Kidouchine
Daf 13a
אָמַר רִבִּי אָבוּן. אַתְייָא כְּרִבִּי. דְּרִבִּי אָמַר. אָדָם מְשַׁחְרֵר חֲצִי עַבְדּוֹ. וְלֵית לְרַבָּנִין אָדָם מְשַׁחְרֵר חֲצִי עַבְדּוֹ. אִית לוֹן בְּעֶבֶד שֶׁלְּשׁוּתָפוּת. אֲבָל בְּעֶבֶד שֶׁכּוּלּוֹ שֶׁלּוֹ שַׁנְייָא הִיא. שֶׁהוּא כְּזָכָה מִימִינוֹ לִשְׂמאֹלוֹ. וְלֵית לְרִבִּי שֶׁהוּא כְּזָכָה מִימִינוֹ לִשְׂמאֹלוֹ. אִית לֵיהּ בִּמְזַכֶּה לוֹ עַל יְדֵי אַחֵר. 13a וְלֵית לְרַבָּנִין בִּמְזַכֶּה לוֹ עַל יְדֵי אַחֵר. סָֽבְרִין רַבָּנִין. הָרָאוּי לִזְכוֹת עַל יְדֵי עַצְמוֹ רָאוּי לִזְכוֹת עַל יְדֵי אַחֵר. וְשֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִזְכוֹת עַל יְדֵי עַצְמוֹ אֵינוֹ רָאוּי לִזְכוֹת עַל יְדֵי אַחֵר. רִבִּי אוֹמֵר. אַף עַל פִּי שֶׁאֶינוֹ רָאוּי לִזְכוֹת עַל יְדֵי עַצְמוֹ רָאוּי לִזְכוֹת לוֹ עַל יְדֵי אַחֵרִים.
Traduction
R. Aboun dit: l’avis exprimé dans cette Mishna (70)(Gitin 4, 5)., qu’un homme peut se trouver parfois être à moitié esclave et à moitié libre, est conforme à Rabbi, qui dit: On peut affranchir la moitié de son esclave (et l’acquérir ainsi pour le reste). Est-ce que, selon les autres sages, un tel demi-affranchissement n’est pas admis? -Oui, le cas de la Mishna précitée est applicable à l’esclave constituant le bien de deux associés (il peut y avoir alors divergence de vues); mais il n’en est pas de même pour l’esclave appartenant à un seul homme; car, l’affranchir à moitié, c’est agir comme si l’on remettait l’affranchissement de la main droite à la main gauche (c’est un acte nul d’avance). Est-ce que Rabbi ne reconnaît pas aussi que c’est faire acquérir à la gauche par la droite? (Pourquoi donc l’autorise-t-il)? Il suppose qu’il s’agit là du cas où l’esclave a reçu l’acte de demi-affranchissement par un autre (voilà pourquoi l’acquisition sera valable). Est-ce que les autres sages ne peuvent pas aussi admettre ce mode de transmission? Selon eux, celui-là seul (l’affranchi est entier), qui est apte d’acquérir par lui-même, peut aussi entrer en possession par autrui; mais celui-là qui n’a pas cette faculté légale (étant à moitié esclave) ne peut pas non plus acquérir par autrui. Rabbi ajoute, au contraire: bien que cet homme ne soit pas en état d’entrer en possession par lui-même (étant encore à moitié assujetti), il est déjà apte à acquérir par autrui.
