Guittine
Daf 31b
הלכה: לֹא הָיָה סִיקָרִיקוֹן בִּיהוּדָה כול'. 31b בָּרִאשׁוֹנָה גָֽזְרוּ שְׁמָד עַל יְהוּדָה. שֶׁכֵּן מְסוֹרֶת בְּיָדָם מֵאֲבוֹתָם. יְהוּדָה הָרַג אֶת עֵשָׂיו. דִּכְתִיב יָֽדְךָ בְּעוֹרֶף אוֹיְבֶיךָ. וְהָיוּ הוֹלְכִין וּמְשַׁעְבְּדִין בָּהֶן וְנוֹטְלִין שָׂדוֹתֵיהֶן וּמוֹכְרִין אוֹתָן לַאֲחֵרִים. וְהָיוּ בַעֲלֵי בָתִּים בָּאִין וְטוֹרְפִין וְהָֽיְתָה הָאָרֶץ חֲלוּטָה בְּיַד סִיקָרִיקוֹן. נִמְנְעוּ מִלִּיקַּח. הִתְקִינוּ שֶׁלֹּא יְהֵא סִיקָרִיקוֹן בִּיהוּדָה. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בַּהֲרוּגֵי הַמִּלְחָמָה לִפְנֵי הַמִּלְחָמָה. אֲבָל הֲרוּגִים שֶׁנֶּהֶרְגּוּ מִן הַמִּלְחָמָה וְהֵילַךְ אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם סִיקָרִיקוֹן. וַהֲרוּגִים שֶׁלִּפְנֵי הַמִּלְחָמָה לֹא כִלְאַחַר הַמִּלְחָמָה הֵן. תִּיפְתָּר שֶׁבָּא סִיקָרִיקוֹן וְגָזַל וְחָמַס. לֹא הִסְפִּיק לִכְתּוֹב תָּרְפּוֹ עַד שֶׁבָּא סִיקָרִיקוֹן לְכָל הָעוֹלָם. שֶׁלֹּא תְהֵא הֲלָכָה לְמֶחֱצָה.
Traduction
Dans les temps antérieurs, une épouvantable persécution sévit en Judée (196)J, (Ketubot 1, 5), car ils (ses ennemis) avait ouï par tradition paternelle que Juda frapperait Esaü, comme il est écrit (Gn 44, 8): Ta main sera sur la nuque de tes ennemis. On subjugua les Judéens, on prit leurs champs, on les vendit à d’autres; puis les anciens propriétaires vinrent effectuer la reprise de leurs biens, de sorte que la possession du sol palestinien se trouvait confirmée en d’autres mains par suite du droit de sicaricon (197)''Graetz, Geschichte, t 4, (2e édit), p 423; Derenbourg ibid p 476 n''. Comme on s’abstenait donc d’acheter de ces champs, on ordonna que le droit de revendication serait supprimé en Judée. Toutefois (198)Tossefta à ce traité, ch 3, cette règle est seulement vraie à l’égard des gens tués pendant la guerre, ou même peu auparavant; pour les biens pris à des propriétaires tués après la guerre, le droit de revendication subsiste. Mais, pour les gens tués avant la guerre, la situation n’était-elle pas la même que pour ceux tués après la guerre (en dehors de l’état général du danger)? (Pourquoi donc le dit droit ne s’exerce-t-il pas à leur égard)? -Il peut s’agir du cas où un sicaire a enlevé par violence une possession, et avant qu’on ait eu le temps d’écrire le contrat de reprise par voie judiciaire, la guerre est survenue et a donné lieu d’appliquer d’une façon générale le droit de revendication; on ne l’appliquera pas au cas en question, afin de ne pas établir la règle partielle (en l’appliquant à ceux qui ont été volés pendant ce temps, non à ceux qui l’étaient auparavant).
