Kidouchine
Daf 17a
בְּכֶסֶף. רִבִּי בָּא סְבַר מֵימַר. בְּכֶסֶף עַל מְנָת שֶׁלֹּא יִכְתּוֹב אוֹנֵי. אֲבָל בְּכֶסֶף עַל מְנָת לִכְתוֹב לוֹ אוֹנֵי לֹא קָנָה עַד שָׁעָה שֶׁיִּכְתּוֹב אוֹנֵי. רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵי פְלִיגִין. אַתְייָא דְּרִבִּי בָּא כִּשְׁמוּאֵל וּדְרַב הוּנָא כְּרִבִּי יוֹחָנָן. דְּרִבִּי בָּא כִּשְׁמוּאֵל. שְׁמוּאֵל שָׁאַל לְרַב חוּנָה. שׁוֹחֵט וְנִתְעַסֵּק בַּקֳּדָשִׁים. אָמַר לֵיהּ. לִרְצוֹנְכֶם. פְּרָט לְמִתְעַסֵּק. כָּתַב מַתָּנָה בִּלְשׁוֹן קִנְייָן. אֲמַר לֵיהּ. אַרְכְּבֵיהּ אַתְּרֵי רִיכְשֵׁי. אָֽמְרָהּ רִבִּי בָּא וְלֹא קִיבְּלָהּ שְׁמוּאֵל. מָהוּ אַרְכְּבֵיהּ עַל תְּרֵין רִיכְשֵׁי בַּרְקֵי. סָֽבְרִין מֵימַר. מַייְתֵי תְּרֵין סוּסְוָון שַׁטְיֵי וּמְרַכְּבִין לֵיהּ עַל תְּרֵיהוֹן וְהַהוּא אֲזִיל בְּדָא וְהַהֵין אֲזַל בְּדָא לֹא אַשְׁכָּח גַּבֵּי כְּלוּם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי מַמְלְחָייָא. יִיפֶּה כוֹחוֹ בִּשְׁנֵי דְבָרִים. שֶׁיֵּשׁ שִׁיעְבּוּד לִמְכִירָה וְאֵין שִׁיעְבּוּד לְמַתָּנָה. 17a שֶׁהַמּוֹכֵר לֹא מָכַר אֶת הַכֹּל וְהַנּוֹתֵן מַתָּנָה נָתַן אֶת הַכֹּל. וּדְרַב חוּנָה כְּרִבִּי יוֹחָנָן. חַד בַּר נַשׁ מִי דְמִיךְ אָמַר. יִנָּֽתְנוּ כָּל נְכָסַיי לִפְלוֹנִי. חָזַר וְאָמַר. כִּתְבוּ וּתְנוּ. רִבִּי לָֽעְזָר וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יָקִים אַעֲלוֹן עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר. אִם אָמַר. לִזְכוּתוֹ. דִּבְרֵי הַכֹּל זָכָה. וְאִם לְזַכּוֹתוֹ בִּכְתָב. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁאֵין אָדָם זוֹכֶה בִּכְתָב לְאַחַר מִיתָה. מִי מוֹדִיעַ. אֶת רְבוּ. תִּיפְתָּר שֶׁהָיוּ שָׁם עֵדִים יוֹדְעִין. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁאֵין שָׁם עֵדִים יוֹדְעִים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. לְעוֹלָם הַשָּׂדֶה בְחֶזְקַת בְּעָלֶיהָ וּמוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָֽרְאָייָה.
