Guittine
Daf 54a
משנה: גֵּט מְעוּשֶּׂה בְּיִשְׂרָאֵל כָּשֵׁר וּבַגּוֹיִם פָּסוּל. וְהַגּוֹיִים חוֹבְטִין אוֹתוֹ וְאוֹמְרִים לוֹ עֲשֵׂה מַה שֶׁיִּשְׂרָאֵל אוֹמְרִים לָךְ.
Traduction
L’acte qui porte inscrit les surnoms de chaque époux est valable. Le divorce imposé par un tribunal juif est valable, non celui d’un tribunal païen. Pourtant, l’acte sera valable lorsque le tribunal juif (faute de pouvoir suffisant) fait frapper le mari par des païens, qui lui disent d’exécuter ce que les juifs lui ont ordonné.- (361)''A la fin, les éditions de la Mishna ajoutent le mot: KASCHER, '''' alors l'acte sera valable ''''''
Pnei Moshe non traduit
מתני' מעושה. בחזקה:
בישראל כשר. אם אנסוהו בדין כגון כל הנך דכופין להוציא או שהיתה אסורה לו ואם אנסוהו שלא כדין פסול ופוסל בכהונה משום ריח הגט:
ובעכו''ם פסול. כדין פסול ופוסל מן הכהונה שלא כדין אפי' ריח גט אין בו:
ובעכו''ם חובטין. מי שחייב ליתן גט מן הדין ואין כח בדייני ישראל לכופו חובטין אותו ע''י עכו''ם שאומרי' לו עשה מה שישראל אומרים לך ונותן הגט על פי דייני ישראל:
משנה: יָצָא שְׁמָהּ בָּעִיר מְקוּדֶּשֶׁת הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת. מְגוֹרֶשֶׁת הֲרֵי זוֹ מְגוֹרֶשֶׁת. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא שָׁם אֲמַתְלָא. וְאֵיזוֹ הִיא אֲמַתְלָא. גִּירֵשׁ אִישׁ פְּלוֹנִי אֶת אִשְׁתּוֹ עַל תְּנַאי זָרַק לָהּ קִידּוּשִׁין סָפֵק קָרוֹב לָהּ סָפֵק קָרוֹב לוֹ זוֹ הִיא אֲמַתְלָא.
Traduction
Si le bruit s’est répandu dans la ville que telle femme a été mariée en ce jour (362)J, (Yebamot 6, 4), elle est désormais consacrée; et si l’on dit d’une femme qu’elle a été répudiée, elle est désormais tenue pour telle, à condition qu’il n’y ait pas d’objection pour cause de doute. Qu’appelle-t-on ainsi? La répudiation de la femme d’une façon conditionnelle, ou l’envoi de l’acte de consécration à la femme au milieu de la rue, sans que l’on ait pu affirmer si le contrat est tombé près d’elle ou près de lui; c’est une cause d’infirmation pour doute.
