רַב הַמְנוּנָא בְשֵׁם רִבִּי אַסִּי. קְטַנָּה שֶׁקִּידְּשָׁה אֶת עַצְמָהּ בִּשְׁתֵּי שְׂעָרוֹת אָבִיהָ מְמָאֵן לֹא הִיא. לֹא אַתְייָא לֹא כְרִבִּי יוֹחָנָן וְלֹא כְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. אִין כְּרִבִּי יוֹחָנָן אֵין כָּאן מִיאוּן. אִין כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. נִישּׂוּאֵי תוֹרָה הֵן. לֹא אַתְייָא אֶלָּא כְרִבִּי יוֹחָנָן. אַף עַל גַּו דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. הַכֹּל מוֹדִין בְּקִידּוּשִׁין שֶׁאָבִיהָ מְקַדְּשָׁהּ לֹא הִיא. מוֹדֶה בָהּ אָבִיהָ יְמָאֵן עַל יָדֶיהָ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לא אתייא אלא כר' יוחנן. אפילו תימא דכר' יוחנן אתיא ולא תיקשי לדידיה אין כאן מיאון דאף על גב דר' יוחנן אמר הכל מודים שביה מקדשה ולא היא מודה הוא דאביה ימאן על ידיה שעכ''פ מיאון צריכה ולא קאמר היא אינה יכולה לקדש עצמה אלא לענין זה שאביה מעכב על ידה וכל זמן שלא עיכב קידושיה קידושין:
אין כר''ל. ואם לר''ל דקאמר כמחלוקת בגיטין כך מחלוקת בקידושין וסברי רבנן דיכולה היא לקדש עצמה וא''כ נישואי תורה כלומר קידושי תורה הוו ואמאי אביה יכול לעכב:
לא אתייא. הא דרב המנונא כמאן אתיא לא כר' יותנן ולא כר''ל דהא לר' יוחנן דאמר לעיל הכל מודין בקידושין שאביה מקדשה ולא היא א''כ אין כאן מיאון שאינה צריכה מיאון כלל דהא קידושי' לאו קידושין הן:
אבי' ממאן. בקידושי' אבל לא היא הואיל והיא מעצמה נתקדשה:
קטנה שקידשה את עצמה בשתי שערות. כלו' שקידשה את עצמה ועכשיו היא באה לפנינו והביאה ב' שערות ורוצה למאן על קידושין שנתקדשה מעצמה:
תַּמָּן תַּנִּינָן. נַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה הִיא וְאָבִיהָ מְקַבְּלִין אֶת גִּיטָּהּ. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. כְּמַחֲלוֹקֶת בְּגִיטִּין כֵּן מַחֲלוֹקֶת בְּקִידּוּשׁין. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הַכֹּל מוֹדִין בְּקִידּוּשִׁין שֶׁאָבִיהָ מְקַדְּשָׁהּ. לֹא הָיָה מוֹדֶה רֵישׁ לָקִישׁ בְּנִישּׂוּאִין שֶׁלֹֹּא הַכֹּל מִמֶּנָּה לְהַשִּׂיא עַצְמָהּ לְהַפְסִיד מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ עַל אָבִיהָ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן אֵין לָהּ דַּעַת אֶצֶל אָבִיהָ וְאֵינָהּ עוֹשָׂה שָׁלִיחַ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ יֵשׁ לָהּ דַּעַת אֶצֶל אָבִיהָ וְהִיא עוֹשָׂה שָׁלִיחַ. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ בּוֹ וּבִשְׁלוּחוֹ וְהָאִשָּׁה מִתְקַדֶּשֶׁת בָּהּ וּבִשְׁלוּחָהּ. פָּתַר לָהּ בִּגְדוֹלָה. וְהָתַנִּינָן. קְטַנָּה שֶׁאָֽמְרָה. הִתְקַבֵּל לִי גִיטִּי. 24a אֵינוֹ גֵט עַד שֶׁיַּגִּיעַ הַגֵּט לְיָדָהּ. פָּתַר לָהּ בִּיתוֹמָה. וְהָתַנִּינָן. אִם אָמר לוֹ אָבִיהָ. צֵא וְהִתְקַבֵּל לְבִתִּי גִיטָּהּ. אִם רָצָה לְהַחֲזִיר לֹא יַחֲזִיר. פָּתַר לָהּ לִצְדָדִין. הָא מַתְנִיתָה פָתַר לָהּ רֹאשָׁהּ בִּיתוֹמָה וְסוֹפָהּ בְּשֶׁיֵּשׁ לָהּ אָב. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ כְּשֶׁהִיא נַעֲרָה בּוֹ וּבִשְׁלוּחוֹ. פָּתַר לָהּ כְּרִבִּי יוּדָה. דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר. אֵין שְׁתֵּי יָדַיִם זוֹכוֹת כְּאַחַת. אָמַר רִבִּי אַסִּי. חַד רַב נְפַק מִן בֵּית וַועֲדָא. אֲמַר. נְפַק עוֹבְדָא כְּרִבִּי יוֹחָנָן. וְסָֽמְכוֹן עֲלוֹי. לָא דַהֲוָה צוֹרְכָא מִיסְמַךְ עֲלוֹי אֶלָּא דַהֲוָות מִן יַמָּא לְטִיגְנָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תמן תנינן. פרק התקבל וסוגיא זו מפורשת היטב שם עד מן ימא לטיגנא:
רִבִּי בָּא בַּר כַּהֲנָא וְרִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי קִידְּשָׁהּ לַדַּעַת וְהִכְנִיסָהּ שֶׁלֹּא לַדַּעַת. זֶה הָיָה מַעֲשֶׂה וּבָא אָבִיהָ וְהוֹצִיאָהּ מִגִּנּוּנָהּ. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ סֵימָן הֲוָה לוֹ. דַּהֲוָה רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי פְלִיג עַל רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. לֵית הִיא פְלִיגָא. הֵיךְ מַה דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר תַּמָּן. לֹא הַכֹּל מִמֶּנָּה לְהַשִּׂיא אֶת עַצְמָהּ וּלְהַפְסִיד מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ לְאָבִיהָ. כֵּן רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר הָכָא. לֹא הַכֹּל מִמֶּנָּה לְהַשִּׂיא אֶת עַצְמָהּ וּלְהַפְסִיד מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ עַל אָבִיהָ. אָתָא רִבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. קִידְּשָׁהּ שֶׁלֹּא לַדַּעַת וּכְנָסָהּ שֶׁלֹּא לַדַּעַת. זֶה הָיָה מַעֲשֶׂה וּבָא אָבִיהָ וְעָקַר קִידּוּשֶׁיהָ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אתא ר' אבא בר כהנא. וקאמר מילתא אחריתא בשם ריב''ל דאם קידשה שלא לדעת אע''פ שכנסה זה היה מעשה ובא אביה ועקר קדושיה לגמרי והך מילתא כר' יוחנן אתיא:
לית היא פליגא. ודחי הש''ס להא דר' יעקב דלא פליגא אלא היך מה דאמר ר''ל לעיל דהכל מודים בנישואין לא כל הימנה להפסיד מעשה ידיה שהן של אב ולהשיא עצמה בלתי רשותו וכן נמי לר' יהושע בן לוי דאע''ג דנתקדשה לדעת אביה אינה יכולה להנשא שלא לדעתו ולהפסידו מעשה ידיה ולא קאמר ר''ל דקידושיה הוו קידושין אלא לענין אם קדשה אחר שאינה צריכה הימנו גט אפי' אביה ממאן בקידושי' של ראשון אבל מודה הוא שאינה יכולה להנשא בלתי רשות אביה:
סימן הוה לו. שגור בפיו היה זה לסימן דר' יהושע בן לוי דקאמר הכי פליג על ר''ל דקאמר לעיל לרבנן דיכולה היא לקדש את עצמ' ולדידיה אין האב יכול לעכב בנשואיה:
קידשה לדעת. קטנה שנתקדשה לדעת אביה והכניסה שלא לדעת שלא היה אביה כאן זה היה מעשה ובא אביה והוציא' מחופתה שמיחה האב וביטל נשואיה דלאו כלום הן:
מַתְנִיתָא. הִתְקַדְּשִׁי לִי בִּתְמָרָה זוֹ וכל. מַתְנִיתָא בְּשֶׁאָֽמְרָה. אֵי אֶיפְשִׁי בָּזוֹ אֶלָּא בָזוֹ. אֵי אֶיפְשִׁי בָּזוֹ אֶלָּא בָזוֹ. בָּזוֹ וּבָזוֹ וּבָזוֹ. מָאן תַּנָּא וָוִין. רִבִּי יוּדָה. בְּרַם כְּרִבִּי מֵאִיר אוֹ בָזוֹ אוֹ בָזוֹ אוֹ בָזוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ברם כר''מ. דאמר התם ולא לך ולך אינן חייב אלא אחת דלא קאי שבועה על כל א' דכל חד וחד באפי נפשי' קאי וה''נ אפילו אמר בזו ובזו כל חדא וחדא בפני עצמה הויא והוי כמו שאמר או בזו או בזו ואם יש באחת מהן שוה פרוטה הוא דמקודשת:
מאן תנא ווי''ן ר' יודה. פלוגתא דר' מאיר ור' יודה בפ''ה דשבועות והובא לעיל ריש פרק ד' דנזיר ובכמה מקומות דפליגי גבי חמשה שהיו תובעין אותו פקדון לר' יהודה אינו חייב שבועה לכל אחד וא' עד שיאמר שבועה ולא לך ולא לך דבהא אמרינן שבועה על כל אחד ואחד קאי אבל אם אמר לא לך לא לך בלא ווי''ן אינו חייב אלא אחת וכמו דאמרי' התם אם אמר בווי''ן קאי שבועה על כלן ה''נ אם אמר התקדשי בזו ובזו קאי התקדשי על כלן ואם יש בכלן שוה פרוטה מצטרפין הן:
מתני'. דקתני התקדשי לי בתמרה זו. וקאמר הש''ס וכל מתני' מיירי בשאמר' אי אפשו בזו אלא בזו והלכך צריך שתהיה באחת מהן שוה פרוטה אבל אם לא אמרה אי אפשי בזו אלא בזו מצטרפין הן לשוה פרוטה ולא ס''ל להאי ש''ס דהתקדשי התקדשי משוי להו לפרטא וכדמסיק דמתני' ר' יהודה היא:
קִידְּשָׁהּ לַדַּעַת וּכְנָסָהּ שֶׁלֹּא לַדַּעַת מָהוּ שֶׁתֹּאכַל בַּתְּרוּמָה. רַב אָמַר. אוֹכֶלֶת. וּשְׁמוּאֵל אָמַר. אֵינָהּ אוֹכֶלֶת. אָמַר רִבִּי מָנָא. טַעֲמָא דְרַב מִכֵּיוָן שֶׁקִּידְּשָׁהּ לַדַּעַת חַזָּקָה שֶׁכְּנָסָהּ לַדַּעַת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. טַעֲמָא דְרַב שֶׁכֵּן מִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה אֲרוּסָה בַת יִשְׂרָאֵל אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה. מַה נְפַק מִבֵּינֵיהוֹן. מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי מָנָא כְּרַב מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ לְבַעֲלָהּ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן כְּרַב מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ לְאָבִיהָ. מֵתָה מִי יוֹרְשָׁהּ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי מָנָא כְּרַב בַּעֲלָהּ יוֹרְשָׁהּ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן כְּרַב. מֵתָה אָבִיהָ יוֹרְשָׁהּ. 