הִגְבִּיהַּ אֶת הַמְּצִיאָה וְאָמַר. עַל יְדֵי שֶׁאֶזְכֶּה בָהּ אֲנִי וְלֹא רַבִּי. עַל כּוֹרְחוֹ זָכָה הוּא וְרַבּוֹ אוֹ זָכָה הוּא וְלֹא רַבּוֹ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הַמּוּדָּר הֲנָייָה מֵחַתְנוֹ וְהוּא רוֹצֶה לָתֵת לְבִתּוֹ מָעוֹת. אוֹמֵר לָהּ. הֲרֵי הַמָּעוֹת הָאֵילּוּ נְתוּנִין לָךְ מַתָּנָה. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא לְבַעֲלֵיךְ רְשׁוּת בָּהֶן אֶלָּא מַה שֶׁאַתְּ נוֹתֶנֶת לְפִיךְ. תַּנֵּי. וְלֹא לֵיךְ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. מָאן תַּנָּא. וְלֹא לֵיךְ. רִבִּי מֵאִיר. דְּרִבִּי מֵאִיר עֲבִיד יַד עֶבֶד כְּיַד רַבּוֹ. בְּמַתָּנָה כְּרִבִּי מֵאִיר הוּא יַד הָאִשָּׁה כְּיַד בַּעֲלָהּ. בִּמְצִיאָה כְּרַבָּנִין. אָמַר רִבִּי זְעִירָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. שַׁנְייָא הִיא. שֶׁהוּא כְּזָכָה מִדַּעַת אַחֵר. אָמַר לֵיהּ. וְלֹא כָּל שֶׁכֵּן הִיא. מָה אִם שֶׁהִיא כְּזָכָה מִדַּעַת אַחֵר אַתְּ אוֹמֵר. זָכָת הָאִשָּׁה זָכָה בַעֲלָהּ. כָּאן שֶׁהוּא כְּזָכָה מִדַּעַת עַצְמוֹ לֹא כָּל שֶׁכֵּן וָכָה הָעֶבֶד יִזְכֶּה רַבּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ולא כ''ש היא. מה אם התם שהיא כזכה מדעת אחר ולה הוא שנתן אביה ואפ''ה את אומר זכת האשה זכה בעלה כאן במציאה שהעבד מדעת עצמו הוא דזוכה ואין כאן דעת אחרת מקנה לו לכ''ש דזכה הוא וזכה רבו:
שנייא היא. התם שהוא כזכה מדעת אחר שזכתה מיד אביה שנתן לה המתנה ולפיכך זכתה היא זכה בעלה:
במציאה כרבנין. בתמיה כלומר דמכ''ש במציאה דאמרינן יד העבד כיד רבו כדמסיק לקמן:
במתנה כר''מ. השתא פשיט לה דאם במתנה סתים לן תנא התם כר''מ דיד האשה כיד בעלה ויד העבד כיד רבו:
א''ר זעירא. ואר''ז התם מאן תנא דבעי נמי ולא ליך ר''מ היא דקאמר הכא בכסף ע''י אחרים ולא על ידי עצמו דיד עבד כיד רבו וכן נמי ס''ל יד אשה כיד בעלה:
נישמעינה מן הדא. דתנן בפ' בתרא דנדרים המודר הנאה מחתנו כו' ותני עלה דצריך נמי לומר לה ולא ליך שלא יהא לך רשות בהן לדבר אחר אלא מה שאת נושאת ונותנת לפיך דאי לאו הכי הרי זכתה היא וזכה בעלה:
על כורחו זכה הוא ורבו. כלומר בעל כורחו של רבו הוא שהרי זכה הוא זכה רבו דיד העבד כיד רבו או זכה הוא ולא רבו כיון דבשעת הגבהה אמר ע''מ שלא יזכה בה רבי:
הגביה את המציאה. אסתם עבד קאי דקי''ל מציאת העבד לרבו ואם הגביה את המציאה ואמר על מנת שאזכה בה אני ולא רבי מהו:
אָמַר רִבִּי אָבוּן. אַתְייָא כְּרִבִּי. דְּרִבִּי אָמַר. אָדָם מְשַׁחְרֵר חֲצִי עַבְדּוֹ. וְלֵית לְרַבָּנִין אָדָם מְשַׁחְרֵר חֲצִי עַבְדּוֹ. אִית לוֹן בְּעֶבֶד שֶׁלְּשׁוּתָפוּת. אֲבָל בְּעֶבֶד שֶׁכּוּלּוֹ שֶׁלּוֹ שַׁנְייָא הִיא. שֶׁהוּא כְּזָכָה מִימִינוֹ לִשְׂמאֹלוֹ. וְלֵית לְרִבִּי שֶׁהוּא כְּזָכָה מִימִינוֹ לִשְׂמאֹלוֹ. אִית לֵיהּ בִּמְזַכֶּה לוֹ עַל יְדֵי אַחֵר. 13a וְלֵית