Pnei Moshe non traduit
גמ' בראשונה גזרו שמד על יהודה. ולפיכך קתני במתני' יהודה:
והיו בעלי בתים באין וטורפין. מיד הלוקח ומחמת זה נמנעו מליקח והיתה הארץ חלוטה ביד סיקריקון כדמפרש שנמנעו מליקח ולפיכך התקינו שלא יהא דין סיקריקון ביהודה לומר שלא יוכלו ליטרף מהלקוחות כדי שלא תשאר הארץ ביד הסקריקון:
במה דברים אמורים ר' הכי תני לה בתוספתא:
לפני. או לפני המלחמה:
הרוגים שנהרגו מן המלחמה ואילך. כלומר שעדיין הם הורגים ומחמת סכנת הריגה נותן להם קרקע יש בהן משום דין סקריקין דלאחר המלחמה לא גמר ומקני דאמר האידנא לשקול ולמחר תבענא ליה בדינא:
ופריך והרוגים שלפני המלחמה לא כלאחר מלחמה הן. דאכתי לא מיקרי סכנת מלחמה ואמאי אין בהן משום דין סיקריקון:
תיפתר שבא סיקריקון. קודם המלחמה וגזל וחמס ממנו הקרקע ולא הספיק לכתוב טרפו ולהציל ממנו בדין עד שבא סיקריקון לכל העולם שבאה המלחמה והילכך אין בהם משום דין סיקריקון:
שלא תהא הלכה למחצה. דיש הרבה שנגזלו בשעת המלחמה ואי אמרת להאי דיינין לה דין סיקריקון ולהאי לא א''כ נראית כהלכה למחצה דאין הכל יודעין שנטלה מזה לפני המלחמה:
גָּלִיל לְעוֹלָם יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם סִיקָרִיקוֹן. הַמְטַלְטְלִין אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם סִיקָרִיקוֹן. תַּנֵּי. חֲכִירֵי בַּתֵּי אָבוֹת אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם סִיקָרִיקוֹן. הַיּוֹרֵד מִשֵּׁם חוֹב וּמִשֵּׁם אֲנָפָרוּת אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם סִיקָרִיקוֹן. אֲנָפָרוּת עַצְמָהּ מַמְתֶּנֶת לַבְּעָלִים שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ. אָמַר רִבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי. מַכְרִיזִין וְהוֹלְכִין אַרְבַּע שַׁבָּתוֹת לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ. פָּתַר לָהּ תְּרֵין פְּתָרִין. נָֽסְבָהּ מִן חָכוּר וְייֵבָהּ לְחָכוּר. אָתָא בְעָא מִיטְרָף. אֲמַר לֵיהּ. וְלָאו חָכוּר אַתְּ. שְׁבוֹק לִי. וּמָה דְּאַתְּ גְּזִי גְּזִי. נָֽסְבָהּ מִבַּעַל הַבַיִת וְייֵבָהּ לְחָכוּר. אָתָא בָעֵי מִיטְרוֹף. אֲמַר לֵיהּ. מָה הֲנָייָה לָךְ דְּאַתְּ מְסִיבְנָא מִינֵּיהּ וְהוּא מְנַסְּבָא מִינָּךְ. אֶלָּא מַה דְאִית לִי בְּחֵיילִי אֲנָא יְהִיב לָךְ.
Traduction
En Galilée (où ces persécutions n’ont pas eu lieu), on exerce toujours le droit de revendication, lequel n’est pas applicable aux objets mobiliers (si le propriétaire l’a perdue de vue, il y renonce, et, dès lors, il n’a plus rien à réclamer). On a enseigné (199)Ibid: le droit de revendication n’est pas applicable aux champs affermés par tradition de famille (et qu’un sicaire aurait momentanément pris), ni à celui qu’un israélite aurait laissé déchoir entre les mains d’un païen pour cause de dette, ou par suite de renonciation à la possession anafora; et pour que cette renonciation ait un effet valable, il faut une attente d’un an au nouveau propriétaire. Selon R. Juda b. Pazi, on publiera encore pendant 4 semaines après l’an écoulé l’avis de cession du bien à autrui (car le premier maître peut encore réclamer; après quoi, le droit de sicaricon est applicable). Le refus de ce droit aux champs affermés s’explique de deux façons: 1° Si le sicaire a enlevé l’usage du champ au premier fermier, qu’il a cédé à un second fermier, sur lequel le premier voudrait exercer la reprise (tandis que le second fait valoir le droit de sicaricon, contre bonification d’une part), le premier peut lui répliquer: comme c’est en fermage que tu as aussi reçu ce champ (sans débourser), laisse-le-moi, et l’usufruit que tu as prélevé te restera acquis (200)Le second n'aura pas d'autre dédommagement en revendication. 2° Si le sicaire ayant enlevé le bien au propriétaire le donne en fermage à un autre, sur lequel le propriétaire vient opérer la reprise, le fermier pourra lui répliquer: quel avantage as-tu à me le prendre, puisque tu peux aisément prévoir la nouvelle prise qu’effectuera le païen sur toi? Laisse-le moi, et je te rendrai autant que possible (de façon que tu aies assez de ressources, pour acheter ce bien en entier).
