Guittine
Daf 33b
רִבִּי פִינְחָס בָּעֵי. בְּמַה קָֽנְסוּ. בְּמָקוֹם שֶׁזּוֹרְעִין 33b וְאוֹכְלִין אוֹ בְּמָקוֹם שֶׁזּוֹרְעִין וְלֹא אוֹכְלִין. מַה נְפַק מִבֵּינֵיהוֹן. רָאוּ אוֹתוֹ לוֹקֵח מִן הַסִּירְקִי. אָסוּר. וְאִין תֵּימַר בְּמָקוֹם שֶׁזּוֹרְעִין וְאוֹכְלִין רָאוּ אוֹתוֹ לוֹקֵח מִן הַסִּירְקִי מוּתָּר.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
במה קנסו. שלא תבור ולא תטחון עמה במקום שזורעין ואוכלין. במקום שהן חשודין על הזריעה בשביעית וכן במקום שהן חשודין על אכילת פירות לאחר הביעור לבד נמי קנסו אע''ג שהן חשודין על הזריעה או דילמא במקום שזורעין דוקא הוא דקנסו דהואיל וחשודין על הזריעה איכא למיחש טפי שמא מפירות שנזרעו בשביעית הן:
ולא אוכלין. אבל לא במקום שאין חשודין כי אם על האכילה לבד דהתם לא קנסו דהואיל ואינן חשודין על הזריעה לא שכיחי פירות שביעית כל כך ותלינן לקולא שמא לאו פירות שביעית הן:
מה נפיק מביניהון. כלומר ומה הפרש יש ובאיזה צד תלינן לקולא אם במקום שזורעין דוקא:
ראו אותו לוקח מן הסירקי. סוחר ישמעאל כלומר שלקח פירות מן השוק:
ה''ג אין תימר כו' כמו שהגהתי בפנים וכן הוא בשביעית:
רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי חֲנִינָה בָּעֵי. עַל כָּל פִּירְקָא אִיתֲמַר אוֹ עַל הָדָא הִילְכְתָא אִיתְאֲמַר. רַבָּנִין דְּקֵיסָרִין בְּשֵׁם רִבִּי יוּדָה בַּר טִיטֹס. מִן מַה דְּתַנִּינָן בְּגִיטִּין אֶלָּא הָדָא אָֽמְרָה הָדָא הִילְכְּתָא. עַל הָדָא הִילְכְּתָא אִיתֲמַר.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
על כל פירקא איתמר. הך בעיא התם בשביעית שייכא ואגב גררה נקט לה הכא. ואהא דקתני וכולן לא אמרו אלא מפני דרכי שלום אם על כל מה ששנינו שם קאי מוכר לו פירות ומשאיל לו סאתו וכו' דטעמא מפני דרכי שלום הוא או על הדא הילכתא דמשאלת לחודה איתמר ונפקא מינה במקום דליכא משום דרכי שלום:
מן דלא תנינן בגיטין אלא הדא הילכתא. הכא בפרקין חשיב לה לכל הני דאמרי מפני דרכי שלום ולא תני אלא האי מתניתין דמשאלת ולא חשיב לאינך דתנינן התם ש''מ על הדא הילכתא לחודא איתמר:
תַּמָּן תַּנִּינָן נַחְתּוֹם שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְטוּמְאָה לֹא לָשִׁין וְאֵין עוֹרְכִין עִמּוֹ. וְתַנֵּי עֲלָהּ. לֹא בוֹרְרִין וְלֹא טוֹחֲנִין עִמּוֹ. וְהָכָא הוּא אָמַר אָכֵן. אָמַר רִבִּי אִילָא. כָּאן לְחוּלִין כָּאן לִתְרוּמָה. וְהָתַנִּינָן נַחְתּוֹם. אִית לְמֵימַר נַחְתּוֹם בִּתְרוּמָה. חֲבֵרַייָא אָֽמְרֵי. כָּאן בְּלוֹתֵת וְכָאן בְּשֶׁאֵינוֹ לוֹתֵת. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לַחֲבֵרַייָא. אֲבָל מִשֶּׁתַּטִּיל אֶת הַמַּיִם לֹא תִגַּע אֶצְלָהּ.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. בע''ז פ' רבי ישמעאל:
לא לשין ולא עורכין עמו. שאסור לסייע ידי עוברי עבירה:
והכא הוא אומר הכן. בתמיה דקתני בוררת וטוחנת עם אשת עם הארץ:
כאן לחולין. מתניתין דהכא בחולין מיירי והתם בתרומה והחמירו בה:
אית למימר נחתום בתרומה. וכי נחתום מוכר תרומה הוא בתמיה:
כאן בלותת. מתניתין דהתם מיירי בלותת החטים במים והוכשרו לקבל טומאה ולפיכך אסור והכא בשאינה לותתת:
מתניתין מסייע לחברייא. דקתני משתטיל המים אסור אלמא היכא דאיכא הכשר טומאה אסור:
רִבִּי חִייָה וְרִבִּי אִימִּי חַד אָמַר חֲרוֹשׁ בָּהּ טָבָאוּת וַאֲנָא נְסַב לָהּ מִינָךְ בָּתָר שְׁמִיטְתָא. וָחָרָנָא אָמַר. יְיַשֵּׁר. מָאן דְּאָמַר. חֲרוֹשׁ בָּהּ טָבָאוּת וַאֲנָא נְסַב לָהּ מִינָךְ בָּתָר שְׁמִיטְתָא. מַה שׁוֹאֲלִין בִשְׁלוֹמָן שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל. יְיַשֵּׁר. וּמָאן דְּאָמַר לְגוֹי יְיַשֵּׁר. דֵּלֹמָא רִבִּי חִינְנָא בַּר פַּפָּא וְרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן עָֽבְרוּן עַל חַד מֵחוֹרְשֵׁי שְׁבִיעִית. אָמַר לֵיהּ רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. יִשְׂרָאֵל אַתּ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי חִינְנָא בַּר פַּפָּא. לֹא כֵן אוּלְפָן רִבִּי. וְלֹא אָֽמְרוּ הָעוֹבְרִים בִּרְכַּת יי֨ עֲלֵיכֶם. אֵילּוּ אוּמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁהֵן כָּלִין וְעוֹבְרִין מִן הָעוֹלָם. לֹא אָֽמְרוּ לְיִשְׂרָאֵל בִּרְכַּת יי֨ עֲלֵיכֶם. מַה יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִין לָהֶן. בֵּרַכְנוּ אֶתְכֶם בְּשֵׁם יי֨. לֹא דַייֵכֶם שֶׁכָּל הַבְּרָכוֹת שֶׁבָּאוֹת לָעוֹלָם בִּזְכוּתֵינוּ הֵן בָּאוֹת. וְלֹא דַייֵכֶם שֶׁאֵין אַתֵּם אוֹמְרִים לָנוּ בּוֹאוּ וּטְלוּ מִן הַבְּרָכוֹת הַלָּלוּ. אֶלָּא שֶׁאַתֶּם מְגַלְגְּלִין עָלֵינוּ פִּיסִּים וְזֵימִיּוֹנוֹת גּוּלְגָּלִיּוֹת וְאַרְנוֹנִיּוֹת.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
רבי חייה ורבי. אימי פליגי בהא דקתני במתניתין מחזיקין ידי עכו''ם בשביעית:
חרוש בה טבאות. יכול הוא לומר לו חרוש בה טוב ואני לוקח ממך אחר השביעית:
וחרנא אמר יישר. כחך הוא דיכול לומר לו אבל זה אסור:
מאן דאמר חרוש כו'. ולהאי מ''ד מהו שואלין בשלומן דקאמר:
איישר. חילך זהו שאילת שלום דמותר לעכו''ם:
ומ''ד לעכו''ם יישר. כלומר להאי מ''ד דאמר מחזיקין הוא חרוש ושאילת שלום איישר ומה שואלין בשלומן של ישראל:
שלום עליכם. אבל לגוי ס''ל דאסור לשאול בשמו של הקב''ה ולאידך מ''ד דמחזיקין הוא איישר סבירא ליה דשאילת שלום לגוי נמי שלום עליכם הוא:
דלמא. מעשה ברבי חנינא ורבי שמואל שעברו על אחד מחורשי שביעית ואמר ליה רבי שמואל איישר חילך:
לא כן אולפן מרבי ולא אמרו העוברים ברכת ה'. לעוברים על המצות אסור לברכם:
לדרוש אין אתה יודע. שחכמים דרשו. הני קראי על העכו''ם אומות העולם:
פיסים כו'. מיני מסים הן:
סליק פירקא בס''ד
Guittine
Daf 34a
משנה: הָאוֹמֶר הִתְקַבֵּל גֵּט זֶה לְאִשְׁתִּי אוֹ הוֹלֵךְ גֵּט זֶה לְאִשְׁתִּי אִם רָצָה לְהַחֲזִיר יַחֲזִיר. הָאִשָּׁה שֶׁאָֽמְרָה הִתְקַבֵּל לִי גִּיטִּי אִם רָצָה לְהַחֲזִיר 34a לֹא יַחֲזִיר. לְפִיכָךְ אִם אָמַר לוֹ הַבַּעַל אֵי אֶיפְשִׁי שֶׁתְּקַבֵּל לָהּ אֶלָּא הוֹלֵךְ וְתֵן לָהּ אִם רָצָה לְהַחֲזִיר יַחֲזִיר. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אַף הָאוֹמֶרֶת טוֹל לִי גִּיטִּי אִם רָצָה לְהַחֲזִיר לֹא יַחֲזִיר.
Traduction
Si quelqu’un a dit: ''Fais accepter cet acte de divorce à ma femme'', ou ''le voici pour elle, apporte-le-lui'', il peut le reprendre s’il veut (217)Cf J, (Pea 4, 6). Mais si la femme a chargé le messager d’accepter, le mari ne peut plus y renoncer. Donc, si le mari dit alors au messager: ''je ne veux pas que tu acceptes l’acte du divorce pour elle, mais apporte-le là et donne-le-lui'', il peut le reprendre s’il veut. R. Simon b. Gamliel dit: lors même que la femme a dit au messager de prendre l’acte pour elle, le mari ne peut plus le reprendre après la remise au messager.
Pnei Moshe non traduit
מתני' האומר התקבל. אם רצה לחזור יחזור. דגט חוב הוא לה ואין חבין לאדם שלא מדעתו:
לא יחזור. דכיון דאיהי שויתיה שליח הרי הוא כידה ונתגרשה מיד בקבלתו של זה:
אלא הולך ותן לה אם רצה לחזור יחזור. כל זמן שלא הגיע הגט לידה שאינה מתגרשת אלא מדעת המגרש והוא אינו רוצה שיהא גט עד שיגיע לידה:
אף האומרת טול לי גיטי. ולשון קבלה הוא והלכה כרשב''ג:
הלכה: הָאוֹמֶר הִתְקַבֵּל גֵּט זֶה לְאִשְׁתִּי כול'. בְּכָל אָתָר אַתְּ אָמַר. הִתְקַבֵּל כִּזְכֵה. הָכָא אַתְּ אָמַר. הִתְקַבֵּל כְּהוֹלִךְ. שַׁנְייָה הִיא שֶׁזָּכִין לוֹ לְאָדָם שֶׁלֹּא בְּפָנָיו. הָתִיב רִבִּי שַׁמַּי. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָֽיְתָה צוֹוַחַת לְהִתְגָּרֵשׁ. אֲנִי אוֹמֵר. שֶׁמָּא חָֽזְרָה בָהּ. הָא תַנִּינָן. הִיא עַצְמָהּ מֵבִיאָה אֶת גִּיטָּהּ. חָשׁ לוֹמַר שֶׁמָּא חָֽזְרָה בָהּ. תַּמָּן הִיא חָבָה לְעַצְמָהּ. בְּרַם הָכָא חוֹב לָהּ.