Traduction
Avec de l’argent'', est-il dit. R. Aba avait cru devoir dire que le paiement en argent suffit à constituer l’acquisition, lorsqu’il ne s’agit pas de contrat à rédiger; mais s’il est stipulé que le versement en espèces sera accompagné d’un contrat, l’acquisition sera seulement définitive lors de la remise du contrat de vente. -Non, disent R. Yona et R. Yossa, également opposés à l’avis de R. Aba, et ils sont d’avis que la remise de l’argent suffit à valider l’acquisition. L’avis contraire de R. Aba est conforme à celui qu’expose plus loin Samuel, et celui de R. Houna (R. Yona) est en accord avec celui de R. Yohanan. Ainsi, l’avis de R. Aba est d’accord avec celui de R. Samuel, car celui-ci a demandé à R. Houna (98)Mishna, (Baba Batra 8, 5).: Si quelqu’un, en égorgeant un animal, ne se propose pas d’en faire un objet de sainteté (préoccupé d’autres objets), comment considère-t-on le sacrifice? R. Houna dit: puisqu’il est écrit (Lv 22, 15): à votre volonté (99)Le sens ordinaire est: en votre faveur, pour vous attirer la faveur divine. (au sujet des sacrifices volontaires), on conclut à l’exclusion de celui qui s’occupe seulement du sacrifice sans y porter sa pensée. Si pour faire une donation on a rédigé un contrat de vente, est-il valable? C’est, fut-il répondu, lui fournir deux chevaux de selle (100)Cf. J., ibid. ( 16b). V. Schuhl Sentences, p. 94.. R. Aba énonça cet avis; mais Samuel ne l’accepta pas. Qu’entend-on par ''monter sur deux chevaux''? (Est-ce un avantage, ou non)? On a supposé que cela équivaut à l’apport de deux chevaux sauvages que le cavalier voudrait monter; mais comme chaque bête tire de son côté, on se trouve tiraillé sans avancer (de même d’une part le don n’est pas susceptible de garantie, et d’autre part le contrat de vente en offre une). -Non, dit R. Yossé de Malhia, on entend, par cette expression, consolider la cession à l’aide d’une double base: 1° le contrat sert de garantie à la vente (contre l’aide toute revendication de créance), que n’a pas le don; 2° le vendeur ne cède pas tout (il fait des réserves), tandis que le donateur donne tout (il y a donc similitude d’avis entre Samuel qui refuse de reconnaître cette consolidation de motifs, et R. Aba qui est d’avis d’exiger la rédaction de l’acte outre le paiement pour valider une acquisition). R. Houna (d’après lequel le double mode d’acquisition a pour but de la consolider) est d’accord avec R. Yohanan. Ainsi, un homme avant de mourir donna l’ordre verbal de léguer tous ses biens à un tel; puis il dit d’écrire en faveur de cet homme un acte de donation, et de lui donner ensuite les biens (101)B., ibid., 135.. Sur quoi, R. Eléazar et R. Simon b. Yaqim allèrent porter devant R. Yohanan cette question qui pouvait être le sujet d’un litige (en raison de la présence du contrat, celui-ci seul confère l’acquisition, et d’autre part l’acte n’a plus lieu d’être après décès du testateur). R. Yohanan leur dit: Si le défunt n’a parlé de rédiger un contrat que pour mieux faire acquérir ses biens au légataire, celui-ci aura acquis les biens d’après l’avis de tous; mais si le défunt avait formellement pour but de transmettre ses biens au légataire par l’acte, tous en reconnaissent la nullité après décès du testateur; comment donc savoir quelle étaient les intentions du défunt? On peut répondre à cela qu’il y avait des témoins présents à cette déclaration (qui savent dans quel sens il faut l’entendre). Mais qu’arrivera-t-il s’il n’y pas eu de témoins présents? R. Yossé répond: le champ est toujours présumé rester en la possession de son maître, jusqu’à ce que le demandeur ait pu fournir la preuve à l’appui de sa demande. – (102)Suit une page traduite en (Pea 3, 8).