Pnei Moshe non traduit
גליל. שלא היתה שם גזירת שמד לעולם יש בו משום דין סיקריקון:
המטלטלין אין בהם משום דין סיקריקון. ואינו נותן לבעלים כלום מפני שמתייאשין מהן:
חכירי בתי אבות. חוכרין השדה בכך וכך כורין לשנה ורגילין לחכור שדותיהן ממשפחה זו מעולם הן ואבותיהן:
אין בהם משום סיקריקון. ולקמן מפרש לה:
היורד משם חוב. עכו''ם שירד לשדה מחמת חובו על ישראל:
ומשם אנפרות. גזלן בעלמא ואין מסור בידו ליהרג אין בהם משום סיקריקון שיהא הקרקע נשארת ביד הלוקח ולתת לבעלים רביע אלא מחזיר לו הקרקע בחנם דהאי לאו אונסא הוא ולא גמר ומקני:
מכריזין. שמא עדיין יבאו הבעלים ואח''כ יש בה דין סיקריקון:
פתר לה תרין פתרין. אחכירי בתי אבות דקאמר אין בהן משום סיקריקון וכלומר תפרש לה בתרי לישני:
נסבה מן חכור וייבא לחכור. אם לקח הסיקריקון מיד החוכר שהיתה שדה זו אצלו בחכירות ונתנה ג''כ בחכירות אצל חוכר אחר ובא הראשון לטרוף ממנו והשני רוצה לנהוג בה דין סיקריקון שתשאר בידו ויתן לו רביע:
א''ל ולאו חכור את. כלומר שהראשון אומר לו וכי לאו בחכירות באה השדה לידך ולא הפסדת כלום וא''כ שבוק לי ומה דאת גזי גזי מה שאכלת ממנה בין כך אכלת וזה הריוח שלך והיינו דקאמר אין בהן משום דין סיקריקון לומר שהשני צריך לחזור הקרקע לחוכר הראשון:
נסבה. לישנא אחרינא הוא אם לקח הסקריקון מיד בעל הבית ונתנה לאחר בחכירות ובא בעה''ב ליטרוף מיד החוכר:
א''ל. החוכר מה הנאה יש לך בזה אם אתה תוציא ממני והעכו''ם יחזור ויגזול ממך אלא תשאר בידי ומה שיש בכחי אראה ליתן לך דבר מה מחכורה עד שתשיג ידך להוציא ממנו הכל ואין בה משום סיקרוקון דקאמר שאין החוכר נותן לו רביע. א''נ יש לפרש דאמר ליה כו' אבעה''ב קאי וכעין לישנא קמא. כלומר שבעה''ב אומר לו בשעה שבא לטרוף ממנו וכי מה הנאה יש לך שהשדה אצלך בחכירות שלפעמים אתה מרויח ממנו בשכר טרחך כשהשנה מתברכת שאתה נותן לו כך וכך כורים לשנה והמותר היא שלך ולפעמים הוא לוקח ממך ואתה מפסיד כשהשנה אינה מתברכת וא''כ מוטב שתחזירנה לי ואני אתן לך מה שבכחי דבר מה לפייסך ואין בה משום סיקריקון דקאמר נמי אהא דצריך להחזיר לבעלים הוא:
עַד כְּדוֹן בִּשְׁתֵּי שְׁטָרוֹת. הָיָה שְׁטָר אֶחָד. רִבִּי זְעִירָא וְרִבִּי אִילָא תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. כָּל שֶׁכֵּן מִקְחוֹ בָטֵל. וְהוּא שֶׁלָּקַח מִן הָאִשָּׁה וְחָזַר וְלָקַח מִן הָאִישׁ. רִבִּי חֲנִינָה וְרִבִּי בֵּיבוֹן תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. כָּל שֶׁכֵּן מִקְחוֹ קַייָם. וְהוּא שֶׁלָּקַח מִן הָאִישׁ וְחָזַר וְלָקַח מִן הָאִשָּׁה. וְאֵין כָּל מַה שֶׁיֵּשׁ לָאִשָּׁה מְשׁוּעֲבָד לָאִישׁ. לָאֲכִילַת פֵּירוֹת.
