. Voici comment (166)B., ibid., 94.: Si l’homme dit à la femme (167)Cf. J., (Eruvin 3, 5) et ci-après, 3, 3. vouloir la consacrer par la cohabitation, à condition qu’il pleuve (de sorte que l’acte précède la condition éventuelle), au cas où la pluie tombe, la consécration est définitive; au cas contraire, elle ne l’est plus. R. Hiya dit encore au nom de R. Yohanan, en fait de consécration d’union, celle qui a lieu en vertu d’un prêt d’argent comporte les divers aspects les plus sévères; le prêt employé à acheter des terrains ne suffit pas à transmettre à l’acquisition; enfin, si avec un prêt il s’agit d’acheter des objets mobiliers, le vendeur qui aura renoncé à ce marché ne sera pas tenu de fournir à l’acquéreur pour le montant prêté (faute d’avoir remis l’argent au moment de l’achat). Si (malgré la renonciation pour le vendeur) l’acquéreur demande le maintien du marché, quelle sera la règle? On peut déduire la réponse de ce qu’il est dit (168)(Baba Metsia 5, 1).: ''L’acheteur de froment (dont le prix, convenu au préalable à raison de 25 dinars, a subi une hausse et coûte 30 dinars) demande au vendeur de les lui livrer, en lui disant qu’il se propose de les vendre, afin d’acheter par contre du vin; sur quoi, le vendeur lui dit: je prends à ma charge le froment au prix du cours, et j’ai par contre chez moi du vin pour toi, tandis qu’en réalité il n’a pas de vin: C’est un trafic usuraire (spéculant sur ce qu’il ne possède pas). Si donc le vendeur avait du vin, il serait obligé d’en fournir à l’acquéreur (cela prouve que le vendeur ne peut pas y renoncer). R. Samuel b. R. Isaac envoya à Babylone et fit dire: Sachez bien l’enseignement émis par R. Hiya au nom de R. Yohanan, à savoir qu’en fait de consécration d’union, celle qui a lieu en vertu d’un prêt d’argent comporte les divers aspects les plus sévères. Cet envoi déplut à R. Zeira. Pourquoi? Est-ce parce qu’en vertu de cette opinion il fallait se conduire avec sévérité (ne pas tenir les unions pour valables), et que lui était moins sévère? -Non, dit R. Yossé b. Aboun; jusque là, les Babyloniens s’agissaient à l’aise (en considérant comme définitive l’union conclue en vertu d’un prêt), puis ils se sont conduits avec sévérité, admettant qu’en cas de relation d’une femme unie par un prêt avec un autre homme, cette seconde union a aussi son effet marital (et, comme il y a doute, cette femme devra successivement être répudiée par les deux maris: c’est là ce qui a déplu à R. Zeira). R. Juda b. R. Hanan énonce la règle suivante Lorsqu’il y a doute sur la question de savoir si une union est permise par la Loi, ou non, il faut supposer que l’union est illégale (et, comme pour le cas précité, la première union serait nulle, la seconde serait effective: vu le doute, le divorce sera exigible des deux parts).
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני וכולן שבעלו קנו. דאדם יודע שאין קדושין תופסין בפחות משוה פרוטה וגמר ובעל לשם קדושין דחזקה שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות:
ה''ג בתוספתא רבי שמעון בן יהודה אימר משום רבי שמעון אע''פ שבעל לא קנה שלא היתה בעילתו אלא לשם קדושין הראשוני':
אם קנו. מה קנו לענין מאי קנו אם לכל וכאשתו גמורה היא:
קנו לחומרין. שצריכה הימנו גט ואם בא אחר וקידשה צריכה נמי הימנו גט דלחומרא חיישינן שמא על דעת קידושין הראשונים בעל. א''נ אם קנו לדברי ר''ש קאי ואם קנו לענין זה הוא דקנו לחומרין וכן מוכח מדלקמן:
כל תניי שהוא מעשה מתחלתו. שיש בו מעשה מתחלתו ובקדושין בתנאי כזה מקודשת לחומרין דאע''ג שאין התנאי כלום לחומרא חיישינן:
מאן תנא כל תנאי שהוא מעשה מתחלתו תנייו בטל. כדתנן בסוף פ' הפועלים דלא כר''ש הוא דלדידיה לא בטל לגמרי בקידושין אלא דלחומרא מיהת חיישינן וכמו דחושב לחומרא בדינא דמתניתין וכן אמר רבי יודן בשם רבי יוחנן:
היך עבידא. מאי יש מעשה בתחלתו אמר לה הריני מקדשיך בבעילה על מנת שירדו גשמים שהקדים המעשה לתנאי:
בקידושי מלוה. אם קדשה במלוה לענין קידושין אזלינן לחומרא ובקרקעות אם אמר קנה בכסף מלוה שיש לך עלי לא קנה ובמטלטלין אין מוסרין להלוקח למי שפרע אם חזר בו שא''צ לקבל עליו דלאו נתינת מעות בשעת מקח הוי:
ביקש. הלוקח להעמיד לו מקחו והמוכר חוזר בו מאי:
נישמעינה מן הדא. מתני' בריש איזהו נשך שאם היה חייב לו חטים ואומר תן לי החטים שאני רוצה למכרם וליקח בהן יין ואמר לו הרי חטיך נתונים עלי כשער של עכשיו והרי לך אצלי יין ויין אין לו דקאמר התם דאסור משום רבית מכיון שאין לו יין עכשיו ודייק דלענין קנייה נמי כן הוא אם יש לו נקנה לו וחייב ליתן לו ותני ר' חייא נמי כן אלמא אין המוכר יכול לחזור בו:
שלח אמר לתמן. שלח לבבל ואמר להן הוו ידעין דהורי ר' יוחנן בקידושי מלוה לחומרא והורע בעיני רבי זעירא מה ששלח רבי שמואל:
למה. מפני מה הורע לו אם בגין דהוון נהגין מחמרין עליהון ואמרי דלא הוו קידושין כלל והוא עכשיו מיקל עליהן:
אמר ר' יוסי בר' בון. לא היא אלא בקולא הוון נהיגין שהיו אומרים המקדש במלוה מקודשת לגמרי ועכשיו החמיר עליהן בזה ששלח למיחש לחומרא ואם בא אחר וקדשה תפסו בה קידושין וצריכה גט משניהם מספק וזהו שלא הוטב בעיני ר' זעירא:
ערוה שאינה ערוה כל ספק שבא לפניך אם היא ערוה או אינה ערוה תפוס את שאינה ערוה וכלומר לחומרא דחיישינן שמא אינה אשת איש ותפסו בה קידושי אחר להצריכה גט:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source