Traduction
Partout il est admis que la formule ''reçois'' équivaut au terme ''acquiers'', tandis qu’ici l’on adopte comme équivalence l’expression ''voici'' (en disant qu’aux deux cas ''le mari peut reprendre le divorce s’il le veut''). Il y a cette distinction à noter que l’on peut faire acquérir un objet à quelqu’un même en son absence, tandis que l’on ne peut rien mettre à sa charge qu’en sa présence (et le divorce étant à la charge de la femme, la faculté de reprise existe en cas de remise indirecte). -Mais, objecta R. Saméi, ne peut-il pas arriver que la femme demande la répudiation? (Par conséquent, en ce cas, ce ne serait pas une charge pour elle)? On peut répondre à cela qu’elle a pu revenir sur sa première idée et ne pas désirer le divorce. -Mais n’a-t-il pas été enseigné (218)Même traité, 2, 7 que ''la femme elle-même peut apporter son acte de divorce''? Or, n’y a-t-il pas aussi à craindre qu’en route elle y renonce (ce qui annulerait l’effet de l’acte)? Plus haut, il n’y a pas cette crainte à éprouver, puisque la femme, de son propre gré, est allée recevoir le divorce, tandis qu’ici l’envoi est fait contre le gré de la femme et lui est à charge.
Pnei Moshe non traduit
גמ' בכל אתר את אמר התקבל כזכה. דאע''ג דבהולך פליגי תנאי בפ''ק אי כזכה דמי או לא בהתקבל כ''ע מודו דכזכה דמי והכא את אמר התקבל כהולך דקתני בשניהם אם רצה לחזור יחזור:
שנייה היא. הכא שזכין לו לאדם שלא בפניו אבל אין חבין אלא בפניו וגט חוב הוא לה ולפיכך אפי' בהתקבל יחזור:
הגע עצמך שהיתה צווחת להתגרש ואינו חוב לה ומתני' סתמא קתני ומשני אני אומר שמא חזרה בה ואינה רוצה להתגרש:
הא תנינן. סוף פרק ב' האשה עצמה מביאה את גיטה ומוקמינן התם בדשוויה הבעל שליח להולכה עד דמטיא להתם והכא נמי ניחוש לומר שמא חזרה בה אחר שקיבלתו מהבעל וגיטא לא הויא עד דאתייא להתם:
תמן. שאני התם שהיא חבה לעצמה מתחילה מדעתה וקיבלה הגט ולפיכך אין אנו חוששין שמא חזרה קודם שתבא לב''ד ותאמר בפ''נ ובפ''נ אבל הכא שלא מדעתה הוא בשעה שאמר הבעל לשליח התקבל וחוב הוא לה:
רַב נַחֲמָן בַּר יַעֲקֹב אָמַר. אָֽמְרָה. הֲבֵא לִי גִיטִּי. וְהָלַךְ וְאָמַר לוֹ. אִשְׁתְּךָ אָֽמְרָה. הִתְקַבֵּל לִי גִיטִּי. אַף עַל פִּי שֶׁהִגִּיעַ לְיָדָהּ אֵינוֹ גֵט. שֶׁהוּא סָבוּר מִדַּעַת הַשָּׁלִיחַ מִתְגָּרֶשֶׁת. וְהִיא אֵינָהּ מִתְגָּרֶשֶׁת אֶלָּא מִדַּעְתָּהּ. הָתִיב רִבִּי הוּנָא בַּר חִייָה. וְהָא דְתַנִּינָן. הָאִשָּׁה שֶׁאָֽמְרָה. הִתְקַבֵּל לִי גִיטִּי. אֵינוֹ גֵט עַד שֶׁיַּגִּיעַ גֵּט לְיָדָהּ. מֵעַתַּה אֲפִילוּ הִגִּיעַ גֵּט לְיָדָהּ אֵינוֹ גֵט. שֶׁהִיא סְבוּרָה שֶׁהִיא מִתְגָּרֶשֶׁת מִדַּעַת הַשָּׁלִיחַ. וְהִיא אֵינָהּ מִתְגָּרֶשֶׁת אֶלָּא מִדַּעְתָּהּ. בְּיוֹדֵעַ הֲלָכָה לוֹמַר. הִתְקַבֵּל וּזְכֵה כְּהוֹלִךְ. וְהָתַנִּינָן. קְטַנָּה שֶׁאָֽמְרָה. הִתְקַבֵּל לִי גִיטִּי. אֵינוֹ גֵט עַד שֶׁיַּגִּיעַ גֵּט לְיָדָהּ. מֵעַתָּה אֲפִילוּ הִגִּיעַ גֵּט לְיָדָהּ אֵינוֹ גֵט. שֶׁהִיא סְבוּרָה שֶׁמָּא לְדַעַת הַשָּׁלִיחַ הִיא מִתְגָּרֶשֶׁת. וְהִיא אֵינָהּ מִתְגָּרֶשֶׁת אֶלָּא מִדַּעְתָּהּ. בְּיוֹדֵעַ שֶׁאֵין הַקָּטָן עוֹשֶׂה שָׁלִיחַ.