Pnei Moshe non traduit
מתני' יצא שמה בעיר מקודשת. פנוי' שיצא עליה קול פלונית נתקדשה היום לפלוני ולא קול הברה בלבד אלא כגון שהיה נרות דולקות ומטות מוצעות ובני אדם נכנסין ויוצאין ואומרים פלונית נתקדשה היום כדמפרש רבי יוחנן בגמ':
מגורשת ה''ז מגורשת. ארישא קאי האי איתתא שיצא עליה קול מקודשת וחיישינן ליה ואסרנוה לינשא כ''א לאותו האיש ואם חזר ויצא עליה קול מגורשת שגרשה אותו פלוני שיצא לה קול קידושין ממנו הרי זו מגורשת ומותרת לכל שהרי קול שחששנו לו מתחלה שוברו עמו:
ובלבד שלא יהא שם אמתלא. שלא יהא עם הקול של קדושין או של גרושין אמתלא טעם שהוא שובר את כח הקול:
זרק לה קידושיה כו'. וה''ה הכי נמי איפכא:
הלכה: יָצָא שְׁמָהּ בָּעִיר מְקוּדֶּשֶׁת הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת כול'. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. נֵירוֹת דּוֹלְקִין וְשִׂיחוֹת בְּנֵי אָדָם מְשִׂיחִין. הָתִיב רִבִּי זְעִירָא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא. וְהָא תַנִּינָן. יָצָא שְׁמָהּ בָּעִיר מְקוּדֶּשֶׁת הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת. מְגוֹרֶשֶׁת הֲרֵי זוֹ מְגוֹרֶשֶׁת. אִית לָךְ מֵימַר נֵירוֹת דּוֹלְקִין. לֹא סִיחוֹת בְּנֵי אָדָם מְסִיחִין. וְהָכָא סִיחוֹת בְּנֵי אָדָם מְשִׂיחִין. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. נִבְדַּק הַשֵּׁם וְנִמְצָא מִפִּי נָשִׁים מִפִּי קְטַנִּים בָּטֵל הַשֵּׁם. רַב אָמַר. לֹא הִתִּירוּ בֶהּ אֶלָּא עֵד מִפִּי עֵד בִּלבַד.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
גמ' נרות דולקין. לא קול בעלמא אלא שראו נרות דולקין ושיחות בני אדם משיחין פלונית נתקדשה היום:
והא תנינן יצא כו' מגורשת הרי זה מגורשת אית לך מימר. גבי גירושין נמי נירות דולקין בתמיה ולשמחה מה זו עושה אלא לאו דסיחת בני אדם לחוד סגי והכא נמי בקידושין בסיחות בני אדם משיחין סגי:
נבדקה שם. בדקוהו אחר הקינ ממי יצא ונמצא שיצא מפי נשים או קטנים בטל הקול:
לא התירו בה. אמתניתין קאי לא התירו לסמוך בקול בקידושין או בגירושין אלא עד מפי עד בלבד שיאמר אני שמעתי מפלוני ופלוני מפלוני ואותו פ' הלך לי למדינת הים וליתי' דלישיילי' ובכגון זה הוי קיל מעליא לסמוך עליו:
הלכה: כָּךְ הָיוּ נְקִיָּי הַדַּעַת בִּירוּשָׁלֵם כּוֹתְבִין. גֵּט מְעוּשֶּׂה בְּיִשְׂרָאֵל כָּשֵׁר וּבַגּוֹיִם פָּסוּל כול'. שְׁמוּאֵל אָמַר. פָּסוּל וּפוֹסֵל בִּכְהוּנָה. שְׁמוּאֵל אָמַר. אֵין מְעַשִּׂין אֶלָּא לִפְסוּלִין. שְׁמוּאֵל אָמַר. אֵין מְעַשִּׂין אֶלָּא אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט. וְהָתַנִּינָן שְׁנִיּוֹת. לָא בְגִין אָמַר שְׁמוּאֵל. וְהָתַנִּינָן. הַמַדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ מִלֵּיהֲנוֹת לוֹ. עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם יַעֲמִיד פַּרְנָס. יוֹתֵר מִכֵּן יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתוּבָּה. שָׁמַעְנוּ שֶׁהוּא מוֹצִיא. שָׁמַעְנוּ שֶׁכּוֹפִין.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
גמ' שמואל אמר כו'. אם אנסוהו כדין כדפרישית במתני':
אין מעשין. כתובה בפ' יש מותרות ושם פירשתי:
רַב יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. יִשְׂרָאֵל שֶׁעִיסּוּ כְמַעֲשֶׂה גּוֹיִם פָּסוּל. וּבְאוֹמֵר. אֵינִי זָן וּמְפַרְנֵס. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. וְגוֹיִם שֶׁעִיסּוּ כְמַעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל כָּשֵׁר. אֲפִילוּ אָמַר. אֵינִי זָן וּמְפַרְנֵס. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. וְהַגּוֹיִים אוֹמְרִים לוֹ וְחוֹבְטִין אוֹתוֹ וְאוֹמְרִים לוֹ. עֲשֵׂה מַה שֶׁיִּשְׂרָאֵל אוֹמְרִים לָךְ. רַב חִייָה בַּר אַשִּׁי בְשֵׁם אִיסִּי. הָאוֹמֵר. אֵינִי זָן וּמְפַרְנֵס. כּוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא. רִבִּי יִרְמְיָה בָּעֵי קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ. וְכוֹפִין. אָמַר לֵיהּ. וְאַדַּיִין אַתְּ לָיֵי. אִם מִפְּנֵי רֵיחַ רַע כּוֹפִין לֹא כָּל שֶׁכֵּן מִפְּנֵי חַיֵּי נֶפֶשׁ. אָתָא רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הָאוֹמֵר. אֵינִי זָן וְאֵינִי מְפַרְנֵס. אוֹמְרִים לוֹ. אוֹ זָן אוֹ פַרְנֵס אוֹ פְטוֹר.