24b אָתָא רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן כְּרַב. מֵתָה בַּעֲלָהּ יוֹרְשָׁהּ. קִידְּשָׁהּ שֶׁלֹּא לַדַּעַת וְהִכְנִיסָהּ שֶׁלֹּא לַדַּעַת מָהוּ שֶׁתֹּאכַל בַּתְּרוּמָה. שְׁמוּאֵל אָמַר. אוֹכֶלֶת. אִיתָא חֲמִי. אִילּוּ קִידְּשָׁהּ לַדַּעַת וּכְנָסָהּ שֶׁלֹּא לַדַּעַת שְׁמוּאֵל אָמַר. אֵינָהּ אוֹכֶלֶת. וְהָכָא אָמַר. אוֹכֶלֶת. שְׁמוּאֵל עֲבַד לָהּ כִּיתוֹמָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שמואל עבד לה כיתומה. שאני הכא דנעשית לה מעשה יתומה בחיי האב דבשלמא התם דנתקדשה לדעתו וניסת שלא מדעתו איכא למימר דמירתח רתח בשתיקה זו ואין דעתו להתרצות אבל אם הקידושין ג''כ היו שלא לדעתו ושתק אמרי' מדשתק כולי האי אפשר דנתרצה הוא ושתיקה כהודאה היא:
איתא חמי. בא וראה דמה אילו קידשה לדעת הואיל וכנסה שלא לדעת קאמר שמואל לעיל דאינה אוכלת והכא דקידושין נמי שלא לדעת הוו וקאמר דאוכלת בתמיה:
אתא ר' יוסי בר' בון. וקאמר בהדיא דלרב מתה בעלה יורשה דאפילו לטעמיה דקאמר דכארוסה מחשבינן לה לענין מעשה ידיה הוא דקאמר שמא יבא האב וימחה אבל לענין ירושה לא שייך לומר כן והרי בחזקת נשואה הוא כל זמן שלא מיחה האב:
בעלה יורשה. דהא לא חיישינן שמא לא נתרצה האב ואשתו גמורה היא ובעלה יורשה ולרבי יוסי ברבי בון דקאמר טעמא דכארוסה הויא ואבי' יורשה:
מתה. קודם שבא האב ומיתה מי יורש':
על דעתיה דרבי יוסי בר' בון. אליבא דרב דקאמר טעמיה משום דכארוס' היא א''כ מעשה ידיה לאביה דחיישינן שמא לא יתרצה האב אלא דלענין תרומה אוקמוה אדאורייתא:
מעשה ידיה. איכא בינייהו דעל דעתיה דרבי מנא אליבא דרב דמסתמא אמרינן שיתרצה האב בנשיאיה וא''כ נשואין גמורין הן כל זמן שלא מיחה האב ומעשה ידיה לבעלה:
מה נפק מן ביניהון. להני תרי טעמי אליבא דרב:
ר' יוסי בר' בון. קאמר היינו טעמיה דרב שכן משנה ראשונה ארוסה אוכלת בתרומה דקנין כספו הוא אלא שחכמים אמרו אין האשה אוכלת בתרומ' עד שתכנס לחופה כדמפרש טעמא בפרק אע''פ גזיר' שמא ימצא בה סימפון וכיון דכאן אינו אלא משום ספק שמא לא יתרצה האב בנשואיה אוקמוה אדאוריית' דלא תיהוי אלא ארוסה ואוכלת בתרומ' דהרי אין כאן חשש סימפון:
טעמא דרב מכיון שקידשה לדעת. אביה חזקה שכנסה לדעת כלומר אמרינן דמסתמא מתרצ' האב בנשואיה ולא חיישינן שמא יבא וימחה:
ושמואל אמר אינה אוכלת. דשמא יבא האב וימחה ונמצאת למפרע זרה הויא:
רב אמר אוכלת. כל זמן שלא בא האב ומיח':
מהו שתאכל בתרומה. אם כהן הוא דקי''ל בכתובות אין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה וזו הואיל וחופתה שלא לדעת אביה היא אם מאכילתה בתרומה או לא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source