Traduction
Par les termes de la Mishna (au sujet d’un ''second achat fait à la femme''), on sait quelle est la règle en présence de 2 contrats; mais que faire s’il n’y a qu’un contrat (celui du mari, sur lequel la femme a signé la 2e cession)? R. Zeira et R. Ila répondent tous deux: en ce cas, la vente est nulle, par a fortiori, car si l’on a acheté d’abord au mari, le contreseing apposé ensuite au contrat par la femme est une confirmation de la première vente (pas plus). De même, R. Hanania et R. Bivon disent tous deux: il va sans dire que la vente est valable par a fortiori, si après l’achat fait à la femme on achète le bien du mari (par le même contrat); car tout ce que la femme possède est hypothéqué au mari pour qu’il en ait l’usufruit.
Pnei Moshe non traduit
עד כדון בשני שטרות. אהא דקתני במתני' לקח מן האיש כו' קאי כלומר עד כאן לא שמענו אלא אם האשה כתבה ללוקח שטר אחר ולא חתמה עצמה על שטר שיש לו מבעלה דהכי משמע סתמא דלישנא דמתני' וחזר ולקח מן האשה:
היה שטר אחד. שחתמה עצמה על אותו שטר של בעל מאי:
כ''ש מקחו בטל והוא שלקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה. כלומר בזה כ''ש הוא דאמרי מקחו בטל אם בתחילה לקח מן האיש דתאמר נחת רוח עשיתי לבעלי לחתום על אותו שטר עצמו שלקחת ממנו:
כ''ש מקאו קיים והוא שלקח מן האשה כו'. כלומר בסיפא נמי כ''ש הוא בשטר אחד דמקחו קיים:
ואין כל כו'. וכי מה שיש לאשה לא משועבד הוא לבעלה. לאכילת פירות ואמאי קאמרת מכרו בטל לגמרי:
Guittine
Daf 32a
משנה: חֵרֵשׁ רוֹמֵז וְנִרְמָז בֶּן בְּתֵירָה אוֹמֵר קוֹפֵץ וְנִקְפָּץ בִּמְטַלְטְלִין. הַפָּעוֹטוֹת מִקְחָן מֶקַח וּמִמְכָּרָן מִמְכָּר בִּמְטַלְטְלִין.
Traduction
Un sourd-muet peut faire des transactions par signes (202)Cf (Yebamot 14, 1). Ben-Bethera dit: Il suffit de pincer les lèvres, ou de les voir pincer par d’autres, s’il s’agit de biens-meubles (203)Objets de ménage, ou de nourriture, ou d'habillement, de peu d'importance; comme les mineurs (204)Enfants de 7 à 8 ans, déjà intelligents peuvent aussi acheter et vendre, quand il s’agit de biens-meubles.
