Guittine
Daf 38b
משנה: מִי שֶׁאֲחָזוֹ קוֹרְדְּייַקּוֹס וְאָמַר כִּתְבוּ גֵט לְאִשְׁתִּי לֹא אָמַר כְּלוּם. אָמַר כִּתְבוּ גֵט לְאִשְׁתִּי וַאֲחָזוֹ קוֹרְדְּייַקּוֹס וְחָזַר וְאָמַר אַל תִּכְתּוֹבוּ אֵין דְּבָרָיו הָאַחֲרוֹנִים כְּלוּם. נִשְׁתַּתַּק אָֽמְרוּ לוֹ נִכְתּוֹב גֵּט לְאִשְׁתָּךְ וְהִרְכִּין בְּרֹאשׁוֹ בּוֹדְקִין אוֹתוֹ שְׁלֹשָׁה פְעָמִים. אִם אָמַר עַל לָאו לָאו וְעַל הֵן הֵן הֲרֵי אֵילּוּ יִכְתְּבוּ וְיִתְּנוּ.
Traduction
Si quelqu’un, saisi d’une malade grave (cardiacus), dit d’écrire le divorce à sa femme, c’est comme s’il n’avait rien dit (l’acte est nul). Mais si après avoir donné cet ordre il est atteint du mal, puis revenant sur son premier ordre il dit de ne plus l’écrire, on ne tiendra pas compte de ce dernier ordre. On demande au mari devenu muet s’il faut écrire le divorce à sa femme; s’il incline de la tête en signe d’assentiment, on l’examinera, en répétant 3 fois la même question: s’il répond non sur non, oui sur oui (que c’est bien entendu), on écrira l’acte et le remettra.
Pnei Moshe non traduit
מתני' מי שאחזו קורדייקוס. שנתבלבלה דעתו מחמת שד השולט על השותה יין חדש והאי רוחא קורדייקוס שמה. הכי מפרש לה בבבלי ובגמרא מפרש בענין אחר:
אין דבריו האחרונים כלום. ואין צריך לחזור ולשאלו אחר שנתיישבה דעתו אלא כותבין הגט וסומכין על דבריו הראשונים ומיהו כל זמן שדעתו מבולבלת אין כותבין הגט:
והרכין. הטה:
בודקין אותו. בדברים אחרים:
הרי אלו יכתבו ויתנו. אם הרכין על הגט הרכנת הין:
מתני' אמרו לו. לבריא או לשכ''מ חכם:
נכתוב גט לאשתך. שלא תזקק ליבם:
הלכה: מִי שֶׁאֲחָזוֹ קוֹדְּייָקוֹס כול'. סֵימָן שׁוֹטֶה. הַיּוֹצֵא בַלָּיְלָה וְהַלָּן בְּבֵית הַקְּבָרוֹת וְהַמְּקַרֵעַ כְּסוּתוֹ וְהַמְּאַבֵּד מַה שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ. רִבִּי חוּנָא אָמַר. וְהֵן שֶׁיְּהוּ כוּלְּהֶם בּוֹ. דִּלָ כֵן הַיּוֹצֵא בַלָּיְלָה קֻנִיטְרוֹפִּיס. וְהַלָּן בְּבֵית הַקְּבָרוֹת הַמְקַטֵּר לַשֵּׁדִים. וְהַמְּקַרֵעַ אֶת כְּסוּתוֹ וְהַמְּאַבֵּד מַה שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ קִינוֹקוֹס. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אֲפִילוּ אֶחָד מֵהֶן. אָמַר רִבִּי אָבִין. מִסְתַּבְּרָא כְמַה דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אֲפִילוּ אֶחָד מֵהֶן. וּבִלְבַד בִּמְאַבֵּד מַה שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ. שֶׁאֲפִילוּ שׁוֹטֶה שֶׁבְּשׁוֹטִין אֵין מְאַבֵּד מַה שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ. קוֹרְדְייַקּוֹס אֵין בּוֹ אֶחָד מִכָּל אֵילּוּ. מָהוּ קוֹרְדְייַקּוֹס. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. הִמִּים. אָתָא עוּבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי בְּחַד טַרְסִיי דַּהֲווֹן יְהָבִין לֵיהּ סִימוּק גַּו אָכִים וַהֲוָה לָעֵי. אָכִים גַּו סְמִיק וַהֲוָה לָעֵי. זֶהוּ קוֹרְדְייַקּוֹס שֶׁאָֽמְרוּ חֲכָמִים.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
גמ' והן שיהיו כולהם בו. דוקא שיהא כל סימנים הללו בו דאם לא כן אלא עושה דבר א' מהן לאו סימן שוטה הוא דהיוצא בלילה אמרינן קניטרופיס הוא חולי המחמם הגוף ויוצא למקום האויר:
והלן בבית הקברות. אימר מקטר לשדים הוא וכדי שתשרה עליו רוח הטומאה הוא דקא עביד:
קינוקוס. בעל מחשבות:
ובלבד במאבד במה שנותנין לו. עלה קאמר רבי יוחנן אפי' בא' מהן שאפי' שוטה כו' וזה ודאי שוטה גמור הוא:
המים. חולי הנקרא כך ומחמת זה הוא משועמם ומבולבל:
טרסיי. גרדי:
סמיק. בשר כחוש כמו בישרא סומקא:
אכים. יין המזוג ונשתנו מראהו וקרי ליה אכים שנשחר המראה כלומר שהיו נותנין לו לרפואה פעמים זה קודם ופעמים זה שדברים אלו הם רפואתו כדאמר בבבלי בישרא סומקא וחמרא מרקא והוא היה חלוש שלא הועיל לו כלום ואמר להן רבי יוסי זהו קורדייקוס שאמרו חכמים:
הלכה: אָמַר לִשְׁנַיִם. תְּנוּ גֵט לְאִשְׁתִּי כול'. מַתְנִיתָא דְּרִבִּי מֵאִיר 38b מִן דְּבַתְרָהּ אָמַר לִשְׁלֹשָׁה. וְאָמַר רַב חִסְדָּא. טַעֲמָא דְרִבִּי מֵאִיר. מַה מָצִינוּ בְכָל מָקוֹם אֲחֵרִים כּוֹתְבִין וּבֵית דִּין חוֹתְמִין. וְהָכָא אֲחֵרִים כּוֹתְבִין וּבֵית דִּין מַחְתִּימִין.
Traduction
Le commencement de notre Mishna doit aussi être attribué à R. Meir: c’est à déduire de ce qu’il est dit ensuite: ''S’il dit à trois de remettre l’acte à sa femme, etc.'' (établissant une distinction entre cet acte et celui de l’avoir écrit). R. Hisda expose le motif pour lequel R. Meir établit une distinction entre les deux procédés divers: c’est qu’en tous lieux, lorsque d’autres personnes ont écrit un acte, le tribunal signe à titre de confirmation; de même ici, après que d’autres ont écrit l’acte de divorce, le mari dit à trois personnes, lesquelles constituent ensemble un tribunal, - de le donner à titre de confirmation.