Traduction
R. Nahman b. Jacob dit: Si la femme dit au messager de lui apporter son acte de divorce, et l’individu va dire au mari qu’il a reçu la mission de la femme de recevoir pour elle l’acte (sans autre explication), ce divorce n’aura pas de valeur légale même au moment où il sera parvenu aux mains de la femme; car le mari peut supposer qu’elle a été répudiée selon la pensée exprimée par le messager, tandis qu’en réalité elle serait répudiée selon sa pensée à elle (non de recevoir l’acte pour elle, mais de le lui apporter). R. Houna b. Hiya objecta ceci: puisqu’aux termes de la Mishna, ''si la femme a chargé le messager d’accepter pour elle, le mari ne peut plus y renoncer (la répudiation ayant eu lieu dès lors); si donc le mari dit alors au messager ne pas vouloir que celui-ci l’accepte pour elle, mais qu’il le lui apporter, le mari peut le reprendre s’il veut'', et l’acte n’aura sa valeur légale que lors de sa remise aux mains de la femme. A ce moment du moins, elle est répudiée; pourquoi admettre l’hypothèse que la femme sera seulement répudiée si sa pensée s’accorde avec ce qu’elle a dit au messager, et peut-il arriver que l’acte parvienne en ses mains sans avoir d’effet? -N’est-ce pas par suite de sa pensée à elle, non de celle du messager, qu’elle est séparée de son mari? -Il s’agit d’un mari, fut-il répondu, qui connaît la règle (de ne pouvoir déléguer un messager pour la réception de l’acte) et sait qu’il doit dire de le recevoir, puis le faire acquérir en l’apportant (donc, même l’ordre de réception sera interprété en ce sens). -Mais n’est-il pas enseigné plus loin (§ 2): ''Si une mineure charge quelqu’un de recevoir pour elle l’acte de divorce, il n’a pas de valeur; il faut pour cela qu’il soit entre ses mains à elle; aussi, lorsqu’après cet ordre le mari veut reprendre l’acte, il le peut''. Lors donc que cet acte est entre ses mains, pourquoi la répudiation serait-elle effective? Pourquoi ne pas dire (comme auparavant) qu’elle a supposé seulement faire dépendre de la pensée du messager le fait de la répudiation, et comme le mari n’a rien dit au messager, l’acte serait sans valeur? -On peut répondre que le mari connaît l’inaptitude du mineur à charger quelqu’un d’un message (aussi, en envoyant l’acte à la mineure, il l’a adressé de façon définitive). R. Zeira présenta l’objection suivante (219)Suivant le commentaire Pné-Mosché, nous adoptons l'interversion de cette phrase, relatant l'objection de R Zeira et la réponse, avec celle qui contient (ci-après) l'avis de R Houna: jusqu’à présent on sait que, selon R. Nahman, l’acte de divorce est sans valeur si la femme a dit de lui apporter le divorce, et le messager raconte au mari avoir reçu de la femme l’avis d’accepter l’acte de divorce pour elle; mais lorsqu’à l’inverse la femme a dit d’accepter (seulement) l’acte de divorce pour elle, et le messager raconte au mari avoir reçu de la femme l’ordre de lui apporter l’acte, quelle méthode suivra-t-on? (Dira-t-on que, d’après R. Nahman, la parole exprimée par le messager fait foi, ou non)? On trouve un enseignement qui dit qu’aux deux cas l’acte de divorce ainsi remis sera valable; mais si le mari veut le reprendre à ce moment, il en a la faculté.