Pnei Moshe non traduit
בכסף רבי בא סבר מימר. דוקא בשהתנה על מנת שלא לכתוב שטר הוא דכסף לחוד קונה אבל בכסף על מנת לכתוב לו אוני שהיא במקום שנוהגין לכתוב שטר לא קנה בכסף לחוד דלא סמכה דעתיה דלוקח לקנות עד דנקיט שטרא:
רבי יונה ורבי יוסי פליגין. נמי אהא וס''ל דבכסף לחוד קונה בכ''מ כדמשמע מהאי ברייתא דלעיל דאו או קתני:
אתייא דרבי בא. דס''ל אם התנה על השטר אינו קונה בכסף ולא אמרינן לייפות כחו הוא דהתנה כן אלא לקנין נתכוין ועד שיכתוב לו שטר:
כשמואל. לקמן דלא ס''ל נמי האי סברא דלייפות כחו:
ודרב הונא כרבי יוחנן. בהא דלקמן:
דרבי בא כשמואל דשמואל שאל לרב הונא. הני תרי מילי:
שוחט ונתעסק בקדשים. שוחט ומתעסק בדבר אחר ולא נתכוין לשחיטת קדשים מהו:
אמר ליה לרצונכם. כתיב פרט למתעסק בקדשים שהוא פסול:
כתב מתנה בלשון קנין. ועוד שאלו שטר מתנה שכתב בה לשון קניה ומכר מהו וא''ל רב הונא ארכביה אתרי ריכשי כדמפרש לקמיה דלייפות כחו קאמר ואמר רבי בא עלה ולא קיבלה שמואל הא מרב הונא דלא ס''ל לייפות כחו נתכוין וכר' בא בהא דלעיל:
מהו. השתא מפרש לה מאי האי דקאמר ארכביה כו':
סברין. בני הישיבה מימר דלהרע כחו אמר הכי כמו המביא שני סוסים שוטים ופראים וקושרן לשניהן במרכבה זה מושך לכאן וזה לכאן ונמצא הוא על מקומו ולא הועיל כלום וה''נ כן דלשון מתנה מרע כחו באחריות דקי''ל מתנה אין בה אחריות ולשון מכר מרע כחו לענין דינא דבר מצרא דמכר אית ביה משום דינא דבר מצרא ומתנה לית בה:
אמר רבי יוסי ממלחייא. שם מקום דלא היא אלא ליפות כחו אמר רב הונא שייפה כחו בשני דברים וארכביה אתרי ריכשי כמו הקושר שני סוסים במרכבה להיות רץ במהרה כך הטיל בה שתי כחות:
שיש שיעבוד. אחריות למכירה ואין שיעבוד אחריות למתנה ולכך כתב לו בלשון מכר שיהא לו בו שיעבוד אחריות:
שהמוכר כלומר ובדבר אחר ייפה כחו במתנה שהמוכר לא מכר את הכל כהאי דתנן בפרק המוכר את הבית לא מכר לו לא את הבור ולא את הדות שהמוכר בעין רעה הוא מוכר אבל הנותן במתנה נתן את הכל שהנותן בעין יפה הוא נותן ומדחזינן דלא קיבלה מיניה שמואל משום דלא ס''ל לייפות כחו הוא נתכוין וה''נ בהא דר' בא שאם התנה ע''מ לכתוב לו אונו לא אמרינן ליפות כחו נתכוין אלא עד שיכתוב שטר:
ודרב חונה. דס''ל דאמרינן ליפות כחו נתכוין כר' יוחנן דשמעינן ליה מהאי עובדא דלקמן דס''ל הכי:
חד בר נש מידמיך. בשעת פטירתו אמר ינתנו כל נכסי לפלוני וחזר ואמר כתבו ותנו לו:
אעלון עובדא קומי רבי יותנן. מה הוא אומר בדבר זה משום דאיכא למיחש שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה ואמר להן ר' יוחנן חזינן אם אמר לזכותו כגון שאמר אף כתבו ותנו לזכותו נתכוין וד''ה זכה דדברי שכ''מ ככתובין ומסורין דמי ובלאו הכי זכה זה והא דאמר אף כתבו לייפות כחו נתכוין:
ואם לזכותו בכתב. שלא נתכוין אלא להקנותו בשטר זה הכל מודים שאינו כלום דאין שטר לאחר מיתה:
מי מודיע את דברו גרסינן:
תיפתר שהיו שם עדים יודעים. איך ציוה זה ואם ליפות כחו נתכוין:
הגע עצמך שאין שם עדים יודעים. שהעדים שהיו בשעה שציוה לא היו מבינים כוונתו מהו:
לעולם השדה בחזקת בעליה. היורשים וזה המקבל מתנה מוציא מחבירו ועליו הראיה:
מְנַייִן לִנְכָסִים שֶׁאֵין לָהֶן אַחֵרָיוּת שֶׁהֵן נִקְנִין עִם נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אַחֵרָיוּת בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר וּבַחֲזָקָה. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם חִזְקִיָּה רִבִּי יוֹנָה רִבִּי חֲנִינָא תִּרְתָּייָה בְשֵׁם חִזְקִיָּה. כְּתִיב וַיִּתֵּן לָהֶם אֲבִיהֶם מַתָּנוֹת רַבּוֹת לְכֶסֶף וּלְזָהָב וּלְמִגְדָּנוֹת עִם עָרִים בְּצוּרוֹת בִּיהוּדָה. עַד כְדוֹן כְּשֶׁהָיוּ קַרְקַעוֹת וּמְטַלְטְלִין בְּמָקוֹם אֶחָד. הָיוּ קַרְקַעוֹת בְּמָקוֹם אֶחָד וּמְטַלְטְלִין בְּמָקוֹם אַחֵר. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה. נִשְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. אָמַר לָהֶן רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. מַעֲשֶׂה בִּמְרוֹנִי אֶחָד שֶׁהָיָה דָּר בִּירוּשָׁלָם וְהָיוּ לוֹ מְיטַלְטְלִין הַרְבֶּה וּבִיקֵּשׁ לְחַלְּקָן. אָֽמְרוּ לוֹ אֵין אַתְּ יָכוֹל אֶלָּא אִם כֵּן קָנִיתָ קַרְקַע. מֶה עָשָׂה. הָלַךְ וְקָנָה סֶלַע אֶחָד בְּצַד יְרוּשָׁלֶם. אָמַר. חֶצְייָהּ צְפוֹנִי אֲנִי נוֹתֵן לִפְלוֹנִי עִם מֵאָה חָבִיּוֹת שֶׁל יַיִן. חֶצְייָהּ דְּרוֹמִית אֲנִי נוֹתֵן לִפְלוֹנִי עִם מֵאָה חָבִיּוֹת שֶׁלְּשֶׁמֶן. וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים וְקִייְמוּ אֶת דְּבָרָיו. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. וְלֹא שְׁכִיב מְרָע הוּא. לְפִי שֶׁבְּכָל מָקוֹם אֵין אָדָם מְזַכֶּה אֶלָּא בִּכְתָב. וְכָאן אֲפִילוּ בִדְבָרִים. לְפִי שֶׁבְכָל מָקוֹם אֵין אָדָם מְזַכֶּה עַד שֶׁיְּהוּ קַרְקַעוֹת וּמְטַלְטְלִין בְּמָקוֹם אֶחָד. וְכָאן אֲפִילוּ קַרְקַעוֹת בְּמָקוֹם אֶחָד וּמְטַלְטְלִין בְּמָקוֹם אַחֵר. אֲמַר לֵיהּ. לֹא כְרִבִּי לִיעֶזֶר הוּא. שַׁנְייָא הִיא שְׁכִיב מְרָע דְּרִבִּי לִיעֶזֶר הוּא שְׁכִיב מְרָע דְּרַבָּנִין. אֲמַר לֵיהּ. שְׁכִיב מְרָע דְּרִבִּי לִיעֶזֶר כְּבָרִיא דְּרַבָּנִין.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
עד כדון. שמענו כשהיו במקום אחד כדמשתעי קרא שהיו המתנות בערי בצורות:
היו הקרקעות במקום אחד ומטלטלין במקום אחר. מהו אם בעינן צבורין המטלטלין בתוך הקרקע או לא:
אמר להן ר' אליעזר. בפ' מי שמת פליגי התם ר' אליעזר וחכמים במחלק נכסיו על פיו דקסברי חכמים במסוכן לא בעי קנין דדברי שכ''מ ככתובין וכמסורין הן ור''א אומר בין בריא בין מסוכן נכסים שיש להן אחריות נקנין בכסף ובשטר ובחזקה ושאין להן אחריות אין נקנין אלא במשיכה ואמר להן ר''א ראיה לדבריו:
במדוני אחד. על שם מקומו:
וביקש לחלקן. ולא היה לו קרקע להקנות אגבה:
וקיימו את דבריו. ור''א לטעמיה דס''ל שכיב מרע היה וצריך קנין ושמעינן מהא מדקאמר סלע אחד משמע קרקע גבוה וחדוד שאי אפשר להעמיד עליה כל אלו אלמא לא בעינן צבורין:
ולא שכיב מרע הוא. לדברי ר''א שמביא ראיה מכאן ע''כ שמעינן דשכ''מ היה וא''כ לא שמעינן מידי מהא לענין צבורין דשאני שכ''מ הואיל ומצינו שהקילו חכמים בו לפי שבכל מקום אין אדם מזכה אלא בכתב ובשכ''מ אפי' בדברים והוא הדין נמי לענין צבורין לפי שבכ''מ בעינן צבורין ובשכ''מ לא בעינן ואין ראיה מכאן למתנת בריא:
א''ל. ר' ענא לא כר' אליעזר היא וכי שנייא הוא לר''א בין בריא לשכ''מ שהרי הוא שכיב מרע דר' אליעזר הוא בריא דרבנן וכמו לרבנן בריא בעי קנין ה''נ לר''א בשכ''מ ומדלא הצריך צבורין בשכ''מ ה''נ בבריא לא בעינן צבורין:
א''ל. אין ודאי שכ''מ דר''א כבריא דרבנן ושפיר נפשטה הבעיא דלא בעינן צבורין:
תַּמָּן תַּנִּינָן. קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא חַייָב בְּפֵיאָה וּבְבִיכּוּרִים דִּבְרֵי רִבִּי עֲקִיבָה. קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא מַהוּ טָב. אָמַר רִבִּי מַתַּנְייָה. תִּיפְתָּר שֶׁהָיָה שָׁם מָקוֹם שִׁיבּוֹלֶת אַחַת וּמַרְגְלִית טְמוּנָה בוֹ.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. בפ''ג דפיאה קרקע כל שהוא חייב בפאה ובבכורים ולקנות עמה נכסים שאין להן אחריות:
קרקע כל שהוא מה טב. למאי חזי הא אי אפשר להעמיד בה מטלטלין וש''מ נמי מהכא דלא בעינן צבורין:
תיפתר שהיה שם מקום שיבולת אחת ומרגלית טמונה בו. והקנה אותה אגב קרקע כל שהוא זו:
Kidouchine
Daf 17b
רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הָיוּ לוֹ שְׁתֵּי שָׂדוֹת אַחַת בִּיהוּדָה וְאַחַת בְּגָלִיל. הֶחֱזִיק בְּזוֹ שֶׁבִּיהוּדָה לִזְכוֹת בְּזוֹ שֶׁבְּגָלִיל. אוֹ בְּזוֹ שֶׁבְּגָלִיל לִזְכוֹת בְּזוֹ שֶׁבִּיהוּדָה. קָנָה. וּבְנִיכְסֵי הַגֵּר לֹא קָנָה אֲפִילוּ 17b מֵיצַר בֵּינְתַיִים. רִבִּי זְעִירָא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא. נִתְכַּווֵן לִקְנוֹת מִן הַמֵּיצַר וּשְׁרַע מִינֵּיהּ. רַב חִסְדָּא אָמַר. נִיכְסֵי הַגֵּר. הֶחֱזִיק בִּצְפוֹנָן עַל מְנָת לִזְכוֹת בִּדְרוֹמָן. בִּדְרוֹמָן עַל מְנָת לִזְכוֹת בִּצְפוֹנָן לֹא נִתְכַּוֵון לִקְנוֹת בְּאֶמצָעִיתָן. לֹא קָנָה עַד שָׁעָה שֶׁיִּתְכַּוֵּין לִקְנוֹת בְּאֶמְצָעִיתָן. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רַב חִסְדָּא. גֵּר שֶׁמֵּת וּבִזְבְּזוּ יִשְׂרָאֵל אֶת נְכָסָיו. הַמַּחֲזִיק בַּקַּרְקַע חַייָב בַּכֹּל. הַמַּחֲזִיק בַּקָּמָה חַייָב בְּלֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵיאָה וּפָטוּר מִן הַמַּעְשְׂרוֹת. וְאֵין אֲוֵיר מַפְסֶקֶת בֵּין שִׁיבּוֹלֶת לְשִׁיבּוֹלֶת. תַּמָּן תַּנִּינָן. אִם הָיָה מְחוּבָּר לְקַרְקַע וְתָלַשׁ כָּל שֶׁהוּא קָנָה. שְׁמוּאֵל אָמַר. לֹא קָנָה אֶלָּא אוֹתוֹ קֶלַח בִּלְבַד. וְהָֽתְנַן אִם הָיָה מְחוּבָּר לְקַרְקַע וְתָלַשׁ כָּל שֶׁהוּא קָנָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. קִייְמָהּ רִבִּי אֶבודַומָא נְחוּתָא מוֹדֶה שְׁמוּאֵל בְּנִיכְסֵי הַגֵּר.