Pnei Moshe non traduit
מתני' חרש רומז ונרמז. מה שהוא רומז קיים או מה שאחרים רומזין לו ונתרצה קיים:
קופץ ונקפץ. רמיזה בידו ובראשו וקפיצה עקימת שפתים שנאמר קפצה פיה ואינו סימן ניכר כמו רמיזה:
במטלטלין. אם מכר מטלטלין אבל בגיטין ד''ה ברמיזה ואין הלכה כבן בתירה:
הפעוטות. הקטנים כבן ז' כבן ח' חם הוא חריף ויודע בטיב משא ומתן או כבן ט' ובן י' אם אינו חריף כל כך:
מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין. וכן מתנתן מתנה אחד מתנת בריא וא' מתנת שכיב מרע אחד מתנה מועטת ואחד מתנה מרובה וטעמא מפרש בגמ':
משנה: אֵיּלּוּ דְּבָרִים אָֽמְרוּ מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. כֹּהֵן קוֹרֵא רִאשׁוֹן וְאַחֲרָיו לֵוִי וְאַחֲרָיו יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. מְעָֽרְבִין בְּבַיִת יָשָׁן מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. בּוֹר שֶׁהוּא קָרוֹב לָאַמָּא מִתְמַלֵּא רִאשׁוֹן מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. מְצִיאַת חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן יֵשׁ בָּהֶן מִשּׁוּם גֶּזֶל מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר גֶּזֶל גָּמוּר. מְצוּדוֹת חַיָּה וְעוֹפוֹת וְדָגִים יֵשׁ בָּהֶם מִשּׁוּם גֶּזֶל מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר גֶּזֶל גָּמוּר. הַמְּנַקֵּף בְּרֹאשׁ הַזַּיִת גֶּזֶל מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר גֶּזֶל גָּמוּר. אֵין מְמַחִין בְּיַד עֲנִיֵּי גּוֹיִם בַּלֶּקֶט וּבַשִּׁכְחָה וּבַפֵּיאָה מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם.
Traduction
Voici les lois rabbiniques établies pour le bien public (en faveur d’un bon accord): Le cohen sera appelé le 1er à la loi; puis un lévite, ensuite un simple israélite. On place le repas de jonction symbolique (du Shabat) dans la même maison vieille. Le puits qui est le plus près de la source doit être rempli avant celui qui en est plus éloigné (205)''Chaque cultivateur, dit Rashi, avait un puits dans son champ pour l'arroser; ces puits étaient remplis par des canaux qui apportaient l'eau d'un fleuve: chaque puits se remplissait quand son canal était ouvert et que les autres étaient fermés Celui dont le puits est plus près de l'origine des canaux, a donc le droit d'ouvrir le premier son canal, en fermant les autres, pour remplir son puits; puis vient le tour des autres cultivateurs pour remplir les leurs''. Si un quadrupède, un oiseau ou un poisson est entré dans le piège d’un individu, nul que celui-ci ne peut le prendre, sous peine de vol. C’est une règle établie pour le bon accord. R. Yossé dit: celui qui le prend, est un brigand. Si un sourd-muet, un aliéné ou un mineur trouve un objet, personne ne peut le lui enlever, sous peine de vol. R. Yossé dit: enlever à ces individu cet objet est un véritable vol. Si un pauvre monte sur un olivier pour faire tomber quelques olives (206)''Les pauvres avaient le droit de prendre aux champs ce qui reste à glaner après la moisson V. Pea ch 4 à 7 Le texte jérusalémite n'a pas les mots '''' un pauvre '''', ni '''' ceux qui sont au-dessous '''''', ceux qui se trouvaient au-dessous de l’arbre ne peuvent pas les ramasser; R. Yossé dit: ce serait un vrai vol. Pour la même raison de bonne entente, on n’empêchera pas les pauvres païens de prendre part au glanage, ou de ramasser des épis oubliés, ou de cueillir ceux de l’ange des champs.