Pnei Moshe non traduit
אתייא כרבי. לאו אהאי מתני' קאי אלא אמתני' דפרק השולח מי שחציו עבד וחציו בן חורין כדגרסינן התם דמוקי לה כרבי ואגב דלקמן דאמר מזכה לו ע''י אחר נקט לה הכא:
דרבי אמר אדם משחרר חצי עבדו. וקנה ורבנן פליגי עליה התם וס''ל דאין אדם משחרר חצי עבדו ובין בכסף ובין בשטר לא קנה:
ולית לרבנן אדם משחרר חצי עבדו. כלומר אם מתני' דהשולח לא אתיא כלל אליבא דרבנן דודאי אדם משחרר חצי עבדו לית להו אלא אי לא משכחת לה חצי עבד אליבא דרבנן הוא דקבעי:
אית לון בעבד של שותפות. רבנן מוקמי להאי מתני' דהשולח בעבד של שני שותפין דמכיון שאין לו בו אלא חציו אפי' רבנן מודו דקנה כי שחרריה האי לפלגיה דלא שייר מידי בקנינו:
אבל בעבד שכולו שלו שנייא היא. לרבנן ולא קנה אם משחררו לחציו:
שהוא כזכה מימינו לשמאלו. כיון דעדיין הוא חצי עבדו אין חציו השני נמי משוחרר שהרי הוא כנותן שטר שחרור מימינו לשמאלו ולאו כלום הוא שאינו מזכהו ע''י אחר:
ולית לרבי שהוא כזכה מימינו לשמאלו. ומ''ט דר' דאמר משחרר חצי עבדו קנה:
אית ליה. כלומר ודאי אית לרבי האי סברא והכא מיירי במזכה לו השטר ע''י אחר לשחרר חציו והלכך אמר ר' דקנה:
ולית לרבנן במזכה לו ע''י אחר. ומ''ט דרבנן דפליגי בזה אדרבי הא ס''ל זכות הוא לעבד וכדאמרי במתני' בשטר ע''י אחרים:
סברי רבנן הראוי לזכות ע''י עצמו. אם משחררו לכוליה וראוי לקבל גיטו ע''י עצמו דגיטו וידו באין כאחד ראוי נמי לזכות ע''י אחר אבל זה חצי העבד שאינו ראוי לזכות ע''י עצמו דהוי כמימינו לשמאלו אינו ראוי לזכות ע''י אחרים ורבי ס''ל אפילו בכה''ג ע''י אחרים לעולם הוא ראוי לזכות:
הִגְבִּיהַּ אֶת הַמְּצִיאָה וְאָמַר. עַל יְדֵי שֶׁאֶזְכֶּה בָהּ אֲנִי וְלֹא רַבִּי. עַל כּוֹרְחוֹ זָכָה הוּא וְרַבּוֹ אוֹ זָכָה הוּא וְלֹא רַבּוֹ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הַמּוּדָּר הֲנָייָה מֵחַתְנוֹ וְהוּא רוֹצֶה לָתֵת לְבִתּוֹ מָעוֹת. אוֹמֵר לָהּ. הֲרֵי הַמָּעוֹת הָאֵילּוּ נְתוּנִין לָךְ מַתָּנָה. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא לְבַעֲלֵיךְ רְשׁוּת בָּהֶן אֶלָּא מַה שֶׁאַתְּ נוֹתֶנֶת לְפִיךְ. תַּנֵּי. וְלֹא לֵיךְ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. מָאן תַּנָּא. וְלֹא לֵיךְ. רִבִּי מֵאִיר. דְּרִבִּי מֵאִיר עֲבִיד יַד עֶבֶד כְּיַד רַבּוֹ. בְּמַתָּנָה כְּרִבִּי מֵאִיר הוּא יַד הָאִשָּׁה כְּיַד בַּעֲלָהּ. בִּמְצִיאָה כְּרַבָּנִין. אָמַר רִבִּי זְעִירָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. שַׁנְייָא הִיא. שֶׁהוּא כְּזָכָה מִדַּעַת אַחֵר. אָמַר לֵיהּ. וְלֹא כָּל שֶׁכֵּן הִיא. מָה אִם שֶׁהִיא כְּזָכָה מִדַּעַת אַחֵר אַתְּ אוֹמֵר. זָכָת הָאִשָּׁה זָכָה בַעֲלָהּ. כָּאן שֶׁהוּא כְּזָכָה מִדַּעַת עַצְמוֹ לֹא כָּל שֶׁכֵּן וָכָה הָעֶבֶד יִזְכֶּה רַבּוֹ.