Traduction
⁠— (363)En tête est un passage traduit (Yebamot 9, 3) R. Jérémie dit au nom de Rab: l’acte écrit par un juif sous l’effet de la violence des païens (qui ont donné l’ordre de contraindre le juif) sera sans valeur, ainsi que si l’individu (contraint) déclare ne pas vouloir nourrir ni entretenir la femme (un tel acte est impropre s’il provient des païens, quoiqu’au fond il soit juste). R. Hiya a enseigné: un acte écrit par un païen sous l’effet de la contrainte par des juifs sera valable, si même l’individu (ainsi contraint) déclare ne pas nourrir la femme, ni l’entretenir. En effet, dit R. Yossé, la Mishna dit pareillement: ''Les païens le frappent, en lui disant d’exécuter ce que les Juifs lui ont ordonné de faire''. R. Hiya b. Ashé dit au nom d’Issi: On imposera le divorce au mari qui déclare ne pas vouloir nourrir la femme ni l’entretenir. -Mais, demanda R. Jérémie devant R. Abahou, comment peut-on de ce fait le contraindre au divorce? Certes, répondit R. Abahou; sans quoi, on se demanderait: si le divorce est de rigueur au cas où le mari est affecté d’une mauvaise odeur (364)(Ketubot 7, 10), pourquoi ne le serait-il pas à plus forte raison lorsqu’il s’agit d’une question vitale (celle de la subsistance)? Aussi R. Hiskia, R. Jacob b. Aba et R. Yossa au nom de R. Yohanan dirent: le mari qui déclare ne plus vouloir nourrir, ni entretenir sa femme, devra ou la nourrir et l’entretenir, ou la répudier. Au sujet ''des bruits de consécration'' (9,10), R. Yossa dit au nom de R. Yohanan: il faut pour cela (en dehors du simple bruit) avoir vu brûler les lumières de l’hyménée et entendu des hommes en parler (signes de réalité). -Mais notre Mishna ne dit-elle pas: ''Si le bruit s’est répandu en ville que telle femme a été mariée, elle est désormais consacrée, et si l’on dit d’une femme qu’elle a été répudiée, elle est désormais tenue pour telle''; ou, pour la répudiation, peut-il être question de brûler les lumières? C’est donc que le parler des hommes à cet égard suffit, et il sera suffisant aussi pour le mariage. R. Yossa dit au nom de R. Yohanan (365)même traité, 1, 1: si le bruit se répand en ville qu’une telle femme est répudiée, elle sera considérée comme telle; si ensuite on examine de qui émane cette nouvelle, et il se trouve qu’elle a été répandue par des femmes ou des enfants, elle est sans valeur (366)A la suite de ces mots, l'édition de Venise et celles qui l'ont suivie continuent le texte talmudique sans interruption jusqu'à la fin du chapitre.