Pnei Moshe non traduit
גמ' מתניתין דר''מ. היא כלומר רישא דמתניתין אמר לשנים תנו גט לאשתי נמי אליבא דר''מ היא:
מן דבתרה אמר לשלשה. מדקתני סיפא אליבא דר''מ דמחלק באמר לשלשה בין אמר כתבו לאמר תנו ש''מ דברישא באומר לשנים אפילו לא אמר כתבו מודה ר''מ שיכתבו בעצמן כדפרישית במתני':
טעמא דר''מ. דמחלק בשלשה:
מה מצינו בכל מקום. ב''ד חותמין לקיים אף הכא נמי אם אמר לשלשה תנו עשאן ב''ד ויאמרו לאחרים ויכתבו:
רִבִּי הִלֵּל בַּר וָולֶס בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי. מָה רָאוּ לוֹמַר. הֲלָכָה כְרִבִּי יוֹסֵי. אָמַר לֵיהּ. שֶׁלֹּא רְאִיתִיו. רִבִּי כַּד הֲוָה בְעֵי מַקְשֵׁיי עַל דְּרִבִּי יוֹסֵי אָמַר. אֲנָן עֲלִיבַייָא מַקְשַׁייָא עַל דְּרִבִּי יוֹסֵי. שֶׁכְּשֵׁם לְבֵין קָדְשֵׁי הַקָּדָשִׁים לְבֵין חוּלֵי חוּלִין כָּךְ בֵּין דּוֹרֵינוּ לְדוֹרוֹ שֶׁלְּרִבִּי יוֹסֵי. אָמַר רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵי. כְּשֵׁם שֶׁבֵּין זָהָב לְעָפָר כָּךְ בֵּין דּוֹרֵינוּ לְדוֹרוֹ שֶׁל אַבָּא.
Traduction
R. Hillel b. Walles demanda en présence de Rabbi: pourquoi a-t-on dit que l’avis de R. Yossé est adopté comme règle courante (ce qui implique qu’il y a contestation à ce sujet)? -C’est que, répondit Rabbi, je ne l’ai pas vu (sans quoi, l’accord n’eût pas manqué de se réaliser). Lorsqu’un des compagnons d’études voulait opposer une objection contre l’avis de R. Yossé, Rabbi lui disait: nous devrions avoir honte (251)''Littéralement: '''' nous les courbés '''', les faibles, ou ignorants'' de soulever des objections contre R. Yossé, car il y a autant de différence entre notre génération et celle de R. Yossé, qu’il y en a entre les saintetés supérieures et les objets les plus profanes. R. Ismaël b. R. Yossé dit de même: Comme la poussière diffère de l’or, ainsi notre époque diffère de celle de nos pères (252)Schuhl, Sentences, etc, p 314.
Pnei Moshe non traduit
מה ראו לומר הלכה כרבי יוסי. הואיל וחביריו חלוקין עליו:
שלא ראיתיו. כלומר שלא ראיתי אותו ואלמלא ראיתיו נמוקו עמו:
כד הוי בעי. אחד מן החבירים להקשות על דברי רבי יוסי:
אנן. העלובים רוצים להקשות על דבריו:
כשם שבין זהב לעפר. זה הפלגה ביותר מבין קודש לחול שהעפר אינו נחשב לכלום:
אָמַר לַעֲשָׂרָה. הוֹלִיכוּ אֶת הַגֵּט הַזֶּה. אֶחָד מוֹלִיךְ עַל יְדֵי כוּלָּן. כּוּלְּכֶם הוֹלִיכוּ. כּוּלָּם מוֹלִיכִין וְאֶחָד נוֹתֵן עַל יְדֵי כוּלָּן. לְפִיכָךְ אִם מֵת אֶחָד מֵהֶן הֲרֵי הַגֵּט בָּטֶל. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר דְּמִן רוֹמָא. הַמְזַכֶּה כְּאוֹמֵר. כּוּלְּכֶם.
Traduction
– Lorsque le mari a donné l’ordre à dix personnes de porter son acte de divorce, l’une des personnes peut le porter au nom de toutes les autres; mais si le mari a dit: ''tous, portez-le'', tous doivent assister au transport, et l’un d’eux le remettre par devant les autres. ''Aussi, est-il dit, en cas de décès d’un seul d’entre eux, l’acte est déclaré nul''. R. Yohanan dit au nom de R. Eléazar de Rouma (ou Arouma): le fait d’énumérer (253)En les désignant numériquement: 1, 2, 3 les gens (en leur prescrivant d’écrire l’acte de divorce) équivaut à l’ordre verbal ''vous tous'' (et quoique ce ne soit pas dit formellement, tous doivent contresigner l’acte).