Traduction
Si l’esclave a soulevé la trouvaille qu’il a faite (ce qui équivaut à la prise de possession), en disant: ''par cet acte, je me réserve formellement d’avoir seul la jouissance de ma trouvaille, non mon maître'', dira-t-on, que forcément, par son acquisition, le maître sera en possession (en vertu du principe que l’acquisition faite par l’esclave appartient au maître), ou dira-t-on qu’ici en particulier l’esclave seul acquiert, non le maître? On peut conclure la réponse de ce qu’il est dit (71)V. J., (Nedarim 11, 8).: ''SI quelqu’un a formulé par vœu l’interdit que son gendre tire aucune jouissance de lui, et pourtant il veut donner de l’argent à sa fille, il pourra ajouter: ''Je te fais cadeau de cet argent, à condition que ton mari n’y ait aucun droit; tu le réserveras pour ton propre usage seulement''. Sur quoi on a enseigné: le père devra préciser que cet argent n’entre pas non plus dans son domaine à elle (On voit donc dans quelles conditions de réserve on s’écarte parfois du principe de la communauté de possession). Une telle règle, dit R. Zeira, doit émaner de R. Meir, qui a enseigné ailleurs (72)''Maasser Sheni 4, 4; (Ketubot 6, 1).'': la main de l’esclave (en ce qu’elle détient) ressemble à celle du maître (et, par suite, l’objet qui est aux mains de ce dernier appartient au maître). Puisqu’en fait de donation on adopte l’avis de R. Meir, à savoir que l’objet détenu en la main de la femme appartient de droit à son mari (à moins d’avoir stipulé le contraire), est-ce à dire qu’en fait de trouvaille on adopte l’avis opposé des autres sages? (N’admettra-t-on pas à plus forte raison que l’acquisition faite par l’esclave appartient au maître)? Il y a une distinction à établir, répondit R. Zeira devant R. Mena, entre la donation à la femme et la trouvaille faite par l’esclave: la donation à la femme lui est acquise par l’assentiment d’autrui (de son père); voilà pourquoi ce qu’elle acquiert serait acquis au mari (sauf réserve). Précisément, lui répliquera R. Mena par a fortiori, si pour la donation faite à la femme par l’assentiment d’autrui on maintient le principe que l’acquisition de la femme appartient au mari; à plus forte raison pour la trouvaille de l’esclave, la prise de possession par ce dernier est au profit du maître.
Pnei Moshe non traduit
הגביה את המציאה. אסתם עבד קאי דקי''ל מציאת העבד לרבו ואם הגביה את המציאה ואמר על מנת שאזכה בה אני ולא רבי מהו:
על כורחו זכה הוא ורבו. כלומר בעל כורחו של רבו הוא שהרי זכה הוא זכה רבו דיד העבד כיד רבו או זכה הוא ולא רבו כיון דבשעת הגבהה אמר ע''מ שלא יזכה בה רבי:
נישמעינה מן הדא. דתנן בפ' בתרא דנדרים המודר הנאה מחתנו כו' ותני עלה דצריך נמי לומר לה ולא ליך שלא יהא לך רשות בהן לדבר אחר אלא מה שאת נושאת ונותנת לפיך דאי לאו הכי הרי זכתה היא וזכה בעלה:
א''ר זעירא. ואר''ז התם מאן תנא דבעי נמי ולא ליך ר''מ היא דקאמר הכא בכסף ע''י אחרים ולא על ידי עצמו דיד עבד כיד רבו וכן נמי ס''ל יד אשה כיד בעלה:
במתנה כר''מ. השתא פשיט לה דאם במתנה סתים לן תנא התם כר''מ דיד האשה כיד בעלה ויד העבד כיד רבו:
במציאה כרבנין. בתמיה כלומר דמכ''ש במציאה דאמרינן יד העבד כיד רבו כדמסיק לקמן:
שנייא היא. התם שהוא כזכה מדעת אחר שזכתה מיד אביה שנתן לה המתנה ולפיכך זכתה היא זכה בעלה:
ולא כ''ש היא. מה אם התם שהיא כזכה מדעת אחר ולה הוא שנתן אביה ואפ''ה את אומר זכת האשה זכה בעלה כאן במציאה שהעבד מדעת עצמו הוא דזוכה ואין כאן דעת אחרת מקנה לו לכ''ש דזכה הוא וזכה רבו:
וְלָמָּה לֹא תַנִּינָן. בְּרָאשֵׁי אֵיבָרִים שֶׁאֵינָן חוֹזְרִין. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן מַרֵייָה. מִפְּנֵי הַמַּחֲלוֹקֶת. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. צָרִיךְ גֵּט שִׁחְרוּר. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֵין צָרִיךְ גֵּט שִׁחְרוּר.
Traduction
Pourquoi n’est-il pas dit dans notre Mishna que l’esclave peut devenir libre par ''l’extrémité des membres (73)Autrement dit: pour la perte d'un membre, sans espoir de retour., qui ne font pas retour''? C’est, répond R. Yohanan b. Marieh, en raison de la divergence des avis: selon les uns, l’esclave estropié devra au préalable être pourtant muni de l’acte d’affranchissement; selon d’autres, il n’en aura pas besoin.