Pnei Moshe non traduit
ישראל שעישו במעשה עכו''ם. כלומר ע''י עכו''ם מתחילה שהם אנסוהו וציוו לישראל לכופו פסול:
ובאומר. כלומר אפילו באומר איני זן ומפרנס אותה שכדין הוא לכופו להוציא כדאמרי' בפרק המדיר אפילו הכי פסול הואיל ומתחילה ע''י עכו''ם הוא:
ועכו''ם שעישו במעשה ישראל. ע''י ישראל מתחילה שהן אנסוהו וציוו לעכו''ם לכופו כשר:
אפילו אינו זן ומפרנס. כלומר דלא מיתכשרא בעכו''ם שלא ע''פ ישראל אף על פי שהוא כדין:
מתני' אמרה כן. ממתניתין נמי שמענו דמתכשר בעכו''ם על פי ישראל ודוקא בכה''ג שהישראל מצווין לעכו''ם לכופו דקתני ואומרים לו עשה מה שישראל אומר לך ולא מה שאנו אומרים לך:
ר''י. מספקא ליה בהא דרבי חייה בר אשי ובעי מלפני ר' אבהו וכופין אם כופין להוציא בכה''ג:
ואדיין אית לי'. ועדיין את צריך למיבעי להאי בתמיה:
אם מפני ריח רע כופין. כדחשיב בפ' המדיר ואלו שכופין להוציא בעל פוליפוס כו' מפני חיי נפש לא כל שכן שכופין:
אתא רבי חזקיה. וקאמר בהדיא הכי משמיה דרבי יוחנן:
אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דְּרִבִּי יְהוּדָה הִיא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. לֹא בְעִית מִדַּעְתּוֹ דְּרִבִּי יוֹחָנָן פְּלִיג. בְּשִׁיטָּתוֹ הֵשִׁיבֵהוּ. לְאוֹרְכּוֹ. דּוּ אָמַר בְּשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. מִכֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מָצוּי לְזַווֵיג וְלֹא זִיווֵג. כֵּינִי מַתְנִיתָא. כָּתַב סוֹפֵר וָעֵד כָּשֵׁר. אִישׁ פְּלוֹנִי כָּשֵׁר. בֶּן אִישׁ פְּלוֹנִי כָּשֵׁר. אִישׁ פְּלוֹנִי בֶּן אִישׁ פְּלוֹנִי וְלֹא כָתַב עֵד כָּשֵׁר. 54a כָּתַב חְנִיכָתוֹ וַחֲנִיכָתָהּ פָּסוּל. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אֲפִילוּ כָתַב אִינּוֹ. כָּשֵׁר. רִבִּי אַבָּהוּ כָתַב אל''ף. רַב חִסְדָּא כָתַב סמ''ך. שְׁמוּאֵל כָּתַב חָרוּתָא.
Traduction
– Quant à la suite de la Mishna, on l’explique ainsi: ''Si l’acte est écrit par l’écrivain, auquel s’est joint un (seul) témoin, l’acte est valable''. Si ensuite, l’on a écrit ''un tel homme'' (sans ajouter le mot témoin), ou ''le fils d’un tel'', cela suffit pour valider l’acte. R. Eléazar dit: d’après l’avis de tous, la Mishna déclare ''valable l’acte rédigé par un écrivain, auquel s’est joint un ''(seul) témoin''. Selon R. Yohanan, c’est seulement conforme à l’avis de R. Yossé (la signature de l’écrivain devra être jointe à celle du témoin pour former la double attestation). Ne t’effraie pas, dit R. Juda, de cet avis de R. Yohanan (qui semble admettre comme règle l’exigence de la signature du scribe) car, par là, il réplique seulement à l’opinion de R. Eléazar (ce n’est pas son propre avis). – Quant au premier cas de la Mishna (l’apposition de la signature des témoins au second côté), on suppose cette écriture se suivant en longueur (357)Nous avons suivi la version adoptée par le commentaire Qorban 'eda; aussi il est dit au nom de R. Zeira: comme la confusion avec un autre couple du même nom n’arrive guère (358)Cf même traité 3, 2, on n’en tient nul compte (359)Les vieilles éditions ont ici une phrase répétée indûment de ce qui précède. – ''La simple mention du surnom, est-il dit, laisse l’acte valable''. Selon R. Abahou au nom de R. Yohanan, n’eut-on écrit que ANI (pas plus), c’est suffisant pour valider l’acte. R. Abahou signait d’un A (l’initiale de son nom). R. Hisda mettait un S (la seconde consonne, plus significative que la première). Samuel figurait un tronc d’arbre (ou de palmier) comme visa (360)Ces divers modes de signer prouvent que la simple indication suffit pour attester.