Traduction
R. Yassa dit au nom de R. Yohanan: Si quelqu’un doit acquérir deux champs, dont l’un est situé en Judée et l’autre en Galilée, dès qu’il a pris possession de celui qui est situé en Judée pour acquérir celui qui est en Galilée, ou s’il a pris possession de celui qui est en Galilée pour acquérir celui qui est en Judée, il a acquis le tout; mais s’il s’agit de biens provenant d’un prosélyte, l’acquisition de l’un n’entraînera pas le reste, n’y eut-il qu’un sentier étroit de séparation entre les deux. R. Zeira demanda en présence de R. Yossé: Qu’arrive-t-il si l’on se propose d’acquérir le sentier étroit de séparation entre les deux champs? Il n’y a pas répondu (103)Littéralement: Il l'a laissé tomber. V. J., (Pea 2, 1).. R. Hisda dit: Pour les biens d’un prosélyte, si l’on a pris possession de la partie méridionale en vue d’acquérir la partie septentrionale, ou la partie septentrionale en vue d’acquérir la partie méridionale, sans appliquer son attention à acquérir la partie médiate, l’acquisition sera nulle et n’aura d’effet que lors de l’acquisition du milieu. L’enseignement suivant est opposé à R. Hisda, car il est dit (104)Tossefta à Pea ch. 2.: Si après la mort d’un prosélyte, un Israélite a dispersé les biens de ce dernier, celui qui possédera le sol sera astreint à payer toutes les redevances (sacerdotales, ou de lévites); celui qui détient le blé en gerbe sera tenu de laisser aux pauvres les parts du glanage, de l’oubli et de l’angle des champs, mais il sera dispensé de payer les diverses dîmes. Or, il y a certes de l’air entre un épi et l’autre, qui leur sert de séparation (et pourtant il est admis que le tout est acquis, sans souci de cette disjonction). – On a enseigné ailleurs (105)V. (Baba Batra 5, 9).: L’achat du chanvre n’entraîne l’acquisition qu’après déplacement de la matière; si ce chanvre adhérait encore au sol, et que l’on ait arraché si peu que ce soit, l’acquisition est valable. Selon Samuel, l’acquéreur ne possède en ce cas que la tige détachée. Mais la Mishna ne dit-elle pas formellement qu’en cas d’adhérence au sol, il suffit d’avoir détaché si peu que ce soit, pour acquérir le tout? En effet, dit R. Yossé, R. Abdima Nehoutha (le descendant) (106)De Palestine en Babylonie. a confirmé que Samuel fait seulement cette restriction (d’exiger l’arrachage total) pour les biens provenant d’un prosélyte.
