אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. אָמַר לֵיהּ. לֵית צָרִיךְ. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. תַּמָּן אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. שַׁנְייָא הִיא שֶׁאֵינָן בְּקִיאִין בְּדִיקְדּוּקֵי גִיטִּין. וְהָכָא אָמַר אָכֵן. חֲבֵרַייָא בְשֵׁם דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. 3b הָדָא דְאַתְּ אָמַר בָּרִאשׁוֹנָה שֶׁלֹּא הָיוּ חֲבֵירִים מְצוּיִין בְּחוּצָה לָאָרֶץ. אֲבָל עַכְשָׁיו שֶׁחֲבֵירִים מְצוּיִין בְּחוּצָה לָאָרֶץ בְּקִיאִין הֵן. וְהָא תַנִּינָן וְהַמּוֹלִיךְ. וַאֲפִילוּ תֵימַר. אֵין חֲבֵירִים מְצוּיִין בְּחוּצָה לָאָרֶץ. אֲנָן מְצוּיִין בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. שֶׁלֹּא לַחֲלוֹק בְּגִיטִּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ. מֵעַתָּה הַמֵּבִיא גֵט מִמְּדִינַת הַיָּם לֹא יְהֵא צָרִיךְ לוֹמַר. בְּפָנַיי נִכְתַּב וּבְפָנַיי נֶחְתַּם. שֶׁלֹּא לַחֲלוֹק בְּגִיטֵּי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. מַאי כְדוֹן. מַחְמִירִין בַּקַּל מִפְּנֵי הֶחָמוּר וְאֵין מַקִּילִין בֶּחָמוּר מִפְּנֵי הַקַּל. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי שֶׁמְעוֹן בַּר אַבָּא. מֵהָדָה דְאָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. לְשֶׁעָבַר. אֲבָל בִּתְחִילָּה אוֹף רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מוֹדֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לית צריך. ליטול הימנה ולחזור ליתנו לה בפני שנים. מקלפא שיטתיה דרבי יהושע בן לוי. דהא לעיל קאמר שאני היא בגיטין שצריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם לפי שאין בקיאין והכא קאמר שאינו צריך ליטלו אם לא אמר:
חברייא. קאמרי בשמיה הדא דאת אמר לעיל שצריך בראשונה היה שלא היו ת''ח מצויין בח''ל אבל הכא לאחר שלמדו מיירי ובקיאין הן:
והא תנינן והמוליך. מא''י למדינת הים ואי טעמא כשחירים מצויים תלינן לקולא א''כ קשה ואפ''ת בח''ל אין מצויין הא אנן חבירים מצויין בא''י ואמאי המוליך צריך ומשני שלא לחלוק בגיטין בח''ל וגזרינן המוליך אטו המביא:
מעתה. נימא איפכא שלא תחלוק בגיטי א''י שבקיאין הן והמביא ממדה''י לא יהא צריך:
ומשני מחמירין בקל מפני החמור. ואמרינן לחומרא שלא תחלוק משום גזירה אבל לקולא לא אמרינן שלא יהא צריך המביא אטו המוליך:
ר' יעקב בר אחא. מהדר לשנויי הא דרמי לעיל דריב''ל אדריב''ל דלא קשיא מה דאמר ריב''ל כאן דלית צריך ליטלו המינה לשעבר בדיעבד הוא דקאמר אבל לכתחילה הוא דקאמר לעיל דצריך שיאמר בפ''נ ובפ''נ:
רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם אַבָּא בַּר חָנָה. שְׁנַיִם שֶׁהֵבִיאוּ אֶת הַגֵּט אֵינוֹ צָרִיךְ לוֹמַר. בְּפָנֵינוּ נִכְתַּב וּבְפָנֵינוּ נֶחְתַּם. רִבִּי יוֹסֵי בֶּן יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. צָרִיךְ. הוּא עַצְמוֹ שֶׁהֵבִיא אֶת הַגֵּט אֵינוֹ צָרִיךְ לִיתְּנוֹ לָהּ בִּפְנֵי שְׁנַיִם כְּדֵי לְהַחֲזִיקָהּ גְּרוּשָׁה בִּפְנֵי שְׁנַיִם. נָתַן לָהּ גֵּט. נְטָלוֹ מִמֶּנָּהּ וְהִשְׁלִיכוֹ לַיָּם אוֹ לְנָהָר. לְאַחַר זְמָן אָמַר לָהּ. נַייָר חָלָק הָיָה וּשְׁטָר פָּרוּעַ הָיָה. 4a לֹא הַכֹּל מִמֶּנּוּ לְפוֹסְלָהּ. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בְעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. הוּא אֵינוֹ פוֹסְלָהּ מִי פוֹסְלָהּ. אָמַר לֵיהּ. מִכֵּיוָן שֶׁהוּחְזַק גְּרוּשָׁה בִפְנֵי שְׁנַיִם לֹא הַכֹּל מִמֶּנּוּ לְפוֹסְלָהּ. נָתַן לָהּ גִּיטָּהּ. אַשְׁכְּחוּנֵיהּ גֵּט בְּפָסוּל. כְּפוּנֵיהּ וִיהַב לָהּ חוֹרָן. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רַבָּנִין וְאַכְשְׁרוּן. וְלֹא כֵן אִיתֲמַר. לֹא הַכֹּל מִמֶּנּוּ לְפוֹסְלָהּ. תַּמָן לֹא הוּכַח פְּסוּל. הָכָא הוּכַח פְּסוּל. כְּהָדָא חִינְנָה בְּרֵיהּ דְּרִבִּי אֲסִי הֲוָה מֵיסַן וְזָרַק גִּיטָָּא לְאִתְּתֵיהּ. אָמַר לָהּ. הֲרֵי גִיטֵּךְ. צְוָוחַת. וַעֲלוֹן מְגֵירָתָהּ חַטְּפֵיהּ מִינָהּ. וִיהַב לָהּ נַייָר חָלָק. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רַבָּנִין וְחָשׁוּן. וְלֹא כֵן אָמַר רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. נִבְדַּק הַשֵּׁם וְנִמְצָא מִפִּי נָשִׁים וּמִפִּי קְטָנִים בָּטֵל הַשֵּׁם. תַּמָּן לֹא הוּזְכַּר הַשֵּׁם. בְּרַם הָכָא הוּזְכַּר שֵׁם הַגֵּט. וְאִית דְּבָעֵי מֵימַר. אִם אָמַר. גֵּט כָּשֵׁר הָיָה. וְכֵיוָן דְּצְוָוחַת וַעֲלוֹן מְגֵירָתָהּ חַטְּפֵיהּ מִינָהּ. וִיהַב לָהּ נַייָר חָלָק.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואית דבעי מימר אם אמר הגט כשר הי'. כלומר שצריך שידעו שמתחלה גט כשר היה ואז אינו כלום מה שחטפו ממנה ונתן לה נייר חלק אבל בלאו הכי אע''פ שאמר הא גיטך חושושין שמא היה בו איזה פסול:
תמן לא הוזכר השם. של הגט בפירוש אלא אומרים סתם מגורשת היא אבל הכא הוזכר שם הגט בפירוש בפניהם ששמעו אומר לה הא גיטך:
ופריך ולא כן א''ר יסא. בסוף המגרש גבי יצא שמה בעיר מגורשת ה''ז מגורשת ואם נבדק השם שבדקו וחקרו אחר הקול ונמצא שמפי נשים ומפי קטנים יצא בטל הקול והכא נמי אמאי חוששין הרי מפי הנשים יצא הקול:
וחשון. משום גט שנתן לה מתחילה:
צווחת. ונכנס שכנותיה לקולה וחטפו ממנה ונתן לה נייר חלק:
הוה מיסן. היה בשם המקום מיסן:
כהדא. אדלעיל קאי שאם הוחזקה גרושה חוששין לגט:
ופריך ולא כן איתמר לא הכל ממנו לפסלה. ואמאי לא כפינן ליה התם ליתן גט אחר ומשני שאני התם דלא הוכח הפסול מתוכו וכיון שהוחזקה גרושה תו לא מהימן לפסלה אבל הכא מוכח הפסול מתוכו והילכך כפינן ליה ליתן גט אחר הואיל ומעיקרא מדעתו גירשה:
אשכחוניה גט בפסול. מצאו אח''כ פסול בגט וכפוהו ליתן. לה גט אחר ובא מעשה לפני רבנין ואכשרוהו ואע''פ שבכפייה היה כדמפרש ואזיל:
א''ל. ה''ט דמיירי שנתן לה לשם גט בפני ב' וכיון שהוחזקה גרושה בפני ב' אינו נאמן וכה''ג אמרינן בבבלי הנזקין דף נ''ה אמר לעדים ראו גט זה שאני נותן לה וחזר ואמר לה כנסי שט''ח זה אינו נאמן. ולא חיישינן דילמא בטליה לגיטא דאם איתא דבטליה לעדים הוי אמר להו:
הוא אינו פוסלה מי פוסלה. בתמיה וכי מי פוסל זה הגט אם לא הוא שיודע מה היה:
לא הכל ממנו לפסלה. לא כל הימנו כדמסיק:
נתן לה גיטה. ברייתא הובאה בבבלי דף י''ט:
הוא עצמו אינו צריך ליתנו לה בפני שנים כדי להחזיקה. כלומר אינו צריך ליתנו לה בפני שנים משום להחזיקה גרושה דטעמא מאי אמרו רבנן כי היכי דלא ליתי הבעל לערער והכא כיון דהוא נקיט בידיה תו לא חיישינן לעירעוריה:
שנים שהביאו את הגט. אינן צריכין לומר דמה אילו יאמרו בפנינו גירשה מי לא מהימני:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source