Pnei Moshe non traduit
אחד מוליך ע''י כולן. ברשות כולן:
ואחד נותן ע''י כולן. במעמד כולן:
המונה כאומר כולכם. שמנאן א' ב' ג' ד' ואמר כתבו גט לאשתי כאומר כלכם אפי' לא אמר בהדיא כלכם כתובו צריך שיחתמו כולן:
סליק פירקא בס''ד
Guittine
Daf 39a
פְּעָמִים שׁוֹטֶה פְעָמִים חָלוּם. בְּשָׁעָה שֶׁהוּא שׁוֹטֶה הֲרֵי הוּא כְשׁוֹטֶה לְכָל דָּבָר. וּבְשָׁעָה שֶׁהוּא חָלוּם הֲרֵי הוּא כְפִיקֵּחַ לְכָל דָּבָר. אָתָא עוּבְדָא קוֹמֵי שְׁמוּאֵל אָמַר. כַּד דְּהוּא חֲלִים יִתֵּן גֵּט. מַה. שְׁמוּאֵל כְּרֵישׁ לָקִישׁ. דְּרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר לִכְשֶׁיִּשְׁתַּפֶּה. יֵיבָא דִּשְׁמוּאֵל מֵרֵישׁ לָקִישׁ דוּ אָמַר. חֲלוּם יִתֵּן גֵּט. 39a וְתַחֲלִימֵנִי וַתְּחַיֵּינִי.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
מה שמואל כר''ל. לשון שאילה אם שמואל כר''ל ס''ל דאמר לקמן לכשישתפה וקס''ד דשמואל נמי ה''ק כד דהוא חלים לכשיהיה בריא לגמרי:
ה''ג רובא דשמואל מר''ל. וכן הוא בתרומות כלומר דשמואל עדיפא מדר''ל דהוא אמר חלים יתן גט בשעה שהוא חלים אע''פ שעדיין לא נשתפ' לגמרי כדקתני בברייתא בשעה שהוא חלים הרי הוא כפיקח לכל דבר:
ותחלימני ותחייני. מביא סמך מן המקרא דחלים משמע שעדיין לא נתרפא לגמרי והיינו דקאמר ותחלימני מתחלה חזקתני קצת מן החולי והדר ותחייני:
רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא אָמַר. אִיתְפַּלְּגוֹן רִבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. עוֹדֵהוּ קוֹרְדְּייַקּוֹס עָלָיו כּוֹתְבִין גֵּט וְנוֹתְנִין לְאִשְׁתּוֹ. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. לִכְשֶׁיִּשְׁתַּפֶּה. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ. דְּאִיתְפַּלְּגוֹן. נִתְחָרֵשׁ אוֹ נִשְׁתַּטֶּה אוֹ נִשְׁתַּמֵּד אוֹ שֶׁהוֹרוּ בֵית דִּין לֶאֱכוֹל חֵלֶב. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. נִדְחֵית חַטָּאתוֹ. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. לֹא נִדְחֵית חַטָּאתוֹ. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן אָמַר. רִבִּי יוֹחָנָן מֵיחְלַף שְׁמוּעָתָא. דְּלֹא תְהֵא מִילְּתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן פְּלִיגָא עַל מִילְּתֵיהּ. דְּמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הַגּוֹסֵס זוֹרְקִין עָלָיו מִדַּם חַטָּאתוֹ וּמִדַּם אֲשָׁמוֹ. רַבָּנִין דְּקַיְסָרִין אָֽמְרִין. רִבִּי חִייָה רִבִּי יָסָא חַד כְּהָדֵין וְחַד כְּהָדֵין.