Pnei Moshe non traduit
קנה. ובשנתן לו דמי שניהן כדלעיל:
ובניכסי הגר. אם החזיק בשדה אחת לא קנה האחרת אפי' מיצר בנתיים אפילו אין מפסיק בנתיים אלא המיצר בלבד לא קנה חבירתה:
נתכוין לקנות מן המיצר ושרע מיניה. ולמטה הימנה מהו אם יכול לקנות הקרקע בחזקה של המיצר או לא ולא איפשיטא:
על מנת לזכות בצפונן. ולא נתכוין לקנות באמצעיתן לא קנה כלום מפני שהאמצע שלא נתכוין לקנות מפסיק בין אותו צד שהחזיק לאותו צד שנתכוין לקנות ואפי' הוא בשדה אחת דדמיא למיצר המפסיק בין שתי השדות:
המחזיק בקרקע חייב בכל. אפי' במעשרות וגרסינן בתוספתא שם בתלוש מן הקרקע פטור בכל:
המחזיק בקמה חייב בלקט שכחה ופאה. דקרינן גביה קצירך ופטור מן המעשרות הואיל ואין לו חלק בקרקע ולא קרינן גביה תבואת זרעך וגו':
ואין אויר מפסיק בין שיבולת לשיבולת. בתמיה הא לרב חסדא אפילו החזיק בקמה לאו כלום הוא דכיון שאין לו חלק בקרקע והרי אויר שבין שבולת לשבולת מפסיק ובנכסי הגר לאו כלום הוא:
תמן תנינן. פרק המוכר את הספינה לוקח פשתן מחבירו לא קנה עד שיטלטלנו ממקום למקום ואם היה מחובר לקרקע ותלש כל שהוא קנה:
שמואל אמר לא קנה אלא אותו קלח בלבד. שתלש ופריך והתנן במתני' אם תלש כל שהוא קנה וש''מ דכל הפשתן קנה:
נחותא. שהיה רגיל לירד לבבל:
מודה שמואל בניכסי הגר. כלומר כי קאמר שמואל דלא קנה אלא אותו הקלח בלבד בנכסי הגר הוא דקאמר דס''ל כרב חסדא כיון דאויר מפסיק באמצע לא קנה השאר:
רִבִּי יוֹחָנָן בָּעֵי. הַמְּטַלְטְלִין מָהוּ שֶׁיִּקָּנוּ בִּגְרִירָה. אָמַר רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. מַה צְרִיכָה לֵיהּ. בְּעוֹרוֹת הַקָּשִׁים. אֲבָל בְּעוֹרוֹת הָרַכִּים לֹא קָנָה עַד שֶׁיַּגְבִּיהַּ. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. הַגוֹנֵב כִּיסּוֹ שֶׁלַּחֲבֵירוֹ וְהוֹצִיאוֹ בַּשַׁבָּת חַייָב. שֶׁכְּבָר נִתְחַייֵב בִּגְנֵיבָתוֹ שֶׁלְּכִיס עַד שֶׁלֹּא קִידְּשָׁה עָלָיו הַשַּׁבָּת. אֲבָל אִם הָיָה גוֹרֵר בּוֹ וְיוֹצֵא פָטוּר. מִפְּנֵי שֶׁחָלָה עָלָיו מִיתָה וְתַשְׁלוּמִין כְּאַחַת. הָא אִם לֹא חָלָה עָלָיו מִיתָה וְתַשְׁלוּמִין כְּאַחַת חַייָב. אָמַר רִבִּי מַתַּנְייָה. תִּיפְתָּר בְּאִילֵּין כִּיסַּייָא רַבְרְבָייָא דְּאוֹרְחֵיהוֹן מִתְגְּרָרָה.