Pnei Moshe non traduit
ולמה לא תנינן. במתני' שהעבד קונה עצמו בראשי האברין שאינן חוזרין:
מפני המחלוקת. דפלוגתא דתנאי היא דאיכא לתנא דסבר שאע''פ כן צריך גט שחרור והלכך לא קחשיב להו במתני' בהדי הנך שהעבד קונה את עצמו בחדא מינייהו:
Kidouchine
Daf 13b
פְּשִׁיטָא שֶׁהָעֶבֶד מְקַבֵּל מַתָּנָה מֵאַחֵר לְאַחֵר. מֵאַחֵר לְרַבּוֹ. מֵרַבּוֹ לְעַצְמוֹ לֹא. מֵאַחֵר לְעַצְמוֹ מַחֲלוֹקֶת רִבִּי מֵאִיר וַחֲכָמִים. אוֹמֵר. הָא לָךְ כֶּסֶף זֶה שֶׁלֹּא יְהֵא לְרַבָּךְ רְשׁוּת בָּהֶן. זָכָה הָעֶבֶד זָכָה רַבּוֹ. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. זָכָה הָעֶבֶד זָכָה רַבּוֹ. מַה צְרִיכָה לֵיהּ. מֵרַבּוֹ לְאַחֵר. כְּשֵׁם שֶׁהָעֶבֶד זָכָה מֵאַחֵר לְרַבּוֹ כָּךְ הוּא זוֹכֶה מֵרַבּוֹ לְאַחֵר. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הַשּׁוֹאֵל אֶת הַפָּרָה וְשִׁילְּחָהּ לוֹ בְיַד עַבְדּוֹ בְּיַד בְּנוֹ בְּיַד שְׁלוּחוֹ. לֵית הָדָא אָֽמְרָה שֶׁהָעֶבֶד זָכָה מֵרַבּוֹ לְאַחֵר. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. תִּיפְתָּר בְּעֶבֶד עִבְרִי. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. תִּיפְתְּרִינֵיהּ בְּעֶבֶד כְּנַעֲנִי. תִּיפְתָּר בְּאוֹמֵר לוֹ. פְּתַח לָהּ וְהִיא בָאָה מֵאֵילֶיהָ. וְתַנִּינָן. הִנְהִיגָהּ הִמְשִׁיכָהּ קָרָא לָהּ וּבָאת אַחֲרוֹן מִתְחַייֵב בָּהּ כְּשׁוֹאֵל. רִבִּי זְעִירָא שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא. 13b אֲבָל אֵינוֹ מְזַכֶּה לֹא עַל יְדֵי בְנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטַנִּים וְלֹא עַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִים מִפְּנֵי שֶׁיָּדָן כְּיָדוֹ. לֵית הָדָא אָֽמְרָה שֶׁאֵין הָעֶבֶד זוֹכֶה מֵרַבּוֹ לְאַחֵר. תִּיפְתָּר כְּרִבִּי מֵאִיר. דְּרִבִּי מֵאִיר עֲבַד יַד הָעֶבֶד כְּיַד רַבּוֹ. וְהָתַנֵּי. אִשְׁתּוֹ. דְּרִבִּי מֵאִיר עֲבַד יַד הָאִשָּׁה כְיַד בַּעֲלָהּ. רִבִּי חֲנִינָה בְשֵׁם רִבִּי פִינְחָס. תִּיפְתָּר כְּהָדֵין תַּנָּייָא דְתַנֵּי. אִשְׁתּוֹ אֵינָהּ פּוֹדָה לוֹ מַעֲשֵׂר שֵׁינִי. הָדֵין תַּנָּייָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אָמַר מִשּׁוּם רִבִּי מֵאִיר. אִשְׁתּוֹ פוֹדָה לוֹ מַעֲשֵׂר שֵׁינִי. וְהָדֵין תַּנָּייָא דְּרִבִּי מֵאִיר עֲבִיד יַד הָעֶבֶד כְּיַד רַבּוֹ וְלֹא יַד הָאִשָּׁה כְיַד בַּעֲלָהּ.