Pnei Moshe non traduit
גרסי' הכא כיני כו' ולא כתב עד כשר והדר גרסי' אמר ר' אלעזר כו' דשייך עלה ובספרי הדפוס נתחלפו השיטות בטעות:
כיני מתני' כתב סופר ועד כשר. כלו' כן אנו מפרשים להמתני' דדוקא כתב קאמר ואשמועי' דבכתב סופר ועד אחד נמי כשר:
איש פלוני כו'. כלומר הא דקתני במתניתין איש פלוני עד לאו דוקא אלא אע''ג דלא כתב עד והא דקתני בסיפא ולא כתב עד כשר אכולהו קאי:
אמר רבי אלעזר ד''ה היא. כלו' רבי אלעזר פליג על הא דקאמר דאיש פלוני כשר אע''פ שלא כתב עד משום דמוקמי' למתניתין כדברי הכל והיינו למאי דפליגי רבי יהודה וחכמים בפרקין גבי גופו של גט הרי את מותרת לכל אדם רבי יהודה אומר ודן די יהוי כו' דס''ל לרבי יהודה דידים מוכיחות בעינן והכא נמי אם כתב איש פלוני ולא כתב עד אינו מוכיח דלשם עדות נתכוין והילכך דוקא אם כתב נמי עד דבהא ד''ה מודים בה וניחא לן למוקמי מתני' כד''ה:
דרבי יהודה היא. השתא קס''ד דה''ק רבי יוחנן לרבי יהודה דוקא הוא דתנינן עד אבל לרבנן אע''פ שלא כתב עד:
לא בעית מדעתו דרבי יוחנן פליג. כלומר לא תילף מדברי רבי יוחנן דקאמר דרבי יהודה הוא דפליג בהא משום דסבירא לן כחכמים וא''כ הכא אפילו בלא עד כשר אלא בשיטתו השיבהו לרבי אלעזר למאי דאמר דד''ה היא וקאמר ליה לדידך דמדמית ליה לפלוגתא דר''י ורבנן לא אתיא אלא כרבי יהודה אבל באמת הכא אליבא דכ''ע אתיא ועד שיכתוב עד דאי לאו הכי אינו ניכר כלל שלשם עדות נתכוין ולא דמי להתם דכיון שכתב הרי את מותרת שפיר מוכיח דגיטא הוי לרבנן:
לאו רבו דאמר בשם רבי זעירא מכיון שאינו מצוי לזויג ולא זיוג. כלומר דהש''ס מתמה על דברי רבי יוסי דקס''ד דלדידיה אפילו כתב איש פלוני בן איש פלוני ולא כתב עד נמי פסול דאפילו בכה''ג בעינן שיהא מוכיח דלשם עדות נתכוין ואע''ג דטרח לכתוב שמו ושם אביו לא אמרינן דמשום הכי כתב נמי שם אביו כדי שידעו מי הוא לקיים חתימתו אלא דחשיב בדעתיה הרי כמה יוסף בן שמעון איכא בשוקא ויכולני לומר לא אני הוא שחתמתי אלא אחר הוא. והיינו דמקשי עליה. לאו רבו. רבי ירמיה רבי' דרבי יוסי כדאמרינן בפ' כל הגט הלכה ב' רבי יוסי שאל לרבי ירמיה הגע עצמך שזיווג גבי שני יוסף בן שמעון כלומר אם חיישינן שמא גט זה הוא מאחר ששמו כשמו כדפרישית התם והשיב לו שם רבי ירמיה בשם רבי זעירא מכיון שאינו מצוי לזויג דלא שכיח שיהא שמו ושם אביו כשמו ולא זיווג כלומר דלא חיישינן להא שמא זיווג וה''נ לא חיישינן לזה ולומר דדעתו הוא שיאמר אחר ששמו ושם אביו כן הוא שחתם דאינו מצוי כל כך אלא ודאי אמרינן מדטרח לכתוב גם שם אביו לעדות נתכוין שידעו מי הוא ואף על גב דלא כתב עד כשר:
אפילו כתב אינו. לשון יונית הוא אם רוצין לומר אחד אומרים אינו או לאיזה סימן אומרים כן וכלומר אפילו לא כתב אלא סימן בעלמא כשר:
כתב אל''ף. לסימן שמו:
ורב חסדא סמ''ך ושמואל כתב חרותא. צייר ענף של דקל לסימן והיו הכל יודעין שזה לסימן שמו:
Guittine
Daf 54b
משנה: 54b בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים לֹא יְגָרֵשׁ אָדָם אֶת אִשְׁתּוֹ אֶלָּא אִם כֵּן מָצָא בָהּ עֶרְוָה שֶׁנֶּאֱמַר כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אֲפִילוּ הִקְדִּיחָה תַבְשִׁילוֹ שֶׁנֶּאֱמַר כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר אֲפִילוּ מָצָא אַחֶרֶת נָאָה מִמֶּנָּה שֶׁנֶּאֱמַר וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו וגו'.
Traduction
L’école de Shammaï dit: on ne peut divorcer avec sa femme que pour cause d’infidélité (367)J, (Sota 1, 1), selon ces termes: S’il a trouvé en elle un sujet blâmable, il a répudiera. L’école de Hillel dit: le mari n’est pas obligé de donner un motif plausible de divorce; il peut dire qu’elle a gâté son repas, en vertu du même verset (368)Il y a là, évidemment, une manière exagérée de s'exprimer, pour dire que le mari a le droit de divorcer sans être obligé de se justifier par une cause plausible Le verset précité n'implique pas seulement, selon Hillel, l'inconduite. R. aqiba dit (il exprime la même idée autrement): le mari peut dire qu’il a trouvé une autre femme belle, selon les mots (ibid.): si elle ne lui plaît pas.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אפי' הקדיחה תבשילו. שרפתהו ע''י אור או ע''י מלח כמו אש קדחה באפי וטעמא דב''ה דרשו ערות דבר או ערוה או דבר כלומר שאר דבר סרחון שאינה ערוה:
אפי' מצא אחרת נאה ממנה. דדריש קרא אם לא תמצא חן של נוי בעיניו או אם מצא בה ערוה או דבר סרחון על כל אחד משלשה דברים הללו יכול לגרש והלכה כבית הלל:
הלכה: וְהָא תַנֵּי. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים. אֵין לִי אֶלָּא הַיּוֹצֵא מִשּׁוּם עֶרְוָה בִּלְבַד. מְנַיִין הַיּוֹצְאָה וְרֹאשָׁהּ פָּרוּעַ צְדָדֶיהָ פְרוּמִים וּזְרוֹעוֹתֶיהָ חֲלוּצוֹת. תַּלמוּד לוֹמַר כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר. מַה מְקַייְמִין דְּבֵית שַׁמַּי. שֶׁלֹּא תֹאמַר. הַיּוֹצֵא מִשּׁוּם עֶרְוָה אָסוּר. מִשּׁוּם דָּבָר אַחֵר מוּתֶּרֶת. אָמַר רִבִּי שִׁילָא דִכְפַר תָּמַרְתָּא. קִרְייָא מַקְשֵׁי עַל דְּבֵית שַׁמַּי. לֹא יוּכַל בַּעֲלָהּ הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר שִׁלְּחָהּ לְשׁוּב לְקַחְתָּהּ. מַה אֲנָן מְקַייְמִין. אִם לְאוֹסְרָהּ עָלָיו כְּבָר הִיא אֲסוּרָה לוֹ. אֶלָּא כֵּן אֲנָן קַייָמִין. לִיתֵּן עָלָיו בְּלֹא תַעֲשֶׂה.