Traduction
R. Yohanan demanda: est-ce que l’on peut acquérir, en les traînant à terre, les objets mobiliers (qu’il est d’usage de soulever)? Or, explique R. Aba b. Mamal, cette question s’applique aux peaux dures (trop lourdes à être soulevées); mais, pour les peaux molles (de jeunes animaux), il est évident que l’acquisition sera seulement effectuée en les soulevant. Un enseignement est opposé à cette distinction de R. Aba b. Mamal; car il est dit (107)V. B., Ketubot 31.: Si quelqu’un vole la bourse de son prochain, et, de plus, la transporte le Shabat, il sera tenu de la payer, car il est condamné pour le fait d’avoir volé, avant l’arrivée du Shabat (pour la profanation duquel il sera passible d’une peine); mais s’il sort avec cette bourse en ce jour en la laissant traîner, il échappera à la seconde des pénalités, qui toutes deux, celle de la peine capitale et celle du paiement, lui incomberaient en même temps (et la plus forte seule subsiste); si donc elles n’incombaient pas à la fois, l’homme serait tenu au paiement, sans avoir soulevé l’objet, et n’est-ce pas contraire à R. Aba? On peut l’expliquer, répond R. Mathnia, en disant qu’il s’agit de grandes bourses qu’il est d’usage de laisser traîner – (108)Suit une page traduite en (Sota 2, 5)..
Pnei Moshe non traduit
המטלטלין. שדרכן להגביהן מהו שיקנו בגרירה ע''ג קרקע:
אמר ר' בא בר ממל. מפרש בעיא דר' יוחנן דמה צריכה ומספקא ליה בעורות הקשים וכבידים שאי אפשר להגביהן בשום פנים אבל בעורות הרכים של עגלים הרכים וקטנים אפשר להגביהן ולא קנה עד שיגביה:
חייב. לשלם שכבר נתחייב בגניבתו קודם השבת ואין תשלומין ומיתה באין כאחד:
אבל אם היה גורר. בכיס ולא הגביהו מקודם ואינו קונה עד שיוציאנו מרשות הבעלים לרה''ר ונמצא שאיסור שבת וגניבה באין כאחד פטור מתשלומין דקים ליה בדרבה מיניה:
הא אם לא חלה עליו. כאחת כגון שהיה מגרר בחול חייב בתשלומין אע''פ שלא הגביה וקשיא לר' בא בר ממל:
תיפתר. באילין כיסים הגדולים שדרכן לגררן ואין דרכן להגביהן והלכך בגרירה קנייה:
מְנַיִין לָֽמְדוּ לְגִילְגּוּל שְׁבוּעָה. מִסּוֹטָה. אָמֵן מֵאִישׁ זֶה. אָמֵן מֵאִישׁ אַחֵר. עַד כְּדוֹן דְּבָרִים שֶׁהֵן רְאוּיִין לְהַשְׁבִּיעַ. דְּבָרִים שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְהַשְׁבִּיעַ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. אָמֵן שֶׁלֹּא סָטִיתִי אֲרוּסָה וּנְשׂוּאָה שׁוֹמֶרֶת יָבָם וּכְנוּסָה. אֲרוּסָה וְשׁוֹמרֶת יָבָם רָאוּי הוּא לְהַשְׁבִּיע. אַתְּ אָמַר מְגַלְגְּלִין. וְהָכָא מְגַלְגְּלִין.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
מנין למדו כו'. מפורש בפרק היה מביא וע''ש:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source