Traduction
Il est évident qu’un esclave peut recevoir un don de quelqu’un pour un tiers, ou d’autrui pour son maître, ou de son maître pour lui-même; mais si un autre lui donne un objet, il n’y a pas non plus doute. C’est un point en litige entre R. Meir et les autres sages: ainsi, lorsqu’on fait un don d’argent à l’esclave, en spécifiant que le maître n’aura pas de droit sur ce bien, la possession de l’esclave appartient pourtant au maître, selon R. Meir; mais, selon les autres sages, l’esclave seul le possédera, non le maître. Il n’y a de question posée que lorsque l’esclave reçoit un objet de son maître pour un tiers: Dira-t-on qu’à l’instar de la possibilité d’acquérir d’autrui pour son maître, l’esclave peut aussi acquérir de son maître pour autrui? La solution est déduit de ce qui est enseigné au sujet de l’emprunt d’une vache, où l’esclave acquiert aussi de son maître pour autrui – (74)Suit un passage traduit en (Eruvin 7, 6)..
Pnei Moshe non traduit
פשיטא. הא שהעבד מקבל מתנה מיד אחר לאחר וכן הוא מקבל מאחר בשביל רבו וכשבאת לידו זכה בו רבו:
מרבו לעצמו לא. וכן פשיטא הא לן דמרבו לעצמו לא דלא יצאת מרשות רבו:
מאחר לעצמו. אם הוא מקבל בהא מחלוקת ר''מ וחכמים היא כדתני' בברייתא וחכמים אומרים זכה העבד לא זכה רבו. כיון שזה אמר ע''מ שלא יהא לרבך רשות בהן בזה יש לו קנין לעבד:
מה צריכא ליה. כי קא מיבעיא לן מרבו לאחר מהו מי אמרינן דיד העבד כיד רבו והוי כמי שלא יצא מרשות רבו ולא זכה בו האחר או דילמא כשם שהעבד זוכה מאחר לרבו כך הוא זוכה מרבו לאחר:
נישמיעינה מן הדא. דתנן בפרק השואל:
ושילחה לו ביד עבדו. וקתני התם אם אמר לו השואל שלח לי ביד עבדך ומתה בדרך חייב השואל באונסין ולית הדא אמרה שהעבד זוכה מרבו לאחר והוי כאלו בא ליד השואל דאי אמרת אין העבד זוכה מרבו בשביל אחר אמאי חייב הא יד העבד כיד רבו והוי כאלו עדיין ברשות המשאיל:
תיפתר בעבד עברי. ואין ראיה מהתם:
אמר רבי יוחנן. לעולם תיפתרינה למתני' דהתם בעבד כנעני ואפ''ה לא תיפשוט מידי דתיפתר באומר לו השואל פתח לה לדרך והיא באת מאליה דמיד כשיצאת מרשות הבעלים עומדת ברשות השואל וכדתנינן הנהיגה השואל או משכה או קרא לה ובאת מתחייב זה האחרון בה כשואל גמור:
ר' זעירא שמע לה מן הדא. מתני' דעירובין שאינו זוכה מרבו לאחר:
אבל אינו מזכה. העירוב לא ע''י בנו כו' וש''מ שאין העבד זוכה מרבו לאחר:
תיפתר. מתני' דהתם כר''מ וס''ל אפילו מרבו לאחר לא:
והתני. התם ברישא אשתו דיכול לזכות העירוב ע''י אשתו ואי דר''מ הא עביד נמי יד האשה כיד בעלה:
תיפתר כהדין תנייא. אליבא דרבי מאיר דאשכחן דפליגי אליביה דר''מ:
דתני אשתו אינה פודה לו מעשר שני. כלומר בלא חומש דכשהבעלים פודין מעשר שני שלהן מוסיפין חומש ויד האשה כיד בעלה:
והדין תנייא. דעירובין כרשב''א ס''ל דאמר התם משום ר''מ אשתו פודה לו מעשר שני דכאחר דמיא ואם כן אשכחן להדין תנייא דס''ל משום ר''מ יד העבד כיד רבו אבל אין יד האשה כיד בעלה:
רִבִּי זְעִירָא וְרִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. נִרְאִין דְּבָרִים שֶׁיִּזְכֶּה הָעֶבֶד בְּגֵט שִׁיחְרוּר שֶׁיֵּשׁ לוֹ גֵּט שִׁיחְרוּר. וְאַל יִזְכֶּה בְּגֵט אִשָּׁה שֶׁאֵין לוֹ גֵּט אִשָּׁה. אִין תֵּימַר. מַתְנִיתָא הִיא. הֲרֵי אַתְּ שִׁפְחָה וּוְלָדָךְ בֶּן חוֹרִין. אִם הָֽיְתָה עוֹבָרָה זָכָת לוֹ. עוֹבָרָה עָשׂוּ אוֹתוֹ כְּאֶחָד מֵאֵיבָרֶיהָ. רִבִּי בָּא בַּר חִייָה בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. נִרְאִין דְּבָרִים שֶׁיְּקַבֵּל הָעֶבֶד גֵּט שִׁחְרוּר וְאַל יְקַבֵּל גֵּט כְּוָותִין. אִין תֵּימַר. מִשְׁנָה קוֹדֶמֶת. הֲרֵי אַתְּ שִׁפְחָה וּוְלָדָךְ בֶּן חוֹרִין. אִם הָֽיְתָה עוֹבָרָה זָכָת לוֹ. עוֹבְרָה עָשׂוּ אוֹתוֹ כְּאֶחָד מֵאֵיבָרֶיהָ.