Pnei Moshe non traduit
מתני' כהן קורא ראשון. כשהן שוין בחכמ' אבל אם הישראל גדול בחכמה קודם לכהן וללוי דממזר ת''ח קודם לכ''ג ע''ה הדין הוא דינא דגמרא והאידנא נהיג שכהן אפילו ע''ה קודם לחכם גדול שבישראל:
מפני דרכי שלו'. דמדאוריית' יכול הכהן לתת רשות למי שירצה שיקרא בתורה לפניו ומפני ד''ש אמרו שיקרא הוא ראשון ולא יתן רשות לאחר שיקרא דלא ליתי לאנצויי ולומר מפני מה הרשה לזה ולא לאחר ואם אין שם כהן נתפרדה החבילה ואין סדר לדבר להקדים לוי לישראל ומי שירצה יקדים ואית דאמרי נתפרד' החבילה נפסק הקשר ואיבד הלוי את כבודו בשכיל חבילתו הנפרד' ואינו קורא כלל וכן המנהג:
מערבין בבית ישן. בני חצר שרגילים ליתן עירובן בכל שבת בבית א' אין משנין את מקומן ליתנו בבית אחר:
מפני דרכי שלום. שבני אדם שהיו רגילין לראות העירוב באותו בית עכשיו שאין רואין אותו יאמרו שמטלטלין בלא עירוב ואיכא חשדא:
בור שהוא קרוב לאמה. למוצא אמת המים הבא מן הנהר מתמלא ראשון ואחריו יתמלאו התחתונים:
מצודות. שאין להם תוך דליקניה ליה כליו:
יש בהן גזל מפני דרכי שלום. ולא נפיק בדיינים:
ר' יוסי אומר גזל גמור. מדבריהם ונפיק בדיינים ומיהו מודה ר' יוסי דלא הוי גזל דאורייתא לעבור עליו בלאו ואין הלכה כר' יוסי:
המנקף. חותך כמו ונקף סבכי היער:
הלכה: בֶּן בְּתֵירָה אוֹמֵר קוֹפֵץ וְנִקְפָּץ. שׂוֹכֵר וּמִשְׂתַּכֵּר. אַפֳּיוֹטוֹת פַּרִייָא. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מִפְּנֵי חַיֵּיהֶן. אָמַר רִבִּי מָנָא. אַף עַל גַּב דְּרִבִּי יוֹסֵי רְבוּ גָּבֵי עִיצוּמִין. מוֹדֶה בְּאִילֵּין דִיהָבוּן בְּנֵיהוֹן לְאוּמְנוּתָא דְּאִינּוּן גָּבוֹי עִיצוּמִין מִפְּנֵי חַיֵּי הַבִּרְיוֹת.
Traduction
Quant aux paroles de la Mishna (207)Tandis que l'édition de Venise et celles qui l'ont suivi commencent ici le 8, l'édition de Jitomir, adoptant l'explication du commentaire Pné-Mosché, attribue le passage suivant à la fin du 6 (que l’obligation ''pour l’acheteur de payer le quart au propriétaire, s’applique au cas où le propriétaire n’est pas à même de racheter son bien etc.''), elles ont pour base l’argumentation suivante: le propriétaire prétend avoir eu la faculté de payer ce champ lorsque l’achat au sicaire a eu lieu, et comme il est le premier, l’acquéreur ne doit pas avoir de droit sur ce sol; celui-ci au contraire argue que le propriétaire n’aurait pas eu la faculté dès de racheter ce bien. En raison de cette contestation, dit R. Yossé, le champ reste dans la possession présumée du premier propriétaire, car celui qui veut déposséder quelqu’un doit en fournir la preuve (208)Selon ce principe: Possession vaut droit. Rav dit avoir fait partie du nombre de personnes instituées pour délibérer sur ces questions, et elles ont voté que si le champ reste aux mains du sicaire un an et qu’il l’achète, ce sera son bien perpétuel, à la seule charge de payer le quart de la valeur au propriétaire, et peu importe qu’il s’agisse du quart de valeur du sol, ou du quart de l’argent payé pour l’avoir. R. Yossé b. Aboun dit au contraire: si quelqu’un a acquis du sicaire un terrain, il devra payer au propriétaire en proportion, grwma, un dinar comme quart du sela; mais s’il lui donne de l’argent, la mesure sera un tremissis (ou un tiers). ''Ben-Bethera dit etc.'' (§ 7). On entend par là que ''le sourd-muet'' aura la faculté de prendre des gens à gage, ou même de se louer au service d’autrui. Le terme suivant (Peoutot) signifie paide'' (enfants, ou mineurs); et leur opération d’achat est valable, dit R. Yohanan, parce qu’il s’agit de leur subsistance. R. Mena dit: quoi que R. Yossé soit son maître au sujet des actes de garantie, il reconnaît l’avis contraire au sujet des enfants placés chez un ouvrier en apprentissage, et l’on encaissera de droit une somme ainsi garantie pour subvenir aux besoins vitaux des hommes (c’est-à-dire nul maître n’accepterait d’apprenti s’il avait à craindre de ne pas recevoir le pris promis pour l’enseignement d’un métier).