Traduction
Cependant n’a-t-on pas enseigné au nom des Shamaïtes (369)''Dans une braïtha déjà citée en (Sota 1, 1) et ci-dessus, (8, 9); Sifri, section Ki-thetsé, n° 269'', que l’on connaît seulement jusqu’ici le devoir de la répudiation en cas de relation illicite? D’où sait-on qu’il s’étend aussi à la femme qui sort les cheveux défaits, ou ayant les côtés de sa robe déchirés jusqu’à la nudité, ou ayant les bras nus? C’est qu’il est écrit (Dt 24, 1): S’il remarque en elle quelque chose de malséant (d’où il résulte qu’une tenue blâmable suffit à motiver la répudiation). Que réplique l’école de Hillel à celle de Shammaï? Ce verset, selon Hillel, a pour but de ne pas laisser croire que le fait d’une relation illicite entraîne seul l’interdit pour les époux de rester ensemble (ou la répudiation), non toute autre tenue blâmable (c’est pourquoi on tire la déduction du verset précité que le divorce est applicable à l’un ou l’autre cas). R. Shila, du village de Tamarta, observa que le verset suivant paraît opposé à l’avis des Shamaïtes: Son premier mari, est-il dit (ibid. 3), qui l’a renvoyée, ne pourra plus désormais la reprendre. Dans quel but la Bible énonce-t-elle ce verset? Il ne saurait s’agir réellement de rappeler l’interdit de la femme, puisque c’est déjà dit; c’est qu’il s’agit seulement d’indiquer de plus qu’il existe à ce sujet une défense négative.
Pnei Moshe non traduit
גמ' והא תני. בברייתא לב''ש דאפי' יוצאת וראש' פרועה כו' וזהו דת יהודית כדקאמר פרק המדיר ובהא נמי אמרי דיכול לגרשה דדרשינן דבר המביא לידי ערוה ולא משני מידי:
מה מקיימין דבית שמאי. אבית הילל קאי מה מקיימין קרא דבית שמאי דהא כתיב ערות דבר ולדידהו לא הוי למיכתב אלא כי מצא בה דבר:
שלא תאמר. כלומר היינו טעמייהו דב''ה דאי לא הוי כתב אלא כי מצא בה דבר ה''א היוצא משום ערוה אסור משום דבר אחר מותרת כלומר אינה מותרת להנשא לאחר אלא היוצאת משום דבר אחר דקרא איירי בהכי אבל היוצאת משום ערוה אסורה להנשא הילכך כתב ערות דבר דדרשינן או ערוה או דבר:
קרייא מקשי על דב''ש. במתניתין דסברי משום ערוה קשיא למה לי קרא לא יוכל בעלה הראשון וגו' תיפוק ליה דבלאו הכי אסורה עליו דהרי יש עדים שזנתה ואסור להחזיר סוטתו:
אלא כן אנן קיימין ליתן עליו בל''ת. כלומר להוסיף עוד לא תעשה עליו ולחייבו עליה בשני לאוין:
כְּתִיב וְהַדָּוָה בְּנִידָּתָהּ וְהַזָּב אֶת זוֹבוֹ. זְקֵינִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ אוֹמְרִים. תְּהֵא בְנִידָּתָהּ. לֹא תִכְחוֹל וְלֹא תִפְקוֹס עַד שֶׁתָּבוֹא בַמַּיִם. אָמַר לָהֶן רִבִּי עֲקִיבָה. מִשָּׁם רְאַייָה. אִם אַתְּ אוֹמֵר כֵּן אוֹף הִיא עַצְמָהּ מֵבִיאָה לִידֵי כְעִירוּת וְהוּא נוֹתֵן אֶת עֵינָיו בָּהּ לְגָֽרְשָׁהּ. וְאַתְייָא דִּזְקֵנִים כְּבֵית שַׁמַּי וּדְרִבִּי עֲקִיבָה כְבֵית הִלֵּל.