Traduction
(254)En tête se trouve une page traduite en (Terumot 1, 1) R. Jacob b. Aha dit (au sujet de l’homme ''qui, après l’ordre du divorce, est atteint de maladie, puis revient sur son premier ordre donné''), que R. Yohanan et R. Simon b. Lakish sont en désaccord à ce sujet: Selon R. Yohanan, quoique l’homme soit déjà saisi par la maladie, on écrira l’acte de divorce et on le remettra à la femme (en raison de l’ordre que le mari a donné à l’état sain); selon R. Simon b. Lakish, on donnera suite à l’ordre du mari lorsque celui-ci sera rétabli (alors la première parole comptera, non la seconde). Est-ce que R. Simon b. Lakish n’est pas en contradiction avec sa propre opinion? Or, il y a discussion sur l’état de l’homme qui, au moment de destiner un animal au sacrifice, devient sourd, ou idiot, ou relaps, ou qui aurait suivi la décision prise par le tribunal de laisser manger du suif, et, selon R. Yohanan, le sacrifice d’expiation offert par l’homme (même après son retour à l‘état sain) devra être repoussé (255)J, (Horayot 1, 2); selon Resh Lakish, il ne sera pas repoussé (pourquoi donc celui-ci est-il d’avis qu’au rétablissement du mari, son ordre de divorce sera exécuté)? R. Yossé b. R. Aboun répond qu’il faut intervertir l’ordre des opinions qui viennent d’être énoncées (R. Yohanan serait d’avis de ne pas repousser le sacrifice en de telles conditions; Resh Lakish serait d’avis de repousser ce sacrifice). Sans cela d’ailleurs, cette intervention serait exigible; car il y aurait contradiction manifeste entre les deux opinons diverses de R. Yohanan, puisque R. Samuel b. Aba a dit au nom de R. Yohanan que, même pour le sacrifice d’un agonisant (considéré encore comme un homme sain), on versera sur l’autel (régulièrement) le sang du sacrifice d’expiation, ou du péché. Les Rabbins de Césarée disent que R. Hiya et R. Yassa ont entre eux la même discussion que R. Yohanan et R. Simon b. Lakish, chacun d’eux professant l’une des opinions précitées.
Pnei Moshe non traduit
איתפלגון ר''י ור''ל. בהא דקאמר אמר להם כתבו גט לאשתי ואחזו קורדייקוס וחזר ואמר אל תכתבו אין דבריו האחרונים כלום רבי יוחנן אמר כותבין לאלתר אפילו בעודהו קורדייקוס הואיל ואמר להם כתבו בשעה שהיה בריא:
לכשישתפה. והא דאמר אין דבריו האחרונים כלום שאין צריך לחזור ולהמלך בו כשנשתפה אלא סומכין על דבריו הראשונים כדמפרש לקמן:
מחלפה שיטתיה דר''ל. וה''ה דמקשה לדר''י כדלקמן:
נתחרש. הפריש קרבן ונתחרש או נשתטה ונדחה מקרבן דבעינן דעת:
או נשתמד. דנדחה ג''כ כדאמרי' מעם הארץ פרט למומר:
או שהורו ב''ד לאכול חלב. נמי נדחה מיקרי דאלו עבר השתא לאו בר קרבן הוא דע''פ הוראת ב''ד פטור:
ר' יוחנן אמר נדחית חטאתו. אפי' חזר ונשתפה ומומר שחזר בו וב''ד שחזרו בהן דכיון שנדחה שוב אין חוזר ונראה:
לא נדחית חטאתו. דחרש ושוטה מדמי ליה לישן הואיל וממילא הוא ובמומר הואיל ובידו לחזור ומקריבין עכשיו הקרבן וקשיא דר''י אדר''י ודר''ל אדר''ל:
ר''י אמר מיחלף שמועתא. כלומר תחליף השמועה מה שאמר ר' יוחנן התם דלא נדחית חטאתו ס''ל ור''ל סבר נדחית:
דלא תהא מילתיה כו'. כלומר דבלאו הכי צריך להחליף השיטה דאל''כ קשה מילתיה דר' יוחנן אמילתיה דאמר ר' שמואל בשם רבי יוחנן הגוסס זורקין עליו דכחי הוא לכל דבר ומכ''ש בנשתטה דלא נדחית חטאתו:
רבי חייה ר' ייסא. פליגי נמי בפלוגתא דר''י ור''ל ולא מסיימי:
מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רֵישׁ לָקִישׁ. אָמַר. כִּתְבוּ גֵט לְאִשְׁתּוֹ. וַאֲחָזוֹ קוֹרְדְּייַקּוֹס וְחָזַר וְאָמַר. אַל תִּכְתְּבוּ. אֵין דְּבָרָיו הָאַחֲרוֹנִים כְּלוּם. פָּתַר לָהּ. לִכְשֶׁיִּשְׁתַּפֶּה אֵין דְּבָרָיו הָאַחֲרוֹנִים כְּלוּם. נָתַן לָהּ אֶת גִּיטָּהּ וְאָמַר. לֹא יְהֵא גֵט אֶלָּא לְמָחָר. וְנַעֲשֶׂה קוֹרְדְּייַקּוֹס. תַּפְלוּגְתָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן וּדְרֵישׁ לָקִישׁ. זָרַק לָהּ אֶת גִּיטָּהּ וְאָמַר. לֹא יְהֵא גֵט אֶלָּא לְמָחָר. תַּפְלוּגְתָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן וּדְרֵישׁ לָקִישׁ. רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר. רִבִּי אָבִין בָּעֵי. תָּרַם אֶת כְּרִייוֹ וְאָמַר. לֹא יְהֵא תְרוּמָה אֶלָּא לְמָחָר. וְנַעֲשֶׂה קוֹרְדְּייַקּוֹס. תַּפְלוּגְתָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רֵישׁ לָקִישׁ וְלֵית לֵיהּ קִיּוּם. הֲרֵי שֶׁהָיָה צָלוּב אוֹ מְגוּייָד וְרָמַז וְאָמַר. כִּתְבוּ גֵט לְאִשְׁתּוֹ. כּוֹתְבִין וְנוֹתְנִין בְּחֶזְקַת שֶׁהַנְּשָׁמָה תְלוּיָה בוֹ. וְאֵיפְשַׁר שֶׁלֹּא נִטְרְפָה דַעְתּוֹ שָׁעָה אֶחָת. הָדָא פְלִיגָא עַל רֵישׁ לָקִישׁ וְלֵית לֵיהּ קִיּוּם.
Traduction
Notre Mishna est en opposition formelle avec l’avis de R. Simon b. Lakish, en disant: ''Si après avoir donné l’ordre d’écrire l’acte de divorce à sa femme, le mari est atteint de maladie grave; puis, revenant sur son premier ordre, il dit de ne plus l’écrire, on ne tiendra pas compte de ce dernier ordre'' (donc, il y a seulement nullité en cas d’ordre après avoir été atteint par le mal, non pendant le mal). On peut répondre à cela que cette nullité de la fin s’applique au cas où le mari revient à l’état sain (il n’est pas besoin alors d’une nouvelle réflexion). Au cas où, après avoir remis l’acte de divorce à la femme, le mari déclare que l’acte devra seulement entrer en vigueur le lendemain, puis il tombe malade, il y a aussi discussion pour la validité entre R. Yohanan et R. Simon b. Lakish (selon ce dernier, l’acte sera nul, en raison du défaut de santé du signataire). Lorsque le mari a jeté l’acte dans la cour de la femme, en déclarant que l’acte devra valoir à partir du lendemain, et qu’alors il soit malade, c’est un cas également en discussion entre R. Yohanan et Resh Lakish (ce dernier considère l’acte comme sans valeur). R. Eléazar dit que R. Abin demanda: Si quelqu’un, après avoir prélevé l’oblation sur son monceau de blé, en spécifiant qu’elle devra seulement valoir à partir du lendemain, tombe ensuite malade, sera-t-elle valable (en raison de l’état sain du propriétaire lors de sa déclaration), ou est-ce insuffisant à cause de l’état final (comme pour le divorce)? C’est un point aussi en discussion entre R. Yohanan et Resh Lakish. L’enseignement suivant (256)Tossefta à ce traité, ch 5 est en opposition avec l’avis de Resh Lakish et ne saurait être expliqué d’après l’avis de celui-ci: Si un individu est crucifié, ou a les nerfs coupés et (malgré cet état de condamné) dit d’écrire un acte de divorce à sa femme, on écrira cet acte et on le remettra à la femme, dans la présomption qu’à ce moment le mari possédait encore un souffle de vie. Or, il est impossible que son intelligence n’ait pas été troublée un instant avant d’expirer; pourtant l’acte est valable en raison de l’état sain du mari au moment de l’ordre donné, contrairement à l’avis de R. Simon b. Lakish.