Pnei Moshe non traduit
גמ' קופץ ונקפץ. ושוכר פועלים ע''י קפיצת פיו ומשתכר לאחרים:
אפיוטות פדייא. קטנים בלשון יוני:
מפני חייהן. אמרו חכמים מקחן מקח דאי לאו זביניה זבינא לא מזבני ליה מזוני ולא זבנו מיניה:
אע''ג דרבי יוסי לא גבי עצומים. עצומים הן שטרי חיוב על תנאי באסמכתא והן כי אייתא בתוס' פ''ק דב''מ שנים שנתעצמו זה בזה ואמר אחד מהן לחבירו אם לא באתי מכאן עד יום פלוני יהא לך בידי כך וכך כו' וס''ל לרבי יוסי דאסמכתא לא קניא ולא גבי כלום בשטרות כאלו וכדאמר בהאי תלמודא בגט פשוט:
מודה. ר' יוסי באלין שנותנין בניהם לאומן ללמדו אומנות וכותבין על זמן פלוני בתנאי כך וכך שהן גובין באלו עצומין:
מפני חיי הבריות. שימצאו ללמד אומנות להתפרנס מהן ואיידי דאיירי לעיל בתקנות מפני חייהן נקנו להא הכא:
רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי אָחָא. וְכֵינִי. 32a מָכַר לָרִאשׁוֹן וְחָֽתְמָה לַשֵּׁינִי לַשְּׁלִישִי וְחָֽתְמָה גּוֹבָה מִן הָאַחֲרוֹן. לֹא הִסְפִּיק גּוֹבָה מִשֶׁלְּפָנָיו. לֹא הִסְפִּיק גּוֹבָה מִשֶׁלִּפְנֵי פָנָיו. עֲלָהּ אָמַר רַב. בַּנְּכָסִים שֶׁהִכְנִיסָה לוֹ בִּכְתוּבָּתָהּ. אֲבָל בַּנְּכָסִים שֶׁהִכְנִיסָה לוֹ פָּרָה פֶרְנוֹן גּוֹבָן מֵאֵי זֶה שֶׁיִּרְצֶה.
Traduction
R. Hiskia dit au nom de R. Aha qu’il en est bien ainsi (la vente faite par le mari, pour céder l’usufruit, est valable, la femme ne pouvait pas s’y opposer, tout en ayant la nue-propriété). Si, après la vente faite successivement à 3 personnes, la femme a contresigné chaque fois sur le contrat, on commence par réclamer le montant au dernier acquéreur; à son défaut, on s’adressera au précédent (au second), et finalement, à celui qui le précède encore (au premier). Sur quoi,Rav dit qu’il s’agit des biens hypothéqués par le mari à sa femme en garantie du douaire (alors, on commence par réclamer au dernier acquéreur, afin de tenir compte de l’argumentation possible du premier acquéreur, qu’il devait rester sans cela de quoi faire face aux revendications); mais s’il s’agit de biens reçus par le mari en supplément (201)Cf J, (Ketubot 5, 10) paraferna, la réclamation pourra s’adresser à n’importe quel acquéreur que la femme voudra.