לְרַבָּנִין בִּמְזַכֶּה לוֹ עַל יְדֵי אַחֵר. סָֽבְרִין רַבָּנִין. הָרָאוּי לִזְכוֹת עַל יְדֵי עַצְמוֹ רָאוּי לִזְכוֹת עַל יְדֵי אַחֵר. וְשֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִזְכוֹת עַל יְדֵי עַצְמוֹ אֵינוֹ רָאוּי לִזְכוֹת עַל יְדֵי אַחֵר. רִבִּי אוֹמֵר. אַף עַל פִּי שֶׁאֶינוֹ רָאוּי לִזְכוֹת עַל יְדֵי עַצְמוֹ רָאוּי לִזְכוֹת לוֹ עַל יְדֵי אַחֵרִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
סברי רבנן הראוי לזכות ע''י עצמו. אם משחררו לכוליה וראוי לקבל גיטו ע''י עצמו דגיטו וידו באין כאחד ראוי נמי לזכות ע''י אחר אבל זה חצי העבד שאינו ראוי לזכות ע''י עצמו דהוי כמימינו לשמאלו אינו ראוי לזכות ע''י אחרים ורבי ס''ל אפילו בכה''ג ע''י אחרים לעולם הוא ראוי לזכות:
אית ליה. כלומר ודאי אית לרבי האי סברא והכא מיירי במזכה לו השטר ע''י אחר לשחרר חציו והלכך אמר ר' דקנה:
ולית לרבנן במזכה לו ע''י אחר. ומ''ט דרבנן דפליגי בזה אדרבי הא ס''ל זכות הוא לעבד וכדאמרי במתני' בשטר ע''י אחרים:
אתייא כרבי. לאו אהאי מתני' קאי אלא אמתני' דפרק השולח מי שחציו עבד וחציו בן חורין כדגרסינן התם דמוקי לה כרבי ואגב דלקמן דאמר מזכה לו ע''י אחר נקט לה הכא:
דרבי אמר אדם משחרר חצי עבדו. וקנה ורבנן פליגי עליה התם וס''ל דאין אדם משחרר חצי עבדו ובין בכסף ובין בשטר לא קנה:
ולית לרבנן אדם משחרר חצי עבדו. כלומר אם מתני' דהשולח לא אתיא כלל אליבא דרבנן דודאי אדם משחרר חצי עבדו לית להו אלא אי לא משכחת לה חצי עבד אליבא דרבנן הוא דקבעי:
אית לון בעבד של שותפות. רבנן מוקמי להאי מתני' דהשולח בעבד של שני שותפין דמכיון שאין לו בו אלא חציו אפי' רבנן מודו דקנה כי שחרריה האי לפלגיה דלא שייר מידי בקנינו:
אבל בעבד שכולו שלו שנייא היא. לרבנן ולא קנה אם משחררו לחציו:
שהוא כזכה מימינו לשמאלו. כיון דעדיין הוא חצי עבדו אין חציו השני נמי משוחרר שהרי הוא כנותן שטר שחרור מימינו לשמאלו ולאו כלום הוא שאינו מזכהו ע''י אחר:
ולית לרבי שהוא כזכה מימינו לשמאלו. ומ''ט דר' דאמר משחרר חצי עבדו קנה:
וְלָמָּה לֹא תַנִּינָן. בְּרָאשֵׁי אֵיבָרִים שֶׁאֵינָן חוֹזְרִין. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן מַרֵייָה. מִפְּנֵי הַמַּחֲלוֹקֶת. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. צָרִיךְ גֵּט שִׁחְרוּר. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֵין צָרִיךְ גֵּט שִׁחְרוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מפני המחלוקת. דפלוגתא דתנאי היא דאיכא לתנא דסבר שאע''פ כן צריך גט שחרור והלכך לא קחשיב להו במתני' בהדי הנך שהעבד קונה את עצמו בחדא מינייהו:
ולמה לא תנינן. במתני' שהעבד קונה עצמו בראשי האברין שאינן חוזרין:
רִבִּי זְעִירָא וְרִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. נִרְאִין דְּבָרִים שֶׁיִּזְכֶּה הָעֶבֶד בְּגֵט שִׁיחְרוּר שֶׁיֵּשׁ לוֹ גֵּט שִׁיחְרוּר. וְאַל יִזְכֶּה בְּגֵט אִשָּׁה שֶׁאֵין לוֹ גֵּט אִשָּׁה. אִין תֵּימַר. מַתְנִיתָא הִיא. הֲרֵי אַתְּ שִׁפְחָה וּוְלָדָךְ בֶּן חוֹרִין. אִם הָֽיְתָה עוֹבָרָה זָכָת לוֹ. עוֹבָרָה עָשׂוּ אוֹתוֹ כְּאֶחָד מֵאֵיבָרֶיהָ. רִבִּי בָּא בַּר חִייָה בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. נִרְאִין דְּבָרִים שֶׁיְּקַבֵּל הָעֶבֶד גֵּט שִׁחְרוּר וְאַל יְקַבֵּל גֵּט כְּוָותִין. אִין תֵּימַר. מִשְׁנָה קוֹדֶמֶת. הֲרֵי אַתְּ שִׁפְחָה וּוְלָדָךְ בֶּן חוֹרִין. אִם הָֽיְתָה עוֹבָרָה זָכָת לוֹ. עוֹבְרָה עָשׂוּ אוֹתוֹ כְּאֶחָד מֵאֵיבָרֶיהָ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אין תימר משנה קודמת היא הרי את שפחה וולדך בן חורין ואם היתה עוברה זכת לו. אלמא דמקבלת היא גט שחרור לצורך עוברה אפילו מיד רבה שלה הא ל''ק דשאני עוברה שעשו אותו כאחד מאבריה דעובר ירך אמו הוא והוי ליה כמו שהקנה לה אחד מאבריה:
רבי בא בר חייה בשם רבי יוחנן. הכי קאמר לה ר' יוחנן דנראין דברים שיקבל העבד גט שחרור ואל יקבל גט כוותין כמו כוותיה כלומר אם אותו העבד הוא כמותו דשניהם מרב אחד הן אל יקבל דיד עבד כיד רבו ולא יצא מרשות רבו ואע''ג דהעבד מקבל גט שחרור לעצמו התם משום דגטו וידו באין כאחד הן ולא אמרו העבד מקבל גט שחרור בשביל חבירו אלא מרבו של חבירו והשתא שייכא שפיר האי קושיא:
אין תימר מתניתא היא. ואם תקשה לדברי מהאי ברייתא דקתני אם היתה עוברה זכת לו שאני עוברה שעשו אוחו כאחד מאיבריה ומפרש לה רבי בא מאי קושיא הוי ליה למימר מהאי ברייתא:
ואל יזכה בגט אשה. לקבל מיד בעלה שאינו בתורת גיטין:
נראין דברים שיזכה העבד בגט שחרור. בשביל עבד חבירו:
פְּשִׁיטָא שֶׁהָעֶבֶד מְקַבֵּל מַתָּנָה מֵאַחֵר לְאַחֵר. מֵאַחֵר לְרַבּוֹ. מֵרַבּוֹ לְעַצְמוֹ לֹא. מֵאַחֵר לְעַצְמוֹ מַחֲלוֹקֶת רִבִּי מֵאִיר וַחֲכָמִים. אוֹמֵר. הָא לָךְ כֶּסֶף זֶה שֶׁלֹּא יְהֵא לְרַבָּךְ רְשׁוּת בָּהֶן. זָכָה הָעֶבֶד זָכָה רַבּוֹ. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. זָכָה הָעֶבֶד זָכָה רַבּוֹ. מַה צְרִיכָה לֵיהּ. מֵרַבּוֹ לְאַחֵר. כְּשֵׁם שֶׁהָעֶבֶד זָכָה מֵאַחֵר לְרַבּוֹ כָּךְ הוּא זוֹכֶה מֵרַבּוֹ לְאַחֵר. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הַשּׁוֹאֵל אֶת הַפָּרָה וְשִׁילְּחָהּ לוֹ בְיַד עַבְדּוֹ בְּיַד בְּנוֹ בְּיַד שְׁלוּחוֹ. לֵית הָדָא אָֽמְרָה שֶׁהָעֶבֶד זָכָה מֵרַבּוֹ לְאַחֵר. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. תִּיפְתָּר בְּעֶבֶד עִבְרִי. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. תִּיפְתְּרִינֵיהּ בְּעֶבֶד כְּנַעֲנִי. תִּיפְתָּר בְּאוֹמֵר לוֹ. פְּתַח לָהּ וְהִיא בָאָה מֵאֵילֶיהָ. וְתַנִּינָן. הִנְהִיגָהּ הִמְשִׁיכָהּ קָרָא לָהּ וּבָאת אַחֲרוֹן מִתְחַייֵב בָּהּ כְּשׁוֹאֵל. רִבִּי זְעִירָא שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא. 13b אֲבָל אֵינוֹ מְזַכֶּה לֹא עַל יְדֵי בְנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטַנִּים וְלֹא עַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִים מִפְּנֵי שֶׁיָּדָן כְּיָדוֹ. לֵית הָדָא אָֽמְרָה שֶׁאֵין הָעֶבֶד זוֹכֶה מֵרַבּוֹ לְאַחֵר. תִּיפְתָּר כְּרִבִּי מֵאִיר. דְּרִבִּי מֵאִיר עֲבַד יַד הָעֶבֶד כְּיַד רַבּוֹ. וְהָתַנֵּי. אִשְׁתּוֹ. דְּרִבִּי מֵאִיר עֲבַד יַד הָאִשָּׁה כְיַד בַּעֲלָהּ. רִבִּי חֲנִינָה בְשֵׁם רִבִּי פִינְחָס. תִּיפְתָּר כְּהָדֵין תַּנָּייָא דְתַנֵּי. אִשְׁתּוֹ אֵינָהּ פּוֹדָה לוֹ מַעֲשֵׂר שֵׁינִי. הָדֵין תַּנָּייָא דְּרִבִּי שִמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אָמַר מִשּׁוּם רִבִּי מֵאִיר. אִשְׁתּוֹ פוֹדָה לוֹ מַעֲשֵׂר שֵׁינִי. וְהָדֵין תַּנָּייָא דְּרִבִּי מֵאִיר עֲבִיד יַד הָעֶבֶד כְּיַד רַבּוֹ וְלֹא יַד הָאִשָּׁה כְיַד בַּעֲלָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והדין תנייא. דעירובין כרשב''א ס''ל דאמר התם משום ר''מ אשתו פודה לו מעשר שני דכאחר דמיא ואם כן אשכחן להדין תנייא דס''ל משום ר''מ יד העבד כיד רבו אבל אין יד האשה כיד בעלה:
דתני אשתו אינה פודה לו מעשר שני. כלומר בלא חומש דכשהבעלים פודין מעשר שני שלהן מוסיפין חומש ויד האשה כיד בעלה:
תיפתר כהדין תנייא. אליבא דרבי מאיר דאשכחן דפליגי אליביה דר''מ:
והתני. התם ברישא אשתו דיכול לזכות העירוב ע''י אשתו ואי דר''מ הא עביד נמי יד האשה כיד בעלה:
תיפתר. מתני' דהתם כר''מ וס''ל אפילו מרבו לאחר לא:
אבל אינו מזכה. העירוב לא ע''י בנו כו' וש''מ שאין העבד זוכה מרבו לאחר:
ר' זעירא שמע לה מן הדא. מתני' דעירובין שאינו זוכה מרבו לאחר:
אמר רבי יוחנן. לעולם תיפתרינה למתני' דהתם בעבד כנעני ואפ''ה לא תיפשוט מידי דתיפתר באומר לו השואל פתח לה לדרך והיא באת מאליה דמיד כשיצאת מרשות הבעלים עומדת ברשות השואל וכדתנינן הנהיגה השואל או משכה או קרא לה ובאת מתחייב זה האחרון בה כשואל גמור:
תיפתר בעבד עברי. ואין ראיה מהתם:
ושילחה לו ביד עבדו. וקתני התם אם אמר לו השואל שלח לי ביד עבדך ומתה בדרך חייב השואל באונסין ולית הדא אמרה שהעבד זוכה מרבו לאחר והוי כאלו בא ליד השואל דאי אמרת אין העבד זוכה מרבו בשביל אחר אמאי חייב הא יד העבד כיד רבו והוי כאלו עדיין ברשות המשאיל:
נישמיעינה מן הדא. דתנן בפרק השואל:
מה צריכא ליה. כי קא מיבעיא לן מרבו לאחר מהו מי אמרינן דיד העבד כיד רבו והוי כמי שלא יצא מרשות רבו ולא זכה בו האחר או דילמא כשם שהעבד זוכה מאחר לרבו כך הוא זוכה מרבו לאחר:
מאחר לעצמו. אם הוא מקבל בהא מחלוקת ר''מ וחכמים היא כדתני' בברייתא וחכמים אומרים זכה העבד לא זכה רבו. כיון שזה אמר ע''מ שלא יהא לרבך רשות בהן בזה יש לו קנין לעבד:
מרבו לעצמו לא. וכן פשיטא הא לן דמרבו לעצמו לא דלא יצאת מרשות רבו:
פשיטא. הא שהעבד מקבל מתנה מיד אחר לאחר וכן הוא מקבל מאחר בשביל רבו וכשבאת לידו זכה בו רבו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source