Pnei Moshe non traduit
מתני' פליגא על ר''ל. דהא קתני אין דבריו האחרונים כלום ומשמע השתא הוא דכותבין ובעודו קורדייקוס:
לכשישתפ' אין דבריו האחרונים כלום. שאין צריך להמלך בו כדפרישית:
תפלוגתא דר''י ודר''ל. כלומר דתליא נמי בפלוגתייהו לר''ל לא הוי גט וקמ''ל דאע''פ שנתן לה הגט לאו כלום הוא דבעינן שיהא בדעתו בשעה שהגט גומר:
זרק לה. בחצירה ולמחר נעשה קורדייקוס זו ואין צריך לומר זו קאמר:
ר' אבין בעי תרם כו'. כלומר אם בתרומה נמי בעינן שיהא שפוי מתחלתו עד שעה שתחול התרומה ופליגי נמי בהא או דילמא הא דקי''ל תרומת שוטה אינה תרומה בשעה שתרם דוקא ולא דמי לגט:
מתני'. ברייתא דלקמי' פליגא על ר''ל ולית ליה קיום לדבריו:
ואיפשר שלא נטרפה דעתו שעה אחת. אחר שאמר כתבו בתמיה ואפ''ה כותבין ונותנין כל זמן שהוא קיים הדא פליגא על ר''ל דאמר אחזו קורדייקוס אין כותבין:
תַּנֵּי. חֵרֵשׁ שֶׁתָּרַם אֵין תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. בְּמַה דְבָרִים אֲמוּרִים. שֶׁהָיָה חֵרֵשׁ מִתְּחִילָּתוֹ. אֲבָל אִם הָיָה פִּיקֵּחַ וְנִתְחָרֵשׁ כּוֹתֵב וַאֲחֵרִים מְקַייְמִין כְּתַב יָדוֹ.
Traduction
On a enseigné (257)J, (Terumot 1, 1), à rectifier d'après la présente version: lorsqu’un sourd-muet a prélevé l’oblation, celle-ci ne comptera pas comme telle (de même, l’acte de divorce émis par lui est nul). Toutefois, dit R. Simon b. Gamliel, cette nullité a lieu lorsque dès le principe de la rédaction du contrat de divorce, le mari était sourd-muet; mais si d’abord il avait possédé la faculté de parler, puis il est devenu sourd-muet, il pourra écrire de sa propre main l’acte de divorce, et d’autres contresigneront en confirmation de son seing (de même, pour l’oblation, il pourra la prélever, sauf assistance des témoins).
Pnei Moshe non traduit
אבל אם היה פיקח ונתחרש כותב. בגיטין בכתב ידו ואחרים מקיימין כתב ידו וכן בתרומה הוא תורם ואחרים מקיימין על ידו והכי איתא בהדיא בתוספתא פ''ק דתרומות:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source