Pnei Moshe non traduit
וכיני. כן הוא הדבר שודאי לפירות מכרו קיים שהרי שלו הן ואינה יכולה לעכב עליו בנכסי מלוג ומתניתין דקאמרת מכרו בטל כשימו' או כשיגרשנה הוא דאז טורפת מהלקוחות:
מכר לראשון כו'. מכר לשלשה וחתמה לכולן ובכי הא ודאי יכולה היא שתאמר לכולן נחת רוח עשיתי לבעלי אלא דהא קמ''ל דגובה תחילה מן האחרון ואם לא הספיק כו' שהראשונים יכולין לומר הנחנו לך מקום לגבות ולאשמועינן נמי הא דלקמי':
עלה אמר רב בנכסים שהכניסה לו בכתובתה. מה ששמענו לרב בפ' חזקת דמחלק בין נכסים שהכניסה לו לשום בכתובה והוא ייחדן לכתובתה ובין שארי נכסים וכלומר דלא תימא דמחלק למאי דאמרו במתניתין מקחן בטל כו' דבשאר נכסים אינה יכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי הא ליתא אלא להא הוא דמחלק דדוקא בנכסים שייחד לה בכתובתה הוא דגובה מן האחרון תחילה דיכולין הראשונים לומר הנחנו לך מקום לגבות משיעבוד כתובותיך אבל בנכסים שהכניסה לו פרא פורנין והם נכסי מלוג כדא' בפ' אע''פ גובה מהן מאיזה שתרצה דשיעבוד של כולן שוין אצלה אבל לענין דינא דמתניתין אפילו בנכסי מלוג יכולה היא שתאמר נחת רוח עשיתי לבעלי:
חֵרֵשׁ רוֹמֵז וְנִרְמָז. הֵן אוֹמְרִים. בְּיָדֵינוּ לִיקַּח. וְהַלּוֹקֵחַ אוֹמֵר. לָאו. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. לְעוֹלָם הַשָּׂדֶה בְּחֶזְקַת הַבְּעָלִים. שֶׁהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָרְאָייָה.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
הן אומרים. אהא דקתני במתניתין אימתי כו' קאי דאם הלקוחות והבעלים טוענין בזה הבעלים אומרים שהי' בידם לוקח בשעה שלקחה מהסקריקון והן קודמין עכשיו דלא זכה בה הלוקח והלוקח אמר לאו שלא היה בידם כלום באותו שעה:
בחזקת הבעלים. שקרקע בחזקת בעליה עומדת:
רַב אָמַר. אֲנָא הְוִינָא מִמִּנְייָנָא. וְלָאו שַׁנְיָא הִיא. הוּא רְבִיעַ קַרְקַע הוּא רְבִיעַ מָעוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. קַרְקַע דֵּינָר אַגְרָמָא רְבִיעַ מָעוֹת סְרִימִסִּין.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
אנא הוינא ממיניינא. אני הייתי באותו מנין שהושיב ר' ב''ד ונמנו שאם שהתה אצל הסיקריקון י''ב חדש ולקחה זה ממנו תשאר לעולם אצלו בין שהיה ביד הבעלים ליקח או לא אבל נותן לבעלים רביע וכך אמרו דלא שנייא בין נותן לו רביע קרקע או רביע מעות כולה חדא היא דסבר רב נכי חומשא זבן מן העכו''ם מה ששוה חמשה מוכר לו בארבעה והילכך נותן לו או רביע מעות או קרקע שוה רביע מעות דהיינו חמישית הקרקע:
רבי יוסי ברבי בון. פליג וס''ל כשמואל בבבלי דסבר נכי ריבעא זבן מה ששוה ארבעה מוכר לו בשלשה הילכך נותן לו או רביע קרקע או שליש מעות דהרי הקרקע זו שוה ארבע שלישי מעות כפי שלקח ממנו:
קרקע דינר אגרמא רביע. אגרמא לשון ניכוי וחסרון כמו לגרם עצמות בפ' לא יחפור:
מעות כרומיסין. ובערוך גריס טריסיסין שליש כלומר מה שמכר לו קרקע שוה דינר בדינר חסר רביע א''כ שליש המעות שנתן לו הן כפי שיווי רביע הקרקע שהוא מעה וחצי:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source