Traduction
R. Zeira et R. Hiya disent au nom de R. Yohanan (75)Cf. J., (Gitin 2, 6).: il semble logique qu’un esclave puisse acquérir pour un autre esclave un acte d’affranchissement, parce qu’il est lui-même sujet à être gratifié d’un tel acte; mais il ne peut pas recevoir d’un mari un acte de divorce pour une femme, puisqu’il n’est jamais en état de recevoir un tel acte. Il n’y a pas à objecter qu’un enseignement semble contenir déjà cette déduction, car il est dit: Lorsque quelqu’un déclare à une esclave (par anticipation) que l’enfant à naître d’elle sera libre, si elle est enceinte à ce moment, elle aura acquis d’avance l’affranchissement pour l’enfant futur (ceci prouve qu’une esclave peut acquérir l’affranchissement pour autrui); car il y a cette distinction à noter pour l’esclave enceinte, que l’enfant dans son sein est considéré comme un de ses membre (comme si ce dernier le recevait de la main, laquelle se trouve affranchie du coup). En effet, dit R. Aba b. Hiya au nom de R. Yohanan, il paraît logique que l’esclave puisse accepter (même pour autrui) un acte d’affranchissement, tandis qu’il ne peut pas recevoir un acte de divorce, et il n’y a pas à invoquer l’antériorité de la Mishna où il est enseigné: Lorsque quelqu’un déclare à une esclave (d’avance) que l’enfant à naître d’elle sera libre, si elle est enceinte à ce moment, elle aura acquis l’affranchissement pour l’enfant futur; ceci ne prouve rien, car il y a lieu de distinguer pour l’esclave enceinte, que l’enfant dans son sein est considéré comme un de ses membres (susceptible de recevoir l’acte en question).
Pnei Moshe non traduit
נראין דברים שיזכה העבד בגט שחרור. בשביל עבד חבירו:
ואל יזכה בגט אשה. לקבל מיד בעלה שאינו בתורת גיטין:
אין תימר מתניתא היא. ואם תקשה לדברי מהאי ברייתא דקתני אם היתה עוברה זכת לו שאני עוברה שעשו אוחו כאחד מאיבריה ומפרש לה רבי בא מאי קושיא הוי ליה למימר מהאי ברייתא:
רבי בא בר חייה בשם רבי יוחנן. הכי קאמר לה ר' יוחנן דנראין דברים שיקבל העבד גט שחרור ואל יקבל גט כוותין כמו כוותיה כלומר אם אותו העבד הוא כמותו דשניהם מרב אחד הן אל יקבל דיד עבד כיד רבו ולא יצא מרשות רבו ואע''ג דהעבד מקבל גט שחרור לעצמו התם משום דגטו וידו באין כאחד הן ולא אמרו העבד מקבל גט שחרור בשביל חבירו אלא מרבו של חבירו והשתא שייכא שפיר האי קושיא:
אין תימר משנה קודמת היא הרי את שפחה וולדך בן חורין ואם היתה עוברה זכת לו. אלמא דמקבלת היא גט שחרור לצורך עוברה אפילו מיד רבה שלה הא ל''ק דשאני עוברה שעשו אותו כאחד מאבריה דעובר ירך אמו הוא והוי ליה כמו שהקנה לה אחד מאבריה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source