Traduction
Il est écrit (Lv 15, 30): Celle qui est souffrante de son impureté menstruelle et celui qui est affecté d’une gonorrhée (370)''Cf Torah Cohanim, section Metsora, ch 9; Cf B, Shabat64''. Les premiers anciens ont conclu de ces mots que la femme menstruée devra rester dans son état d’éloignement, sans se teindre les yeux, ni se farder fuxow, jusqu’à ce qu’elle ait passé à l’eau (jusqu’après le bain de purification). -Y a-t-il une règle à tirer de là, leur dit R. aqiba? -Non, car s’il était vrai qu’elle doit agir ainsi, il pourrait en résulter une persistance de laideur; elle serait si mal vue de son mari, qu’il pourrait par conséquent avoir l’idée (injuste) de la répudier. L’avis des premiers anciens (qui n’ont pas ce souci, que la laideur maintenue provoque le divorce) s’accorde avec celui de Shammaï exprimé ici, tandis que l’avis opposé de R. aqiba (qui éprouve ladite crainte) est conforme à celui des Hillélites.
Pnei Moshe non traduit
תהא בנדתה. כמשמעו שתהא כמנודה ומרוחקת מבעלה שלא תכחול עיניה ולא תפקוס שרק על פניה להתקשט:
משם ראיה. בתמיה אם את אומר כן תתגנה בעיניו ויבא לגרשה:
ואתייא דזקנים. דלא חיישי לגירושין כבית שמאי דסבירא להו אסור לגרשה אלא אם כן מצא בה דבר ערוה:
ודרבי עקיבא כבית הלל. כלו' דדריש נמי כבית הלל או ערוה או דבר והילכך סבירא ליה במתניתין אפילו משום נוי שאם מצא אחרת נאה ממנה יכול לגרשה ומכ''ש אם היא תתגנה בעיניו ולפיכך התירה אפילו בימי נדתה להתנאות ולהתקשט:
סליק פירקא וכולא מסכתא דגיטין בסייעתא דשמיא
אחר שהשלים גיטין תני נזיר. וכבר בארתי בס''ד בטעם החיבור שבין סוטה ליבמות וכתבתי שם הטעם דלא תני האי ש''ס סוטה ונזיר בהדדי כסידור ש''ס הבבלי משום דלא ס''ל כהא דאמרי' התם כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין אלא דקסבר דאינו רשאי להזיר עצמו אלא מחמת קלקול עבירה ממש ולא מחמת ראיית הסוטה בניוולה והילכך תני נזיר בתר גיטין דתנא אקרא קאי דמביא לעיל בסוף מכילתין והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר וכדפי' התוס' בריש נזיר בד''ה מ''ט. ואכתי נשאר עלינו חובת הביאור במה שכתבתי שם דהאי ש''ס לשיטתיה אזיל. וזהו למאי דקאמר לקמן בסוף הפרק וכן בריש נדרים דלכ''ע נזיר טהור נמי חוטא הוא ושמעון הצדיק נמי כר''ש ס''ל וכדמפרש טעמא מכיון שהוא תוהא נעשה קרבנותיו כחולין בעזרה והילכך ס''ל דאסור להזיר עצמו מחמת קלקול הספק לבד כ''א מחמת עבירה ודאי ובכה''ג לאו חוטא מקרי דדמיא להאי עובדא דהתם. אבל אין שיטת הבבלי כן דקאמר בנדרים דף ט' לשמעון הצדיק דס''ל נזיר טהור לאו חוטא מקרי דאמודי אמיד נפשיה דיכול לנדור. ועיין בהל' ה' דלקמן בד''ה ואתייא דשמעון הצדיק כר''ש מ''ש שם בסייעתא דשמיא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source