Pnei Moshe non traduit
אמרה. לשלוחה הבא לי גיטי והלך השליח ואמר להבעל אשתך אמרה התקבל לי גיטי ונתן לו סתם:
אע''פ שהגיע לידה אינו גט. כדמפרש טעמא לפי שהוא סבור מדעת השליח מתגרשת כלו' דבדיבורא דשליח קסמיך וכי יהיב ליה הבעל אדעתא דשליחות קבלה יהבוה ניהליה ולאו אדעתא דהולכה:
והיא אינה מתגרשת אלא מדעתה. כמה שאמרה היא להולכה דהא לא עבדה לי' שליח לקבלה והילכך אינו גט כלל:
והא דתנינן האשה שאמרה התקבל לי גיטי אינו גט כו'. ה''פ דקתני במתני' האשה שאמרה התקבל לי גיטי אם רצה לחזור לא יחזור שנתגרשה מיד בקבלתו של זה ולפיכך אם אמר הבעל אי איפשי שתקבל לה אלא הולך אם רצה לחזור יחזור ואינו גט עד שיגיע הגט לידה וכי מטא גיטא לידה מיהא מיגרשה ואמאי הא לדידך דקאמרת היא אינה מתגרשת אלא מדעתה כמו שהיא אמרה לשליח וה''נ אפי' הגיע הגט לידה אינו גט:
שהיא סבורה כו'. בלשון תמיה כלומר וכי על דעת השליח היא מתגרשת הרי היא אינה מתגרשת אלא מדעתה ואיהי שליח לקבלה שווייה. א''נ סבורה היתה שהשליח יעשה כמו שציוותה עליו והרי אינה מתגרשת אלא בקבלה והכא דלאו שליח לקבלה הוא שהרי הבעל אמר אי איפשי וא''כ תיבטל השליחות לגמרי ואפילו משהגיע לידה:
ביודע הלכה. ומשני שאני הכא שהבעל יודע הלכה דאין יכול לעשות שליח לקבלה ויודע לומר התקבל וזכה בהולך כלומר אפי' אמר לו התקבל לחוד ודאי דעתו לומר התקבל זוכה לה להוליך לה הגט לידה והכא דאמר אי אפשי שתקבל אלא הולך שליח להולכה שוויה ומכי מטא לידה מיגרשה אבל בהא דרב נחמן אדיבורא דשליח קא סמיך דאיהי שליח לקבלה שוויתיה ובאמת לא הוי שליח לקבלה ואיהו לא מצי משוי שליח לקבלה והילכך אע''פ שהגיע גט לידה אינו גט:
והא תנינן. לקמן קטנה כו' וכי מטא גיטא לידה מיהת מיגרשא ואמאי מעתה נימא סבורה היא שמא כו' כדלעיל דהא איהי שליח להולכה לא שווי' והכא הבעל לא אמר להשליח כלום ואמאי הוי גט:
ביודע שאין הקטן עושה שליח. וידע הבעל דלא הוי שליח כלל במה דשויתי' איהי וכי יהיב לי' גיטא גמר ונתן לשם הולכה אבל התם בדרב נחמן אדיבורא דשליח סמיך וטעי:
רַב הוּנָא בְשֵׁם רַב. אֵין הָאִשָּׁה עוֹשָׂה שָׁלִיחַ לְקַבֵּל גִּיטָּהּ מִשְּׁלוּחֹה שֶׁלְּבַעֲלָהּ. שְׁמוּאֵל שְׁמָעָהּ מִינֵּיהּ וְלָעֲתָהּ בַּתְרֵיהּ אַרְבָּעִים זִמְנֵי.
Traduction
R. Houna dit au nom de Rab: la femme n’a pas le pouvoir de déléguer un messager chargé de recevoir l’acte des mains du messager de son mari (par voie doublement indirecte). Samuel apprit cette règle de lui, et la répéta après lui 40 fois (pour la bien fixer).
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source